בונדסליגה רולז 51.5

נסיך
נסיך
טוב, ההרצה של הליגה אולי הצעירה באירופה לקחה חמישים שנה. שזה סביר. בעונה ה51, עם חגיגות היובל, הבונדסליגה מתחילה להרקיד. והקצב מטמטם. המחזור החמישי הוא זמן טוב להתחיל לראות מגמות – אם כי אני לא מתכוון להתייחס לטבלה עדיין. אחרי מחזור 7/8 אולי.
המחזור היה מדהים, אבל בגלל שסופהשבוע נפל על יום כיפור, החלטתי לענות את נפשי כהלכה ולראות את המשחק של שאלקה במיינץ. לא במגרש, כמובן, שאז יכולים להיות אלמנטים של הנאה חו"ח. בשידור ישיר מסנוור וכואב. בלי קיצורים, סיכומים או היילייטס. את כל הזבל.
למיינץ יש תדמית של מין נמסיס בשאלקה – ולאו דווקא בצדק. מסתבר שזה היה הניצחון השלישי במיינץ מתוך ארבעת המשחקים האחרונים – יותר בגלזנקירשן מתגלות הבעיות מול קבוצות טקטיות שלוחצות. הסיבה היא שבארינה שאלקה מרגישה מחוייבות לעשות את המשחק, וזה משחק לטובתה של מיינץ.
אבל בשבת, למרות שתי הזדמנויות שניתנו למיינץ להפוך שוב את כל המאמץ השאלקאי לפארסה, שאלקה לקחה את המשחק גם בחוץ. בלי משחק מרהיב או שוטף כמו מול לברקוזן. פשוט בכח האיכות – להתאמץ רק כשצריך, להתאפק בסבלנות ולנסות שוב ושוב, אלה תכונות שמצביעות על איכות כדורגלנית טקטית. על זה אפשר לבנות. למרות שלג'ואל מאטיפ יש איבוד שלומיאלי מדי משחק, הוודס מתרגש מנוכחות של יוגי לב ביציע, ואושידה 80 דקות לא שם לב שיש גם דשא מלפניו, ומוסר רק אחורה.
לחדשות הטובות קוראים כמובן פרינס, קווין פרינס. אחד הכדורגלנים האהובים עלי – אתם מכירים את זה, מן הסתם. יש כדורגלנים שאתה שם אליהם לב, רוצה שיצליחו, שאתה נהנה לראות אותם, גם אם הם לא בקבוצה שלך, וגם אם הם לא כוכבים עולמיים – עדיין. מחוץ לקבוצות שלי מדובר אצלי כבר שנים על מרקו רויס, דויד אלאבה, כאלה.
וגם הבואטנג הפרובוקטיבי. האח למחצה מהגטו של ג'רום. אחרי שקיצץ את הרגליים של באלאק בפרמייר ליג לפני מונדיאל 2010, רציתי לשאול אותו שאלות בדרום אפריקה. הייתי בכל משחק של גאנה, אבל הוא חלף על פני כל העיתונאים באוטיזם מופגן.
אני קצת מבין אותו – הגרמנים די חיפשו אותו בפינה, הוא הרגיש לא מובן, לא אהוב, ובעיקר – לא מוערך מספיק.לא בברלין ולא בדורטמונד התייחסו אליו כאל כוכב בפוטנציה, אלא כאל צעיר מופרע שצריך להגיד תודה שנותנים לו הזדמנות – מה שגם לא היה כל כך מרוחק מהאמת.
אבל פרינס התבגר. עדיין הוא לא הכי צנוע – אבל אין לו צורך. הוא לוקח אחריות, לא מתפרע, הפך שקול ויעיל. והוא שולט במשחק, בקצב, באגרסיביות, באינטנסיביות. פשוט מהנה לראות אותו משחק – אם על טבס דורפן אמר פעם, שהוא מחצין את הרגשות שלו במשחק ואפשר לראות זאת על פניו, אצל בואטנג אפשר לראות את הרגשות שלו לפי איך שהוא משחק. ואין דבר משלהב מלראות אותו רץ פתאום, לוחץ ומדרבן את חבריו.
לא רציתי להאמין, כשקראתי שהוא מגיע לשאלקה. קצת כמו ראול בשעתו. יש לקראת מה לשמוח העונה, גם בשאלקה.

