הטורניר לזכר טל: יאללה בוריס!

גלפנד מוביל ביחד עם נקאמורה לאחר חמישה סיבובים; קרלסן ניצח את קרמניק ואנאנד אבל הפסיד לקרואנה

לפני שבוע החל במוסקבה הטורניר השנתי לזכר מיכאל טל (אלוף העולם השמיני), הנערך באופן סדיר מאז 2006. להוציא את תחרות המועמדים, זהו אולי הטורניר החזק ביותר שיתקיים השנה. אחת הסיבות לכך היא שבטורניר הנערך ברוסיה יכולים המארגנים לשתף מספר שחקנים מקומיים (כפי שמקובל בתחרויות) מבלי להוריד את הרמה הכוללת – בניגוד למה שראינו לא מזמן בטורניר סטוונגר בנורבגיה, למשל, בו שותף שחקן כהאמר המדורג במקום ה-200 בעולם לערך. המשתתפים בטורניר לזכר טל השנה הם: קרלסן, קרמניק, אנאנד, קריאקין, קרואנה, נקאמורה (שישה מתוך הטופ-10), גלפנד, ממדיארוב, מורוזביץ' (עוד שלושה מהטופ-20) ודמיטרי אנדרייקין (אלוף רוסיה הנוכחי, המדורג בעשירייה השלישית).

 לפני תחילת התחרות נערך טקס בו הוענק לקרלסן פרס ה"אוסקר" כשחקן השנה (של 2012). מדובר בפרס הקיים מאז 1967, שהוא מקבילה שחמטאית לבלון בכדורגל: הזוכה נבחר על-ידי משאל הנערך בקרב מספר רב של שחקנים חזקים ועיתונאים. עבור קרלסן זוהי הזכייה הרביעית בפרס, שהיא גם הרביעית ברציפות מאז 2009 – דבר ההופך אותו לשחקן הראשון מאז קרפוב וקספרוב המפגין דומיננטיות כזו. שיאן הזכיות, אגב, הוא קספרוב – 11 פעמים (קרפוב זכה 9 פעמים, אנאנד 6), ויש לקחת בחשבון שהפרס לא הוענק במשך שש שנים רצופות (1994-1989) בהן היה קספרוב דומיננטי; אין ספק שהיה זוכה בו לפחות עוד 4-3 פעמים נוספות לו היה מוענק בשנים אלה.

***********

המשחק המעניין ביותר בסיבוב הראשון היה זה שבין קרלסן לקרמניק, שני השחקנים שסיימו במקום ראשון משותף (בנקודות) בתחרות המועמדים. למרות שהישגיו הכלליים של קרלסן בשנים האחרונות מרשימים באופן עקבי יותר מאלה של קרמניק, אלוף העולם לשעבר הוא השחקן המציב בפניו באופן השיטתי ביותר בעיות במשחקים ביניהם, ולכן הניצחון במשחק זה היווה הישג משמעותי עבור קרלסן (הוא גם הישווה את מאזן הראש בראש ביניהם, שעד כה נטה לטובתו של קרמניק).

קרלסן נקט באסטרטגיית הפתיחה האופיינית לו – בחירת הסתעפות שקטה, כזו הנחשבת לבלתי-יומרנית באופן יחסי ואיננה נמצאת במוקד העניין הנוכחי של תיאוריית הפתיחות. הוא שיחק את הפתיחה המכונה התקפת טרומפובסקי (1.ד4 פ-ו6 2.ר-ז5), המופיעה לעתים נדירות ברמות הגבוהות, ואכן כבר במסעו השישי של השחור המשחק סטה ממהלכם של משחקים קודמים. ושוב בדרך אופיינית, קרלסן הצליח לנטרל כמעט כל פוטנציאל למשחק נגדי של היריב תוך שהוא משיג יתרון עמדתי (זעיר אמנם) בו ניתן להשתמש כדי להפעיל עליו לחץ. רגע מפתח במשחק הגיע לאחר המסע 24.א5:

bview7

קרלסן חשב שהפרש השחור על ב6, המותקף על-ידי הרגלי, צריך לסגת, ושיוכל לאחר מכן להכות את הרגלי השחור על ג4 וכך להיוותר ביתרון רגלי (אם כי לשחור יהיו עדיין סיכויי תיקו לא מעטים, בין השאר בשל החולשה היחסית של הרגלי הלבן על ד4). אבל קרמניק הפתיע אותו במסע 24…צ:ד4, המצליח למנוע איבוד חומר. הנקודה היא שלאחר 25.א:ב6 א:ב6 הפרש הלבן על ג5 לכוד, וכך השחור זוכה בחזרה בכלי. עם זאת, הלבן יכול להחזיר לעצמו את שני הרגלים שאיבד בינתיים על-ידי 26.פ:ה6 ו:ה6 27.ר:ג4, כך שלאחר 27…ר-ד7 המשחק הגיע לעמדה הבאה:

