penalty-kick01

אני פותח סידרה חדשה- כמו שכותבים בבריטניה, זה הפרק הראשון בסדרה של פרק אחד. ואולי יותר. לפי נחיתת הרוח ולפי הטריגרים שעוד יקרו. מסיבות אקטואליות, אני מרכיב פה רשימה של חמשת קרבות הפנדלים הגרועים ביותר שאני ראיתי. וראיתי מספיק אליפויות אפריקה כדי למלא מיכל שלם של כאלה. ובכל זאת, הגרועים שבהם הם אירופיים לחלוטין. ואחד מדרום אמריקה.

מאמנים בריטיים נוהגים לומר, שעל פנדלים אי אפשר להתאמן. זה נכון, שהטכניקה הנחוצה לביצוע בעיטת פנדל די פשוטה, וניתן לצאת מנקודת הנחה ששחקנים בליגות בכירות שולטים לפחות בוורסיה הבסיסית שלה, שהיא בעיטה מדוייקת לפינה הנמוכה בעוצמה המקסימלית (שלא פוגעת בדיוק). המתוחכמים יותר לוקחים הימור שהשוער יזנק לפינה ובועטים למרכז השער, גבוה יחסית, הטובים שבהם בועטים חזק לפינת המשקוף, בעיטה בלתי ניתנת לעצירה עבור שוער.
המופרעים מנסים דווקא פאננקה, בעיטה שנכנסת באחוזים נמוכים בלבד ומציגה את הבועט באור מגוחך עם ההחטאה – היתרון שלה, שהוא פגיעה במורל הקבוצה השנייה והעלאת קרן הבועט, ממילא לא תופסת יותר מדי בקרבות פנדלים לאור הסיכון. בכלליות, בין שבעים ושמונים אחוזים של בעיטות פנדלים מסתיימות בשער. לכן התוצאה ההגיונית לדו קרב כזה היא 4-3.
אבל הרבה יותר מטכניקה, מה שצריך בפנדל זה ביטחון עצמי וריכוז. שני אלה מושגים על ידי – חדשות למאמנים הבריטיים שבין הקוראים! – אימון חוזר. שחקן שיגש לנקודת הפנדל ולא עושה זאת לעתים קרובות אמנם יכול תיאורטית להביא לכך שהכדור יגיע למטרתו – אבל מנטאלית הוא שבר כלי. מי שמתאמן על בעיטות פנדלים, אולי מכיר את המחקרים שנעשו בנושא וכבר ניסה כל מיני ורסיות ויודע מה יכול להצליח, מגיע בצורה שונה לחלוטין לבעיטה. הוא לא צריך להסתכל על השוער בכלל, שעושה מצידו כל מה שאפשר לפגוע בריכוז ובביטחון של השחקן שממול.
שחקן מנוסה לוקח את הכדור, שם אותו על הנקודה בלי להסתבך יותר מדי, עושה מספר צעדים אחורה, מתרכז שנייה, ורץ לבעוט. הטובים שבבועטים מישירים מבט מזלזל אל השוער בלי למצמץ, ואז רצים לבעוט. הסיבה היא שמדובר במאבק מנטאלי בין הבועט לשוער. שוער יכול להשפיע על לקיחת ההחלטה של הבועט, אלא אם כן זה מודע לכך.
שוער שמקפץ על המקום, למשל, ומנופף בזרועותיו, גורם לבועט אוטומטית לבעוט לפינה, מה שיותר רחוק מהשוער – מה שגורם להחטאות הפוגעות בקורה או עוברות לצידי השער. שוער כזה בדרך כלל ייזנק גם לפינה, כי הסיכוי שהבועט מולו יכוון דווקא למרכז השער, נמוך.
בועט שמודע לכך, יכול לסות לעשות בדיוק את זה – אבל השוער גם כבר ראה וידאו של הבועטים ויודע איך הם מגיבים, וכן הלאה וכן הלאה. השוער גם יכול להשפיע על הפינה שלוקח הבועט – מחקרים הראו, שאם השוער זז עשרה סנטימטרים ממרכז השער לכיוון אחד, מרחק שאי אפשר לזהות מ 11 מטרים, רוב הבועטים לוקחים באופן בלתי מודע את הפינה המרוחקת. הרבה שוערים משתמשים בטקטיקה הזו, שכבר הפכה פומבית. אני ראיתי אותה לראשונה בקונגרס השוערים בקלן לפני שנתיים. מה שאומר שהבועט צריך להחליט לאיפה הוא בועט לפני שהוא מסתכל על השוער. או שהוא מזהה את התנועה של השוער ובועט בדיוק לפינה ההפוכה.

