גביע העולם: סיבובים 2-1

כצפוי, יש הפתעות

ביום ראשון החל גביע העולם בטרומסה שבנורבגיה (כמה תמונות יפות משם ניתן למצוא כאן). זוהי תחרות שמאז 2005 נערכת פעם בשנתיים, בשנים אי-זוגיות. מעבר לעצם היוקרה שבזכייה בתחרות עצמה, המשיכה העיקרית שלה טמונה בכך שהיא שייכת לסבב אליפות העולם וניתן להעפיל ממנה לתחרות המועמדים; בסבב הנוכחי יעפילו לשם שני הפינאליסטים. אופיו של גביע העולם שונה מאוד מזה של סידרת הגרנד פרי, שגם ממנה מעפילים שני שחקנים לתחרות המועמדים. בעוד שהגרנד פרי הוא, כאמור, סידרת טורנירים המתמשכת לאורך שנה שלמה ומורכבת מקבוצה אקסקלוסיבית מאוד של 18 שחקנים, גביע העולם מספק אקשן מרוכז של שלושה שבועות, ופורמט הנוק-אאוט בו הוא נערך מאפשר לכלול מספר גדול בהרבה של שחקנים (128, שבעה סיבובים) והופך אותו ל"דמוקרטי" ורבגוני הרבה יותר – זו ההזדמנות היחידה של שחקנים שאינם שייכים לצמרת הגבוהה ביותר להתחרות בסבב של אליפות העולם.

בהשוואה לטורנירים, כאן כל משחק מכריע הוא קריטי במיוחד, כיוון שמדובר בסידרה של דו-קרבות קצרצרים המתקיימים בכל סיבוב. תחילה שני משחקים רגילים (כל שחקן משחק פעם בלבן ופעם בשחור), ואם אלה מסתיימים ללא הכרעה, שובר שוויון של משחקים מהירים, הנערך גם כן בצמדים: מתחילים בשני משחקים בקצב של 25 דקות לשחקן; אם אלה מסתיימים ללא הכרעה עוברים לשני משחקים בקצב של 10 דקות; אם גם אלה מסתיימים ללא הכרעה עוברים לצמד משחקים בקצב של 5 דקות; ואם גם אלה מסתיימים ללא הכרעה עוברים למשחק ארמגדון, שבו לשחור דקה פחות על השעון (4 לעומת 5) אבל הלבן חייב לנצח; תיקו נחשב כניצחון לשחור.

מבין 128 המשתתפים בגביע העולם (ליתר דיוק 127, כיוון שאחמד אדלי ממצרים לא היה יכול להגיע מסיבות בירוקרטיות), הרוב הגדול – 92 שחקנים – העפיל מתחרויות אזוריות ברחבי העולם, לפי מפתח יבשתי: 46 שחקנים מאירופה (חצי מהם העפילו מאליפות אירופה של השנה שעברה, וחצי מהאליפות של השנה הזאת), 20 מאמריקה (מתוכם 5 מאליפות ארה"ב של השנה), 20 מאסיה ו-6 מאפריקה. אליהם מצטרפים: אלופת העולם הנוכחית לנשים; שני אלופי העולם האחרונים לנוער (עד גיל 20; האליפות הזו מתקיימת כל שנה); שש בחירות ווילד קארד של נשיא פיד"ה (כעיקרון, שחקנים שיש עניין מיוחד בהשתתפותם ושלא הצליחו להעפיל לפי הקריטריונים האחרים); ארבע בחירות ווילד קארד של המארגנים (שחקנים נורבגים מקומיים); 19 שחקנים שהעפילו לפי מד-כושר – 18 על פי התקנות הרשמיות ועוד אחד שמחליף את אלוף העולם, אנאנד; וכן ארבעת הסמי-פינאליסטים של גביע העולם הקודם (סוידלר, גרישצ'וק, איוונצ'וק ופונומריוב – כולם היו מעפילים על פי מד-כושר בכל מקרה). שתי הקטגוריות האחרונות כוללות את השחקנים החזקים ביותר, וההסתברות שהמנצח יבוא מאחת מהן היא גבוהה מאוד, כמעט וודאית. לישראל יש שני נציגים: גלפנד כמובן, שהעפיל בזכות מד-הכושר הגבוה שלו, וכן ייבגני פוסטני, שהעפיל מהמקום ה-23 באליפות אירופה של השנה.

כמעט כל הצמרת העולמית הגבוהה ביותר משתתפת בתחרות, להוציא שלושה שחקנים: קרלסן, אנאנד וטופאלוב. לכל אלה כבר מובטחת (לפחות) השתתפות בתחרות המועמדים הבאה: המנצח בדו-קרב בין קרלסן לאנאנד יהיה אלוף העולם, המפסיד יקבל מקום בתחרות המועמדים כ-runner-up  של הסבב הקודם (כפי שקיבל גלפנד בתחרות המועמדים האחרונה), וטופאלוב כבר זכה בסידרת הגרנד פרי. גם לארוניאן ולקרמניק מובטח למעשה מקום בתחרות המועמדים הבאה, כבעלי מד-הכושר הגבוה ביותר (אחרי קרלסן), אבל בשל תקנה מסויימת בכללים של הסבב הם נאלצים להשתתף בגביע העולם – ללא חשיבות להישג שיזכו בו – כדי להבטיח את מקומם.

(רשימה מלאה של 128 השחקנים, בצירוף הקריטריונים להעפלה ובראקט נוח של הצימודים, ניתן למצוא כאן)

***********

השחקנים מדורגים בדירוג פנימי על פי מד-הכושר שלהם ברשימה של תחילת יולי, והצימודים מפגישים בין הקצוות – כלומר, בסיבוב הראשון המדורג מס' 1 משחק עם מס' 128, מס' 2 עם מס' 127, וכו'. לכן, ניתן לראות בסיבוב זה משחקים רבים בהם יש הבדלי רמות גדולים מאוד בין השחקנים, מסוג שלא מרבים לראות בטורנירי round-robin. למשחקים כאלה, גם אם התוצאה שלהם לעתים קרובות ברורה מראש, יש לפעמים ערך מוסף דידקטי מבחינה זו שניתן לראות בהם כיצד השחקן החזק יותר מממש באופן "נקי" במיוחד תכנית משחק מסויימת בלא שיריבו מציב בפניו מכשולים ממשיים, ו/או מעניש את יריבו באופן יעיל על טעויות בסיסיות יחסית, כאלה שלא נראות לעתים קרובות במשחקים ברמות הגבוהות ביותר.

