תיק סין (7): האויגורים – מאת אלון זנדר

התיק היומי עוזב שוב את נושא זכויות האדם וחוזר לתחום סין והבדלנים. כמו שכתבתי מספר פעמים, החשש המרכזי של השלטון המרכזי בסין הוא מפני התפוררות של מדינת הענק. אחזור לזה שוב כשאכתוב על נושא טיבט המתוקשר כל כך. בינתיים אנחנו בנושא ריבוי העמים במדינה. כתבתי פה בתיק סין הראשון, שגודלם הממוצע של עמי סין הוא עשרים מיליון איש. זו היתה, כמובן, רק התחכמות סטטיסטית שמטרתה להביא למודעות את קיומם. 56 עמים "רשמיים" יש בסין, ועוד עשרה עד חמישה עשר שאינם זוכים להכרה רשמית. מעבר לכך, העם המזוהה עם העם הסיני, בני ה-האן, גם הוא בעצם מורכב מעמים הסטוריים אחרים. כל זאת מפריע לאידיאולוגיה הסינית שבראש מעיניה, כאמור, שמירה על אחדות העם והמדינה.

האינטרס הזה ברור, מאחר וזו הדרך הבדוקה היחידה לשלוט באימפריה כה ענקית. סין ללא שלטון מרכזי חזק היא כישלון גמור, עד היום. גדולתה של המפלגה הקומוניסטית בסין לא היתה בקומוניזם שלה, אלא בכח הריכוזי שהקימה בבייג'ינג. לא רק זאת, גם מספר האוכלוסין בסין גדול פי שלושה מאשר בתחילת המאה העשרים. אין לנו אפשרות או דרך לדעת אם יש אפשרות למשטר פדרלי או שלטון דמוקרטי אחר שיוכל לשמור על עקרון "סין האחת" ובו בזמן להיות מודרני ולעבור את הרפורמות הנחוצות.

לכן המיעוטים בסין נמצאים תחת השגחה קפדנית והדוקה, כדי למנוע אפשרות של מחשבה על בדלנות ועצמאות. מה שיוצר, כמובן, הרי כולנו מכירים את האפקט הזה, מחשבות על בדלנות ועצמאות. את טיבט וטייוואן מכירים רוב האנשים, גם את מונגוליה וסצ'ואן. אבל האויגורים הם בגדר נעלם גדול. המיעוט המוסלמי הגדול בסין (יש אחד עשר כאלו) מונה קרוב לתשעה מיליון אנשים. רובם שוכנים באיזור שינג'יאן בקצה מערב סין, סמוך לגבול המונגולי.

האוגורי הם עם ידוע מאז המאה הרביעית לספירה, בעלי הסטוריה מרתקת, שהגיעו לידי מעצמה מהגדולות  בעולם של המאה התשיעית. הקירבה לסין נתנה לעם הנוודים הטורקי הזה השפעות תרבותיות ודת סינית קדומה בתחילה. במהלך המאות הבאות ניכרה השפעה של הכנסייה האשורית עליהם, והם קיבלו על עצמם את הנצרות ואת הכתב הארמי, שהגיע מכאן גם למונגוליה כ"כתב המונגולי". הקרבה הפוליטית לסין עברה תהפוכות, גם אחרי שבמאה ה12 והלאה תהליך התאסלמות התפשט אצל האויגורים. אחרי שהוכו על ידי עמים טורקיים אחרים, כמו הקירגיזים והטאנגוטים השתלטו על האימפריה שלהם, הרסו את הערים שבנו והחזירו לערבות המרכז אסיתיות את מראם הכפרי. האויגורי שנמלטו דרומה מצאו שהחיים באיזורים שהם היום שינג'יאנג וגאנסו הרבה יותר נוחים ונשארו שם כשהם מתערבים עם עמים סיניים אחרים. ג'ינג'יס חאן שהתרשם מאד מתרבותם ולקח לעצמו את הכתב שלהם, חיבר אותם למונגוליה. כך שגם שושלת יואן בחסות המונגולים לא שלטה באיזור. רק שושלת צ'ינג המנצ'ורית השתלטה על השטח על הגבול עם רוסיה, מונגוליה וקזחסטן ב1759. ב1865 ולמשך 12 שנים היתה במקום רפובליקה עצמאית, אך הרוסים, הסינים, הסובייטים ושוב הסינים חזרו בזה אחר זה לכבוש אותה. האיזור היום נקרא המחוז האוטונומי של שינג'יאנג, אך למען האמת, האוטונומיה בו מוגבלת. העיר המרכזית במחוז היום היא קשגאר, (כבירה נבחרה עיר עם פחות אויגורים, אירימקי, 2 מיליון תושבים, שנחשבת לעיר המרוחקת ביותר מהים בעולם) דתם של האויגורים היום היא האיסלם הסוני. הנה סרט קצר וטוב מאד על האיזור של PBS.

