סטוונגר

טורניר-העל הראשון בנורבגיה יצא לדרך, וכבר סיפק קדימון לדו-קרב על אליפות העולם

ביום שלישי החל בנורבגיה טורניר שהוא אחד החזקים ביותר המתקיימים השנה. מדובר ב-single round-robin של עשרה שחקנים – כלומר, כזה הכולל תשעה סיבובים (כל שחקן משחק עם האחרים רק פעם אחת). משתתפים בו שבעה מעשרת השחקנים המובילים את רשימת הדירוג האחרונהקרלסן, ארוניאן, טופאלוב, אנאנד, נקאמורה, סוידלר וקריאקין. לצד קרלסן, נמצאים כאן שני השחקנים הנוספים שזכו בינתיים בטורנירים חשובים השנה: טופאלוב (בגרנד פרי בשוויץ) וארוניאן (בטורניר לזכר אליוכין); וכמובן אלוף העולם אנאנד (שגם הוא זכה בטורניר, אם כי ברמה קצת יותר נמוכה, לפני מספר חודשים, ובכך שבר בצורת של כחמש שנים). את עשיריית המשתתפים משלימים ראדג'בוב, וואנג האו (השחקן הסיני מס' 1 כיום) – שניהם מהעשירייה השנייה של רשימת הדירוג – וכן שחקן מקומי נוסף, ג'ון לודוויג האמר, שהוא השחמטאי הנורבגי מס' 2 אחרי קרלסן ורחוק מרחק ניכר מהשאר (מד-כושר נוכחי 2608 – מדורג באיזור המקום ה-200 בעולם).

בעניין האמר, כדאי לציין ששיתוף מספר שחקנים מקומיים בטורנירים מסוג זה הוא מנהג מקובל, מסיבות מובנות; ולעתים קרובות הדבר מוריד במידה מסויימת את הרמה הכוללת, אם במדינה המארחת אין די שחקנים הנמצאים בצמרת הגבוהה ביותר (אם כי לרוב הפערים בינם לבין השחקנים החזקים ביותר בטורניר הם פחות דרמטיים מאשר כאן). כך, לפחות, המצב במרבית המדינות המארחות את הטורנירים החזקים ביותר כיום – הולנד, גרמניה, ספרד ואנגליה. יוצא דופן מבחינה זו הוא הטורניר לזכר (מיכאל) טל המתקיים כל שנה במוסקבה, כיוון שלרוסים קל מאוד לשתף שלושה-ארבעה "מקומיים" חזקים ביותר. ואכן, הטורניר לזכר טל נוטה להיות, בממוצע, החזק ביותר בסבב הטורנירים הקבועים לאורך השנה (הכוונה לכאלה שאינם שייכים לסבב אליפות העולם ולכן אינם נמצאים בשליטת פיד"ה).

Norway Chess מתקיים באיזור סטוונגר (רובו בעיר סאנדנס) – בתמונה בראש הפוסט ניתן לראות את קרלסן משחק שם שחמט על פיורד כשהצטלם לסירטון וידאו לקידום הטורניר  (בטורניר עצמו, אמנם, השחקנים אינם זוכים לשחק ממש על צוקים ונאלצים להסתפק בבית-מלון של חמישה כוכבים). מדובר למעשה באירוע השחמט החשוב הראשון הנערך בנורבגיה, מדינה הנטולה כמעט לחלוטין מסורת של שחמט; ובשנה הקרובה היא אמורה לארח עוד שני אירועים כאלה: גביע העולם (שיתקיים באוגוסט) והאולימפיאדה (התחרות הקבוצתית החשובה בעולם השחמט, הנערכת פעם בשנתיים, שתתקיים בשנה הבאה) – שניהם בעיר טרומסו. פרץ האירועים הזה קשור כמובן בראש ובראשונה באדם אחד – מגנוס קרלסן, שהצלחותיו ומעמד הכוכבות הבין-לאומי שרכש לעצמו תרמו לגידול מהיר מאוד בדרגת העניין בשחמט בנורבגיה, ובפרט בכמות הכסף אותה מוכנים ספונסרים להשקיע בו.

