הגרנד פרי והטורניר לזכר אליוכין – סיכום ביניים

טופאלוב מוביל את הגרנד פרי לאחר שמונה סיבובים; הפתעות רבות בחציו הפריזאי של הטורניר לזכר אלוף העולם הרביעי

טורניר הגרנד פרי ב-צוג (שוויץ), שהוא השלישי בסידרת טורנירים שאת מקומה בסבב אליפות העולם הסברתי בפוסט הקודם, השלים כבר שמונה סיבובים, ונותרו לסיומו עוד שלושה (שישוחקו החל מהיום, בעקבות יום המנוחה השני). ההפרשים בין השחקנים גדלו קצת מאז הסיבוב הרביעי, אם כי התחרות עדיין צמודה למדי. נכון לעכשיו, כך נראית הטבלה:

1. טופאלוב, 5.5 נקודות (שלושה נצחונות וחמישה תיקו)

2. פונומריוב, 5 נקודות (שני נצחונות ושישה תיקו)

4-3. קריאקין וקרואנה, 4.5 נקודות (קריאקין – ניצחון ושבעה תיקו; קרואנה – שני נצחונות, הפסד וחמישה תיקו)

7-5. נקאמורה, מורוזביץ' וקמסקי, 4 נקודות (נקאמורה – ניצחון, הפסד ושישה תיקו; מורוזביץ' וקמסקי – שני ניצחונות, שני הפסדים וארבעה תיקו)

10-8. ממדיארוב, לקו וגירי, 3.5 נקודות (הפסד ושבעה תיקו)

12-11. ראדג'בוב וקסימדז'אנוב, 3 נקודות (ראדג'בוב – שני הפסדים ושישה תיקו; קסימדז'אנוב – ניצחון, שלושה הפסדים וחמישה תיקו)

וסלין טופאלוב לא רק מוביל את הטבלה, אלא גם מפגין בינתיים את השחמט המרשים ביותר. ייתכן שהטורניר הזה מסמן חזרה שלו אל מרכז הזירה, לאחר התרחקות של מספר שנים ממנה. טופאלוב היה שחקן דומיננטי מאוד בין 2005 ל-2010: הוא זכה באופן מרשים ביותר באליפות העולם של פיד"ה ב-2005 (בתקופת הפיצול בין פיד"ה לבין השושלת ה"קלאסית" של אלופי העולם, שהמשיכה מקספרוב דרך קרמניק); שיחק שני דו-קרבות על אליפות העולם, ב-2006 (דו-קרב ה"איחוד" נגד קרמניק) ו-2010 (נגד אנאנד), אם כי הפסיד בשניהם; ובמהלך תקופה זו גם זכה במספר ניכר של טורנירים והוביל לעתים את רשימת הדירוג (או לפחות היה קרוב לראשה). מאז הפסדו לאנאנד בדו-קרב של 2010 היתה צניחה משמעותית בהישגיו, והוא גם החל למעט בהופעות בטורנירים. אם טופאלוב אכן חוזר אל כושרו הקודם, יהיה מעניין ביותר לראות אותו בטורניר הבא שישחק בנורבגיה (בחודש מאי), בו ישתתפו מרבית שחקני הטופ-10 העולמי, כולל קרלסן וארוניאן. כמו כן, ניצחון בטורניר הנוכחי, לאחר שכבר השיג מקום ראשון משותף בטורניר הגרנד פרי הקודם שהשתתף בו, יגביר מאוד את סיכוייו להעפיל לתחרות המועמדים הבאה.

טופאלוב ידוע בדרך-כלל בסגנונו הטקטי והחריף מאוד, והניצחון הראשון שהשיג בטורניר זה – נגד לקו בסיבוב השני – אכן היה תוצאה של סיבוכים טקטיים פרועים למדי. אבל בכמה משחקים אחרים הרשים דווקא בסגנון עמדתי שקול ומבוקר, כמו בניצחונו על נקאמורה בסיבוב החמישי. גם ניצחונו השלישי, על מורוזביץ' בסיבוב השמיני, היה מרשים למדי, בין השאר כיוון שמורוזביץ' הפתיע אותו בחידוש תיאורטי סבוך כבר במסע התשיעי, וטופאלוב הצליח למצוא לכך תשובה טובה מאוד על גבי הלוח, ללא הכנה מוקדמת. (משחק זה התנהל בהסתעפות של הפתיחה האנגלית בה ניצח גלפנד את ראדג'בוב בתחרות המועמדים, ניצחון עליו כתבתי באחד הפוסטים במהלך התחרות – גלפנד הציג שם רעיון חדש ויעיל ביותר עבור השחור במסעים 14-13, כך שברור כי הלבן צריך לחפש שיפור בשלב קודם; חידושו של מורוזביץ' מהווה את הניסיון הראשון שנראה בדרגים הגבוהים מאז אותו משחק למצוא שיפור כזה.)

