בונדסליגה רולז – מחזור 18

.

.

.

.

.

.

.

.

***

אפשר לרדת מהתחליפים, הקריז נעלם. אופוריה משתלטת. הדבר האמיתי חזר, הלחץ נרגע. לאט לאט. לנשום. איזו מנה!

1.  יש צמרת, מתברר. רכבת ההרים המטורפת ששמה וורדר ברמן  (ספגה שתי חמישיות, בחוץ אצל מנשנגלדבך ושאלקה, רביעייה בחוץ מבאיירן, הבקיעה חמישיה, רביעייה ושלישייה בבית – והפסידה בבית רק לדורטמונד) והחלשלושים מלברקוזן (חזקים על צ'לסי) שהם הבטן הרכה של הליגה, מתכוננים לליגת אירופה ומחכים למעידה של אחת מארבע הגדולות. כדי, אולי, להתגנב לליגת האלופות. וארבע הגדולות? קשה להאמין שאפשר לכתוב דבר כזה עדיין במחזור ה18. לאחרונה היו בסיבוב השני שלוש קבוצות עם מספר נקודות זהה בראש לפני עשרים שנה.

2. באיירן. "ההכנה הטובה אי פעם", אמר היינקס. כולם מרוצים ומספרים על האווירה ההרמונית והשאפתנית. חמישה משחקי הכנה עם 28 שערים. אוליץ' חזר לכושר הבקעה. שוויינשטייגר חזר לכושר משחק אחרי הפציעה. ואז הם קיבלו מנשנגלדבך לפנים. 1:3 שלא מספר עד כמה באיירן היו חסרי אונים עם הכדור. באיזו יעילות קלינית ממורקת הסייחים הירוקים תפרו את הפייבוריטית. והכי גרוע, עבור איך שהבווארים רואים את עצמם? גלדבך בכלל לא התרגשו, או התלהבו.

רויס נעץ בעזרת תגובת בזק את הכדור ברשת אחרי הטעות של נוייר. מ35 מטר, הוא הוריד למצב בעיטה כדור שהתפלק לשוער הנבחרת והגיע לכיוונו, ומיידית בעט לשער. זה נראה פשוט, אבל זה לגמרי לא. ובטח לא כשאתה אמור להתרגש. אחרי שמצד הנהלת באיירן משמיעים עליך ביקורת ומפריחים שמועות, רק בגלל שהעדפת ללכת לדורטמונד ולא למינכן. האמת, משחק החזקת כדור זה ממילא לא הסיפור של רויס. הוא מהיר ויעיל. כלומר האיש של קלופ. וגם האוהדים של גלדבך לא שרקו לרויס, רק שמחו. והבהירו שהוא לא עוזב בלי דאבל.

השער השני היה טיפוסי: רובן מאבד כדור באגף (בגלל שבואטנג לא עלה לסייע לו) ובמקום להילחם נופל כאילו קיבל מרפק מאראנגו. אבל גם אראנגו בכלל לא שם לב. שמונה שניות מרגע שהוא מרים את העיניים, מוסר להאנקה, שמוצא את פטריק הרמן שפורץ בחצי אגף, מכניס לו כדור עומק יפהפה ועד שהרמן בבעיטה פשוטה לפינה הרחוקה גורם לכדור לפרפר בשמחה ברשת. השער השלישי כבר סתם היתה תפירה משפילה. אראנגו מוסר על חצי מגרש, רויס פורץ מול שניים ומוסר בלי להסתכל לתוך הפרוזדור שנפתח להרמן.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אולי הפציעה המכאיבה של דניאל ואן בויטן מהמחצית הראשונה קשורה. אבל רק הוא אשם. הוא השאיר רגל גבוהה כדי שרויס ייכשל, ורויס אכן נתקל בה, נפל ונחת לבלגי על הרגל השנייה. שנשברה. לא נעים, אבל די טיפוסי לערב הזה.

3. דורטמונד עשו להמבורג שיעור בבי"ס הגבוה לשחיטות. אחרי שהמבורג לא הפסידו מאז הגיע אליהם בהליך מזורז טורסטן פינק, שחקן באיירן בעבר ואוהד דורטמונד כנער תושב העיר, מאמן באזל עד שבוע לפני המפגש עם יונייטד. עם הכנה מסודרת להמבורג סוף סוף והכל.