או שלא. והנה הדוגמאות למתי שלא.

PENALTY-SHOOTOUT-large570

5. סנדרלנד – מנצ'סטר יונייטד, 22.01.2014, 1:2 בפנדלים

משחק לא מאד משובח בחצי גמר גביע הליגה הסתיים כשהשחקנים תחת לחץ. וכששחקנים לא טובים ולא מאומנים בפנדלים נמצאים תחת לחץ הם בועטים גרוע. למזלם השחקנים של מנצ'סטר יונייטד היו עוד יותר גרועים, פשוט ברמה תת קרקעית. עם חשש ברור בעיניים ויציבה שמשדרת חוסר ביטחון, הם היו טרף קל. בסיכום – תצוגת בעיטות עלובה שבמזל הסתיימה אחרי עשר בעיטות, מי יודע לאיפה זה עוד יכול היה להדרדר. דירוג יותר גבוה בטבלת העליבות נמנע בעיקר בגלל שתכל'ס, זה רק חצי גמר הגביע הקרוי על שם חברת ההימורים ההשקעות הפיננסיות המתוחכמות קפיטל 1.

הטוב: דויד דה חיאה, בהצלה אדירה בסיבוב חמישי שאיפשרה בכלל לרפאל לבעוט בשלומיאליות ולסיים את הדו-קרב
הרע: פיל ג'ונס שהצליח באופן סינגולרי בהסטוריה, לבעוט לשער שמאחוריו עומדים אוהדי סנדרלנד, ולפוצץ פרצוף של אוהד יונייטד עם כדור שלא ראה את השער עם משקפת של חיידקים.
התפוקה: 3 מ 8, 38 אחוז הצלחה מ10, 30 אחוזי "הצלחה"


http://www.dailymotion.com/video/x1a58ft_manchester-united-vs-sunderland-penalty-kicks-22-01-2014_sport

4. אוקראינה שוויץ, 26.06.2006, 0:3 בפנדלים
אחד המתמודדים המרכזיים במאבק החריף על תואר "המשחק הגרוע אי פעם בגביע העולמי". שווייץ היא הבנחרת היחידה לדעתי שסיימה מונדיאל בלי לספוג שער (לא בדקתי. עזי?), מה שמצביע על הגנה די יציבה. אוקראינה מולה היתה נבחרת איומה שלא הצליחה להעביר כדור בהתקפה למחצית של היריבה בפחות מחמש דקות. מה שמנע כל אפשרות לשער אוקראיני מול שווייץ. לשוויצרים לא היתה התקפה – שטרלר נעלם כדרכו, בארנטה היה אז צעיר מוכשר ששיחק בפזיזות וכבר הראה את סימני הפלגמטיות שהוציאו אותו מההרכב בלברקוזן ובשאלקה מאוחר יותר. בקיצור – במשחק שלם לא היתה פעולת כדורגל מהירה, יפה או אפילו מוצלחת. משחק המונדיאל היחיד בו כמעט ונרדמתי.
בדו קרב עצמו הדגימו השוויצרים שגם אם יגדילו את השערים לעשרים מטרים, יש שחקנים שלא מסוגלים להכניס כדור לשער. אפס שערים ב120 דקות ואז גם בפנדלים – אולי תצוגת הכדורגל הנרפית אי פעם. וזה עוד אחרי שדווקא האוקראיים החטיאו את הבעיטה הראשונה…

הטוב: שובקובסקי התעורר בזמן אחרי המשחק כדי לעשות משהו סופסוף., אבל ההצלה הגדולה היא דווקא של צוברביהלר שעצר את הבעיטה של שבצ'נקו דווקא, בזמנו סוג של חלוץ.
הרע: מרקו שטרלר, שעשה הרצה של עשרה מטרים ואפילו ראה את השוער מזנק לפינה לפני הבעיטה, רק כדי לגלגל בשוק את הכדור אל מרכז השוער המופתע השרוע על הרצפה. בערך.
התפוקה: 3 מ7, 43 אחוזים אוקראינים טהורים

3. אולימפיה אסונסיון – נאסיונל מדאיין, 26.09.1990, 1:2 בפנדלים
שתי קבוצות ששלטו בכדורגל הדרום אמריקאי בסוף שנות ה80 ותחילת ה90, שיחקו ביניהן גמרים של הליברטדורס, סופר קופה ועוד. ב1990 הם נפגשו דווקא בחצי הגמר של הליברטדורס, אחרי שבשנה הקודמת הפרגוואים זכו מול הקולומביאנים בגמר. באצטדיון "מגיני הצ'אקו" באסונסיון ניצחה נאסיונאל את המשחק 3:2 כדי לעלות לפנדלים. הפנדלים עצמם היו כל כך עלובים שלא ברור אם זה היה הלחץ המנטאלי, הכושר הגופני החסר או חוסר חשק. כי כל כך גרוע לא בעט איש מעולם פנדלים לפני כן או אחרי כן. כדי להגיע לשלושה שערים בעטו הקבוצות 12 פעמים!