כדי להמחיש עד כמה השחמט בנורבגיה נטול, למעשה, עומק מלבד קרלסן אפשר להשתמש בכמה מדדים מקובלים לעוצמתן של מדינות בתחום. אחד כזה הוא מד-הכושר הממוצע של עשרת השחקנים הבכירים באותה מדינה. רוסיה, כצפוי, מובילה עם ממוצע של 2749 (נכון לתחילת חודש מאי); אחריה אוקראינה עם 2699; ישראל, אגב, במקום ה-11 עם 2629; ונורבגיה במקום ה-29 עם ממוצע 2543 בלבד. מדד נוסף הוא מספר השחקנים שיש למדינה בטופ-50 או בטופ-100 העולמי: לרוסיה יש 13 ו-25 כאלה בהתאמה; לאוקראינה 6  ו-10 (לאף מדינה אחרת אין יותר מ-3 ו-6); לישראל 1 (גלפנד, כמובן) ו-3; ובנורבגיה, כפי שכבר ציינתי, השחקן מס' 2 מדורג בסביבות המקום ה-200 בעולם, עם מד-כושר נמוך ב-260 נקודות מזה של קרלסן.

ייתכן, כמובן, שמצב זה יתחיל כעת להשתנות עם עליית מעמד השחמט בנורבגיה. לא מזמן, אגב, זכה נער נורבגי בן שלוש עשרה בשם אריאן טארי בציון הראשון שלו לדרגת רב-אמן (כדי לקבל את הדרגה יש צורך לצבור שלושה "ציונים" כאלה – כלומר, מילוי דרישות להישג תחרותי מסויים כנגד יריבים ברמה מסויימת). ואם מישהו בעולם השחמט לא שם לב לכך, קרלסן דאג לתקן את המצב כשפתח את מסיבת העיתונאים שלו בסיום תחרות המועמדים בכך שברך את טארי על ההישג.

 ***********

הטורניר עצמו החל בתחרות בליץ שהתקיימה ביומו הראשון – מדובר כאן במנהג שנוצר בזמן האחרון, בו תחרות זו משמשת גם ל"חימום" השחקנים לקראת הטורניר הראשי, וגם לקביעת סדר המשחקים. בטורניר שבו מספר הסיבובים הכולל הוא אי-זוגי, קיים תמיד אי-שוויון מסויים המתבטא בכך שחצי מהשחקנים משחק יותר בלבן מאשר בשחור, והחצי האחר להיפך (5 לעומת 4 משחקים, במקרה של 9 סיבובים). תחרות בליץ כזו בפתיחת הטורניר משמשת להקטנת גורם האקראיות המוחלטת שיש בהגרלה הקובעת כיצד יתחלקו הצבעים – המספר הגדול יותר של משחקים בלבן הופך ל"פרס" בו זוכים חמשת השחקנים שסיימו בחצי העליון של הטבלה.

במסגרת שלושת הסיבובים הראשונים בשחמט קלאסי שנערכו בינתיים (לפני יום המנוחה הראשון), סיפק הסיבוב השני מפגש מסקרן במיוחד בין קרלסן לאנאנד, שהיה בגדר קדימון לדו-קרב על אליפות העולם שיתקיים בנובמבר. (מדובר בראשון מבין שני מפגשים מוקדמים כאלה, ככל הנראה – השני אמור להתקיים בעוד כחודש, בטורניר לזכר טל.) המשחק נפתח בהסתעפות צדדית למדי של ההגנה הסיציליאנית: 1.ה4 ג5 2.פ-ו3 ד6 3.ר-ב5+ פ-ד7 (במשחק בין השניים שהתקיים בשנה שעברה, אנאנד שיחק כאן 3…ר-ד7 והפסיד ב-30 מסעים – אם כי לא בגלל הפתיחה) 4.ד4 ג:ד4 5.מה:ד4 א6 6.ר:ד7+ ר:ד7 7.ג4 ה5 8.מה-ד3:

bview6

בשנה שעברה, מעט לפני הדו-קרב נגד גלפנד, אנאנד הובס במשחק שהגיע לעמדה הזו מול סרגיי טיביאקוב ההולנדי – שחקן שככלל חלש ממנו בהרבה, אך הוא מומחה להסתעפות הזו ומרבה להשתמש בה בלבן. אנאנד שיחק אז את המסע 8…ח6 ונקלע לעמדה פאסיבית ביותר – הלבן קידם באגף המלכה רגלי ל-א4 (כדי למנוע ב5 מצד השחור), ביסס את שליטתו על הערוגה ד5 במרכז הלוח (שכלפיה מכוון במידה רבה משחק הלבן מלכתחילה), ומנע מהשחור לפתח כל משחק נגדי.

ברור ששחקן ברמתו של אנאנד, ובפרט כזה שמצטיין ברמה גבוהה במיוחד של הכנה תיאורטית, לא ייכנס שוב להסתעפות שנקלע בה פעם לעמדה גרועה כתוצאה מהפתיחה, אלא אם כן למד אותה היטב והכין שיפור כלשהו. ובמסע השמיני נגד קרלסן אכן הגיעה הסטייה מהמשחק נגד טיביאקוב: 8…ב5. השחור ממהר לפרוץ באגף המלכה ולהשיג מרחב רב יותר לכליו (ובפרט לרץ בהיר-הערוגות) לפני שהלבן יספיק לבסס טבעת חנק כפי שעשה טיביאקוב. עם זאת, הדבר אינו פותר לחלוטין את בעיותיו העמדתיות של השחור, כיוון שלאחר 9.פ-ג3 ב:ג4 10.מה:ג4 ר-ה6 11.מה-ד3 הוא נותר עם שתי חולשות רגלים פוטנציאליות – של זה האחורי על ד6, ושל זה המבודד על הטור א'.

התפתח משחק תמרונים עמדתי אופייני לקרלסן, שבו – גם כן בדרך אופיינית – הצליח לאט-לאט להגביר את הלחץ על עמדת יריבו עד שנראה היה שזו מגיעה לנקודת שבירה:

bview7

זו העמדה לאחר מסעו ה-26 של אנאנד, ר-ז5 (התוקף את הצריח הלבן על ג1). כאן היתה לקרלסן הזדמנות לזכות ברגלי על-ידי 27.צ:ג6! צ:ג6 28.פ(ד)-ג7!:

 bview8

ואחד משני הרגלים השחורים החלשים ייפול – ד6 מותקף פעמיים, על-ידי הצריח שעל ד1 והפרש שעל ב5, ואם יינסה השחור להגן עליו באמצעות 28…ר-ה7, יפסיד את הרגלי א' שלו לאחר 29.ר-ה1 (הפרש הלבן על ג7 מונע מהצריח שחור להתייצב על א6 כדי להגן על הרגלי הזה). השחור יכול אמנם להשיג פיצוי מסויים תמורת הרגלי על-ידי הפעלת הצריח שלו באמצעות 28…צ-ג2, אך ספק רב אם פיצוי זה מספיק לאחר 29.פ:ה6 ו:ה6 30.צ:ד6 (שלוכד את הרגלי על ד6 ובו-בזמן תוקף את הפרש על ד7 ואת הרגלי על ה6) צ-ג1+ (ניסיון להטריד את המלך הלבן בהתראות שח) 31.מ-ה2 צ-ג2+ 32.מ-ה1! (כמובן לא מ-ד1, שיפסיד את הרץ על ו2, וגם לא מ-ו1, שיאפשר לשחור חזרה על המסעים) פ-ו8 (נסיגה של הפרש המגנה גם על הרגלי ב-ה6) 33.א3 (שמונע מהשחור לזכות ברגלי א' של הלבן) – לא ברור לחלוטין אם ללבן ניצחון כאן, אבל ברור שהשחור יצטרך לכל הפחות לסבול זמן ממושך בניסיון להציל עמדה בה הוא בחיסרון רגלי.

