מן הפח אל הבאך 3 – כבוד הנשיא

מיום שלישי האחרון יש לועד האולימפי נשיא חדש, איש חדש בראש הספורט העולמי. תומאס באך קוראים לו. דוקטור תומאס באך. דוקטור למשפטים יליד וירצבורג שחי בעיירה המפוארת טאוברבישופסהיים, בירת הסיוף הגרמני. וזה חשוב, כי באך היה סייף אולימפי ממרכז הסייף של העיירה ואף זכה במדליית זהב קבוצתית במונטריאול 1976. מאז דרכו היתה ברורה: להפוך יום אחד לנשיא הועד האולימפי הבינלאומי.
רק כדי לסבר את האוזן: מאז הפך הברון דה קוברטן לנשיא התנועה וייסוד המשחקים המודרניים ב1896, בינו ובין באך היו רק עוד ששה נשיאים. באותו זמן היו 11 אפיפיורים.

Sebastian Domenech
Sebastian Domenech
באך הוא אדם עם מטרה בחיים, או היה כזה עד עכשיו. כבר כאתלט הפך להיות דובר הספורטאים והצהיר על כוונות להיכנס לעסקנות. דובר איגוד הסייף, חבר ועדת האתלטים החדשה שהקים הועד האולימפי הבינלאומי ואז הועד האולימפי הגרמני -כך התחיל כיבוש הפסגה. הורסט דאסלר (זה מחלק 2 של הסאגה) ראה בו מועמד מושלם. אחרי שבמקביל לקריירה הספורטיבית באך השלים תואר במשפטים, השלים התמחות ועל דרך גם כתב דוקטורט, הוא פתח משרד בטאוברבישופסהיים הסמוכה לוירצבורג. דאסלר מינה אותו לראש מחלקת "יחסים בינלאומיים" באדידס, הכשיר אותו כעסקן ופוליטיקאי, והכיר לו את סמראנש. מאז נחשב באך לחניך אישי של הספרדי ששלט יותר מעשרים שנה בIOC, ומועמדו לרשת את כסאו – אחרי תקופת המתנה, כי גם סמראנש ידע שאחרי שיפרוש יבקשו חברי הועד מישהו אחר לשם שינוי.
ב1991 נבחר באך כחבר הועד האולימפי הבינלאומי, וכבר ב1996 הפך לסגן נשיא תחת סמראנש.
באותו זמן עשה באך, חבר המפלגה הליברלית FDP, חיל גם בעולם 'האזרחי'. אחרי שייעץ למשרד הכלכלה הגרמני, הוא יצר קשרים מסועפים בעולם הערבי, וניצל את אלה עבור עצמו ומעסיקיו: כך למשל הפך יו"ר הדירקטוריון שאחראי על הנהלת חברת 'וייניג',שמייצרת מכונות לעיבוד עץ, מאז שרוב הבעלות שלה בידי כווייתים. סקנדל קטן נחשף ב2008, כשהדירקטוריון של סימנס הזדעזע מחוזה הייעוץ שניתן לבאך. חוץ מ400 אלף אירו בשנה קיבל באך גם אש"ל של 5000 אירו ביום. בתמורה דאג במשך שמונה שנים באך להזמנות של סימנס בעולם הערבי, וטיפח עבור החברה קשרים בחלונות הנכונים.
אדידס, אגב, היא ספונסרית של המשחקים האולימפיים ושילמה 62 מיליון באוליפיאדה האחרונה. סימנס מצידה היתה ספקית הטכנולוגיה של בייג'ינג 2008. ב2004 סיים באך את הקדנציה שלו כסגן נשיא, ונאלץ לפרוש. אבל כבר שנתיים מאוחר יותר נבחר שוב לתפקיד. זה היה האיתות האחרון למי שפקפק, לאן דרכו של באך, שהסכים לא להתמודד מול רוג ב2009, מובילה.
בשנה שעברה, כשמינכן שנהנתה מתמיכתו של באך הפסידה בקרב על אירוח משחקי החורף 2018 לפיונגצ'אנג, הוא כמעט ואיבד את זה. הוא בכה, וכעס. סצינות לא נעימות התרחשו מאחורי הקלעים, והיו חברי ועד שדיווחו על חקירות נוקבות מצד הגרמני שביקש לגלות מי ערק או לא תמך בו למרות הבטחה. אבל האנטגוניזם שיצר לא הספיק לערער את כוחו. שרידים אפשר היה לשמוע בדברי ראש התאחדות החתירה הבינלאומית, הדוויצרי דניס אוסוואלד, שהאשים בשבוע שעבר את באך שהוא לא עצמאי ובלתי תלוי, כי אם משרת את הבריתות שהוא כרת – ורמז לקשריו בעולם הערבי.
הדוגמאות לכך רבות, אבל מספיק שהשייך הכווייתי אל סבאח אירגן לו את התמיכה והבטיח את זכייתו, כדי להבין איפה המחוייבות של באך נמצאת. מעבר לכך הוא עומד בראש הח'ורפה, לשכת המסחר הערבית-גרמנית, שבין היתר מעניקה הכשרים לחברות גרמניות שאינן עושות עסקים עם ישראל כדי שיוכלו לפעול עם מדינות החרם. ומפרסמת את עצמה כ"מעניקה גישה לרשת יעילה של דרכים קצרות ברמה הפוליטית וברמה הכלכלית". בגרמניה זה הספיק למיני-סקנדל, אבל לא יותר מכך. הסניף הגרמני של הועד היהודי האמריקני AJC קרא לו לפרוש מהתפקיד אם ייבחר כנשיא. סביר להניח, שכמו עם סימנס, הקשרים ייפרמו אט אט ובשקט. בכל אופן, באך הבהיר כבר את דעתו, נגד אזכור חללי מינכן בטקס הפתיחה האולימפי בלונדון. בגרמניה הוא עורר בכך כעס – אבל לא אצל בוחריו.
גם מבחינת שימוש בחומרים אסורים לא צפוי להשתנות דבר. באך התנגד כבר בגרמניה לחקיקה נגד דופינג, בטענה שהספורט יעיל מספיק לפתור את הבעיות בעצמו – בלי להזכיר, שמי שתופס את הדגים הרציניים אלו בדרך כלל התביעות הכלליות, ולא פקחי הספורט.
הבחירה , אגב, היא לזמן ארוך (קדנציה של שמונה שנים פלוס הארכה) ותשפיע על הספורט העולמי. אחרי הבירוקרט היבש שלא חיפש פירסום, ז'אק רוג, צפויה לנו תקופה חדשה, שלמרות הבטחות בחירות (יותר נשים, רשתות חברתיות, ענפים חדשים ועונשים מוגברים על דופינג) לא תתבטא במהפיכה. הספורט העולמי ימשיך להתרחק מאוהביו.

