ברזיל: מעט מדי, מאוחר מדי?

לברזילאים יש בעיה: הם התאהבו בעצמם

לא מסי. ממש לא. ניימאר הוא כן

שלשום כתבתי ל'גלובס'  על מה שקורה סביב נבחרת ברזיל כיום.  בשבוע שבו עוסקים כולם בשלבים המוקדמים של בתי המוקדמות, שלב שבו קשה לומר דברים בעלי ערך על התפתחויות בנבחרות, בחרנו לעסוק דווקא בנבחרת שלא משחקת מוקדמות. נבחרת שאפשר לנתח אותה על פני שנתיים ולהסיק מסקנות ראשונות.

זה היה אחרי הניצחון הדחוק 0:1 בסאו פאולו על דרום אפריקה, ולפני המפלה שהונחלה לנבחרת הגמדית של סין (חכו חכו, עד שדרוגבה יתחיל לשסע יריבים וללמד בעצמו את הסינים איך צריך להגן). ונדמה לי שאני יודע מה קרה לברזיל. הם התאהבו בעצמם, ושכחו שהמשחק מתקדם כל הזמן בכל העולם. התוצאה של זה היא איבוד קשר עם המציאות ובדיקה לא רלבנטית של כשלונות, תוך הטלת אשמה על גורמים חיצוניים וזמניים, בלי להטיל ספק בנכונות השיטה והפילוסופיה.

יש נבחרות שזה קורה להן בלי שלעולם תהיה להן הצלחה כלשהי, אבל גם בכך עוסקים רבים וטובים בעיתונות בישראל.

זה קרה בעבר, כידוע, לאנגלים, שלא קלטו במחצית הראשונה של המאה העשרים שהכדורגל לא יישאר בחזקתם לעד, וכי הוא מתקדם במקומות אחרים. בגלל שלקח לאנגלים כשבעים שנה להבין את זה, הם לא קרובים אפילו לצאת מהמשבר שלהם. והם כמובן גם אלופים בלהאשים את מזג האוויר, השופט, המגרש, המזל והתנהגות שחקניהם על המגרש ומחוצה לו.

זה קרה גם לגרמנים, שהתאהבו בתפיסה העצמית שלהם של כדורגל פרולטרי. "חכמת הרחוב" של נצר, בקנבאואר, ליטברסקי, מגאת, הסלר ומלר נתנה את השיוף הנחוץ לכדורגל של בריונים חזקים עד אימה, של כושר גופני חסר תקדים בענף הזה עד אז, ושל משחק גופני – לאו דווקא ברוטאלי, אבל נפנוף יריבים עם הגוף במאבק על כדור, למשל.

הגרמנים שכחו שגם במדינות אחרות יש אנשים חזקים גופנית, שכושר הוא נרכש וחכמה טקטית היא ממילא לא המצאה גרמנית. לכן ימי הזוהר של הגרמנים מרוחקים שני עשורים, והנבחרת נאלצה להמציא עצמה מחדש.

גם הברזילאים כבר הספיקו לעבור שלב כזה, כשהנבחרות של 82' ו-86' היו שירת הברבור של כדורגל מאוהב בעצמו (בצדק, הוא היה יפהפה עד כאב לב), שהתבסס על התקפה חסרת גבולות ואימפרוביזציה מושלמת. ההתפתחות בברזיל (המדינה) לכיוון של מעצמה עולמית ושל הצלחה קפיטליסטית המבוססת על סדר ותכנון, שהתחילה עם ההפיכה ב-1964, והושבת הטכנוקרטים בשלטון, נדבקה גם לכדורגל ויצרה את דונגה.

בשנים האחרונות הפכה ברזיל ליצרנית סדרתית של מגינים ובלמים מהטובים בהסטוריה. השילוב של כישרון, תנועה וסדר הוא מופתי עבור התפקיד הזה. ברזיל התאהבה בנצחונות ובהצלחה העולמית. אחרי גביע הקונפדרציות ב-2009 נראתה ברזיל שוב כנבחרת המובילה. היא גם שיחקה כך במונדיאל, למרות שהסגנון  היה משמים ודי חסר השראה. ברזיל שלטה במשחקיה, וגם מול הולנד בחצי הגמר  היתה טובה יותר ויעילה יותר. המשחק היה שלה, והיא הצליחה לאבד אותו. הספיגות שלא היו מחוייבות המציאות שברו את השחקנים מורלית. משום מה, הם לא ידעו מה לעשות כשהתכנית לא עובדת – והם שכחו איך לאלתר.