ואם נגענו בחידושים תיאורטיים בתחום הפתיחה, יש לציין כי למרות מה שהצליח טופאלוב לעשות באותו משחק שהזכרתי, טורניר הגרנד פרי גם מספק – כרגיל ברמות הגבוהות – לא מעט דוגמאות לכוח הרב שיש לחידושים כאלה במשחק תחרותי. למשל, במשחק מהסיבוב הראשון של קרואנה נגד ראדג'בוב. השחקן האזרי (שכפי שניתן לראות מהטבלה, עוד לא התאושש מהמשבר שפקד אותו בזמן תחרות המועמדים, בה סיים אחרון בתוצאה גרועה מאוד) שיחק בשחור את מה שמכונה הגנת שלימאן בפתיחה הספרדית: 1.ה4 ה5 2.פ-ו3 פ-ג6 3.ר-ב5 ו5:

  bviewa

המסע השלישי של השחור נחשב זמן רב למפוקפק מאוד ולא שוחק כמעט ברמות הגבוהות, אבל ראדג'בוב עשה לו בשנים האחרונות רהביליטציה כשהפך אותו לאחד מכלי הנשק העיקריים שלו בשחור נגד 1.ה4, והוכיח שניתן להשיג איתו תוצאות סבירות ברמות הגבוהות, ושיש בו אפילו מידה רבה של סולידיות. כפי שניתן לראות כאן, מאז 2007 השיג ראדג'בוב עם הגנת שלימאן תיקו נגד שחקני צמרת רבים, ביניהם קרלסן, אנאנד, טופאלוב וסוידלר. אלא שדבקות כזו בהסתעפות מסויימת, לצד המומחיות שהיא מעניקה לשחקן, הופכת אותו גם לצפוי ולכן פגיע יותר להכנה ביתית מצד שחקנים אחרים. (כפי שציינתי בזמן תחרות המועמדים, קרלסן למשל מחליף בזמן האחרון פתיחה כמעט בכל משחק, מה שהופך אותו להרבה פחות פגיע מבחינה זו.) המשחק נמשך 4.ד3 ו:ה4 5.ד:ה4 פ-ו6 6.0-0 ר-ג5 7.ר:ג6 ב:ג6 8.פ:ה5 (השחור מקריב כאן רגלי תמורת זוג הרצים ופיתוח כלים טוב) 0-0 9.פ-ג3 ד6:

 bview

 העמדה הזו הופיעה כבר מספר פעמים במשחקי צמרת, ביניהם אחד של ראדג'בוב בשחור נגד קרלסן ו-אחד של קרלסן בשחור נגד אנאנד: שני המשחקים נמשכו 10.פ-ד3 ר-ד4 11.פ-ה2 ר-ב6, והסתיימו בתיקו. אבל קרואנה מצא בעמדת הדיאגרמה רעיון חדש – במקום לסגת עם הפרש המותקף שיחק 10.פ-א4!, וכעת אם יכה השחור עם הרגלי את הפרש הלבן על ה5 ייאבד את הרץ שלו על ג5; מעבר לכך, הרעיון הוא להחליף את הפרש ברץ השחור החזק ולהיפטר מזה האחרון. המשחק נמשך 10…מה-ה8 (מגן על הרגלי ב-ג6 ותוקף עוד פעם את הפרש הלבן) 11.פ-ד3, וכעת ניתוח מראה שההמשך הטוב ביותר עבור השחור הוא 11…ר-ז4 12.מה-ה1 ר-ד4 13.ג3 ר-ב6, כדי להחליש עד כמה שניתן את עמדת הלבן לפני שהשחור מאפשר את חילוף הרץ בפרש. אבל ראדג'בוב לא הצליח למצוא על גבי הלוח את ההמשך הזה ובמקום זאת שיחק 11…פ:ה4?, כך שאחרי 12.פ(א):ג5 פ:ג5 13.פ:ג5 ב:ג5 התקבלה העמדה הבאה:

bview2

השחור החזיר לעצמו את הרגלי שהקריב, אך שילם על כך מחיר עמדתי כבד המתבטא בהחלשה חמורה של מבנה הרגלים שלו. חוץ מהרגלי המבודד על הטור א', הוא נותר עם שלישיית רגלים מבודדים על הטור ג' (רגלים כפולים על אותו טור, שאינם יכולים לתמוך זה בזה, נחשבים בעיקרון לחולשה – וכאן יש מקרה נדיר של רגלים משולשים, שהוא גרוע אף יותר מבחינה זו). העמדה אמנם אינה אבודה באופן מיידי עבור השחור, אבל בגלל חולשת הרגלים הוא נמצא בנחיתות אסטרטגית ברורה לטווח הארוך, כך שניתן לומר כי החידוש של קרואנה הוכיח את עצמו.  בסופו של דבר ראדג'בוב אכן לא הצליח להגן על העמדה הנחותה ונכנע במסע ה-51, לאחר שהפסיד מספר רגלים.