רשמית, האיסלם הוא דת מוכרת בסין. אבל הסינים מחליטים מי הם אנשי הדת המתאימים, איזה גרסה של הקוראן תקפה, איפה יערכו כינוסים ומה יאמרו בהם, איפה ומתי תיערכנה תפילות, מי יהיה קוון ומי יהיו שופטים. לא דברים שמוסלמים (או בני כל דת אחרת למען האמת) יהיו מוכנים לקבל בשקט.

הנה דו"ח של HUMAN RIGHTS WATCH מ2005 (אפשר להוריד אותו כאן כPDF) הכולל מסמכים סיניים פנימיים אודות הדרכים בהן יש ללחוץ על האיסלם ובני האוגורי. בפתיחה יש סיכום מעניין ומשכיל לכל הסיפור, למי שרוצה לחסוך בזמן. הסינים, יש לזכור, קוראים לתומכים בחיזוק האוטונומיה או בהקמת מדינת מזרח טורקיסטאן אויגורית עצמאית "טרוריסטים", שם שתופס טוב כשהוא מיושם למוסלמים. ואכן, פיגוע הטרור הגדול אי פעם באיזור אירע ארבעה ימים לפני טקס הפתיחה, כשטרוריסטים בלתי ידועים הרגו 16 שוטרים סיניים ופצעו 16 נוספים, באירוע חסר תקדים. האם הטרור הוא תוצאה של ההחשדה בטרוריזם? או שהוא היה קיים שם באמת מזמן?

 

אני החלטתי רק להביא כמה סיפורים שקרו לפני הפיגוע, דוגמא לסיכונים בחיים כמיעוט בלי אוטונומיה אמיתית בסין.

 

המקרה הידוע ביותר הוא של רבייה קאדיר, שכבר היתה מועמדת לפרס נובל לשלום מספר פעמים. כאשת עסקים מצליחה היא זומנה בתחילת שנות התשעים לקונגרס העממי הלאומי, על מנת לטפח אותה. בנאום שנשאה היא הצרה על שהאוטונומיה לאויגורים קיימת רק על הנייר, וכי העם חי בדחק ותחת לחץ מספרי, כלכלי ופוליטי. כוכבה דעך בעקבות זאת במהירות וב1999 היא הורשעה לשבע שניות מאסר על "בגידה בסודות המדינה" כשמסרה לבעלה שחי בארצות הברית מסמכים על רדיפות האויגורים והפגיעה בזכויות האדם שלהם. תחת לחץ בינחאומי היא יצאה מהכלא ב2005 ויצאה לגלות, כשהיא משמשת נשיאתו של הקונגרס העולמי האויגורי (כן, כן, כמו היאהוד) שמכיל את הארגונים האויגוריים מכל קצוי הקשת הפוליטית: אם כי כולם מגנים ללא יוצא מן הכלל את הטרור. שניים מבניה נמצאים בכלא הסיני כ"פיקדון". אחד על "כוונות בדלניות" והשני על העלמת מס.

 

ב1999 הורשעו 18 מוסלמים אויגוריים בראשות שירמחמט עבדורשיד, אקרם קורבאנטאי ועבדועזק עבדורשיד בגלל "פעולות בדלניות". שלושתם נידונו ל15, 14 ו13 שנות מאסר בהתאמה. כל השאר קיבלו עונשי מאסר של עד עשר שנים.

