היום חצי הגמר, ואני במנשנגלדבך כדי לראות את המשחק המסקרן ביותר בגביע העולמי הזה עד כה: מה-דאם אה מסייה, אין ד'ה רייט קורנר, לה פראנס! אנד ליידיס אנד ג'נטלמן, ד'ה מומנט יו'ב בין ווייטינג פור, אין ד'ה לפט קורנר: יו!אס!איי!
הרבה מאד דברים קורים פה שלא לפני התכנית. מבחינה ארגונית, למשל. במשחק האחרון שהיה במנשנגלדבאך, המשחק האיכותי בטורניר עד כה בין גרמניה וצרפת, נותרו ארבעת אלפים צופים בחוץ בגלל פקקי תנועה עד המחצית השניה. זה לא דרום אפריקה פה!
אבל כמובן שאני מתכוון בעיקר לכדורגל. כמות המשחקים לזיכרון הופכת מסיבית: העצבים של אנגליה נגד צרפת. הפנדלים. יתרון לאנגליה.
ניצחון לצרפת.
גרמניה נגד יפן. והתפקיד גרמניה: יפן! משחק חכם ומפוכח, המתנה סבלנית להזדמנות, בעיטה גאונית וניצחון עמוק בתוך ההארכה. 19 פעמים בעטו הגרמניות העדיפות טכנית וגופנית, אבל היפניות הראו יעילות וניצולת של מאה אחוז. 1:0. ההלם ישב קשה בגרמניה, שראתה עצמה, די בצדק, כמועמדת הבכירה לזכות.
למחרת שבדיה ואוסטרליה המפתיעה הראו איכות, ואם לאוסטרליות היתה סקוררית אמיתית זה לא היה נגמר ב1:3. אבל המשחק הבא השאיר את כל מה שקרה עד אז בצל. כולל את הגרמניות ההמומות. שוב תצוגת שיפוט מהגרועות בהסטוריה. שער עצמי של הברזילאיות, הן מתקיפות והקהל איתן. עד הפנדל המפוקפק שמוענק להן במחצית השניה. ההרחקה של בוהלר. ההחטאה של הפנדל, והבעיטה החוזרת התמוהה – בלשון המעטה. בהארכה הקהל עם האמריקאיות המקופחות, אבל מרטה מבקיעה שוב – מנבדל.
עד הסיום כל נגיעה של מרטה מלווה בשריקות – ובכל זאת היא השחקנית הטובה במגרש. אבל לאמריקאיות יש את מה שהן צריכות כדי להתעלות: סצנה שלקוחה מסרט הוליוודי, נגד כל הסיכויים, בעשר שחקניות מול הפייבוריטיות –למרות שהן עצמן מדורגות ראשונות בעולם – הצדק איתן והאש יוקדת בעיניים שלהן כמו אצל ברוס וויליס שלוש שניות לפני שהמזוודה מתפוצצת והורגת את הנשיא.
כשאיימי וומבאך נוגחת פנימה –שוב טעות שוערת מחפירה – בדקה השלישית של תוספת הזמן בסוף ההארכה, השואודאון בשיאו. זה לא יאומן. וברור, שארה"ב לוקחת את זה עכשיו. אגב, אחרי קונגרס השוערים שביקרתי בו בסוף השבוע, אני מזהה אצל ארה"ב את העבודה המדוייקת על בעיטות פנדל. גם אצל הופ סולו, וגם אצל הבועטות – כל האלמנטים שמסייעים להצלחה לפי המחקרים האחרונים, שהתפרסמו בתחילת השנה, נמצאים שם.
