החמישיה. קרבות הפנדלים הגרועים

penalty-kick01

אני פותח סידרה חדשה- כמו שכותבים בבריטניה, זה הפרק הראשון בסדרה של פרק אחד. ואולי יותר. לפי נחיתת הרוח ולפי הטריגרים שעוד יקרו. מסיבות אקטואליות, אני מרכיב פה רשימה של חמשת קרבות הפנדלים הגרועים ביותר שאני ראיתי. וראיתי מספיק אליפויות אפריקה כדי למלא מיכל שלם של כאלה. ובכל זאת, הגרועים שבהם הם אירופיים לחלוטין. ואחד מדרום אמריקה.

מאמנים בריטיים נוהגים לומר, שעל פנדלים אי אפשר להתאמן. זה נכון, שהטכניקה הנחוצה לביצוע בעיטת פנדל די פשוטה, וניתן לצאת מנקודת הנחה ששחקנים בליגות בכירות שולטים לפחות בוורסיה הבסיסית שלה, שהיא בעיטה מדוייקת לפינה הנמוכה בעוצמה המקסימלית (שלא פוגעת בדיוק). המתוחכמים יותר לוקחים הימור שהשוער יזנק לפינה ובועטים למרכז השער, גבוה יחסית, הטובים שבהם בועטים חזק לפינת המשקוף, בעיטה בלתי ניתנת לעצירה עבור שוער.
המופרעים מנסים דווקא פאננקה, בעיטה שנכנסת באחוזים נמוכים בלבד ומציגה את הבועט באור מגוחך עם ההחטאה – היתרון שלה, שהוא פגיעה במורל הקבוצה השנייה והעלאת קרן הבועט, ממילא לא תופסת יותר מדי בקרבות פנדלים לאור הסיכון. בכלליות, בין שבעים ושמונים אחוזים של בעיטות פנדלים מסתיימות בשער. לכן התוצאה ההגיונית לדו קרב כזה היא 4-3.
אבל הרבה יותר מטכניקה, מה שצריך בפנדל זה ביטחון עצמי וריכוז. שני אלה מושגים על ידי – חדשות למאמנים הבריטיים שבין הקוראים! – אימון חוזר. שחקן שיגש לנקודת הפנדל ולא עושה זאת לעתים קרובות אמנם יכול תיאורטית להביא לכך שהכדור יגיע למטרתו – אבל מנטאלית הוא שבר כלי. מי שמתאמן על בעיטות פנדלים, אולי מכיר את המחקרים שנעשו בנושא וכבר ניסה כל מיני ורסיות ויודע מה יכול להצליח, מגיע בצורה שונה לחלוטין לבעיטה. הוא לא צריך להסתכל על השוער בכלל, שעושה מצידו כל מה שאפשר לפגוע בריכוז ובביטחון של השחקן שממול.
שחקן מנוסה לוקח את הכדור, שם אותו על הנקודה בלי להסתבך יותר מדי, עושה מספר צעדים אחורה, מתרכז שנייה, ורץ לבעוט. הטובים שבבועטים מישירים מבט מזלזל אל השוער בלי למצמץ, ואז רצים לבעוט. הסיבה היא שמדובר במאבק מנטאלי בין הבועט לשוער. שוער יכול להשפיע על לקיחת ההחלטה של הבועט, אלא אם כן זה מודע לכך.
שוער שמקפץ על המקום, למשל, ומנופף בזרועותיו, גורם לבועט אוטומטית לבעוט לפינה, מה שיותר רחוק מהשוער – מה שגורם להחטאות הפוגעות בקורה או עוברות לצידי השער. שוער כזה בדרך כלל ייזנק גם לפינה, כי הסיכוי שהבועט מולו יכוון דווקא למרכז השער, נמוך.
בועט שמודע לכך, יכול לסות לעשות בדיוק את זה – אבל השוער גם כבר ראה וידאו של הבועטים ויודע איך הם מגיבים, וכן הלאה וכן הלאה. השוער גם יכול להשפיע על הפינה שלוקח הבועט – מחקרים הראו, שאם השוער זז עשרה סנטימטרים ממרכז השער לכיוון אחד, מרחק שאי אפשר לזהות מ 11 מטרים, רוב הבועטים לוקחים באופן בלתי מודע את הפינה המרוחקת. הרבה שוערים משתמשים בטקטיקה הזו, שכבר הפכה פומבית. אני ראיתי אותה לראשונה בקונגרס השוערים בקלן לפני שנתיים. מה שאומר שהבועט צריך להחליט לאיפה הוא בועט לפני שהוא מסתכל על השוער. או שהוא מזהה את התנועה של השוער ובועט בדיוק לפינה ההפוכה.

או שלא. והנה הדוגמאות למתי שלא.