bview8

השוויון החומרי נותר על כנו (הלבן אינו יכול לזכות ברגלי על ה6 בגלל חולשת השורה האחורית: 28.ר:ה6+?? ר:ה6 29.צ:ה6 צ-ד1+ [או צ-א1] ומט); אבל ללבן נותר יתרון עמדתי המאפשר לו להמשיך ולהפעיל לחץ, בשל החולשה היחסית של מבנה הרגלים השחורים: שלושתם מבודדים ורחוקים זה מזה, בעוד שכל הרגלים הלבנים מרוכזים ב"גוש" אחד באגף המלך. הרגע קריטי הבא במשחק הגיע לאחר עשרה מסעים נוספים:

 bview9

מסעו האחרון של קרלסן, שאכן החל בינתיים להגביר את הלחץ על עמדת השחור, היה 37.מ-ח4. כאן החליט קרמניק שבמקום להמשיך בהגנה פאסיבית עדיף להקריב רגלי כדי לקבל משחק אקטיבי יותר: 37…צ-ד4+ 38.צ:ד4 (כפוי, אחרת הלבן יפסיד את הצריח) ה:ד4 39.צ-ה6+ מ-ז7 40.צ:ב6 ד3 (בתמורה לרגלי ב', השחור קיבל איפוא רגלי חופשי קדמי על הטור ד' המעניק לו משחק נגדי ומגביל את אפשרויות הלבן) 41.ר-ד1 צ-א2 42.מ-ז3 (מגן על הרגלי ו2 המותקף על-ידי הצריח השחור):

bview10

בנקודה זו, הדרך הנכונה עבור השחור הייתה 42…צ-א1! (התוקף את הרץ הלבן) 43.ר-ו3 (לא 43.ר-ב3 ד2! 44.צ-ד6 [כדי לעצור את הרגלי] צ-א3 שזוכה ברץ) 43…צ-א4! (כדי שהצריח יוכל להתייצב על ערוגה זו היה צריך לסלק קודם את הרץ הלבן מ-ד1) – מסע המאיים לקדם את הרגלי השחור ל-ח4 ולדחוק אחורה את המלך הלבן; ואם ינסה הלבן למנוע זאת וישחק 44.ח4 בעצמו, הדבר יגביל בהמשך את אפשרויותיו לקדם את הרגלים באגף המלך. קרלסן עצמו העריך במסיבת העיתונאים לאחר המשחק שבדרך כזו היו לשחור סיכויים טובים להשיג תיקו.

במקום זאת, קרמניק ניסה לפשט את העמדה במהירות, ועשה זאת בצורה לא מוצלחת: 42…ח4+ 43.מ:ח4 צ:ו2 (השחור זכה ברגלי תמורת הרגלי שהפסיד, אבל כעת ללבן צמד רגלים חופשיים צמודים וחזקים על הטורים ז' ו-ח') 44.מ-ז3 צ-ו6 45.צ:ו6 מ:ו6 46.מ-ו4:

bview11

לאחר חילוף הרגלים קרמניק בחר איפוא להחליף גם צריחים – שאיתם עוד היו נותרים לו סיכויי תיקו מסויימים – כדי להגיע לסיום רצים אבוד: הלבן עתיד לזכות ברגלי ד' השחור ולהיוותר ביתרון שני רגלים. יש לציין כי גם סיום זה איננו זכוי באופן כה טריביאלי כפי שניתן אולי לחשוב במבט ראשון, כיוון שאם הלבן יוותר עם מלך, רץ, והרגלי ח' שלו אל מול מלך שחור בודד התוצאה תהיה תיקו – בשל השילוב בין רגלי על טור בקצה הלוח (כלומר, א' או ח') ורץ בצבע ה"לא נכון" – כלומר, כזה שצבע הערוגות שלו (בהיר, במקרה זה) שונה מזה של ערוגת ההכתרה של הרגלי (ח8 היא ערוגה כהה). במצב כזה, אם המלך של הצד המתגונן מצליח להתייצב בפינת הלוח, הצד התוקף אינו יכול לסלק אותו משם ולקדם את הרגלי שלו להכתרה.

כל זה אומר שקרלסן היה צריך למנוע מקרמניק הזדמנות להקריב את הרץ שלו תמורת הרגלי ז' – אבל דבר זה בהחלט היה ניתן לביצוע, ובחלקו האחרון של המשחק קרלסן הפגין טכניקה מדוייקת שהובילה לניצחון. (אגב, דוגמה קלאסית נוספת לסיום רצים מסוג זה, בו הצד התוקף צריך להימנע מלאפשר לצד המתגונן להקריב את הרץ שלו תמורת אחד משני רגלים חופשיים – זה שלא נמצא על הטור ח' – ניתן למצוא במשחק בין בובי פישר לפאול קרס מטורניר ציריך 1959 [החל ממסע 66].)