דוגמה טובה לכך היא המשחק השני שהתקיים בין ארוניאן, המדורג מס' 1, לבין המדורג מס' 128 – שחקן בשם מיכאל מרקוב מקירגיזסטן; מד הכושר של מרקוב הוא באיזור ה-2300 – כלומר, נמוך בכ-500 נקודות מזה של ארוניאן:

1.ג4 ה6 2.פ-ו3 ד5 3.ד4 פ-ו6 4.פ-ג3 ג6 (בסדר מסעים מעט לא שגרתי התקבלה עמדת המוצא של ההגנה הסמי-סלאבית) 5.ה3 פ(ב)-ד7 (וכאן האופציות המקובלות עבור הלבן הן 6.ר-ד3 או 6.מה-ג2) 6.ג5?

bview6

מרקוב עושה שגיאה אסטרטגית גסה כבר במסע השישי, ונותן לשחור הזדמנות לערער מייד את מערך הרגלים שלו באמצעות 6…ב6 (כפי שאכן שיחק ארוניאן); כדי להבין מדוע, כדאי להשוות זאת להסתעפות אחרת של אותה פתיחה בה המסע 6.ג5 מצד הלבן מקובל ונחשב לטוב – אם השחור משחק במסעו החמישי א6 במקום פ(ב)-ד7:

bview7

כך נמשך, למשל, המשחק השביעי של הדו-קרב האחרון על אליפות העולם, בו ניצח גלפנד את אנאנד. הנקודה היא שלאחר שהרגלי א' של השחור זז, הלבן יכול להגיב על ב6 מצד השחור ב-ג:ב6 (כפי שאכן קרה במשחק בין גלפנד לאנאנד) והשחור אינו יכול להכות בחזרה עם רגלי. כתוצאה מכך מבנה הרגלים של השחור נחלש (הרגלי א' נותר מבודד והרגלי ג' אחורי), והערוגה ג5 עשוייה לשמש כמשלט חזק עבור כלי לבן. לעומת זאת, בעמדה שנוצרה במשחק בין מרקוב לארוניאן, יש להמשך 7.ג:ב6 א:ב6 (כאן השחור יכול להכות בחזרה עם רגלי) רק חסרונות מבחינת הלבן, כיוון שהשחור מקבל מרכז רגלים חזק יותר ויכול להמשיך בקידום הרגלי שלו ל-ג5.

מרקוב המשיך 7.ב4 (שתומך ברגלי על ג5), אבל אחרי 7…א5, התוקף את הבסיס החדש של שרשרת הרגלים הלבנה:

bview8

מתבררת בעייה נוספת של המסע 6.ג5: הלבן אינו יכול לייצב את שרשרת הרגלים על-ידי 8.א3, כיוון שאחרי 8…א:ב4 הרגלי על א3 מרותק לאורך הטור א' (הצריח על א1 בלתי מוגן, כי הרץ על ג1 עוד לא זז ממקומו) ולא יכול להכות בחזרה על ב4. לפיכך, הלבן צריך להשלים עם התפוררות גמורה של דומיננטיות מערך הרגלים שלו במרכז ובאגף המלכה: 8.ב5 ר-ב7 9.ב:ג6 ר:ג6 10.ג:ב6 ר-ב4 (אין סיבה למהר עם לכידת הרגלי על ב6) 11.ר-ד2 0-0 12.ר-ד3 פ-ה4 13.צ-ג1 מה:ב6 ועמדת השחור כבר עדיפה – דבר המהווה כמובן כישלון גמור עבור הלבן, שבאופן נורמלי אמור להיות זה השואף להשיג עדיפות או לפחות יוזמה מהפתיחה.

נקפוץ מספר מסעים קדימה, לעמדה שהתקבלה לאחר מסעו ה-20 של השחור:

bview9

כאן הוסיף מרקוב ועשה שגיאה טקטית כששיחק 21.פ-ה1?; המטרה היא להביא את הפרש ל-ג2, כדי לתקוף את הרץ השחור החזק על ב4, אבל הרעיון אינו עובד בשל 21…פ-ג4!, מסע חזק ששיחק ארוניאן בתגובה. השחור מאיים לזכות בטיב על-ידי פ-ד2 (תוך ניצול העובדה שהזזת הפרש הלבן מ-ו3 הסירה את ההגנה מהערוגה הזו), מסע התוקף באופן בו-זמני את המלכה הלבנה על ב3 ואת הצריח על ו1, החסום על-ידי הפרש ואינו יכול לזוז.

התגובה הטובה ביותר באופן יחסי היתה להחזיר את הפרש ל-ו3 (כדי להגן על ד2), אלא שמסע כזה – המבטל, למעשה, את המסע הקודם ובכך מודה שזה האחרון היה מוטעה – קשה מאוד לעשות מבחינה פסיכולוגית. במקום זאת מרקוב התמודד עם האיום על-ידי 22.ר:ג4?, מסע המסיר מהלוח את הפרש השחור, אבל יוצר לשחור רגלי חופשי חזק אחרי 22…ד:ג4 (שגם תוקף את המלכה הלבנה ומאלץ אותה לסגת). המשחק נמשך 23.מה-א2 מה-ד5 24.פ-ג2 (הפרש מגיע ל-ג2 וינסה לחסום שם את הרגלי השחור מלהתקדם, אבל ניסיון זה לא יחזיק מעמד זמן רב) 24…ג3 25.צ-א1 ר-ג6 26.מה:ד5 ר:ד5 27.מ-ו1 ר-ב3 (תוקף בו-זמנית את הפרש על ג2 – שנותר ללא הגנה לאחר חילוף המלכות –  וכן את הרגלי על א4, וכך זוכה ברגלי) 28.צ-ג1 ר:א4 (וכעת הפרש על ב5 מאבד את הרגלי שתמך בו ונמצא תחת התקפה) 29.פ(ב)-א3 ר:א3:

bview10

אם יכה הלבן עם הפרש בחזרה על א3, ינצל השחור את נטישת הערוגה ג2 ויקדם לשם את הרגלי, ובעקבות זאת יבוא המסע צ-ג3 – הפרש הלבן על א3 יילכד, וביתרון כלי שלם השחור יזכה בקלות, במיוחד לאור נוכחותו של רגלי חופשי נוסף על הטור א'. לכן, מרקוב נכנע בנקודה זו.

***********

כאשר משחקים כה רבים נערכים בו-זמנית כמו בסיבוב הראשון (63, מתוכם כ-40 בהם ישנו הבדל דירוג גדול בין השחקנים), הרי שלצד התוצאות המובנות מאליהן ישנן פה ושם, באופן צפוי למדי, גם הפתעות המושכות את תשומת הלב. ההפתעה הגדולה ביותר ברמת המשחק הבודד היתה התבוסה של פיטר סוידלר, המדורג מס' 13, לאנה אושנינה (Ushenina) מאוקראינה, מס' 116, אלופת העולם הנוכחית לנשים. מד-הכושר של אושנינה נמוך בכ-250 נקודות מזה של סוידלר, והיא אינה נמצאת אפילו בטופ-10 מבין הנשים (היא זכתה באליפות העולם בזכות פורמט נוק-אאוט דומה לזה של גביע העולם).