PENALTY-SHOOTOUT-large570

5. סנדרלנד – מנצ'סטר יונייטד, 22.01.2014, 1:2 בפנדלים

משחק לא מאד משובח בחצי גמר גביע הליגה הסתיים כשהשחקנים תחת לחץ. וכששחקנים לא טובים ולא מאומנים בפנדלים נמצאים תחת לחץ הם בועטים גרוע. למזלם השחקנים של מנצ'סטר יונייטד היו עוד יותר גרועים, פשוט ברמה תת קרקעית. עם חשש ברור בעיניים ויציבה שמשדרת חוסר ביטחון, הם היו טרף קל. בסיכום – תצוגת בעיטות עלובה שבמזל הסתיימה אחרי עשר בעיטות, מי יודע לאיפה זה עוד יכול היה להדרדר. דירוג יותר גבוה בטבלת העליבות נמנע בעיקר בגלל שתכל'ס, זה רק חצי גמר הגביע הקרוי על שם חברת ההימורים ההשקעות הפיננסיות המתוחכמות קפיטל 1.

הטוב: דויד דה חיאה, בהצלה אדירה בסיבוב חמישי שאיפשרה בכלל לרפאל לבעוט בשלומיאליות ולסיים את הדו-קרב
הרע: פיל ג'ונס שהצליח באופן סינגולרי בהסטוריה, לבעוט לשער שמאחוריו עומדים אוהדי סנדרלנד, ולפוצץ פרצוף של אוהד יונייטד עם כדור שלא ראה את השער עם משקפת של חיידקים.
התפוקה: 3 מ 8, 38 אחוז הצלחה מ10, 30 אחוזי "הצלחה"

ARVE Error: no id set


http://www.dailymotion.com/video/x1a58ft_manchester-united-vs-sunderland-penalty-kicks-22-01-2014_sport

4. אוקראינה שוויץ, 26.06.2006, 0:3 בפנדלים
אחד המתמודדים המרכזיים במאבק החריף על תואר "המשחק הגרוע אי פעם בגביע העולמי". שווייץ היא הבנחרת היחידה לדעתי שסיימה מונדיאל בלי לספוג שער (לא בדקתי. עזי?), מה שמצביע על הגנה די יציבה. אוקראינה מולה היתה נבחרת איומה שלא הצליחה להעביר כדור בהתקפה למחצית של היריבה בפחות מחמש דקות. מה שמנע כל אפשרות לשער אוקראיני מול שווייץ. לשוויצרים לא היתה התקפה – שטרלר נעלם כדרכו, בארנטה היה אז צעיר מוכשר ששיחק בפזיזות וכבר הראה את סימני הפלגמטיות שהוציאו אותו מההרכב בלברקוזן ובשאלקה מאוחר יותר. בקיצור – במשחק שלם לא היתה פעולת כדורגל מהירה, יפה או אפילו מוצלחת. משחק המונדיאל היחיד בו כמעט ונרדמתי.
בדו קרב עצמו הדגימו השוויצרים שגם אם יגדילו את השערים לעשרים מטרים, יש שחקנים שלא מסוגלים להכניס כדור לשער. אפס שערים ב120 דקות ואז גם בפנדלים – אולי תצוגת הכדורגל הנרפית אי פעם. וזה עוד אחרי שדווקא האוקראיים החטיאו את הבעיטה הראשונה…

הטוב: שובקובסקי התעורר בזמן אחרי המשחק כדי לעשות משהו סופסוף., אבל ההצלה הגדולה היא דווקא של צוברביהלר שעצר את הבעיטה של שבצ'נקו דווקא, בזמנו סוג של חלוץ.
הרע: מרקו שטרלר, שעשה הרצה של עשרה מטרים ואפילו ראה את השוער מזנק לפינה לפני הבעיטה, רק כדי לגלגל בשוק את הכדור אל מרכז השוער המופתע השרוע על הרצפה. בערך.
התפוקה: 3 מ7, 43 אחוזים אוקראינים טהורים

ARVE Error: no id set

3. אולימפיה אסונסיון – נאסיונל מדאיין, 26.09.1990, 1:2 בפנדלים
שתי קבוצות ששלטו בכדורגל הדרום אמריקאי בסוף שנות ה80 ותחילת ה90, שיחקו ביניהן גמרים של הליברטדורס, סופר קופה ועוד. ב1990 הם נפגשו דווקא בחצי הגמר של הליברטדורס, אחרי שבשנה הקודמת הפרגוואים זכו מול הקולומביאנים בגמר. באצטדיון "מגיני הצ'אקו" באסונסיון ניצחה נאסיונאל את המשחק 3:2 כדי לעלות לפנדלים. הפנדלים עצמם היו כל כך עלובים שלא ברור אם זה היה הלחץ המנטאלי, הכושר הגופני החסר או חוסר חשק. כי כל כך גרוע לא בעט איש מעולם פנדלים לפני כן או אחרי כן. כדי להגיע לשלושה שערים בעטו הקבוצות 12 פעמים!