***********

המשחק המרכזי בסיבוב השני היה נצחונו של גלפנד על קרואנה. קרואנה החל את הטורניר היטב, בניצחון משכנע מאוד על אנאנד בסיבוב הראשון (ועוד בשחור), אבל התרסק במשחק הבא. זה התנהל בהסתעפות ניידורף של ההגנה הסיציליאנית, 1.ה4 ג5 2.פ-ו3 ד6 3.ד4 ג:ד4 4.פ:ד4 פ-ו6 5.פ-ג3 א6, אותה הזכרתי כבר מספר פעמים בפוסטים קודמים כפתיחה המובילה באופן שגרתי למשחקים חריפים ומעניינים במיוחד. גלפנד, בשחור, הוא מומחה להסתעפות הזו והרבה לשחק אותה לכל אורך הקריירה שלו. הוא אמנם נמנע מלהשתמש בה בדו-קרב נגד אנאנד, בו בחר בהסתעפות סולידית יותר של ההגנה הסיציליאנית (בין השאר כיוון שהניח, מן הסתם, כי אנאנד התכונן לקראתה באופן יסודי ביותר), אבל היא מילאה תפקיד חשוב מאוד בזכייתו בתחרות המועמדים של 2011 שהובילה אל הדו-קרב הזה, ובפרט במשחק המרשים שהכריע את דו-קרב רבע הגמר נגד ממדיארוב (יאסר סיירוואן, שחקן עבר ופרשן שחמט אמריקני ידוע, אמר שאילו היה Hall of Fame להגנה הסיציליאנית, המשחק הזה היה צריך להיות מוצב בכניסה אליו).

מכל מקום, המשחק נגד קרואנה המשיך 6.ו3 (סימן ההיכר של תת-ההסתעפות המכונה "התקפה אנגלית" – הלבן מחזק את ה4 במרכז וגם מכין הסתערות רגלים על אגף המלך השחור עם ז4.) ה5 7.פ-ב3 ר-ה6 8.ר-ה3 ר-ה7 9.מה-ד2 0-0 10. 0-0-0 פ(ב)-ד7 11.ז4 ב5 12.ז5 ב4:

bview1

ניתן לראות כאן דוגמה מובהקת לאופן בו הצרחות בצדדים מנוגדים (הלבן באגף המלכה, השחור באגף המלך) מעודדות משחק חריף, כיוון שכל צד יכול לשלוח את הרגלים שלו כדי לתקוף את עמדת המלך היריב מבלי שהדבר יחליש את עמדת המלך שלו עצמו. ואחרי 13.פ-ה2 פ-ה8 מגיע גל התקפת הרגלים השני: 14.ו4 א5 15.ו5 א4 16.ו:ה6 ג:ב3 (כמובן שלא 16.א:ב3?? בגלל מט שינחית הצריח השחור על א1) 17.ג:ב3 ו:ה6

 bview2

בעמדה זו, שעדיין מוכרת היטב לתיאוריית הפתיחות, נראה שהמסע הטבעי ביותר עבור הלבן הוא 18.מ-ב1, כדי להגן על הרגלי ב-א2 המותקף על-ידי הצריח השחור. אלא שידוע כי מסע זה אינו מגן באמת על הרגלי, כיוון שאחרי 18…צ:א2! 19.מ:א2 מה-א8+ 20.מ-ב1 מה:ה4+ השחור מחזיר לעצמו מייד את הצריח ש"הקריב" על-ידי זכייה בצריח הלבן על ח1. במקום זאת קרואנה המשיך 18.ר-ח3, ולמרבה העניין גלפנד חשב על מסעו הבא, 18…צ:א2, כ-40 דקות (בעוד שקרואנה שיחק יחסית מהר בשלב זה של המשחק) – ייתכן שלא זכר בדיוק את התיאוריה של ההסתעפות הסבוכה וניסה לשחזר אותה לעצמו, דבר שאולי דווקא עזר לו בהמשך המשחק. מכל מקום, גלפנד המשיך לשחק את המסעים הנחשבים למומלצים ביותר עבור השחור: 19.ר:ה6+ מ-ח8 20.פ-ז3 פ-ג7 21.ר-ג4 מה-א8! (מערוגה זו המלכה השחורה תומכת בצריח על א2, מפעילה לחץ על הרגלי ב-ה4, ומכינה את הפריצה ד5 בתוך כמה מסעים) 22.צ(ח)-ו1 צ:ו1 23.צ:ו1 צ-א1 24.מ-ג2 צ:ו1 25.ר:ו1 (הלבן צריך להכות בחזרה על ו1 עם הרץ ולא עם הפרש, אחרת יאבד הרגלי על ה4; אבל כעת הרץ אינו מפעיל יותר לחץ על ד5, ולכן השחור יכול לשחק את מסעו הבא) 25…ד5:

bview3

אנו נמצאים כבר במסע ה-25, ועדיין מאגר הנתונים הגדול של chessbase מראה לא מעט משחקים שהגיעו לעמדת הדיאגרמה (אם כי רובם אינם משחקים "נורמליים" אלא משחקי התכתבות או משחקים בין מחשבים). מסעו האחרון של השחור, הפורץ במרכז, נחשב ככלל לטוב עבור השחור בהגנה סיציליאנית אם ניתן לבצע אותו בביטחון סביר (במיוחד אם קדם לו המסע ה5). כאן ניתן לומר לכל הפחות שלאחר חילופי רגלים, 26.ה:ד5 פ:ד5, הוא מוביל למצב סבוך ולא ברור – פתיחת העמדה באופן כזה יכולה לפעול לטובת הלבן, עם זוג הרצים שלו, אבל גם עבור השחור, כיוון שמלכו של הלבן חשוף יותר.