המשחק התנהל בהסתעפות ראשית של הגנת גרינפלד (פתיחה שסוידלר נחשב למומחה בה, אולי הגדול ביותר כיום), בה הלבן מקריב רגלי תמורת יוזמה. אחרי המסע ה-16 של הלבן התקבלה העמדה הבאה:

bview1

העמדה הזו הופיעה כבר במשחק של סוידלר מתחרות המועמדים האחרונה, שם המשיך כנגד רדג'אבוב 16…ב6 עם תיקו מהיר. כאן סטה סוידלר מאותו משחק עם 16…ר:ו3, ואחרי 17.ר:ו3 פ-ג4 18.ר-ו4 (הלבן אינו רוצה לאפשר לשחור להחליף את הפרש שלו ברץ החזק הזה) 18…ה5 19.ד:ה6 ו:ה6 20.צ:ב7 (הלבן אינו טורח להגן על הרץ ב-ו4, כיוון ש-20…צ:ו4 יפסיד כעת ל-21.מה-ד7, והשחור אינו יכול להגן על השורה השביעית) 20…צ(א)-ד8:

bview2

התקבלה עמדה שהופיעה לפני מספר חודשים באליפות המועדונים של רוסיה, במשחק מורוזביץ'-נפומניצ'י. מורוזביץ' המשיך 21.מה-ג1 (מסע המסיר את המלכה מאיום הצריח השחור על הטור ד' ומגן על הרץ ב-ו4), אבל לאחר 21…ר-ב2! נותר ללא ערוגה טובה עבור המלכה ונאלץ להקריב טיב על ב2 כדי להיפטר מאיום הרץ השחור; המשחק הסתיים בתיקו, אבל ברור כי אם צד כלשהו עדיף כאן זהו השחור.

אושנינה למדה את העמדה היטב והכינה שיפור: 21.צ-ד7! צ:ד7 22.מה:ד7 – עדיין אין צורך להגן על הרץ ב-ו4 באופן ישיר, כיוון ש-22…צ:ו4 ייענה ב-23.מה:ה6+ ולאחר מכן 24.צ-ג1, והלבן יזכה בחזרה בכלי (הפרש על ג4, המרותק לאורך האלכסון א2-ז8) ויוותר ביתרון רגלי. במקום זאת סוידלר המשיך 22…פ-ה5 (כעת השחור באמת מאיים ללכוד את הרץ וגם המלכה הלבנה תחת התקפה, לכן חילוף הרץ בפרש כפוי) 23.ר:ה5 ר:ה5:

bview3

עד כאן אושנינה שיחקה את כל המסעים שלה במהירות של בליץ, כך שברור כי כל זה היה חלק מהכנה ביתית מצידה. על פי המחשב העמדה שנוצרה פחות או יותר שווה, אבל היא טומנת בחובה לא מעט סכנות עבור השחור אם לא ישחק בצורה מדוייקת מאוד, כפי שמעיד המשך המשחק:

24.צ-ו1 (הלבן מעוניין לשחק ר-ז4 כדי לתקוף את הרגלי השחור המבודד על ה6; אלא שהוא אינו יכול לעשות זאת מייד כי הרגלי ו2 יופקר, ולכן הצריח מגן עליו תחילה) 24…ח5 (סוידלר מצידו מזהה את כוונת המסע, ומונע מהרץ הלבן להתייצב על ז4) 25.ר-ה2 (אושנינה מנסה איפוא כיוון שונה עבור הרץ, שבנסיבות מסויימות יוכל אולי להגיע ל-ג4; בערוגה עליה מתייצב כעת הרץ הוא יכול אמנם להילכד על-ידי המלכה השחורה, אבל אז ישחק הלבן מה:ה6+, ילכוד את הרץ השחור על ה5, ויוותר  ביתרון רגלי.) 25…צ-ו7 (תוקף את המלכה הלבנה) 26.מה-ג8+ צ-ו8 27.מה-ג6 ר-ד4 28.ר-ג4:

bview4

המשחק בנקודה קריטית. הרץ הלבן אכן הגיע ל-ג4, משם הוא תוקף הן את המלכה השחורה והן את הרגלי על ה6, שהלבן עתיד לזכות בו. השחור, מצידו, תוקף את הרגלי על ו2 (כיוון שלצדדים רצים שוני מסלול, ללבן נוח להפעיל לחץ על ערוגות בהירות ולשחור על ערוגות כהות). ההמשך הנכון כאן עבור השחור היה 28…ר:ו2+ 29.מ-ח1 וכעת 29…מה-א3 או מה-ב2; אושנינה עצמה העריכה בראיון אחרי המשחק את העמדה כשווה במקרה זה, והביאה כדוגמה את ההסתעפות 29…מה-ב2 30.מה:ה6+ מ-ח7 31.מה-ה7+מה-ז7 והשחור מצליח לייצב את העמדה.

אלא שכאן ביצע סוידלר טעות טקטית קשה ולכד את הרגלי הלבן עם הכלי הלא נכון: 28…צ:ו2?? (כעת לכידה מיידית של המלכה השחורה על-ידי הרץ הלבן לא תהיה טובה, כמובן, בשל 29.ר:א2 צ-ג2+ [חושף שח על-ידי הרץ השחור] ו-צ:ג6, הלוכד בחזרה את המלכה הלבנה ומותיר את השחור ביתרון רגלי. אבל…) 29.מה:ה6+ מ-ח7 30.מה-ד7+!:

bview5

וסוידלר נכנע. על הערוגה ד7, המלכה הלבנה מתרה בשח וגם תוקפת את הרץ השחור. כעת, אם יזוז המלך, הלבן יוכל פשוט להכות את המלכה השחורה, כיוון שבתגובה ל-צ-ו7+ מצד השחור (כדי לזכות בחזרה במלכה) המלכה הלבנה תכה את הרץ על ד4. ואם יישחק השחור מייד 30…צ-ו7+ (מסע שגם חוסם את התראת השח מצד הלבן וגם חושף שח מצד הרץ השחור), הלבן יוותר ביתרון כלי אחרי 31.מה:ד4.

אושנינה נגד סוידלר

אושנינה נגד סוידלר

***********

ציינתי קודם לכן שניצחון זה של אושנינה על סוידלר היה ההפתעה הגדולה ביותר של הסיבוב ברמת המשחק הבודד, כיוון שבדו-קרב השלם סוידלר ניצח לבסוף – הניצחון הזה של אושנינה השווה את התוצאה ל1-1 לאחר הפסד שלה במשחק הקודם, ובשובר השוויון גבר סוידלר. היו כמה שחקנים נוספים מהצמרת הגבוהה שנאלצו להזיע לא מעט כדי לעלות לסיבוב הבא, וביניהם גלפנד (המדורג מס' 7), שהתמודד נגד שחקן מבנגלדש בשם רחמן (מס' 122).

