גרנד פרי סלוניקי – מחצית הדרך

מאבק צמוד מאוד בצמרת ואיוונצ'וק (כרגיל) תורם לדרמה

בשבוע שעבר החל הטורניר הרביעי בסידרת הגרנד פרי, המתקיים בסלוניקי. נזכיר את מבנה הסידרה – שישה טורנירים בהם משתתפים בסך-הכל 18 שחקנים; בכל טורניר ספציפי משחקים 12, כך שכל שחקן משתתף בארבעה מתוך ששת הטורנירים (4×18 = 6×12); בסוף כל טורניר השחקנים מקבלים מספר מסויים של נקודות על פי המיקום שהשיגו, ובסוף הסידרה מחברים את סך הנקודות תוך התחשבות בשלוש התוצאות הטובות מתוך הארבע שהשיג כל שחקן; שני השחקנים שהשיגו את התוצאה המצטברת הטובה ביותר מעפילים לתחרות המועמדים הבאה.

קרלסן, קרמניק, ארוניאן ואנאנד אינם משתתפים בסידרה כיוון שמובטחת להם העפלה לתחרות המועמדים או לדו-קרב על אליפות העולם בדרך אחרת; אבל מלבדם משתתפים כמעט כל שחקני הטופ-20 העולמי. כפי שציינתי בסיום הפוסט הקודם, טימור ראדג'בוב, שהיה אמור להשתתף בטורניר הנוכחי, פרש ממנו ברגע האחרון לצורך פסק-זמן משחמט תחרותי, לאחר  שלוש הופעות גרועות מאוד בטורנירים האחרונים ששיחק בהם. מחליף אותו – באופן חד-פעמי, עד כמה שידוע נכון לעכשיו – השחקן הצרפתי אטיין באקרו (המדורג כרגע במקום ה-25 בעולם, עם מד-כושר של 2718).

לאחר שישה סיבובים (מתוך 11), הטבלה נראית כך: מובילים במשותף שלושה שחקנים – לנייר דומינגז, קרואנה וקמסקי עם 4 נקודות (2+); אחריהם דבוקה של עוד ארבעה שחקנים עם 3.5 נקודות (1+) – מורוזביץ', גרישצ'וק, טופאלוב ופונומריוב; אחריהם קסימדז'אנוב עם 3 נקודות (50%); אחריו נקאמורה, סוידלר ובאקרו עם 2 נקודות (2-); ובתחתית איוונצ'וק עם נקודה בודדת (4-: שני תיקו וארבעה הפסדים).

***********

IMG_2283

לאלה שעקבו אחר תחרות המועמדים, זכורים וודאי מעלליו של ואסילי איוונצ'וק – שמצד אחד, הפסיד בזמן באופן ילדותי ממש בחמישה משחקים, דבר שככל הזכור לי מהווה שפל חסר תקדים של חוסר מקצוענות בשחמט המודרני; ומצד שני, ניצח את שני המובילים, קרלסן וקרמניק, במשחקים מצויינים (ודרמטיים מאוד) בסיבובים האחרונים של הטורניר.

ובכן, גם בתחרות הנוכחית אין רגע משעמם עם רב-האמן האוקראיני. לאחר תיקו בסיבוב הראשון, הוא הפסיד בסיבוב השני לקרואנה באופן "נורמלי" למדי – כלומר, כתוצאה לא ממשחק גרוע במיוחד שלו, אלא ממשחק מצויין של יריבו. אבל בסיבוב השלישי, במשחקו נגד דומינגז, התחילו להתרחש דברים מוזרים.

איוונצ'וק, שהוא בעל ידע אנציקלופדי בפתיחות, שיחק הסתעפות נדירה של הגנת גרינפלד והצליח להפתיע את דומינגז (שהוא עצמו מומחה להגנה זו, כיוון שהיא כלי הנשק העיקרי שלו בשחור כנגד 1.ד4); לאחר 22 מסעים כבר השיג עמדה מבטיחה ביותר:

bview1

כאן מצא איוונצ'וק את המכה הטקטית היפה 23.ר-ג7!! – מסע התוקף את המלכה השחורה ומביא את הרץ לעמדה אקטיבית מאוד. הרעיון העיקרי הוא שאם יכה השחור את הרץ – 23…צ:ג7, יפסיד ל-24.צ-ה8+ (המנצל את נטישת השורה האחורית על-ידי הצריח השחור) מ-ח7 25.מה-ד6! – מסע התוקף את הצריח השחור וכן מאיים 26.פ-ו6+! ר:ו6 27.מה:ו6 והשחור אינו יכול למנוע מט על ח8.