דוגמה דרמטית עוד יותר לחידוש תיאורטי והשפעתו סיפק המשחק בין קריאקין לממדיארוב מהסיבוב החמישי. המשחק התנהל בהגנת קארו-קאן, שסימן ההיכר שלה הוא 1…ג6 מצד השחור בתגובה ל-1.ה4: 2.ד4 ד5 3.פ-ג3 ד:ה4 4.פ:ה4 ר-ו5 5.פ-ז3 ר-ז6 6.ח4 ח6 7.פ-ו3 פ-ד7 8.ח5 ר-ח7 9.ר-ד3 ר:ד3 10.מה:ד3 ה6 11.ר-ד2 פ(ז)-ו6 12. 0-0-0:

bview3

זוהי ההסתעפות הפופולרית ביותר של ההגנה הזו בשחמט המודרני, וכאן הגענו למה שמכונה ברוסית tabiya – כלומר עמדה סטנדרטית ביותר, שרק ממנה מתחיל למעשה המשחק האמיתי (במאגר הנתונים הגדול של האתר chessbase היא מופיעה בכ-9,000 משחקים; בזה הסלקטיבי יותר של chessgames בכ-1,100 משחקים, רובם הגדול בדרג הגבוה). המשחק נמשך 12…ר-ה7 (פעם היה מקובל לשחק כאן מה-ג7 ולהצריח לצד המלכה; היום אופנתי יותר לפתח את הרץ כהכנה להצרחה בצד המלך) 13.מ-ב1 מה-ב6 (זה כבר מסע לא כל-כך מקובל, אם כי כזה שהחל להפוך אופנתי לאחרונה) 14.צ(ח)-ה1 0-0 15.פ-ו5 ר-ב4:

bview4

בעקבות מסעו האחרון של הרץ השחור הפרש הלבן ב-ו5 נמצא תחת איום; במשחקים קודמים שהגיעו לעמדה זו בחר הלבן או להחליף רצים או לסגת עם הפרש ל-ה3, ובשני המקרים לא השיג הרבה. כאן באה המהלומה מצד קריאקין: 16.פ:ח6+!! – הלבן פשוט מקריב כלי כדי להרוס את עמדת המלך השחור – 16…ז:ח6 17.ג3 (הלבן אינו יכול להכות מייד את הרגלי ב-ח6 עם הרץ כי אז ייאבד את הצריח על ה1) ר-א3 18.ר-ג1. מבחינה חומרית ללבן בינתיים רק רגלי אחד תמורת הכלי שהקריב, אבל ההתקפה על המלך השחור חזקה ביותר. תוכנית ההתקפה הבסיסית פשוטה וישירה מאוד ("caveman chess", כפי שקוראים לכך לעתים) – לקדם את הרגלי ז' ל-ז4 ואחר-כך ז5 כדי לפתוח את הטור מול המלך השחור, תוך ניצול עמדתה של המלכה השחורה על ב6, המקשה עליה לחזור לאגף המלך כדי להשתתף בהגנה.

ממדיארוב הגיב במסעי הגנה סבירים (אמנם לא כולם היו המדוייקים ביותר, כנראה), אבל זה לא הספיק – תוך פחות מעשרה מסעים עמדתו הפכה לנואשת. הנה העמדה שהתקבלה לאחר המסע 25.מה-ו3 של הלבן:

 bview5

הלבן מאיים כאן הן על הרגלי ב-ו7 והן במתן שח קטלני על ו6. ממדיארוב שיחק 25…ו6 כדי להתגונן מפני האיום הכפול, ולאחר 26.ר-ו4 (שתוקף את המלכה השחורה ותוך כדי כך מפנה את הטור ז', שפתיחתו היתה כאמור מטרה ראשית של הלבן) ר-ד6 27.מה-ז3! נאלץ להחזיר את הכלי, בשל האיום הכפול בהכאת הרץ השחור על ד6 ומתן מט על ז7, ולהיוותר בגירעון רגלי ובעמדה נחותה. מכאן היה הניצחון הלבן קל יחסית וממדיארוב נכנע במסע ה-40.

במסיבת העיתונאים שנערכה אחרי המשחק שמתי לב לשני דברים מעניינים. מצידו של ממדיארוב – הוא אמר שברגע בו קריאקין שיחק את הקרבת הכלי והמשיך לעשות במהירות גם את המסעים הבאים, הבין שמדובר בהכנה ביתית של יריבו והיה בטוח שיפסיד, בגלל אופי העמדה. הדבר מעיד על החשיבות שיש למימד הפסיכולוגי במצב בו שחקן אחד "לוכד" את השני בהכנה כזו (מעבר לערכה האובייקטיבי) – הדבר יכול לגרום לדמורליזציה גמורה בצד המופתע, בין השאר כיוון שברור לו כי כעת הוא משחק לא רק נגד יריבו אלא גם נגד המחשב (ו/או צוות העוזרים) שלו.