נורמוחמט יאזין הוא סופר אויגורי שכתב בסוף 2004 סיפור לכתב עת סיפרותי. הסיפור עסק ביונה הכלואה על ידי אדם, שאינה יכולה לשאת את חייה בכלוב ומנסה לשים קץ לחייה באמצעות פטל רעיל. אהבת החופש של היונה הכלואה דמו יותר מדי לעם האוגורי (טוב, הדימוי לא מי יודע מקורי), ולכן הורשע בן ה31, אב לשני ילדים, בפני בית משפט סיני. העונש הסיני על דימוי לא מקורי הוא עשר שנים בכלא. כלא סיני, יש להזכיר, ואין צורך להרחיב.

 

עבדולחליל זונון תרגם את מגילת זכויות האדם לאויגורית והשתתף בהפגנה, שסווגה על ידי השלטונות כבדלנית וטרוריסטית. ב2001 נידון השובב על פשעיו לעונש של עשרים שנות מאסר.

 

עבדוראני אימין ואובולקסים אבליז, מסר מישהו למשטרה בוידוי, תלו דגל אויגורי על בניין בית המשפט המקומי של המועצה האזורית יואפוהו, בשינג'יאנג. עבדוראני נידון לחמש עשרה שנה בפנים, אובולקסים רק ל13. לפחות הם קיבלו את הזכות הנדירה לערער. לא שזה הביא להם משהו.

 

עבדוראני ממטמין היה באמת ילד רע. הוא דיווח ב2002 לאירגון איסט טורקסטאן אינפורמיישן סנטר ממינכן בגרמניה, על חקלאים אויגוריים שאולצו לעבוד ללא תמורה ועל הגבלות בקיום מצוות הדת. האינפורמציה הזו, פסקה מערכת הצדק הסינית, היא סוד מדינה. על העברתה לידי ארגונים זרים הוא נידון לתשע שנות מאסר ללא אפשרות לקבל הגנה משפטית. האירגון מגרמניה הוכרז כאירגון טרור ב2003. ממשלת גרמניה, שלוקחת דברים כאלו ברצינות, ביקשה הוכחות. שטרם הגיעו.

 

 

 

 

המשחקים (7 - בוקר): סטפני רייס ובחורות אוסטרליות פרובוקטיביות אחרות
תיק סין (8): חופש הדת - מאת אלון זנדר

11 Comments

בני תבורי 14 באוגוסט 2008

אלון,
תודה על המאמר המרתק. לומד ללא הרף.
הפונט בעייתי, לא נוח לקריאה.

גיל 14 באוגוסט 2008

יש לנו דוגמא מהעבר הקרוב לשלטון מרכזי דיקטטורי על קבוצות אתניות שונות שהתפרק וזה יוגוסלביה. יש הרבה אנשים שחושבים ששלטון טיטו היה הרע במיעוטו. בעיניים שלנו כמובן שלכל קבוצה אתנית גדולה יש זכות להגדרה עצמית ובתאוריה זה אולי נכון, אבל מה יהיה אם סין תתפרק? איזו אינדיקציה יש לנו שלא יהיה מרחץ דמים שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה ואיך אפשר למנוע אותו?

שוב, מה שאתה מתאר גרוע ומטריד, ובוודאי שניתן לשפר את המצב. אבל במבט רחב יותר זה יכול להיות עדיין הרע במיעוטו.

rd117 14 באוגוסט 2008

קשה לקריאה

הטקסט היום היה קשה במיוחד לקריאה, לכן בחרתי לחלק אותו לפתיחה לנוח לקרוא סיפור לנוח ואז עוד סיפור עוד מנוחה וכן הלאה…

למרות הכחות הנפשיים והמחשבות המזוויעות שעוברות במוחך שאתה קורא טקסט כ"כ חזק, בעצם קשה אני שמח שקראתי אותו ושמח שאלון מנהל את תיק סין, כו כולם פה לומד המון.

האמת שקשה לקרוא דברים כאלה, בטח אם נכנסים לזה כמו שאני נכנס…

אלון זנדר 14 באוגוסט 2008

גיל, לא רק אולי. במלחמת האזרחים האחרונה שהיתה בסין, מ1927 עד 1950, נהרגו בין עשרים ומאתיים מיליון סינים (תלוי את מי אתה שואל ואיך סופרים, אסור לשכוח שבו בזמן גם היומלחמות יפנו-סיניות, מלחה"ע 2, וכאלה). השאלה היא, מה זה אומר, ואם יש לזה פיתרון. ואם הפיתרון הוא טוטאךליטארי, דיקטטורי או שיש בכל זאת פיתרון אחר. לשמחתי, אותי לא שואלים.