ודורטמונד עוד בלי גצה. רוברט לבנדובסקי נתן את המשחק הטוב ביותר שאני ראיתי ממנו במדים השחורים-צהובים, ושלח מן הסתם את באריוש הממורמר מספסולו המתמשך לחפש מועדון חדש. השער החמישי (דקה 5:10) כבר בעל איכויות בארסאיות.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

זה מה שבדורטמונד היו צריכים העונה. עוד זמן להתאמן, בשיטה שיכולה רק לעבוד כשכולם מושכים ביחד, מתאמנים בלי סוף, ומגלים משמעת טקטית עילאית למה שדורש מהם קלופ. עכשיו אולי גם באירופה הם היו מוציאים משהו – אבל אני חושש, שבעונה הבאה הסיפור רק יחזור על עצמו. בדורטמונד בונים על טעויות של היריב, ומענישים עליהן ביעילות מפחידה. אבל באירופה לא רק שהיעילות הזו אבדה, אולי מחוסר ניסיון – גם היריבים עושים הרבה פחות טעויות. זה דבר שאי אפשר להתאמן עליו, ורק הניסיון יביא עם הזמן.

דווקא הניצחון הזה יכול לעשות את קלופ מאושר. בורוסיה ניצחו אותו בלי להזדקק לנשק מרכזי שלהם, מצבים חופשיים. סימן טוב. ויותר מזה – למרות ההצלחה הפנומנלית של השנתיים האחרונות, היה לדורטמונד עקב אכילס: פנדלים. מאז 26 בפברואר 2010, כמעט שנתיים, לא הבקיעה BVB פנדל. עכשיו, גם זה השתנה, תודות ליקוב "קובה" בלאשצ'יקובסקי.

4. שאלקה. והרי החדשות: גוטי בא. זה לפחות מה שכותב העיתון הספרדי המשועמם AS. לחצי שנה, בלי אופציה. בטח מגיע, מה זה. אולי בעיתון טרם הפנימו, שהכיוון הוא הפוך בשנתיים האחרונות: לא שחקנים שנכשלים במעמקי הליגה הספרדית מגיעים לגרמניה. פליטי בונדסליגה שנכשלו כמו ואן ניסטלרוי, דייגו, טרוכובסקי וראקיטיץ' מנסים את מזלם בספרד. אולי מתוך מחשבה ששם לא יקפידו איתם על עניינים כמו יעילות, טקטיקה, כושר גופני. מריאל ובארסה כמובן כל שחקן שמגיע מקבל שטיח אדום, אפילו אם קוראים לו חלב. אבל גוטי פדה חוזה בבשיקטש. ואפילו שבשאלקה משוועים לקשר דפנסיבי שיכול להיות בלם כשצריך, לאור פציעות והרחקות (ג'ונס, קלוגה, הולטבי, הוודס), גוטי לא יבוא -אלא אם כן זה יגרום לראול להישאר עוד עונה. ואז גם אני בעד.

5. וולפסבורג. במגזין של שאלקה – רגע. אני לא יודע עד כמה אתם מכירים את הכדורגל בגרמניה – לכל קבוצה יש בכל משחק בית תכניה. פעם זה היה תכניה. היום זה מגזין לאוהדים. במקביל נמכרים בשני אירו פנזינים אלטרנטיביים פחות או יותר (מומלץ: שאלקר אונזר המשעשע, האותנטי והאנטי נאצי המושבע).

במגזין עצמו יש הכנה למשחק, סטטיסטיקות והשוואות לקראת המשחק, כולל כל נתון על כל שחקן בכל משחק של שאלקה העונה. אבל גם דיווחים ממחנה האימונים בקטאר, חדשות מכל מחלקות המועדון (הU17 חזרו עם רשמים מישראל) ראיונות (יוליאן דרקסלר וסופרת רבי המכר המוערכים, הקוואזי-פורנוגרפיים-במסווה-אינטלקטואלי-מודע-לעצמו שרלוט רוש, ילידת אנגליה שגדלה במנשנגלדבך והיא בכל זאת אוהדת מושבעת של שאלקה), צילומים מדהימים וצילומים של אוהדים מרחבי העולם, ד"שים ובכלל – 130 עמודים של מגזין כדורגל נוצץ.

כל חבר מועדון מקבל הביתה פעם החודש (כל משחק בית שני) את המגזין הביתה, שכולל גם אינפורמציה על הזמנת כרטיסים, מועדי כינוסים וכיו"ב. בכל אופן, בעמוד הסאטירה הקאלטי, מדווח על פנייה של מספר קבוצות אירופאיות לאופ"א בבקשה לשחק עם תשעה שחקנים בלבד. המשותף לכל הקבוצות: השחקנים שלהן עברו לוולפסבורג.