30 קילומטר מזרחה לגלזנקירשן השמש לא שוקעת. היא גם לא זורחת. היא רק עומדת שם, מאירה בהשתאות את הווסטפאלנשטדיון. הכדורגל שבורוסיה דורטמונד הפגינה בשבת בערב היה בלתי ייאמן.
כלומר, זה היה אותו משחק צירופים התקפי ולחץ גאוני, אבל על סטרואידים. במהירות כפולה. בעשר הדקות הראשונות היו איזה 12 התקפות של דורטמונד, המבורג לא נשמה.
אאובמיאנג (שהוא מהיר בארבעים מטר הראשונים מיוסיין בולט!) בלתי ניתן לעצירה אם הוא יוצא לדרך, ומחיטריאן הוא התגלות. יחד עם לבנדובסקי ורויס הם יוצרים מעויין מרחף של הנאת כדורגל טהורה. לאאובמיאנג יש כבר 5 שערים ,ללבנדובסקי 4, למחיטריאן 3, לרויס 2 פלוס שני בישולים.
לבורוסיה יש כבר 15 שערים וחמישה נצחונות מחמישה משחקים – מעולם לא פתחה דורטמונד את העונה יותר טוב. והכדורגל שדורטמונד מפליאה להציג הוא הטוב ביותר שראיתי מאז שנתו השנייה של גווארדיולה בברצלונה.
במשחק עצמו, חמש דקות בתחילת המחצית השנייה. הובילה דורטמונד בבעיטות לשער 15-2. התוצאה בשערים היתה 2-2, ואפשר היה לרגע לחשוב שמנטאלית, המבורג מצליחה לשמור על הריבאונד מהמשבר שלה. אבל בתוך 16 דקות הבקיעה דורטמונד ארבעה שערים ודרסה את ההמבורגרים. צפון גרמניה במשבר, כשגם וורדר ברמן הסימפטית לא מצליחה לצאת מהתחתית ולטפס חזרה לאיזור שרוב הגרמנים מאחלים לה.
היום בבוקר פיטרה המבורג את תורסטן פינק, המאמן. פינק לא אשם , הוא מאמן מעולה. הנימוקים היו, כרגיל, מה שהדירקטוריון אוהב לשמוע לפני החלטה כזו מהשחקנים: הקשר בין המאמן לשחקנים נפגם, הוא לא חודר אליהם עם הרצונות וההסברים שלו, הם לא מאמינים בו, האוטוריטה שלו נפגעה…
בולשיט. הסיבה שהוא הולך היא שבהמבורג, כרגיל, יש אנשים שחושבים שהם יודעים יותר טוב. זה חלק מהאטמוספירה הרגילה בעיר המשובחת בגרמניה. המבורג תמיד היתה עיר של סוחרים ורואי חשבון, שהעדיפו עסקים וחוזים על מלחמות ופוליטיקה, שויתרה על היררכיות מלוכניות ופיתחה תרבות של קבלת החלטות בדיון ציבורי. העיר צמחה לכן אינטגרלית ולא סבלה יותר מדי מעולם, כך שהיא הפכה לעיר עשירה, קוסמופוליטית ונינוחה. עיר התקשורת הכתובה הגרמנית, בירת המסעדות והיין. עיר נהדרת – רק תשאלו את הביטלס ואת קווין קיגן. אבל להרבה מאד אנשים זה עלה לראש.
במקרה לפנינו, ואן דר ווארט מאמין שהוא לא מופעל כמו שצריך, למרות שהוא לא קרוב להיות השחקן שהיה, שכישף את כל הבונדסליגה. וגם הליגה השתנתה והשתפרה. אבל יותר מההולנדי, הדירקטוריון המפקח של המבורג הוא היחיד בליגה שעדיין יש לו זכות וטו על כל החלטה של ההנהלה, ויכול להתערב בתהליכים שוטפים. בדירקטוריון יושבים נציגי קבוצות אוהדים, אנשי עסקים ותקשורת, נציגי ספונסרים וכיו"ב – אנשים שמטבעם יודעים יותר טוב. וזו לא דרך לנהל מועדון כדורגל.