הנסיונות של מנסס לשפר הראו הצלחה בתחילה, אבל בגלל שלא הגיע שינוי שיטה, שוב שקעו השחקנים בדשדוש הנוח. ההצלחה משקרת, ומשכרת, לעתים.

הטורניר האולימפי, בו לא הצליחה הנבחרת של 2014 לנצח נבחרת אולימפית מוחלשת  של מקסיקו, ועלתה לגמר רק במזל אחרי נצחונות על גמדים, כולל ניצחון במזל גדול על דרום קוריאה, שינה תפיסה. ברור עכשיו לברזילאים  שצריך לשנות דברים. ולהפסיק להשוות את ניימאר למסי.  מעט מדי ומאוחר מדי?

*

המלצת קריאה לשבת: הבלוג של ג'ק לאנג, מומחה לענייני ברזיל שכותב לכל עיתון, מגזין ואתר שמכבד את עצמו. נסו לקרוא את הקטע על הכינויים החדשים של השחקנים הצעירים לאור מה שכתבתי, ואולי תשקעו במחשבה. לצד נענועי ראש בלתי רצוניים.

לקראת מחזור הבונדסליגה בסוף השבוע:  עכשיו זה מתחיל באמת. 'בונדסליגה רולז', מהדורת היובל, חוזר. עד אז: בפעם הראשונה מאז 1992 לא לובשות הקבוצות חולצות עם פרסומת לספונסרים, אלא עם פרסומות לקמפיין בראשות הקנצלרית מרקל, שעוסק בשילוב ואינטגרציה חברתית. לפני עשרים שנה זו היתה תגובה לפוגרומים ברוסטוק והשחקנים נשאו את הכתובת "מיין פרוינד איסט איין אאוסלנדר" – החבר שלי הוא זר.  מאז מצב הקופירייטינג הגרמני השתפר קלות.

עכשיו את יכולה לנוח גב' אספינול
חידון מספר 307. שנות בצורת

22 Comments

רועי מ 14 בספטמבר 2012

רק רציתי לומר שצריך לשכתב את הכתבה הזאת. בעיות הקלדה רבות.

MG 14 בספטמבר 2012

מצטרף לקריאה של רועי.
בנוסף, אין "בגלל ש…" בעברית.
לגבי המונדיאל, ברזיל עברה את השמינית בעזרת 2 הידיים של פביאנו ולמחצית השניה נגד הולנד הם פשוט לא הופיעו.

איתן בקרמן 14 בספטמבר 2012

תודה רועי, באמת היו כמה טעויות הקלדה ומקווה שהן תוקנו.

אמנון 14 בספטמבר 2012

אחח, לקרוא את הפוסטים שלך בגרמניה עצמה, במזג האוויר הקריר של דיסלדורף לעומת הביצה הרותחת שהיא תל אבב זה כבר תענוג בפני עצמו.
מעניין אותי לדעת כיצד התקבלה הסכמה סביב הקמפיין של מרקל. הוא ראוי וחשוב, אבל זאת בכל זאת פוליטיזציה של הספורט.

דורפן 14 בספטמבר 2012

זה כמובן חורג מכדורגל… ארכיטקטורה מצרית, מדע יווני….

איציק 14 בספטמבר 2012

מעניין מאוד ושגיאות כתיב לא מפריעות לי כלל.
מעניין אותי על איזה שילוב ואינטגרציה מדובר. האם אפשר לפרט. האם זה לגבי שילוב הזרים בחברה, המוסלמים מצפון אפריקה. אני חושב שעכשיו דוקא יש התפקחות מחוסר ההצלחה ולא כל-כך רוצים לחבק אותם. מספיק לראות את ההתנהגות שלהם לגבי הסרט, גם אם הסרט לא ראוי. אני כמובן לא מכליל את כולם, אבל בגדול הם מהווים בעייה ונתל, כשהם עצמם לא רוצים אינטגרציה כי אם דורשים זכויות רבות שעמי אירופה לא מוכנים לקבל. אם מדובר במשהו אחר, אשמח אם תפרט.