הטוב: רנה היגיטה, איזה שוער
הרע: רנה הגיטה. איזו בעיטה ראשונה איומה. וזה עוד אחרי שבמשחק עצמו הוא הבקיע פנדל.
התפוקה (?): 3 מ12, 25 אחוזים איומים

ARVE Error: no id set

2. סטיאווה בוקארשט – ברצלונה, 07.05.1986, 0:2 בפנדלים
בתקופת טרום הגלובליזציה גמר גביע אירופי לקבוצות אלופות כזה לא היה כל כך מופרך. בבוקארשט שיחקו באלינט המעולה ולאקאטוש שהרכיבו צד ימין מאיים. ברצלונה כהרגלה התבססה על שחקני בית ובאסקים, אבל היתה מחוזקת בברנד שוסטר וסטיב ארצ'יבלד, סוג של כוכבים דאז. אני זוכר את הזעם הקדוש שלי על בזבוז הזמן שהמשחק הזה ייצג. באמצע הבגרויות, טוב לקראת סופן, לשמור על העיניים פתוחות מול הגמר המזעזע הזה, היה אתגר פיסי של ממש. 120 דקות של כלום ושום דבר חוץ מהגנות ברזל די אלימות. בפנדלים זה המשיך, כשברצלונה לא מצליחים להפגיש את הכדור עם הרשת. ברצלונה, לא שוויץ. בגמר האלופות. לסיבה היחידה שזה לא המקום הראשון בטבלה, קוראים דוקאדאם. הלמוט דוקאדאם. גיבור רומני עד היום – שנאלץ לפרוש כמה חודשים מאוחר יותר בגלל שהתגלתה אצלו מחלה. כי ברצלונה לא החמיצו את השער. הם רק לא התגברו על שוער רומני ביום מוצלח למדי.

הטוב: אין שאלה, דוקאדאם.
הרע: מרקוס אלונסו פנייה, בבעיטה רביעית מכריעה בגדו בו העצבים. גלגול למרכז לידיים של הרומני.
התפוקה: 2 מ8, 25 אחוזים. רק שני שערים בפנדלים…..

ARVE Error: no id set

1. איטליה – הולנד, 29.06.2000, 1:3 בפנדלים
אליפות אירופה בשנת 2000 היתה אולי הטורניר הטוב שראיתי אי פעם. כדורגל מעולה ושחקנים שעשו הסטוריה. בחצי הגמר פגשה הולנד עם ואן דר סאר, ברגקאמפ, קלויברט, אוברמרס, פרנק דה בור, קוקו, דווידס וסטאם את איטליה של דל פיירו, די ביאג'ו, אינצאגי, צאמברוטה, מאלדיני, קנאבארו ונסטה בשיאם. ושוב, השתינו ההולנדים במכנסיים ברגע המכריע. אחרי שצאמברוטה יצא בצהוב שני בדקה ה34, שיחקו ההולנדים שעה וחצי מול עשרה איטלקים. בדקה ה39 החטיא פרנק דה בור פנדל לזכות הולנד. בדקה ה62 החטיא קלויברט פנדל לזכות הולנד. בדקה ה83 עוד החליף טוטי הצעיר את פיורה הקשר כדי לחזק את ההתקפה האיטלקית. התשובה של רייקארד היתה להכניס את סיידורף וארון וינטר. שהוא אולי יהודי, אבל לא בדיוק תקוות ההתקפה ההולנדית. בפנדלים החטיא דה בור שוב, וגם סטאם, שלא מצא את השער. רק קלויברט החליט לנקות את שמו. זה לא הספיק. אפילו שואן דר סאר עוד עצר את מאלדיני אחריו. הצו'וקרים הגדולים. חמישה פנדלים החמיצו ההולנדים במשחק, הישג די נדיר.

הטוב: פרנצ'סקו טולדו, עצר שלושה פנדלים במשחק.
הרע: פרנק דה בור, שני פנדלים רשלניים במיוחד
התפוקה: של האיטלקים נורמלית, של ההולנדים: 1 מ5, 20 אחוזים עלובים

ARVE Error: no id set

אם יש לכם השגות, הערות, הצעות – בשמחה.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

49 תגובות ל “החמישיה. קרבות הפנדלים הגרועים”

  1. משה (פורסם: 24-1-2014 בשעה 11:09)

    שלוש החטאות פנדלים במשחק אחד בקופה אמריקה(למיטטב זכרוני נגד קולומביה), בעיני זה גם היה קרב פנדלים של פאלרמו נגד עצמו והוא גם הצליח להפסיד במו ידיו.