אלא שכאן החלה רמת משחקו של קרואנה להידרדר: 26.ח4? (המסע החדש הראשון, והוא אינו מוצלח) ד4! (כעת השחור משיג רגלי חופשי חזק, שגם מגביל את אופק הפעולה של הרץ הלבן כהה-הערוגות) 27.ר-ז1 פ-ה6 (גלפנד מתמרן את צמד הפרשים שלו למשלטים חזקים, על ג5 ו-ו4) 28.מה-ה2 פ(ד)-ג5 (מאיים בשח עם הרגלי על ד3, שיזכה במלכה הלבנה) 29.מה-ג4 פ-ו4 30.מה-ו7 מה-ו8 (גלפנד מציע חילוף מלכות כדי לבטל את המשחק הנגדי שקרואנה מנסה להשיג עם המלכה שלו – הסיום שיווצר כתוצאה מכך עדיף עבור השחור, אבל ייתכן שבשלב זה היה מדובר ברע במיעוטו מבחינת קרואנה) 31.מה-ג4 (קרואנה נמנע מחילופים ומחזיר את המלכה למקומה הקודם, אלא שתוך כדי כך מתבזבז זמן יקר) ז6 (מונע מהפרש הלבן את הערוגה החשובה ו5, בה יוכל לחסום את הטור ו' שלאורכו מתכנן השחור לפעול) 32.ר-ו2:

bview4

מסעים 32-26 הכריעו, למעשה, את גורל המשחק – גלפנד הפגין בהם הבנה טובה בהרבה של אופי העמדה, והשיג יתרון מכריע. הצבת הרץ ב-ו2 היא טעותו הסופית של קרואנה, המאפשרת כעת לגלפנד להנחית מכה טקטית מרהיבה: 32…פ-ה2!! מה שיפה במסע הזה הוא שניתן להכות את הפרש השחור בלא פחות משלוש דרכים שונות, וכולן אינן טובות – הכאה עם הרץ או הפרש תאפשר למלכה השחורה להכות את הרץ ב-ו2 תוך חדירה מכרעת לעמדת הלבנה; הכאה עם המלכה תוביל לאובדנה כתוצאה משח רגלי על ד3. במקום זאת קרואנה שיחק 33.פ-ח1, מסע המגן על הרץ המותקף, אבל גם כך עמדת הלבן כבר אבודה: 33…ד3+ 34.מ-ד1 מה-ו3 35.ר:ג5 מה:ו1+ 36.מ-ד2:

bview5

כאן עמד לרשות גלפנד ניצחון אלגנטי ומיידי על-ידי 36…פ-ג3! המאיים בשח על ה2 ומט על ג2 עם המלכה השחורה. נסיון להתגונן על-ידי 37.מה:ד3 יוביל למט בדרך הבאה: 37…מה-ד1+ 38.מ-ה3 ר:ג5+; והמסע 37.פ-ז3, המגן על ה2, יוביל למט בדרך אחרת: 37…פ-ב1+! 38.מ-ה3 מה-ו4+ מ:ד3 מה-ד2. גלפנד, שכבר היה דחוק בזמן, החמיץ את האפשרות הזו אבל בחר בדרך טובה אחרת המובילה גם היא לניצחון: 36…פ-ו4 37.פ-ז3 (כעת הפרש הלבן מגן על ה2 ולשחור אין את שח הפרש על ב1 כמו בהסתעפות הקודמת) מה-ז2+ 38.מ-ג1 מה:ז3 (מאיים במט עם המלכה על ה1) 39.מ-ב1 פ-ה2 40.מה-ו7 (מפתה את הלבן ללכוד את הרץ על ג5 – ואז המלך השחור יילכד בהתראות שח חוזרות על-ידי המלכה הלבנה) מה-ה1+ 41.מ-א2:

bview6

וכאן סיים גלפנד את המשחק על-ידי מסע פרש יפה נוסף: 41…פ-ג3+! כעת, אחרי 42.ב:ג3, יבוא 42…מה-ד2+ ובהמשך המלכה השחורה תכה את הרגלי על ג3 עם שח, תמשיך ותכה את הרץ הלבן על ג5, והשחור יוותר עם יתרון כלי והתקפה מכריעה כנגד המלך הלבן – בעוד שהלבן נותר ללא כל משחק נגדי כנגד המלך השחור. לכן, קרואנה נכנע.