אלון זנדר 14 בספטמבר 2012

איתן, תודה על השיפוצים.
רועי, תודה על ההערה, במעבר מהיר על הטקסט הצלחתי לפספס את טעויות ההקלדה, מתברר. מצד שני, וסליחה על הקטנוניות, כמובן שיש "בגלל ש" בעברית. אין "מאחר ש", אבל זה סיפור אחר.
רונן – גם הפוליטיקה הרומית, הכנסייה הקתולית ובכלל. זה כנראה אנושי. אבל בכדורגל? ברזיל?

איציק – תשובה לך שתענה על הכל תקבל יותר צורה של ספר מאשר פוסט, או תגובה. אבל דע לך, שהתרחקות מנושא האינטגרציה היא נושא שנפוץ יותר בעתונות הישראלית מאשר בחברה הגרמנית. באופן כללי, הדיסקורס המקובל הוא של חיים בייחד ואינטגרציה (כולל אינקלוזיה, לנכים למשל), והוא מהווה כרגע נושא בוער. בלי קשר לאיסלם – למרות שנושא הזרים, וביניהם המוסלמים, הוא חלק מרכזי. מדובר על החיים בחברה הגרמנית, של גרמנים. הם לא מקבלים אלימות או שנאה – אבל עוד לא מודעים לעומק האמוציות של חלק מהמוסלמים במדינה, ומצד שני מוסלמים שחיים זמן ארוך בגרמניה והצטרפו לבורגנות רחוקים ממה ששומעים בחדשות. במהלך השנה אולי אזדקק לנושא כמה פעמים.

MG 14 בספטמבר 2012

http://www.shlomifish.org/hebrew/common-errors/hebrew-common-errors.html
אם כבר קטנוניות אז עד הסוף…
תכלס, אתה יכול לכתוב איך שבא לך, אבל "בגלל ש…" אינו ביטוי תקין בשפה העברית.

אלון זנדר 17 בספטמבר 2012

תודה, כנראה שנחתי יותר מדי על זרי המאה בלשון בבגרות. לא זכורה לי בעיה בשימוש ב"בגלל ש", אבל טעיתי. יש מספיק תחליפים בעברית. למרות שלאור הטעויות המתוארות בלינק שלך, תחושת ה"אתם קצת מגזימים, לא?" מאד מתחזקת אצלי.

ויכסלפיש 14 בספטמבר 2012

ברזיל הפסידה להולנד ברבע הגמר ב-2010 ולא בחצי, אחרי התמוטטות מנטלית מוזרה כתוצאה מהשוויון של סניידר

אלון זנדר 17 בספטמבר 2012

אכן. בלי קשר לווילסון, גם אני לא חשבתי מספיק אחורה. תודה

סלימאן 14 בספטמבר 2012

הבעיה של ברזיל היא הפרדוקס שבין הדרישה לכדורגל הרומנטי, ה"ז'וגו בוניטו", אותו מקדמת נייקי באגרסיביות רצחנית בתמורה לתשלומי עתק – לבין הדרישה לנצחון בכל מחיר לא פחות מכל אומת כדורגל אחרת ואף יותר. הפרדוקס אינו משתקף רק בהשפעה הפסיכולוגית על השחקנים והלחץ האדיר המופעל עליהם אלא גם על עניינים יומיומיים כמו בחירת השחקנים, האיזון במגרש ( חלק קדמי וירטואזי שאינו משתתף במשחק ההגנה לעומת קישור אחורי המורכב משחקנים קשוחים שאמור לכסות את החורים).פרדוקס זה גם מונע מברזיל לקבוע סגנון ופילוסופיית משחק מגובשים וברורים.

מאלף לקרוא את מאמרו של ג'ונתן וילסון מהגרדיאן המנתח את סיבות כישלון ברזיל באולימפיאדה.