    להגיב
  2. אלון זנדר (פורסם: 24-1-2014 בשעה 11:24)

    חשבתי שזה היה לא מזמן, מסתבר שחלפו כמעט 15 שנה… פאלרמו הראה כל פן אפשרי של איך לא לבעוט במשחק הזה (קולומביה ניצחה 3-0).
    http://www.youtube.com/watch?v=RRxwOFnMUXc
    אבל במקרה זה עסקתי בקרבות פנדלים בלבד.

    להגיב
    • משה (פורסם: 25-1-2014 בשעה 22:50)

      כשכולם מפארים את הגאונות של ביילסה שיזכרו שהוא הטמבל שנתן לו לחרב את המשחק בצורה כזו.

      להגיב
  3. פאלאסיו (פורסם: 24-1-2014 בשעה 11:39)

    כתוב בצורה נהדרת.
    מי שראה את הדוקומנטרי המרתק ESPN 30 for 30 – The Two Escobars
    יכול להבין שלשחקני נאסיונל מדאיין היתה סיבה טובה להיות בלחץ…

    http://www.youtube.com/watch?v=ADlkEKmCuOI

    להגיב
    • אלון זנדר (פורסם: 24-1-2014 בשעה 12:13)

      מצטרף להמלצה על הסרט. זו היתה קבוצה מדהימה, אבל הסיפור שמסביב משכיח הכל

      להגיב
    • סניור (פורסם: 24-1-2014 בשעה 13:01)

      סרט מהטובים שראיתי, וכשראיתי כאן את הדו קרב כול מה שעבר לי בראש זה "איך החבר'ה האלה נשארו בחיים למונדיאל 94…?"

      להגיב
      • דניאל (פורסם: 25-1-2014 בשעה 19:33)

        שאלה שלא קשורה כל כך… מי היה השוער של קולומביה במונדיאל 94? ולמה זה לא היה היגיטה?

        להגיב
        • uroy (פורסם: 25-1-2014 בשעה 20:25)

          אוסקר קורדובה. היגיטה היה בכלא באותה תקופה (למשך ששה חודשים) על מעורבותו בחטיפה.

          יש התיחסות לכך בסרט. ראיתי והיה שווה כל שניה.
          עשה לי את השבת.

          להגיב
  4. חז (פורסם: 24-1-2014 בשעה 11:49)

    יש לך טעות קטנה, ביונייטד- סנדרלנד אלה היו 3 החטאות מ-10 בעיטות ולא 8, מה שכמובן מוריד עוד יותר את אחוזי ההבקעה.

    להגיב
    • אלון זנדר (פורסם: 24-1-2014 בשעה 12:11)

      צודק לחלוטין, תיקנתי. תודה. זה אני הייתי, שרציתי שזה כבר ייגמר אחרי הסיבוב הרביעי.

      להגיב
  5. ששון (פורסם: 24-1-2014 בשעה 12:00)

    האות R בזמן הילוך חוזר זה פשוט דבר מרגש!

    להגיב
    • אלון זנדר (פורסם: 24-1-2014 בשעה 12:11)

      :-)
      לא זוכר מתי הפסיקו עם זה. ולמה, בעצם.

      להגיב
    • matipool (פורסם: 24-1-2014 בשעה 19:10)

      לגמרי .
      זיכרונות הילדות ..

      להגיב
  6. אייל סגל (פורסם: 24-1-2014 בשעה 12:27)

    אם מדברים על לוחמה פסיכולוגית בין השוער לבועט והשפעה של השוער על הבעיטה, דוגמה נהדרת היא מגמר האלופות של 2008 (ממנו זוכרים בדרך-כלל בעיקר את ההחלקה של טרי). כשאנלקה ניגש לבעוט את הפנדל, ואן דר סאר מצביע ביד על הפינה השמאלית, כמקום שאליו הוא "יודע" שאנלקה הולך לבעוט (כל הבעיטות הקודמות של שחקני צ'לסי הלכו לפינה הזו). אנלקה – כנראה – משנה ברגע האחרון את מה שתכנן לעשות ובועט גרוע לפינה השנייה, ואן דר סאר עוצר, ויונייטד מנצחת.

    http://www.youtube.com/watch?v=NMxVvJ6XZmA&t=129m20s

    להגיב
    • ויכסלפיש (פורסם: 25-1-2014 בשעה 23:15)

      סיימון קופר כתב את זה ב"שם המשחק"

      להגיב
      • no propaganda (פורסם: 26-1-2014 בשעה 13:13)

        יש גם דיון בזה בסוקרנומיקס

        להגיב
        • אייל סגל (פורסם: 26-1-2014 בשעה 13:36)

