המנורה האחרונה מאוגוסטה ויקטוריה

לפני שבוע נסגר מכרה אוגוסטה-ויקטוריה בעיר הגרמנית מארל, בשוליו הצפוניים של חבל הרוהר. היה זה המכרה הלפני אחרון בחבל, והיום פעיל רק עוד מכרה פחם בודד באיזור המכרות מהגדולים בעולם. לא סיפור גדול, אחרי הכל הפחם הנשרף פוגע באיכות הסביבה ותחנות החשמל על בסיס פחם דינם להיסגר בעשור הקרוב, בגרמניה לפחות.
יותר מכך, התחום מסובסד זה זמן רב, כסף שיכול לצאת למטרות חשובות יותר, עלות ייבוא הפחם מפולין או מעבר לים נמוכה מעלות הכרייה בגרמניה, ולעומת כל אלה – מדובר במאות בודדות של בני אדם שפרנסתם עדיין בכריית הפחם. וגם לאלה דואגים. יש מי שיעבור למכרה היחיד שעדיין פתוח, לעבודות אחרות, או אל המנוחה והנחלה. לפני שנתיים כתבתי פה על פטר, שסגרו לו את המכרה והוא יצא לפנסיה מוקדמת בגיל 52 ומאז הוא נהנה מהחיים בכפות גדושות.
בכל זאת, הלב נצבט. לראות שורה של לובשי חליפות מעונבים וחלוטים עומדת ולוחצת יד בכבוד לשורה שעוברת על פניה ובה כורים גאים בבגדי העבודה המטונפים שלהם, פניהם מושחרות ועיניהם בוערות, לוחצים ידיים לפרידה אחרונה אחרי עלייתם מהתהום הרותחת בעומק קילומטרים מתחת לשכונות המוריקות, זה להבין דבר או שניים על עבודה כנה ואמיתית, על קונפליקטים, על רגשות – ואולי משהו קטן על החיים .

כורה מעניק לראש ממשלת נורדריין-וסטפליה את גוש הפחם האחרון מהמכרה
כורה מעניק לראש ממשלת נורדריין-וסטפליה את גוש הפחם האחרון מהמכרה

עד היום מה שמאפיין את בני חבל הרוהר אלו הכנות והישירות, תכונות של איזור מכרות. בו אנשים לא עסוקים באופנה, בחיפוש עצמי או בהעמסת תכנים מזוייפים על חיים ריקים. אנשים שיגידו לך לפנים שהם חושבים שאתה לא רק מכוער וטיפש, אלא אתה גם מנותק מהמציאות, ואז יקנו לך בירה כדי לדבר על מה שחשוב באמת. על שאלקה למשל.
ביום שישי שיחקה שאלקה בבית מול הופנהיים. איזה ניגוד – המועדון הגדול מחבל הרוהר מול המועדון המלאכותי מהעיירה הקטנה בלב איזור ההייטק הדרום מערב המדינה. שאלקה ממילא עוברת עונה לא פשוטה של התחלה מחדש, עם מאמן צעיר ומבטיח, עם שורה של כשרונות צעירים מהאקדמיה שכבר מעוררים היסטריה אצל מועדוני הפרמיירליג, עם מנג'ר שעוזב בסוף העונה, נשיא בלתי אהוד וחוסר עקביות ביכולת שנוגס בכמות הנקודות שהיו יכולות להצטבר. כרגיל בשאלקה, בעצם.
לפני המשחק, טקס. מה קרה? הכרוז מקשקש ורק לאט מתברר – כורי אוגוסטה ויקטוריה הביאו עימם את מנורת המכרות האחרונה והסמלית, מתוך הניקבה האחרונה במכרה, ומעניקים אותה למועדון בעיר גלזנקירשן הממוקמת שלושים קילומטר ממארל.

מנורת מכרות סטנדרטית
מנורת מכרות סטנדרטית

שאלקה היא 'Kumpel- und Malocherklub ', כלומר מועדון של החברים לעבודה (קומפלז, כמו באדיז באנגלית) ושל העובדים בעבודות קשות (מאלוכה, בגרמנית, היא מילה שמתארת עבודת פרך ומוצאה מיידיש, כמובן). הכורים הם גאוותו, והמועדון הוא גאוות הכורים. את המנהרה המובילה לכר הדשא באצטדיון עיצבו במועדון בצורת ניקבת מכרות חצובה. אוהדי הקבוצה מאמינים בדם, יזע ודמעות. היזע של השחקנים, הדמעות של האוהדים.