לפיכך דומינגז המשיך 23…מה-א6, אבל גם כעת 24.מה-ד6 התברר כמסע התקפי חזק מאוד: המשחק נמשך 24…פ-ב8 25.מה-ו4 (הלבן נמנע מחילופי מלכות כדי לא להחליש את ההתקפה) מה-ג6 (תוקף את הרץ הלבן על ג7):

bview2

וכאן המסע 26.ר-ה5! היה זוכה עבור הלבן. האיום המיידי ביותר הוא מה:ח6+ (כשהשחור אינו יכול להכות את המלכה עם הרץ, בשל הריתוק על האלכסון א1-ח8) ומט על ז7. 26…ר:ה5 עדיין מוביל למט, לאחר מה:ח6+ ו-פ-ה7. נסיונות לזוז עם המלך השחור, כדי להימנע מהריתוק הנ"ל, אינם צולחים: 26…מ-ז8 מפסיד את המלכה למזלג פרש על ה7; 26…מ-ח7 ייענה ב-27.מה:ו7 ואין דרך טובה להגן על הרץ ב-ז7 ולמנוע מט (27…צ-ז8 28.פ-ו6+). גם 26…ו6, כדי לחסום את האלכסון, מפסיד מייד ל-27.ר:ו6 ר:ו6 28.פ:ו6 ואין אפשרות למנוע מט מהיר (האיום המיידי הוא שוב מה:ח6; 28…מ-ז7 ייענה ב-29.צ-ה7+).

בקיצור, 26.ר-ה5! היה מוביל בוודאי לכניעה מיידית של דומינגז. אבל איוונצ'וק – שכבר היה בשלב זה (שוב) בדוחק-זמן איום ונשארה לו פחות מחצי דקה כדי להשלים 40 מסעים – הגן במקום זאת על הרץ המותקף שלו על-ידי 26.מה:ו7 והמשחק נמשך 26…צ-ו8 27.מה-ה6 (כעת הלבן, שזכה ברגלי, מציע חילופי מלכות) מ-ח7 (והשחור נמנע מהם). מבחינה אוביקטיבית היה עדיף להחליף מלכות על פני המסע ששיחק דומינגז, אלא שדבר זה היה מוביל לפישוט משמעותי של העמדה; מבחינה מעשית, ההחלטה של דומינגז להימנע מחילוף מלכות התגלתה כנכונה, כיוון שעם יותר כלים על הלוח, וכתוצאה מכך יותר אפשרויות טקטיות, היה ליריבו סיכוי רב יותר לטעות. המשחק נמשך 28.ר-ד6! צ-ד8 29.פ-ו6+ מ-ח8 30.פ-ה8 מה:ג3:

bview3

איוונצ'וק עשה סדרה של מסעים חזקים והגיע שוב לעמדה שהיא זכויה לחלוטין. כאן יש לו ניצחון כפוי באמצעות 31.פ:ז7 צ:ד6 (השחור אינו יכול להכות בחזרה את הפרש הלבן לא עם המלך ולא עם המלכה, בשל ר-ה5 מצד הלבן שזוכה במלכה השחורה) 32.מה-ה8+! (ולא מה:ד6, שיפקיר את הצריח על ה1) מ-ח7 (32… מ:ז7 יוביל למט מיידי אחרי 33.צ-ה7+ מ-ו6 34.צ-ו7) 33.פ-ח5! המפנה את השורה השביעית עם האיום הקטלני במט על-ידי צ-ה7. לשחור אין הגנה טובה יותר מאשר להקריב את המלכה שלו תמורת הצריח הלבן ב-ה1, דבר שיותיר אותו בנחיתות חומרית מכריעה (לכידת הפרש הלבן על ח5 לאחר מכן תוביל לאיבוד הצריח השחור על ד6, בגלל שח מלכה על ה7).

 אבל איוונצ'וק שוב החמיץ את ההזדמנות ושיחק 31.ר-ג7; המשחק נמשך 31…צ-ג8 32.מה:ג8 מה:ה1+ 33.מ-ח2 ר-ה5+! (ייתכן שאיוונצ'וק החמיץ את המסע הזה, הכופה חילופי רצים ומאפשר לשחור להחזיר את המלכה שלו למרכז ולהחזיק את העמדה) 34.ר:ה5 מה:ה5+ 35.ז3 מ-ח7 (כדי להוציא את המלך מקו ההתקפה של המלכה הלבנה) 36.מה-ב7+ מ-ז8 (לערוגה זו ולא ל-ח8, כדי למנוע מהמלכה הלבנה להתייצב ב-ו7):