מצידו של קריאקין – הוא אמר שלא זכר את כל ההכנה הביתית (היא נעשתה לפני זמן די רב והוא לא צפה שההסתעפות הסציפית תופיע דווקא במשחק הזה), אבל זכר שבהסתעפות מפתח מסויימת ללבן צריך להיות יתרון ברור, מה שכמובן הקל עליו למצוא  – או לשחזר – את המסעים הנכונים על גבי הלוח. הדבר מזכיר דברים שאמר אנאנד לא מזמן לאחר משחק שבו מחץ את ארוניאן כתוצאה מחידוש תיאורטי מוצלח: המשחק התבסס על הכנה ביתית שנעשתה בשעתו לקראת הדו-קרב עם גלפנד, אבל שאנאנד לא זכר את כולה והיה צריך לשחזר חלק ניכר ממנה (או לנתח הלאה החל מנקודה מסויימת). מבחינה זו, אפשר לומר שמצבם של אנאנד או של קריאקין במהלך משחקיהם היה דומה לזה של מי שצריך לפתור תרגיל טקטי קשה במיוחד. ההבדל המהותי בין תרגילים כאלה לבין עמדה זהה המתקבלת במהלך משחק "נורמלי" הוא שבמשחק אף אחד לא ניגש אל השחקן באותה נקודה ואומר לו: "כאן יש ניצחון כפוי, עכשיו תמצא אותו"; אבל ההכנה הביתית של אנאנד וקריאקין הביאה אותם בדיוק למצב שבו ידעו, החל מנקודה מסויימת, שיש להם ניצחון (או לפחות יתרון גדול), ו"רק" היו צריכים למצוא אותו.

קריאקין וקרואנה, שהם כרגע שחקני הדור הצעיר הבולטים ביותר לצידו – אך גם קצת בצילו – של קרלסן (קריאקין מבוגר ממנו בשנה לערך, וקרואנה צעיר ממנו בשנתיים), נפגשו בסיבוב השישי למשחק שלא הצטיין ברמה גבוהה ביותר, אבל היה דרמטי מאוד. קרואנה השיג בשלב מסויים יתרון שהיה צריך להיות מכריע אך ברגע קריטי החמיץ ניצחון כפוי. קריאקין הצליח להשוות והיתרון אף נטה לצידו, כיוון שקרואנה לא הסתגל למצב החדש שנוצר על הלוח והמשיך לשחק באגרסיביות-יתר. בשלב מסויים המשחק כבר היה על סף מילוי הקלישאה ש"מי שלא מבקיע, סופג" :

  bview6

קריאקין שיחק כאן 47…א3! כדי להסיט את המלכה הלבנה מהגנה על הרץ ב-ו2, ולאחר 48.מה:א3 (שהוא מסע פחות או יותר כפוי – הלבן אינו יכול להרשות לרגלי השחור להמשיך ולהתקדם אל ערוגת ההכתרה) עמד לרשותו ניצחון כפוי שעבור שחקן ברמתו (ובעצם כל רב-אמן) צריך להיות פשוט מאוד לחישוב: 48…צ-ד1+ 49.מ-ז2 צ-ד2; כאן הלבן חייב להגן על הרץ ב-ו2 עם המלכה, ואז השחור מחליף כלים פעמיים על ו2, נותן שח עם הרץ על ד4 וזוכה בצריח הלבן על ב6, דבר שמותיר אותו ביתרון כלי שלם (תמורת רגלי בודד), הצריך לאפשר ניצחון קל מאוד. כדאי לשים לב לכך שהמלכה הלבנה יכולה לתת שח אחד על א8, אבל לאחר שהמלך השחור יזוז ל-ח7 לא יוותרו ללבן התראות שח נוספות.

אלא שבמקום זאת, קריאקין עשה מה שמשול להחמצת גול מחמישה מטרים מול שער ריק. הוא שיחק 48…ר-ד4?? (שתוקף בו-זמנית את הצריח והרץ הלבנים, כך שמסעו הבא של הלבן כפוי) 49.ר:ד4 צ:ד4:

 bview7

וכאן היה משוכנע שהאיום בהתראת שח עם הצריח על ד1 הוא מכריע (נראה שהדרכים היחידות להתגונן מפני מט מיידי הן להקריב את המלכה הלבנה תמורת הצריח השחור, או לאבד את הצריח לאחר 50.צ-ד6 מה-ד1+). אלא שקרואנה מצא דרך מפתיעה להציל את המשחק: 50.צ:ו6!!. המסע "הגיוני" מאוד כיוון שהוא מאפשר להתגונן מפני צ-ד1+ על-ידי צ-ו1, אבל הסיבה לכך שקשה לראות אותו היא שהשחור יכול לכאורה פשוט להכות את הצריח עם הרגלי שניצב על ז7. אלא שהכאה כזו יוצרת אפשרויות טקטיות חדשות על גבי הלוח – היא פותחת את השורה השביעית להתראות שח מצד המלכה הלבנה, כך שהלבן יוכל, בעקבות שח על א8, לתת שח נוסף על א7, לזכות בצריח השחור שניצב ב-ד4, ולהשיג לפתע יתרון שני רגלים ועמדת זכויה. קריאקין ניסה, איפוא, למזער נזקים כשהמשיך 50…צ-ד2, ולאחר 51.מה-ו8+ מ-ח7 52.צ-ו2 צ:ו2 53.מה:ו2 מה:ג4 נותר בגירעון רגלי ונחיתות קלה בלבד; המשחק הסתיים בתיקו מספר מסעים לאחר מכן. במסיבת העיתונאים לאחר המשחק שני השחקנים נראו מאוד לא מרוצים מעצמם. קריאקין אמר שאולי לא הגיע לו לנצח אחרי ששיחק כה גרוע בחלקו המוקדם יותר של המשחק, וקרואנה הפטיר: "לשנינו הגיע להפסיד".

***********

alekhine01-banner

frontlogo_alekhine

אירוע חשוב נוסף שמתקיים בימים אלה הוא הטורניר לזכר אלכסנדר אליוכין, אלוף העולם הרביעי (מ-1927 עד 1935, ואחר-כך מ-1937 עד למותו ב-1946). כמחווה לאליוכין, שגדל ברוסיה אבל חי בצרפת בתקופת השיא של הקריירה שלו, חציו הראשון של הטורניר נערך בפריז וחציו השני בסנט פטרסבורג. לא רק זאת, אלא שהוא נערך במוזיאונים – תחילה בלובר ולאחר מכן במוזיאון המדינה הרוסי שבארמון מיכאילובסקי. מדובר באופנה שצצה בזמן האחרון, בעקבות הדו-קרב בין אנאנד לגלפנד שנערך בגלריית טרטיאקוב (כפי שזוכר ודאי היטב כל מי שניסה לצפות בשידורים החיים של הדו-קרב, בהם צצו מדי פעם כל מיני פרשנים שדיברו על שחמט בהפסקות הקצרות שבין שידור סרטוני האמנות); ואחד המממנים הראשיים של הטורניר הוא המיליארדר אנדריי פילאטוב, שמילא תפקיד מרכזי גם בארגון ומימון הדו-קרב במוסקבה. ואכן, אין ספק שמבחינת הסטייל, לפחות, הטורניר הזה מתחרה בהצלחה בגרנד פרי, שהמקום בו הוא נערך נראה בשידורים החיים כמו חדר במתנ"ס מוזנח.

בטורניר משתתפים אנאנד, ארוניאן, קרמניק, גלפנד, סוידלר ועוד כמה שמות קצת פחות שגרתיים בטורנירי-על (בין השאר כיוון שמרבית שחקני הצמרת הגבוהה עסוקים בגרנד פרי): מייקל אדמס (השחקן מס' 1 באנגליה), מקסים ושייר-לגראב ולורן פרסינה (שניים משלושת השחקנים החזקים ביותר בצרפת), דינג לירן (השחקן מס' 2 בסין) וניקיטה ויטיוגוב, שחקן רוסי חזק. אם ציינתי בפוסט הקודם שקרלסן, אנאנד, ארוניאן וקרמניק נמצאים בראש שרשרת המזון השחמטאית ומקבלים באופן כמעט אוטומטי הזמנות לכל טורניר חשוב (קרלסן, שאיננו משחק כאן, קיבל הזמנה ודחה אותה), הרי שויטיוגוב הוא דוגמה לשחקן הנמצא בדרג הנמוך ביותר מבין אלה שעוד אפשר להגדירם כשייכים לצמרת הגבוהה, וכמעט שאינו מקבל הזמנות לאירועים מסוג זה – בין השאר כיוון שמבין השחקנים הרוסיים הוא "רק" השביעי-שמיני בחוזקו. (שזה, אמנם, עדיין אומר חזק יותר מאשר השחקנים החזקים ביותר בהרבה מדינות אחרות.)

לצד הרכב השחקנים המרענן, הטורניר סיפק עד כה בחציו הראשון לא מעט הפתעות. כבר בסיבוב הראשון, דינג זכה כנגד ארוניאן (שמד-הכושר שלו גבוה בכ-100 נקודות מזה של הסיני הצעיר) בתחבולה יפהפייה:

bview8

המלכה והצריחים השחורים מרוחקים מהמלך שלהם, ודינג, שחזה את העמדה הזו כשהקריב מספר מסעים קודם לכן טיב (צריח תמורת פרש) ניצל זאת ושיחק 37.ר:ז7!! מ:ז7 38.מה-ז5+ מ-ו8 39.מה-ו6 מ-ז8 (כפוי, כדי למנוע מהמלכה לתת מט על ח8) 40.מה-ז5+ מ-ו8 (חזרה על מסעים כדי להרויח זמן ולהשלים 40 מסעים) 41. מה-ו6 מ-ז8 42.צ-ה1!

