מסתבר שזה קרלסן

מגנוס קרלסן ייפגוש את וישי אנאנד בדו קרב הכתר

"איזה מתח! איזו דרמה! איפה? בשחמט!" – כותרת הפוסט הקודם, שעלה לאחר משחקי הסיבוב השניים-עשר בתחרות המועמדים, התגלתה כנבואית גם לגבי משחקי שני הסיבובים האחרונים, שהיו דרמטיים באופן שלא ייאמן כמעט. אחרי שקרמניק פרץ באופן מסחרר קדימה וחלף על פני קרלסן, קרלסן – במה שהסתבר כמאמץ הרואי אחרון – הצליח להדביק אותו, ובסיבוב האחרון שניהם צנחו באפיסת כוחות על קו הסיום.

הנה הטבלה הסופית:

1. קרלסן, 8.5 נקודות (חמישה נצחונות, שני הפסדים ושבעה תיקו)
2. קרמניק, 8.5 נקודות (ארבעה נצחונות, הפסד ותשעה תיקו)
4-3. סוידלר וארוניאן, 8 נקודות (סוידלר – ארבעה נצחונות, שני הפסדים ושמונה תיקו; ארוניאן – חמישה נצחונות, שלושה הפסדים ושישה תיקו )
6-5. גלפנד וגרישצ'וק, 6.5 נקודות (גלפנד – שני נצחונות, שלושה הפסדים ותשעה תיקו; גרישצ'וק – ניצחון, שני הפסדים ואחד עשר תיקו)
7. איוונצ'וק, 6 נקודות (שלושה נצחונות, חמישה הפסדים ושישה תיקו)
8. רדג'אבוב, 4 נקודות (ניצחון, שבעה הפסדים ושישה תיקו)

קרלסן זוכה בטורניר בזכות שובר-השוויון השני, שהוא מספר הנצחונות (שובר-השוויון הראשון, מאזן תוצאות פנימי, בלתי-מוכרע כיוון ששני המשחקים בינו לבין לקרמניק הסתיימו בתיקו). לפיכך, מגנוס קרלסן יהיה זה שיתמודד מול וישי אנאנד בדו-קרב הבא על אליפות העולם.

***********

מאזן של 3+ (כלומר, מספר הנצחונות עולה ב-3 על מספר ההפסדים) הספיק, איפוא, מבחינת הנקודות למקום ראשון משותף. בטורניר אליפות העולם ב-2007 שהתקיים בפורמט זהה, זכה אנאנד עם מאזן של 4+ (ארבעה נצחומות, אפס הפסדים). קרלסן, כפי שציינתי באחד הפוסטים הקודמים, נקב בראיון לפני התחרות ב-4+ כתוצאה טובה שהוא יכול באופן ריאלי לשאוף אליה ושכנראה תספיק לניצחון.

נתון נוסף שמעניין להתבונן בו הוא מה שמכונה ה- Performance Rating של השחקנים בטורניר – כלומר, מד-הכושר שהיה נקבע להם על סמך ההופעה הבודדת הזו, תוך שיקלול מספר הנקודות שהשיגו עם חוזקם של היריבים נגדם שיחקו על פי שיטת Elo. הנה המספרים, בליווי מד-הכושר ה"אמיתי" (כלומר, זה מרשימת הדירוג האחרונה שפורסמה על-ידי פיד"ה) בסוגריים:

קרמניק 2858 (2801)
קרלסן 2850 (2872)
סוידלר 2842 (2747)
ארוניאן 2833 (2809)
גלפנד 2768 (2739)
גרישצ'וק 2764 (2764)
איוונצ'וק 2741 (2757)
רדג'אבוב 2627 (2793)

אם לוקחים בחשבון שהפרשים של 30-20 נקודות הם קטנים מאוד בהקשר זה, כיוון שהתנודות ב- Performance Rating עם כל חצי נקודה שמושגת או הולכת לאיבוד בטורניר חדות הרבה יותר מאשר אלה שבמד-כושר הממשי, ניתן לראות שאצל חמישה מתוך שמונת המתחרים ההופעה הייתה פחות או יותר לפי ציפיות מד-הכושר. יוצאי-הדופן הבולטים לטובה הם סוידלר ואחריו קרמניק; יוצא-הדופן (הבולט מאוד) לרעה הוא ראדג'בוב.

***********

ברצוני לסקור עתה את מה שקרה בסיבובים האחרונים, וכפי שהבטחתי בפוסט הקודם – תוך דגש רב יותר על מה שעשה קרמניק, שפרץ כה מהר קדימה בחצייה השני של התחרות. לאחר שלא הצליח להשיג יותר מתיקו במשחקו בלבן מול קרלסן בסיבוב התשיעי, קרמניק שיחק עם גרישצ'וק בשחור בסיבוב העשירי. המשחק נפתח בהסתעפות של הגנת ברלין בפתיחה הספרדית (כלומר, כשהשחור משחק במסע השלישי פ-ו6) שמילאה תפקיד חשוב ביותר בקריירה של קרמניק:

1.ה4 ה5 2.פ-ו3 פ-ג6 3.ר-ב5 פ-ו6 4. 0-0 פ:ה4 5.ד4 פ-ד6 6.ר:ג6 ד:ג6 7.ד:ה5 פ-ו5 8.מה:ד8+ מ:ד8

גרישצ'וק-קרמניק 1

לעמדה שמופיעה בדיאגרמה היה תפקיד מרכזי בנצחונו של קרמניק על קספרוב בדו-קרב על אליפות העולם בשנת 2000, שהתקיים גם הוא בלונדון. קרמניק בחר להיכנס להסתעפות הזו – שזכתה מאז בכינוי "חומת ברלין" – כנשק העיקרי שלו נגד המסע 1.ה4 של קספרוב. מדובר בעמדה שנחשבה תמיד כנחותה מעט ולא-נעימה לשחור, אבל קרמניק הראה שהיא יכולה להיות סולידית מאוד וקשה ביותר לפיצוח (במיוחד כיוון שהמלכות מוחלפות בשלב מוקדם מאוד, מה שמצמצם מראש את האפשרויות ההתקפיות של הלבן). קספרוב התקשה להתמודד בצורה טובה עם ההגנה הזו, ובמקום לגלות גמישות ולהחליף במהירות פתיחה, המשיך לדפוק את את הראש שוב ושוב בקיר מבלי שיצליח לשבור אותו. הדו-קרב הסתיים בניצחון של קרמניק ללא שהפסיד אפילו משחק אחד (2-0 ו-13 תיקו בפורמט של הטוב מ-16 משחקים).

קרמניק נטש את הפתיחה הזו זמן קצר לאחר שזכה בדו-קרב, אבל ב-2010 חזר והפך אותה לנשק העיקרי שלו נגד 1.ה4, תוך שהוא ממשיך ומפתח רעיונות חדשים שחיזקו את הסולידיות שלה כנשק הגנתי. למעשה, השפעת הרעיונות האלה כיום היא כה חזקה עד שמרבית השחקנים ברמות הגבוהות נמנעים מלהיכנס להסתעפות הזו, ובמקום להצריח במסע הרביעי משחקים את המסע 4.ד3, שנחשב פעם לבלתי-שאפתני (כפי שעשה, למשל, קרלסן במשחקו נגד גרישצ'וק מהסיבוב הרביעי שניתחתי באחד הפוסטים הקודמים).

