חצי גמר. מונדיאל. אני בדרך למשחק

היום חצי הגמר, ואני במנשנגלדבך כדי לראות את המשחק המסקרן ביותר בגביע העולמי הזה עד כה: מה-דאם אה מסייה, אין ד'ה רייט קורנר, לה פראנס! אנד ליידיס אנד ג'נטלמן, ד'ה מומנט יו'ב בין ווייטינג פור, אין ד'ה לפט קורנר: יו!אס!איי!

הרבה מאד דברים קורים פה שלא לפני התכנית. מבחינה ארגונית, למשל. במשחק האחרון שהיה במנשנגלדבאך, המשחק האיכותי בטורניר עד כה בין גרמניה וצרפת, נותרו ארבעת אלפים צופים בחוץ בגלל פקקי תנועה עד המחצית השניה. זה לא דרום אפריקה פה!

אבל כמובן שאני מתכוון בעיקר לכדורגל. כמות המשחקים לזיכרון הופכת מסיבית: העצבים של אנגליה נגד צרפת. הפנדלים. יתרון לאנגליה.

 ניצחון לצרפת.

 גרמניה נגד יפן. והתפקיד גרמניה: יפן! משחק חכם ומפוכח, המתנה סבלנית להזדמנות, בעיטה גאונית וניצחון עמוק בתוך ההארכה. 19 פעמים בעטו הגרמניות העדיפות טכנית וגופנית, אבל היפניות הראו יעילות וניצולת של מאה אחוז. 1:0.  ההלם ישב קשה בגרמניה, שראתה עצמה, די בצדק, כמועמדת הבכירה לזכות.

למחרת שבדיה ואוסטרליה המפתיעה הראו איכות, ואם לאוסטרליות היתה סקוררית אמיתית זה לא היה נגמר ב1:3.  אבל המשחק הבא השאיר את כל מה שקרה עד אז בצל. כולל את הגרמניות ההמומות. שוב תצוגת שיפוט מהגרועות בהסטוריה. שער עצמי של הברזילאיות, הן מתקיפות והקהל איתן. עד הפנדל המפוקפק שמוענק להן במחצית השניה. ההרחקה של בוהלר. ההחטאה של הפנדל, והבעיטה החוזרת התמוהה – בלשון המעטה. בהארכה  הקהל עם האמריקאיות המקופחות, אבל מרטה מבקיעה שוב – מנבדל.

עד הסיום כל נגיעה של מרטה מלווה בשריקות – ובכל זאת היא השחקנית הטובה במגרש. אבל לאמריקאיות יש את מה שהן צריכות כדי להתעלות: סצנה שלקוחה מסרט הוליוודי, נגד כל הסיכויים, בעשר שחקניות מול הפייבוריטיות –למרות שהן עצמן מדורגות ראשונות בעולם – הצדק איתן והאש יוקדת בעיניים שלהן כמו אצל ברוס וויליס שלוש שניות לפני שהמזוודה מתפוצצת והורגת את הנשיא.

כשאיימי וומבאך נוגחת פנימה –שוב טעות שוערת מחפירה – בדקה השלישית של תוספת הזמן בסוף ההארכה, השואודאון בשיאו. זה לא יאומן. וברור, שארה"ב לוקחת את זה עכשיו. אגב, אחרי קונגרס השוערים שביקרתי בו בסוף השבוע, אני מזהה אצל ארה"ב את העבודה המדוייקת על בעיטות פנדל. גם אצל הופ סולו, וגם אצל הבועטות – כל האלמנטים שמסייעים להצלחה לפי המחקרים האחרונים, שהתפרסמו בתחילת השנה, נמצאים שם.

ארצות הברית התעלה ברגע הנכון, כמו גרמניה אצל הגברים – בטורניר הם נמצאים בדיוק המקום הנכון. אחרי ההכנה האיומה, הצליעה במוקדמות והעלייה הממוזלת בפליי אוף מול איטליה, את ארצות הברית צריך עכשיו קודם כל לנצח. אבל במונדיאל הזה, הכל אפשרי…

ועכשיו הן פוגשות בנבחרת עם הכדורגל היפה ביותר בטורניר עד עכשיו. הצרפתיות התעשתו מההפסד לגרמניות, יש להן שחקניות אגף מהירות כמו תיניי ואבייי, את דליה בחוד ואת אלודי תומי –תגלית הטורניר עבורי עד כה על הספסל. מול אנגליה הן לחמו קשה ולא וויתרו, וניצחו נבחרת פיזית ומהירה. הכנה טובה לחצי הגמר המרתק הזה.

ולא לשכוח – אחר כך יש את יפן מול שבדיה, שתי הנבחרות היחידות, שלא איבדו נקודה במפעל עד כה! מי שלא נהנה מהמונדיאל הזה, אוהב רק כדורגל על המחשב ותקצירים מיוטיוב. את הסיפורים שמתרחשים פה על המגרש, אי אפשר להחליף, ושום טריק מתוחכם לא ישתווה אליהם.

צרפת הפסידה בגלל עניין אחד: כל שחקנית בנבחרת ארצות הברית יודעת להבקיע, כשצריך. אצל הצרפתיות לכדורים לא היתה כתובת, מארי-לור דלייה אחת לא מספיקה. תומי נכנסה מאוחר מכדי שתהיה לה איזושהי השפעה על המשחק, הכדורים לא נכנסו לרחבה כשצריך, והנוכחות הפיסית גרידא של האמריקאיות הבהילה את הצרפתיות. ככה שכל הבעיטות היו ממש עלובות: 25 בעיטות לשער, מהן רק שמונה למסגרת, ורק שער אחד. האמריקאיות בעטו רק 11 פעמים לשער, חמש פעמים למסגרת, מהן ישבו שלוש ברשת. זה כל הסיפור.