***********

בסיבוב השלישי נמשכה הנדנדה של קרואנה, שהתבלט כמתחרה עם הרצף המעניין ביותר של משחקים – הוא ניצח את קרלסן (ושוב בשחור), לאחר שזה האחרון איבד רגלי כתוצאה מטעות טקטית גסה למדי (17.פ-ג5?), פישט את המשחק לסיום צריחים שהיה בר-הגנה, אבל הפסיד בו בכל זאת. מעניין שזהו כבר המשחק השלישי השנה אותו מפסיד קרלסן בסיום צריחים שהוא אמנם נחות אבל כזה שבו היה, כעיקרון, יכול להשיג תיקו – לאחר ההפסד לאיוונצ'וק בתחרות המועמדים וההפסד לוואנג האו בטורניר בנורבגיה (אותו ניתחתי באחד הפוסטים הקודמים). למרות המוניטין שיש לקרלסן כשחקן סיומים מעולה, ייתכן שהדבר מצביע על בעייה שיטתית מסויימת שיש לו בטכניקה של סיומי צריחים.

בסיבוב הרביעי קרואנה שיחק בלבן, ולפיכך הגיע שוב תורו להפסיד – הפעם לנקאמורה. למרבה העניין, גם כאן התנהל המשחק באותה תת-הסתעפות של הניידורף כמו במשחק של קרואנה עם גלפנד – וזהו, למעשה, כבר המשחק הרביעי ברציפות אותו מפסיד קרואנה בלבן בתת-ההסתעפות הזו; לפני המשחק עם גלפנד כבר הפסיד בה לטופאלוב ולדומינגז בטורנירי הגרנד פרי האחרונים (על שני המשחקים הרחבתי בפוסטים קודמים). נראה שנקאמורה הבחין בכך שיש לקרואנה בעייה שיטתית בטיפול בעמדות הנוצרות מהפתיחה הזו, ובתחילת מסיבת העיתונאים לאחר המשחק הוא אכן הזכיר את סדרת ההפסדים הקודמים של קרואנה.

נקאמורה עצמו חווה גם כן עליות ומורדות בטורניר, אם כי עד כה בעיקר עליות. בסיבוב הראשון נחל תבוסה במשחק נגד ממדיארוב בו שיחק את הפתיחה באופן גרוע ביותר. בסיבוב השני נקלע לעמדה נחותה מאוד נגד קרמניק, אבל איך שהוא הצליח לסבך את המצב אחרי שקרמניק החמיץ אפשרות להשיג יתרון מכריע, השווה ובהמשך אף ניצח. בסיבוב השלישי ניצח משחק עמדתי מצויין נגד קריאקין, ובסיבוב הרביעי הגיע, כאמור, הניצחון על קרואנה. ניתן למצוא ניתוחי וידאו טובים של דניאל קינג לשני המשחקים האחרונים.

***********

לאחר ארבעה סיבובים נקאמורה נטל, איפוא, את ההובלה (עם מאזן של 2+), כשממדיארוב וגלפנד חצי נקודה אחריו. בסיבוב החמישי נקאמורה סיים בתיקו מהיר עם אנדרייקין, ממדיארוב סיים בתיקו עם קרואנה, וגלפנד ניצח שוב – הפעם את מורוזביץ', אם כי במקרה זה פחות בזכות משחק מבריק במיוחד ויותר בזכות לחיצה טיפוסית של מורוזביץ' (שניסה הקרבת טיב מפוקפקת כבר במסע העשירי) על כפתור ההשמדה העצמית. אבל המשחק שמטבע הדברים עורר את העניין הרב ביותר היה זה שבין קרלסן (בלבן) לאנאנד, כקדימון לקראת הדו-קרב על אליפות העולם שייערך ביניהם בנובמבר.

קרלסן בחר בהסתעפות של ההגנה הנימצו-הודית נגדה לא הרבה אנאנד לשחק בקריירה שלו – 1.ד4 פ-ו6 2.ג4 ה6 3.פ-ג3 ר-ב4 4.ה3 0-0 5.פ-ה2 (זה המסע הלא שיגרתי מבחינתו של אנאנד, שנתקל עד כה בעיקר במסע הרגיל יותר ר-ד3, אותו שיחק נגדו בין השאר – פעמיים – גלפנד באליפות העולם); והאופן בו המשיך להתפתח המשחק אכן הצביע על כך שאנאנד אינו מרגיש כה בנוח בפתיחה זו. לאחר מסעו ה-17 של הלבן הושגה העמדה הבאה:

bview12

ללבן יתרון עמדתי המתבסס על מבנה הרגלים העדיף שלו (לשחור חולשת רגלים מסויימת באגף המלכה) וכן העמדה האקטיבית יותר של כליו (בעיקר של הרץ הניצב על ז2, לעומת עמיתו השחור על ב7). עם זאת, לא ברור לגמרי כיצד הלבן יכול לממש את יתרונו, ובנקודה זו עזר אנאנד לקרלסן כששיחק את המסע המפוקפק 17…ר-ג8, המחזיר את הרץ לנקודת המוצא שלו ובכך מבזבז זמן. כוונתו של אנאנד היתה כנראה לשפר את עמדת הרץ ולהביא אותו ל-ו5, אלא שרעיון זה התגלה כבלתי-ניתן למימוש לאחר המסע 18.מה-א4! של קרלסן, התוקף את חולשת הרגלי ב-ג6. אנאנד היה יכול להגן על הרגלי הזה באמצעות הרץ – מ-ב7 או ד7 – אבל בכך היה נאלץ גם להודות בכישלון תכניתו. במקום זאת הגן עליו עם הצריח – 18…צ-ג7, אלא שהזזת הצריח מהטור ה' גרמה ליותר נזק מתועלת, כיוון שלשחור אין כעת דרך טובה למנוע את הפריצה במרכז ו3-ה4, וקרלסן אכן שם מייד את האצבע על הבעייה הזו בעמדת השחור: 19.ו3! ר-ה6 (כעת הבאת הרץ ל-ו5 רק תגביר את הכוח של הפריצה ה4, כיוון שזו תעשה תוך כדי תקיפת הרץ) 20.ה4 ד:ה4 (גם המסע הזה רק עוזר ללבן – עדיף היה לשחק מה-ד7 כדי לנסות ולייצב את המרכז) 21.ו:ה4:

bview13

כעת עמדתו של השחור כבר כמעט נואשת, כיוון שהאיום ה5 הוא חזק מאוד – גם כדי לזכות בכלי (בשל התקפה בו-זמנית על הפרש והמלכה השחורים) וגם כדי להתקיף את הרגלי ב-ג6 פעם שלישית (על-ידי פתיחת האלכסון עבור הרץ הניצב על ז2). אנאנד שיחק 21…מה-ד7, כדי שהמלכה לא תותקף על-ידי התקדמות הרגלי ה' ותמשיך להגן על ג6 – כעת על 22.ה5 תבוא התשובה 22…פ-ד5 והשחור מחזיק מעמד. אבל קרלסן מצא מסע חזק אחר המכריע למעשה את המשחק: 22.ד5! ג:ד5 23.מה:ד7 צ:ד7 (השחור חייב ללכוד בחזרה את המלכה עם הצריח, כיוון שעל ג7 הוא נתון כעת תחת התקפה עם פתיחת הטור ג') 24.פ:ה6 ו:ה6 25.ר-ח3!:

 bview14

והשחור, שכרגע נמצא ביתרון רגלי, חייב למעשה לאבד את שני הרגלים ד' ו-ה', בגלל שלל הריתוקים שכליו נתונים בהם. למשל, לאחר 25…צ-ה8 26.ה:ד5, הרגלי על ה6 מרותק לאורך האלכסון ח3-ג8; ולאחר 25…צ-ה7 26.ה:ד5 הוא מרותק לאורך הטור ה'. במשחק עצמו קרלסן אפילו לא מיהר ללכוד את שני הרגלים, אלא התמקד בהגברת השליטה של כליו בלוח: 25…מ-ח8 26.ה5 פ-ז8 (עמדה פאסיבית ביותר עבור הפרש) 27.ר:ה6 צ(ד)-ד8 28.צ-ג7 ד4 29.ר-ד7:

bview15

ובנקודה זו אנאנד נכנע, למרות השוויון החומרי שיש כרגע על הלוח. השחור אמנם אינו עומד לקבל מט מיידי, אבל בשל דומיננטיות הכלים הלבנים לעומת פאסיביות הכלים השחורים וכן עוצמתו של הרגלי החופשי ה' (לעומת חולשתו של הרגלי השחור ד', אותו יכול הלבן ללכוד בעיתוי הנוח לו), ברור שלטווח ארוך השחור אבוד, ואנאנד כנראה החליט שכבר סבל מספיק ליום אחד. תצוגת שחמט איומה מצד אלוף העולם, היכולה להוסיף לביטחונו העצמי של קרלסן לקראת הדו-קרב.

***********

בעקבות נצחונו השני – ללא הפסדים בינתיים – גלפנד הצטרף איפוא לנקאמורה בראש הטבלה, ולאחר חמישה סיבובים (מתוך תשעה) שניהם מוליכים עם 3.5 נקודות. אחריהם קרלסן וממדיארוב עם 3, קרואנה ואנדרייקין עם 2.5, קריאקין ואנאנד עם 2, ובתחתית קרמניק ומורוזביץ' עם 1.5. היום, בסיבוב השישי, גלפנד (בלבן) משחק נגד קרלסן, משחק שתוצאתו עשוייה להיות חשובה ביותר עבור המשך הטורניר של שני השחקנים.

מעניין שכל ארבעת השחקנים הרוסיים אינם מצליחים במיוחד בינתיים – ולמעשה, אף אחד מהם עוד לא ניצח אפילו משחק בודד (אנדרייקין, שהוא כרגע עם מאזן של 50%, סיים את כל משחקיו בתיקו). כשנשאל קרלסן במסיבת העיתונאים לאחר ניצחונו על אנאנד על יתרון הביתיות שעתיד להיות ליריבו בדו-קרב ביניהם (העומד להתקיים בהודו), לא היה יכול להתאפק ואמר שיאמין ביתרון הזה יותר כששחקן רוסי יזכה במשחק ראשון בטורניר.

