מן הפח אל הבאך 2 – משחקי הכס

מהיכרותי את האנשים והתהליכים, יש דבר אחד שאני רוצה להבהיר. מדובר כמובן בדעתי בלבד, אבל אם לזו יש משמעות כלשהי, אני רוצה לומר: חברי הועד האולימפי לא מושחתים. לא כולם, לפחות.
עכשיו, משהתעוררתם מההלם, אפשר להמשיך.
al sabah
השייך הכווייתי אל-סבאח (תמונה ינס וויינרייך)
הועד האולימפי הבינלאומי הוא מועדון חברים סגור. מהסוג שהוקם לעתים קרובות בשלהי המאה ה19. יש לו, למועדון, מטרה נעלה. קידום רעיון האולימפיזם, שכולל חינוך נוער דרך ספורט וקיום משחקים אולימפיים בסיום כל אולימפיאדה. לצורך זה מצורפים חברים למועדון על בסיס המלצות חברים קיימים, מתוך רצון להגביר את הכח והאפשרויות שמאוגדים במועדון כדי לקדם את מטרותיו. ממועדון שמרני קיצוני של גברים לבנים התקדם הIOC להיות מועדון עם קוים מנחים של גברים לבנים שמרנים, אבל כזה שכולל בתוכו גם נשים (24 מ112, רובן צורפו בעשור האחרון) ובני גזעים אחרים (36 בספירה אחרונה). לא פחות חשוב: 39 מהם היו ספורטאים אולימפיים.
מבדיקה קפדנית שערכתי, הסתבר שרוב מוחלט של חברי הIOC הוא בני אדם (כחמישה מהם יהודים). כתוצאה מעובדה מצערת זו, יש בהם כל מיני. חכמים ופחות, טובי לב ופחות, תמימים ופחות. ויש בהם תאבי שררה, מפונקים, הרפתקנים, מהמרים וחולי נפש. וכולם כולם, בטוחים שמה שהם עושים הוא לטובת המועדון והספורט העולמי (ולטובתם הם, כמובן. מי יאשים אותם, הרי זו עבודה בהתנדבות בלבד, ויש רק החזר הוצאות).
כל זה רק מצטרף למבנה המוזר של הספורט העולמי. יש ועדים אולימפיים מדינתיים, יבשתיים וגם של אזורים מוגדרים ושל מגזרים. יש גם התאחדויות ספורט מדינתיות שהן לא ועדים אולימפיים. לכל ענף ספורט יש התאחדויות עולמיות ואיזוריות, וגם לתתי-ענפים – ולחתכים של ענפים, כמו למשל ספורט חורף ועוד. וכל מיני ארגונים של ארגונים.
לכן יש למאבקי הכח הפנימיים הרבה הסתעפויות ורבדים. מעבר לתאוות השררה הקיימת אצל אנשים , בלעדיה כנראה גם אי אפשר להפוך לנשיא הועד האולימפי הבינלאומי, מי שייסד את מאבקי הכח היה הורסט דאסלר. נשיא אדידס ובנו של אדי דאסלר המייסד חיפש דרכים להרחיב את כח החברה והשפעתה, בעיקר כדי להיבדל ולהתחזק על חשבון פומה, המתחרה המשפחתית. בשנות השבעים בעיקר היתה באדידס מחלקה שעסקה בחיבור בין ספורט ופוליטיקה ובסינרגיות של שני התחומים. בין השאר פתח דאסלר את קרנות הנאמנות הידועות לשמצה בשוויץ וליכטנשטיין, וייסד את חברת ISL שעסקה ברכש זכויות, ובעצם היתה המכשיר לתשלום שוחד לעסקני ספורט בעולם.
החיבור בין דאסלר, סמראנש והבלאנז' יצר עולם אפל למחצה בו העברות כספים בתמורה לטובות (הצבעה עבור נושא או החלטה מסויימים, הענקת זכויות, וכד') הפכו לעניין יומיומי. הרבה עסקני ספורט, בייחוד באמריקה הלטינית ודרומה, כמו גם באפריקה, צורפו למעגל ולמדו שכך העסק עובד. עם הגדלת הארגונים וניפוח התקציבים, כולם חגגו. עד שהציבור החל לשאול שאלות ולהציב דרישות. בהתחלה היתה התחושה במסדרונות השוויצריים של ארגוני הספורט שזו חוצפה מצד הציבור להתערב בעניינים פנימיים של ארגונים לא-ממלכתיים. אבל הציבור הבהיר שמדובר בכסף שהוא משלם, ואם במסדרונות לא יתחילו לעשות סדר, הכסף לחגיגות ייעלם.
אבל גם אחרי הרפורמות והתקנונים הנוקשים, יש מקום למשחק. ישנן שתי מגמות במאבקי הכח המסקרנים כיום בספורט העולמי. האחת היא עלייתו המסחררת של השייך אחמד אל-פאחד אל-סבאח לגדולה. השייך הוא בן למשפחה שאוהבת להחליט אודות התוצאה. אבא שלו היה השייח הנודע , פאחד אל-אחמד אל-סבאח, שב1982 פרץ למגרש ושכנע את השופט מירוסלב סטופאר (ברה"מ/אוקראינה) לבטל שער לטובת צרפת במשחק המונדיאל מול כוויית בו ניצחו הצרפתים 1-4. אותו שייך, שהיה נשיא התאחדות הכדורגל הכווייתית נהרג על ידי חיילים עיראקים בפלישה לכוויית ב1990 כשהגן על הארמון.
בנו הפך לראש הועד האולימפי הכווייתי אחריו, וכעבור שנתיים, בגיל 29, כבר הפך לחבר הIOC.
הוא דוגמא טובה לחברי הועד: שר בממשלת כוויית, יו"ר אופ"ק לשעבר, מייסד ונשיא התאחדות החתירה הפאן-ערבית, התאחדות שייט היאכטות הפאן-ערבית והתאחדות הקליעה הפאן-ערבית, נשיא ההתאחדות לכדורגל בכוויית עד היום ושל הועד האולימפי המקומי לשעבר, מאמן כושל של הנבחרת הלאומית בכדורגל לשעבר, נשיא המועצה האולימפית של אסיה, יו"ר מועצת המשחקים האפרו-אסיאתיים, סגן נשיא בכיר של התאחדות הספורט של הסולדיריות המוסלמית, סגן נשיא התאחדות הכדוריד העולמית, נשיא התאחדות הכדוריד האסיאתית,נשיא כבוד של מספר מועדונים באסיה. בעל עיטור האומץ של הכוחות המיוחדים של הצבא האמריקני, אזרחות כבוד של הירושימה, בעל עיטורים אזרחיים מטורקיה, קזחסטאן וסעודיה, שלושה תארי דוקטור של כבוד מקוריאה, טאיוואן וארה"ב.
יותר מכל, אל-סבאח הוא, מאז אפריל 2012, נשיא ארגון הועדים האלימפיים המקומיים ANOC, ארגון חזק ובעל כספים רבים.
כוחו נחשף אחרי בחירת ז'אק רוג ב2001, כשהבלגי, שלא אוהב את השייך, מינה אותו כאחראי על כספי 'הסולידריות האולימפית', הקרן המממנת 'פרוייקטים אולימפיים' ברחבי העולם, מוקד כח בספורט העולמי. למרות שאפילו בפרלמנט הכווייתי הוא הואשם בשחיתות ומעילה בכספים. וויקיליקס חשפו בזמנו, שממשלת ארצות הברית בדקה לגביו וקיבלה תשובה מהשגריר הכווייתי, „הוא נחשב לרוב כמושחת, הוא ממולח ושאפתני".

