הצצה לעולמו של אלוף עולם

העיתונאי טים קראבה מספר על טיול בלתי-צפוי עם קספרוב

הקטע הבא (אותו תרגמתי מאנגלית), מאת העיתונאי ההולנדי טים קראבה, הוא אחד מפסגות עיתונות השחמט בהן נתקלתי; והוא מוקדש – באיחור של קצת פחות מחודש – ליום הולדתו ה-50 של גארי קספרוב, השחמטאי הגדול בהיסטוריה. מסופר בו על מאורעות שהתרחשו כמעט בדיוק לפני 18 שנה, בסיומו של אחד הטורנירים המעטים בקריירה הבוגרת של קספרוב (10 מתוך 51 בסך-הכל) בהם השתתף ולא זכה.

באשר לנפשות הפועלות, כדאי לציין שיורי דוחויאן הוא רב-אמן רוסי ממוצא ארמני שבמשך שנים רבות שימש כעוזר (מה שמכונה second) של קספרוב, וליווה אותו לכל התחרויות בהן השתתף. בתמונה בראש הפוסט ניתן לראות צילום משותף של השניים מאחת התחרויות הללו. לאחר פרישתו של קספרוב משחמט תחרותי ב-2005 דוחויאן עבד זמן מה עם סרגי קריאקין, השחקן הבכיר בדור הצעיר של השחמט הרוסי, ואחר-כך מונה למאמן הנבחרות האולימפיות של רוסיה (תחילה של הנשים וכעת של הגברים).

***********

טיול עם גארי קספרוב

סיבוב אחרון, הטורניר לזכר מקס אויבה, אמסטרדם, 18 במאי 1995

אחרי שנכנע לפיקט, קספרוב לא מגיע מייד לחדר הניתוחים שבו ממתינים פיקט, כמה רבי-אמנים נוספים וצופים אחרים. אפשר להבין זאת. הפסד זה, השני בטורניר של שישה סיבובים, הוא וודאי מהלומה קשה עבורו. אבל בדיוק כאשר פיקט מתחיל להסביר את נצחונו בעצמו, אלוף העולם מגיע בכל זאת. אני מעריץ אותו על כך. כתמיד, הוא מנתח באופן מנומס ואובייקטיבי, מודה שאחרי הטעות 19…צ-ה4?, 20.ר-ז3! הוא ככל הנראה כבר המסע הזוכה.

אבל לא נראה שליבו בניתוח. הוא בוהה במרחק מספר פעמים, ממלמל לעצמו, ככל הנראה לא מודע למצלמת הטלויזיה שלתוכה הוא מביט ישירות. "אני מנסה לשחזר," הוא חוזר ואומר. "בדקנו באופן מתימטי כל מסע כאן, לפני שמונה שנים בסביליה [קספרוב שיחק שם דו-קרב על אליפות העולם עם קרפוב ב-1987]. זה במאגר הנתונים שלי. אבל אני לא מצליח להיזכר. אני מנסה לשחזר. ניתחנו את זה במשך ימים."

אם זה נכון, זוהי הפעם השנייה בשלושה ימים בה קספרוב שוכח את ההכנה הביתית שלו. נגד לאוטייה שיחק משום מה 16.פ-ד6+?? כשידע שעל פי מאגר הנתונים במחשב שלו 16.ה5 קרוב לזכות.

הוא נראה עצור ובהלם קל, מנתח באופן כמעט מבויש, חושב על אותן הסתעפויות שכוחות אי-שם על-גבי המחשב שלו. נעלמו אותן תצוגות מלאות ביטחון עצמי שנראו לאחר המשחקים הקודמים, עם כלים המונחתים בעוצמה על הערוגות האידיאליות, הצחוקים שמלווים את רעיונותיו המבריקים, ארשת הניצחון בה ציין את הדבר המרשים ביותר בניצחונו המוחץ על טופאלוב  –  שהמלכה שלו לא היתה צריכה אפילו לזוז מ-ד8!