עם זאת, מעניין שעד למשחק נגד גרישצ'וק בסיבוב העשירי, אליו אנו חוזרים כעת, לא הצליח קרמניק מעולם לנצח משחק קלאסי בהסתעפות הזו, שהוא מומחה כה גדול בה; היא שימשה אותו תמיד רק כנשק תיקו הגנתי (את הנצחונות בדו-קרב נגד קספרוב השיג כששיחק בלבן). גרישצ'וק, כמו שחקנים רבים לפניו, לא השיג שום דבר משמעותי כנגד חומת ברלין, ולאחר המסע 29…פ-ד4 של השחור המשחק הגיע לעמדה הבאה:

גרישצ'וק-קרמניק 2

הפרש השחור תוקף את תוקף את הרגלי על ב3, והלבן איננו יכול להגן עליו באופן ישיר. עם זאת, ללבן לא צריכות להיות בעיות מיוחדות לאחר 30.מ-ה3 שתוקף את הפרש, ואם פ:ב3 (בטוח יותר להחזיר את הפרש ל-ה6) 31.ה6! ו:ה6 32.ר-ז7, או 31…מ-ה7 32.ה:ו7 מ:ו7 33.ר-ה5 ג6 34.ר-ג7, כשהלבן מחזיר לעצמו את הרגלי שאיבד והאקטיביות שנפתחת בפני הרץ הלבן מעניקה לו אפילו עדיפות.

במקום זאת, עשה גרישצ'וק (שהיה בדוחק זמן, כמובן) טעות קשה בשיקול הדעת כשהחליף את הרץ בפרש: 30.ר:ד4?? ג:ד4, ובכך כפה מעבר לסיום רגלים שהיה אבוד עבורו. החלטה לפשט את העמדה לסיום רגלים באמצעות חילוף כלים היא תמיד מחייבת מאוד, כיוון שסיומי רגלים פשוטים יותר מסיומים אחרים, והאפשרויות בהם נוטות להיות כפויות באופן "מתימטי" ממש, כך שאינם מותירים מקום לתקן טעויות. כפי שציין קרמניק במסיבת העיתונאים לאחר המשחק, אפילו ברמה המעשית הטהורה הייתה זו טעות לקבל החלטה כה מחייבת בדוחק זמן – אם אין מספיק זמן לחשב ולהיות בטוח ב-100% שהסיום המתקבל הוא תיקו, עדיף אפילו "סתם" לוותר על הרגלי ב3 (גם אם לא רואים את הרעיון החזק של 31.ה6 שציינתי קודם לכן), כדי להתגונן עם רגלי פחות בסיום של רץ כנגד פרש.

סיום הרגלים אבוד ללבן בגלל העמדה החזקה של הרגלי השחור על ד4, שבניגוד לעמיתו הלבן על ה5 יכול להיות מוגן על-ידי רגלי אחר. המשחק נמשך 31.מ-ה2 מ-ד7 32.מ-ד3 ג5 33.מ-ה4 מ-ה6 – כעת הלבן במצב בו כל מסע מקלקל את העמדה שלו – 34.ו4 ה:ו4 35.מ:ו4 ד3:

גרישצ'וק-קרמניק 3

וזו מכת המוות – המלך הלבן חייב לרדוף אחרי הרגלי ד' של השחור ולהכות אותו כדי שלא יכתיר, ובינתיים המלך השחור מכה את הרגלי ב-ה5, פולש לאגף המלך (דרך ו4-ז3) וזוכה ברגלים הלבנים. גרישצ'וק נכנע במסע ה-41.

בסיבוב האחד-עשר שיחק קרמניק בלבן נגד רדג'אבוב. המשחק התנהל בהסתעפות נדירה יחסית של הפתיחה אנגלית, שבה השיג קרמניק יתרון נוח כבר מתחילת המשחק כיוון שרדג'אבוב התבלבל ושכח מהו המסע המדוייק ביותר על פי התיאוריה בנקודה קריטית מסויימת. לאחר המסע ה-28 של הלבן התקבלה העמדה הבאה:

קרמניק-רדג'אבוב 1

הלבן מפעיל לחץ על עמדת השחור, שכליו ניצבים בעמדות מגושמות יחסית, והרגלי על א6 נתון תחת מתקפה. ניתוח מראה שהמסע הנכון (היחיד) כאן הוא 28…צ-ג7, אבל רדג'אבוב נפל במלכודת שטמן לו קרמניק והיכה את הרגלי הלבן א' המופקר לכאורה: 28…מה:א2?. בכך איפשר לקרמניק לבצע תחבולה נאה ביותר: 29.ה5! פ-ד5 (אין לפרש ערוגות אחרות לסגת אליהן – רובן תפושות בידי כלים אחרים, ועל ח5 הוא פשוט יילכד אחרי ז4 מצד הלבן) 30.צ-ב2 (תוקף את המלכה השחורה כדי להרחיק אותה מהגנת הפרש השחור על ד5) מה-א4 (כפוי – אין ערוגה אחרת, כיוון ש-30…מה-א3 מפסיד ל-31.צ-ב8! עם מתקפה כפולה על המלכה ועל הצריח השחור ב-ה8) 31.ר:ד5 צ:ד5 32. צ-ב4 (המלכה השחורה נדחקת בחזרה ל-א2) מה-א2 (שוב מסע כפוי – אין למלכה ערוגה אחרת לסגת אליה):

קרמניק-רדג'אבוב 2

וכאן מגיעה המכה הטקטית שכל התמרונים הקודמים בנו לקראתה – 33.פ:ה7+!!; אם ילכוד השחור את הפרש (33…צ:ה7), ההמשך יהיה 34.מה-ג8+ ר-ו8 35.צ-ב8 וכיוון שהצריח השחור על ה7 חוסם את האלכסון ו8-א3, המלכה השחורה איננה יכולה להגן על הרץ המותקף ב-ו8, והשחור יספוג מט במהרה. לכן המשיך רדג'אבוב 33…מ-ח8, אבל כעת הוא פשוט מפסיד טיב ללא תמורה אחרי 34.פ:ד5 מה:ד5, והכניעה הגיעה כעבור שלושה מסעים נוספים בהם כפה קרמניק חילופי כלים כדי לפשט את העמדה.

***********

המשחק בין ארוניאן לקרמניק בסיבוב השנים-עשר, כשקרמניק מפגר אחרי קרלסן בחצי נקודה וארוניאן בנקודה, הפך איפוא לבעל חשיבות מכריעה. שני השחקנים שיחקו על ניצחון, דבר שהפך את התמודדות לחריפה במיוחד, והוביל כמעט מייד לסיבוכים טקטיים גדולים מאוד. קרמניק יצא מהם כשידו על העליונה, לאחר שבנקודה מסויימת ארוניאן החמיץ הזדמנות לכפות תיקו (בעזרת רצף טקטי שהיה קשה מאוד לגילוי), והשחור זכה ביתרון חומרי של רץ תמורת שני רגלים (בדרך כלל רץ נחשב כשווה-ערך לשלושה רגלים). לאחר המסע 30.ג6 של ארוניאן המשחק הגיע לעמדה הבאה:

קרמניק-ארוניאן 1

כאן נראה שלשחור ניצחון פשוט למדי ולא בעייתי אחרי מסע ישיר כמו 30…צ-ג8: הצריח השחור תוקף את הרגלי הלבן החשוב על ג6 ולכן פחות או יותר כופת את הצריח הלבן על ה6 (שמגן עליו) למקומו; כעת למלך השחור יש זמן להצטרף למשחק ולתקוף את הצריח הלבן כדי לזכות ברגלי, בעוד שהרץ מגן על הרגלים באגף המלכה. במקום זאת, קרמניק ניסה להתחכם ולתקוף את הרגלי מאחור – הוא שיחק 30…צ-ו1+ 31.מ-ח2 צ-ג1, והחמיץ מענה טקטי פשוט יחסית של ארוניאן: 32.צ-ה3! (שתוקף את הרץ השחור כדי להרויח זמן) ר-ב1 33.צ-ג3!:

קרמניק-ארוניאן 2

כעת כופה הלבן חילופי צריחים (אחרת יקדם את הרגלי שלו להכתרה), וללא צריחים על הלוח הסתבר לפתע שהסיום כבר איננו זכוי יותר עבור השחור – בין השאר, כיוון שהרגלי החופשי של הלבן על הטור ג' הופך למסוכן יותר ומשתק את פעילות הרץ השחור. עם זאת, התיקו היה עדיין רחוק מלהיות טריביאלי, והיה כרוך בביצוע סידרה של מסעים מדוייקים מצד הלבן. במשך קרוב לעשרים מסעים נראה היה שארוניאן בדרך הנכונה (אם כי בשלב מסויים החמיץ הזדמנות לתיקו פשוט יחסית ובחר בדרך מסובכת יותר – ואולי האמין עדיין שיש לו סיכויי ניצחון כלשהם?), ואז הגיע המסע ה-50:

קרמניק-ארוניאן 3

לצערו של ארוניאן, זוהי דיאגרמה שכבר הופיעה וכנראה גם עוד תופיע בהרבה הזדמנויות, אולי אפילו בספרי-לימוד על סיומים. תכניתו הבסיסית של השחור היא לחסל את שני הרגלים הלבנים באגף המלך ולקדם את הרגלי ז' שלו להכתרה, תוך שהוא עוצר את התקדמותם המקבילה של הרגלים הלבנים באגף המלכה. השאלה אם יצליח הלבן למנוע זאת תלוייה בתיזמון מדוייק, כאשר כל רווח או הפסד של מסע (מה שמכונה "טמפו") קובע – ומה שקרה כעת הדגים את האימרה שהשחמט הוא טרגדיה של טמפו בודד. ארוניאן שיחק 50.ז6?? ולאחר 50…מ-ז5 51.מ-ב5 מ:ח5 52.א4 מ:ז6:

קרמניק-ארוניאן 4

הסתבר שהשחור זוכה. כדי להמחיש מדוע העמדה זכוייה, נתבונן בהסתעפות שונה מזאת ששוחקה במשחק עצמו: 53.ג4 (כדי למנוע מהרץ השחור להגיע ל-ד5 ולעצור את התקדמות הרגלים הלבנים) מ-ו6 54.א5 מ-ה5 55.א6 ר-ח7 (הרץ יוצא אל אלכסון אלטרנטיבי) 56.ג5 ר-ה4 57.ג6 (הלבן מנסה לסגור בפני הרץ השחור את האלכסון הארוך, כדי שיוכל לקדם את הרגלי שלו לערוגת ההכתרה ב-א8) מ-ד6 – והשחור מצליח לעצור את הרגלים בזמן; במסע הבא יכה הרץ את הרגלי על ג6 וישלוט ב-א8.

לעומת זאת, מסע ברגלי השני – 50.ח6! – היה מאפשר תיקו. המשחק היה יכול להמשיך 50…ז6 (השחור חייב להימנע מחילופי רגלים, כי ברגע שייעלם הרגלי ז' שלו ייעלמו אוטומטית סיכויי הניצחון) 51.מ-ב5 מ:ז5 52.א4 מ:ח6:

קרמניק-ארוניאן 5

העמדה ההיפותיטית הזו דומה לעמדת הדיאגרמה הקודמת, אבל בשני הבדלים חשובים מאוד – המלך השחור (על ח6 במקום ז6) מרוחק בערוגה אחת מאגף המלכה, והרגלי השחור על ז6 חוסם בפני הרץ את התמרון מ-ח7 אל ה4, כך שהלבן מרוויח זמן מכריע. כאן המשחק יכול להמשיך: 53.ג4 ז5 54.א5 ר-ח7 55.א6 ר-ה4 (הרץ מגיע לאלכסון הארוך כדי לעכב את הכתרת הרגלי א' על א8, אבל כאן המלך השחור מרוחק ולא יכול לעזור לו) 56.ג5 ז4 57.ג6 שחוסם את אלכסון הרץ, והרגלי א' יוכתר. כל מה שיכול השחור לעשות הוא לקדם גם את הרגלי ז' שלו להכתרה, כך שיופיעו על הלוח מלכות משני הצדדים ויווצר שוויון.

***********

בשילוב עם הפסדו המפתיע של קרלסן (ששיחק בלבן) מול איוונצ'וק, ניצחון זה הקפיץ לפתע את קרמניק למקום הראשון. בסיבוב השלושה-עשר ניצבה איפוא בפני קרלסן משימה קשה ביותר – לנצח "לפי הזמנה" בכלים השחורים כדי לשמור על סיכויי הזכייה שלו, כיוון שהיה ברור שקרמניק (בלבן) יתאמץ מאוד גם כן להשיג ניצחון כנגד גלפנד. קרלסן עמד במשימה, והשיג את הניצחון שהוא אולי החשוב ביותר בקריירה שלו עד כה – וזאת לא בשחמט יפה ואלגנטי במיוחד, אלא בעיקר בכוח-רצון אדיר ומלחמת התשה נגד היריב. הנה כמה נקודות מפתח במשחק המרתוני הזה, שבהן הלך ונטה היתרון לצידו של קרלסן:

במסע הרביעי נכנס קרלסן להסתעפות די נדירה של ההגנה הנימצו-הודית (1.ד4 פ-ו6 2.ג4 ה6 3.פ-ג3 ר-ב4 4.מה-ג2 ד6), ולאחר 13 מסעים התקבלה העמדה הבאה:

רדג'אבוב-קרלסן 1

מאוד לא קל לשחק על ניצחון ברמות הגבוהות עם הכלים השחורים, וקרלסן – שהיה מעוניין להשיג עמדה שתהיה די סבוכה ולא-מאוזנת כדי להותיר פתח למשחק ממושך – הסתכן והגיע כאן לעמדה שנראתה די מפוקפקת מבחינתו, אם היה רדג'אבוב בוחר במסע האקטיבי והחזק 14.א4! כדי לקדם את הרגלי ל-א5, תוך זכייה במרחב באגף המלכה ודחיקת הפרש השחור שעל ב6 אחורה. במקום זאת רדג'אבוב בחר במסע הלא-שאפתני והחלש יחסית 14.ר-ה3, ולאחר 14…פ-ז4! 15.פ-ד2 (אולי רדג'אבוב חשב להמשיך כאן פשוט 15.ר-ג5 ולתקוף את המלכה השחורה, אבל מסתבר שלשחור יש את המענה החזק 15…פ-א4! התוקף בו-זמנית את המלכה והרץ הלבנים)  ו5 16.ח3 (כעת הרעיון של 16.א4 כבר איננו יעיל בשל 16…פ:ה3 – אם הלבן מכה בחזרה עם הרגלי הוא מקלקל את מבנה הרגלים שלו, ואם עם המלכה הוא מאבד את הרגלי על ב4, המותקף על-ידי המלכה השחורה) ה4 השחור השיג יוזמה ועמדה חזקה. לאחר מספר מסעים נוספים קידם קרלסן את הרגלי שלו ל-ג5, החליף אותו עם הרגלי ב' של הלבן והמשחק הגיע לעמדה הבאה:

רדג'אבוב-קרלסן 2

לשחור יתרון מרחב באגף המלך (בשל התקדמות הרגלים ה' ו-ו') וללבן חולשה מסויימת במבנה הרגלים באגף המלכה – בעוד שלשחור יש שם שני רגלים צמודים, ללבן שני רגלים מבודדים (א' ו-ג'), מה שמאפשר משלט חזק לכלי שחור על הערוגה ג5 (כיוון שלא ניתן להדוף אותו משם על-ידי רגלי). כל הגורמים האלה אינם מצטברים עדיין לכדי יתרון גדול במיוחד, אבל לפחות סיפקו לקרלסן משהו שיוכל לעבוד איתו. נקפוץ כעת 25 מסעים קדימה, לעמדה אחרי המסע 47…צ-ב7 של השחור:

רדג'אבוב-קרלסן 3

כפי שניתן לראות, שני הצדדים קידמו בינתיים את הרגלים שלהם באגף המלך באופן שחסם את העמדה, כך שלא ברור מה ניתן לעשות שם. מבנה הרגלים באגף המלכה נותר כשהיה, ועדיין לא ברור כיצד יכול השחור לנצל את חולשת הרגלים הלבנים שנוצרה שם. המסע האחרון של קרלסן הציע חילופי צריחים, ורדג'אבוב ככל נראה עשה טעות כשהסכים לכך ושיחק 48.צ:ב7+. מבחינה פסיכולוגית ברור מדוע היה מעוניין לפשט את העמדה, כדי להקל כביכול על המשימה ההגנתית שעמדה בפניו, אך למעשה החילופים רק הקשו עליה. הצריח הלבן היה הכלי הלבן האקטיבי ביותר והטריד את השחור, בעוד שכעת נותר רדג'אבוב עם עמדה פאסיבית לחלוטין. נקפוץ כעת עוד 15 מסעים קדימה, לעמדה שנוצרה לאחר המסע 63…מ-ג6 של השחור:

רדג'אבוב-קרלסן 4

מבנה הרגלים נותר כמעט זהה לזה שבדיאגרמה הקודמת (מלבד הרגלי השחור א', שהתקדם מ-א6 ל-א5). וכאן כבר עשה רדג'אבוב, שנקלע לדוחק זמן והיה כנראה עייף מאוד, טעות רצינית כששיחק 64.א4? ובכך קידם רגלי שני שלו לערוגה בהירה, בה יכול הרץ השחור לתקוף אותו. כלל אצבע ידוע בסיומים הוא זה של "שתי החולשות": חולשה אחת בלבד בעמדתו של הצד המתגונן בדרך-כלל מאפשרת להציל את המשחק, שתי חולשות בדרך-כלל מובילות להפסד. במסע 64.א4 יצר רדג'אבוב חולשה שנייה (של הרגלי א') בנוסף לזו שכבר הייתה לו (של הרגלי ג'). מדוע עשה טעות עמדתית בסיסית כזו? קשה לדעת.

ארנון הציע, באחת התגובות לפוסט הקודם, שרדג'אבוב חשש כי קרלסן יקדם את הרגלי א' שלו ל-א4 כדי לדחוק את הפרש הלבן מ-ב3, ואז יקדם את המלך שלו ל-ג5 ויתקוף את הרגלי על ג4 עם כלי נוסף. אם אכן כך הדבר, אין ספק שרדג'אבוב עשה טעות גדולה בשיקול הדעת, כיוון שבאופן מעשי לא נראה שתכנית כזו יכול לעבוד עבור השחור. נניח שהמשחק ממשיך 64.פ-ד2 א4 – כעת הלבן יכול להביא את המלך שלו לערוגה ב4, שאיננה עוד תחת איום של רגלי שחור. ואם ינסה השחור להכין זאת על-ידי קידום המלך שלו ל-ג5, הפרש הלבן יכול לחזור ולהתייצב ב-ב3, כדי להדוף אותו משם בהתראת שח.

מכל מקום, לאחר עוד כמה מסעים רדג'אבוב הפסיד את הרגלי א' שלו, אבל ניצחון השחור עדיין היה רחוק מאוד מלהיות ברור לאחר שהוחלפו שני הרגלים האחרים באגף המלכה. אחרי 15 מסעים נוספים המשחק הגיע לעמדה הבאה (המסע האחרון היה 79…פ-ה5 של השחור):

רדג'אבוב-קרלסן 5

סביר להניח שהלבן היה יכול עוד להחזיק מעמד אם היה משחק 80.מ-ד4, אבל במקום זאת שיחק 80.פ-ג4? שאוביקטיבית הוא כנראה השגיאה המכריעה. המסע הזה תוקף את הפרש השחור ואת הרגלי השחור על א5, ויכול להיות שרדג'אבוב סבר כי בכך הוא כופה על קרלסן להחליף פרשים, דבר שהיה מקל מאוד על הגנת הלבן. אבל במקום זאת קרלסן שיחק בתגובה 80…פ-ד3+! 81.מ-ד4 (אם יכה הלבן את הפרש עם הרץ, השחור יקבל רגלי חופשי שני – בנוסף לזה שעל הטור א' – על ד3, דבר שיכריע את המשחק). כאן היה קרלסן יכול פשוט ללכוד את הרגלי שעל ו2, אבל הוא מצא מסע שהיה אפילו יעיל יותר – 81…פ-ג1! (תוקף את הרץ הלבן) 82.ר-ו1 ר-ב5 וכעת אם ילכוד הפרש את הרגלי על א5 (כפי שעשה רדג'אבוב) יפסיד הלבן כלי שלם – כלומר, את הרץ שעל ו1; ואם לא ילכוד אותו, יהיו כלי הלבן משותקים וגם כן יפסיד במהרה. רדג'אבוב נכנע במסע ה-89.

***********

מכיוון שקרמניק, באותו הזמן, לא הצליח לגבור על גלפנד שהפגין הגנה עיקשת, הניצחון של קרלסן איפשר לו להשוות את מספר הנקודות לזה של קרמניק ולמעשה לעקוף אותו בזכות שיטת שוברי-השוויון. עם תחילת הסיבוב האחרון (שבו שיחקו קרלסן בלבן נגד סוידלר וקרמניק בשחור נגד איוונצ'וק) היה ברור, איפוא, שתוצאה זהה לשני המתחרים פירושה ניצחון בטורניר לקרלסן (כלומר, שניצחון לקרלסן במשחק יבטיח לו את הזכייה ללא קשר למה שיעשה קרמניק), וכי כדי שקרמניק יזכה עליו להשיג תוצאה טובה יותר.