          כן, בסוקרנומיקס יש בהקשר זה דיון שלם בדו"ח שגרנט הזמין על ההתנהגות של שחקני יונייטד בפנדלים. למשל, על רונאלדו נאמר שלעתים קרובות הוא עוצר לפני הבעיטה, ושאם הוא עוצר, ב-85% מהמקרים הוא בועט לפינה הימנית של השוער. לכן, ההוראה שצ'ך קיבל היתה לעכב את הזינוק במידת האפשר עד הרגע האחרון (כששוערים זינקו מייד אחרי העצירה, הבעיטות של רונאלדו תמיד נכנסו), ואם רונאלדו עוצר לפני הבעיטה לזנק לצד ימין – ובוידאו אכן ניתן לראות שהוא לא אוכל את ההטעייה של רונאלדו, מזנק ימינה, ועוצר את הכדור – http://www.youtube.com/watch?v=NMxVvJ6XZmA&t=123m30s.

          להגיב
  7. מתן גילור (פורסם: 24-1-2014 בשעה 12:48)

    הפועל ת"א-מכבי חיפה, 12.3.2009, 2:1 בפנדלים
    שמינית גמר גביע המדינה. מכבי חיפה מתארחת בבלומפילד. לאחר שער יתרון של הפועל ת"א בדקה ה-70, יניב קטן משווה בפנדל בדקה ה-90.
    כל 6 הבעיטות הראשונות בפנדילים מוחמצות.
    התפודה: 3 מ-10, 30%.
    http://www.youtube.com/watch?v=dFzVeRkq0uI
    הפנדלים החל מדקה 4:00 בתקציר.

    להגיב
    • יניב (פורסם: 25-1-2014 בשעה 17:30)

      ואיזה שחקנים החמיצו .מקבץ מדהים .

      להגיב
  8. סניור (פורסם: 24-1-2014 בשעה 13:03)

    טור מעולה!
    היה שווה לקרוא רק בשביל ה"בראבו דוקאדם"- תצוגה ששווה היום אפודת הרכב בכול קבוצה בעולם.

    להגיב
  9. bb (פורסם: 24-1-2014 בשעה 13:24)

    היה גם את הדו קרב ברבע גמר הקופה אמריקה האחרון בין פאראגוואי לברזיל:
    http://www.youtube.com/watch?v=VBCad37QEtI

    להגיב
  10. חדש בשכונה (פורסם: 24-1-2014 בשעה 13:33)

    אהבתי את הטור, בעיקר את הניתוח מי יבעט לאן ובאיזו סיטואציה, רק שנדמה לי שהמשחק ביום רביעי, אף שלא היה ברמה גבוהה, הפתיע באינטנסיביות ובקצב המהיר שלו ודווקא הפנדלים היו ברמה נמוכה מהותית מהמשחק עצמו. אגב, אנגליה פורטוגל ביורו 2004 או במונדיאל 2006 היה דוגמא איך 3 בועטים שאמורים להיות מובילים בקבוצותיהם בפנדלים, נופלים במתח של ההכרעה מהעונשין, למיטב זכרוני, בקהאם, למפארד וג׳רארד החמיצו כולם באותו דו קרב.

    להגיב
    • matipool (פורסם: 24-1-2014 בשעה 19:12)

      זה היה מזעזע לאוהד אנגליה כמוני .
      נתנו גם לקארגר לבעוט !

      להגיב
  11. ארצי בן יעקוב (פורסם: 24-1-2014 בשעה 14:02)

    נדמה לי שרוב הפנדלים שנבעטים למרכז השער נכנסים כי השוער מזנק לאחד הפינות
    צריך לבדוק את זה

    להגיב
  12. גורדיטו (פורסם: 24-1-2014 בשעה 14:32)

    גרמניה ארגנטינה ברבע גמר גביע העולם 2006.
    יינס להמן והפתק הארור!

    להגיב
  13. ניינר (פורסם: 24-1-2014 בשעה 15:29)

    קנטונה החמיץ פנדל אי פעם?

    להגיב
    • אלון זנדר (פורסם: 24-1-2014 בשעה 15:35)

      אפילו פעמיים, בליגה. מבין בועטי יונייטד שבעטו 10 פנדלים ומעלה הוא הטוב ביותר, עם 14 מ16, אלא אם כן מחשיבים לדניס אירווין את הריבאונד שהבקיע אחרי החטאה, ואז יש לו 9 מ10.