This is bloody Gelsenkirchen-Schalke!
This is bloody Gelsenkirchen-Schalke!

וככה עולים הכורים לכר הדשא, משתרכים למרכז המגרש בליווי מקהלת הכורים מהעיר הרנה. ואז נואם הנשיא טנייס, בתחילה לקול שריקות האוהדים, המשתתקים אט אט. "קומפלז יקרים ממכרה אוגוסטה ויקטוריה, היו סמוכים ובטוחים שלא נשכח אתכם. אנו מודים לכם על המחווה העצומה שלכם, בהעברת מנורת המכרות האחרונה באופן סמלי למועדון.
אתם מעבירים את האור הלאה – ואנו נדאג לכך, שלא יכבה לחלוטין, משום שהוא לא יישכח ומשום שהמורשת נותרת בחיים. פ.צ. שאלקה נולדה על פחם ומוצאה מעיר אלף הלהבות (כך מכונה גלזנקירשן על שום האש הבוערת בראש כל מגדל מכרה). אנחנו חייבים לכריית הפחם כה רבות!"
ואז כובים הזרקורים באצטדיון. ביציעים נדלקים אלפי אורות, וששים אלף גרונות שרים יחד עם המקהלה את ה'שטייגרליד', את המנון הכורים שכל ילד מכיר פה בעל פה. "גליקאאוף! (שיהיה במזל, ברכת הכורים המסורתית, שבעיקר היו צריכים מזל כדי לצאת בחיים מהמכרה כל יום) גליקאאוף! הכורה מגיע, וכבר הצית את אורו הבוהק בחשיכה. כבר מוצת, הוא מטיל נוגהו, וכך אנו משתלשלים בחשיכה, אל עמקי המכרה".
עיני הכורים, עומדים במדיהם או בתלבושת הכורים הסטנדרטית, הכתומה לזיהוי מהיר בזמן אסון, דומעות. זהו יומם האחרון ככורים, ואצטדיון שלם זועק את זעקתם, לוחש את בכיים, שר בקול רם את גאוותם. המועדון שלהם מקיים את הבטחתו וחולק להם כבוד.

ואני חושב בפנים, שאולי לא כל הסיפורים על מתקנים, ומועדונים ושחקנים רשומים ומאמנים וכל הבוג'ראס, אולי לא אלה אשמים במצב הכדורגל בארץ. לשאלקה יש סיפור לספר, לכל מועדון בליגות האירופיות יש איזה סיפור, את מי הם מייצגים, מאיפה הם באים. דברים כאלה. ומה יש לנו בישראל? מכביזם קצת. לבית"ר ירושלים יש סיפור דווקא, שהתחיל פעם טוב, והיום הוא די חרא. שמשון, שעריים, מרמורק, הכח. אלה אגודות עם סיפור, אבל איפה הן? בליגות הבכירות בישראל משחקות אגודות שלא מספרות סיפור. אז למה שזה יעניין מישהו?
נגמר 0:1. לשאלקה. פירקנו אותם.

רשמים מהיום האחרון באוגוסטה ויקטוריה ומהיציע:

כשמומחה מנהל מו"מ מול איש יחסי ציבור
במקום בחירת ספורטאי השנה

33 Comments

dorigil 24 בדצמבר 2015

מרגשים. יש פה אוהד אחד של שאלקה, גזור לגמרי. מותק של בחור.

Amir A 24 בדצמבר 2015

ערי המכרות בגרמניה עוברות היום את מה שעברו ערי המכרות בבריטניה ב- 1985? ולמה הגרמנים נמצאים 30 שנה מאחורי הבריטים עם הסיפור הזה של כריית פחם?

matipool 24 בדצמבר 2015

https://www.youtube.com/watch?v=WfXnlATYccY

אנגליה , שנות השמונים , כורי פחם ותאצ'ר השנואה – מתוך בילי אליוט הנפלא .
תקרא את התגובות – עד עכשיו הם כל כך שונאים אותה .

matipool 24 בדצמבר 2015

https://www.youtube.com/watch?v=UWtTtXBPW9s

ועוד סצנה קשה כשהבן ממנהיגי השביתה קולט שאבא שלו עלה על האוטובוס ומפר שביתה .

למה לא עושים היום סרטים כאלו יותר ( וכמו ג'ימי גרימבל , יום שני הסוער , מכבסה קטנה ויפהפייה שלי , ללכת עד הסוף וכו' ) .