את מה שקרה בשני המשחקים נראה שצריך לנתח באופן פסיכולוגי יותר מאשר שחמטאי טהור. שני השחקנים השיגו מהפתיחה עמדות סבוכות שאיפשרו משחק ארוך ומורכב (קרמניק, כמי ששיחק בשחור, היה אמנם צריך לקחת סיכונים גדולים יותר לשם כך), ונראה שניסו לקחת בחשבון את ההתפתחויות במשחק השני כדי להחליט עד כמה כדאי להם להתאמץ ולזכות – או האם אפשר להסתפק בתיקו. קרמניק, לפחות, הודה בפה מלא במסיבת העיתונאים שאיבד ריכוז בשלב מסויים כיוון שלאור מה שקרה במשחק השני היה קשה לו מאוד להחליט אם לשחק על תיקו או על ניצחון (כשהמשמעות של "משחק על ניצחון" הייתה למעשה סיכויי הפסד גדולים, מאחר ועמדת השחור לא באמת הצדיקה זאת). בסופו של דבר ההצטברות של הלחץ, העייפות וחוסר-הוודאות הכריעה את קרלסן וקרמניק בערך באותו הזמן – באיזור המסע ה-30 שניהם איבדו לגמרי שליטה על המשחקים שלהם והפסידו במהירות.

לקרלסן קרה במשחק נגד סוידלר דבר נדיר מאוד אצלו – הוא נקלע לדוחק-זמן חריף, דבר שכאשר הוא מתרחש במשחקים של קרלסן מי שסובל ממנו הוא כמעט תמיד היריב (כפי ששני סיבובים קודם לכן הפסיד לאיוונצ'וק בצורה שבה לעתים קרובות שחקנים אחרים מפסידים נגדו). זה היה סימפטום ברור לכך שמשהו איננו כשורה. רב-האמן האנגלי דניאל קינג סיפר שדיבר במהלך המשחק עם המנהל האישי של קרלסן וזה היה מודאג מאוד ממצב העייפות שלו, כיוון ששם לב לכך שקרלסן החל לשתות מבקבוק הקולה שהביא עימו כבר בשעה הראשונה של המשחק, בעוד שלפני המשחק סיכמו ביניהם שיתחיל לשתות ממנו רק בשעה הרביעית, כדי לקבל אנרגיה.

***********

כמה מילות סיכום על התוצאה והמתחרים.

הניצחון של קרלסן איננו מהסוג הפישרי או הקספרוביאני, שדורס את המתחרים האחרים ומשאיר אותם הרחק מאחור. הוא היה צריך להילחם עליו בשיניים ובציפורניים, ובמיוחד בשלושת הסיבובים האחרונים – בהם הפסיד פעמיים (ועוד בלבן) – נראה פתאום מעט חבוט ומרוט ופגיע. אבל בין שני ההפסדים הללו גם ניצח משחק הירואי כשהיה עליו לחץ אדיר. ובכלל היה צריך להתמודד עם לחץ עצום של ציפיות, כיוון שלאור הישגיו בטורנירים "נורמליים" בשנים האחרונות נחשב לפיבוריט ברור והיה היחיד מבין המשתתפים שכל תוצאה מלבד מקום ראשון תחשב עבורו באופן חד-משמעי ככישלון. אז בעצם לא קרה כאן שום דבר מפתיע, אבל בכל זאת מדובר בהישג לא רע עבור בחור בן 22. כפי שציינתי בפוסט המבוא, מהירות גרף ההתפתחות של הקריירה שלו מזכירה בינתיים מאוד את זו של קספרוב.

הופעתם של קרלסן וקרמניק שיקפה היטב את סגנונות המשחק של שניהם, על נקודות החוזק – וגם, לעתים, החולשה – שלהם. קרמניק הוכיח שוב שהוא גדול התיאורטיקנים של הפתיחה בדור הזה. במסיבת העיתונאים לאחר המשחק בסיבוב הלפני האחרון, גלפנד אמר: "מדהים כמה רעיונות בפתיחה ולדימיר מייצר – כנראה יותר מאשר כולנו [כלומר, כל שחקני הצמרת האחרים] ביחד". זה היה אחרי שקרמניק הפתיע אותו כבר במסע החמישי עם רעיון שהוביל ליתרון משמעותי של הלבן (לא רק מסע בודד, אלא ממש רעיון למערך פתיחה שלם – מה שמכונה system). כמעט בכל משחק בטורניר קרמניק הציג רעיון מוצלח כלשהו בפתיחה, בין אם כדי להשוות בשחור או כדי לקבל יתרון בלבן, והיה באופן שיטתי זה שקיבל את העמדות הטובות ביותר בשלבים המוקדמים של המשחק. להוציא את הסיבוב האחרון, שבו היה חייב לשחק על ניצחון בשחור, קרמניק היה בצרות (פוטנציאליות) בדיוק למשך מסע אחד בכל הטורניר – כשעשה טעות טקטית במשחק הראשון שלו נגד גלפנד, בסיבוב השביעי (שגלפנד לא ניצל). וזו הייתה טעות נקודתית, לא תוצאה של נחיתות מתמשכת.

מצד שני, משהו בחוש המעשי של המשחק היה פחות חד או יעיל אצל קרמניק מאשר אצל קרלסן. אפשר לתאר זאת במונחי "ניצול מצבים": אם נשים בצד את המתנה שקיבל מגרישצ'וק בעמדה שווה לחלוטין, קרמניק השיג עדיפות ברורה בשישה משחקים והצליח לנצח רק שלושה מתוכם (את ה"החמצות" אפשר לספור במשחקים שלו בלבן נגד ארוניאן, קרלסן, וגלפנד). וגם באחד מהשלושה האלה, כפי שראינו, כמעט השמיט את היתרון והיה זקוק לשגיאה גסה של ארוניאן כדי לנצח לבסוף.

קרלסן, לעומת זאת, השיג יתרון בחמישה משחקים ומימש את הניצחון בכולם (וכפי שראינו, נגד רדג'אבוב היתרון הזה היה מיקרוסקופי למדי בתחילה). בכלל, נדיר מאוד בזמן האחרון לראות את קרלסן מסיים בתיקו מעמדה עדיפה, כיוון שכאשר הוא משיג עמדה כזו הוא כמעט תמיד מנצח. כאשר הוא מסיים בתיקו זה בדרך-כלל או מעמדה שווה לחלולטין ו"מתה" באופן מעשי, או מעמדה נחותה שבה הוא צריך להילחם על תיקו. ואם שוב נשים בצד את הסיבוב האחרון – שהתקיים בתנאים שהקשו מאוד לשחק שחמט נורמלי – קרלסן נקלע לעמדות נחותות באופן משמעותי ארבע פעמים במהלך הטורניר (כולל נגד קרמניק עצמו), והציל שלוש מתוכן. מה שממחיש עוד תכונה שלו – הוא נוטה להיות מגן מצויין וקר-רוח.

הטבלה הסופית מראה את סוידלר וארוניאן קרובים מאוד לקרלסן וקרמניק, אבל כשלוקחים בחשבון את רצף האירועים בטורניר יש בכך משהו שמרמה קצת, בעיקר לגבי סוידלר שזינק למעלה עם שני נצחונות רצופים בשני הסיבובים האחרונים, כשכבר היה לגמרי מחוץ לתחרות על המקום הראשון ומבחינה זו שיחק ללא לחץ. גם ארוניאן הצליח לשפר קצת את מצבו בטבלה בעקבות ניצחון שלא שינה הרבה בסיבוב האחרון על רדג'אבוב, לאחר שהפסיד שלושה מתוך ארבעה משחקים קריטיים בסיבובים 12-9.