bview4

בשלב זה נעלם כבר היתרון המכריע שהיה ללבן מספר מסעים קודם לכן, ואין לו יותר ניצחון מיידי. עם זאת, עדיין נותרה לו עדיפות אותה היה ניתן לממש באמצעות המסע 36.פ-ג7! – המונע את לכידת הפרש הלבן על-ידי המלכה השחורה, תוקף את הפרש השחור על ב8 (באמצעות ניתוק הקשר בינו לבין המלכה השחורה) וגם את הרגלי השחור על ב5. הפרש השחור יצטרך לברוח ל-ד7, ואז יזכה הלבן ברגלי (הוא יוכל לבחור בין הכאת הרגלי השחור שעל א7 וזה שעל ב5). במקום זאת שיחק איוונצ'וק 37.ו4??, מסע שפשוט מפקיר את הפרש הלבן על ה8 הנתון תחת איום מצד המלכה השחורה.

וכאן החל גם דומינגז לשחק באופן שנראה מוזר – במקום להכות את הפרש ולזכות בכלי, דבר שהיה מוביל לניצחון אלמנטרי, פתח בהתראות שח עם המלכה: 37…מה-ה2+ 38.מ-ז1 מה-ה1+ 39.מ-ז2 מה-ה2+ וכאן הפסיד איוונצ'וק בזמן, כיוון שלא הצליח להשלים 40 מסעים בתוך שעתיים; כפי שניתן לראות, חסר לו רק מסע אחד לשם כך. מה קרה כאן? כפי שהסביר דומינגז לאחר המשחק, הוא הרגיש לא נעים לנצח משחק כזה, וכמו כן רצה להחזיר טובה לאיוונצ'וק על מה שראה כהתנהגות ג'נטלמנית מצידו של זה האחרון במשחק שהיה ביניהם לפני כמה שנים. באותו משחק, כאשר שני היריבים היו בדוחק זמן, איוונצ'וק הפיל בנקודה מסויימת כמה כלים על הלוח כשעשה מסע, הרגיש לא נעים בשל כך, ולכן הציע לדומינגז תיקו אחרי שהגיעו למסע ה-40 ודוחק הזמן הסתיים; זאת למרות שעמדתו של איוונצ'וק באותו שלב הייתה זכויה. (על פי החוק היבש, שחקן אינו רשאי ללחוץ על השעון, כך שהזמן יתחיל לרדת ליריבו, לאחר שהפיל כלים, לפני שהרים אותם ותיקן את העמדה שעל הלוח – רק אז ה"מסע" שלו נחשב ככזה שהושלם; אבל כנראה שדומינגז לא התעקש על כך באותה הזדמנות ותיקן את עמדת הכלים שעל הלוח על חשבון זמנו שלו.)

אלא שבמשחק הנוכחי, דומינגז לא היה יכול להציע לאיוונצ'וק תיקו באופן ישיר, כיוון שדבר זה אסור לפי חוקי הגרנד פרי – ניתן להגיע לתיקו רק לאחר חזרה משולשת על אותה העמדה או כאשר העמדה הופכת ל"מתה" לגמרי באופן שבו אף שחקן לא יכול עוד באופן ריאלי לשחק על ניצחון (ושופט צריך לאשר זאת). לפיכך, דומינגז ניסה לאפשר תיקו על-ידי שח חוזר, אלא שדוחק הזמן של איוונצ'וק היה כאמור כל-כך חמור עד שלא הספיק באופן פיזי להשלים את המסע ה-40. כשלא הולך, כמו שאומרים, אז לא הולך.

בעקבות המשחק הביזארי הזה, איוונצ'וק נכנס למסלול התרסקות שסופו אינו נראה בינתיים, והפסיד עוד שני משחקים כמעט ללא קרב: השחקנים להם חילק נקודות במתנה היו טופאלוב (לו הפסיד איוונצ'וק ב-21 מסעים) ופונומריוב (לו הפסיד איוונצ'וק ב-19 מסעים). לעומת זאת, דומינגז פרץ קדימה כשזכה בסיבובים הבאים בשני משחקים טובים מאוד (נגד סוידלר ו-קסימדז'אנוב). יש לציין, עם זאת, כי מדובר כאן במקרה של משחק טוב בתנאים נטולי לחץ (באופן המזכיר את מה שעשו סוידלר או איוונצ'וק בסיום תחרות המועמדים). זאת כיוון שמנקודת הראות של סידרת הטורנירים השלמה דומינגז למעשה כבר איבד כל סיכוי ממשי לסיים באחד משני המקומות הראשונים ולהעפיל לתחרות המועמדים הבאה, מאחר ויש לו כבר שתי תוצאות חלשות בטורנירים הקודמים שהשתתף בהם.