ר.בקצה 24 בדצמבר 2015

ובכל זאת בחרו בה לראשות הממשלה 3 פעמים ברציפות…

יריב 24 בדצמבר 2015

מה לעשות, רוב אנגליה לא מורכבת מאזורי מכרות (ושיטת הבחירות האנגלית גם סובלת מכמה עיוותים קשים, אבל זה לא בהכרח קשור).

יואב דובינסקי 24 בדצמבר 2015

מה עם פוסט על השיטסטורם?

Zak 24 בדצמבר 2015

מצוין!

Zak 24 בדצמבר 2015

גם הסרטונים פנטסטיים

עופר פרוסנר 24 בדצמבר 2015

יפהפה זנדר, איזה סיפור

אופיר 24 בדצמבר 2015

סחטיין אלון, תענוג צרוף כתוב בשפה יפהפיה.

גור אילני 24 בדצמבר 2015

תודה על הפוסט היפה. הבעיה בסיפור היא שמישהו יכול להשתלט לך ׳השתלטות עוינת׳ על הסיפור, ולגרום לך להצטער שאי-פעם היה סיפור.
ע״ע בית״ר ירושלים – בשנות השמונים כילד הסמל הכי לאומני שלהם היה המנורה (לפחות מה שאני חוויתי), והיום היד של כך זה סופט-קור ביחס למה שהולך.

יוסי מהאבטיחים 24 בדצמבר 2015

כתוב יפה ומעורר רצון להזדהות עם דברים בסיסיים שכבר אבדו ואינם.
כמו כבוד למקצוע, לדוגמה.

גיא זהר 24 בדצמבר 2015

מקסים, מחכים ומרגש. אני חושב שדווקא למכבי חיפה והפועל באר שבע, למרות שנשלטים על ידי אנשים מבחוץ (עם כל הכבוד לעבר הדרומי של אלונה), ובמקרה של חיפה האוהדים שלהם פרצו את המסגרת הפריפריאלית, יש סיפור מקומי לספר ע"ע דגל הפריסה המדהים של האוהדים כנגד מזהם המפרץ שעל שמו קרוי האצטדיון.

שחר ע. 24 בדצמבר 2015

סיפור מרגש

אלכס דוקורסקי 24 בדצמבר 2015

יפה מאוד!

אביאל 24 בדצמבר 2015

מצוין ומרגש.

סער 24 בדצמבר 2015

תודה. מתכתב עם ערן לוי על אהדה בלי קשר לאליפויות.

זה משנה 24 בדצמבר 2015

יופי של פוסט. תודה.

דימיטר ברבטוב 24 בדצמבר 2015

כתוב נהדר, תודה!
ובתשובה לשאלה בסוף הפוסט, דוקא יש בסצינת הכדורגל הישראלית התעוררות מרשימה של אוהדים שרוצים לחדש את הקהיליתיות שלהם שאבדה- קטמון, קביליו יפו, רובי שפירא, נורדיה, הפועל ומכבי אשדוד לדוגמא. וגם בכדורסל יש את אוסישיקין והפועל ר"ג.

אלון זנדר 24 בדצמבר 2015

דוריגיל: אוהד שאלקה שאינו גזור מלכתחילה, הלוזריות הטרגית עושה לו את זה…
אמיר א: בריטניה סובלת עד היום מתוצאות המאבק המיותר הזה, רק לא בלונדון גופא החיה על בועת נדל"ן וגוזרת קופון מהפיכתה למרכז העולמי לעסקאות בנקאיות ופיננסיות אחרות. לופטגשעפטען. אבטלה, מערכת רפואית מדורדרת, סמים ואלימות הן בעיות יומיומיות בערי השדה, ומעבר של העניים במהגרים לשם (שאינם יכולים להרשות לעצמם את מחירי שכ"ד בערים הגדולות) רק מסבך את העניינים. בגרמניה לא נכנסו לשם בכלל. הטרנספורמציה איטית בהרבה, אבל רגועה יחסית ונעשית בשיתוף פעולה של איגודים, מעבידים והמדינה -שמשקיעה מיליארדים בתהליך. הסיבה המרכזית לכך היא הכח הפוליטי העצום של הכורים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שלא היתה מאפשרת שום דרך פעולה אחרת.
מטיפול – מצטרף לקריאה. למרות שכולם נראים אותו דבר (ויש עוד רבים מהז'אנר, על כדורגל, איגרוף, וכד'* התקופה הזו וסערת הרגשות יצרה כמה מהסרטים האהובים עלי. אגב, אולי אתה טרם מכיר את Angel's Share שיצא לפני כמה שנים. לא בדיוק אותו דבר, מגיע מסקוטלנד ועוסק בוויסקי, אבל הכיוון אותו כיוון.
דובינסקי: לאיזה שיטסטורם אתה מתכוון?
גור אילני: לזה בדיוק אני מתכוון. כילד אהדתי את בית"ר שהיו אנטי ממסד, ייצגו את העם, את ההדר הבית"רי ואת הכדורגל המשולהב לפנים של העשירים נתמכי המערכת. זה הפסיק עם הקריאות הראשונות של "מחבל" לערבים בקבוצות יריבות (או, התמימות הנהדרת של אז), והפך לתיעוב עם ה"מוות לערבים" וההשתלטות של המאפיה של לה-פמיליה. הסיפור פשוט התנדף, במקומו יש סיפור חום ומסריח (מענין כמה משותף יש בין פאשיזם גזעני וחרא)
גיא זהר: אלו פעולות מבורכות, ואם הן תהפכנה לבסיס הזדהות של האוהדים יש על מה לדבר. חלק מהסיפורים המקסימים ביותר של מועדוני כדורגל באים מתוך תנועות מחאה
יוסי מהאבטיחים: אני מאמין שהכבוד למקצוע בגרמניה, שבה גם עובדי זבל עוברים הכשרה ומבחנים ויש להם גאווה מקצועית והבנה של החשיבות של מה שהם עושים ואיך הם ממלאים את מטלתם, רק לדוגמא, הוא אחד מבסיסי ההצלחה הגרמנית – וגם אחד הגורמים לסטטיות החברתית בה.
לכל המחמיאים – המון תודה, כיף לכתוב פה שוב