ארצות הברית התעלה ברגע הנכון, כמו גרמניה אצל הגברים – בטורניר הם נמצאים בדיוק המקום הנכון. אחרי ההכנה האיומה, הצליעה במוקדמות והעלייה הממוזלת בפליי אוף מול איטליה, את ארצות הברית צריך עכשיו קודם כל לנצח. אבל במונדיאל הזה, הכל אפשרי…
ועכשיו הן פוגשות בנבחרת עם הכדורגל היפה ביותר בטורניר עד עכשיו. הצרפתיות התעשתו מההפסד לגרמניות, יש להן שחקניות אגף מהירות כמו תיניי ואבייי, את דליה בחוד ואת אלודי תומי –תגלית הטורניר עבורי עד כה על הספסל. מול אנגליה הן לחמו קשה ולא וויתרו, וניצחו נבחרת פיזית ומהירה. הכנה טובה לחצי הגמר המרתק הזה.
ולא לשכוח – אחר כך יש את יפן מול שבדיה, שתי הנבחרות היחידות, שלא איבדו נקודה במפעל עד כה! מי שלא נהנה מהמונדיאל הזה, אוהב רק כדורגל על המחשב ותקצירים מיוטיוב. את הסיפורים שמתרחשים פה על המגרש, אי אפשר להחליף, ושום טריק מתוחכם לא ישתווה אליהם.

צרפת הפסידה בגלל עניין אחד: כל שחקנית בנבחרת ארצות הברית יודעת להבקיע, כשצריך. אצל הצרפתיות לכדורים לא היתה כתובת, מארי-לור דלייה אחת לא מספיקה. תומי נכנסה מאוחר מכדי שתהיה לה איזושהי השפעה על המשחק, הכדורים לא נכנסו לרחבה כשצריך, והנוכחות הפיסית גרידא של האמריקאיות הבהילה את הצרפתיות. ככה שכל הבעיטות היו ממש עלובות: 25 בעיטות לשער, מהן רק שמונה למסגרת, ורק שער אחד. האמריקאיות בעטו רק 11 פעמים לשער, חמש פעמים למסגרת, מהן ישבו שלוש ברשת. זה כל הסיפור.
16 Comments
אני חושב שחצי הגמר שרואים עכשיו מדגים את הבעייתיות של הכדורגל הנשי. במדינה הכי ידידותית אולי לכדורגל נשים, חצי גמר המונדיאל ויש קרחות עצומות ביציעים.
גיל, אתה צודק לחלוטין. לבינתיים. יש פה איזה עשרים אלף צופים – אבל יציע העיתונות מלא עד המקום האחרון. שזה מצביע על כך שזה כרגע יותר פוליטיקלי קורקט -במובן החיובי – מאשר פופולארי. ההלם על ההפסד של גרמניה יושב עמוק ואנשים שפיתחו ציפיות פשוט איבדו עניין.
מצד שני, המונדיאל הזה לדעתי הוא רק צעד ראשון בהתקדמות הממשית של כדורגל הנשים לכדי ספורט בעל סטנדינג באוכלוסיה, גם מבחינת האיכות. אתה רואה שהצעירות כבר תהינה הרבה יותר טובות מהותיקות.
הצרפתיות לא יודעות מה לעשות אחרי שהן מגיעות עם הכדור לרחבה וחבל. בעיטות חלשות וחסרות משמעות לשער לא יכניעו את סולו. לעומת זאת, למרות שהן מגיעות לפחות הזדמנויות נדמה שארה"ב יותר קרובה לשער שני כי ההגנה של צרפת מחוררת.
לארה"ב יש בעיה הצד השמאלי של ההגנה. לה פיילבט היתה חלשה כל הטורניר וחסרת ביטחון, סאוארברון לא שיחקה אף דקה עד עכשיו. אבל השאר מחפות עליהן, והצרפתיות לא מנצלות את זה. דלייה היא חלוצה מצויינת, אבל היא לא מקבלת כדורים וההגנה יושבת עליה. לדעתי יכולת הכידרור של נסיב מוערכת יותר מדי, קבלת ההחלטות שלה איומה – בכל משחק בינתיים. ברגע שהיא תוחלף בתומי/ס כדורים יתחילו להיכנס לרחבה. השאלה היא, מתי זה יקרה.