יש משהו סמלי בכך שגלפנד וגרישצ'וק, שני הפינאליסטים של גמר המועמדים הקודם, חולקים את אותו מקום (לפחות מבחינת מספר נקודות) בחציה התחתון של הטבלה – הדבר ממחיש עד כמה היה פורמט הטורניר הנוכחי של המועמדים פחות נוח מבחינתם מאשר פורמט דו-הקרבות הקצרים של הסבב הקודם (או, לחילופין, עד כמה ניצלו ביעילות את הסיכויים שהפורמט הקודם העניק להם). מבין השניים הייתי בכל זאת מציין את הופעתו של גלפנד כמרשימה יותר, הן בשל מספר ואיכות הנצחונות שלו (עליהם כתבתי בפוסט הקודם) והן בשל ה"הצגה" שנתן בסיבוב העשירי נגד קרלסן, כשאילץ את הנורבגי להתעלות כדי לנצח והפך שותף למשחק שהיה אולי הטוב בתחרות.

במקום שלפני האחרון ניצב דוקטור ואסילי ומיסטר איוונצ'וק, הפקטור-X הגדול של התחרות. מעבר לעצם העניין או השעשוע שסיפקו התנודות המטורפות כמעט בדרגת האיכות והרצינות של משחקו מסיבוב לסיבוב, נדמה לי שכיוון וגרם בסופו של דבר נזק שווה לקרלסן ולקרמניק, בכך שלקח נקודה וחצי משניהם, התחושה היא שמימד הרנדומליות שהכניס לתוצאות הסופיות לא היה גדול באופן חריג.

אולי ישנו צדק פואטי מסויים בכך שבמקום האחרון ניצב השחקן היחיד שלמעשה לא העפיל לטורניר בזכות הישגיו, ומקומו נקנה בכסף. נזכיר – שלושה שחקנים (קרלסן, ארוניאן וקרמניק) העפילו בזכות מד-הכושר שלהם; עוד שלושה (סוידלר, גרישצ'וק ואיוונצ'וק) העפילו מארוע מסויים – גביע העולם של 2011; וגלפנד העפיל כ-runner-up של סבב אליפות העולם הקודם. רדג'אבוב היה בחירת הווילד-קארד של המארגנים כיוון ש-SOCAR, חברת הנפט הלאומית האזרית, היתה המממן הראשי של האירוע (למרות שגם היה המדורג מס' 4 בעולם, ולכן לא נראתה בחירתו כמוזרה או בעייתית במיוחד); כמובן שזו היתה בעצם המטרה של פיד"ה כשיצרה את הקטגוריה של "בחירת המארגנים" – למשוך ספונסרים שיוכלו להזמין את השחקן "שלהם". רדג'אבוב התחיל את הטורניר בצורה לא רעה, אבל לאחר שני משחקים מתסכלים מאוד – הפסד לארוניאן כתוצאה מטעות טפשית בסיבוב השישי והחמצת ניצחון ברור נגד קרלסן בסיבוב השביעי – נראה היה שקרס מבחינה מנטלית במחצית השנייה, בה הפסיד חמישה מתוך שבעה משחקים.

***********

ועוד דיאגרמה אחת לסיום:

קרלסן-סוידלר

זו העמדה הסבוכה והכאוטית שהתקבלה במשחק קרלסן-סוידלר לאחר מסעו ה-29 של השחור. בשלב זה כבר החל קרלסן לאבד את השליטה על המשחק – למרות שהמחשב מראה כי מבחינה אוביקטיבית מצבו של הלבן עדיין שפיר, יש צורך למצוא לשם כך כמה מסעים אנטי-אינטואיטיביים שכמעט ואין אפשרות אנושית לגלות אותם בדוחק-זמן כמו זה שקרלסן היה נתון בו. הרץ הלבן על ו6 מותקף, וכדי להגן עליו קרלסן שיחק את המסע הטבעי 30.ר-ח4, שהוביל אותו לצרות. פעם היה יכול לקחת לטובי המנתחים ימים, אפילו שבועות, כדי להחליט מהו באמת המסע הטוב ביותר ללבן; היום די בכמה שניות של ניתוח על-ידי מחשב, ואלפי קיביצרים ברשת מתחילים לזעוק שקרלסן טעה טעות איומה. במסיבת העיתונאים סוידלר חשב עדיין שלשחור יתרון ברור בעמדה זו. כשהגיע מעט לאחר מכן לעמדת השידור, לראיון עם המנחה לורנס טרנט, אמר לו: "נאמר לי עכשיו שבעמדה הזו המסע 30.ר-ח8 [המוזר מאוד למראה] הוא כנראה הטוב ביותר ושללבן יתרון. אני חושב שזה אומר לך כל מה שאתה צריך לדעת על מצבו הנוכחי של השחמט."

אחרי חיפה לפני ק"ש (התולעת)
Slow Twitch (פוסט היכרות)

40 Comments

דורפן 3 באפריל 2013

קודם כל תודה – ועכשיו שאלה – בהקשר ההפסד של גרישצ'וק בסיום הרגלים.

לשחקן ברמה מאד נמוכה כמוני – מהם העקרונות בכדי לשפוט במהירות (אני לרוב משחק משחקי 10-15 דקות) אם סיום רגלים הוא לטובתי (בהנחה שמספר הרגלים זהה)

שחר דמרי (גמל) 3 באפריל 2013

רונן, משום מה נעלמה האפשרות לעשות לייק לפוסט דרך הפייסבוק

ארנון 3 באפריל 2013

לעיתים אין ברירה וצריך לחשב במדוייק את הוריאנטים, כמו בסיום ארוניאן-קראמניק.
אם אין זמן לשום חישוב מדויק, אתה מאד תרצה שליריב שלך לא יהיה רגלי חופשי מוגן. במשחק שציינת הרגלי ד4 של שחור יכול לזכות בהגנה ג5, כך שממש לא ברור למה גרישצ'וק בחר בהמשך הזה (בפורומים השונים כמובן מעלים את האפשרות של קונספירציה רוסית).

אייל 3 באפריל 2013

לגבי סיומי רגלים – קשה קצת לתת תשובה קצרה… צריך לדעת את העקרונות הבסיסיים של הסיומים האלה. כלומר, זו הסיבה שבגללה ספרים כלליים על סיומים מתחילים (כמעט) תמיד בפרק על סיומי רגלים – כי כל הסיומים האחרים מניחים בתוכם, בעצם, את הידע הזה (בגלל שתמיד צריך לדעת לשפוט בסיטואציות מסויימות מה יקרה אחרי חילופי כלים שיובילו אליהם).

תומר 3 באפריל 2013

בתור שחקן ברמה נמוכה מאוד גם כן (מגרד את ה-1200 מלמטה) אני חושב שזאת ידיעה די חסרת טעם, הרי כל המושגים האלה של עמדה טובה או יתרון מקבלים משמעות רק כאשר כאשר לשני השחקנים יש את היכולות לשחק בצורה כזאת שתנצל את היתרון.
ברמות הנמוכות (בהנחה שאתה לא משחק מול שחקנים ברמה גבוהה/נמוכה בהרבה ממך) הסיכוי שאחד הצדדים יעשה טעות משמעותית שתהפוך את היתרון ללא רלוונטי היא מאוד גבוהה ולכן אני פשוט ממליץ לשחק עד הסוף המר (או מתוק!) :)

אלי(המקורי) 3 באפריל 2013

תלמד קצת קאפאבלנקה, הוא היה מומחה בסיומי משחק

שי 3 באפריל 2013

תודה על הזרקור לצד הפסיכולוגי. אני לא חובב שח גדול, אבל לפני החג צפיתי בשידור הישיר של הסיבוב ה-13 והיה אפשר להרגיש את המתח שנוצר.