הכדורגל של דורטמונד מהווה בעיה לבאיירן, שעדיין לא השלימה את לימוד התהליכים האוטומטיים בשיטה של גווארדיולה. הניצחון 2-0 על הנובר לא היה נוצץ מספיק, הכריז זאמר. לכן הביאו אותו לבאיירן, לשמור על המנטליות. זאמר, שתמונתו מתנוססת המילון ליד ההגדרה של "שאפתנות טוטאלית" לא מוכן לקבל הילוך נמוך. "אנחנו צריכים עוד 2-3% מאמץ" הסביר. בייחוד הוא כעס על פיליפ לאהם שהראה משחק לא מרוכז ולא אופייני. לאהם, שגווארדיולה אמר עליו שהוא השחקן הכי אינטיליגנטי שהוא פגש אי פעם, שוב תופקד בקישור, אבל המסירות שלו לא הגיעו לייעדן.
למחרת כבר יצא הנס בהצהרות שסותרות את מה שאמר זאמר. הנובר קבוצה שקשה לשחק מולה, והכושר של שחקני באיירן משביע רצון. גם רומיניגה אמר שהוא בטוח שעם החזרה של הפצועים ועוד קצת אימונים, הכדורגל המשובח יחזור. פרשנים כבר מדברים על חזיתות וקרע – אני לא בטוח.
אף אחד לא מבין מה קורה בבאיירן השנה, ואני לא חושב שבבאיירן מבינים. הם רק יודעים דבר אחד- הם צריכים שינוי, כדי לשמור על הרמה, על המוטיבציה. הביקורת על החלפת המאמן ושיטת המשחק, מסוג "לא מחליפים את המנצח", או "מה שעובד לא מתקנים" נכון ליומיום, לא כשאתה רוצה הישג ייחודי וחד פעמי בדמות ההגנה על תואר הצ'מפיונס. מי לא ניסה כבר? בארסה הענקית, בארסה הענקית פלוס, מנצ'סטר יונייטד הגדולה, אינטר של מוריניו. זכייה בליגת האלופות משלבת יציבות חאורך עונה עם הרבה מזל. באיירן בשנה שעברה היתה כנראה זוכה עם כל הגרלה ובכל מקרה, אבל בכל זאת היתה קרובה כדי שער של ארסנל בזמן פציעות מלעוף בצורה מביכה בשמינית הגמר – בגלל זלזול.
לכן עושים בבאיירן מהפיכה, מתוך רצון שכשהאבק ישקע, שוב תתגלה בתחילת 2014, עם תחילת השלבים המתקדמים, קבוצה שאפתנית עד שורשי שערותיה עם ריכוז ויכולת שישחקו את היריבות לרצפה. הכוונה, בכל אופן, היא ליצור בארסה משופרת שמחזיקה בכדור בלי סוף, רק בצירוף משחק גופני ואגרסיביות יחד עם מנטליות גרמנית וריכוז. קצת מפחיד.

קרלטו וסאן איקר
הניצחון על חברת הכימיקלים הגרמנית (2-4 על לברקוזן)

26 Comments

אחד 17 בספטמבר 2013

מסכן יוגי לב… לא נראה לי שמישהו בגרמניה יתפשר על פחות מזכיה במונדיאל, עם איך שבאיירן ודורטמונד נראות

אלון זנדר 17 בספטמבר 2013

זה נכון, למרות שאין לו את רובן, ריברי, מחיטריאן, אאובבמיאנג וכו' והוא לא מתאמץ למצוא חלוץ שעוד לא יצא לפנסיה (הסיפור של קיסלינג בפעם אחרת). עכשיו, בהחלט חובת ההוכחה עליו, כממו שאמר מתיאס זאמר בריאיון אתמול ל'קיקר'.