בשל היכולת האישית של רוב השחקנים ברזיל מצליחה לנצח נבחרות חלשות ובינוניות אך כאשר היא נתקלת בנבחרות איכותיות עם עליונות טקטית והקרבה, כגון מקסיקו ודרום קוריאה, היא מאוד מתקשה.

בשונה מהתפיסה של רבים אודות הכדורגל הברזילאי, כביכול :ז'וגו בניטו" שמבכר את היופי על הניצחון, וילסון מציין מחקר שמערך בברזיל ואשר הוכיח כי נוכחות הקהל במגרשי הקבוצות תלוי בתוצאות ונצחונות יותר מכל פקטור אחר.

קורא 15 בספטמבר 2012

מוזר, התגובה שלך מזכירה קטעים בכתבה בגלובס…
2 הכתבות מעולות, רק בשתיהן גם ראוי להחליף את חצי הגמר מול הולנד ברבע הגמר ב-2010.
ברזיל לא שיחקה כדורגל טוב מ-2002, ובהחלט המגמה עם דיסוננס הזהות מחריפה.

יהושוע 15 בספטמבר 2012

יסלח לי הכתב המכובד על דברי, אך אין מנוס. אוסף מגובב של עברית עילגת (מבלי להתייחס לתוכן) ואין ספור קלישאות היישר משער 5 בבלומפילד לא ראויים לדפוס. מה יש לכם כתבי ובלוגי ספורט שמחייב את כולכם לכתוב כל כך גרוע? האם באמת חייבים להשתמש בכול הקלישאות הקיימות בשוק?

והמילים של הכתב: "משמים ודי חסר השראה"

רשימה קצרה של דוגמאות:
"בחרנו לעסוק דווקא" (יש לך שותף לכתיבה או אתה ישות ציבורית?)
"עוסקים רבים וטובים בעיתונות" – אתה יודע מי הם ועד כמה הם טובים או לא?
"נתנה את השיוף הנחוץ לכדורגל" – זה בכלל אפשרי לומר בעברית?
"הוא היה יפהפה עד כאב לב" – באמת? היו לך כאבים בחזה? בחדר העליון?
"היה משמים ודי חסר השראה" די? די? אתה נער בתיכון? די?
"הספיגות שלא היו מחוייבות המציאות" – אין ספק שאתה צופה בשלמה שרף ביציע העיתונות.
"ההצלחה משקרת, ומשכרת, לעתים" – נשמע כמו "בוק ריפורט" של ילדה בכיתה ו' "
"מגזין ואתר שמכבד את עצמו" – אין צורך להוסיף.

די לעילגות, די לבינוניות ודי לפסאודו-כתבי ספורט. די!

אופיר 15 בספטמבר 2012

לדעתי היה מכובד יותר לו היית מפנה את טענותיך אל הכותב באופן אישי (במייל). הוא, בניגוד אליך ואלי, כותב כאן תחת שמו המלא והתגובה שלך גובלת בהלבנת פנים, למרות שבמדינה שלנו וברוח התקופה זו כבר לא נחשבת התנהגות קלוקלת.

אלון 16 בספטמבר 2012

"די לעילגות, די לבינוניות ודי לפסאודו-כתבי ספורט. די!"

ואני מוסיף, די לפלצנות ויותר מזה, די להתעסק בשטויות ולא בתוכן.
ביקורת השפה שאתה עורך לכותב המאמר מלמדת יותר על בעיותיך הפסיכולוגיות מאשר על מהי עברית תקנית.

עשה טובה לאנושות ותתבגר.

S&M 17 בספטמבר 2012

יהושוע, היה מכובד יותר אם היית מצרף טקסט משלך, כדוגמה לכתיבה נכונה, כדי שנשפוט אם אתה כותב טוב או מעניין כמו זנדר, או שאתה מורה ללשון.