במשחק הראשון, גלפנד (בלבן) ניצח ללא קשיים מיוחדים, אבל במשחק השני נקלע לקשיים גדולים והיה קרוב להפסד. יריבו הקריב במסע ה-16 כלי תמורת שני רגלים ויוזמה חזקה כנגד המלך השחור, וגלפנד עשה מעט לאחר מכן טעות טקטית (21…ו:ז4?) בעקבותיה נאלץ להחזיר את החומר ולהיוותר בסיום קשה מאוד עם זוג צריחים פאסיבי כנגד מלכה אקטיבית של הלבן. בשלב מסויים עמדתו של השחור היתה אבודה באופן אוביקטיבי, אבל הדרך לניצחון עבור הלבן לא היתה טריביאלית ויריבו של גלפנד (שאם לא הייתי שונא משחקי מלים, הייתי אומר שהיה רחמן) לא הצליח למצוא אותה, כך שלאחר הגנה עיקשת של 103 מסעים המשחק הסתיים בתיקו.

שחקן צמרת אחר שניתקל בקשיים רבים היה רדג'אבוב (המדורג מס' 20) – עליו עברה כזכור תקופה קטסטרופלית מאז תחרות המועמדים – שהתמודד נגד חורחה  קורי מפרו (מס' 109), שחקן מוכשר מאוד בן 18. שני המשחקים הרגילים הסתיימו בתיקו, במשחק הראשון של שובר השוויון ניצח קורי באופן משכנע מאוד, ורדג'אבוב הצליח לנצח במשחק השני ולהשוות את התוצאה. ואז הוכרע הדו-קרב באופן שלא היה קשור למה שהתרחש על הלוח עצמו: קורי, שהוא דובר ספרדית והאנגלית שלו חלשה מאוד, חשב בטעות שהשופט הודיע על תחילת צמד המשחקים הבא בשש וחמישים (six fifty) במקום שש ורבע (six fifteen). כשהבין שהמשחקים מתחילים מוקדם משחשב מיהר לאולם המשחקים אבל איחר בשתי דקות, ומכיוון שפיד"ה הנהיגה מדיניות של אפס סובלנות כלפי איחורים למשחקים נפסק לו הפסד טכני. ואם כל זה לא מספיק, קורי היה אמור לשחק בלבן. הוא התייצב למשחק המהיר הבא, אבל רדג'אבוב הצליח בקלות יחסית להשיג תיקו בכלים הלבנים וכך להעפיל לסיבוב הבא.

בסופו של דבר, המדורג הגבוה ביותר שהודח בסיבוב הראשון היה מס' 24, יאן נפומניצ'י מרוסיה, שהפסיד לסיני בן ה-14 Wei Yi, שהוא רב-האמן הצעיר בעולם כיום; ומבין 38 המדורגים הראשונים, שמד הכושר שלהם גבוה מ-2700, הודחו בסך הכל ארבעה. אגב, הישראלי השני המשתתף בגביע העולם, פוסטני (מדורג מס' 82), הפסיד כצפוי ליריבו החזק יותר, הסיני לי צ'או (מס' 47). שני המשחקים הרגילים הסתיימו בתיקו מהיר למדי ונטול אירועים מיוחדים, ובמשחק המהיר הראשון של שובר השוויון פוסטני – בלבן – ביצע בעמדה טובה שגיאה טקטית גסה (31.פ-ד2?) שהובילה להפסד. במשחק הנותר, לי צ'או ניצל את יתרון הכלים הלבנים כדי להשיג תיקו קל יחסית והעפיל לשלב הבא.

רב-האמן הצעיר בעולם

רב-האמן הצעיר בעולם

***********

בסיבוב השני, שבו נוטים להצטמצם פערי הרמות בין היריבים  (המנצח במשחק בין המדורגים 1 ו-128 משחק נגד המנצח בין מדורגים 64 ו-65 וכו'), עלה מספר המדורגים הגבוהים שהודחו – ובראשם פונומריוב (מס' 11), וואנג האו (12), אדמס (14), שבדיוק זכה באופן כה מרשים בטורניר בדורטמונד, ולקו (15).

ההדחה המפתיעה ביותר היתה אולי זו של רוסלן פונומריוב, שמעבר להיותו שחקן חזק מאוד באופן כללי הוכיח עצמו בעבר כחזק במיוחד בפורמט הנוק-אאוט של גביע העולם. ב-2002 (בתקופת פיצול תואר אליפות העולם), כשהאליפויות של פיד"ה עצמן נערכו בשיטת נוק-אאוט, פונומריוב זכה כך בתואר אלוף העולם. כמו כן, בארבעת גביעי העולם שנערכו מאז 2005 השיג מקבץ תוצאות מרשים מאוד: רבע גמר (כלומר, סיבוב חמישי) אחד, חצי גמר אחד, ושני גמרים (באחד מהם, זה של 2009, הפסיד לגלפנד). הפעם פונומריוב הפסיד לדניל דובוב, שחקן רוסי בן 17 (ומדורג מס' 75), בשובר שוויון שהגיע עד למשחק ארמגדון בו הגריל פונומריוב את הצבע השחור והפסיד.

הנה השידור החי של המשחק הדרמטי:

דובוב הצטרף בכך ל- Wei Yi (מדורג מס' 105), שגם הוא העפיל לסיבוב השלישי לאחר שניצח את אלכסיי שירוב, ולג'ון לודוויג האמר הנורבגי (מס' 89 – שניצח בינתיים שני שחקנים חזקים מאוד, סרגי מובססיאן הארמני [40] ודויד נבארה הצ'כי [25]), כאחת הסנסציות הצעירות של התחרות.

לעומת זאת, בין המועמדים הריאליים לזכייה שעדיין בתחרות ועברו לסיבוב השלישי נמצאים ארוניאן, קרואנה, קרמניק, גרישצ'וק, קריאקין, נקמורה, גלפנד, קמסקי, ממדיארוב וסוידלר. גלפנד, ששיחק בסיבוב השני נגד אנטון פיליפוב האוזבקי (מדורג מס'  71), שחקן שמד-הכושר שלו נמוך מזה של גלפנד בכ-100 נקודות, הצליח שוב לצלוח את הסיבוב ללא צורך בשובר שוויון, ובניגוד לסיבוב הקודם גם עשה זאת הפעם בצורה יעילה ונקייה. הוא השיג תחילה תיקו קל בשחור (בעזרת הסתעפות סוושניקוב של ההגנה הסיציליאנית, שהפך בה למומחה מאז ההכנות לדו-קרב עם אנאנד), ואז ניצחון קל יחסית בלבן.