השייך מהנדס שוב (תמונה ינס וויינרייך)
השייך מהנדס שוב (תמונה ינס וויינרייך)
אל-סבאח מאד אוהב כח, ושונא להפסיד. בשבילו, כך נראה, זה משחק. במאי השנה הוא תזמר את התאחדויות הספורט העולמיות שנפגשו לכינוס הארגון שלהן, ה'ספורטאקורד'. המטרה: בחירת הרומני ממוצא אוסטרי מאריוס וויצר, יו"ר התאחדות הג'ודו העולמית, לנשיא הארגון. זה עבר בהצלחה, כמו גם הבחירה בבואנוס איירס כמארגנת משחקי הנוער ב2018, למרות מועמדויות טובות בהרבה של מדיין הקולומביאנית ושל גלזגו. וויצר כבר הודיע שבכוונתו לארגן 'משחקים עולמיים' שיתחרו במשחקים האולימפיים (בספורטאקורד חברות יותר התאחדויות ספורט מאשר בIOC).. והא הודה למיטיביו ובעיקר לחברו הטוב, ולדימיר פוטין.
אין כמו חברים (תמונה ינס ווינרייך)
אין כמו חברים (תמונה ינס ווינרייך)
פוטין הוא הכח העולה החדש, ומיצב עצמו כבר במרכז העניינים. הרוסים מארחים כל אירוע חשוב, ולפוטין יש מילה אצל רוב בעלי הכח בספורט העולמי. כמו למשל אל-סבאח. ב'לה נסיון' הארגנטינאי כתב אזקיאל פרננדס מורס על 'משחקי הכס': „הכח הרוסי החדש, אומרים יודעי דבר, שוב יהיה שחקן מרכזי בזירה“. הרוסים ארגנו לעצמם בשנים האחרונות אליפויות עולם באתלטיקה, ראגבי ושחייה, אוניברסיאדה ומשחקי חורף אולימפיים, מונדיאל וכנסים מרכזיים.
רוסיה שואפת להיות שוב מעצמה עולמית בשיווי משקל עם המערב. לספורט והקשרים שהוא מספק, בעיקר עם העולם הערבי והמזרח אסייאתי, כמו גם דרום אמריקה וחלקים מעניינים מאפריקה, יש חשיבות מרכזית. היום כבר לא קורה דבר בעל חשיבות בספורט האולימפי בלי אוקיי של אחד משני האנשים הללו, ורצוי של שניהם. בקרוב גם בכדורגל. אם חשבתם שעד היום הארגונים היו אינטרסנטים, זו רק הקדמה למה שעתיד לקרות.

