תיק סין (8): חופש הדת – מאת אלון זנדר

 

מאחר וכולנו עסוקים, זמננו קצר ואנו חייבים להספיק לבית הכנסת, הנה אספקט קצר של השלטון בסין. חופש הדת, יש לדעת, מעוגן בחוקה הסינית. עם זאת, כמו בשאר עניינים, הדת חייבת להיות תחת שליטה מוחלטת. כלומר, הזכות להאמין ניתנת לכל אדם, אבל עבודת האל, איזה שלא יהיה, כרוכה מאז 1982 במתן אישורים וביקורת קפדנית הכוללת את טבע התפילה וההתאספות, את כוח האדם המטפל במאמינים,אפילו את הטקסטים הדתיים (כמו במקרה הקוראן של האייגורים), את המקדשים, המנזרים, המסגדים והכנסיות מנהלת המדינה. מי שלא מוסדר בחוק הסיני הוא מאמין בלתי חוקי, וצפוי לתביעות, לקנסות ולמאסר.

הדתות המוסדרות בסין הן הדאואיזם (דאו-ג'יאו), דת סינית שהתפתחה במאה הששית, הבודהיזם (פו-ג'יאו) שהגיעה עם שושלת האן במאה הראשונה, האיסלם (הוי-ג'יאו או ייסילאן-ג'או), והנצרות (ג'ידו-ג'יאו). קבוצות של מאמינים בדת ההינדו, או בדתות שבטיות מקומיות קיימות גם הן. מבחינה מספרית, לבודהיזם, שהשלטון מעדיף ומטפח, יש מקום נכבד, יותר מחמישים אחוז מהאוכלוסין מקשרים עצמם לזרם הסיני של הבודהיזם, שהתאים עצמו לקונפוציאניזם הסיני. וזאת, למרות שהמפלגה הקומוניסטית אסרה על הבודהיזם ב1949 והרסה מנזרים רבים. רק מאז שנות השמונים הדת פורחת שוב. הדאואיזם, שמכיל בתוכו גם קונפוציאניזם ואת הדת הסינית העממית המקורית, דת שמאנית, הוא הדת החשובה תרבותית, אך רק שלושים עד ארבעים אחוזים משייכים עצמם אליו. נוצרים, דת נרדפת ארוכות, יש בסין בין ארבעים וחמישים מיליון (יותר נוצרים מאשר בספרד). מוסלמים עשרים מיליון.

החשיבות של השלטון הסיני על הדת היא במניעת "פעולות אנטי מהפכניות", ב"שמירה על הסדר הציבורי", ו"מניעה של שליטה מחוץ לסין בנעשה במדינה". בכלל, כקומוניסטים העדפה המפלגה הקומוניסטית לבטל את כל הדתות, ולגרום לתושבים "להאמין בקומוניזם". הגישה הסינית הפרגמטית מוותרת כיום על הרעיון הנואל, אבל מבקשת למנוע שמאמינים יהפכו לתושבים מיוחדים. כאלה שלמשל, מותר להם לעזוב את סין ולנסוע למכה, נניח, בלי השגחה עליונה-כלומר שלטונית). גם הגישה של הקתולים, לפיה דברי האפיפיור חשובים מדברי בני תמותה אחרים, היא לצנינים בעיני השלטון. מצד שני, החקיקה מיועדת למנוע פעולות עצמאיות במחוזות והטרדה מיותרת של המאמינים.

הדיכוי של קבוצות מאמינים בלתי רשומות מתרכזת במאסר של פרוטסטנטים נוצרים המתאספים "בכנסיות בית", ללימוד תנ"ך וברית חדשה ולשיעורים קבוצתיים. רוב הנאסרים משתחררים במהירות יחסית, אחרי תשלום קנס, אבל ראשיהן של הדתות המחתרתיות הללו נעצרים ונותרים בכלא עם האשמות מפוברקות כמו "עיסוק במסחר בלתי חוקי". זה מה שיש לHuman Rights Watch להגיד ב2007. ועוד מוזכר בדו"ח השנתי, שקבוצות מסויימות המוגדרות כ"כתות מרושעות", או "אמונה מרושעת" על ידי הממשלה, כמו הפאלון גונג (אבל יש עוד) עדיין אסורות בכל תוקף ומאמיניהן נרדפים.

גם התקנות הלאומיות מאחד במרץ 2005, עליהן הכריז השלטון ש"זהו צעד חשוב קדימה בנושא הגנת חופש הדת של תושבי סין" (אחרי לחץ בינלאומי בראשות ארצות הברית והאו"ם), לא הביאו לשיפור בהגבלות על הדת, ולא שינו את הפעולות הקפריזיות והלא צפויות של כוחות הביטחון. 35 תלמידי תיכון וסטודנטים פרוטסטנטים במחוז ג'יאנגשי שלמדו כדי להפוך למורים בבתי ספר של יום ראשון נעצרו. במחוז חביי, בו מתרכזת הכנסייה הקתולית, נעצרו כמרים שערכו מיסות בלתי חוקיות, או כאלה שמאמינים שהותיקן הוא הסמכות העליונה עבורם. והבישוף המקומי נעצר כי פעולותיו לא היו דיסקרטיות דיין. בקרב הפרוטסטנטים אלו בעיקר הכנסיות החופשיות, שמסרבות להתאגד עם כיוונים ספציפיים כמו המתודיסטים, ורוצות לשמור על עצמאות רעיונית, שחשופות למעצרים, לפשיטות והצקות חוזרות ונשנות.