bview9

ללבן צריח שלם פחות, אבל לשחור אין הגנה טובה מפני איום המט הכפול – על-ידי צריח ל-ה3 ואחר-כך ז3, או לחילופין ה5 ו-ז5. ארוניאן התגונן מפני האיום הראשון ושיחק 42…א:ב4 (כך ש-43.צ-ה3 ייענה ב-43…מה:א3! – מכיוון שהשחור כבר ביתרון צריח, הוא יכול להרשות לעצמו להחליף את המלכה שלו בצריח הלבן השני), אך נאלץ להיכנע לאחר 43.צ-ה5 ח6 (כדי למנוע מט מיידי בעקבות צ-ז5) 44.צ-ח5 מה:א3 45.מה:ח6! (צריך לדייק עד הסוף – 45.צ:ח6? ייענה ב-45…מה-ג1+ ושוב, המלכה השחורה תכה את הצריח הלבן) ו6 (כדי למנוע מט מיידי על ח8) 46.מה:ו6:

bview10

וכעת השחור אינו יכול יותר למנוע מט – למשל, אם ישחק 46…צ-ז7 או צ-ח7 כדי להתגונן מפני מט עם הצריח הלבן על ח8, ייפול הצריח על ד8 בשח עם מט מהיר אחר בעקבותיו.

אם לחזור לעמדת הדיאגרמה הקודמת – ציינתי שהמסע 42.צ-ה1 יצר שני איומי התקפת מט עם הצריח, דרך ה3-ז3 וכן דרך ה5-ז5. לו היה מנסה ארוניאן להתגונן מפני האיום השני על-יד 42…ח6, היה הלבן יכול לזכות באמצעות התמרון הנאה 43.צ-ה3 מ-ח7 (כדי לענות על צ-ז3 בהצבת צריח שחור על ז8) צ-ה7! צ-ו8 (כדי להגן על ו7 – אבל כעת הצריח השני על ד7 נותר ללא הגנה) 45.מה-ו5+ שזוכה בצריח על ד7, ולאחר מכן הניצחון צריך להיות קל.

באותו סיבוב, הפתיע גם אדמס (בשחור) כשגבר על אנאנד, בעוד שקרמניק זכה בניצחון על ויטיוגוב לאחר משחק תמרונים עמדתי מרשים. בסיבוב השני הפסידו שניים משלושת מנצחי הסיבוב הראשון – דינג ביצע טעות די אלמנטרית בפתיחה כנגד ושייר-לגראב, נקלע לעמדה קשה כבר מהמסע השמיני, והובס באופן משכנע; בעוד שקרמניק הפסיד לארוניאן. אדמס, לעומת זאת, פרץ קדימה כשזכה בניצחון רצוף שני, הפעם נגד סוידלר. אבל בסיבוב השלישי אדמס נעצר על-ידי גלפנד, שהפגין טכניקה עילאית באופן שבו הגביר בהדרגה יתרון קטנטן בסיום שנראה תחילה שווה כמעט לחלוטין (בראש הפוסט ניתן לראות צילום מהמשחק הזה, כשברקע תמונות של אליוכין). בסיבוב הרביעי זכה ארוניאן לנקמה בסוידלר, שחקן נוסף שלו הפסיד לא מזמן בתחרות המועמדים (אם כי אין ספק שארוניאן היה מעדיף כי המצב יהיה הפוך, וקרמניק וסוידלר יהיו אלה שינקמו בו על הפסדים כאלה).

הסיבוב החמישי (והאחרון לפני הפסקה בת יומיים בעקבות המעבר לסנט פטרסבורג) ראה את הסנסציה השנייה בטורניר, כשקרמניק הפסיד לפרסינה (Fressinet) – מקרה נוסף בו פער מד-הכושר בין שני השחקנים היה באיזור 100 הנקודות לטובת המפסיד – ועוד בלבן. כשמתבוננים במשחק, קשה להשתחרר מהרושם שהפסדו של קרמניק נבע באופן ישיר מזלזול ביריבו, שעליו נענש בחומרה. קרמניק שיחק את הפתיחה באופן שנוגד את העקרונות הקלאסיים הבסיסיים ביותר, לא טרח לפתח כלים, הותיר את מלכו במרכז, והכל כדי להשיג הישגים טקטיים מסויימים. קשה מאוד להאמין שהיה משחק בצורה כזו ולוקח סיכון עצום כל-כך נגד יריב שהיה חושב עליו כמי שנמצא ב"רמתו". פרסינה עט על ההזדמנות שקרמניק נתן לו, הקריב כלי (תמורת שניים, ואחר-כך שלושה, רגלים) כדי לנצל את את הפיגור בפיתוח הכלים של הלבן, ולאחר 15 מסעים המשחק הגיע לעמדה הבאה:

bview16

מתוך המסעים שעשה הלבן עד כה, 12 היו עם רגלים ועוד שניים מהשלושה הנותרים עם אותו הפרש. השחור, לעומת זאת, הצריח וכל כליו מפותחים. תכנית ההתקפה הבסיסית שלו פשוטה למדי: להכות את הרגלי הלבן על ח3 (שכרגע מרותק לאורך הטור ח'), לפנות עם הרץ בהיר-הערוגות דרך לרגלי ז', ואז לקדם את הרגלי הזה כדי לפצח את עמדת המלך הלבן. עשרה מסעים מאוחר יותר, ניתן לראות שהתכנית הוגשמה במלואה (קרמניק מצידו ניסה בינתיים, ללא הצלחה, להשיג משחק נגדי מול המלך השחור באגף המלכה):

 bview17

פרסינה סיים את המשחק באופן הנאה הבא – 25…ר:ו2+! 26.מ:ו2 ר:ו1 27.מ:ו1 (27.ר:ו1 יפסיד ל-27…ז3+! 28.מ:ז3 מה-ו5! והמלך הלבן נלכד ברשת מט) ז3 (כעת הלבן צריך לוותר על צריח שלם בשל צמד הרגלים החופשיים של השחור) 28.ר-ו3 (כדי לנסות ולפקוח עין על ערוגת ההכתרה ח1) ז:ח2 29.מ-ה2 צ(ח)-ז8! וכעת כניסת הצריח השחור לערוגה ז2 ממוטטת את עמדת הלבן; קרמניק נכנע כעבור שלושה מסעים נוספים. קשה להיזכר במשחק נוסף (לפחות כזה שאיננו בליץ) בו הובס קרמניק בצורה כזו.

באותו סיבוב הפסיד סוידלר – שהפך לשק-החבטות של הטורניר – בפעם השלישית, הפעם לושייר-לגראב, ודינג נחל הפסד שני, הפעם כנגד אנאנד. הסיני שוב הסתבך בשלב מוקדם למדי במשחק, מה שמראה שרמת הכנת הפתיחות שלו עדיין בעייתית עבור טורניר ברמה כה גבוהה (מבחינת דינג זו למעשה הפעם הראשונה שבה הוא משחק ב"טורניר-על" כזה). כתוצאה מכך, המחצית הפריזאית של הטורניר הסתיימה באופן מפתיע למדי, כאשר את הטבלה מוביל ושייר-לגראב עם 3.5 נקודות; אחריו פרסינה, ארוניאן, גלפנד ואדמס עם 3 נקודות; אנאנד עם 2.5; קרמניק, דינג ו-ויטיוגוב עם 2; ובתחתית סוידלר עם נקודה בודדת. נותר לחכות ולראות אם שני הצרפתים ימשיכו להצטיין גם במחצית השנייה, המתחילה היום בסנט פטרסבורג, ללא יתרון הביתיות. אם לא, ארוניאן יהיה כנראה המועמד הסביר ביותר לזכות, אם כי גם סיכוייהם של גלפנד ואדמס, הנראים בכושר טוב, אינם רעים.

ארקינים לאום אל פאחם
יומן אליפות של הניינרס (הדראפט) וגם דה באזר לקח הרבה בלוגים בדראפט

10 Comments

Zak 28 באפריל 2013

הסקירה (כרגיל!) מצוינת, תודה. אליוכין למיטב הבנתי היה בן אדם שנוי במחלוקת, האם התחרות הזו לזכרו הינה נסיון לשקם את המורשת שלו, או סתם גחמה פרטית של אותו מיליארדר רוסי?

אייל 28 באפריל 2013

הכתם הגדול על אישיותו של אליוכין הוא סידרת מאמרים אנטישמיים על שחמט "ארי" לעומת "יהודי" שפירסם בזמן מלחמת העולם השנייה, בעיתון נאצי שיצא בפאריס הכבושה (מעין מקבילה למאמר הידוע לשימצה של ואגנר על "היהדות במוזיקה"). אחרי המלחמה טען בתוקף שהנאצים אילצו אותו לעשות זאת, שהמאמרים עצמם לא ניכתבו על-ידו וכי רק חתם עליהם, ושרק כך היה יכול להציל את עצמו ואת אישתו – עד היום יש ויכוחים עד כמה באמת היתה גדולה מידת האחריות שלו.

מנקודת הראות ה"סוביטית" בזמן קיום ברה"מ היתה מידה מסויימת של אמביולנטיות ביחס אל אליוכין, כיוון שלצד היותו אלוף העולם הרוסי הראשון היה גם אנטי-קומוניסט (אחד הסיבות העיקריות שבגללן היגר ב-1920 היתה האקלים שיצרה המהפכה). אבל היום כל זה כבר לא ממש רלבנטי – יכול להיות שהטורניר אמור להוות איזו הצהרה בהקשר הזה.

מנקודת-ראות של שחמט נטו אין ספק שהוא אחד מגדולי וחשובי.

