גביע העולם: סיבובים 4-3

הגענו לרבע הגמר

בסיבוב השלישי של גביע העולם, אליו העפילו 32 שחקנים, ניצחו מרבית הפיבוריטים; שתי הפתעות בולטות היו הדחתם של ארוניאן (המדורג מס' 1 בתחרות) וגרישצ'וק (מס' 4). ארוניאן הודח על-ידי ייבגני תומשבסקי הרוסי (מס' 32), שאמנם נחשב ככלל לשחקן שאינו בליגה של ארוניאן, אבל הוא עדיין חזק מאוד – בשנים האחרונות מד-הכושר שלו עולה באופן עקבי על 2700 והוא שייך לטופ 40-30 בעולם. בשנה שעברה, אגב, היה חבר בקבוצת העוזרים (seconds) של גלפנד בדו-קרב על אליפות העולם.

תומשבסקי גם עשה זאת בצורה מרשימה, כיוון ששני המשחקים בדו-קרב התנהלו בסגנון טקטי חריף מאוד, בו ארוניאן נחשב בדרך-כלל לחזק במיוחד. לאחר שניצח במשחק הראשון (ובשחור), תומשבסקי שיחק במשחק השני כמעט כאילו הוא זה החייב ניצחון ולא ארוניאן. ארוניאן, שמצידו היה חייב לנצח בשחור, בחר בפתיחה מפוקפקת מבחינה אוביקטיבית אבל כזו שמובילה לסיבוכים בהם יריבו יכול להתבלבל. תומשבסקי, כפי שאמר בראיון אחרי המשחק, ניסה לשחק principled chess – כלומר, לבחור בהמשך הנראה לו כנכון ביותר כדי לסתור את צורת המשחק של יריבו, גם אם הדבר כרוך בסיכון מעשי עבורו, ובנקודה מסויימת (במסע ה-19) אף הקריב כלי כדי לייצר התקפה חזקה על מלכו של ארוניאן. ניתוח בעזרת מחשב מראה שמשחקו של תומשבסקי לא היה מדוייק לגמרי והעניק לארוניאן סיכויי ניצחון טובים בשתי נקודות קריטיות במהלך המשחק, אבל ארוניאן לא הצליח למצוא את המסעים המדוייקים ביותר בנקודות אלה (שהעמדה בהן היתה סבוכה ביותר) ואיפשר לתומשבסקי לכפות תיקו בשח חוזר, שפירושו היה ניצחון בדו-קרב עבור השחקן הרוסי.

עבור ארוניאן, ההדחה הזו אינה מכה קשה במיוחד: כפי שציינתי בפוסט הקודם, הוא למעשה העפיל כבר לתחרות המועמדים הבאה (ביחד עם קרמניק) בזכות הדירוג במד-כושר, וכדי לשחק בה היה עליו רק להשתתף בגביע העולם, ללא קשר לתוצאה שישיג. לא כך הדבר עבור גרישצ'וק, שהודח על-ידי לה קוואנג ליאם הוויטנאמי, המדורג מס' 29 – שחקן שבדומה לתומשבסקי, גם אם אינו שייך לשורת הצמרת הראשונה ממש הוא עדיין חזק מאוד (מד-הכושר שלו באיזור ה-2700), ופורמט התחרות מעלה את סיכוייו לגבור על שחקן כגרישצ'וק. במשחק הראשון בין השניים גרישצ'וק הפסיד באופן שהזכיר מאוד את הפסדו לקרמניק בתחרות המועמדים האחרונה – הוא פישט את העמדה, במצב בו עוד היו לו סיכויים טובים להשיג תיקו, לכדי סיום רגלים שהיה אבוד לחלוטין; גם הסיבה לטעות דומה כנראה בשני המקרים – דוחק זמן.

ואם כבר הזכרנו את תחרות המועמדים בלונדון, המשחק השני והמרתוני (בן 154 מסעים) בין שני השחקנים היה דומה לזה שבין קרלסן לרדג'אבוב בסיבוב הלפני אחרון של אותה תחרות. גרישצ'וק, שהיה חייב ניצחון, לא ניסה לשחק באופן אגרסיבי מייד מהפתיחה; במקום זאת, השיג יתרון עמדתי זעיר שלא היה נראה תחילה ככזה היכול להספיק, אבל באמצעות תמרונים ממושכים ועקשניים הצליח בסופו של דבר להתיש את יריבו, לגרום לו לטעות, ולהשוות את התוצאה. הדו-קרב הלך איפוא לשובר שוויון, שבו ניצח שוב לה באופן משכנע במשחק הראשון, נקלע שוב לנחיתות מסויימת במשחק השני, אבל הפעם התגונן בהצלחה כנגד הלחץ שהפעיל עליו גרישצ'וק והשיג את התיקו המיוחל.

***********

אין ספק ששוברי השוויון במשחקים מהירים מהווים חלק מרכזי מהפורמט של גביע העולם ומשפיעים מאוד על אופייה של התחרות. בסיבוב הראשון, הגיעו 28 מ-63 הדו-קרבות ששוחקו לשובר שוויון, בסיבוב השני 15 מ-32, ובסיבוב השלישי 10 מ-16. חלק מהשחקנים אינם מתאמצים במיוחד להשיג הכרעה בחלק ה"קלאסי" של הדו-קרב ומסתפקים בו בתוצאות תיקו קצרות, אם יריביהם מוכנים לשתף פעולה (בגביע העולם אין מגבלות על הצעות תיקו או דרישת מינימום למספר מסויים של מסעים במשחק).

הדבר יכול לנבוע מכך ששחקנים מותשים ממשחקי הסיבוב הקודם ומעוניינים להשיג לעצמם ימי מנוחה בלתי-רשמיים; או מכך שהם מניחים כי במשחקים מהירים יתבלט יתרון האיכות שלהם על יריביהם (נראה כי זו האסטרטגיה שהנחתה את ממדיארוב, למשל, בסיבוב השלישי כנגד השחקן הסיני בן ה-14 Wei Yi); או דווקא מכך שהם מניחים כי הם נחותים מיריביהם ולכן כדאי להם לקצר במידת האפשר את המשחקים נגדם. דוגמה מובהקת לאסטרטגיה האחרונה – גם במשחקי שובר השוויון עצמם – ניתן היה לראות אצל דניל דובוב, הצעיר הרוסי בן ה-17, כאשר הדיח את פונומריוב בסיבוב השני (וראו בעניין זה את הערתו של ישראל כספי לפוסט הקודם). דובוב ניסה להשתמש באותה אסטרטגיה גם נגד אנטון קורובוב האוקראיני (מדורג מס' 22) בסיבוב השלישי, אבל שם היא כשלה כאשר הפסיד במשחק המהיר הראשון, היה חייב כתוצאה מכך לשחק על ניצחון במשחק השני, והפסיד גם בו.