      להגיב
      • ניינר (פורסם: 24-1-2014 בשעה 16:42)

        תודה. משום מה לא זוכר שום החמצה של אמן הפנדל הדרדלה

        להגיב
  14. אלון זנדר (פורסם: 24-1-2014 בשעה 15:58)

    אייל סגל -כשוער המודרני הראשון ואן דר סאר היה אמן בדו קרב המנטאלי. הוא ידע איזה שחקנים אפשר לעצבן עם אילו שטיקים. הוא היה מוסר את הכדור בריחוק מהנקודה, כך ששחקן היה חייב לרדוף אחרי הכדור, מדבר ועושה קרבות מבטים, כל מיני. הרבה שוערים מתמחים בכך. ויש כאלה שעומדים בשלווה כמו סלע נינוח (כלפי חוץ), מה שמוציא בועטים משלוותם.
    מתן – משחק שממש לא ראיתי (ולכן לא נכנס). אבל חוסר היכולת בולט פה מאד.
    סניור – גם אז היה שווה, ואם לא היה חולה, אולי אפילו היה יוצא למערב, הוא היה כבר בגיל מתאים. אקסטרה אורדינאר!
    ביבי – ואללה, שכחתי לגמרי. הזכרת לי את המשחק (שלפחות היה משחק נאה עם גולים). ובעיקר, איך אחרי הבעיטה הראשונה, של אלאנו, שאלתי את עצמי האם זו בעיטת הפנדל הגרועה שראיתי מאודי, דיון פנימי שהסתיים רק עם הבעיטה ההזויה של פרד. שזו הבעיטה הגרועה אי פעם במיילים. תוך שהוא נכשל טוטאלית בניסיום שלו להיות קר רוח ולהטעות את השוער, בצורה כל כך מגוחכת…
    הדבר היחיד שאפשר לומר להגנתם של הברזילאים האומללים, זה שנקודת הפנדל באמת היתה מכתש שכוסה בעלים. מצד שני, הפרגוואים הכניסו משם שתיים משלוש…

    להגיב
  15. אלון זנדר (פורסם: 24-1-2014 בשעה 16:03)

    חדש – אני אומר זאת כמובן כאוהד יונייטד. משחק אינטנסיבי ומהיר זה פולהאם נגד וויגאן. אני רוצה לראות כדורים חכמים שמגיעים ליעדם…
    במה שקשור לנבחרת אנגליה – זו הנקודה. הלחץ הנוראי על השחקנים והציפיות הבלתח הגיוניות. במדי המועדון בקהאם לא החטיא פנדל – אבל בגלל שהוא לא הכי קר רוח, הוא גם לא בעט אותם. יש לו שניים משניים…
    רק שבנבחרת פתאום הוא היה חייב לקחת אחריות ולבעוט. גם כי אין מישהו אחר.

    ארצי – זה מה שכתוב. הבעיטה למרכז היא הימור די הגיוני שהשוער ייקח פינה.

    גורדיטו: אני מצטער, ואוהב את הארגנטינאים, אבל זו היתה הברקה מנטאלית מכריעה. להמן בכלל לא קרא את הפתק, רק עשה כאילו. זה היה כמו לראות מהלך מנצח בשחמט.

    להגיב
    • matipool (פורסם: 24-1-2014 בשעה 19:09)

      ולחשוב שמייקל אואן בגיל 17.5 נגד ארגנטינה ( הנמסיס הגדולה עם כל עניין פוקלנד ) במשחק השלישי או הרביעי שלו במדי הנבחרת ,עם כל הלחץ האנגלי המפורסם , בועט פנדל כמו גדול ( באותו משחק עם השער המדהים שלו כשבקהאם הורחק ) . זרם לו קרח בוורידים .

      להגיב
    • גורדיטו (פורסם: 24-1-2014 בשעה 20:07)

      לגמרי מסכים איתך אלון, הוא גם אמר אחר כך שזה היה בכאילו. הארגנטינאים היו פשוט כמו ילדים קטנים…
      עמדתי מול שער ברנדבורג בפן זון, לבוש בחולצת האלביסלסטה בין מליון גרמנים, מסתכל בעיניים קרועות לרווחה במסך הענק וברור לי מעל לכל ספק, כל כך ברור לי איך זה עומד להגמר.
      בהתחשב בעובדה שהיה לי כרטיס לחצי הגמר בדורטמונד ואם לא יינס להמן הארור הייתי רואה ארגנטינה-איטליה , אפשר להבין את הטראומה, לא? :(

      להגיב
      • no propaganda (פורסם: 26-1-2014 בשעה 13:25)

        ראית בחי הגמר את המשחק הכי טוב של המונדיאל הזה, אין כל כך על מה להתלונן :)

        להגיב
        • גורדיטו (פורסם: 31-1-2014 בשעה 12:22)

          עד תחילת ההארכה זה היה משחק משעמם, נורא…
          אחר כך שני הגולים הובקעו מתחת למקום בו ישבתי, אבל זם לזה היה צריך לחכות 119 דקות.
          לפחות המראות של גרמנים עצובים אחרי המשחק עשו טוב בלב :)

          להגיב
  16. D! בארץ הקודש (פורסם: 24-1-2014 בשעה 16:31)

    יופי של טור אלון, תודה על ההשקעה.