מעריצים בתור לקבל חתימה מקרמניק, הגיבור המקומי, לאחר אחת ממסיבות העיתונאים

מעריצים בתור לקבל חתימה מקרמניק, הגיבור המקומי, לאחר אחת ממסיבות העיתונאים

לשחק נגד הודיני
בראבו בוריס!

תגובות

  • אלברט

    כתבה מצויינת

  • בני תבורי

    אייל,
    אני לא מבין בשחמט, מעולם לא גיליתי עניין ולא ניסיתי להבין ובנוסף מאותגר יכולות ריכוז. הפוסטים שלך לעומת זאת לוקחים אותי לעולם אחר. אחרי שאני נרגע מהבהלה מעודף הנתונים, הפוסט הופך לנגד עיני לסיפור מתח משובח. עולם חדש. תענוג.

  • אלון 66

    תענוג.
    אתה מחזיר אותי לעיתון של סופ"ש.

  • משה טרטטוביץ

    כל הפירגונים של חברי האתר הזה הם מוצדקים מעל ומעבר ו"כל הכבוד לך, אייל"!
    אנחנו כולנו בוודאי מעריצים את גלפנד, אך יש לציין שנקמורה, כוכב עולה והמצטיין בתחרות הזו, נעזר בתקופה האחרונה (אחרי שכנראה התאכזב מהעזרה שקיבל מקספרוב הגדול) בשירותי המאמן הישראלי הידוע, רב-האמן ארטור קוגן!

  • שי

    האם הרוסים לא נוטים לראות גם בגלפנד "אחד משלהם"? משהו בדומה ליחס שלנו אל יהודים מצליחים ברחבי העולם.

  • אייל

    שוב תודה לכולם. לגבי גלפנד והרוסים – במידה רבה כן, וזה גם קשור בגלפנד עצמו, שהגיע לישראל רק בגיל 30, ונדמה לי שמוסקבה היא עבורו כמו בית שני. בזמן הדו-קרב עם אנאנד שם בשנה שעברה, לפי הדיווח של דורפן (וגם ההתרשמות שלי), היתה ממש הרגשה שזה מגרש ביתי שלו. (אגב, אם לדייק, גלפנד הוא לא בדיוק רוסי אלא "סובייטי" – הוא נולד וגדל בבלארוס [מינסק])

    לגבי קוגן, אפשר לשמוע את נקאמורה מדבר עליו קצת בסוף מסיבת העיתונאים שלו לאחר הניצחון על קרואנה - http://video.russiachess.org/view/1965#time1371480528

  • מאשקה

    תענוג של פוסט.

  • איציק

    תודה, מאוד נהניתי.
    יש לי הרגשה שאננד וקארלסון לא מאוד מנסים לנצח את התחרויות האלו כי אם יותר מתמקדים בשני דברים: האחד, לבדוק כל מיני אופציות שאולי יצטרכו אותן לדו-קרב; השני, לא לגלות את כל הכלים הכבדים שיש להם כדי לא לתת יותר מידי רמזים ליריב. נכות שהאופציות נראות מנוגדות במובן מסוים אך נראה שהם מנסים לתמרן בין השתים. האם זו תאוריה "קונספירטיבית" פרטית שלי או שיש משהו בדבר?

    • אייל

      קרלסן הוא שחקן שטורנירים חשובים לו מאוד, ולא נראה לי שצורת המשחק שלו מעידה על כך שהוא "מוותר מראש" – בסך הכל, יש בינתיים רק טורניר אחד השנה שבו השתתף ולא זכה (זה בנורבגיה), ושם הוא היה קרוב, והיה משתווה במספר הנקודות שלו לקריאקין אלמלא הנפילה בסיבוב הלפני אחרון. בטורניר הנוכחי היתה לו בינתיים נפילה במשחק אחד (נגד קרואנה) אבל גם שני נצחונות מרשימים (נגד קרמניק ואנאנד), והדברים עוד פתוחים – אחרי הסיבוב של אתמול (בו סיים בתיקו עם גלפנד ונקאמורה ניצח את אנאנד), שלושה סיבובים לסוף, הוא מפגר בנקודה אחרי נקאמורה ויש עוד משחק ישיר ביניהם בו קרלסן משחק בלבן. במשחק שלו נגד אנאנד, אגב, קרלסן אפילו חשף מה שנקרא "הכנה תיאורטית" מיוחדת שלכאורה היה עדיף לשמור אותה לדו-קרב עצמו, כשבחר להפתיע עם הסתעפות אותה הניח שאנאנד לא מכיר כל-כך טוב, כמו שציינתי בפוסט, ולפי מהלך המשחק התברר שכנראה צדק.