שי 17 בספטמבר 2013

אני מקווה שקלוסה שוב יראה לכולם מה זה, אפרופו שחקנים אהובים.

אחד 17 בספטמבר 2013

הלוואי. מה זה כבר שני גולים בשביל שחקן כמו קלוזה בנבחרת כמו גרמניה.

תוהה בדרכים 17 בספטמבר 2013

עם כל הכבוד לקלוזה (ויש) זה חתיכת עיוות היסטורי אם הוא הופך למבקיע המצטיין במונדיאל בכל הזמנים.

הייתי מעדיף שרונאלדו ישמור על התואר.

אחד 17 בספטמבר 2013

זה סתם שיא, זה לא שיזכרו את קלוזה כחלוץ הגדול בהיסטוריה או משהו.
הרי אף אחד לא שם היום את רונאלדו באותה שורה עם פלה מראדונה ומסי.

תוהה בדרכים 17 בספטמבר 2013

אם היית עושה סקר, לדעתי לא מעט אנשים היו מחשיבים את רונאלדו לחלוץ הטוב בהיסטוריה, או לפחות ב30-40 שנים האחרונות.

אולי לא בצדק, אבל אני חושב שזו תפיסה די מקובלת. והרבה מזה בגלל המונדיאל. הרי הוא לא זכה בליגת האלופות ובקושי באליפויות מקומיות (נכון שהרבה מזה בגלל הפציעות, אבל זו השורה התחתונה).

שי (לא מהתגובה הקודמת) 17 בספטמבר 2013

בזיכרון הקולקטיבי גדולה של שחקן נזכרת בגלל הרגעים הגדולים.
זידאן הבקיע צמד בגמר מונדיאל 1998 ושער מדהים בגמר ליגת האלופות. היה שחקן מעולה, אבל נשמעים קולות שמשווים אותו לשחקנים כמו ואן באסטן וזה ממש לא תואם למציאות. אולי בגלל שואן באסטן לא הביא מונדיאל.
רונאלדו בזכות הסיפור – הקריסה במונדיאל 1998 וההופעה המדהימה לכל אורך מונדיאל 2002, נזכר כחלוץ הגדול בהיסטוריה.
למרות שאם מסתכלים למשל על זלאטן, עם 8 אליפויות (ועוד 2 שנשללו עם יובנטוס) מבחינת מספרים ולדעתי גם יכולת עדיף ממנו (גם בעונה הכושלת בברצלונה הביא את המספרים שלו)
למה לא יזכירו אותו באותה נשימה עם רונאלדו? משחק בנבחרת קטנה יחסית ולא זכה בצ'מפיונס. זה הכל

אלון זנדר 17 בספטמבר 2013

אני רואה בכך אפשרות לתיקון עוול היסטורי. סוף סוף יהיה שיא אמיתי ונחשב גם למי שעובד קשה למחייתו. לקלוזה אין כישרון טכני ענק. הוא רץ כמו סוס, עושה הגנה, נלחם – ומבקיע גולים. כבר 12 שנה, בלי להפסיק חוץ מפציעות (מפחיד לחשוב כמה היו לו אם היה מתגלה לפני גיל 22). יש לו אחוזי הבקעה לדקת משחק יותר גבוהים משל כל הגיבורים הגדולים של שלושים השנה האחרונות. חלוץ נשמה אמיתי. וגם לאלה מגיע הכבוד.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 17 בספטמבר 2013

כתבתי את זה אצל לוינטל אבל זה אקטואלי גם לפוסט הזה-
בין כל ההעברות שעשו השנה באירופה, אני חושב שדורטמונד עשו את הרכש הכי טוב עם מחטאריאן שהולך להיות שחקן על (לדעתי בסוף השנה לכולם יהיה ברור שזה הרכש הכי טוב של 2013) ואובמיאנג. פלוס רוייס, לבנדובסקי וקלופו על הקוים , הנה לנו המועמדת מס' 1 לזכייה בצ'מפיונס.