במקום זאת, קרלסן בחר במסע חלש יותר – 27.צ-ג3; ולאחר 27…ר:ד5! (שנפטר ברגע הנכון מהפרש הלבן החזק במרכז) 28.צ:ד5 צ:ג3 29.פ:ג3 צ-ג6 30.ר-ה1 פ-ג5 31.פ-ב5:

bview9

שני הרגלים החלשים של השחור, על ד6 ו-א5, היו תחת מתקפה, אבל הפעם עמד לרשות השחור המסע 31…פ-ב7! המגן על שניהם ומאפשר לשחור להחזיק את העמדה – במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק (המומלצת לצפייה במלואה), קרלסן אמר שפשוט החמיץ את המסע ההגנתי הזה. עמדתו של השחור נותרה אמנם פאסיבית, אבל מכאן ואילך אנאנד התגונן בצורה מדוייקת ולא איפשר לקרלסן להשיג שוב סיכויי ניצחון; במסע ה-59 הוסכם לתיקו.

בהחלט ייתכן שהמשחק הזה מבשר את סוג השחמט שאנו עתידים לראות בדו-קרב, לפחות כאשר קרלסן יישחק בלבן: נסיונות להפעלת לחץ עמדתי מתמשך על אנאנד במשחק המתפתח באופן איטי, בעקבות פתיחה שאינה נראית שאפתנית במיוחד. מבחינה זו, שני השחקנים יכולים לצאת מהמשחק הנוכחי ברגשות מעורבים: קרלסן הראה שהוא יכול להשיג כך יתרון ממשי, אך מצד שני  גם החמיץ הזדמנות לנצל את היתרון הזה ברגע קריטי, ואנאנד הראה שיהיה לקרלסן קשה מאוד לקבל הזדמנויות נוספות במקרים כאלה.

משחק נוסף שהיה בו עניין מיוחד התקיים בסיבוב השלישי בין אנאנד לטופאלוב, היריבים מהדו-קרב על אליפות העולם ב-2010. התפתח משחק טקטי חריף מאוד, אופייני להסתעפות ניידורף בהגנה הסיציליאנית, בו זכה אנאנד בניצחון נאה. אציג רק את התחבולה המסיימת, שהיא למעשה פשוטה למדי אך בכל זאת אלגנטית מאוד:

 bview10

זו העמדה שהתקבלה לאחר מסעו ה-34 של השחור. אנאנד שיחק כאן 35.ר-ה6!, מסע המקריב לכאורה את הרץ אך חושף תוך כדי כך התקפה על הצריח השחור ב-ד7, כך שאם יכה השחור את הרץ יפסיד חומר; ואם ישחק 35…צ:ד4 כדי להתגונן באופן כזה מההתקפה, יספוג מט מיידי בעקבות 36.מה:ו7+. לפיכך, טופאלוב נסוג עם הצריח ושיחק 35…צ-ה7 (כך שהצריח ממשיך לגונן על ו7), אלא שמסע זה נענה ב-36.צ-ה4! התוקף את המלכה השחורה. זו האחרונה אינה יכולה כעת לסגת, כיוון שעליה להגן על הערוגה ו6 מפני שח קטלני של המלכה הלבנה; למשל: 36…מה-ג7 יפסיד ל-37.מה-ו6+ מ-ז8 (או 37…מ-ו8 38.מה-ח8 מט) 38.ר:ו7+! צ:ו7 39.צ-ה8+ ומט במסע הבא על ו8. טופאלוב נאלץ איפוא להקריב את המלכה שלו תמורת רץ וצריח לבנים: 36…צ:ה6 37.צ:ה5 צ(ג):ה5, והפסיד במהירות בשל הגירעון החומרי שנותר בו בשילוב עם היוזמה ההתקפית החזקה של הלבן.

[ניתוח טוב של המשחק המלא ניתן למצוא בוידאו של רב האמן האנגלי דניאל קינג. הוא מדבר מספר פעמים על ההבדל בין הרצים של שני הצדדים לאורך המשחק, ונקודה שכדאי לשים אליה לב בהקשר זה היא שהם רצים שוני מסלול. בסיומים, נוכחות של רצים כאלה היא בדרך-כלל גורם העוזר לצד המתגונן להשיג תיקו, אבל כאן היא עוזרת דווקא לצד המתקיף – כיוון שבצירוף מלכה וצריחים על הלוח, הוא משחק כביכול עם כלי עודף; לשחור אין דרך להתגונן מפני הדומיננטיות של הלבן על הערוגות הבהירות, ובפרט הלחץ על ו7.]