אחד המאפיינים של שוברי השוויון הוא הכמות הגדולה, יחסית, של טעויות גסות שניתן למצוא בהם – כמות שככלל הולכת וגדלה ככל שהם מתמשכים יותר; דבר זה אינו מפתיע, כיוון שקצב המשחק הולך ונעשה מהיר יותר עם כל צמד בלתי-מוכרע של משחקים: מ-25 דקות ל-10 ואז ל-5 או אפילו 4 אם מגיעים למשחק ארמגדון (או sudden death, כפי שהאמריקאים אוהבים לקרוא לו) ומקבלים בו את הכלים השחורים. זה אומר שלשחקנים יש פחות ופחות זמן לחשוב, שלא לדבר על הלחץ והעייפות ההולכים וגדלים במקביל.

מוות פתאומי

מוות פתאומי

ואכן, ניתן למצוא לא מעט דוגמאות לדו-קרבות שהוכרעו על-ידי טעויות שמחוץ להקשר התחרות עשויות להיראות כמגוחכות ממש, ברמה של משחקי חובבים (כמובן ששחקנים חובבניים באמת היו מתמוטטים הרבה לפני שהיו בכלל מגיעים לסיטואציה הזו). שחקן שגורלו בגביע העולם הושפע באופן דרמטי מטעויות כאלה הוא ולדימיר מאלאחוב הרוסי (המדורג מס' 31). בסיבוב השני ניצח את לורן פרסינה הצרפתי בזכות משחק מהיר שהגיע לעמדה הבאה, לאחר המסע 58…צ-ג7+ של השחור:

 bview5

ללבן רגלי עודף והוא עומד ללכוד גם את הרגלי השחור הנותר על ז4: יתרון שני הרגלים אמור להספיק לניצחון טכני קל יחסית. הבעייה בפניה ניצב הלבן היא האפשרות של השחור להטריד את מלכו על-ידי התראות שח מתמשכות מצד הצריח. פרסינה, ששיחק בלבן, לא היה מעוניין כנראה ב-59.מ-ד2 כיוון שבתגובה לכך יכול השחור לשחק 59…צ-א7 (או ח7) עם הרעיון של מתן שח על א2 (או ח2) ובעקבותיו יצירת איומי מט. לכן, האינסטינקט שלו (הנכון כשלעצמו) היה להוציא את מלכו לשטח "פתוח" בכיוון המנוגד; אבל אחרי 59.מ-ב3?? צ-ג3+ 60.מ-ב4 צ:ז3 הלבן פתאום מפסיד – השחור לכד רגלי לבן, וכעת הוא מגן על הרגלי שלו בטור ז' ומקדם אותו להכתרה לפני שהלבן מסוגל לעשות זאת עם הרגלי שנותר לו על הטור ו'. במקום זאת, פרסינה היה יכול לזכות בקלות יחסית על-ידי המסע 59.מ-ב2, כיוון שאחרי 59…צ-ב7+ 60.מ-א3 צ-א7+ 61.מ-ב4 (או 60…מ-ג3 61.מ-א4) המלך הלבן יהיה מסוגל להתחמק מהתראות השח תוך שהוא מתקדם לעבר הצריח השחור.

מאלאחוב העפיל איפוא לסיבוב השלישי נגד פביאנו קרואנה (המדורג מס' 2). קרואנה, למרות שנחשב לפיבוריט הברור בדו-קרב, לא השיג שום דבר משמעותי בשני המשחקים באורך רגיל, שהסתיימו בתיקו, ובמשחק המהיר הראשון – למרות ששיחק בלבן – נקלע לעמדה אבודה:

 bview1

לשני הצדדים רגלים קדמיים אותם הם מנסים להכתיר, אבל השחור מגיע ראשון. קרואנה שיחק כאן 54.צ-ד6, כדי להסיט את הצריח השחור ב-א6 מהגנה על ערוגת ההכתרה א8, אבל מאלאחוב – ובצדק – לא התייחס כלל לאיום והמשיך לקדם את הרגלי שלו: 54…ז2 55.צ:א6 (55.צ-ד1 לא יצליח לעצור את הכתרת הרגלי השחור בשל 55…צ-ו1) 55…ז1=מה 56.א8=מה. כעת שני הצדדים הכתירו מלכות, וללבן יתרון חומרי של צריח שלם; אבל – כפי שקורה לעתים קרובות במצבים של הכתרה דו-צדדית – ישנה חשיבות דרמטית לשאלה תורו של מי לשחק, ובמקרה זה השחור יכול לנצל את היוזמה שהדבר מעניק לו כדי להכריע את המשחק מייד: 56…מה-ד4+ 57.מ-א2

 bview2

בעמדת הדיאגרמה, הצריח והמלכה השחורים יכולים להנחית מט בחמישה מסעים למלך הלבן החשוף: 57…מה-ג4+ 58.מ-ב1 צ-ו1+ 59.מ-ב2 צ-ו2+ 60.מ-א1 מה-ג3+ 61.מ-ב1 מה-ה1. אבל מאלאחוב, שבשלב זה של המשחק כבר חי רק מ-increments (כלומר, תוספת זמן של מספר שניות אותה מקבל השחקן עם כל לחיצה על השעון), לאחר שזמנו הרגיל אזל, לא הצליח לחשב בצורה טובה את התראות השח ואיך שהוא איפשר למלכו של קרואנה לברוח: 57…צ-ו2+ 58.מ-א3 מה-א1+ 59.מ-ב4 צ-ו4+ 60.מ-ב5 מה-ה5+ 61.מ-ב6:

 bview3

זהו הרגע האחרון בו היה עוד השחור יכול לנצח, וגם הדרך לכך עוד היתה פשוטה יחסית: 61…צ-ו6+ 62.מ-א7 (הערוגה היחידה העומדת לרשות המלך הלבן, מה שמקל על חישוב ההסתעפות) 62…צ:א6+ 63.מ:א6 מה-א1+! עם לכידת המלכה הלבנה על א8, וניצחון אלמנטרי בסיום של מלכה ושני רגלים מול צריח.

במקום זאת, המשחק נמשך 61…מה-ד4+? 62.מ-ג7 מה-ה5+ 63.צ-ד6 צ-ג4+ 64.מ-ד7 ולפתע הלבן זוכה – המלך שלו מוגן כעת ויתרון הצריח הופך למכריע: 64…מה-ו5+ 65.מ-ד8 מה-ג5 66.צ(ב)-ד7 מה-ז5+ 67.צ-ה7 מה-ג5 68.מה-ז2+:

 bview4

ומאלאחוב נכנע, כיוון שהוא זה המקבל מט כעת – על-ידי צ-ה8, לאחר שמלכו ייסוג לשורה האחורית.

 ***********

בסיבוב הרביעי (שמינית הגמר), הוכרעו מחצית מהדו-קרבות ללא שובר שוויון. קרואנה ניצח בקלות יחסית את חוליו גרנדה זוניגה הפרואני, שהרשים בסיבוב השלישי כשגבר על אניש גירי ההולנדי (מדורג מס' 18), אבל נגד קרואנה נראה כבר כמי שאינו שייך לרמות האלה. נקמורה נוצח על-ידי קורובוב, שהראיון שלו עם טרנט ופולגר לאחר הזכייה הוא פנינה קומית אמיתית.