אפילו דוחויאן, עוזרו הנאמן, שתמיד ישב בשקט בזמן ניתוחי הפוסט-מורטם, אוחז כעת באופן נועז ברגלי כדי להציע מסע. מעולם לא עשה זאת קודם. בפעם הבאה זה כבר יהיה פרש, אולי אפילו צריח. הממלכה מתפוררת.

המצלמה פועלת. הפרשן של הטלויזיה ההולנדית שואל את קספרוב למה לא שיחק הגנה הודית של המלך. "שאלה טובה," הוא אומר. "אני לא יודע. זה מה שתכננתי, אבל שיניתי את דעתי חמש דקות לפני המשחק. לא הייתי צריך לעשות זאת. הגנת גרינפלד היתה בחירה גרועה מאוד."

ואכן, מספר שעות קודם לכן, תהיתי מדוע קספרוב, לאחר המסעים 1.ד4 פ-ו6 2.ג4, חשב חמש דקות שלמות לפני ששיחק 2…ז6. לוחמה פסיכולוגית מסוג כלשהו? – האם רצה ליצור אצל פיקט את הרושם שהוא עדיין מהסס לגבי מה לשחק? אם כך, הוא באמת היסס.

אני שואל אותו: "אתה אומר שהניתוח של המסע צ-ה4 נמצא במחשב שלך ושכחת ממנו?"

"אולי, אולי," הוא אומר. "אני פשוט סקרן לדעת. גם אתה?"

"בוודאי"

"אז בוא למלון שלי ונבדוק"

זה מפתיע אותי מאוד. קספרוב בקושי מכיר אותי. כלומר – ארבע עשרה שנים קודם לכן, כששיחק בטורניר החשוב הראשון שלו במערב, האינטרפוליס בטילבורג, ראיינתי אותו. הוא זוכר זאת. הוא גם יודע שכמה שנים לאחר מכן, כתבתי ביקורת עוינת מאוד על ספרו האוטוביוגרפי  Child of Change עבור המגזין New In Chess. בכל זאת הסכים להעניק לי ראיון קצר במהלך הטורניר הזה. הערכתי זאת מאוד. וכעת הוא רוצה להראות לי את סודות הפתיחה שלו?

כשהניתוח מסתיים, הוא צופה במשחק טופאלוב-לאוטייה במשך זמן מה דרך המוניטור, מנתח את העמדה המופיעה על המסך. נראה שטופאלוב זוכה, דבר שיעניק לקספרוב בכל זאת מקום ראשון משותף עם לאוטייה, אבל לא נראה שהוא מתרגש מכך. אנחנו צופים במשחק בחדר הקטן בו עובד איש הטלטקסט ההולנדי – לא בחדר ה-VIP שבו, אחרי משחקים, פיקט, לאוטייה וטופאלוב שותים ומשוחחים עם פמליית הטורניר. קספרוב מעולם לא נכנס לשם, ולא הופיע גם לארוחת הגאלה. הוא לא אדם שמתקרב בקלות לאחרים, או שניתן בקלות להתקרב אליו.

הוא שואל אותי שוב אם אבוא איתו למלון.

אז אני מאבד אותו לזמן מה, אבל לאחר עשר דקות הוא חוזר ונכנס בסערה אל חדר הניתוחים, חיוך שפוך על פניו כאילו התבשר שלמרות הכל הוענק לו הניצחון במשחק נגד פיקט. מסתבר שדוחויאן מצא אפשרות לתיקו, שמתחילה במסע 29…מה-ו8. ביחד עם פיקט ואחרים, הנוהרים בחזרה פנימה, הם מנתחים שוב. האסיפות הללו נהגו להתנהל כהרצאות, אבל כעת, בנוסף לפיקט ודוחויאן, גם רבי-אמנים זוטרים יותר מציעים הצעות. עם זאת, עדיין לא הכל מותר. כשאמן בלגי מעז להציע מסע, קספרוב מציין שהוא נסתר על-ידי מלך ל-ו1. הבלגי עדיין ממלמל משהו. קספרוב: "מלך ל-ו1." הבלגי: "כן, אבל…" קספרוב: "אמרתי לך, מלך ל-ו1. תחזור אחרי, מלך ל-ו1." הניתוח מפסיק וכולם ממתינים בנשימה עצורה עד שהבלגי אומר: "אני רואה, מלך ל-ו1."