איציק 3 באפריל 2013

אייל,
כרגיל מרתק, תענוג לקרוא, תודה.
מתי ואיפה יתקיים הגמר אנאנד-קארלסון, וכמה סיבובים יהיה? האם זה כמו הפורמט נגד גלפנד? עד כמה ההכנה לדו קרב כזה שונה מההכנה לתחרות שהסתימה?

דורפן 3 באפריל 2013

נדמה לי שלהודו אופציה ראשונה לארח את הקרב. אבל עד כמה שידוע לי אנאנד יעשה הכל להכשיל את האפשרות שזה יהיה בהודו…

דורפן 3 באפריל 2013

כי הוא לא רוצה מאות עיתונאים שלא מבינים בתחום שיבקשו ממנו השוואות לסצ'ין טנדולקר ואלפים שמריעים לו בדרך למשחק כל יום. הוא רוצה שקט. הוא קיים פעם אחת דו קרב בהודו והפסיד

אייל 3 באפריל 2013

נכון, ולעומת זאת ב-2010 נגד טופאלוב אנאנד זכה בטריטוריה ביתית של היריב שלו (בסופיה); בעצם גם למוסקבה בדו-קרב האחרון אפשר לקרוא פחות או יותר טריטוריה ביתית של גלפנד.

אייל 3 באפריל 2013

לפי לוח-השנה של פיד"ה הדו-קרב אמור להתקיים בנובמבר השנה, אבל תאריכים ראשוניים כאלה הם בדרך-כלל רק בסיס לשינויים כך שהייתי מהמר על מתי שהוא ב-2014. ברירת המחדל היא לעשות את הדו-קרב באותו פורמט (שהוא כבר קבוע מאז 2006), אבל כעת יתחיל משא-ומתן על התנאים אז אם שניהם מסיבה כלשהי מעוניינים לשנות יכול להיות שזה יקרה – למרות שזה כמובן תלוי גם ב-פיד"ה. על פני הדברים אני לא רואה את אנאנד מעוניין, למשל, בדו-קרב יותר ארוך – לאור הפרשי הגיל סביר להניח שזה יהיה לטובת קרלסן.

אגב, הנה דברים שאמר אנאנד על קרלסן לאחר הטורניר (בתרגום גוגל לאנגלית מאתר נורבגי) –

http://translate.google.com/translate?hl=en&sl=auto&tl=en&u=http%3A%2F%2Fwww.nrk.no%2Fsport%2Fmotstanderen_-_-magnus-er-favoritt-1.10971136

ארנון 3 באפריל 2013

אייל – סחתין על הפינאלה המצויינת שלך. קרלסן וקראמניק צריכים ללמוד ממך.

שני הגרוש שלי:
בתחבולה של קראמניק נגד ראג'בוב, חשוב להבהיר מדוע הקפיד (במסע ה-32) לסלק את המלכה השחורה מ-א4. אם המלכה היתה ניצבת שם, התחבולה הסופית לא היתה עובדת, כי אחרי 33.פ:ה7+, השחור היה יכול להכות את הפרש, כי אחרי 34.מה-ג8+ (או צ-ב8+), אפשר היה לחסום את השח עם צ-ה8 (שמוגן בהסתעפות זאת ע"י המלכה ב-א4).

לגבי ההכנה המצוינת של קראמניק. ישנם אנשים שחוששים כי הדו-קרב אנאנד-קרלסן יספק לנו פחות חידושים תיאורטיים מאשר היה מספק אנאנד-קראמניק. מקוה שקרלסן בכל זאת יחרוג ממנהגו ויכין כמה רעיונות מעניינים גם בפתיחות, ולא ידבוק בגישה שהקנתה לו את הניצחון כאן – נשרוד את הפתיחה, נתיש את היריב, ובסוף נמצא דרך לניצחון.

לגבי השידורים באתר הרשמי. היתה חוויה בלתי רגילה, והפורומים של חובבי השחמט בעולם יוצאים מגדרם כדי לשבח את המארגנים, את האמן הבינלאומי לורנס טרנט ופרשניו (שורט, נאן ועוד), ואת המראיינת הנפלאה במסיבת העיתונאים אנסטסיה קרלביץ'. האירוע חשף את השחמט לאלפי אנשים וענה על כל הציפיות. תענוג.
וכמובן גם כאן באתר זכינו ליהנות מהפוסטים שלך.

דורפן 3 באפריל 2013

אנסטסיה קרלביץ' היא קצינת העיתונות של פיד"א. בעצמה רב אמן נשים והייתה נהדרת גם בגלפנד-אנאנד

גיל 3 באפריל 2013

בוא נגיד שגם המראה שלך לא מזיק…

גיל 3 באפריל 2013

שלך=שלה

דורפן 3 באפריל 2013

חחחח…. כבר נתת לי מחמאה ואתה חוזר בך.
מהיכרותי המועטה את פיד"א המראה שלה הוא דרישה

גיל 3 באפריל 2013

בוא נגיד שהמראה שלך הוא רק בונוס על הכתיבה.

עמיחי 3 באפריל 2013

ואני חששתי שאם יהיה דו-קרב אנאנד-קראמניק, נזכה לראות את אליפות העולם בשחמט לפתיחה: ד4 (שבטח הייתה מובילה למספר גדול מאוד מאוד של תוצאות תיקו).
לפחות עם קארלסן נזכה למגוון גדול של פתיחות, מה שכנראה יקשה על אנאנד את ההכנה, וכך נזכה לראות, אני מקווה, עמדות מעניינות על הלוח וגם קרבות אמיתיים (לא קרבות הכנה) בין שני שחקנים שלא מן העולם הזה מבחינת רמה ואיכות.

לעניין השידורים באתר הרשמי מסכים לחלוטין.
מעבר לרמת הניתוחים הגבוהה, להומור (הרבה בזכות שורט ששיתף פעולה עם טרנט) למגוון רחב של משתתפים מוכרים יותר ומוכרים פחות, רמת השידור ברמה הטכנית הייתה גבוהה, למעט יום אחד בלבד שבו החולצה של טרנט עשתה לי מיגרנה.

אייל 3 באפריל 2013

ארנון – תודה, אתה צודק כמובן לגבי הרעיון הטקטי שעומד מאחורי המסע 32.צ-ב4 במשחק קרמניק-רדג'אבוב, שכחתי לציין את זה.

לגבי קרלסן והפתיחות – די ברור שלא יהיה לו את העומק של קרמניק בתחום הזה, אבל מצד שני יש גם יתרונות משמעותיים לגישה שלו, כמו דרגה מאוד גדולה של "רוחב" ו-ורסטיליות. בטורניר זה יעיל כדי להתאים פתיחה לכל יריב, אבל גם בדו-קרב זה יכול להיות יעיל כדי להקשות על היריב להתכונן אליו. במקום לנהל דו-קרב תיאורטי בהסתעפות חוזרת אחת, למשל, אני בהחלט רואה אותו מחליף פתיחה כל משחק, כמו שפישר עשה בחלק המאוחר של הדו-קרב עם ספסקי.

כשאני מנסה לחשוב על הצורה בה שיחק את הפתיחות בטורניר הזה, מצטיירת לי התמונה הבאה:

שבעה משחקים בהם שיחק את הפתיחה בצורה סבירה בהחלט עד טובה מאוד – נגד גלפנד (בשני המשחקים), נגד גרישצ'וק (בשני המשחקים), נגד סוידלר (בשני המשחקים), ונגד ארוניאן בשחור (בהנחה שכל מה שהיה מעוניין בו שם זה תיקו סולידי).

