אני היא בילבי לא-כלום

אליפות שביעית לדורטמונד, והשמחה נמהלת באכזבה. השנאה נמהלת בסימפטיה. בקרוב אצלנו. ולא בלברקוזן.

 

מי היה מאמין. בורוסיה. לא קל להיות היום אוהד שאלקה. אחרי שני הפסדים רצופים, אחד מהם שיעור בסיסי בכדורגל אירופי. אחרי 18 דקות באליאנץ ארינה, למרות שוויון אחת בדקה השמינית, כבר 1:3 לבווארים. שלא לדבר על כך שהנובר האפסים הפסידו למנשנגלדבך העלובים. ובאיירן יכולה לעלות לליגת האלופות. שזה כולל בונוס בדמותו של מנואל נוייר…

אבל רציתי לדבר על דורטמונד. את האוהדים שלהם אני לא אוהב. הם חגגו את האליפות רשמית ומול מצלמות הטלביזיה בשירת "שייסה נול פיר", שזה טייק אוף על שיר של "שאלקה נול פיר" – שאלקה אפס ארבע. כאילו אין להם שירים משלהם. מה שיש להם זו שנאה שורשית לקבוצות עם לב, אוהדים וחוסר הצלחה כרוני. סליחה סטיתי.

ואולי אין להם שירים? אני מכיר רק שלושה. אחד במנגינת הדבורה מאיה – לא מפליא בהתחשב בצירוף הצבעים. השני במנגינת בילבי, שכאן קוראים לה פיפי לנגשטרומפף. "היי בורוסיה דורטמונד, לה לה לה לה, לה לה לה, היי בורוסיה דורטמונד להלהלהלהלה" ("אני היא בילבי לא-כלום, אני מקפצת הופה היי"). והשלישי זה "הייה בה.פאו.בה. היי בה.פאו.בה, הייה בה.פאו. בה, הייה הייה הייה בה.פאו.בה". לא בדיוק שאר רוח.

אני שמח ששאלקה לפחות שרים את ההמנון שלי, האישי, זה שאיי.סי.די.סי כתבו עלי. "להלהלהלה, זנדר!", מתוך זנדר-סטראק. ועוד כמה שירים אינטיליגנטיים פחות או יותר, כמו "אנחנו שאלקה, כולם שונאים אותנו, שייס זה לא משנה לנו".

נכון, דורטמונד. תראו, את האוהדים שלהם אני לא אוהב. אבל אני באמת צריך לחשוב הרבה זמן כדי למצוא משהו שיעשה את הקבוצה עצמה לפחות סימפטית. ואני לא מוצא. הם משחקים עם נוער, עם ילדים שגדלו בדורטמונד או בסמוך ועברו את האקדמיה המצויינת של המועדון. מישהו אמר סאסי ודהאן? מיכאל סקיבה? זהו.

דורטמונד משחקים כדורגל שמח ומהיר, עם המון ריכוז, ובכל זאת יצירתי ומקורי. וההגנה שלהם עומדת לשבור את שיא כל הזמנים בבונדסליגה – עד כה הם ספגו 19 שערים בלבד, ועד היום המספר הנמוך ביותר לספיגה בעונת בונדסליגה עומד על 22.

השחקנים הצעירים שלהם – אה כן, זו הקבוצה הצעירה בבונדסליגה- יודעים את מקומם, הם צנועים – כשהם לא מדברים על שאלקה – ויודעים שהם חייבים המון לקהל ובעיקר ליורגן קלופ, מאמן שהייתי מעריץ לו לא הייתי עיתונאי. או אוהד של שאלקה. יש להם את האיש שקוראים לו "סוזי", אבל כבר לא בנוכחותו. מיכאל צורק, אליל. הכי הרבה משחקים עבור דורטמונד, מסירות כקשר דפנסיבי אפור אבל יעיל – ועכשיו, מסתבר, אס מדהים ברכש של שחקנים אלמוניים וזולים.

ועכשיו הישוו הלידנשיידים בני העיר האסורה את מספר אליפויות גרמניה של שאלקה המעטירה. שבע. שייסה. שיהיה להם לבריאות. אני רק מקווה, שמאחר ואני כרגע בפרבר של דורטמונד, שייגמר להם הדלק מתישהו והם יפסיקו עם השיירות והצפצופים המעצבנים האלה. צליל מחריד יש לצופרים פה. פתאום כולם חברים, ושותים יחד בירה, בעיר הבירה של הבירה (המאבקים הגדולים בין קרונן, אוניון, ד.א.ב, ברינקהוף'ס, שטיפט, תיר, קניג וכל השאר שייכים לעבר, עכשיו כולם שייכים למבשלה אחת).