יריבו של גלפנד שיחק נגדו את ההגנה ההולנדית (1.ד4 ו5) הנחשבת ברמות הגבוהות למפוקפקת למדי מבחינה עמדתית – ייתכן ששם לב כי גלפנד הפסיד בשנתיים האחרונות בלבן מספר משחקים כנגד ההגנה הזו (כפי שניתן לראות בתחתית הטבלה הזו – הפסדים במשחקים קלאסיים לנקמורה, קמסקי, סיימון וויליאמס וגירי; אם כי להפסד לגירי לא היה כל קשר לפתיחה – גלפנד פשוט עבר שם על הזמן בעמדה שווה). אבל במשחק הנוכחי גלפנד לא נתקל בקשיים מיוחדים, וניצל ביעילות את הבעיות העמדתיות שהפתיחה יוצרת עבור השחור. הנה העמדה לאחר 24.ר-ו3:

bview11

ללבן פרש חזק על ג6 והשחור מחליט להיפטר ממנו, אלא שהתרופה מתבררת כגרועה מהמחלה: 24…ר:ג6 25.ד:ג6 צ-ג8 26.צ:ג5! (הקרבת טיב שמטרתה לפתוח את הטור ג', כדי לנצל את כוחו של הרגלי שהופיע על ג6 בעקבות חילוף הרץ בפרש) 26…ב:ג5 27.מה-ה5 (משפר את עמדת המלכה תוך רווח זמן, בשל תקיפת הרגלי השחור על ה7) 27…ה6 28.צ:ג5:

bview12

28…מה-ב8 (מאפשר ללבן לפשט את המשחק על-ידי חילוף מלכות, אבל אין אופציה טובה יותר – 28…מה-ב6 מפסיד ל-29.צ-ב5 מה-ג7 30.צ-ב7 עם זכייה במלכה השחורה, בשל הריתוק לאורך השורה השביעית) 29.מה:ב8 צ:ב8 30.ג7 צ(ב)-ג8 31.ר-ב7:

 bview13

כעת תמונת המצב מתבהרת: הלבן יזכה בחזרה בטיב, והרגלי העודף החזק על ג7 (המשתק את שני הצריחים השחורים – אחד מהם חייב לחסום אותו, והשני להגן על חברו) מקנה לו יתרון מכריע; כל שעליו לעשות הוא להביא את המלך לאגף המלכה.

31…ז5 32.מ-ז2 ז:ו4 33.ז:ו4 מ-ז6 34.מ-ו3 מ-ח5 (הבאת המלך השחור לאגף המלכה כדי לזכות ברגלי על ג7 לא תעזור, כיוון שהשחור מבזבז על כך יותר מדי זמן: 34…מ-ו7 35.מ-ה3 מ-ה7 36.ר:ג8 צ:ג8 37.מ-ד4 מ-ד7 38.מ-ג4 צ:ג7 39.צ:ג7+ מ:ג7 40.מ-ב5, והמלך הלבן זוכה ברגלים השחורים באגף המלכה עם ניצחון קל בסיום הרגלים) 35.מ-ה3 מ-ז4 36.מ-ד4 מ:ו4 37.ה3+ (מסיט את המלך השחור מ-ו4, כדי לאפשר למלך הלבן לחדור לעמדת השחור דרך ה5) 37…מ-ז4 38.ר:ג8 צ:ג8 39.מ-ה5:

bview14

וכאן פיליפוב נכנע, כיוון שאין דרך למנוע מהמלך הלבן להגיע ל-ד7 כדי לתקוף את הצריח השחור, שיצטרך להקריב את עצמו תמורת הרגלי הלבן על ג7.

ולסיום, תחבולה יפה של אלכסנדר גרישצ'וק (מדורג מס' 4), שהכריעה את הדו-קרב שלו נגד דאריוס שווירץ מפולין (מס' 68):

bview15

במשחק מעניין בהסתעפות ניידורף של ההגנה הסיציליאנית, מסעו האחרון של הלבן – 27.ר-ח3 – טומן מלכודת ערמומית לשחור בכך שהוא מאפשר לו לכאורה לזכות ברגלי, והשחור נופל בה: 27…פ-ו3 (תוקף את המלכה הלבנה) 28.מה-ו4 פ:ז5:

bview16

כעת, רעיון התקפי ברור עבור הלבן הוא לשחק 29.מה-ו6 ולאיים במט על ז7; אלא שאם יעשה זאת מייד, לשחור הגנה מספיקה מפני האיום הזה על-ידי 29…מה-ה5. לפיכך, גרישצ'וק ביצע מסע המנצל את העובדה שהשחור צריך להמשיך ולאפשר לעצמו לבצע את המסע ההגנתי הזה: 29.צ-ד5!! – הצריח הלבן תוקף בו-זמנית את המלכה והפרש השחורים, כך שאם תיסוג המלכה השחורה ל-ד8 (משם היא ממשיכה להגן כנגד מה-ו6) הלבן פשוט ילכוד את הפרש השחור על ז5; גם המסע 29…מה-ג7, היוצר כביכול התקפת נגד על ג2, אינו עוזר כיוון שאחרי מה:ג2+ מ-א1 אין להתקפה זו המשך.

כמובן שבמקום לסגת עם המלכה, השחור יכול להכות את הצריח הלבן עם הרץ, כפי שאכן עשה שווירץ – 29…ר:ד5:

bview17

אלא שכעת הרץ על ד5 חוסם את דרכה של המלכה השחורה אל ה5, ולכן איום המט שיוצר המסע 30.מה-ו6, כפי ששיחק גרישצ'וק, הופך לקטלני, והשחור נכנע. (המסע 30…פ-ה6 יכול לעכב את המט על ז7 רק במסע אחד – הלבן פשוט מחסל מייד את הפרש הזה על-ידי 31.ר:ה6.)

***********

המשחקים מתחילים כל יום בשעה 16:00 על פי שעון ישראל, וניתן לעקוב אחריהם (בליווי פרשנות של לורנס טרנט וסוזאן פולגר) כאן. היום נפתח הסיבוב השלישי – יריבו של גלפנד הוא אלכסנדר מויסיינקו האוקראיני (אלוף אירופה הנוכחי, מדורג מס' 39), והמנצח בדו-קרב ביניהם יפגוש בסיבוב הרביעי – כלומר, שמינית הגמר – את המנצח בדו-קרב בין לנייר דומינגז (הזוכה בגרנד פרי סלוניקי, מדורג מס' 10) ומקסים ושייר לגראב (מס' 23). כל סיבוב נמשך שלושה ימים: יום לכל משחק רגיל ועוד יום לשוברי השוויון.

דורטמונד והמאבק הבין דורי
גביע העולם: סיבובים 4-3

תגובות

  • יוני

    נהדר, מצפה להמשך.

  • שי

    סוידלר התייחס לשגיאה שלו שכמעט עלתה לו במערכה כולה?

    • אייל סגל

      לא עד כמה שיצא לי לשמוע – רק אושנינה באה להתראיין אחרי אותו משחק. הוא בא להתראיין אחרי הניצחון שלו בשובר השוויון, אבל דיבר רק על שני המשחקים המהירים שניצח באותו יום (עיקרי הדברים כאן - http://www.youtube.com/watch?v=UQn9VulrpyA&t=2m43s). אגב, כבר בראיון אחרי המשחק הרגיל הראשון, שניצח, אמר שהוא חושב שקיבל הגרלה קשה מאוד בשביל סיבוב ראשון.