קרמניק הצליח לעשות את מה שנכשל בו בסיבוב האחרון והמכריע של תחרות המועמדים – לנצח את איוונצ'וק בשחור, אם כי הפעם דווקא שיחק על תיקו (מבחינת בחירת הפתיחה) וניצל טעות מוקדמת של איוונצ'וק, שלא ניתן היה לצפות אותה מראש, כדי לבסס לחץ שנשא פירות לבסוף. אבל הדו-קרב המעניין ביותר מבין אלה שהוכרעו ללא שובר שוויון היה זה שבין קמסקי לממדיארוב. במשחק הראשון בו – לדעת רבים, משחק התחרות עד כה – ניצח קמסקי בזכות התקפה מבריקה.

בהסתעפות סכוונינגן של ההגנה הסיציליאנית, התקבלה לאחר המסע 15.מה-ח3 של קמסקי עמדה בה הלבן מכין התקפה על עמדת המלך השחור על-ידי המסע ה5, שייצור לחץ חזק על ח7 – בעקבות פתיחת אלכסון לרץ על ד3 וסילוק הפרש השחור מ-ו6. ממדיארוב שיחק בתגובה 15…צ(ו)-ד8, מסע המכין פריצה במרכז על-ידי ד5, ומפתה את הלבן לשחק 16.ה5 מייד. במקרה כזה, השחור ילכוד את הרגלי אחרי 16…ד:ה5 17.ו:ה5 מה:ה5, אבל יפסיד טיב לאחר 18.ר-ו4, בשל התקפת הרץ על המלכה והצריח השחורים הנמצאים לאורך אותו אלכסון. ועם זאת, העמדה שתיווצר כתוצאה מכך, לאחר 18…מה-ח5 וחילופי מלכות, תהיה טובה למדי עבור השחור, כיוון שיוותר עם רגלי עודף בצירוף זוג רצים חזק מאוד תמורת הטיב; לכן קמסקי נמנע מהמשך זה.

מעניין שהעמדה הנוצרת לאחר 15.מה-ח3 התקבלה כבר לפני חצי מאה בדיוק, במשחק בו שיחק בכלים השחורים ויקטור קורצ'נוי (למרות שסביר להניח כי שני השחקנים לא היו מודעים לכך). קורצ'נוי גילה חוש סכנה מפותח יותר מזה של ממדיארוב, והזיז את הצריח השני שלו (זה שעל הטור ב') ל-ד8; בעוד כמה מסעים יתברר מדוע מדובר במסע זהיר יותר.

קמסקי המשיך 16.ר-ד2 – מסע הפותח את הטור ה' לצריח על ה1 כדי להכין את הפריצה ה5, וממדיארוב הגיב בפריצה משלו במרכז: 16…ד5 17.ה5 פ-ה4 (לא ניתן להכות כעת להכות את הפרש השחור שלוש פעמים – בפרש, ברץ ובצריח – וכך לזכות ברגלי, כיוון שהרץ על ד2 יופקר).

18.ו5!: הקרבת כלי של קמסקי –  או ליתר דיוק חילוף כלי תמורת שלושה רגלים, הנחשבים כעיקרון לתמורה חומרית מספיקה; לא היתה ללבן למעשה כל ברירה אחרת אם הוא מעוניין לנסות ולהשיג משהו. לשחור אין אופציה טובה יותר מאשר לקבל את ההצעה, כיוון ש-18…מה:ה5 מפסיד ל-19.פ:ה4 ד:ה4 20.ר-ג3! ולאחר נסיגת המלכה השחורה 21.ר:ה4 או אפילו ו:ה6 מייד, עם התקפה קטלנית. 18…פ:ד2 19.ו:ה6 – כעת האלכסון ב1-ח7 נפתח לרץ הלבן ונוצר איום מט בעקבות מה:ח7+, כך שהפרש השחור על ד2 אינו יכול ללכוד את הצריח הלבן על ו1 ובמקום זאת חייב לחזור ולחסום את האלכסון. 19…פ-ה4 20.ה:ו7+ (וכעת ברור מדוע היה עדיף מבחינת השחור שהצריח על ו8 יישאר במקומו במסע ה-15, כפי שקרה במשחק של קורצ'נוי – כך הלבן לא היה זוכה ברגלי על ו7, ולא היה טעם מבחינתו בהקרבת הכלי מלכתחילה) 20…מ-ח8.

21.פ:ד5! ר:ד5 22.צ:ה4!  הלבן הקריב כביכול עוד כלי וכעת צריח שלם; אבל למעשה זו הקרבה מדומה, כיוון שהשחור אינו יכול להרשות לעצמו ללכוד את הצריח: אחרי 22…ר:ה4 23.ר:ה4 אין לו דרך להגן על הערוגה ח7, המותקפת על-ידי הרץ והמלכה, מפני איומי מט (23…ז6 24.ר:ז6, או 23…ח6 24.מה-ו5). הלבן מאיים כעת לזכות על-ידי הקרבת מלכה ספקטקולרית: 23.מה:ח7+!! מ:ח7 24.צ-ח4++ (שח כפול ומט), ולכן השחור חייב ליצור הגנה לאורך האלכסון ב1-ח7.

22…ז6 23.צ(ה)-ו4 וכעת הלבן מאיים ר:ז6, כיוון שהרגלי ח7 מרותק לאורך הטור. לפי הערכת מחשב, העמדה שהתקבלה עדיין שווה – אבל כדי לשמור על האיזון השחור חייב לשחק בצורה מדוייקת. מסע טוב היה יכול להיות כאן 23…מה-ג6! – שמלבד ההגנה על ז6, גם מונע מהלבן לקדם רגלי ל-ה6 (כפי שקורה לאחר המסע ששיחק ממדיארוב), וגם מפעיל לחץ על הערוגה ז2 במחנה הלבן (ובכך מספק לשחור משחק נגד אקטיבי). במקום זאת, ממדיארוב עשה טעות קשה: 23…מ-ז7?(מגן מפני האיום על ז6, אבל מאפשר את מסעו הבא של הלבן) 24.ה6!

כעת ללבן צמד רגלים קדמיים חזק ביותר, ובשילוב עם פתיחת האלכסון הארוך א1-ח8 הדבר מאפשר ליצור איומים מכריעים כנגד המלך השחור. איום מיידי הוא להכתיר את הרגלי ו' עם שח (כדי לפנות את הערוגה ו7 תוך רווח זמן), ואז לתת פעמיים שח צריח על ו7 ומט על ח7, ולכן השחור במסעו הבא חוסם את האפשרות הזו: 24…צ-ו8 25.מה-ה3 (כעת הלבן מאיים לתת שח קטלני עם המלכה על ד4). 25…ר-ג5 26.מה-ה1 (איום נוסף בשח קטלני לאורך אותו אלכסון, הפעם על ג3) 26…ר-ד6? וזו טעותו הסופית של ממדיארוב – היה חיוני לחזור עם הרץ ל-ה7, כדי למנוע את מסעו הבא של הלבן, למרות שגם במקרה זה מצבו של השחור נותר קשה מאוד.

