בונדסליגה רולז – חצי עונה מאחורינו

הגענו לתקופה זו של השנה, בה חצי העונה כבר עברה, אלופת החורף נקבעה. ככה קוראים למובילת הליגה אחרי הסיבוב הראשון. ובמעל 70 אחוזים היא גם זוכה באליפות בסיום העונה. ובכל זאת הליגה נשארת מותחת. כמו כוס של יין ממש טוב. גם אחרי ששתינו חצי, ואנחנו מכירים את היין ויודעים לאן הוא הולך – השמחה לקראת החצי הבא לא פוחתת, להיפך.

Half Empty, Half Full. CC License the|G|tm

1. יש עוד מספיק זמן לסיכומים עד לחזרה למשחקים בינואר, בכל מה שקשור לכדורגל. כי מסביב לא היה יותר מדי: אחרי המחזור, עוד לפני מסיבת חג המולד, פוטר המאמן השני בלבד העונה בליגה ההרמונית להפליא, מרקוס באבל בברלין. זה דווקא היה משעשע, הסכסוך בינו ובין המנג'ר פרייץ הלך והעמיק והפך מתוקשר. במסיבת העיתונאים אחרי המשחק המפוהק משהו בהופנהיים, נשאל באבל לגבי עתידו. "קודם כל, אני נוסע לברלין, מחרתיים יש לנו מסיבת חג מולד, ואחרי זה יש חופש. אז נראה הלאה". הולגר סטניסלבסקי, מלך הגיזרים ומאמן הופנהיים בהווה, שישב לידו, נטל את המיקרופון וחיקה עיתונאי: "מר באבל, האם אתה חושב שעדיין תהיה בתפקידך בזמן החגיגה?", שני המאמנים צחקו וקמו ללכת, לא לפני שבאבל קרא לו בחיוך גדול "ארשלוך". כרונולוגיה של פרידה ידועה מראש.

סטניסלבסקי עצמו מועמד להיות הבא שיועזב, אבל את הכסף שלי הייתי מניח דווקא על רובין דוט, שהיה מאמן מצליח בפרייבורג, ובינתיים כושל עם הכשרונות של לברקוזן. כושל מאד, בייחוד אחרי התבוסה הביתית לנירנברג המגמגמת, 3:0. כשזה המשחק האחרון לפני הפגרה, הרושם שאתה לוקח אחתך לחמישה שבועות הקרובים, אחרי שבאייר עפה גם מהגביע ורק בצ'מפיונס היא עלתה שלב. אבל מול ברצלונה זה סוף הדרך. – אני לא בטוח שהוא יהיה המאמן בלברקוזן בתחילת הסיבוב הבא.

2. זו התקופה הזו של השנה, שלג נערם ברחובות, העצים השחורים מכוסים מעטה לבן. אורות נוצצים בחלונות ותאורה צבעונית מקדמת את פני הבאים בשערי העיירות, עצי מחט מכוסים שרשראות של אורות בוהקים המשתקפים מהקרח והשלג סביבם. זו תקופת השנה שלו: איש זקן וטוב לב, אהוב על ילדים והוריהם. הם שרים לו שירים והוא מחלק מתנות ומבצע ניסים. באופן בלתי מוסבר, אחרי שזמן ארוך הוא נעלם מפני האדמה, פתאום הוא נמצא בכל מקום בו זמנית. התמונות שלו מלוות את הגרמנים בדרכם השלווה אל חג המולד.

הכוונה, כמובן, היא לראול. ה'סניור', כפי שקוראים לו האוהדים בשאלקה. מעון סניורים, אגב, זה בגרמנית בית אבות. אבל לראול אין גיל. הוא תמיד היה שם, והמחשבה שאולי יום אחד לא יהיה לא מדירה שינה מליבות האוהדים – הם פשוט לא יכולים לתאר לעצמם שילך. כל מיני שחקנים מצטיינים פתאום בשאלקה, שבמחזור האחרון שיחקה כמו קבוצת צמרת סוף סוף, שלטה במשחק ופירפרה את וורדר ברמן המסכנה. תיכף נחזור לזה. אבל ראול הוא זה שמוביל את הקבוצה.

שחקן השבוע בגרמניה ובעולם, השחקן האהוב והמוערך. בלינק למעלה, אתם יכולים להצטרף לנסיעה של ראול, ולשמוע ואריאציה על המנון הקבוצה כשהטקסט החדש מהלל את הסניור (אגב הנסיעה בתוך צרחב המתקנים של שאלקה, בסיום הנסיעה אפשר לראות שהשחקנים חונים היום בתוך הפארקשטדיון עתיר המורשת. לא מצאו משהו לעשות עם האצטדיון?). אתה לא יכול להרשות לעצמך כשחקן צעיר להיות לא מרוכז, או לקחת פסק זמן, כשלידך רץ כמו ילד צעיר הסבא הספרדי, מתקל, מנהל ומפתח. השחקנים מסתכלים עליו, לוקחים דוגמא, הוא מסתכל חזרה, והם נבוכים. ומתאמצים עוד יותר. המחוייבות של ראול לקבוצה ולמשחק היא המעלה הגדולה ביותר שלו. חוץ מזה, כמובן, שהוא שחקן עם טכניקה בחסד עליון ומבקיען סדרתי.