***********

caruana01

לעומת דומינגז, קרואנה וקמסקי – השותפים כרגע להובלה – הם עדיין מועמדים ריאליים להעפיל לתחרות המועמדים הבאה. אתמקד הפעם בפביאנו קרואנה, שלצד קרלסן וקריאקין (או בעצם לצד קריאקין ועדיין קצת בצילו של קרלסן) הוא מהבולטים בשחקני הדור הצעיר. קרואנה ידוע כשחקן יסודי וחרוץ ביותר (בראיון במהלך האולימפיאדה שהתקיימה ב-2008 – כשהיה בן 16 – נשאל כמה זמן ביום הוא מקדיש לשחמט, וענה "פחות או יותר כל היום"); את הפריצה לצמרת הגבוהה ממש עשה בשנה שעברה, כשהשיג תוצאות מרשימות בסידרה של טורנירי-על שהשתתף בהם.

בסיבוב השני קרואנה זכה, כאמור, במשחק נאה נגד איוונצ'וק. זו העמדה שנוצרה לאחר 23 מסעים:

bview5

מסעו האחרון של השחור, 23…פ-ד6, תוקף את המלכה הלבנה על ב7; זו יכולה ללכוד את הרגלי השחור שעל א6, אבל הדבר יוביל לנפילת הרגלי המרכזי של הלבן ב-ה4. היה ניתן לסגת במקום זאת עם המלכה ל-ג6 או ד5, אבל קרואנה בחר בהקרבת טיב (של צריח תמורת פרש): 24.צ:ד6! ג:ד6 (לא ניתן להכות בחזרה עם המלכה, כיוון שאז יופקר הצריח על ג8, ולכן השחור נאלץ להחליש את מבנה הרגלים שלו) 25.מה:א6. כעת ללבן פיצוי חומרי חלקי של רגלי אחד תמורת הטיב (על פי הערכת הכלים המקובלת צריח=5 רגלים ופרש=3 רגלים, ולכן טיב נחשב כשווה-ערך לשני רגלים); אבל בנוסף לכך הלבן נהנה גם מפיצוי עמדתי ארוך-טווח, בשל חולשת הרגלי השחור הבודד שנותר על ב6, וכן בזכות המשלט המרכזי החזק ב-ד5 אותו עתיד לתפוש הפרש. בסופו של דבר, לאחר משחק תמרונים ארוך, הרגלי השחור על ב6 אכן נפל וקרואנה זכה באמצעות קידום רגלי אגף המלכה החופשיים שהשיג כתוצאה מכך.

הניצחון השני שנחל בינתיים קרואנה הושג כנגד באקרו בסיבוב השישי, והיה במידה רבה תוצאה של הכנה תיאורטית מצויינת. המשחק, שהתנהל בהסתעפות סבוכה של הפתיחה הסקוטית (1.ה4 ה5 2.פ-ו3 פ-ו6 3.ד4), הגיע לאחר 15 מסעים לעמדה הבאה:

bview6

ללבן רגלי פחות, אבל בתמורה לכך הרגלים השחורים באגף המלכה חלשים יחסית, וכמו כן ללבן זוג רצים (אם כי כרגע לא ברור לגמרי כיצד ניתן לממש את הפוטנציאל ההתקפי שלהם). כדאי גם לשים לב לכך שהרגלי השחור על ג4 "מוקפא" כרגע – הוא אינו יכול להמשיך ולהכות את הרגלי הלבן על ב3, כיוון שאז יאבד הרץ השחור על א6. במשחק שהגיע לעמדה הזאת בטורניר הגרנד פרי הקודם, בין קריאקין לקסימדז'אנוב, ניסה הלבן את המסע 16.ר-ב4 (המונע מהשחור להצריח מייד לצד המלך) ולא השיג הרבה. קרואנה שיחק במקום זאת 16.ז3 (מסע המכין את פיתוח הרץ, כך שלא יצטרך להגן עוד על הרגלי ב-ז2 המאויים על-ידי המלכה השחורה) והמשחק נמשך 16… 0-0 17.ר-ה2 צ(א)-ד8 18. 0-0 ג5 19.צ(ו)-ה1 ר-ב7 (ניסיון להפעיל את הרץ לאורך האלכסון הארוך א8-ח1 שנפתח בעקבות מסעו הקודם של השחור) 20.ר-ז4 (מביא את הרץ לעמדה התקפית) מה-ג6 (בהמשך למסע הקודם, מאיים מט לאורך האלכסון הארוך) 21.ו3 (חוסם את האלכסון ומגן ומפני האיום הזה):