לאחר שלושת הסיבובים הראשונים, מוביל את הטבלה קריאקין עם פתיחה מרשימה מאוד – 3 נקודות מלאות (אם כי יש לציין ששיחק עד כה נגד שלושת המדורגים הנמוכים ביותר – ראדג'בוב, וואנג האו והאמר); אחריו אנאנד וארוניאן עם 2 נקודות; קרלסן (שסיים בינתיים בתיקו את כל משחקיו), נקאמורה, סוידלר וראדג'בוב עם 1.5 נקודות (50%); וואנג האו וטופאלוב עם נקודה בודדת; והאמר עם 0 נקודות – כלומר, שלושה הפסדים. אם האמר עתיד להמשיך ולשמש כשק חבטות קבוע לשאר השחקנים, חשוב לשים לב מי כבר שיחק נגדו וזכה בנקודה הקלה יחסית – בינתיים אלה קריאקין (כאמור), סוידלר וראדג'בוב.

 ***********

אירוע ראוי לציון נוסף המתקיים בימים אלה, ושיש בו גם היבט ישראלי, הוא אליפות אירופה – בה משתתפים כ-300 שחקנים, והיא משוחקת ב-11 סיבובים בשיטה שוויצרית. התחרות אמנם קצת פחות חשובה ממה שניתן להסיק על פי שמה בלבד, כיוון שהשחקנים הבכירים ביותר באירופה אינם משתתפים בה; אבל בכל זאת יש בה הרבה מאוד מהשחקנים החזקים שנמצאים דרגה או שתיים (או יותר) מתחתיהם – 12 שחקנים שמד-הכושר שלהם הוא 2700 ומעלה, ו-80 שמד-הכושר שלהם 2600 ומעלה. למעשה זהו החזק והקשה ביותר מבין הטורנירים ה"פתוחים" בעולם השחמט – כלומר, טורנירים שכעיקרון כל אחד יכול להשתתף בהם, וזאת בניגוד לטורנירים נוסח סטוונגר או זה לזכר אליוכין שהסתיים לא מזמן, המכונים invitationals, אליהם מוזמנים רק מספר מצומצם של שחקנים על-ידי המארגנים; או, לחילופין, טורנירים של פיד"ה כגון אלה בסידרת הגרנד פרי (וכמובן תחרות המועמדים) אליהם מעפילים מספר מצומצם של שחקנים על פי קריטריונים שנקבעו מראש.

אליפות אירופה שייכת לסבב של אליפות העולם, אבל מרוחקת שלוש דרגות מהאליפות עצמה. כלומר – יש את תחרות המועמדים, ממנה מעפילים לדו-קרב על אליפות העולם; יש את סדרת טורנירי הגרנד פרי וגביע העולם, מהם מעפילים (4 מתוך 8 המשתתפים) לתחרות המועמדים; וישנן תחרויות המכונות "אזוריות", כמו אליפות אירופה, מהן מעפילים לגביע העולם. התחרויות האזוריות ובעקבותיהן גביע העולם, המתקיים פעם בשנתיים (ושכאמור יתקיים בהמשך השנה בנורבגיה), הם למעשה הדרך היחידה עבור שחקנים שאינם שייכים לצמרת הדירוג הגבוהה ביותר להיכנס לסבב של אליפות העולם ולהתקדם בו. 92 מתוך 128 המקומות בגביע העולם מחולקים על פי מפתח גיאוגרפי ליבשות השונות, ו-46 (מחצית) מתוך המקומות הללו שייכים לאירופה. 23 מתוכם נתפשו על-ידי אלה שסיימו ראשונים באליפות אירופה של שנה שעברה, ו-23 הנותרים שייכים לאלה שיסיימו בראש האליפות הנוכחית.