    קודם כל – תודה לאל שאיכות השידור השתפרה.

    מצטרף: חבל שהפסיקו עם ה-R ובראבו דוקאדם – ענק לשמוע את זה.

    איזה כיף ל(נסות ו)לראות את היגיטה (בתוך כל הטשטוש הזה).

    בכלל, פוסטים נוסטלגיים שכאלה לא תמיד עושים חסד עם מה שקורה היום בצמרת הכדורגל.

    להגיב
  17. wazza (פורסם: 24-1-2014 בשעה 21:46)

    בשם אוהדי אנגליה אני חושב שמגיע לה אזכור של כבוד בפוסט שעוסק בתחום ההתמחות שלה!

    להגיב
    • אריק (פורסם: 25-1-2014 בשעה 06:24)

      במהלך המונדיאל של 2010 דווקא פרסם מאמן בריטי דגול מאמר על איך מנצחים בפנדלים. פשוט קבוצות ונבחרות בריטיות פספסו אותו.
      רוצה לנחש?

      http://www.thesundaytimes.co.uk/sto/sport/football/World_Cup/article329225.ece

      להגיב
    • אלון זנדר (פורסם: 25-1-2014 בשעה 11:55)

      וואזה, כל הפוסט הוא הומאז' לנבחרת האנגלית ולתקשורת המופרכת שלה. שם העתונים מלאים בהשוואות לנבחרת. ואריק – תודה, כתבה מעולה (אפשר לקרוא אותה ב101greatgoals) . תיאורטית מויס צודק שם בהכל – אבל גם הוא מזניח את המאבק המנטאלי. אולי בגלל שבאנגליה זה עדיין נחשב ספורט שמשחקים אותו מטומטמים (וזה השתנה מאז פיתוח האקדמיות המודרניות). לא ברור לי למה זה – הלחץ מהווה פקטור, ברור. אבל ביטחון עצמי יכול לבטל אותו, וזה מצידו מבוסס על ידע והכרה של החומר. זה לא קשה פעם בחודש לעשות ווריאציות על פנדלים בין השוערים לשחקנים, כדי שהם ילמדו את השטיקים אחד של השני, ואולי איזו הרצאה מבוססת וידאו – יש עשרות כאלה. ובכל מה שקשור ליישום מה שמויס אומר על המגרש, אני בינתיים רק צופה משתאה.

      להגיב
      • אריק (פורסם: 25-1-2014 בשעה 13:44)

        הכל מאוד הגיוני במאמר של מויס. ההבדל בין התיאוריהלמה שיונייטד כשו ברביעי היא מטורפת.וזה לא עקיצה למויס החיים מלאים בדוגמאות כאלה.

        להגיב
  18. guss (פורסם: 24-1-2014 בשעה 22:32)

    ואם הזכרת את דה חאה שעצר 2 פנדלים, אז אני מזמין את הפרק הבא בסדרה- הביצועים הטובים ביותר של שוערים בקרבות פנדלים. נראה לי שסטיאווה-ברצלונה ייכנס גם לרשימה כזו עם 6 הצלות שוערים מתוך 8 בעיטות

    להגיב
    • גורדיטו (פורסם: 25-1-2014 בשעה 01:24)

      סרחיו גויקוצ'אה במונדיאל 1990.
      משוער מחליף לגיבור שהעלה את הנבחרת לגמר

      להגיב
  19. אלון זנדר (פורסם: 25-1-2014 בשעה 11:50)

    גורדיטו – גאוצ'ו אמיתי אתה, אה? אני זוכר מעולה את גויקוצ'יאה, שהיה שוער בקולומביה ולא מוכר, מחליף את נרי פומפידו אלוף העולם (ולא נזכיר את ההפסד לקמרון). ואת הפנדלים שעצר – שניים ברבע גמר מול יוגוסלביה (שהיתה אחת הנבחרות הטובות של יוגוסלביה וישבו על ארגנטינה) ושניים בחצי מול איטליה (למרות ששם הבעיטות לא היו משהו, אם אני זוכר נכון). צחוק הגורל שדווקא מפנדל האלביסלסטה הוכרעו בגמר על ידי אנדריאס ברהמה, האידיאל של בועטי הפנדלים.
    אבל בסופו של דבר, גאס, קשה לעשות פה רשימה. אני לא רואה איך אפשר לעבור את דוקאדאם. ארבעה פנדלים רצופים הוא עצר! הסיכוי ששוער ייאלץ לעצור חמש בעיטות (בלי החטאה שתפספס את השער הוא נמוך ביותר.
    אגב, דוקאדאם הסביר לא מזמן בריאיון טלביזיוני בגרמניה איך הוא עשה את זה, כשהוא חושף את הדו קרב המנטאלי. להחליט לאיפה לקפוץ בבעיטה הראשונה, הוא אמר, היה הכי קשה. אבל היה לו נדמה שהבועט מכוון לשמאל השער (ימין של השוער), והצליח ככה לעצור. בבועט השני היה לדוקאדאם ברור, שהוא חושב ששוער קופץ פעם ימינה פעם שמאלה, ולכן הוא בעט שוב לשמאל – ודוקאדאם היה שם. בבעיטה השלישית היה לו הכי ברור, שהבועט בטוח שהשוער יחשוב שהוא עכשיו יבעט לצד השני, ולכן יבעט שוב לשמאל – ושוב דוקאקאם היה שם. ברביעית קצת היסס, הוא סיפר, אבל הימר על זה שהבועט חושב שדוקאדאם פשוט מזנק כל הזמן לאותה פינה, ולכן שינה וזינק שמאלה, ימינה עבור הבועט: ועצר.