27.צ-ח4! הלבן מאיים עתה לזכות על-ידי הקרבת הצריח: 28.צ:ח7+! מ:ח7 29.מה-ח4+מ-ז7 30.מה-ו6+ מ-ח7 31.מה:ז6+ ומט במסע הבא על ח7. אם ינסה השחור להגן על ח7 עם 27…צ-ח8, הלבן יכול להכריע את המשחק על-ידי 28.מה-ה3 (מאיים במט על ח6) 28…ח5 29.מה-ד4+ ר-ה5 30.מה:ד5, שזוכה ברץ השחור עם התקפה נמשכת.

במקום זאת, ממדיארוב החזיר את הרץ שלו לערוגה אליה היה צריך לסגת כבר במסע הקודם: 27…ר-ה7 – תוקף את הצריח ב-ח4 ומונע מהמלכה הלבנה להתייצב שם לאחר הקרבת הצריח שהוזכרה לעיל; אבל קמסקי מוצא נתיב התקפה אחר: 28.מה-ה3! (מאיים במט על ח6) 28…ח5 (לכידת הצריח הלבן תוביל להפסד לאחר 28…ר:ח4 29.מה-ד4+ מ-ח6 30.מה:ח4+ מ-ז7 31.מה-ו6+ מ-ח6 32.צ-ו4 עם האיום צ-ח4 ומט; כדי למנוע זאת השחור יהיה חייב להקריב את המלכה תמורת הצריח הזה, ולאחר מכן יפסיד גם את הרץ על ד5) 29.מה-ד4+ (סוף-סוף מגיע השח הקטלני על האלכסון הארוך) 29…מ-ח6 30.צ:ח5+!

וקמסקי, שכבר איים מספר פעמים להקריב את הצריח שלו, מסיים בהקרבתו ממש. ממדיארוב נכנע, כיוון ש-30…ז:ח5 מוביל למט לאחר 31.צ-ו6+! (למה לא להקריב גם את הצריח השני) 31…ר:ו6 32.מה:ו6, או 31…מ-ז7 32.צ-ז6++ מ-ח7 33.מה-ז7; ואם ילכוד השחור את הצריח על ח5 עם המלך, המט יגיע במהרה לאחר 31.מה-ז7, ולא ניתן להגן על ז6.

גם המשחק השני בדו-קרב היה מרתק. ממדיארוב, שהיה חייב לשחק על ניצחון, השיג התקפה חזקה מאוד, ובשילוב עם דוחק הזמן הקשה אליו נקלע קמסקי היה נראה שזה האחרון על סף הפסד. אבל קמסקי גילה שוב תושייה טקטית מרשימה והצליח ליצור התקפת נגד שהעניקה לו די יוזמה כדי לחלץ תיקו (במיוחד יפה המסע 27…מה-ח4!! היוצר איומים חזקים כנגד המלך הלבן בעמדה בה השחור בגירעון של צריח שלם).

אחד מארבעת הדו-קרבות הנותרים, שהגיעו לשובר שוויון, היה זה שבין גלפנד למקסים ושייה-לגראב. גלפנד הפסיד במשחק המהיר הראשון, וכתוצאה מכך בדו-קרב, באופן שהזכיר את הבעיות שנתקל בהן כשהפסיד לאנאנד בשובר השוויון של המשחקים המהירים בדו-קרב על אליפות העולם: הוא שילם את המחיר על משחק איטי מדי. גלפנד השיג אמנם עמדה טובה מאוד מהפתיחה, לאחר טעות רצינית של לגראב (21.ו3?), אבל לא הצליח להפוך את יתרונו למכריע. בהמשך המשחק, כשיתרון זה הלך והתמסמס והעמדה נותרה מסובכת, הפיגור שצבר גלפנד על השעון (בן למעלה מ-10 דקות, במשחק של 25 דקות) הפך למשמעותי מאוד – הוא היה צריך להתחיל לשחק בקצב של בליץ ואז גם עשה כמה טעויות מכריעות, שליריבו היה די זמן כדי לחשב איך לנצל אותן בצורה מדוייקת.

שובר שוויון נוסף ראוי לציון הוא זה ששוחק בין תומשבסקי למורוזביץ', והוכרע רק בצמד השלישי של המשחקים המהירים. בצמד המשחקים השני תומשבסקי הפסיד תחילה בלבן, ואז הצליח להשוות על-ידי ניצחון בשחור במשחק דרמטי בן 169 מסעים, הארוך ביותר עד כה בתחרות (הערות כלליות על מהלכו של המשחק הזה ניתן למצוא כאן; השידור הישיר כאן).

***********

מפגשי רבע הגמר, המתחילים היום: תומשבסקי (32) – קמסקי (8), סוידלר (13) – אנדרייקין (21); קרואנה (2) – ושייה לגראב (23), קרמניק (3) – קורובוב (22); המנצחים בצמדי המפגשים הרשומים זה לצד זה ייפגשו בחצי הגמר.

ניתן לומר כי ארבעה מאלה ששרדו עד כה – קרמניק, קרואנה, קמסקי וסוידלר – שייכים לשורה הראשונה של הפיבוריטים (קמסקי וסוידלר, אגב, כבר זכו פעם בגביע העולם: קמסקי ב-2007 וסוידלר בפעם הקודמת, ב-2011), בעוד שארבעת הנותרים – תומשבסקי, אנדרייקין, קורובוב ו-ושייה לגראב – מהווים הפתעה מסויימת, אם כי לא סנסציה מרעישה, בהתחשב בפורמט ובכך שכולם שחקנים השייכים למועדון ה-2700+. כל הארבעה הדיחו באופן ישיר את השחקן הבכיר בחלק הבראקט שלהם שהיה "אמור" להגיע לרבע הגמר (ארוניאן, קריאקין, נקמורה וגלפנד, בהתאמה). בהקשר לפוסט קודם שעסק בגילם של שחקני הצמרת ובחילופי דורות בעשורים האחרונים, מעניין לציין ששלושה מבין השמונה (קמסקי, קרמניק וסוידלר) נמצאים בשנות השלושים המאוחרות שלהם ושייכים לדור שפרץ לצמרת העולמית בשנות ה-90, בעוד ששלושה אחרים (אנדרייקין, ושייה לגראב וקרואנה) נמצאים בתחילת שנות העשרים שלהם.

המשחקים מתחילים עדיין כל יום בשעה 16:00 על פי שעון ישראל, וניתן עדיין לעקוב אחריהם כאן. החל מהיום, מחליפים דירק יאן טן חוזנדאם ונייג'ל שורט את טרנט ופולגר בעמדת השידור.