      אנאנד הפסיד אתמול כבר פעם שלישית בטורניר (לנקאמורה, כאמור) ונראה שהוא פשוט בכושר לא טוב – יכול להיות שהוא מסתיר דברים מסויימים לקראת הדו-קרב, אבל גם זה לא אמור להצדיק משחק כל-כך חלש כפי שהוא מפגין בינתיים. באופן כללי, אני מניח שהדו-קרבות על אליפות העולם נמצאים במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות שלו מאשר הטורנירים ה"רגילים" שהוא משחק, אבל זה לא מספיק כדי להסביר למה כמעט ולא זכה באף טורניר בשנים האחרונות. בסך-הכל, התחרות ברמות הגבוהות קשה ביותר, ובעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה בעצם רק קרפוב וקספרוב היו אלופי עולם דומיננטיים באמת, שזכו באופן שיטתי ברוב הטורנירים ששיחקו בהם בתקופה שבה החזיקו בתואר (אולי גם פישר היה יכול להיות כזה, לאור הדומיננטיות המדהימה שהפגין בין 1970 ל-1972, אבל כידוע הוא הפסיק לשחק ברגע שזכה בתואר). אנאנד הוא שחקן גדול ללא ספק, אבל לא בליגה שלהם.

      אגב, משהו דומה למה שאתה מתאר היה ניתן לראות באופן שבו קרמניק שיחק בטורניר בציריך בו השתתף מעט לפני תחרות המועמדים (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=80677) – וקרמניק עצמו דיבר על כך בראיון שנתן לאחר הטורניר. הוא שיחק שם פתיחות "מוזרות" וכאלה שאינן ברפרטואר הרגיל שלו, כדי להסתיר את ההכנות התיאורטיות שלו לקראת התחרות; כמו כן, הוא בחר באופן שיטתי להכניס את עצמו להסתעפויות ועמדות חריפות, באופן קצת לא-שיגרתי ביחס לסגנון הרגיל שלו, כי רצה "לאמן" את עצמו לקראת התחרות, שהניח כי כדי לזכות בה יצטרך מספר רב יחסית של נצחונות.

  • חיים שדמי

    או, תלמדו כולם. סופסוף בנאדם רציני באתר הזה. אתם והכדורגל בראש שלכם.

    בואנ'ה, בנאדם, הטלת ביצת זהב. איזה טקסט פאן. אני לא יכול להגיד שהבנתי הכל, אבל אם אני אתמיד ואקרא, בסוף אני גם אבין הכל. מה שחשוב, שנהניתי לאללה. טקסט מצוין.

  • אייל

    אגב, בסיבוב השביעי שהיה היום, גלפנד זכה בניצחון שלישי - הפעם על נקאמורה (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1721429) - כך ששני סיבובים לסוף הוא עוקף את נקאמורה ונוטל את ההובלה, חצי נקודה לפניו ונקודה לפני קבוצה של כמה שחקנים נוספים, ביניהם קרלסן.

  • שמעון כסאח

    סיבוב אחרון: גלפנד מסיים בתיקו מהיר עם קראמניק, קרלסן לא יכול לממדיארוב ומסיים גם הוא בתיקו.

    המשמעות, גלפנד הוא מנצח התחרות, הישג נפלא.

  • אייל

    כן, הישג נהדר לגלפנד - אני חושב שהמרשים ביותר בקריירה שלו מחוץ לסבב אליפות העולם.

    • שאול

      אם אני לא טועה הוא גם הגיע למד כושר הכי גבוה שלו אי פעם, מעל 2770. די מדהים שבגיל 45 הוא מצליח לעשות את זה

  • Zak

    פשוט מדהים, כל הכבוד לבוריס. מה שרציתי לשאול זה האם באמת שחקנים לומדים תיאוריה עד המסע ה 25? זה תקף לגבי הרבה פתיחות, או רק לגבי נוסחים מיוחדים כמו בוטביניק בסלאבית או ניידורף בסיציליאנית?

    • אייל

      זה עדיין יחסית נדיר, אני חושב – קיים בעיקר בפתיחות שיש להן אופי טקטי מאוד ולכן אפשר לחשב הסתעפויות כפויות יחסית שמגיעות מאוד עמוק. (אגב, בדיוק סוג הפתיחות שקרלסן מתרחק מהן כמו מאש.) ולשחקני צמרת יש כמובן לא מעט תיאורייה "פרטית" שהם מפתחים מניתוחים עצמאיים ולאו דווקא משינון של מסעים שכבר שוחקו. כמו שציינתי, לאור הזמן שגלפנד צרך על השעון "כבר" לפני המסע ה-20 אפשר להניח שלא זכר בדיוק את התיאורייה במהלך המשחק והיה צריך לגלות מחדש לפחות חלק ממנה ליד הלוח. אבל בהקשר זה צריך לזכור שלגלפנד ניסיון אדיר בניידורף, ולכן מן הסתם גם אינטואיציות מפותחות ביותר לגבי סוג העמדות שהפתיחה הזו מובילה אליהן – כפי שאפשר לראות באחד הלינקים שנתתי, ב-chessgames.com רשומים 230 משחקים שגלפנד שיחק כשחור בניידורף במהלך הקריירה שלו, והמוקדמים שבהם הם מ-1983 (כלומר, כשהיה בן 15).

Comments are closed.