    להגיב
    • שמטוב (פורסם: 26-1-2014 בשעה 08:29)

      מצחיק וגאוני בצורה שווה…

      וגם כל הפוסט

      להגיב
  20. martzianno (פורסם: 26-1-2014 בשעה 10:06)

    אני זוכר היטב את הבעיטה של יאפ סתאם.
    הכדור נחת אצלנו בסלון.

    להגיב
    • מנחם (פורסם: 26-1-2014 בשעה 12:40)

      מזכיר את הקומיקס שהופיע במוסף הספורט של אחד העיתונים היומיים למחרת המשחק (נדמה לי שהארץ). כמה צופים יושבים בסלון מול מסך טלוויזה מנופץ וכדור שממשיך לטוס אל ב90 מעלות בערך ואחד מהם אומר "זה הפנדל של סתאם".

      להגיב
  21. ק. (פורסם: 26-1-2014 בשעה 13:36)

    אלון פוסט מעולה.
    רק שאלה אחת – אם אני לא טועה "הפנדל הוא 70-80% שער" כולל בתוכו נתונים בעיקר ממשחקים חיים ולא נתון ייחודי לדו-קרב פנדלים. במידה וזה אכן כך, אז הנתון נוצר ממקבץ בעיטות, שרובו כולל את הבועט הטוב ביותר של כל קבוצה.
    ולכן, בדו קרב פנדלים, שכמובן לא כך הדבר, ההנחה ש-4:3 היא תוצאה הגיונית, סובלת מההטייה הזאת וצריכה להיות מותאמת לאחוז ניצול פנדלים בדו-קרב בלבד.
    אם הנתון נכון לדו-קרב בלבד – שכח ממה שכתבתי…

    להגיב
  22. אלכס דוקורסקי (פורסם: 27-1-2014 בשעה 00:15)

    אלון, יופי של טור. זכור לי המשחק של אוקראינה מול שוויץ. לא היה מעניין כל כך. בכלל, האוקראינים לא שיחקו טוב באותו הטורניר (הגעתם לרבע הגמר רחוקה מלהעיד על רמת משחקם בגרמניה), וניצחו רק את תוניסיה וערב הסעודית (בבית המוקדם). נהנו בסך הכול מהגרלות נוחות יחסית.

    מסכים גם עם הערתך על יורו 2000. היה טורניר נהדר. ההולנדים שיחקו היטב לכל אורכו. היה מאכזב לראות אותם מחמיצים שני פנדלים בחצי הגמר (נו, האיטלקים בעצמם כבר הרגישו כנראה שהם זוכים בטורניר. הובילו הרי עד לשוויון של וילטורד בדקה ה-89, כמדומני).

    אגב לאקאטוש המצוין שהזכרת. הוא דווקא החמיץ פנדל ברבע הגמר של מונדיאל 94. אותו המשחק, נגד השבדים, היה אחד המעניינים והמותחים ביותר ששוחקו באותו הטורניר (שהתעלה בעצמו לרמה מאוד גבוהה).

    להגיב
  23. Amnon (פורסם: 28-1-2014 בשעה 20:29)

    הפוסט הזכיר לי את הכותרות האלמותיות בעיתונות האנגלית אחריי ההדחה האחרונה ביורו 2012-זה מה שקורה כשכנותנים לבחור בשם "אשלי" לבעוט.

    ובעצם, אני לגמריי יכול להבין אותם.

    להגיב
  24. רועי (פורסם: 26-10-2014 בשעה 19:17)

    הוא לא יהודי ארון וינטר
    היתה את התקרית בלאציו. הם הפגינו שהם לא רוצים יהודי.
    הוא אמר אני לא יהודי

    להגיב

מה דעתך?