בסוף הם מגיעים למסקנה שפיקט היה יכול לנצח גם אחרי 29…מה-ו8.

ואז אלוף העולם מתבקש לפגוש את הקהל. אני מעריץ אותו אפילו יותר. הוא עונה על כמה שאלות, אומר שפיקט שיחק טוב מאוד, זוכה במחיאות כפיים לבביות, ועוזב. אין לו זמן לחכות לסיום המשחק בין טופאלוב ללאוטייה, או לטקס הסיום, אפילו אם יש לו עדיין סיכוי לזכות במקום ראשון משותף. הוא ממהר – מאוחר יותר בערב ייסע לקלן, שם הוא אמור לשחק משחק ראווה נגד מחשב בשבת. הוא מאותת לי לבוא איתו, כדי לראות אם ניתוח המסע 19…צ-ה4 נמצא על המחשב שלו.

מסתבר שאיננו לוקחים מונית, אלא הולכים ברגל. אין לי ספק שקספרוב ודוחויאן כבר הלכו במסלול הזה לא מעט פעמים, אבל כעת אני צריך שוב ושוב למנוע מהם לקחת פניות לא נכונות. הם מנתחים. הקצב כמעט לא יאומן, גם אם כבר ידעתי שקספרוב מדד את עצמו הולך את המרחק הזה ב-12 דקות, 4 דקות מהר יותר מלאוטייה.

הוא אינו אדם שאפשר להצביע בפניו על מבנים מעניינים, או לדבר איתו על היופי המדהים של האור ששוטף את הרחובות, לפחות לא בנסיבות הנוכחיות. נראה ששכח אותי, ואינו אומר לי אפילו עוד מילה, למעט רגע אחד באמצעה של כיכר כשהוא עוצר אותי ואומר "ו6. זה תיקו, אולי. ו6, במקום ח5."

אני יודע שתמיד כשאזדמן למקום זה בעתיד, אחשוב לרגע אחד "ו6" ואזכור את הצעדה המשונה הזו. ברור שהוא מתאבל, והאבל הזה הופך אותו לפגיע כמו ילד. מה גורם למלך השחמט לקחת עימו זר גמור כדי שיראה את סודותיו בשעה קשה זו של חייו? הוא יודע שאני עיתונאי, שאני עתיד לכתוב את ספר התחרות – שהטיול הזה יופיע בספר.

במלון אנו צועדים היישר אל חדרו של דוחויאן, שנראה כמו ארון מטאטאים לצד הסוויטה של קספרוב. על שולחן מונח לוח שחמט עם עמדה שננטשה, שרידי הודית של המלך. קספרוב משליך את מעיל הגשם שלו על כיסא, צונח על ספה, ואני מתיישב לצידו. בלי לומר מילה, הוא מעלה את מאגר הנתונים, מקיש את הסיסמה, נכנס ל- ChessBase, מנווט בעץ ההסתעפויות של הגרינפלד להסתעפות ששיחק אחר-הצהריים הזה, בפעם הראשונה מאז שיחק אותה נגד קרפוב לפני שמונה שנים בסביליה.

מסעים ועמדות מרצדים על המסך במהירות עצומה. מדי פעם קספרוב מעיף מבט, בוחן, נזכר במשהו, עוצר לחלקיק של שנייה. קשה לי להאמין למה שאני רואה – אין כאן שום משחקים, רק אנליזה טהורה שנעשתה לקראת הדו-קרב על אליפות העולם ב-87, ים של הסתעפויות המתפצלות לפני ואחרי המסע ה-19 – אוצרות החוכמה. שם אחד, איוואניץ', מופיע לעתים קרובות בסוגריים לצד המסעים הראשיים של תת-הסתעפויות שונות. מעולם לא שמעתי עליו – האם היה עוזר של קספרוב באותו הזמן?