גביע העולם: סיבובים 2-1
גביע העולם: סיבובים 6-5

תגובות

  • Yavor

    Eyal

    In the last diagram, why can't the king take the
    rook (castle)? thanks

    • אייל סגל

      כמו שאמרתי, אחרי 30...מ:ח5 בא 31.מה-ז7 - הרגלי על ז6 נופל (אי-אפשר להגן עליו על-ידי צריח מ-ז8, בגלל הרגלי הלבן החזק על ו7), והמט יגיע תוך כמה מסעים. למשל - 31...צ-ח8 32.מה:ז6+ מ-ח4 33.צ-ו5 (כדי למנוע ר-ז5) עם הרעיון להמשיך ר-ה2 ומה-ז4 מט. הלבן יכול להרשות לעצמו מסעים "שקטים" כאלה במקום לתת שח בכל מסע כי השחור חסר אונים לחלוטין - המלך שלו חשוף לגמרי ושאר הכלים לא יכולים לסייע לו.

      • Yavor

        It looks like the Qg7 allows the black to develop "mis'chak negdi" (opposed game?), by also sacrifising a bishop with chess on g2, making room for his queen to become a factor

        I assume this was all analyzed, but it still looks to me like not a "clear-cut" case.

        Actually, when I look at it again it looks like after Qg7, the black takes the pawn with B:g2+, then after K:g2, the black goes Qc6+ and takes the important pawn at e6, thus eliminating much of the white's initiative.

        • Yavor

          Found it! If the king takes the rook, the right move for the white is Q:d5+, and if the kink returns to h6 then Qe4 is fatal for the black.
          If the black plays Bg5 then h4! is the answer
          and if the king advances to row 4 he's doomed as well

          • אייל סגל

            כן, מה:ד5+ בהחלט אפשרי גם, אם כי אז השחור יכול לעכב את הלבן קצת יותר על-ידי צ-ז8 (כי אז הערוגה ז8 מותקפת רק על-ידי הרגלי ולא המלכה על ז6); אבל ההבדל הוא בעצם רק במספר המסעים עד המט. אחרי 31.מה-ז7 ר:ז2+ 32.מ:ז2 מה-ג6+ 33.צ-ו3 מה:ה6 השחור לא באמת פוגע ביוזמה של הלבן, והמט למעשה בא מהר מאוד: 34.צ-ח3+ מ-ז5 (או 34...מ-ז4 35.מה-ד4+) 35.צ-ז3+ מ-ו4 (35...מ-ח5 36.מה-ח7) 36.מה-ד4+.

          • Yavor

            Looks like the rook from line 1 is a key factor in your answer to my suggestion. What if we leave the black Queen on the diagonal, making it "merutak"? What I'm aiming at is that a bishop and a queen alone can't win here, and if you want the other rook to move you can lose tempo

          • אייל סגל

            31.מה-ז7 ר:ז2+ 32.מ:ז2 מה-ג6+ 33.צ-ו3; כעת, אם משאירים את הצריח מרותק ומשחקים, נניח, 33...צ-ח8 (אחרת 34.מה:ז6+ מ-ח4 35.מה-ח6+ ומט במסע הבא) אז 34.מה:ז6+ מ-ח4 35.ר-ה4 ששובר את הריתוק, כדי לתת במסע הבא מט עם הצריח על ח3.

  • Zak

    תודה על הסקירה, קצת חבל על גלפנד אבל זה חלק מהפורמט אני מניח. מעניין שכשתומשבסקי היה צריך לשחק על ניצחון בשחור הוא בחר דווקא בקארו קאן ולא בנוסח חריף יותר כמו מרשל או ניידורף. איך בדיוק בפתיחה כל כך סולידית מורוזביץ' הצליח להפסיד בלבן?

    • אייל סגל

      כמו שמראה גם הניצחון של גרישצ'וק נגד לה, משחק תמרונים איטי ו"סולידי" לטווח ארוך, כדי להתיש את היריב (כל עוד העמדה לא מפושטת ומתה לגמרי), יכול להוות אסטרטגיה לא פחות טובה כדי לשחק על ניצחון מאשר בחירה בהסתעפות אגרסיבית שמובילה לסיבוכים מידיים – כי הסתעפות מהסוג האחרון יכולה לעתים קרובות גם להוביל להרבה חילופים מוקדמים ופישוט מהיר מדי של המשחק. משחק תמרונים סבלני גם לא הכי מתאים לסגנון של מורוזביץ', ובהערות למשחק שצירפתי אליהן לינק יש איזכור של שתי נקודות קריטיות – במסעים 88 ו-133 של הלבן – בהן הוא מאבד את הסבלנות ומחליט "לעשות משהו", וכך מוביל להחלשה של העמדה שלו.

      אגב, באופן ספציפי נוסח מרשל (בספרדית) נחשב היום, באופן די אירוני, בעיקר לנשק תיקו מצויין עבור השחור (לכן צצו כל ה"אנטי-מרשלים" עבור הלבן במסע השמיני אחרי 7...0-0, במקום ג3), אבל לא מעבר לכך ברמות הגבוהות. תומשבסקי עצמו אכן השתמש במרשל בסיבוב השני כשהיה צריך *תיקו* בשחור במשחק השני, אחרי שניצח עם הלבן בראשון - http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1729216.

  • tmak

    סקירה כרגיל מצוינת, ואכן ראיון משעשע מאד עם קורובוב

  • IC

    סקירה מעולה כרגיל. קורובוב הוכיח בראיון שהוא יכול להיות ממשיך דרכו של איוונצוק, גם מבחינת הפוטנציאל השחמטאי וגם מבחינת הפוטנציאל הבידורי, אי אפשר לדעת איזה חלק היה עייפות ואיזה רציני, אבל ברור לחלוטין שהבן אדם לא לגמרי מחובר, ושהוא לא הולך לקבל הזמנה לסגל של נבחרת אוקראינה לאולימפיאדה בעתיד הקרוב (בתחרותיות קבוצתיות הקפטו מעדיף בד"כ שחקנים סולידיים בסגנון של קרמניק ולקו על גאונים "משוגעים" כמו איוונצוק, מורוזביץ, סוטובסקי

  • שמעון כסאח

    אתם סגורים על זה שזאת סוזן פולגאר בראיון עם קורובוב? לדעתי זאת בכלל שרה נתניהו.

  • עמית זילברבוש

    אייל,
    תודה רבה על הסקירה המקיפה. מבאס קצת על גלפנד.
    תוכל אולי להתעכב על המשחק השני של קראמניק -איבנצ'וק?
    אחרי 30 מסעים הוסכם על תיקו שהוא כולו הפסד עבור איבנצ'וק, במצב שברור שלבן עומד טוב, אבל בהתחשב בזה שאיבנצ'וק יודע שתיקו כאן פרושו הפסד במערכה - למה הוא מוותר על כל נסיון לפרוץ או לסבך את העמדה?
    האם לדעתך העמדה עד כדי כך ברורה שלא ניתן להשיג בה שום דבר?