שני משחקים בלבן שבהם לא השיג שום דבר ממשי אם כי גם לא נגרם נזק ממשי, והדבר הוביל לתיקו מהיר – נגד קרמניק וארוניאן.

שלושה משחקים בהם קיבל עמדה מפוקפקת אבל יש בהם "נסיבות מקלות" – נגד קרמניק בשחור (קרמניק הוא המומחה הגדול בהיסטוריה לפתיחה הקטאלונית, זה יכול לקרות לכל אחד נגדו); נגד רדג'אבוב בשחור (שם הוא היה חייב לשחק על ניצחון ולכן הימר קצת); ונגד איוונצ'וק בשחור (הוא שיחק הסתעפות נדירה מאוד ואיוונצ'וק, שהוא freaking genius בימים הטובים שלו, מצא על גבי הלוח מסע שאף אחד לא חשב עליו קודם – 11.מה-א3!)

שני משחקים שבהם באמת שיחק את הפתיחה פשוט בצורה מרושלת עד גרועה מאוד – אלה בלבן נגד רדג'אבוב ואיוונצ'וק.

איציק 3 באפריל 2013

נראה לי שנגד אנאנד לא יהיה לקארלסון יתרון בזמן כמו נגד רוב היריבים, כיוון שגם אנאנד משחק מהר יחסית. כמו קארלסון גם אנאנד מומחה למצוא פתרונות מדויקים על הלוח. האם זה יכול לתת רמז לצורה בה מצופה הקרב להתפתח?

אייל 3 באפריל 2013

כתבתי על זה תשובה די מפורטת, אבל אני רואה שהיא "ממתינה לאישור" כרגע…

איציק 3 באפריל 2013

דורפן,
האם תוכל לשחרר את התשובה של אייל בבקשה… Please

אייל 3 באפריל 2013

יש לי תחושה שבדו-קרב בין קרלסן לאנאנד תהיה חשיבות גדולה מאוד לשאלה מי יצליח יותר לכפות את סיגנון המשחק שנוח לו, מעבר לבחירת הסתעפות פתיחה כזו או אחרת.

כשמסתכלים על משחקים קודמים בין השניים, נראה שאנאנד מצליח יותר במשחקים שיש בהם סיבוכים טקטיים גדולים, ושמגיעים לעמדות שמכונות "אי-רציונליות":

http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1482367
http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1602101

(ואלה שני משחקים שבהם קרלסן דווקא השיג עמדה מצויינת מהפתיחה)

בעוד שקרלסן מצליח יותר בעמדות שמאפשרות משחק פוזיציוני "נקי":

http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1536059
http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1693032

אגב, מאזן הראש-בראש ביניהם נוטה בינתיים בבירור לטובת אנאנד (6-2 ו-19 תיקו במשחקים קלאסיים), אבל מכיוון שארבעה מתוך ששת הנצחונות של אנאנד הושגו ב-2007/8, כשקרלסן היה רק בן 17-16, זה אומר מעט מאוד.

גיל 3 באפריל 2013

אני חושב שהמשפט האחרון שציטטת אומר הכל. הכניסה של המחשבים מעקרת במידה מסוימת את המשחקים עצמם.

האם נגד אנאד יש סיכוי קטן יותר שקרלסן ילחץ נפשית בגלל שמדובר בשחקן אחד? אולי בגלל שלפעמים משיגים תיקו מהיר ונחים?

גיל 3 באפריל 2013

אגב, מעניין כבר כמה זמן לא היה רוסי או יוצא חבר המדינות בקרב על התואר. אני מניח שלפני אלייכין, משהו כמו 80 שנה לפחות?

גיל 3 באפריל 2013

קפבלנקה-לסקר עד כמה שאני מבין.

איציק 3 באפריל 2013

גלפנד :-)

אייל 3 באפריל 2013

הפעם האחרונה היתה דווקא ממש לא מזמן, ב-2010 (אנאנד-טופאלוב, שהוא בולגרי). אבל לפני זה צריך באמת ללכת עד קפבלנקה-לסקר ב-1921.

צור שפי 3 באפריל 2013

אייל – המון תודות על הכיסוי המרתק הזה. נהניתי מאוד.

אריאל גרייזס 3 באפריל 2013

המון תודה על הכיסוי, פשוט תענוג, אפילו לחובב ברמה נמוכה כמוני.

בליקי 3 באפריל 2013

מצטרף למחמאות. פוסטרים מרתקים

בליקי 3 באפריל 2013

גם הפוסטים

פאקו 3 באפריל 2013

סיקור נהדר. מחכה בקוצר רוח לאליפות ובה גם לסיקור שלך.

איציק 3 באפריל 2013

ממתין לאליפות, אך אשמח לפוסטים נוספים בנושא שחמט הרבה לפני האליפות עצמה.

שיימס 3 באפריל 2013

אייל,
מצטרף למחמאות על הפוסטים. ממש כייף. מקווה שתהייה גם המשכיות, כמו שכבר ציינתי אולי אפילו על הליגה המקומית.
בקשר לדו קרב על אליפות העולם שיצא לנו- נראה שעולם השחמט זכה לקבל את הדו קרב המתבקש ביותר, היות שקרלסן כבר כמה שנים הכשרון העולה ולמעשה השחמטאי הטוב בעולם באופן מעשי. עם כל הכבוד לגלפנד (ויש המון), כבר שנה שעברה, העובדה שהגיעה קרב על הכתר הייתה מאד מפתיעה ולא ממש משקפת. שלא לדבר על כך שקרלסן בחר להחרים את התחרות.
נראה שלו לא היה מדובר על דו קרב, בו לקרלסן יש הרבה פחות נסיון מאנאנד, היה לנו פיבוריט ברור כאן.
מה דעתכם, האם אפשר לדבר על פיבוריט ברור לדו קרב הזה או כל תוצאה תתקבל בהגיון?

אייל 3 באפריל 2013

לאור היכולת שהשניים מפגינים בזמן האחרון אני חושב שקרלסן הוא הפיבוריט הטבעי, אבל כמו שציינת בעצמך – דו-קרב זה לא אותו דבר כמו טורניר, ולאנאנד יש המון ניסיון בפורמט הזה שאין לקרלסן (הדו-קרב הרציני היחיד שקרלסן שיחק היה של 6 משחקים בגיל 16 נגד ארוניאן, במסגרת המוקדמות לקראת טורניר אליפות העולם של 2007). אגב, בראיון עם אנאנד שצירפתי אליו לינק בהערה לתגובה 3 אנאנד עצמו מבטל את החשיבות של הגורם הזה כשהוא נשאל עליו, אבל יש לי רושם שזה כבר חלק מהלוחמה הפסיכולוגית…

עידו 3 באפריל 2013

מצטרף גם אני לכל המברכים הסיקור היה פשוט מצויין! כמו כן אם אפשר להמשיך לקבל את הפוסט באופן קבוע כל פעם שיש סיבה לכך אשמח :)

ש. בן ד. 4 באפריל 2013

תודה רבה על כל הסיקורים במהלך הטורניר, הצלחת להעביר את הטורניר בצורה מעניינת ומחכימה.
הלוואי ויתר הפרשנים בארץ ילמדו משהו מזה…

Comments closed