על הספר

קצת קשה לקלוט – בהרבה מובנים זה דומה ללידה של צאצא. הספר, זה שהפך להיות כבר ראנינג גאג אצל חברים ובני משפחה ("ספר, איזה ספר? תפסיק כבר עם הבדיחה הזו"), יצא לאור.

איזו שנה. הבת שלי נכנסת לשנה אחרונה בגן, הבית שבניתי עומד על תילו  (טוב, לא אני ממש בניתי. עזרו לי), והספר יצא. זה עושה אותי סופר? לא ממש. אבל המחשבה הזו, על ספר ששמי מתנוסס עליו על המדפים, מעוררת גאווה. בעיקר כי זו היתה חתיכת עבודה.

המסע התחיל לפני יותר מארבע שנים, וכמו שרונן חזה בתחילתו, יצאנו ממנו עיתונאי ספורט שונים משנכנסנו. ולא מדובר רק על ידע גרידא, או על האהבה לספורט שיוקדת בנו ממילא מאז ילדותנו. מאלפי קטעים ורעיונות, התכנסנו אל תוך מה שמרכיב את עמודי הספר.

הספר נכתב בלפחות שש מדינות שונות, בדירה, במלונות דרכים, במיטת קומתיים באכסניית נוער, בדרכים תוך נסיעה, תוך כדי סיקור של אירועים וגם ביומיום. יש מי ששואל את עצמו, אם לא עשינו לעצמנו עבודה קלה מדי, בקטעים הקצרצרים שמוקדשים לכל נושא. הפוך, גוטה.

כשעוד הייתי יחסית חדש בעולם הזה, של עיתונאות, שאלתי חבר שעזב את ה'בילד' בדיוק, אם העבודה מעתה לא תהיה קשה מדי. בצחוק כמובן, אבל הוא הסתכל עלי כאילו הרגע הטלתי ספק באבולוציה. "אתה מופרע", הוא קבע בפסקנות. "ואין לך מושג כמה זה קשה, לכתוב בלי כללי דקדוק, להכניס ידיעות חדשותיות לשמונים מילה".

כמובן שלמדתי (לתמצת, בלי הנושא של ויתור על דקדוק), מעורכים כמו ארי פולמן, רונן דורפן, אלון עידן, איתן בקרמן וטל וולק (מבחר חלקי). לצמצם. להוציא את העיקר, לנקות, למצוא ביטויים שמכילים עוד משמעויות.  ועדיין – זו כנראה העבודה הקשה (וחסרת התודה) ביותר בתחום הזה של כתיבה. הצמצום. אחרי שיחה עם אהרון אפלפלד וקריאת כל כתביו (טוב, כמעט), הפכתי לאוהד. הלקוניות שנראית כה פשוטה, היא שיא הצמצום, הניקיון, התמצות.

וגם אחרי שנים של מאמץ, זה לא בא בקלות. עדיין, הטקסט צריך להיות קריא, הסיפור צריך להותיר רושם על הקוראים. אולי לעורר בהם רצון לקרוא עליו עוד. כמות המידע שאספנו על כל אותם נושאים, ומאות רבות אחרים, היא עצומה. והיא נגישה לכולם. אני ממליץ.

הכי חשוב, המון המון תודה: לכל מי שעזר, סייע, סבל והחזיק מעמד. כל מה שאני יכול להחזיר, היא הכרת תודה ענקית. וכמובן, תודה לכל קורא. לפחות, כך אני מקווה, יש לכם קצת תמורה עם הקריאה.

מה לעזאזל עשיתם בפגרה / עמית פרוסנר
מדברים בשחור ובלבן

14 Comments

חיימון 23 באוגוסט 2012

ברכות! איך קונים? אני חי בלונדון..