לצרפתיות, אתה צודק, הגנה חלקית ביותר. לורה ז'ורז' היא בלמת מצויינת, בומפסטור מגינה ותיקה ומנוסה, אבל השאר זבל. בדרך כלל זה מתכון למשחק מהנה, חבל שפה יש כל כך הרבה גמגומים…
העצבים, לדעתי, משחקים פה צפקיד חשוב מאד. הפחד להפסיד נוכח בכל פעולה. זה לאו דווקא קשור לנשים, זה יותר חוסר האיכות והניסיון במעמדים כאלה.
אתה כותב על הסיפורים שהמונדיאל הזה מייצר ואני חושב לעצמי
אולי צריך כדורגל פחות טוב בשביל סיפורים?
אולי כדורגל הגברים התפתח מעבר ליכולת לייצר סיפורים?
אולי כולם טובים מדי?טכנים מדי? חזקים נפשית מדי?
לא יכול לקום גיבור כי כולם גיבורים…
יבוטלו האקדמיות לאלתר!
בהחלט יש משהו במה שאתה אומר. סיפורים הרי יש כבר בליגה של בתי הספר – ופחות צ'מפיונס ליג. זה מה שהלך לאיבוד עם אובדן החשיבות של משחקי נבחרות, בין השאר. אבל הסיפורים בסוף מנצחים.
בשביל סיפור טוב צריך רגש. בספורט המקצועני המודרני זה כמעט לא קיים, בטח אם מעבר של שחקנים מקבוצה לקבוצה בשביל כסף.
ליבי עם מנחם לס, האמריקאיות עלו לגמר על חשבון הצרפתיות.
שיביאו למנחם גביע !!!
ראיתי את התקצירים של המשחקים מול ברזיל וצרפת- היה שווה, בעיקר כי מרגישים את התחרות והמתח על המגרש, משחקים חשובים לשתי הצדדים- דבר שחסר מאוד למשל ברוב המשחקים בליגה.
אין תחליף להכרעה. לא משנה כמה ינסו להצדיק ליגה סדירה ללא פלייאוף, זה פשוט לא ספורטיבי, לא נכון ולא הוגן.
כדורגל נשים במתכונת הזו כבר הרבה יותר הגיוני וכיף.
סליחה, יכול להיות שליגה היא כן דבר ספוטיבי אם לא איכפת לך שהאליפות מוכרעת מול קבוצות אחרות שאף פעם אין להם סיכוי גם כך.
זו כבר הגדרה אישית. אבל אי אפשר להתווכח על כך שזה צפוי, משעמם, מגעיל ומיותר.
אלון, מה זה קונגרס השוערים ומה אמרו שם לגבי הפנדלים?
תומר – בקרוב מאד. סידרה שלמה אני אעשה מהקונגרס הזה.
המנטרה "גרמניה המארחת והמועמדת לזכייה", נטחנה עד זרא. אני לא טוען שיש אלוהים, אבל יש יותר מידי ברברת עיתונאית. אפשר לקבל פעם טורניר בלי נבואות?
בני – אשתוממה. האם זה לא חלק בלתי נפרד מההנאה בכדורגל? התנפצות כל הנבואות לרסיסים? ובמיוחד כשהמועמדת היא המארחת, ועוד יותר מכך, ג-ר-מ-נ-י-ה ?
הרי אי אפשר לומר, שזה לא היה נכון. הן באמת נבחרת מופלאת, שעבדה יותר מדי על בניית קבוצה ופחות מדי על ניצול מצבים ועל בעיטות חופשיות.
אם טורניר כזה היה מתקיים בארה"ב, היו 80,000 עד 100,000 (תלוי בקיבוןלת האיצטדיון) בכל משחק!
מנחם – אבל היה טורניר כזה! והוא אכן מילא ב37,250 צופים בממוצע, עד היום שיא המפעל. אבל ברור, שהופ סולו תביא גם מאה אלף. למען השם, בשביל לראות את הופ סולו גם אני מוכן לטוס לאמריקה! מחר או מחרתיים עוד כמה מלים על הנושא…