קספרוב נראה אדיש לעובדה שאני רואה את כל סודות הגרינפלד הללו; אולי הוא מניח – ובצדק – שלא אוכל לזכור מהם דבר. אבל האם זהו אותו אדם שכמה ימים לפני כן אמר לי שלעולם לא ישתמש באינטרנט כדי לשלוח ניתוחים, כיוון שהוא חושש כי אויביו יירטו אותם?

אני חש הלם מסויים, כמעט בחילה, מעצם הכמות הגולמית של הידע הנפרש בפני, מכמות העבודה הכרוכה בשחמט ברמה של אליפות עולם. כל שלל ההסתעפויות שהיה צריך לגלות אותן, לדון בהן, להעריך אותן, לשנן אותן, וכל זאת בתיקווה שאי-פעם יסייעו כדי לזכות בעוד מחצית הנקודה – אבל שככל הנראה לא ישוחקו לעולם. ואלה רק תת-הסתעפויות של הסתעפות אחת בהגנת גרינפלד. בתשובה ל-1.ד4, קספרוב משחק גם הודית של המלך, הודית של המלכה, הגנה סלאבית, גמביט המלכה ו-בנוני. שלא לדבר על 1.ה4. בלבן, הוא משחק 1.ד4 וגם 1.ה4.

הוא נראה מדוכדך, ואינו מצליח למצוא את ההסתעפות עם 19.פ-א4, שלא לדבר על 19…צ-ה4. הוא בטוח לחלוטין שפ-א4 נמצא על אחד המחשבים שלו היכן שהוא, אבל כנראה לא על זה. הוא מוותר – סקרנותו לגבי 19.פ-א4 תצטרך לחכות, וכך גם  שלי. הוא מכבה את מאגר הנתונים, לוחץ את ידי – הפגישה הסתיימה. הוא אינו מלווה אותי לדלת, אינו אומר אף מילה נוספת. בלי להסתכל בי עוד, הוא מתיישב ליד השולחן עליו מונח לוח השחמט, ומתחיל לנתח ביחד עם דוחויאן.

אני חוזר לאולם התחרות בדיוק בזמן לטקס הסיום. בשלב מאוחר במשחקם, טופאלוב איפשר ללאוטייה לחלץ תיקו, כך שלאוטייה הוא הזוכה היחיד בטורניר התשיעי לזכר אויבה.

העמדה הסופית של המשחק בין פיקט לקספרוב עוד מתנוססת על אחד מלוחות ההדגמה, ולפתע אני מבחין בכך שהמלכה של קספרוב עדיין ניצבת על ד8, ושלא זזה משם בכל 41 המסעים של המשחק.

***********

בוידאו שלמטה אפשר לראות את קספרוב מנתח ביחד עם ולדימיר קרמניק את משחקם מטורניר וויק-אן-זה ב-2000 (מאוחר יותר באותה שנה, קרמניק זכה באופן סנסציוני בדו-קרב על אליפות העולם שהתקיים בין השניים). דוחויאן הוא זה שיושב לצידו של קספרוב – וכפי שניתן לראות, כאן הוא ממושמע יותר מאשר לאחר אותו משחק עם פיקט.

גלפנד - כמעט
סטוונגר

תגובות

  • גיא

    נא לא לשכוח שאמא רוסיה עיוותה את שמו לקספרוב. הוא נולד "גריק חיימוביץ' ויינשטין". חבל שמעולם לא לקח את השם הזה חזרה. טוב, סביר להניח עקב שאיפותיו הפוליטיות ברוסיה. עם ויינשטין הוא יצליח שם בערך כמו בערב הסעודית.

  • גיל

    מעניין מאוד. אני תמיד אוהב לקרוא על מאחורי הקלעים של שחמטאים. עם זאת, אני חייב לציין שהרושם שלי הוא שברמות הגבוהות הללו הלחץ כל כך גדול שאני לא בטוח כמה זה מהנה לשחק. החשש מלעשות טעויות נראה לי גובה מחיר גבוה.

  • tmak

    מצוין. וגם הסרט משעשע מאד גם ללא ידיעת רוסית -:)

  • תמיר

    מעולה.

    אייל תודה!

Comments are closed.