בכל זאת, אני לא חושב שיש לו מקום בנבחרת ספרד, למרות מה שנאמר בבלוגים האחרים. המשחק של ספרד שונה היום מאד מתקופת ראול, הוא לא בנוי להחזקת כדור וחילופי מסירות אינסופיים. הוא חסר סבלנות בקטע הזה, וחושב רק קדימה לשער. שזה הכיוון של שאלקה, אבל לא של ספרד. ראול יכול ללחוץ על מובילי כדור, אבל אז הוא צריך סקורר לידו שיקבל ממנו אסיסטים או יסב אליו את המגינים. אז יש לראול מקום לפרוץ בחשאיות קדימה, נשק יום הדין שלו. בלמים יריבים פשוט לא קולטים שהוא כבר שם! אבל זה לא רלוונטי לנבחרת, בה ייאלץ להיות חלוץ בודד. הוא יכול להחליף את פדרו או אינייסטה, אבל אני לא רואה את זה קורה, ואין לחילוף כזה כל סיבה. כרגע.

בכל אופן, בתקופה זו של השנה ראול מתעורר. בעונה שעברה הוא הכניס לברמן (!) בסוף נובמבר שלישייה, ובאמצע דצמבר עוד שלישייה לקלן. העונה, לפני השלישייה בשבת לברמן, הוא הבקיע שלושה בשישה משחקים. וזה עוד לצד הונטלאר הבלתי נלאה שלוקח לעצמו את רוב הגולים. בכלל, שאלקה מתעוררת. הפציעה של פרפאן במוקדמות המונדיאל הכריחה את סטייבנס לעבור ל4-4-2, וראו זה פלא, שאלקה הרבה יותר טובה ככה.

הונטלאר צריך גם הוא שחקן לידו שיקח אליו תשומת לב מההגנה, ואז הוא מבקיע בלי הכרה. ג'ונס הוא קשר דפנסיבי מעולה, כשהוא רק לעתים רחוקות אמור לסייע להתקפה – וזאת למרות שהיה חלוץ בעברו. להחליף אותו יכולים מאטיפ המתגבש, הולטבי ההתקפי יותר, הוגר המשתפר, ופאפאדופולוס, החומה היוונית. הרקולס אהוב נפשי. (הוידאו הוא ממפגש עם מועדון אוהדים, אחת החובות של שחקן בונדסליגה מדי שבוע. פאפאדופולוס לא יודע מה זה להפסיד).

באגפים משחקים חוראדו שמראה סוף סוף את יכולתו, והיה שחקן המשחק בברמן, חוץ מראול כמובן. ופוקי. ודרקסלר. והוגר. ומוראבק. והולטבי. ובאומיוהאן. איזה מבחר. בעמדת העשר משחק באומיוהאן. או דרקסלר. או ראול, ופוקי מקדימה. או הולטבי.

פלא שהלחץ להחזיר את פרפאן במהירות ירד? וגם נושא הארכת החוזה שלו, המשימה מספר אחת של הורסט הלד עד עתה, ירדה בסולם העדיפויות. במקום זה שוב מדברים על ראול. והוא מבסוט מהחיים. הוא יצטרך לוותר על שכר: כיום משלמת שאלקה חמישה מיליון אירו בשנה, וריאל משלימה עוד שניים. שאלקה לא יכולה להרשות לעצמה העלאה. אבל בגיל 35 חמישה מיליון זה גם לא רע, ועשוי להספיק לכסות את שכר הדירה בדיסלדורף היקרה. בקטאר או בסין יכול אולי ראול לקבל יותר, אולי אפילו כפול – אבל זה ללא עתיד. זה לשנה שנתיים, ומה אז? ראול מרוצה בגרמניה, וגם משפחתו – אשתו וחמישה ילדים. בית ספר בינלאומי מכובד, סלבריטאים שבאים והולכים, כל מה שצריך לאורח חיים יוקרתי אך לא מופרז. ראול הוא לא מהמפריזים.

וגם מבחינת הכדורגל. הבן של ראול משחק בקבוצת הילדים של פורטונה דיסלדורף, מועדון הקאלט המתעורר. קולגות שלי פגשו אותו בזמן כתבה על המועדון המסורתי והמתפרק של ווטנשייד, ראול בא לראות את הבן שלו משחק. ועמד בצד בשקט עם שאר האבות בזמן שהבן (שלא דומה לאבא בכלום, חוץ מהאף) חורחה (כן, על שם ולדאנו) גונסאלס רדונדו (אפשר לא להיות כדורגלן עם השם הזה?) שיחק בU12 של דיסלדורף. המועדון ידוע בעבודה שלו עם ילדים ונוער, והסכנה היחידה לדעתי להמשך החוזה בשאלקה באה מכיוון העליה לבונדסליגה של פורטונה.