אלון זנדר 17 בספטמבר 2013

מחיטאריאן עדיין רק חוזר מפציעה, אסור לשכוח. חדוות המשחק של הרביעייה הזו היא דבר שאסור לפספס. מצד שני, העומק של דוקטמונד עדיין בעייתי, והצעירים שדיברו עליהם כל כך הרבה – ביטנקור, לייטנר והמגן השמאלי ששכחתי את שמו, כבר אינם. לא הצליחו להגיע לרמות הדרושות. ובלאשצ'יקובסקי בודאי לא מרוצה מהספסל. לא תהיה עונה קלה לדורטמונד, למזלם הם יכולים לקחת מספיק שוונג בהתחלה, שיחזיק אותם בתמונה בליגה – אבל לא באלופות.
אני חושב שבאיירן יכולים לעשות את החסר-תקדים, מי שייסכן אותם זו אולי יובנטוס, או אחת האנגליות עם עונה טובה במיוחד.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 17 בספטמבר 2013

יש לי אמון רב בקבוצה הזו ובמאמן שלה. שכחתי להזכיר את גונדוגאן שגם בדרך להיות כוכב על. זכייה של דורטמונד בצ'מפיונס תהייה מתנה לחובבי כדורגל אמיתיים

תוהה בדרכים 17 בספטמבר 2013

– רויס הוא השחקן הגרמני הטוב היום ואולי שחקן ההתקפה הטוב ביותר אחרי רונאלדו ומסי. פשוט שחקן ענק ולהבדיל משחקים אחרים בדורטמונד הוכיח את עצמו מחוץ לשיטה.

הגדולה שלו היא בגיוון. הוא לא 9 קלאסי כמו פלקאו או קבאני שחי בתוך הרחבה. יש לו הכול: דריבל, יכולת כיבוש, יכולת מסירה, אופי קבוצתי. תמיד חשבתי שהוא טוב בהרבה מגצה הקצת אוברייטד. מזלה של דורטמונד שהוא לא מקבל את הכבוד המגיע לו.

– מחוץ לטופ 2, הליגה הגרמנית בנסיגה גדולה מבחינה מקצועית. העטיפה (איצטדיונים, קהל, צילום) נפלאה, אבל רמת הכדורגל בירידה ולא מקריים הכישלונות של הגרמניות ה"אחרות" באירופה.

בתודעה, ההצלחות של באיירן ודורטמונד משוייכות לכלל הליגה וזה מה שמונע ביקורת.

תוהה בדרכים 17 בספטמבר 2013

אגב דורטמונד, יהיה מאד מענין לראות אותם מול נאפולי ומאמן כמו בניטס.

דורטמונד עם המתפרצות הקטלניות והמעברים המהירים, טובה מול קבוצות גדולות שתוקפות אותה או בליגה מאד התקפית במהותה כמו הבונדסליגה. בשנים קודמות נקודת התורפה שלהם הייתה דווקא מול קבוצות לא גדולות, אבל הרבה יתר מאומנות וטקטיות ממה שהיא פוגשת בגרמניה כמו מארסיי או מאלגה שהכריחו אותה להחזיק בכדור ולהתמודד מול צפיפות. שחקן כמו אאובמיאנג למשל, מאבד 90 אחוז מהיכולת שלו ברגע שאתה לא נותן לו שטח ולא מאפשר לו לנצל את המהירות שלו.

אם הם יתנו משחק גדול מול נאפולי (בדיוק מסוג הקבוצות שהקשו עליהם בשנים קודמות), זה יהיה ה-סימן להתבגרות שלהם.