צהוב שחור זה צירוף שפעם חשבתי אותו לסביר, ואפילו נהגתי ללבוש אותו לבית ספר. אחרי הכל, גם בית"ר יקירתי דאז וגם נתניה, השליטה הבלתי מעורערת של חצר בתי הספר, היו צהובות שחורות. אבל מאז התבגרתי, דחילק עם הצבעים הילדותיים האלה. זה עוד עלול להדביק גם אותי בשמחה הנהדרת הזו, חמש שנים אחרי פשיטת הרגל, עם צעירים מקומיים והרבה דינמיות מודרנית, מול כל הבאיירנים של אירופה. נתראה בצ'מפיונס, בעונה הבאה.

 

[myvideo 5601801]

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

נ.ב. מילה למפסידים: לוזרים!

שוב זה באייר לברקוזן. הפעם האחרונה שדורטמונד זכתה היתה ב-2002. שלושה מחזורים לסיום הובילה לברקוזן בחמש נקודות. כלומר בדיוק הפוך מהעונה. ההזדמנות בה"א הידיעה להפוך את היוצרות. להתגבר על מחסומים. להראות מה זה גברים אמיתים, ווינרים בדם. אז הם הפסידו, כמובן, לקבוצת התחתית, ובצדק, של קלן. למרות שזאת בלי מאמן, אחרי שבוע בו כל אחד האשים את כל האחרים במצב. למרות לחץ על שער קלן, למרות, ואולי בגלל, משחק מצויין של באלאק המתאושש.

כשעשיתי פה בתחילת הסיבוב השני את החישובים הסטטיסטיים והכנסתי רק את ההפרש מבאיירן, והשמטתי לחלטין את הסגנית גם דאז מלברקוזן, זה נראה לי הגיוני. אבל כשבאייר המשיכה והתעקשה, עלו בי מחשבות. זה יכול להיות? הם צמצמו פערים, התגברו על משברים – אולי זה הכנה לזינוק? אלי הכניס בהם היינקס רוח חדשה? אוויר חם זה היה. וזהו.

ויש לי הסבר. הרבה פעמים לא ברורה שבירה של קבוצות, ועליה של אחרות. אבל כמעט תמיד הקבוצות שמראות שרידות עד הסוף הן קבוצות של מועדונים עם קהל מוטרף, מועדונים עם מסורת ורוח מסויימת, שנושבת במסדרונות האצטדיון המקומי. את זה אין לבאייר לברקוזן, מועדון של מפעל כימי, שאוהדיו הם גוף אקלקטי פוסט מודרני. הכל שם מלוקק, כמו חיקוי טוב לכדורגל אמיתי. כמו פרו אבולושן. זה הכי רחוק שאפשר להגיע כשאתה רק משחק מחשב.

האוהד וויל
לא מספיק טובים

7 Comments

ניינר 30 באפריל 2011

אני מבין שקשה מאד לאוהד שאלקה לפרגן לדורטמונד אבל זו באמת אליפות מופלאה ומוצדקת. וגם רומנטית במידה רבה באופן שיעשה טוב לכדורגל הגרמני

סרגיי 1 במאי 2011

תאכלו תחת.

שאלקה ימשיכו להיות הלוזרים שתמיד מגיעים לבאר ולא שותים,
דורטמונד תמשיך לקחת אליפויות, ככה זה
somthinhg just never change..

השיר הבא מוקדש באהבה לכל אוהדי שאלקה באשר הם:

http://www.youtube.com/watch?v=D1NAGhiVqdg&feature=related

סרגיי 1 במאי 2011

כשאוהד שאלקה קורא ללברקוזן לוזרים זה בעיקר יותר עצוב ממצחיק,
כנראה שמודעות עצמית זה לא הצד החזק של שאלקה,
כנראה המועדון הכי לוזרי באירופה.

ארז (דא יונג) 1 במאי 2011

מסכים בהחלט.

תומר חרוב 1 במאי 2011

אכן לא שבוע קל לאוהדי שאלקה, אבל מצד שני איזה שבוע הוא כן קל לאוהדי שאלקה?
אני לא זוכר אליפות כזו מוצדקת וראויה מאיזושהיליגה בשנים האחרונות. כדורגל התקפי, סגל של ילדים ומאמן צעיר והכל בצהוב שחור, זה מזכיר לי קבוצה מסוימת מהשרון ולכן עולה השאלה: מה היכולת של דורטמונד לשמר את כל זה ולשמור על השחקנים המרכזיים שלה ולא לאבד אותם לקבוצות עשירות יותר?

דורפן 1 במאי 2011

אם הקבוצה הצעירה ביותר היא האלופה, ואם האלופה היא לא באיירן, אני רושם בפנקסי "הייתה עונה גרמנית מוצלחת".

ארז (דא יונג) 1 במאי 2011

דרך אגב, גם את נוייר קטלו וביקרו אתמול כמו שעשו להיינקס אחרי ההפסד של לוורקוזן לבאיירן? כי דווקא הוא יכול להשפיע על המשחק אפילו יותר מהמאמן, לדעתי.

Comments closed