הרוב המכריע של 46 השחקנים הללו לא ישרוד מעבר לשלב או שניים הראשונים של גביע העולם (המתנהל במתכונת של שבעה שלבי נוק-אאוט), אבל זהות המעפילים מעניינת תמיד גם כאינדיקציה לכוח או לעומק היחסי של המדינות (למשל, מתוך 23 השחקנים מהשנה הקודמת, 11 הם רוסים). ובהקשר זה מעניין לעקוב אחר מידת הצלחתם היחסית של השחמטאים הישראליים שאינם גלפנד ברמות הגבוהות. בארבעה גביעי העולם הקודמים (המפעל מתקיים מאז 2005) היו בין שניים לארבעה שחקנים ישראלים שהצליחו להעפיל בכל פעם דרך אליפות אירופה. בינתיים, מאליפות השנה הקודמת אף אחד לא הצליח להעפיל. השנה משחקים שם חמישה (לעומת עשרים ושלושה בשנה שעברה): אמיל סוטובסקי, מקסים רודשטיין, ייבגני פוסטני, מיכאל רויז ודן זולר, וניתן לעקוב אחר התוצאות שלהם כאן. נכון לעכשיו, לאחר שישה סיבובים, מצבם של רודשטיין ופוסטני – עם 4 נקודות – הוא הטוב ביותר, אם כי יש לציין שעד כה ההגרלה הפגישה אותם רק עם שחקנים בעלי מד-כושר נמוך יותר.

הצצה לעולמו של אלוף עולם
הפעם זה קריאקין

תגובות

  • אלעד אחד

    תודה, אייל.
    אני מבין שראדג'בוב שהיה מדורג 4 בעולם עד לפני חודש וחצי פשוט צנח עד לעשיריה השניה כ"כ מהר? הפערים עד כדי כך צמודים?

    • אייל

      הפערים לא מאוד גדולים, אבל הנפילה של ראדג'בוב גם קשה במיוחד - היו לו שני טורנירים רצופים גרועים בהם סיים אחרון (המועמדים והגרנד פרי בשוויץ), וביחד איבד בהם כ-50 נקודות דירוג. הוא עצמו אמר במסיבת עיתונאים אחת שהוא מרגיש שהיה רוצה לקחת איזה פסק-זמן ממשחק תחרותי, אבל הוא מחוייב בזמן הקרוב ללוח משחקים עמוס מאוד - כמעט מייד לאחר הטורניר הזה מחכים לו עוד שני טורנירי גרנד פרי.

  • יוסף המספר

    כרגיל, מרתק. צילומי האויר מהצוק הנורווגי מדהימות

  • עידו

    תודה. מעניין כתמיד!

  • Zak

    מעניין כרגיל, תודה.

    מסקרן אותי איך השחקנים תופסים את הטורנירים השונים. האם חשוב מבחינת שחקן מקצועני לזכות בכמה שיותר טורנירים, או שאולי יותר חשובה איכות הטורנירים ולהתחרות ברמות הגבוהות ביותר גם במחיר של ידיעהמשסיכויי הזכייה בטורניר הם נמוכים יותר? אני בטוח שאם גלפנד למשל יתחרה בטורניר כמו אליפות הארץ אזי הוא ייקח אותה בהליכה, אבל האתגר שלו יהיה הרבה יותר קטן.

    • אייל

      כן, מעורב כאן בהחלט עניין של סטטוס – מבחינתו של גלפנד לא יהיה מדובר בהישג משמעותי במיוחד אם יזכה באליפות הארץ. אגב, יש לא מעט שחמטאי צמרת שאינם נוהגים להשתתף באליפויות של ארצם – למשל, קרלסן לא משחק באליפות נורבגיה, ארוניאן לא משחק באליפות ארמניה, טופאלוב לא משחק באליפות בולגריה (וכולם היו מן הסתם לוקחים אותן ב"הליכה"). אני מניח שמעורבים כאן עוד שיקולים מעשיים, שקשורים בלוחות-זמנים (רצון להתמקד בתחרויות יותר חשובות), עניינים כספיים (גלפנד שייך לקבוצת העלית המצומצמת של שחקנים הרגילים לקבל appearance fee משמעותי תמורת עצם ההשתתפות בטורניר), ואולי גם שיקולים שקשורים במד-הכושר (במקרים בהם שחקן משתתף בתחרות בה מד-הכושר של רוב או כל השחקנים האחרים נמוך בהרבה משלו, הוא צריך להשיג תוצאה קרובה למושלמת כדי לא לאבד נקודות-דירוג, כיוון שבמצב כזה הוא מפסיד נקודות כאלה גם על תוצאות תיקו).