גיא 18 בספטמבר 2013

וגם לזה התפתח פיתרון בחצי שנה האחרונה והוא נקרא גונדוגאן

אלון זנדר 17 בספטמבר 2013

רויס הוא אחד השחקנים האהובים אלי, כאמור. ושכחת לציין גם את בעיטות העונשין המעולות שלו – בגיוון הכישורים שלו הוא השחקן שהכי מזכר לי את כריסטיאנו רונאלדו.
מצד שני, נראה לי שלא ראית יותר מדי בונדסליגה בזמן האחרון, אם אתה מדבר על ירידה מקצועית ונסיגה טקטית. הבונדסליגה היום היא באיכות הטקטית הגבוהה ביותר מאז שאני עוקב אחריה באופן קבוע – שזה מאז יולי 1992.
קבוצות כמו מיינץ, פרייבורג, איינטרכט פרנקפורט, מנשנגלדבך שורדות עם תקציבים זעומים רק בגלל עבודה טקטית מצויינת.
גם באירופה ההישגים של הגרמניות במגמת עלייה מדי שנה, והן בתקופת פריחה שלא היתה כמוה מאז אמצע-סוף שנות התשעים – אז גם לא היה מדובר באיזו יכולת טקטית מיוחדת אלא במשחק אגרסיבי ומהיר של טיפוסים כמו זאמר ואפנברג, שניצלו תקופה די רדודה באירופה.

שי 17 בספטמבר 2013

אם יש דבר שאני לא אוהב – זה שינויי עמדות של שחקנים מתפקידם המקורי.
לקחת שחקן צעיר בן 20-21 ולהרגיל אותו לעמדה חדשה – לגיטימי.
לקחת שחקן כמו פיליפ לאם, רוב הקריירה מגן ימני ובעת הצורך גם שמאלי, בין המגינים הטובים בעולם (שהרבה פעמים לא מוזכר משום מה בדיון לגבי המגן הטוב בעולם, כנראה בכל זאת הליגה הגרמנית קצת מחוץ לרדאר אבל זה בתהליכי שינוי) ולהעביר אותו לשחק בקישור – זו שטות גדולה.
אין בעיה לשנות מערך כולל של הקבוצה, או לחלופין לתת לשחקן יד חופשית לעשות תנועה לכיוון המרכז. אבל לשנות לחלוטין מיקום של שחקן שמצוין בתפקידו? ממש מיותר לטעמי.
למרות שגווארדיולה מתרגל את השיטה הייחודית שלו מברצלונה בבאיירן, לא חייבים לעשות שינוי כזה דרסטי.

אלון זנדר 17 בספטמבר 2013

בעיקרון, אני מסכים (רק שלאהם את רב הקריירה שלו, עדיין, עשה בשמאל. הוא קצת יותר טוב מימין, ומעדיף לשחק מימין, רק כשהגיע למצב שמתחשבים בדעתו הוא עבר משמאל לימין).
מה שוורדיולה מנסה לעשות, זה לנצל את ראיית המשחק המעולה של לאהם, ובאינטיליגנציה שלו בצורה יותר טובה לצורת המשחק שלו – שזה ללדעתו בקישור. וזה דווקא לגיטימי, כי לאהם ממשיך לשחק גם וגם, ויכול לעזור לקבוצה יותר כשהוא גמיש לגבי התפקוד שלו. נראה איך זה יעבוד.
בכל אופן, בשלוש השנים האחרונות אין מגן שמתקרב לקרסולו של לאהם.

D! בארץ הקודש 17 בספטמבר 2013

בואטנג שחקן שמהנה לראות. גם במילאן. זו תוספת מפתיעה והאמת שטובה מאד לליגה.
דורטמונד תמשיך להיות הכי מהנה ואם יהיו לבאיירן קצת תקלות היא תהיה שם כדי לנצל את זה.
אני מקווה שאכן קבוצות אחרות ייבנו על גבי ההצלחה של השתיים ויראו התקדמות. המבורג חזקה למשל זה דבר חשוב לליגה. ואני ישמח עם פרייבורג יצליחו. סתם עניין של סימפטיה.

אני לא אוהב את פפ וצר לי שהגיע אבל אני אחכה בשקט לראות מה הוא מנסה להוציא מהקבוצה.

אורי 18 בספטמבר 2013

נהניתי לקרוא אלון, מתוכנן פוסט קבוע על הבודסליגה?