bview7

כנראה שהשחור לא דייק היכן שהוא במסעיו הקודמים, כיוון שללבן כעת התקפה חזקה מאוד; זו מתבססת על המסע ה6 הממשמש ובא – מסע שיאפשר להפעיל את שני הרצים, כיוון שיפתח את האלכסון א1-ח8 עבור הרץ הניצב על ג3 לצורך התקפה על עמדת המלך השחור. המשחק נמשך 21…ר-ג8 22.ה6! ו:ה6 (22…ר:ה6 יפסיד מייד ל-23.צ:ה6! ו:ה6 24.מה-ה7 – עם איום מט על ז7, שהשחור אינו יכול להתגונן מפניו על-ידי צ-ו7, כיוון שהדבר יוביל לנפילת הצריח השני על ד8 – 24…ה5 25.ר-ה6+! מ-ח8 26.ר:ה5 ומט הוא בלתי-נמנע; מסעו הקודם של הלבן חסם את השורה השישית בפני המלכה השחורה, כך שזו אינה יכולה להגיע ל-ח6 כדי להגן על ז7) 23.מה-ה7 (עם איום המט על ז7) ה5 (חוסם למשך מסע אחד את אלכסון הרץ הלבן, כדי לפתוח את השורה השישית בפני המלכה השחורה ולאפשר את המסע הבא) 24.ר:ה5 מה-ח6 (היכולת לבצע כעת את המסע הזה ולהגן על ז7, בהשוואה להסתעפות שניתנה למעלה בסוגריים, היא הסיבה למסעו ה-22 של השחור) 25.ר:ג8 צ:ג8 26.ו4:

bview8

וזו העמדה אליה חתר קרואנה כתוצאה מהרצף הכפוי שהחל עם מסעו ה-22. הרץ שלו, הניצב ב-ה5 ונתמך על-ידי רגלי, חזק מאוד (יותר מהפרש השחור). כמו כן, למרות שכרגע הוא עדיין בגירעון רגלי, כל שלושת הרגלים השחורים באגף המלכה (שיוותרו לאחר חילוף רגלים על ב3) מבודדים וחלשים מאוד. ואכן, תוך מספר מסעים נוספים קרואנה זכה בשניים מהם, כך שהשיג יתרון של רגלי, החליף מלכות וזכה בסיום.

סביר להניח ששחקנים המשחקים כנגד הפתיחה הסקוטית יקדישו כעת תשומת לב רבה לרעיון החדש שהציג קרואנה ואולי ימצאו דרכים טובות יותר לנטרל אותו מזו שניסה באקרו; אבל לפחות ברמת המשחק הבודד – וכיום זו לעתים קרובות הרמה הרלבנטית היחידה ליעילות של חידושים בפתיחה – קרואנה השיג את שלו.

***********

שחקן נוסף שברצוני להפנות אליו את תשומת הלב הוא אלכסנדר מורוזביץ', הנמצא כרגע בדבוקה המפגרת בחצי נקודה בלבד אחרי המובילים. כפי שציינתי באחד הפוסטים הקודמים, מורוזביץ' במיטבו הוא שחקן יצירתי ומקורי ביותר שסגנונו קנה לו אוהדים רבים בקרב חובבי השחמט, וכמה ממשחקיו בטורניר הנוכחי אכן הצדיקו את המוניטין הזה.

נצחונו היחיד עד כה (לצד חמש תוצאות תיקו) הושג במשחקו נגד סוידלר בסיבוב השני. המשחק התנהל בפתיחת ארבעת הפרשים, שאינה נפוצה כיום ביותר כיוון שהיא נחשבת לבלתי-יומרנית יחסית עבור הלבן: 1.ה4 ה5 2.פ-ו3 פ–ג6 3.פ-ג3 (המסעים המקובלים כאן יותר הם ר-ב5, המוביל לפתיחה הספרדית, או ד4, המוביל לפתיחה הסקוטית כמו במשחקו של קרואנה נגד באקרו) פ-ו6 (וזהו המקור לשם הפתיחה – שני הצדדים מפתחים מייד, באופן סימטרי, את שני זוגות הפרשים שלהם) 4.ר-ב5 פ-ד4 5.ר-א4 ר-ג5:

bview9

זהו נוסח חריף יחסית של הפתיחה שנבחר על-ידי סוידלר – במקום להמשיך בפיתוח סימטרי של הכלים על-ידי 4…ר-ב4 (שגם הוא מסע מקובל), השחור מקריב את הרגלי שעל ה5 תמורת פעילות רבה יותר לכליו. 6.פ:ה5 0-0 7.פ-ד3. למסעו האחרון של הלבן, התוקף את הרץ על ג5, יש חיסרון ברור – הוא חוסם את הרגלי ד' ובכך מקשה על המשך פיתוח נורמלי של כלי הלבן, ובמיוחד של הרץ על ג1; אלא שללבן אין הרבה ברירות אם הוא מעוניין להשיג משהו מהפתיחה – אחרי המסע ה"טבעי" יותר 7.פ-ו3, השחור משחק פשוט 7…ד5! עם האיום ר-ז4 ומצבו מצויין. הלבן חייב להרויח זמן, כדי לפצות על הזמן שהפסיד כבר בגלל תמרוני הפרש: 7…ר-ב6 8.ה5 (כעת, לאחר פינוי הערוגה ה5 תוך רווח זמן, המסע הזה דוחק את הפרש השחור שעל ו6 לעמדה אחורית) פ-ה8 9.פ-ד5 ג6 10.פ-ה3 ד5 11. 0-0 ו6 12.ג3 פ-ו5:

bview10

מסעיו התשיעי והעשירי של סוידלר, ג6 ו-ד5, הם נדירים יחסית – מקובל יותר לקדם את הרגלי ד' ל-ד6, כדי לתקוף מייד את הרגלי הלבן החזק הניצב על ה5. אבל עמדת הדיאגרמה עדיין אינה חדשה לגמרי, וכבר הופיעה במספר משחקים קודמים בהם המשיך הלבן 13.ר-ב3 או ר-ג2, כדי להביא את הרץ שלו לעמדה (כביכול) טובה יותר. וכאן הופיע רעיונו המקורי של מורוזביץ': 13.ב4 (הלבן פשוט משחק באגף המלכה, מבלי לדאוג לפיתוח "נורמלי" של כליו) מה-ג7 (השחור, מצידו, מגביר את הלחץ על הרגלי ב-ה5) 14.ב5 ו:ה5 15.ר-א3 (זהו איפוא הפיתרון שמצא מורוזביץ' לפיתוח הרץ הבעייתי הזה, התוקף כעת את הצריח השחור שעל ו8, במקום להזיז את הרגלי ד' ולפתח אותו דרך האלכסון ג1-ח6) צ-ו6 16.פ-ב4 (ממשיך להגביר את הלחץ באגף המלכה, תוך ניצול קונפיגורצית הרגלים השחורים על ג6 ו-ד5) ה4:

bview11

סוידלר ניסה במסעיו האחרונים להעניש את צורת המשחק של מורוזביץ', המזניחה את המרכז ואגף המלך, אבל מסעו ה-16 מחמיץ נקודה טקטית חשובה: 17.ב:ג6 – וכעת הסתבר לסוידלר שאינו יכול להימנע מאיבוד רגלי. אם יישחק 17…ב:ג6 יבוא 18.ר:ג6! והשחור אינו יכול להכות בחזרה את הרץ: 18…צ:ג6 19.פ(ב):ד5! ולאחר שהמלכה השחורה תיסוג מ-ג7 יבוא 20.פ:ו5 המותיר כבר את הלבן ביתרון שני רגלים, כיוון שאם ילכוד השחור את הפרש על ו5 יפסיד את המלכה או את הצריח (שעל ג6) למזלג פרש על ה7.

ועדיין, הרע במיעוטו היה להרשות ללבן לזכות כך ברגלי; במקום זאת ניסה סוידלר להמשיך את ההתקפה באגף המלך והפסיד מייד: 17…צ-ח6 (מאיים מט על ח2) 18.ח3 פ-ח4 19.פ(ב):ד5 (כעת עמדת השחור מתמוטטת לחלוטין) מה-ה5 20.ג:ב7:

bview12

וברור שהשחור צריך לספוג אבדות חומריות כבדות. הכאת הרגלי הלבן על-ידי 20…ר:ב7 תאפשר 21.פ-ז4! (מזלג פרש למלכה ולצריח השחורים); הפרש הלבן על ד5 לכאורה מופקר, אבל הכאתו על-ידי המלכה השחורה תגרום לאובדנה לאחר 22.ר-ב3, מסע המרתק אותה אל המלך השחור. ואילו התקפת היאוש 21…מה-ז3 (עם האיום פ-ו3+, תוך ניצול ריתוק הרגלי ו2 על-ידי הרץ השחור לאורך האלכסון א7-ז1, שנפתח על-ידי מסע הפרש הלבן) תענה על-ידי 22.פ:ח6+ ז:ח6 23.מה-ז4+ (שכופה חילוף מלכות) מה:ז4 24.פ-ה7+! (מסע ביניים המרחיק את הפרש על ד5 מהסכנה ומותיר את הלבן ביתרון טיב ושני רגלים לאחר השלמת חילוף המלכות) מ-ו7 25.ח:ז4.