      הדברים תלויים גם במסורת הספציפית של כל מדינה – בארה"ב, למשל, יש מסורת חזקה על פיה השחקנים הטובים ביותר כן משתתפים באליפות המדינה (ולפחות בזמן האחרון, אני חושב שהדבר קשור גם בפרסים כספיים די רציניים שניתנים למנצחים); ברזומה של רוב השחקנים האמריקאים הגדולים אפשר למצוא מספר זכיות באליפות הארצית. בובי פישר, למשל, היה אלוף ארה"ב שמונה פעמים (מתוך שמונה פעמים בהן השתתף), ונקאמורה, השחמטאי מס' 1 בארה"ב כיום, היה כבר אלוף שלוש פעמים. אבל בכל זאת נקאמורה לא משתתף באליפות ארה"ב של השנה, שנערכת ממש עכשיו, כיוון שהוזמן לטורניר בנורבגיה והטורניר הזה נמצא במקום חשוב יותר בסדר העדיפויות שלו.

  • איברה

    האם יש ניתוח של עוצמת רוסיה או ברה"מ לשעבר על פי התפוצה של יוצאיה בשאר העולם?
    לאור שמו של טיביאקוב ההולנדי תהיתי כמה מעוצמת מדינות כמו ישראל והולנד נובעת מהתשתית הרוסית של שנות השבעים-שמונים? או שזה רק מקרה?

    • אייל

      לא, זה לא מקרה – יש אכן מספר רב של שחמטאים שצמחו בברה"מ או מדינות סובייטיות לשעבר והפכו לשחקנים מובילים במדינות מערביות שאליהם היגרו, וזו כמובן עוד אינדיקציה לדומיננטיות הרוסית/סובייטית. דוגמה נוספת היא זו של ארה"ב. כפי שציינתי בתגובה קודמת, מתקיימת שם בדיוק עכשיו האליפות הארצית, ואם מסתכלים בטבלה – http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=81122&crosstable=1 – ניתן לראות שארבעה מתוך ששת המובילים הם מהגרים ממדינות (אקס)-סובייטיות: קמסקי (שחקן הצמרת הגבוהה השני לצד נקאמורה, מרוסיה), גרייב (אוזבקיסטן), אונישצ'וק (אוקראינה) ואקוביאן (ארמניה). בתחרות לנשים - http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=81123&crosstable=1 - זה אפילו עוד יותר בולט: כל ארבע הראשונות מתוך העשר שהשתתפו (קראש, זטונסקי, אברהמיאן, זניוק).

  • שמעון כסאח

    הישג מצויין היום(סיבוב 8) למקסים רודשטיין באליפות אירופה ניצחון על ושייה-ל'גרב הצרפתי(חפשו אותו באחד הפוסטים הקודמים של אייל) וכעת עם 6 מ8 הוא נצמד לצמרת הגבוהה.

    יבגני פוסטני גם עם תוצאה נאה, תיקו עם רב-אומן וויטשק הפולני עוזרו של אנאנד, לפוסטני 5.5 מ8 והוא שומר על סיכוי לסיים בין ה23 הראשונים.

    http://chess-results.com/tnr95789.aspx?art=2&rd=8&lan=1&flag=30&wi=821

    • שמעון כסאח

      רוטשטיין ופוסטני נוצחו היום.

      מעכשיו אני שותק.

      • שמעון כסאח

        סוף דבר:
        יבגני פוסטני עם שני ניצחונות רצופים מסיים עם 7.5 נקודות במקום ה23 וזוכה בכרטיס האחרון לתחרות גביע העולם.