על המצב אצל המוסלמים עמדתי אתמול, אוסיף רק שב2006 נעצרו 179 חברי תנועת הסופיים המוסלמית, התנועה האצילה והמעמיקה ביותר של האיסלם, כי התאספו בלי התר ובכך סיכנו את ביטחון המדינה (!).

ושוב, כמה מקרים מהמאגר:

דונג יו-טאו, כומר פרוטסטנטי של כנסיה חופשית, קיבל לידיו משלוח של ספרי תנ"ך וברית חדשה. במאי השנה הוא נעצר בגלל "קבלה לידיים בלתי חוקית של ספרי תנ"ך מודפסים וספרות דתית אחרת".

גונג שנג-ליאן, מייסד הכנסייה הפרוטסטנטית החופשית סאות' צ'יינה צ'רץ' נידון בדצמבר 2001 למוות. תחת לחץ ציבורי עולמי, הוסב העונש למאסר עולם (וזו דוגמא, או תשובה לשאלה, למה לחץ ציבורי טוב). במעצר הוכה ועונה הכומר בן החמישים פלוס, גם על ידי עמיתיו לכלא בהוראה מלמעלה.

גם אחייניתו לי יינג, לפי השלטונות מספר שניים בכנסייה, שהייתה עורכת בטאון הכנסייה הואנן ז'ואנקאן, נידונה ב2001 למוות. ב2002 הוסב העונש למאסר של 15 שנים.

וכן הלאה, כמרים, בישופים ופעילים יושבים חלק גדול מחייהם בכלא, המאמינים רק משלמים.

 

הערת אגב: ליהדות (יודאי-ג'יאו) מעולם לא היו בעיות בסין. ראשוני היהודים הגיעו כסוחרים עם דרך המשי אחרי חורבן הבית השני, הרישומים הראשונים הם רק מהמאה השביעית. במהלך הזמן נוסדה קהילת יהודי קייפנג המפורסמת, אך בזמן היווצרות הרפובליקה הסינית כבר לא היו יותר יהודים רשומים. אלפי יהודים שנמלטו מפחד הנאצים הגיעו לשנחאי והונג קונג, אך רובם המכריע עזב את המדינה עם עליית המפלגה הקומוניסטית לשלטון והיווסדות הרפובליקה העממית ב1949. כיום יש שוב קהילות מודרניות במרכזי הערים הבינלאומיות, בעיקר שנחאי ובייג'ינג. שרידים ליהודים הסיניים המקוריים מגלים בשנים האחרונות שוב זיקה למקורותיהם. וכשיגמרו המשחקים, אולי יהיה נחמד לעסוק בליגת הכדורגל של היהודים בשנחאי ויבוא הכדורגל משם לארצות הברית…

 

תיק סין (7): האויגורים - מאת אלון זנדר
מחשבות לפתיחת הפרמייר ליג בזמן שאני נהנה מתחרויות חתירה

5 Comments

אמיר 15 באוגוסט 2008

מרתק חשוב עצוב, בשתי מילים ישר-כח!

לון 16 באוגוסט 2008

אלון, שוב, מעניין מאוד.

אני מניח שיחס הסינים ליהודים וליהדות נובע מהבנה עמוקה של מסורת והיסטוריה.
אני בטוח שהם יודעים היטב שיהודים מעולם לא ניסו ליצור לעצמם אוטונומיה, למרות שהיו פזורים אלפיים שנה בכל מדינה אפשרית. וגם בסין עצמה, לפני עליית הקומוניזם, לא פעלו באופן מפלג. כמו כן, ברור להם שכיום השאיפות הלאומיות של היהודים ממומשות בישראל.

בנוסף, עם שכל מרכיביו הם 15 מיליון בכל העולם, לא יכול אפילו לדגדג את סין. בטח שלא המספר המיקרוסקופי שיש בסין עצמה.

אלון זנדר 16 באוגוסט 2008

לון, אני חושש שהיחס הסיני ליהודים הוא לאו דווקא של הבנה וסימפטיה (למרות שלימודי היהדות הפכו בשנים האחרונות לקצוע לימוד, ואפילו די פופלארי יחסית), אלא פשוט מזלזול – לט מכוון, כמובן.
קבוצה, שבשיא גודלה מונה כמה אלפים היא מטבע הדברים לא מאיימת על הסדר הסיני, לא בעלת אפשרות לצבור כח, והיא נופלת מתחת למכ"מ.
תיאורטית דווקא הקשר של היהודים לישראל היה עלול לגרום לסינים להקפיד לדכא כל ניצוץ של אהדה באופן מוחלט (אינטרס של סין הוא מניעת השפעה חיצונית ונאמנות כפולה). אבל כאמור, במספרים האלה זה לא ממש משנה.

ד"ר א. 16 באוגוסט 2008

לון –
אל תזלזל בכוחם של יהודים להשפיע, גם במספרים קטנים. בנינו קריירה מפוארת על העניין הזה.

לון 17 באוגוסט 2008

אלון, איפה קראתי בדבריי "הבנה וסימפטיה" ? הבנה עמוקה של מסורת והיסטוריה, הינה מעין "ריאל פוליטיק".

לפי דעתי הביטוי שלי : "לא יכול אפילו לדגדג את סין" שווה ערך לביטוי שלך: "נופלת מתחת למכ"מ". כך שאני רואה הסכמה.

ד"ר א: יש הבדל בין סוגי השפעה שונים. וכאן גם יש סדר גודל אחר לחלוטין.
אם כי זה דווקא יכול להיות אתגר חדש לעם היהודי :)

Comments closed