במקום זאת, סוידלר המשיך בעמדת הדיאגרמה 20…פ-ו3+ 21.מה:ו3! (כיוון שהלבן עומד להכתיר מלכה חדשה, הוא יכול להרשות לעצמו לוותר על המלכה הנוכחית תמורת כלי שחור) ה:ו3 22.ב:א8=מה וכאן סוידלר נכנע, כיוון שהוא שרוי בגירעון חומרי גדול ללא כל דרך טובה להמשיך את נסיון ההתקפה על המלך הלבן.

סוידלר הפסיד איפוא מה שמכונה "מיניאטורה" – משחק שאורכו אינו עולה על 25 מסעים. כששחקני צמרת מפסידים משחק במהירות כה גדולה, הסיבה לכך טמונה בדרך-כלל בשילוב של שני גורמים: 1. עמדה חריפה שיש בה סיבוכים טקטיים, כך שעל כל מסע מוטעה אפשר לשלם מחיר כבד במיוחד, ו-2. עמדה חדשה יחסית – כזו ששונה מעמדות מוכרות לא רק בניואנס דק אלא באופן משמעותי (וזה סוג העמדה שנוצרה במשחק הנוכחי החל מהמסע ה-13 של הלבן, בשל משחקו המקורי של מורוזביץ'). היווצרות של עמדה כזו, מסוג חדש, גורמת לכך שהשחקנים צריכים לנווט החל משלב מוקדם מאוד של המשחק ללא עזרת סכמות ידועות, ולכן ללא רשת ביטחון של ידע קודם. דוגמה דרמטית לפעולה משולבת של שני הגורמים האלה, אגב, ניתן היה לראות בדו-קרב האחרון על אליפות העולם בין אנאנד לגלפנד, כשגלפנד הפסיד ב-17 מסעים לאחר שנפל במלכודת טקטית ערמומית שטמן לו אנאנד, במשחק שנטש שבילים תיאורטיים מוכרים כבר במסע השביעי.

במקרהו של סוידלר, כפי שמעידה רמת המשחק הכללית שלו בטורניר עד כה, ייתכן שמדובר גם בהשפעה של עייפות מצטברת. סוידלר השתתף, כזכור, בתחרות המועמדים האחרונה, שהייתה אינטנסיבית ומתישה למדי בפני עצמה, ומאז הוא משחק כמעט ללא הפסקה – באליפות רוסיה למועדונים, אחר-כך בטורניר לזכר אליוכין, אחר-כך בטורניר בנורבגיה, ועכשיו בטורניר הגרנד פרי (בסך-הכל 29 משחקים, כולל אלה שבטורניר הנוכחי, בנוסף ל-14 ששיחק בתחרות המועמדים).

מבעייה דומה של עייפות כתוצאה מעומס-יתר של משחקים סובלים אולי גם חלק מהשחקנים האחרים בטורניר (כמו טופאלוב או נקאמורה, ששיחקו הן בגרנד פרי הקודם והן בטורניר בנורבגיה). בעייה זו קשורה בכך שלצד ההשתתפות בטורנירי הגרנד פרי, שהם חלק מסבב אליפות העולם, קשה לשחקנים כאלה לסרב להזמנות מצד טורנירי invitationals יוקרתיים, כיוון שהזמנות כאלה הן יקרות המציאות ובדרך-כלל לא ברור מתי יגיעו שוב. ייתכן שכרגע רק קרלסן, קרמניק, ארוניאן ואנאנד, שהם השחקנים הנחשבים כיום לבעלי מעמד של "כוכבים", פטורים לגמרי מהלך-רוח כזה ויכולים לבחור ביתר זהירות ושיקול דעת את התחרויות שישתתפו בהן – וזאת מאחר שמלבד העובדה שאינם צריכים להשתתף בטורנירי הגרנד פרי, מובטחות להם גם הזמנות אוטומטיות כמעט לכל טורניר "פרטי" חשוב. (קרלסן, למשל, לא השתתף בטורניר לזכר אליוכין, אבל ידוע שקיבל הזמנה אליו ודחה אותה; וקרמניק, שלא השתתף בטורניר בנורבגיה, היה אמור לשחק שם אך ביטל את השתתפותו ברגע האחרון בגלל חשש לעומס יתר של משחקים – וסוידלר היה זה שהחליף אותו…)