20 שנה לאוסלו
קח, תתקשר אליה

8 Comments

רועי ויינברג 13 בספטמבר 2013

אני מאוד מקווה שהאינטרסנטים האלה יפגעו בספורט כמה שפחות. המאמר מצויין.

יואב דובינסקי 13 בספטמבר 2013

צפיתי בנאום של אל-סבאח דרך אתר הוועד האולימפי. מפחיד לראות מי האנשים שמושכים בחוטים. אני מסכים שהבחירה בבואנוס איירס היתה תמוהה, כי באמת גם מדיין וגם גלזגו הגישו הצעות הרבה יותר טובות.
לגבי וייזר, אני עדיין לא רואה אותו מצליח להעמיד תחרות שתחליף את התנועה האולימפית. עם או בלי העזרה של אל-סבאח ופוטין.

אלון זנדר 13 בספטמבר 2013

יואב – הנה רשימה חלקית של מארחות שקיבלו את הציון הנמוך ביותר מוועדת הבדיקה:
בייג'ינג, טורינו, סוצ'י, ריו, פיונגצ'אנג, וגם המונדיאלים בברזיל , ברוסיה ובקטאר, וונקובר ולונדון גם הן לא קיבלו את הציון הגבוה ביותר..
ולגבי וויצר: עם הגב של פוטין, ועם ההתאחדויות שרוצות נתח יותר גדול מהכסף (שלא לדבר על אפשרויות ההתעשרות האינדיבידואלית)? או כאלה שכלל לא התקבלו להיות אולימפיות? והX גיימז? אני חושב שיש פה אפשרות ריאלית ביותר – שתתפוגג כמובן בעקבות פשרה פיננסית או אחרת מצד IOC.

יואב דובינסקי 14 בספטמבר 2013

רק בשנה האחרונה התחלתי להכיר את הפוליטיקה של ספורטאקורד ולהבין מה זה השחקן הזה בכלל. אני עדיין מתייחס אליו בעירבון מוגבל, אבל אני מסכים איתך במובנים של כל מיני פשרות. אני יותר רואה את זה כזליגת תכנים בשלב זה. למשל שמשחקי החורף מקבלים פן שמזכיר מאוד את הX גיימז עם כל השון ווייטס למיניהם ותחרויות הסנובורד. כמו גם תחרויות הBMX במשחקי הקיץ.

תום 14 בספטמבר 2013

הכתבות האלו רק גורמות לי להתפלל שמטאוריטים ינחתו על כינוסים של כל ועדי הספורט הבינ"ל למיניהם.

אלון זנדר 14 בספטמבר 2013

חכה חכה, עוד יהיה יותר גרוע

Comments closed