  • עידו

    תודה אייל! חיכיתי כבר שבוע לפוסט שלך :)
    למרות שאני עוקב דרך כמה בלוגים נוספים, אין אליך!!

  • זיק

    אייל, מאוד מעניין לקרוא.
    לטובת הבורים שבינינו - האם כל התחרויות פתוחות להשתתפות נשים? בכלל, מה ההתייחסות לנושא?

    • אייל סגל

      ישנן תחרויות לנשים בלבד (כולל אליפות עולם), אבל אין דבר כזה תחרויות לגברים בלבד – כל התחרויות שאינן לנשים בלבד פתוחות כעיקרון מבחינה מיגדרית. מבין התחרויות מהסוג האחרון, ישנם הטורנירים היוקרתיים אליהם מוזמנים מספר מצומצם יחסית של שחקנים על-ידי המארגנים, ודה-פקטו תחרויות כאלה הן בינתיים כמעט אך ורק לגברים – האישה היחידה ששיחקה בהן באופן סדיר היא ג'ודית פולגר (שמתוך עיקרון לא שיחקה אף פעם בתחרויות לנשים בלבד), כיוון שהיא בינתיים היחידה בהיסטוריה של השחמט המודרני שהיתה חזקה מספיק כדי שיהיה הגיוני להזמין אותה לשחק ברמות האלה. (כדי לתת פרופורציות: פולגר בשיאה היתה מדורגת מס' 8 בעולם, ובגביע העולם של לפני שנתיים - כשהיא כבר במצב של חצי-פרישה משחמט תחרותי - הגיעה עד לרבע הגמר. השחקנית מס' 2 מבין הנשים כיום, האו ייפאן הסינית, תקועה כבר כמה שנים באיזור המקום ה-200; היא משתתפת בגביעי העולם האחרונים באופן סדיר, וגביע העולם הנוכחי הוא הפעם השלישית ברציפות שהודחה כבר בסיבוב הראשון.)

  • שחמטאי חובבן

    צריך הסבר.
    ראיתי את כל השידור הדרמטי של המשחק בין פונומריוב לילד הרוסי בן ה-17, ולא הצלחתי להבין למה הוא נכנע כשלשני נשארו 13 שניות בלבד.
    לי היה נראה שאם הוא היה מוריד לו את הצריח, המט הוא לא מיידי, וב- 13 שניות הילד עוד יכול להתבלבל....
    מה היה לו להפסיד? עוד חצי דקה של מתח, ומקסימום הוא היה חוטף מט על הראש.

    אם היה שם איזה מט שפיספסתי - אשמח שתראה לי אותו. תודה

    • אייל סגל

      אני בכלל לא בטוח לגבי הנתון הזה של 13 שניות, כי לקראת הסוף זמני השעונים שרואים על המסך מתחילים לקפוץ בצורה משונה למעלה ולמטה; ואם הזמנים שרואים ממש בסוף הם נכונים, לפונומריוב עצמו נותרו 5 שניות בלבד, כלומר שהזמן שלו היה מן הסתם נגמר קודם אם היה ממשיך לשחק. (הכניעה התרחשה אחרי המסע ה-48 – השחקנים מתחילים לקבל תוספת זמן של 3 שניות למסע רק מהמסע ה-61.) אגב, הרעיון של הלבן, אם השחור לוקח את הצריח, הוא כמובן 48...צ:ה7 49.ר-ח6+! מ:ח6 50.ו8=מה+ וכעת אם 50...צ-ז7, כדי להציל את הצריח, השחור משותק לגמרי ואפשר פשוט לקדם את הרגלי ב' כדי להכתיר מלכה שנייה ואז המט יגיע די מהר.

      • שחמטאי חובבן

        תודה.
        ובאופן כללי יותר - מהו אחוז המשחקים ברמות הגבוהות שמגיעים בהם לשחמט? עד איזה מד כושר עוד מקובל למשוך משחקים עד הסוף המר, מתוך הנחה שאולי היריב שלך, שמוביל עליך, יטעה איכשהו בסיום?

        • אייל סגל

          מט על הלוח נדיר מאוד לראות ברמות הגבוהות – בדרך כלל נכנעים לפני זה, בשלב שבו ברור שהעמדה אבודה. אבל במשחקים מהירים נוטים כעיקרון להיכנע מאוחר יותר מאשר במשחקים רגילים (באורך זמן "קלאסי"), כי הסיכוי שהיריב יעשה טעות, גם בעמדה שהיא זכוייה באופן מוחלט עבורו, גבוה יותר (ואולי גם כי יש במצבים כאלה פחות זמן לחשוב ולהבין עד כמה העמדה שלך גרועה....).

  • IC

    סיקור מצויין, מעניינת במיוחד האסטרטגיה של דובוב נגד פונומריוב, תיקו מהיר ולא שאפתני בלבן וניסיון למשוך את הדו קרב קדימה.

    השם שניתן ל"שיטה" הזאת היא שיטת גרישוק-קאזאן על שם כמובן תוצאות התיקו המהירות בלבן של גרישוק נגד קרמניק בקאזאן 2009 דו קרבות המועמדים.

    הרעיון הוא לוותר על ניסיון להשיג יתרון בכלים הלבנים! ולהגן על עמדות נחותות במקצת בשחור, בדרך לראפיד, לבליץ ואפילו לארמגדון.

    זה כמובן אנטיתזה מוחלטת לגישה הרוסית המודרנית שמבוססת על להשוות בשחור ולהשיג תיקו, ללחוץ בלבן ולהשיג יתרון קל בלי סיכון. בדו קרבות של 2-4 משחקים קלאסיים נראה שזו שיטה די טובה, שבאופן די לא אינטואיטיבי מגדילה את הסיכויים של האנדרדוג. ההגיון הוא שבשחמט המודרני להשיג יתרון מהפתיחה זו משימה מאוד קשה, ונגד לא מעט שחקנים מהאליטה (קרמניק, גלפנד, לקו) כמעט בלתי אפשרית. כשהלבן מנסה בכח למצוא יתרון או דרך למשחק חי, הוא מסתכן בהפסד (למשל גרישוק-קרמניק לונדון 2012) השחקן החלש חותך את כמות המשחקים בדו קרב בחצי, וכך מגדיל את הסיכויים להגיע לבליץ שבו השונות גבוהה יותר. בנוסף יש כאן אלמנט פסיכולוגי מאוד מעניין, שחקן כמו קרמניק מקדיש שנים של עבודה בשביל להשוות בברלין, וכאן פשוט מאמינים לו, ואפילו לא מנסים לבחון את ההכנה שלו, זה מתסכל באיזשהו מקום. כשהשחקן החזק בלבן הוא כמובן לוחץ, אבל להשיג יתרון מובהק מהפתיחה זו משימה מורכבת אפילו בשביל שחקנים מהאליטה, קרמניק למשל עבר לשחק ה4 וב3 על סיציליאנית בראפיד נגד קובליה.