    • אייל סגל

      כן, התיקו באמת נראה קצת מוקדם, בהתחשב בכך שמדובר בכניעה מבחינת הדו-קרב. איוונצ'וק לא בדיוק ידוע כפייטר אדיר – כבר רשומות בקריירה שלו כמה כניעות שבפירוש נראות מוקדמות מדי, כולל בגרנד פרי האחרון בסין לגלפנד (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1722433). ספציפית לעמדה בסוף המשחק הזה אחרי 30...ו5 (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1729491), יכול להיות שאיוונצ'וק שם לב לכך שאחרי 31.ד6! (עם הרעיון 31...ג:ד6 32.פ-ד5) ללבן כבר יתרון ממשי, כך שיכול להיות שלשחור אין אפילו תיקו, ובכל מקרה לא חשב שיש סיכוי כלשהו ששחקן ברמתו של קרמניק יפסיד בעמדה כזו. קרמניק עצמו אמר בראיון אחרי המשחק ששקל במשך כמה דקות אם לקבל את הצעת התיקו של איוונצ'וק לאחר המסע ה-30 שלו או להמשיך לשחק על ניצחון. (http://new.livestream.com/cisha/wcc2013/videos/27971723, בסביבות 7:30)

  • שמעון כסאח

    טומאשבסקי(ע"ח קאמסקי) וקרמניק נגד קורובוב עולים היום לפיינר-פור.

    מחר תושלם התמונה במשחקים המהירים של ואשייה-לאגרב נגד קרואנה וסווידלר נגד אנדרייקין.

  • אייל סגל

    תומשבסקי מצטייר בינתיים כסיפור הגדול של התחרות - ניצחון אנדרדוג מובהק שני שלו היום (אחרי שכבר הדיח את ארוניאן בסיבוב השלישי), בצירוף הקרב ההירואי נגד מורוזביץ' בשובר השוויון של שמינית הגמר. לגבי קרמניק נוצר מצב קצת מצחיק, שבו הוא בעצם נלחם למען העפלתו של קריאקין לתחרות המועמדים - כיוון שכמו ארוניאן הוא כבר העפיל לתחרות המועמדים בזכות מד-כושר, ואם יגיע לגמר יעפיל לשם פעם שנייה מהמשבצת של גביע העולם, כך ש"יתפנה" מקום לבא אחריו לפי מד-כושר. אבל אני מניח שבלי קשר לתחרות המועמדים, קרמניק כעת פשוט רוצה מאוד לזכות בגביע העולם עצמו, פורמט שהתחרה בו רק פעם אחת (ב-לאס וגאס 1999, כשעוד היה אליפות העולם של פיד"ה - http://en.wikipedia.org/wiki/FIDE_World_Chess_Championship_1999), ותמיד דיבר עליו בבוז. בעצם, גם זה סיפור לא רע.

    • Zak

      אכן כך, היה אפשר לצפות שתומשבסקי יהיה תשוש אחרי המרתון מול מורוזביץ'. מוזר שדווקא קאמסקי הפסיד בלבן, ועוד באופן כל כך חובבני.

      דרך אגב, גם לקרואנה יש עדיין סיכוי תיאורטי "להעפיל פעמיים" דרך גביע העולם ואם הוא זוכה בגרנד פרי האחרון לבדו. (למרות שאפשר להניח שאם הואמעפיל מגביע העולם, הוא יוריד הילוך בגרנד פרי ויותר ישחק לפרוטוקול)

      • אייל סגל

        כן, זה באמת יכול לקרות עם קרואנה - אם כי במקרה כזה לא ישתנה בעצם שום דבר ממשי, כיוון שקרואנה יעפיל אז מהמשבצת של גביע העולם, ובמשבצת של הגרנד פרי יחליף אותו מי שסיים שם שלישי, כלומר ממדיארוב (שכרגע מדורג שני ואמור ממילא להעפיל אם קרואנה או גרישצ'וק לא ינצחו בטורניר הגרנד פרי האחרון).

        אגב, המרתון מול מורוזביץ' נתן את אותותיו אתמול, כשתומשבסקי סיים את המשחק שלו בלבן נגד קמסקי בתיקו קצר לאחר 16 מסעים; אפשר לומר שהמיר את יתרון הכלים הלבנים ביום מנוחה. כיוון שניצח היום בשחור, ההימור שלו השתלם בגדול.

  • IC

    אם אני לא טועה, ההופעה של טומשבסקי לא כל כך מפתיעה, הדרך שלו כמובן מאוד מרשימה, אבל מהסתכלות בויקיפדיה על הטורנירים הקודמים באותה שיטה, לפני שנתיים נווארה הגיע לחצי הגמר, ולפני 4 שנים אם אני לא טועה מיכאל גורביץ הגיע די רחוק, אולי גם צפרינוב.

    כמובן שהיו הטורנירים היותר ישנים, 1998/2000 עם ההערה המפורסמת של קספרוב על תיירי השחמט, ושני אלופי העולם בכאילו קסימזדנוב וחליפמן, ששניהם היו בשיאם טופ 30 בעולם, אבל לא היו "שווים" את התואר. בתחרויות הראונות הללו היו למיטב זכרוני אפילו יותר הפתעות, ואני מניי שבעיקר שם הזוכה מפתיע.

    • אייל סגל

      זה נכון, כמובן, שהפורמט מקל על הפתעות מהסוג הזה, ומבחינה זו מדובר ב"הפתעה צפויה" (יש כאלה שיאמרו כי זה מעיד שהפורמט נחות, ויש כאלה שיאמרו שזה מה שיפה בו, כמו בויכוחים הרגילים על היתרונות והחסרונות של שיטת נוק-אאוט). אבל בכל זאת ההישג של תומשבסקי כבר עכשיו יותר מרשים, לדעתי, מכל ההפתעות האחרות שהזכרת מאז שהתחיל גביע העולם ב-2005 – אם לוקחים בחשבון גם את השלב אליו הגיע וגם את רשימת השחקנים שעבר בדרך (ארוניאן, מורוזביץ', קמסקי). נבארה הגיע לפני שנתיים רק עד רבע הגמר (שם הפסיד לגרישצ'וק), כשהיריב החזק ביותר שעבר בדרך הוא מויסיינקו – הוא נהנה מכך שז'רבוך האוקראיני (מדורג מס' 94) הסיר עבורו מהדרך את ממדיארוב, השחקן הבכיר בחלק הבראקט שלו. גם צ'פארינוב הגיע ב-2007 רק עד רבע הגמר (שם הפסיד לקרלסן). ההישג הכי קרוב הוא זה של מאלאחוב, שהגיע לחצי הגמר ב-2009 כשהוא עובר בדרך את אליאנוב וסוידלר, אבל גם נהנה מכך שווסלי סו הפיליפיני הסיר מהדרך את איוונצ'וק וקמסקי בחלק הבראקט שלו.