משחק מרתק נוסף של מורוזביץ' היה נגד נקאמורה בסיבוב הרביעי – לדעת רבים משחק הטורניר עד כה (למרות שהסתיים בתיקו). כמו מורוזביץ', גם נקאמורה הוא שחקן יצירתי ולוחמני במיוחד – וכמוהו גם הוא סובל מחוסר-יציבות כרוני ברמת משחקו (ייתכן, כמובן, שכל התכונות הללו קשורות זו בזו). המשחק התנהל בהסתעפות ניידורף של ההגנה הסיציליאנית (1.ה4 ג5 2.פ-ו3 ד6 3.ד4 ג:ד4 4.פ:ד4 פ-ו6 5.פ-ג3 א6 – אמנם בשינוי סדר מסעים), הידועה ככזו שנוטה להוביל למשחקים טקטיים חריפים במיוחד. ואכן, לסיבוכים הטקטיים במשחק זה ניתן היה בקלות להקדיש פוסט שלם, אבל ברצוני להתעכב רק על רגע אחד מתוכו:

bview13

זו העמדה שנוצרה לאחר מסעו ה-19 של השחור. מורוזביץ' שיחק כאן 20.פ:ב5 – מוטיב ידוע למדי של הקרבת כלי בהסתעפות ניידורף, במיוחד כאשר המלך השחור נותר במרכז וטרם הצריח. נקאמורה נמנע מללכוד את הפרש והמשיך 20…פ-ו3; מה היה קורה אם היה "פשוט" לוכד אותו? 21.ר:ב5+ ר-ג6 (מסע כפוי – 21…פ-ג6 או צ-ג6 22.ג4! יובילו לאובדן הרץ על ד5) 22.ר:ג6+ פ:ג6 23.מה-ז2!:

bview14

מסע זה של הלבן חושף התקפה על המלכה השחורה מצד הצריח ב-ד1, ובמסע הבא תלכוד המלכה הלבנה את הרגלי על ה4. לפיכך, ללבן יהיו שני רגלים תמורת הכלי שהקריב, בצירוף יוזמה מסוכנת מאוד כנגד המלך השחור שיוותר חשוף במרכז. מעניין שכאשר אנסטסיה קרלוביץ', קצינת העיתונות של פיד"ה, שאלה על כך את שני השחקנים במסיבת העיתונאים לאחר המשחק (בערך בין 9:50 ו-10:30 בוידאו שלמטה), הם כמעט תמהו על עצם השאלה – היה ברור להם לגמרי שההסתעפות הזו נראית "נורא" עבור השחור ושלא כדאי לו להיכנס אליה (ניתוח בעזרת מחשב מאשר זאת) – למרות שהלבן נותר כאן בנחיתות חומרית, לפחות באופן זמני, ואין לו ניצחון מיידי או כפוי. "לכם הכל ברור," כפי שאמרה קרלוביץ' בתסכול מסויים, "אבל אולי לא לציבור הרחב".

הפעם זה קריאקין
גרנד פרי סלוניקי (2) - דומינגז זוכה

תגובות

  • Zak

    מרתק כרגיל, במיוחד המשחקים של מורוזביץ'

  • אלון רייכמן

    שמע, הטור ארוך ואני יודע שאין לו הרבה רייטינג או הרבה תגובות. אבל דע לך שאני מאוד מסמפט את משחק השחמט (ומשחק לא מעט בעצמי) ונורא נהנה לקרוא את הטורים שלך, להרחיב אופקים וללמוד. בעיקר ללמוד.

    • שאול

      למה אתה חושב שאין רייטינג? זה הטור שאני הכי מחכה לו מכל האחרים והלוואי שהיה נכתב יותר!

  • גיל

    מצוין כרגיל ושאלה: השחמטאית היפהפייה תמיד מופיעה במסיבות העיתונאים?

  • אייל

    קרלוביץ' היא ה-press officer של פיד"ה - מאז הדו-קרב של אנאנד וגלפנד היא מנהלת באופן קבוע את מסיבות העיתונאים באירועים של פיד"ה (תחרות המועמדים וטורנירי הגרנד פרי - גם אלה של הנשים); כנראה לאור תגובות חיוביות מאוד מצד הקהל :-)

    ותודה לכולם...

  • ג'וני

    הטור הכי טוב שיש כאן

  • Yavor

    These articles are a bit too long. I read them in chapters. Maybe shorter ones, but more of them? Just a thought

    • גיל

      יאבור, גם אני קורא אותם לאט כדי לקלוט הכל. עדיף ככה כי עם פוסטים קצרים אובד קצת הרצף הסיפורי לדעתי.

  • אשר

    נפלא כרגיל!
    ובנוסף מצטרף לקריאה (אם בכלל אפשרי) שמתישהו יהיה בפוסט גם עם סרטון בו אתה משחזר חלק נבחר מאחד המשחקים כמו מאות אלפי הסרטונים ברשת.
    באמת נפלא. האהבה לשח גוברת בכל יום.

Comments are closed.