    בתחרות הזאת דניל דובוב מנסה את השיטה והיא עבדה לו בצורה מושלמת, עם נצחון בארמגדון בלבן נגד פונומריוב, היום הוא עשה תיקו קצר מאוד בלבן נגד אנטון קוברוב, והוא ינסה למשוך גם את הדו קרב הזה למעמקי שובר השיוויון.

    כמו שקרמניק וארוניאן אמרו, כל הטורניר הזה הוא סוג של רולטה, והקשר בינו לבין שחמט קלאסי רופף משהו, כמובן שזה לא מוריד מהמתח, אבל בסה"כ ההיבט הספורטיבי נפגע באיזשהו מקום.

    • אייל סגל

      האמת היא שדובוב הלך עוד יותר רחוק מגרישצ'וק (ב-קאזאן 2011, אגב, לא 2009) – אפילו כשהגיעו לשלב הבליץ הוא היה מוכן לתיקו ב-11 מסעים בלבן... נראה שהוא פשוט הניח שכיוון שפונומריוב טוב ממנו באופן מוחלט (בלי קשר לקצב המשחק), עדיף לשחק מולו כמה שפחות במידת האפשר. אגב, כשדובוב התראיין היום אצל טרנט ופולגר אמר שבלבן השיג מהפתיחה באופן עקבי עמדות פחות טובות מאשר בשחור ולכן היה מעוניין לקצר שם את המשחקים, אבל אני בספק אם אפשר לקחת את זה ברצינות.

      בדיעבד אפשר, כמובן, לומר שזו היתה טיפשות מצד פונומריוב לשתף פעולה עם האסטרטגיה הזו ולוותר בכזאת קלות על נסיונות לנצח בשחור, דבר שהוא ריאלי יותר במשחקים מהירים.

  • גיל

    מעולה. גלפנד ניצח היום וזה סוג הטורנירים שהוא מצטיין בהם אז נקווה שיגיע רחוק.

    אגב, אלוף אירופה ומדורג רק במקום ה39 בעולם? זה אומר שהאליפות הזו לא הייתה חשובה?

    • אייל סגל

      אליפות אירופה פחות חשובה ממה שניתן להסיק על פי השם בלבד, כיוון שהשחקנים הבכירים ביותר באירופה לא משתתפים בה; האטרקציה העיקרית שלה היא כתחרות איזורית, ממנה אפשר להעפיל לגביע העולם, והשחקנים החזקים ביותר לא צריכים זאת כי הם יכולים להעפיל לגביע העולם על-ידי דירוג ברשימת מד הכושר.

      אבל בכל זאת יש בה הרבה מאוד מהשחקנים החזקים שנמצאים דרגה או שתיים (או יותר) מתחת לבכירים ביותר – בזו שהתקיימה השנה, למשל, השתתפו 12 שחקנים שמד-הכושר שלהם הוא 2700 ומעלה, ו-80 שמד-הכושר שלהם 2600 ומעלה. למעשה זהו החזק והקשה ביותר מבין הטורנירים ה"פתוחים" – כלומר, כאלה שכעיקרון כל אחד יכול להשתתף בהם, וזאת בניגוד לטורנירים נוסח זה לזכר טל, שמכונים invitationals, אליהם מוזמנים רק מספר מצומצם של שחקנים על-ידי המארגנים; או, לחילופין, טורנירים של פיד"ה כגון אלה בסידרת הגרנד פרי (וכמובן תחרות המועמדים) אליהם מעפילים מספר מצומצם של שחקנים על פי קריטריונים שנקבעו מראש.

  • taninanak

    אייל,
    תודה כרגיל על טור מרתק.

    האם יש דרך לשים את הלוח של המשחקים לא בתור תמונה אלא בתור לוח חי (כמו לדוגמא בתוך ה"כתבות" של chess.com )כדי להקל על המעקב של המהלכים עבור מתחילים (כמוני)?

    • אייל סגל

      האמת היא שניסיתי פעם לעשות את זה ולא הצלחתי; אם יש במקרה מישהו שיודע אם ואיך אפשר לעשות את זה עם פלטפורמה של וורדפרס ויכול להסביר לי אני אודה לו.

      בכל מקרה, ניתן לעקוב אחרי המסעים של המשחקים על לוח חי בלינקים שאני נותן ל-chessgames.com. ואם נרשמים לאתר הזה תחת שם משתמש (זה לא עולה כסף), וב-preferences בוחרים בקטגוריה של Choose Chess Viewer את Chess Viewer Deluxe, אפשר גם לשחק על גבי אותו לוח חי הסתעפויות שלא הופיעו במשחק עצמו.

  • ראובן

    אייל שלום,

    תודה על הטורים הנעימים לעין ועל יכולתך לגרום לנו "לטייל" בתוך התחרות.

    גלפנד כרגע סיים בתיקו את המשחק השני, ועלה לסיבוב הבא.

    תמשיכו כך (גם גלפנד וגם אתה...)

  • red sox

    "העמדה של פונומריוב מסריחה יותר מהגרביים שלי"... לא חשבתי שאשמע ביטוי כזה בשידור של משחק שח :-)

    *תיקון קטן לטור מעולה: דומינגז שצפוי לשחק מול גלפנד בשמינית הגמר מדורג 10 ולא 11. פונומריוב היה מדורג 11 והודח.

    • אייל סגל

      תודה, תיקנתי. אני מניח שגם "בום צ'קה לקה" לא חשבת לשמוע...

      • ראובן

        יפה, אלא שגם זה כבר היסטוריה, מכיוון שדומינגז הפסיד במשחק הראשון ונמצא במרחק של מסעים ספורים (ופשוטים) מתיקו במשחק השני והדחה.

  • אייל סגל

    כן, גלפנד עשה היום תיקו קל יחסית (אחרי שניצח אתמול בצורה חלקה מאוד – בינתיים הדו-קרב הכי קשה שהיה לו הוא זה של הסיבוב הראשון) והעפיל לשמינית הגמר נגד ושייר לגראב; מעניין שהשניים נפגשו באותו שלב גם בגביע העולם של 2009 (http://en.wikipedia.org/wiki/Chess_World_Cup_2009#Section_1) – אז הדו-קרב היה שקול מאוד והלך לשובר שויון שבו גלפנד ניצח בשלב הבליץ.

    עוד שחקנים שהעפילו אחרי משחקי היום לסיבוב הבא ללא צורך בשובר שוויון (ולכן מרויחים יום מנוחה) – נקמורה, קמסקי וסוידלר כצפוי, וכן ייבגני תומשבסקי (שהדיח את ארוניאן) באופן יותר מפתיע, אם כי הוא בכל זאת שחקן חזק מאוד השייך למועדון ה-2700+.