  • אייל סגל

    אגב, אם במשחקי שובר השוויון של מחר קרואנה יודח על-ידי וושיה לגראב זו גם תהיה הפתעה די צפויה, כיוון שקרואנה בדרך-כלל לא חזק כל-כך במשחקים מהירים (ובמיוחד לא בבליץ, אם יגיעו עד לשלב הזה - בעוד שהצרפתי הוא שחקן בליץ מצויין).

  • שמוליק

    מבחינתי וואשיה לגראב פייבוריט לא קטן במשחקים המהירים מחר . מול גלפנד הוא פשוט שיחק כמעט בלי לחשוב . זה אמנם התבטא במסע נוראי אחד במשחק הראשון ( ו3 ) , אבל כאסטרטגיה - "לעשות מסעים סבירים ומעלה , ולהשיג יתרון גדול על השעון" - זה משהו שאני מאוד מאמין בו ( וגם מנסה אותו בעצמי , בהצלחה מרובה לעיתים בתחרויות בזק ... ) .

  • שחמטאי חובבן

    צריך להראות את הראיון הזה לכל הספורטאים ושדרי הקווים באשר הם. מסתבר ששחמטאי מתראיין אחרי משחק זה הרבה יותר משעשע מכדורגלן אחרי משחק

  • IC

    לצער השחמטאים, הראיון הזה הוא היוצא מן הכלל, רוב הראיונות עם השחמטאים יהיו משעממים להחריד לאדם מחוץ לתחום.

    אייל אתה כמובן צודק, לא בדקתי את העובדות עד הסוף, התחושה היא שבגלל שיש הפתעות, הסיכוי ששחקן שלא "שייך" לאליטה יגיע לרבע הגמר הוא מאוד גבוע, אבל להגיע לחצי זה כבר יותר קשה. והפעם יש בעצם 3 הפתעות, אמנם טומשבסקי, ושייה, ואנדרייקין הם שחקנים חזקים מאוד בטופ 50 העולמי, אבל הם עדיין מרחק שנות קלאס מקרמניק. שני האחרונים אמנם שיחקו בכמה טורנירי על, אבל אנדרייקין רק בשנה האחרונה, וושייה הוא כמובן מאוד מאוד חזק, אבל עדיין אני מניח שלקרמניק יש על שחקן כמוהו יתרון שאין לו מול מישהו כמו ממדיארוב/קמסקי (כמובן שיש לו על שניהם יתרונות אחרים)

    כמו ששמוליק חזה קרואנה אכן עף, ונשאר לו רק לקלל את העובדה שלא ניצל את היתרון שלו אתמול, ואת העובדה שהוא לא חזק במיוחד בראפיד.

    אני חושד שקרמניק למרות חוסר המוטיבציה היחסי שלו הוא פייבוריט ענקי, ואנדרייקין/טומשבסקי ישחקו כאווטסיידרים בסבב המועמדים הבא, מה שדי מדהים.

  • אייל סגל

    אם מסתכלים על כל הפעמים בהן התקיימה תחרות בפורמט הזה, מאז סוף שנות ה-90 (ב-98 כתחרות מועמדים, ובין 99 ל-2004 כאליפות עולם של פיד"ה), אפשר לומר שמבחינת דירוג השחקנים זו רביעיית חצי הגמר המפתיעה ביותר מאז 99 - אז גם היה בה רק שחקן אחד מהמדורגים ראשונים (אדמס), וכל האחרים (חליפמן, מובססיאן, ניסיפאנו) היו מדורגים באיזור ה40-30. ב-2004 קסימדז'אנוב זכה - אולי ההפתעה הגדולה ביותר בתולדות הפורמט - אבל לחצי הגמר הגיעו איתו טופאלוב, אדמס ורדג'אבוב.

    • דן ט.

      לחצי הגמר ב-99 הגיע אקופיאן ולא מובססיאן.

  • IC

    האמת שלא זכור לי הסיפור הזה מזמנו, מובססיאן מעלה כאן נקודה מאוד מעניינת, ודי נכונה. כמובן שקספארוב רחוק מכל העניינים האלה בתור אלוף העולם בזמנו, אבל גם היום ההבדל בין שחקן באזור ה-2700 כמו אנטון קוברוב שלא קיבל בחייו בזמנה אחת לתחרות סגורה יוקרתית, לשחקנים שנחשבים יותר חזקים ויותר שייכים לאליטה כמו ראדגבוב, אדאמס, גירי וכ'ו הוא קיים אבל לא גדול במיוחד.

    ואם כבר הפער גדל בגלל השיפור ברמה של השחקן שמוזמן לתחרות הסגורות החזקות יותר ומתמודד עם שחקנים כמו קארלסן אנאנד קרמניק וכ'ו

    בשחמט כמו בכל ספורט יש פירמידה, ושחקנים כמו גלפנד שנמצאים 20 ומשהו שנה בצד הנכון של הפירמידה מרוויחים לא מעט כסף (יחסית לשחמט כמובן, לא לסוגי ספורט אחרים) בהשוואה ללא מעט רבי אמנים צעירים 2650+ שנתקעים לפעמים בלי הזמנות ונאלצים "לכתת" את רגליהם בתחרויות פתוחות בהן ההכנסה לא מובטחת.

    בינתיים בחצי הגמר, שתי תוצאות תיקו מהירות שכרגיל מעלות לדיון את חוקי סופיה ועוד כל מיני הגבלות והצעות.

    דיון די ארוך ולא ממש רלוונטי, כי השחמט כמעט לא קיים כספורט עם פרופיל גבוה, וכל שחמטאי מבין את המשמעות של תיקו בשחור ברמות האלה, גם ללבן תמיד יש המון המון תירוצים להצעת התיקו המהירה, ואם היא אכן משרתת את המטרה מי אנחנו שנבקר אותה.

    אם רוצים לשווק את השחמט להמונים, אז כדאי לחשוב על פורמט אחר. אליפות העולם בשחמט קלאסי צריכה להיות קלאסית, ואם זה לא מעניין יותר מידי אנשים זו כבר בעייה אחרת.

  • אייל סגל

    הייתי מבדיל בין שני המשחקים של היום מבחינה זו שקרמניק, בשחור, באמת הצליח די מהר להרוג את המשחק (כרגיל, הכנה תיאורטית מעולה), בעוד שהמשחק בין אנדרייקין לתומשבסקי עוד היה פתוח לגמרי כשהוסכם על תיקו – נראה שאנדרייקין מעוניין לבזבז כמה שפחות זמן ומאמץ על משחקים קלאסיים ולהתמקד ב-rapid, שם הוא מאמין שנמצאים עיקר הסיכויים שלו וכנראה בצדק (עד עכשיו ניצח ב-rapid ארבעה מתוך חמשת הדו-קרבות שלו, ובראשם אלה בהם הדיח את קריאקין וסוידלר; גם את אליפות רוסיה האחרונה בה זכה ניצח בפלייאוף של rapid, אחרי ששישה שחקנים סיימו את הטורניר הרגיל במקום ראשון משותף). גם עבור וושיה לגראב הגעה לשובר שוויון משפרת, מן הסתם, את הסיכויים, אבל הוא ואנדרייקין יצטרכו מחר להחזיק מעמד בשחור כדי להגיע לשם.