עדכון: אתמול בלילה, בתכנית הספורט הותיקה של הערוץ הממלכתי השני בגרמניה, הצהיר באך כי ביום שני, אחרי סיום החגיגות, הוא מתכנן יום של פרישות. מכל תפקידיו: כראש פדרציית הספורט האולימפי בגרמניה, מחברותו בצוות בערר של הCAS, וגם מראשות הח'ורפה. רק מתפקידיו שמכניסים כסף – כלומר דירקטוריונים למיניהם ומשרד העו"ד, הוא לא פורש, אחרי הכל, הוא צריך לחיות ממשהו…

גברסלאסי נ' בקלה נ' פארה (הצדיק את ההייפ!)
ליגת שוקי ההון - לחפש את המטבע מתחת לפנס

10 Comments

Shai 14 בספטמבר 2013

creating the modern games in 1986?I think you mean 1896

באבא ימים 14 בספטמבר 2013

התכוונת למשחקי החורף בפיונגצ'אנג אני מניח. פיונגיאנג זה קרוב גיאוגרפית אבל רחוק מכל בחינה אחרת.

אופיר 14 בספטמבר 2013

לרגע נלחצתי כשקראתי שמינכן הפסידה את אולימפיאדת החורף של 2018 לפיונגיאנג – היתכן כי צפון פאקינג קוריאה תארח משחקים אולימפיים?!?!

אבל אז גיגלתי ונרגעתי כשגיליתי שמדובר בפיונצ'אנג שבדרום קוריאה. יחי ההבדל הקטן.

IDO 15 בספטמבר 2013

אז הוא רע ליהודים…

Fluttershy 15 בספטמבר 2013

זה רון ג'רמי בתמונה?

יואב דובינסקי 15 בספטמבר 2013

מאוד חיבבתי את רוג, שבעיני הצליח לבדל את הוועד האולימפי מהסיאוב של פיפ"א. אני בהחלט מודאג שהתנועה האולימפית בדרך לעידן סמראנש2.

אלון זנדר 15 בספטמבר 2013

לכל המתקנים – תודה. תיקנתי. בלהט הכתיבה על כוחות הרשע ובלחץ הצום, התחלק לי פיונגיאנג. לזוועתי, התברר לי תוך נסיון לבדוק כמה פיונגיאנג מרוחקת מפיונגצ'אנג, שיש גם פיונגגאנג ופיונגז'יאנג.
וכמובן – 1896.
אין ספק שיש בין רון ג'רמי והשייך אל-סבאח מן המשותף – בעיקר בדיחות הדעת בזווית העיניים והרתיעה מכל מוסר מקובל.

D! בארץ הקודש 15 בספטמבר 2013

נשמע שהולך להיות כיף
אבל אם הוא מוציא ממך שלושה פוסטים בטווח זמן כזה קצר, תשמע אין לי ברירה אלא להיות בעדו

אלון זנדר 15 בספטמבר 2013

תודה, D. אבל נראה לי עדיף, שלושה פוסטים על פני אחד ארוך שאף אחד חוץ ממך לא היה קורא… ומחר בונדסליגה!

Comments closed