יובל 23 באוגוסט 2012

תשלח מישהו לצומת ספרים ושישלח לך בדואר

דני 23 באוגוסט 2012

אפשר לקנות רק את החצי שלך בספר, רונן שחצן מידי

אלון זנדר 23 באוגוסט 2012

יש לו כנראה סיבה…

יובל 23 באוגוסט 2012

מקווה שזה ישמע כמו מחמאה, מאז שקניתי את הספר אני לא משתמש בסמארטפון בשירותים

דורון 23 באוגוסט 2012

היה שווה לחכות.

הספר כתוב היטב, מרתק ומחדש, והיה חסר.

כל הכבוד, ותודה

אלון זנדר 23 באוגוסט 2012

תודה, באמת, בלי טיפת ציניות. אין לכם מושג כמה זה מהנה לשמוע – אולי כן. בעצם. כאמור, זה כמו צאצא – אז זה כמו לשמוע כמה הילד שלכם מוצלח….
חיימון – קשה לי לראות את הספר מתורגם בקרוב לאנגלית, אז כנראה שתצטרך להזמין אותו בארץ. ואולי נמצא פיתרון אחר?
יובל – תראה, איכשהו גם אני תמיד חשבתי, שבגלל הקיצור וחוסר ההתפתחות בעלילה, שזה ספר אידיאלי לשירותים. לכל שירותים, כמובן.

MG 23 באוגוסט 2012

אלון, טוב שחזרת לדה באזר אחרי חודשיים.
שיהיה בהצלחה עם הספר.
האמת חשבתי לקנות, אבל אני מעדיף לקבל את זה כמתנה לראש השנה מאשר איזשהי חולצה מטופשת.

אלון זנדר 23 באוגוסט 2012

אני מתנצל על ההיעדרות – זה לא שאין לי מה לומר, אבל בנייה של בית בצירוף אירו בצירוף משחקים אולימפיים קצת גזלו לי את הזמן. כלומר, כשהתיישבתי לכתוב התעוררתי למחרת….
אני מקווה שהתייצב קצת עכשיו!

ויכסלפיש 23 באוגוסט 2012

כמי שסייע בתחקיר, היה לי העונג ללמוד הרבה מהמחברים. אני מאמין שספר מסוג זה תורם לתרבות הספורט ומציע אלטרנטיבה שפויה לאנשים שספורט יקר להם אבל נאלצים להיתקל מדי יום בחבורת הבורים וגסי הרוח שמככבים בתקשורת המקומית.

רוני 23 באוגוסט 2012

בהצלחה במכירות חבר'ה.

תומר חרוב 24 באוגוסט 2012

רכשתי, אך טרם הספיקותי לעיין בו.
המון מזל טוב אלון, על הספר,הבית והילדה. אין ספק שהספר הזה הוא משב רוח מרענן ולו רק בגלל שספרות ספורט בישראל כמעט ולא קיימת. ובאמת טוב לקרוא אותך שוב אחרי הרבה זמן. אפלפלד באמת מבריק, כותב את השתיקות הטובות ביותר בספרות העברית.
ואם כבר בשתיקות עסקינן, מה אוהד שאלקה חושב על הסיכוי של יורגן קלופ לעשות זאת שוב?

אמנון 24 באוגוסט 2012

קניתי היום בצומת ספרים, התכווני לקרוא מחר בנסיעה למשפחה(רכבת לעכו ואוטובוס לצפת, לא חוויה קצרצרה ונעימה במיוחד). אבל הספר כל כך שואב שחצי ממנו כבר מאחוריי-תודה רבה על טקסטים נפלאים.

ושאלה-אולי שווה להוסיף בדה באזר פינה שבה אפשר יהיה לשאול את הסופרים הנכבדים על קטעים מהספר-לקבל תוספת מידע, הבהרות וכ'ו וכ'ו. לי כבר יש כמה שאלות!

דוד מירושלים 24 באוגוסט 2012

ספר נהדר, תודה לשניכם.
לא רק ספר נהדר אלא ספר חובה.

Comments closed