daniel 15 בספטמבר 2012

כרגע אין נבחרת שהיא המקבילה של ברצלונה כלומר-טוטאל פוטבול פלוס בו התוצאה לא באה על חשבון משחק יפה.אפילו לא נבחרת ספרד שלמרות הדומיננטיות שלה ההחזקה בכדור נראית לפעמים כמטרה בפני עצמה.אני יכול להזכיר את הולנד ב98 ו2000 ובטח את הצ'כים של 2004 הבעייה ששתיהן נעצרו בחצי הגמר.למרבה הצער הרוח הרעה של נבחרת יוון מ 2004 עדיין מרחפת מעל המפעלים הבינלאומיים.הזכייה של צ'לסי בליגת האלופות היא העדות העצובה לזה והנוקאאוט שספרד עשתה לאיטליה בגמר היורו לא משכיח בטווח הארוך דרך בינונית עד הגמר.ספרד של 2008 היתה תקווה לכדורגל היפה שמביא גם תוצאות אבל מסתמנת כהבלחה בודדה.גרמניה ופורטוגל צריכות להפסיק להיות נאיביות ואולי התקווה תבוא מהן.איטליה עם כל הכבוד להעפלה לגמר הירו מסתמנת כנבחרת של קריזות וצרפת נראית כמי שמתחילה הכל מחדש.בשביל לנתח נבחרת מוכשרת וילדותית כמו רוסיה צריך כבר פסיכולוג מומחה ועל המולדת השנייה שבירתה אמסטרדם עדיף לא לדבר אחרי היורו האחרון שלא יישבר הלב.לגבי האנגלים תרשו לי כמובן לגחך.

אחרון הנימפומנים 16 בספטמבר 2012

איטליה תמיד מדבר חזק למעט מעידות חד פעמיות במרוצת השנים,איך בדיוק אתה יכול לומר שזו נבחרת של קריזות?
לדעתי העליונות הטקטית של האיטלקים עדיין מורגשת,ואם יש להם מנהיג טכני כמו פירלו על המגרש-זה בכלל תאווה לעיניים.
ההפסד בגמר לספרד היה מקרי לחלוטין ולא מצביע על שום דבר,אלא פשוט על יום רע במשרד!איטליה הגיעה עם יום מנוחה פחות וזה התבטא יפה מאוד במגרש…

עמית 16 בספטמבר 2012

אני איתך ! לא משנה מה לאיטלקים תמיד יהיה יתרון הטקטיקה ,עם שחקנים-כוכבים ובלי ! תמיד הם יהיו מעל שאר נבחרות העולם בשל זה , תשאל את הגרמנים איך זה שהם לא ניצחו אותם אף פעם במשחק רשמי…

דניאל 16 בספטמבר 2012

כמה אפשר להתרגש מטקטיקה זה הרי לא פוטבול אמריקאי.גם לדעתי התוצאה בגמר בין איטליה לספרד לא אומרת כלום אבל ככה גם ההעפלה של האיטלקים לגמר אפילו שיחסית איטליה שיחקה פתוח ביורו הזה ולא פלא ששני המשחקים המוצלחים של ספרד היו מול האיטלקים.ועדיין העובדה הפשוטה היא שהשושלת האחרונה של נבחרת איטלקית דומיננטית היתה בימי מוסוליני ככה שהעליונות הטקטית שלהם מעולם לא היתה ערובה לשליטה לאורך זמן.

אלון זנדר 17 בספטמבר 2012

נבחרת ספרד היא נבחרת מבוססת טקטיקה ולא יכולת, עד כמה שזה נשמע מופרך בנבחרת של צ'אבי, אינייסטה וצ'אבי אלונסו המפואר. זה כרגע הטרנד, וזה האידיאל החדש. ברגע שעוד נבחרות תגענב לרמת האימון והיכול הטקטית הספרדית, נראה הצלחות אחרות. ואם הספרדים לא ישכילו לקרוא בזמן ולשנות גישה, בעוד חמש-שש שנים אני שוב אוכל לכתוב עוד כתבה כזו, הפעם על ספרד. קלים חיי העיתונאי.
הנבחרת היחידה שאי אפשר לומר עליה דברים כאלה, בעצם שתיים, הן איטליה ותואמתה הארגנטינית. באמת ענייין של מזל, של סקנדל התאים, מוטיבציה ודור שחקנים. כי הטקטיקה והנתונים הגופניים קיימים תמיד. זה בהחלט גורם לי לסימפטיה, יש לומר. מה עוד, שהזכייה של איטליה ב2006 העירה כמות נכבדה של אירו לכיסי, היישר מפס הייצור של בתי ההימורים. מת עליהם.

Comments closed