לון 15 באוגוסט 2008

אלון, פוסט מרתק. תודה גם על השיעור בהיסטוריה.

ראיתי היום סרט דוקומנטרי של הבי.בי.סי. בערוץ 8 על שליטת הסינים במנזרים הטיבטיים. השליטה שם כמעט טוטלית.
התיאור שלך את מידת השליטה במימסד הדתי האויגורי נראית מאוד דומה.

בסרט דוקומנטרי אחר שראיתי, היה מרתק לראות עד כמה האויגורים מסורתיים ופטריארכליים.
כשנשים נשאלו בנוכחות הגברים האם היו רוצות לעבוד הן ענו בשלילה. כשהוציאו את הגברים מהחדר הן שינו לחלוטין את עמדתן.

אם אני מבין נכון, אז אחוז עצום של הסינים הם בני האן. ראיתי נתון שמדבר על 95%.
אם זה המצב, הרי שהוא שונה לחלוטין ממדינה כמו יוגוסלביה שמלכתחילה איחדה עמים שונים באופן מלאכותי. וגם ממדינה כמו ספרד שנתחים נכבדים בה מאוכלסים בעמים שרואים עצמם נפרדים.

סביר להניח שמדובר יותר בחשש מפני עצמאות של האיזורים הספציפיים של טיבט ושטחם של האויגורים ולא חשש מפני התפוררות כללית (להבדיל למשל מההגבלות על כל הסינים).
בדיוק כמו שסין מתנגדת לעצמאות טייוואן, אף שזו מנותקת ממנה כשישים שנים.

בגלל כח הזרוע הסיני, טייוואן חוששת להצהיר על עצמאות, על אף התמיכה האמריקאית.
אז לטיבטים והאויגורים באמת שאין שום סיכוי.

אבל החשש הסיני כה עז, והרצון של השלטון בהומוגניות כה רב, שהם עושים הכל כדי להמעיט ככל האפשר את השונות הדתית והלאומית או למחוק אותה כליל.

טול קורה 15 באוגוסט 2008

מתוך הטור השבועי של סייד קשוע בהארץ:
"אני לא בטוח בדיוק מה עשתה סין, זאת אומרת באופן כללי אני יודע על טיבט, זכויות אדם וקרמיקה שנשברת מהר מדי. אבל אני מסכים שמדינה שכובשת עם אחר, שמשתמשת בכוח צבאי על מנת לגזול חירות מאדם כלשהו, מדינה שרומסת זכויות אדם ואזרח, שיכולה להעניש אוכלוסיות שלמות, מטילה עליהן מעצרים ומעצורים בלי להניד עפעף, מדינה שמפלה בין תושביה על רקע דתי, שעוצרת מנהיגים של עם אחר, מחסלת אותם ומפזרת את הפגנותיהם באש חיה, זו בהחלט מדינה שיש להחרים. "
וכל המוסיף גורע.

רונן דורפן 15 באוגוסט 2008

טול קורה… נכון, אבל אתה מציע? לפטור את סין מביקורת?

רחל 15 באוגוסט 2008

אלון תודה. נושא מעניין מאד שממעטים לשמוע עליו.

ברשותך כמה תוספות קטנות,

קודם כל שינג'יאנג (ולא שינג'יאן, כמו בייג'ינג) – הטריטוריות החדשות בסינית, נקראות כך מאז שהאזור כולו סופח לסין לקראת סוף המאה ה-19. אפשר לראות את שינג'יאנג בתקופה ההיא כחלק ממאבק כוחות הרבה יותר נרחב ובינלאומי, המכונה "המשחק הגדול", מאבק השליטה בין האימפריות דאז בריטניה ורוסיה על השליטה במרכז אסיה. הבריטים תמכו אז בהשתלטות של שושלת צ'ינג הסינית על שינג'יאנג, מתוך רצון לבלום את הרוסים.
מי שיבקר בקשגאר יראה שם עד היום את שני המלונות העיקריים בעיר העתיקה, הקונסוליה הרוסית והקונסוליה הבריטית לשעבר.