  • IC

    התואר של מוייסנקו די מרשים, למרות שהוא בטח היה מדורג באחד מעשרת המקומות הראשונים בתחרות, ועדיין לא מובטחת זכייה בתחרות כזאת לשחקן אליטה כמו איוונצוק/קרמניק/גלפנד. גם הסיכוי שארוניאן או קארלסן יזכו באליפות אירופה אם ישחקו בה הוא לא גדול כמו שזה נדמה.

    השידור החי ברמה מאוד גבוהה לדעתי, בייחוד מרשים לורנס טרנט שמצליח להיות נגיש מבדר וענייני, ובעיקר להחזיק את השידור. סוזן פולגר גם בסדר, אבל הכימיה ביניהם קצת לקוייה. בשנים האחרונות כל תחרות שטרנט והצוות שלו פרשנו הופקה בצורה מצויינת, ולדעתי זו תוספת מבורכת לעולם השחמט, והרבה יותר חשובה במאבק לספורט אולימפי ומשודר בטלוויזיה מכל הבדיקות סמים והחוקי אפס סובלנות.

    גלפנד עלה לסיבוב הרביעי, ויפגוש את ושייה לגרב. בפעם הקודמת שהם נפגשו בגביע העולם גלפנד ניצח בבליץ, אבל הפעם יריבו מנוסה יותר, ומוביל על גלפנד 1-0 במשחקים הקלאסים. הגיוני לצפות להכרעה בראפיד או בבליץ, ואם עד עכשיו הטורניר של גלפנד הלך די חלק, כאן זה נהיה מעניין. מחר 9 דו-קרבות שיוכרעו בשובר שיוויון ביניהם הפייבוריטים קרמניק קריאקין קרואנה ואיוונצוק

  • שמוליק

    לורנס טרנט הוא אגדה מהלכת מבחינתי . כאשר הוא לצד עוד פרשנים בריטיים בטורניר הלונדון קלאסיק זה כבר מופע בידור לשמו עם נגיעות שחמטאיות ...
    פולגאר לפחות מאוד חיה את המשחקים ואוהבת שחמט , וזה תמיד עדיף על פרשן ישנוני שכזה .

    אני פסימי לקראת הסיבוב הקרוב . וואשיה לאגרב בכושר נהדר ( 5.5/6 בגביע העולם עד כה ) , וגם ידוע כשחקן טוב מאוד במשחקים המהירים .

  • D! בארץ הקודש

    כיף לראות שלפחות פה באתר יש המשכיות לקרב אליפות העולם של גלפנד גם עבור חובבים שלא מבינים כמעט דבר כמוני.

    תודה

  • אייל סגל

    בשוברי השוויון היום ניצחו רוב הפיבוריטים; עוד תותח כבד שהודח, בנוסף לארוניאן אתמול, הוא גרישצ'וק. גם ההדחה של גירי על-ידי חוליו גרנדה היא הפתעה מסויימת, אבל לא הייתי קורא לזה huge upset כפי שטרנט אוהב להגיד כדי לנפח את הדרמה – גם כי הפרש הדירוג ביניהם לא עד כדי כך גדול, וגם כי בשני המשחקים הרגילים שקדמו לשובר-השוויון הכתובת כבר היתה בבירור על הקיר, וגירי ניצל רק בנס מהפסד לשחקן הפרואני במשחק הראשון.

    משחקי שמינית הגמר (השחקן הרשום ראשון משחק בלבן במשחק הראשון; בסוגריים מס' הדירוג של כל שחקן בתחרות; המנצחים בכל שני דו-קרבות הרשומים זה לצד זה ייפגשו ברבע הגמר):

    מורוזביץ' (16) – תומשבסקי (32), קמסקי (8) – ממדיארוב (9); לה קוואנג ליאם (29) – סוידלר (13), אנדרייקין (21) – קריאקין (5); קרואנה (2) – גרנדה (50), ושייר לגראב (23) – גלפנד (7); איוונצ'וק (19) – קרמניק (3), נקמורה (6) – קורובוב (22).

  • עידו

    אולי זה לא חדש אבל נתקלתי בזה רק היום:
    גלפנד על הכריכה של NEWINCHESS עם ראיון אינטימי וחושפני:
    "i'd rather be Xavi then Beckham"...
    :)
    http://www.newinchess.com/Shop/ProductDetails.aspx?ID=cv&ProductID=490&utm_campaign=CVcarrousel&utm_source=ChessVibes.com&utm_medium=carrouselCV

  • דן

    האם יש סיכוי שטורניר בסדר גודל כזה יתקיים בארץ או שמסורתית הם נערכים באותם המקומות?

    • אייל סגל

      גביע העולם אכן נערך מספר פעמים באותו מקום (חנטי מנסיסק ברוסיה), אבל דווקא הפעם הוא נערך במקום חדש. גם אם שמים בצד עניינים פוליטיים נראה לי שהסיכויים לכך שדבר כזה יקרה בארץ הם קלושים מאוד, לאור המצב הכספי העלוב של איגוד השחמט (נדמה לי שמסיבות תקציביות, למשל, נבחרת ישראל אפילו לא תשתתף באליפות אירופה הקרובה לקבוצות), ומה שנראה כאזלת היד המוחלטת שלו בגיוס ספונסרים וכדומה, אפילו בעקבות ההצלחות האחרונות של גלפנד והפרסום שהביאו.

  • IC

    אני האחרון שיקפוץ להגן על האיגוד הישראלי לשחמט, אבל יש לציין שבלכ העולם להשיג ספונסרים לשחמט זו משימה קשה עד בלתי אפשרית, יש מדינות שבהן התמיכה היא ממשלתית, או פרטנית, אבל תמיכה רוחבית לכל ענף השחמט היא נדירה מאוד, אפילו במדינות עם תרבות שחמט ענפה (הונלד,צרפת,ספרד,גרמניה) הדרך הקשה והארוכה להתקדם היא להשקיע במסות של מתחילים, ללמד שחמט בכמה שיותר גנים ובתי ספר, וכך להגדיל את הסיכוי למצוא את הכשרון הבא. בנוסף דרושה השקעה בתשתיות (מועדוני שחמט למשל נמצאים לרוב בבניינים זמניים, או סתם מוזנחים)
    וכמובן דרושה השקעה כספית לא מבוטלת בארגון תחרויות בינלאומיות איכותיות בארץ (שלא נאמר גם רציפות של התחרויות האלה) כדי לעזור להתקדמות של שחקנים צעירים.

    איגוד השחמט הישראלי הוא כיום במבצב כספי שאין לו יכולת אפילו לחשוב על דברים כאלה, ומתעסקים בעיקר בהישרדות כלכלית, תירוצים יש לרוב, אבל באופן כללי ללא ספונסרים וללא תמיכה ממשלתית המצב לא פשוט. כמובן שגם ביחס לנתונים ההתחלתיים, לדעתי ב-10 שנים האחרונות ואולי בעצם גם לפני זה לא נעשה מספיק, יש רצון אבל נראה שאין יכולת

Comments are closed.