אלון זנדר 18 בספטמבר 2013

תודה אורי – מקווה שכן. היה לי פעם, ואם הזמן ירשה, יהיה שוב.

football junky 18 בספטמבר 2013

Great post – thanks a lot, interesting and fun… respect

KP Boateng is a super-talented player, should play in one of the top 5-10 teams in Europe (in my humble opinion), and not in Schalke… but who am I to tell him where to play??

Regarding Alaba, he is one of the only players who can actually get into Lahm's shoes and wear them comfortably – to think he's just 21 years is shocking; a complete package and a joy to watch. Gonna have great future and already one of the few bankers in Bayern.

One question though, Mr. Sander: does it feel like the Bundesliga is going through the same process as the La-Liga (i.e. 2 mega teams controlling the league and 18 others just serving as background)?

אלון זנדר 19 בספטמבר 2013

תודה!
בואטנג רצה לדעתי לחזור לגרמניה, אני חושב שהוא טיפוס שלא הכי מסתדר עם כוכבים אחרים מחוץ למגרש, יש לו את החברים שלו – והם בגרמניה. ההחלטה לטובת שאלקה, שמעוניינת בו, מסתבר, כבר שנתיים וחצי, נוגעת בעיקר לעובדה שיש לו ילד בקרבת מקום מחברתו לשעבר, והוא רוצה להיות לידו.
בנוגע לדואופול הגרמני, אני חושב שכרגע זו לא בעיה – אלא אם תהיה התפוצצות הכנסות בדומה למה שקרה לפרמייר ליג בשנות התשעים, שמי שהיה בצמרת אז פשוט לא ניתו להזזה כמעט. המצב היום בגרמניה כבר עדיף על המונופול שהיה עד לפני שלוש שנים. בקרוב פוסט מיוחד לעניין.

אחד 19 בספטמבר 2013

אגב, כבר בשבת הקרובה האחים בואטנג הולכים לשחק אחד נגד השני כשבאיירן מתארחת אצל שאלקה. יהיה מעניין

גילעד 19 בספטמבר 2013

כאוהד מילאן, אני יכול להגיד שכשבואטנג עזב, האכזבה היחידה שלי הייתה המחיר. הרבה לפני המעבר לשאלקה, היו שמועות שמונאקו מעוניינת, והרבה אנשים גם קיוו שמילאן תמכור, רק תמורת 15-20 מיליון יורו.
לבחור יש אגו בספירות של זלאטן, אבל הכישרון שלו לא קרוב לזה. אחד הדברים שאותי, כאוהד, מרגיזים יותר מהכל, זה שחקן שלא יודע מה המגבלות שלו ומשחק כאילו אין לו מגבלות. יש כאלו שיקראו לזה "ביטחון עצמי", ועוד יעזו ויסבירו שזו בכלל תכונה חיובית ורצויה, אבל בואטנג זה שחקן שמסוגל בכיף לבעוט 10-12 בעיטות במשחק, בלי קשר לעובדה שרובן המכריע יהיו בעיטות שטוחות למרכז השער או יפספסו לחלוטין את המסגרת.
כשזה הולך, אז זה נראה ספקטקולרי והכל טוב ויפה. אבל כשלא, אז נזכרים שהדרך היחידה שבה הוא מבצע הגנה היא באמצעות פאולים, שהוא לא מסוגל לרשום שני משחקים רצופים באותה יכולת, ושכן, הוא באופן כללי אוהב להביא את הג'ננה.

אלון זנדר 21 בספטמבר 2013

בהחלט. אבל הוא גם, וזה הכי חשוב, נותן למשחק חותמת כשצריך. וא מוביל אמוציונלית את הקבוצה, ויש מספיק שיצליחו להכניס את הכדור פנימה. דווקא הגנתית הוא הראה שיפור ניכר לדעתי, והוא מחלץ כדורים בחסד. הג'ננה מצד שני היא בילט-אין. ברור שיהיה מעניין.

Comments closed