"מזרח תורקסטן" כמו שהאויגרים מבקשים לקרוא לאזור התקיימה כמדינה עצמאית למשך 2 תקופות קצרות מאד בשנות ה-30 ושוב בשנות ה-40.

קצת גיאורגרפיה: שינג'יאנג הוא המחוז הכי גדול בסין, גדול בערך כמו טקסס, אריזונה, נוואדה וקליפורניה יחד, וברובו העצום הוא מדברי ולא מאוכלס.
הוא גובל לא רק במונגוליה אלא בעוד 7 מדינות וביניהן פקיסטן ואפגניסטן. השלטון הסיני, בנוסף למה שאלון אמר, די היסטרי מהאפשרות שטרור איסלמי ואמצעי לחימה יזלגו מאזורי הגבול לתוך שינג'יאנג.

השלטון האמריקאי מודאג לא פחות מהאפשרות הזאת. לארה"ב, העובדה שמעבר לגבול יש שלטון חזק ונוקשה שלא מאפשר מרידות ומהומות היא נוחה ביותר. אם מישהו מחפש את הסיבה לכך שמאבק האויגרים לא זוכה כמעט לתהודה, יש כאן חומר למחשבה.

בסוף שנות ה-90 היו בשינג'יאנג כמה פעולות אלימות של קבוצות אויגריות כנגד חיילים ואזרחים סינים, ובעקבותיהן דיכוי קשה ומעצרים המוניים.

האירגון היותר מיליטנטי בתוך שינג'יאנג, התנועה האיסלמית של מזרח טורקסטן, מוגדר על ידי ארה"ב והאו"ם כארגון טרור. גם זה פרט מעורר מחשבה, ויש כל מיני ספקולציות שעיקרן הן שסין קיבלה את ההגדרה הזו בתמורה לשתיקה שלה והימנעות מלעשות בעיות במועצת הבטחון בקשר לפלישה של ארה"ב לעירק ולאפגניסטן. זו תאוריה די הגיונית, אך לא מוכחת.

למי שעוד יש כוח, כמה מילים על מיעוטים בסין באופן כללי:
הסיווג של עמי סין ל- 56 לאומים מקובל מאז המהפכה הקומוניסטית, אבל למעשה מדובר במאות קבוצות אתניות שונות. חלק מהמיעוטים מתנגדים להכללה שלהם באותה קבוצה עם מיעוטים אחרים, ולסיווג יש כל מיני סיבות היסטוריות, בלשניות, פוליטיות ועוד. הקבוצות האלה שונות מאד ואין משהו מאחד ביניהן פרט לעובדה שהן לא חאניות. כמה מהקבוצות מונות מליוני אנשים, ואחרות מונות אלפים בודדים. כמה מהן נטמעו כמעט לגמרי בתוך הסינים, ואחרות נשארו מובדלות מאד. מכל המיעוטים יש רק שניים שמגלים התנגדות פעילה לשלטון הסיני ושאיפות לאומיות אמיתיות: האויגרים והטיבטים. שאר המיעוטים מעוניינים מקסימום באיזשהי העדפה מתקנת בחינוך וכו'. יש בשנים האחרונות מגמה אצל חלק מהקבוצות (כמו בקרב הסינים החאנים, ובכל העולם בעצם), של חזרה לשורשים, גילוי מחדש של מסורות עתיקות וכו'. כיוון שהמגמה הזאת לא מלווה בשאיפות לאומיות ולא מאיימת בשום צורה על השלטון, הוא דווקא מעודד אותה, בעיקר כי האתניות היא אטרקציה תיירותית שמכניסה הרבה כסף לאזורים עניים שבהם רוב המיעוטים חיים.

החאן, הלאום הסיני המקורי, מהווה רוב מוחץ של יותר מ-92% מהאוכלוסיה (כמובן שגם כאן יש תת-חלוקות). לעומת זאת, המיעוטים, שמטבע הדברים מתרכזים בעיקר באזורי הגבול, מאכלסים כמעט 50% מהשטח.

אלון זנדר 15 באוגוסט 2008

רחל, מעניין מה שאת אומרת, בקשר לחזרה למסורת עתיקות – זה מתקשר גם למה ששמעתי עליו, על תחיה של מסורות דתיות עתיקות (אפילו בין צאצאי היהודים, ובעיקר בין אנשי "הדת העממית העתיקה" שהיו משוייכים שנים לדאואיזם).