הטוב: רנה היגיטה, איזה שוער
הרע: רנה הגיטה. איזו בעיטה ראשונה איומה. וזה עוד אחרי שבמשחק עצמו הוא הבקיע פנדל.
התפוקה (?): 3 מ12, 25 אחוזים איומים

2. סטיאווה בוקארשט – ברצלונה, 07.05.1986, 0:2 בפנדלים
בתקופת טרום הגלובליזציה גמר גביע אירופי לקבוצות אלופות כזה לא היה כל כך מופרך. בבוקארשט שיחקו באלינט המעולה ולאקאטוש שהרכיבו צד ימין מאיים. ברצלונה כהרגלה התבססה על שחקני בית ובאסקים, אבל היתה מחוזקת בברנד שוסטר וסטיב ארצ'יבלד, סוג של כוכבים דאז. אני זוכר את הזעם הקדוש שלי על בזבוז הזמן שהמשחק הזה ייצג. באמצע הבגרויות, טוב לקראת סופן, לשמור על העיניים פתוחות מול הגמר המזעזע הזה, היה אתגר פיסי של ממש. 120 דקות של כלום ושום דבר חוץ מהגנות ברזל די אלימות. בפנדלים זה המשיך, כשברצלונה לא מצליחים להפגיש את הכדור עם הרשת. ברצלונה, לא שוויץ. בגמר האלופות. לסיבה היחידה שזה לא המקום הראשון בטבלה, קוראים דוקאדאם. הלמוט דוקאדאם. גיבור רומני עד היום – שנאלץ לפרוש כמה חודשים מאוחר יותר בגלל שהתגלתה אצלו מחלה. כי ברצלונה לא החמיצו את השער. הם רק לא התגברו על שוער רומני ביום מוצלח למדי.

הטוב: אין שאלה, דוקאדאם.
הרע: מרקוס אלונסו פנייה, בבעיטה רביעית מכריעה בגדו בו העצבים. גלגול למרכז לידיים של הרומני.
התפוקה: 2 מ8, 25 אחוזים. רק שני שערים בפנדלים…..

1. איטליה – הולנד, 29.06.2000, 1:3 בפנדלים
אליפות אירופה בשנת 2000 היתה אולי הטורניר הטוב שראיתי אי פעם. כדורגל מעולה ושחקנים שעשו הסטוריה. בחצי הגמר פגשה הולנד עם ואן דר סאר, ברגקאמפ, קלויברט, אוברמרס, פרנק דה בור, קוקו, דווידס וסטאם את איטליה של דל פיירו, די ביאג'ו, אינצאגי, צאמברוטה, מאלדיני, קנאבארו ונסטה בשיאם. ושוב, השתינו ההולנדים במכנסיים ברגע המכריע. אחרי שצאמברוטה יצא בצהוב שני בדקה ה34, שיחקו ההולנדים שעה וחצי מול עשרה איטלקים. בדקה ה39 החטיא פרנק דה בור פנדל לזכות הולנד. בדקה ה62 החטיא קלויברט פנדל לזכות הולנד. בדקה ה83 עוד החליף טוטי הצעיר את פיורה הקשר כדי לחזק את ההתקפה האיטלקית. התשובה של רייקארד היתה להכניס את סיידורף וארון וינטר. שהוא אולי יהודי, אבל לא בדיוק תקוות ההתקפה ההולנדית. בפנדלים החטיא דה בור שוב, וגם סטאם, שלא מצא את השער. רק קלויברט החליט לנקות את שמו. זה לא הספיק. אפילו שואן דר סאר עוד עצר את מאלדיני אחריו. הצו'וקרים הגדולים. חמישה פנדלים החמיצו ההולנדים במשחק, הישג די נדיר.

הטוב: פרנצ'סקו טולדו, עצר שלושה פנדלים במשחק.
הרע: פרנק דה בור, שני פנדלים רשלניים במיוחד
התפוקה: של האיטלקים נורמלית, של ההולנדים: 1 מ5, 20 אחוזים עלובים

אם יש לכם השגות, הערות, הצעות – בשמחה.

בלון נפוח
הפתעה!