אלון זנדר 24 בדצמבר 2015

ברבה – זו אכן גם התקווה שלי. אבל לצורך זה קבוצות אלו יצטרכו לעלות לליגות הבכירות ללא עזרה, ורק שם להתבסס עם ספונסרים וליצור מאסה של אהדה בציבור, מה שהוא מאד לא פשוט. האמת היא שגם היריבויות ביניהן למועדונים "הננטשים" יכולות להוות שורש מצויין לסיפור שלהן. יריבויות ספורטיביות עם סיפור רקע זה דבר נהדר לכדורגל.

צור שפי 24 בדצמבר 2015

הסיפור על חבל הרור מרגש. לא כל כך מסכים לגבי הארץ. זה לא מתחיל ונגמר בבית״ר ומכבי, גם לא עם חיפה ובאר שבע. הפועל, בני יהודה, סכנין, הפועל חיפה, שתי הפתח תקוואיות (יותר הפועל אבל בהחלט גם מכבי), נתניה – כולן אגודות עם מסורת (לא יודע מה בדיוק זה ״סיפור״). ובטח עוד שכחתי כמה.

אדם בן דוד 24 בדצמבר 2015

ממש ממש ממש יפה
תודה.
חלקים מהטור נשמעו כאילו נלקחו משר הטבעות

matipool 24 בדצמבר 2015

יפה ומרגש .

לידיעת הציבור 24 בדצמבר 2015

אורי אורבך נרצח על ידי המוסד בכדי להכניס לכנסת את בצלאל סמוטריץ' מהדלת האחורית

אני רק שאלה 24 בדצמבר 2015

יופי חוכם, אתה יודע שאורי אורבך מת מסרטן כן?? רק אל תגיד לי שבמזנון הכנסת מחלקים לחברי כנסת סוררים רעל שגורם לגידולים סרטניים כי אז אני אתחיל להאמיןשהמוסד גם רצח את זבולון המר

באבא ימים 25 בדצמבר 2015

מהדלת האחורית– בחירת מילים נפלאה כשמדובר בסמוטריץ׳

ארז (דא יונג) 25 בדצמבר 2015

טור יוצא מן הכלל

(או יוצא מן הכלל טוב, בעגת פרשני הכדורגל בארץ)

D! פה ועכשיו 25 בדצמבר 2015

מעולה – אלון. תודה. פוסטים טובים מעוררים תגובות טובות.
שבת של שלום

ayalon 25 בדצמבר 2015

פוסט נפלא ממש!

בעניין שביתת הכורים בבריטניה, אני מאוד ממליץ על הסרט Pride. מאבק של כורים ושל להטבק"ים, שמאלץ שעבד עליי…

דורפן 25 בדצמבר 2015

ביל שאנקלי: ״במכרה אתה לומד מהי חברות אמיתית״

Leonidas 25 בדצמבר 2015

יופי של כתיבה.
חבל רק שאנו זוכים לכך לאחר 7 חודשי של דממה. האם זה באשמת גלובס ?

Comments closed