פליקס מגאת, אולי זו בעיה של התמכרות, שוב יצא לקניות. מה שעבור נשים הוא נעליים, אצל מגאת זה כדורגלנים. שיהיה. לא כי צריך עכשיו. אלא אולי יהיה צריך פעם. אולי יצא מזה משהו. ההוא מתאים למערך הזה, השני דווקא מתאים למערך ההוא שאמנם לא השתמשתי בו עדיין, אבל אולי אני עוד אעשה את זה יום אחד. אתם רואים את קו המחשבה, כן?

אז מגאת קנה עד עכשיו (עוד לא נגמר חלון ההעברות!) שמונה שחקנים חדשים. בשלושים מיליון אירו – זו לא בעיה, זה לא הכסף שלו ממש. של פולקסוואגן. גם בקיץ הוא קנה יותר מכל מועדון אחר. ביחד הגיעו לסגל 26 שחקנים העונה (מהם שישה ממחלקות הנוער והמילואים), 14 עזבו אותו. לעונה הבאה חוזרים שישה מהשאלה ועוד שחקן כבר חתם. וזו לא העונה הראשונה – וגם בשאלקה שבר מגאת שיאים. ככה הוא עובד, מחפש זהב בערימות של זבל. ובכל זאת, הוא השתמש העונה ב35 שחקנים וכבר אחרי חצי עונה השווה את השיא (שלו, אלא מה). וארבעה שחקני רכש עוד לא ראו דשא. כך ש40 זה לא מספר אוטופי. ובכל זאת, ולמרות הרכש החדש והביקורת של מגאת על השחקנים שלו: את שער הניצחון מול קלן הבקיע סבסטיאן פולטר. בן עשרים, שהגיע לסגל מהמילואים של המועדון.

***

כי לנו עדיין יש כבוד! (סיכום המחזור ה-22 וגמר גביע הטוטו)
יומן הנרגן / יואב בורוביץ': לא יהיה ספר, אפילו לא סרט

4 Comments

Roobie 25 בינואר 2012

סיכום מצוין.
אגב, דורטמונד לא הבקיעו העונה פנדל בשערורייה הביתית מול מארסיי במחזור האחרון של שלב הבתים? הומלס אם אני לא טועה. נכון שזה לא בליגה, אבל מבחינת הקבוצה עדיין היה פנדל והיא הבקיעה אותו (ובמצב משמעותי יחסית – מה שקרה לאחר מכן, וזה שאולימפיאקוס בכל מקרה ניצחה את ארסנל, זה כבר סיפור אחר).

יוני 25 בינואר 2012

נושא תרבות הכתיבה, המגזינים ובכלל התרבות שמאחורי הכדורגל בגרמניה הוא מדהים. וכל כך בזול יחסית להשקעה. המגאזין של שאלקה יכול להיות מופץ במאה אלף עותקים ולהיות רווחי.

אלון זנדר 25 בינואר 2012

רובי, צודק מאה אחוז. הסטטיסטיקה המפתיעה הזאת מדברת רק על הבונדסליגה. אגב מאז שהומלס הבקיע את ה0:2 ההוא, הוא הפך לבועט הפנדלים הרשמי של בורוסיה. רק ביום ראשון הוא נתן לקובה לבעוט.

יוני – מגזין דומה, באיכויות משתנות אמנם, יש לכל מועדון מקצועני בגרמניה. ולחלק גדול מהמועדונים החובבים גם. וחוץ מזה יש שבועונים, ירחונים ועשרות ספרים במקביל לתריסרי מערכות הספורט בעיתונים, גם הן באיכויות ודגשים משתנים. ומאות בלוגים מעולים. זה באמת כיף להיות אוהד ספורט בגרמניה. לכן גם הייאוש בארץ, כל פעם מחדש. בארץ דברים כאלה פשוט לא נושאים את עצמם מחוסר עניין.

יוני 26 בינואר 2012

למעשה, אתה אומר שאין קשר בין הרמה של המועדון מבחינה ספורטיבית להשקעה שלו באוהדים. כלומר, גם מועדון בליגה שלישית עם 5000 אוהדים במשחקי בית מוציא מגזין. הכל עניין של תרבות ומסורת.

Comments closed