        מקסים רודשטיין לא צולח את ההגרלה הקשה בסיבובים האחרונים מפסיד לאלקסייב ונפומניאשי ממועדון ה2700 וניצחון בסיבוב האחרון מביא אותו ל7 נקודות בסיום התחרות.

        http://chess-results.com/tnr95789.aspx?art=1&rd=11&lan=1&flag=30&wi=821

        כדי להדגים כמה התחרות הזאת קשה ואכזרית נציין שההפרש בין המקום ה26 למקום הראשון הוא ... חצי נקודה!

      • אייל

        כן, ברכות לפוסטני על ההעפלה לגביע העולם - זו, אגב, הפעם השנייה ברציפות בה הוא מצליח לעשות את זה. ברמת המשחק הבודד ההישג המרשים ביותר שייך לרודשטיין, שניצח כאמור את ושייר-לגראב אבל אז הפסיד שני משחקים ברצף. להפסיד לשחקנים חזקים כמו אלקסייב ונפומניצ'י זו לא בושה, כמובן, אבל הדרך הייתה קצת מאכזבת - שני המשחקים היו קצרים מאוד (22 מסעים), ובשניהם רודשטיין עשה טעויות טקטיות גסות והפסיד כמעט בלי לתת פייט.

        בנורבגיה בינתיים, שני סיבובים לסיום, זה מרוץ בין קריאקין לקרלסן. קרלסן מפגר בחצי נקודה וזה אחרי שניצח את קריאקין, שהייתה לו פתיחה פנטסטית עם ארבעה נצחונות רצופים, במשחק ביניהם.

  • אייל

    כן, משחק מצויין לרודשטיין היום - אמרתי בפוסט שעד עכשיו (כלומר, סיבוב שישי) שיחק נגד יריבים עם מד-כושר נמוך יותר, אז היום הוא שיחק נגד יריב שמעל ל-2700 וניצח. שלושה סיבובים לסוף, שחקן אחד מוביל את התחרות עם 7 נקודות (+6), אחריו אחד עם 6.5, אחריו קבוצה של 12 שחקנים (ביניהם רודשטיין) עם 6, וקבוצה של 27 (ביניהם פוסטני) עם 5.5:

    http://chess-results.com/tnr95789.aspx?art=1&rd=8&lan=1&flag=30&wi=821

    על פי ההיגיון של השיטה השוויצרית, ככל שמצליחים יותר מקבלים יריבים קשים (כלומר, כאלה שהצליחו גם כן והם בעלי אותו מספר נקודות), כך שלשניהם מחכים משחקים קשים בסיבוב הבא (שוב נגד שחקנים באיזור ה-2700, והפעם בשחור אחרי שהיום שיחקו בלבן).

  • שמעון כסאח

    נורבגיה, גם קריאקין(מול סווידלר) וגם קרלסן(מול וואנג האו) מפסידים בסיבוב השמיני.

    • אייל

      מזכיר קצת את מה שקרה בסיבוב האחרון של תחרות המועמדים... (רק שהפעם זה פועל לרעת קרלסן, וסוידלר דווקא היה זה ש - כמעט - עשה את העבודה בשבילו).

      • שמעון כסאח

        סיבוב אחרון, קרלסן מסיים בתיקו עם ארוניאן ולקריאקין יספיק תיקו ע"מ להבטיח את הבכורה, במקרה שאנאנד שאבוד כרגע נגד וואנג האו לא מנצח קריאקין מנצח את התחרות גם אם יפסיד היום.

  • אייל

    לפי התקנות (http://norwaychess.com/en/supertournament/regulations-of-the-international-chess-tournament-supreme-masters/) הולכים לדו-קרב בליץ כשובר-שוויון במקרה של שוויון נקודות במקום ראשון, כך שכדי שזה יקרה "מספיק" שקריאקין יפסיד לטופאלוב; אבל כרגע לא נראה שזה הולך לקרות.

  • אייל

    אכן תיקו וקריאקין זוכה בטורניר, שבסך הכל היה מעניין מאוד. פוסט סיכום יעלה מחר או מחרתיים.

Comments are closed.