3. ורדר ברמן. עצוב, באמת. אולי בגלל שבעיקרון החולצות הירוקות שלהם דומות לאלה של חיפה, דרסה שאלקה את ברמן בלי רחמים. אבל בחוץ ברמן משחקים בכתום מכוער עם פסים אלכסוניים בירוק כהה שהולכים ומצטופפים לכיוון הבטן במה שחייב להיות ניסיון מכוון להיכנס לספרי ההסטוריה של האסתטיקה.

ולא רק החולצה המכוערת היא סיבה לעצבות. ורדר ברמן הוא מועדון סימפטי, שמאמין בעבודה ארוכת טווח. תומאס שאף המאמן חוגג בשנה הבאה ארבעים שנה של פעילות רצופה במועדון (סוג של שיא, אני חושב), מאז התחיל כילד בן 11 בקבוצת הילדים, דרך הסטוריה מקצוענית, במקביל אימון הנוער, לאחר מכן אימון החובבים ומשרת עוזר מאמן במקצוענים, ומאז 1999 מאמן המקצוענים. יחד עם קלאוס אלופס המנג'ר הם היוו זוג בלתי מנוצח שתמיד ידע להחליף את הכוכבים שנקנו מהם אחרי שטופחו בברמן, בכשרונות לא פחות טובים. אבל יד הקסם נגמרה בינתיים. ורדר מסתמכת על קלאודיו פיזארו, שנכשל בצ'לסי מכל מיני סיבות, אבל לא בגלל שאין לו כדורגל.

יש לו כמעט 160 שערים ב320 משחקי בונדסליגה, והעונה הוא כבר עם 12 שערים. ושבעה בישולים. ב15 משחקים. אבל הוא בן 33, ומאחוריו יש פער גדול. כל הכשרונות: ארון האנט, מרקו מארין, כולם, מאכזבים בענק.  בבית, ברמן היא ענק. יש לה 21 נקודות מ8 משחקים, ומובילה את טבלת הבית בבונדסליגה. בחוץ, רק שתי קבוצות ששיחקו תשעה משחקי חוץ כמוה השיגו פחות נקודות מהשמונה של ורדר: קייזרסלאוטרן ואאוגסבורג מהתחתית של התחתית. בחוץ ספגה ברמן שלישייה מהנובר, רביעייה מבאיירן ושתי חמישיות, משאלקה ומנשנגלדבך. ובכל זאת היא במקום החמישי, בכלל הנצחונות שלה על כל הקבוצות הקטנות. ברמן הפכה ליציר ביניים: הרבה פחות טובה כשהיא לא שולטת המשחק ומובסת על ידי כל קבוצות הצמרת, אבל יותר מדי טובה בשביל הקטנות.

4. המשחק המביש של הסיבוב הראשון היה במחזור האחרון. קלן, ששיחקה משחק שלישי בתוך שישה ימים, עלתה לערבל בטון במינכן. הרכב של 5-4-1 פשוט לא זז מההגנה. מחצית אחת זה עבד, אבל אחרי השער הראשון קלן היו אבודים. עייפים מכדי להתקיף חזרה, ולמרות הוראה לעלות, הם פשוט נותרו לעמוד בהגנה וקיבלו על הראש. במזל עבורם זה רק נגמר ב0:3. אריין רובן חוזר לכושר, ריברי עף הכרטיס צהוב כפול מטופש, גומז שוב מבקיע – השער החמישים שלו השנה, ב53 משחקים. יחס טוב בהרבה ממסי השנה (58 ב67 משחקים). למרות שמסי שיחק יותר, וכמובן השיג יותר, גומז עדיין אנדררייטד. ובאיירן מפוהקת בדרך לעונה גדולה. ואולי לשמינית גמר מול מנצ'סטר יונייטד – בעקבות האיום האחרון של אופ"א על ההתאחדות השוויצרית שתשקיט סוף סוף את הסיון האלה.

המשך יבוא.

סיכום המחזור ה-16 בליגת העל
פולהאם 0-5. אחרי טקסט על היו"ר מו

4 Comments

קורא אדוק 21 בדצמבר 2011

מעולה כהרגלך. תודה!

רוני 22 בדצמבר 2011

זאת אחת המילים הבודדות בגרמנית שאני יודע, לכן אני מרגיש צורך לשתף את יתר הקוראים בכך ש'ארשלוך' זה 'חור של תחת'.

יוני 22 בדצמבר 2011

אחלה טור, אבל הרבה typos. קחחזרסלאוטרן למשל.

יונתן 22 בדצמבר 2011

פוסט נהדר, כרגיל.

כעת אם רובין דוט מתפנה, יוחזר נא לפרייבורג יקירתי בכדי להביס את תחזיותך השחורות בנוגע להישרדתונו בליגה העונה.

אחרי המכה המי יודע כמה שספגנו מדורטמונד בשבת ומקלן שבוע קודם, ח-י-י-ב-י-ם לחזק את ההגנה בינואר, ההתקפה (בהנחה שפאפיס נשאר) סבירה, אבל לא יכול להיות שסופגים רביעייה לפחות בכל משחק.

יאללה באדרלנד!

Comments closed