ארנון 28 באפריל 2013

אחלה פוסט, אחלה ניתוחים של המשחקים.

מומלץ לצפות באותו ניצחון שהזכרת, של ושייר-לאגרב על דינג בסיבוב השני (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1715451). דוגמה נהדרת למה שקורה כאשר לא מספיקים לפתח כלים – הרץ השחור תקוע ב-ו8 בלי שום אפשרות לשחררו, וכך הוא מפריע גם לצריח שלומ-ח8 להיכנס למשחק. במצב כזה, כאשר משווים את מצב החומר על הלוח, זה נראה שווה, אבל תכל'ס הלבן ביתרון צריח ורץ.

לגבי ההפסד של רג'בוב בנוסח עם 3…ו5 בספרדית – מניסיוני הדל ברמות הרבה יותר נמוכות, כאשר אתה מרוכז כולך בהפעלת הזיכרון כדי שלחזר מהלכים אליהם התכוננת, אתה פוגע בתפקוד אותו חלק של המוח האחראי על יצירתיות, פתרון בעיות ושלל אלמנטים נוספים של חשיבה. וכאשר היריב סוטה מהנוסח שתכננת, בסוף יש סיכוי לא קטן שתטעה. אנלוגיה לכך מצאתי במבחנים באוניברסיטה – כאשר אתה ניגש למבחן באינפי כאשר אתה מרוכז בזכירת הנוסח המדוייק של המשפטים אותם למדת, אתה מתקשה להתמודד עם בעיות חדשות.
המסקנה – צריך להכיר טוב את הוריאנטים השונים, אבל לבוא למשחק במוד חופשי ופתוח שיאפשר תגובות טובות למצבים מתפחים על הלוח.

אייל 28 באפריל 2013

כן, המשחק של ושייר-לאגרב נגד דינג הוא מבריק – חשבתי לנתח אותו קצת יותר בפירוט, אבל הרגשתי שיש כבר מספיק עומס של ניתוחים עבור פוסט אחד. עוד נקודה מעניינת שקשורה למה שאמרת היא שמדובר בסוג עמדה שבני-אדם עדיין מבינים יותר טוב ממחשבים – כשמסתכלים מנקודת-ראות אנושית בעמדה שנוצרה לאחר, נניח, המסע ה-20 של הלבן, ברור שיש לו יתרון מכריע בגלל שהשחור אכן משחק עם רץ וצריח פחות, למרות שמבחינה חומרית הלבן למעשה בגירעון של שני רגלים. ובזמן השידור החי מהתחרות, הפרשן – יאן טימן – אכן דיבר משלב מוקדם מאוד על כך שמצבו של השחור קשה. מחשב, לעומת זאת, עוד מעריך את העמדה בשלב זה כעדיפה במקצת לשחור – הוא רואה שללבן פיצוי לא קטן תמורת הרגלים, אבל לא מבין עד כמה עמדת השחור גרועה, כיוון שהדבר לא מתבטא באף הסתעפות קונקרטית שניתנת לחישוב מיידי אלא כרוך בשיקולים עמדתיים-אסטרטגיים לטווח ארוך. היו שתהו בהקשר זה אם העובדה שדינג נכנס מלכתחילה להסתעפות הזו (שבה השחור מתיר ללבן לקדם את הרגלי שלו ל-ה6 בשלב מוקדם ובכך להקשות מאוד על היכולת של השחור לפתח כלים) קשורה לביטחון כוזב שהעניקה לו הכנה בעזרת מחשב.

איציק 28 באפריל 2013

תודה,
האם כל התחרויות נחשבות לחישוב מד-כושר?
אם לא, לפי איזה קריטריון מחליטים איזו תחרות נחשבת?
האם זו על-שם אליוכין נחשבת?

אייל 28 באפריל 2013

כל תחרות שמוכרת רשמית על-ידי פיד"ה נחשבת בחישוב מד-כושר – ותחרויות חשובות כמו הטורניר לזכר אליוכין בוודאי. זה כל עוד מדובר בשחמט קלאסי – כלומר, לא שח מהיר או בליץ (שפעם לא נחשבו בכלל, וממש בזמן האחרון יצרו להם מד-כושר נפרד).

יוני (המקורי, מפעם) 28 באפריל 2013

אחלה פוסט. גרמת לי להתעמק קצת בשח, באמצע יום עבודה…

שמעון כסאח 28 באפריל 2013

יופי.
תודה!

tmak 28 באפריל 2013

מאד שמח לגלות היום את הבלוג הזה – סקירות מצוינות ומעודכנות על שח, ובעברית זה מצרך נדיר. כייף גדול -:)

עומר 29 באפריל 2013

אייל שלום, הטורים שלך באמת מעניינים אבל הייתי שמח אם היית ממליץ על כמה ספרי שחמט שיתנו סקירה למי שרוצה להתעניין בתחום ברמה שאתה מציג.

Comments closed