האויגורים הם עם מסקרן, אבל כנראה שלא היינו נהיים חברים. השפעות של תנועות איסלמיסטיות קיצוניות אכן ניכרות, לוחמים אויגוריים מסייעים לצ'צ'נים ובאפגניסטן לטאליבן. הסרטונים ביוטיוב די מפחידים בהקשר הזה. לעניות דעתי, הלחץ הממשלתי, וההכללה כטרוריסטים, עבור כל השואפים לאוטונומיה, אכן דוחפת אותם (את הטפשים שבהם, בסדר) לידי הטרור האמיתי.

בני ההאן (ואני משתמש פה בתכתיב המקובל כדי לא לבלבל, אבל הוא בא מאנגלית, ובעצם, כמו שרחל כתבה, שמם חאן) מהווים91.5% מהאוכלוסיה על פי הוורלד-פאקט-בוק של הCIA , נכון לשנת 2000. גם הם מורכבים משיוכים הסטוריים מורכבים, ביניהם עתיקים ואחרים מודרניים – אבל אסור לשכןח, שהבידול בסין הוא גם גיאוגרפי וחברתי. זו מדינת ענק מבחינת הטח, והמחוזות שלה רואים עצמם כגופים עצמאיים – החיבה בין הפרובינציות נמוכה, בעיקר בקו דרום-צפון, והסיבות לכך הן גם פוליטיות-הסטוריות. הקו מזרח-מערב יש הבדלים חברתיים קיצוניים, בין השמרנות, המסורת, החקלאות והעוני מצד אחד לקידמה הטכנולוגית, הכסף, הקפיטליזם וחוסר הסולידריות מצד שני. זה לא רק טיבט והאויגורים (שמהווים אגב רק מחצית מהמחוז שסופחו אליו, שיאנג'יאנג – תודה על התיקון, רחל), אלא גם המונגולים של "דרום מונגוליה", מקאו והונג קונג, שיחד עם טייוואן מהווים יחידות פוליטיות שונות מהרפובליקה העממית, לאו דווקא גיאוגרפיות, ועד כמה שאני מבין, גם בסיצ'ואן יש נטיות בדלניות.
ככה שהכל הרבה יותר מסובך אפילו ממה שתיארנו לעצמנו. כרגיל.

לון 16 באוגוסט 2008

רחל, תודה רבה על התוספות. זה מרתק.

אני מניח, כמוך, שהעובדה שהאויגורים הם איסלמים, גורמת לארה"ב לנהוג בהם באופן שונה מאוד מהטיבטים. במיוחד אם יש לחלקם קשרים עם הטאליבאן.

אלון, כל מדינה מורכבת ומסובכת כשמכירים אותה טוב יותר ואת הקבוצות השונות בה. כשמדובר במדינה עם 1.3 מיליארד איש, סביר שהכל מסובך ומורכב פי כמה.

באבא ימים Old Timer 16 באוגוסט 2008

מערכת היחסים בין הסינים לאויגורים היא אכן מרתקת. האויגורים הם צאצאיהם של השבטים הנוודים ("הברברים") אשר על מנת לבלום את פשיטותיהם הוקמה החומה הגדולה. הסטורית, הצורך להתמודד עם השבטים הברברים היה אבן יסוד בעיצובה של מדיניות החוץ של סין הקיסרית. היו תקופות שבהן סין הכניעה את השבטים הללו והיו תקופות בהן סין היתה משלמת להם דמי חסות על מנת שלא יטרידו את ישובי הספר.

בבייג'ינג היה פעם איזור שנקרא גאן ג'יה קואו שזה בעצם היה המובלעת האויגורית. למדתי לא רחוק משם וכשהגעגועים למולדת היו תוקפים היינו הולכים לשם על מנת לאכול קבבים ופיתות. קראנו לזה בסינית "שיאו ג'יה שה" (עזה הקטנה). שמעתי שהרסו את כל האיזור הזה.

ואגב תיקוני לשון:

לעיר הבירה קוראים אורומצ'י.

יהדות זה יוטאי ג'יאו (ולא יודאי ג'יאו).

Comments closed