  • IC

    זה בערך מה שהם אמרו בעמדת השידור, כמובן שהנראות של תיקו ב-14 מסעים במצב שבו יש משחק היא מזעזעת, אבל השאלה היא הםא זה באמת מה שמרחיק ספונסרים מהענף או שיש בעיות אחרות וחשובות יותר לפתור קודם לכן. את אנדרייקין אי אפשר להאשים, גם קבוצות כדורגל/כדורסל לא משחקות בהרכב הכי חזק במשחק לא חשוב, ויודעים בכל הענפים לשמור כוחות לחלק המכריע, ברור שבראפיד אנדרייקין פייבוריט, ואם יש עמדה שהיא קצת יותר טובה בשבילו אבל לא שווה את המאמץ, מותר לו להציע תיקו.

  • שמוליק

    נתון מעניין הוא מאזנו של אנדרייקין עד כה בגביע העולם :
    בקצב מלא - ניצחון בודד ו-11 תוצאות תיקו .
    בקצבים מהירים - 7 ניצחונות , 2 תוצאות תיקו והפסד בודד לדרייב .

    אפרופו "chess tourists" - קספארוב ציין לפני רבע הגמר ( בדף הפייסבוק שלו ) , שחרף מספר ההפתעות בסיבובים הקודמים , הוא אינו יכול לכנות כך את המשתתפים הנוכחיים שהגיעו לשלבים הגבוהים .

  • אייל סגל

    עוד נתון מעניין הוא מספר המשחקים הכולל ששיחקו עד כה ארבעת הסמי-פינאליסטים – כלומר, כמה משחקים מהירים בשוברי השוויון בנוסף ל-12 המשחקים הקלאסיים שלהם:

    קרמניק – 4 (שני שוברי שוויון בהם ניצח בצמד המשחקים הראשון)
    ושייה לגראב – 4 (כנ"ל)
    אנדרייקין – 10 (שלושה שוברי שוויון בהם ניצח בצמד המשחקים הראשון, ועוד אחד שהלך לצמד שני)
    תומשבסקי – 13 (שובר שוויון אחד שהגיע לארמגדון, ועוד אחד שהגיע לצמד משחקים שלישי)

    נתון שהוא אולי די מובן מאליו ביחס לפורמט, אבל בכל זאת ראוי לציון, הוא שאף אחד מהארבעה לא הפסיד משחק קלאסי. במבט על מהלך המשחקים נראה שאנדרייקין הוא הסולידי ביותר, מבחינה זו שאפילו לא נקלע לסכנת הפסד ממשית, גם בשחור. (קרמניק היה בעמדה קשה מאוד נגד קורובוב; תומשבסקי במשחק שסיים בתיקו נגד ארוניאן – אם כי שם העמדה באמת היתה סבוכה ביותר; ושייה לגראב היה כבר פעמיים בעמדה אבודה אוביקטיבית – נגד אורטיז סוארז בסיבוב השני ונגד קרמניק היום.)

    אגב, נתון נוסף שממחיש עד כמה חשוב בפורמט הזה קודם כל לא להפסיד הוא שהזוכים בארבעת גביעי העולם הקודמים מאז 2005 – ארוניאן, קמסקי, גלפנד וסוידלר – הפסידו ביניהם, בגביעי העולם שזכו בהם, רק משחק קלאסי אחד מתוך ה-64 ששיחקו בסך-הכל
    (גלפנד לפולגר ב-2009, וגם זה לא הצריך קאמבק שלו אלא היה קאמבק שלה, אחרי שהפסידה במשחק ראשון); ארוניאן, קמסקי וסוידלר גם לא הפסידו באותן הפעמים אפילו משחק מהיר אחד בשוברי השוויון ששיחקו.

    • Yavor

      מה קרה שם היום?
      הסתכלתי ובאיזשהו שלב היה נדמה שכל אחד מהם מנסה "לתת" את המשחק ליריב. בעיקר באזור המסעים ה-52-54, שהשחור מתעקש לא להכות את החיילים הלבנים הקדמיים והחזקים, והלבן לא עושה דבר כדי להגן עליהם.
      יהיה על זה פוסט?

      • אייל סגל

        כן, אבל בכל מקרה הרגעים הקריטיים באותו שלב של המשחק היו:

        53...צ-ה1: מסע מסוכן שנוטש את השורה האחורית ומאפשר ללבן ליצור איומים חזקים.

        58...צ-ו1+??: מסע שהיה צריך להפסיד (נכון היה פ-ד6), כיוון שאחרי 59.מ-ה3! השחור איננו יכול יותר להתגונן מפני איומי הלבן על-ידי 59...פ-ד6 (בגלל 60.פ-ז6+ מ-ו7 [או 60...מ-ח7 61.צ-ח8 מט] 61.צ-ו8+ וזוכה בצריח על ו1 - זו הסיבה שבגללה לא טוב לשחור להציב את הצריח על הערוגה הזו), וצריך להפסיד את הפרש.

        62.מ-ה4??: קרמניק "מחזיר טובה" ומפספס את הניצחון; למרות שללבן יתרון של כלי ורגלי, היתה רק דרך אחת לנצח (הבעייה היא שבעקבות לכידת הפרש כלי הלבן איבדו קואורדינציה, וכדי לנצח הלבן צריך להיות מסוגל גם לשמור על הרגלי וגם לקדם אותו - מה שלא היה יכול לעשות במשחק): 62.פ-ד7! צ-ו5 (תוקף את הרגלי) 63.צ-ו8+ מ-ז6 64.צ-ז8+ מ-ו7 (וכעת הלבן היה רוצה לשחק 65.פ-ו6, כדי להגן על הצריח, אבל לשחור יש בתגובה 65...צ:ו6! שכופה תיקו) 65.מ-ה4!! - זה המסע ששני השחקנים החמיצו. כעת אם הצריח השחור, שמותקף על-ידי המלך הלבן, נסוג לאורך הטור ו' הלבן יזכה בו על-ידי צ-ו8+, ואם ייסוג לאורך השורה החמישית וינטוש את הטור ו' הלבן יוכל לשחק פ-ו6 ויחזיר לעצמו את הקואורדינציה בין הכלים (הוא יוכל להמשיך, למשל, בתמרון מ-ו4/צ-ד8/צ-ד5).

        http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1729538

  • Yavor

    my problem is with the move 58. Kf4. If the white goes 58. Kf2 or Kh2, he forces the rook to run, and then can
    make (what I think is) the winning move - f6.

    I think the fear from that move (f6) made the black not take the pawn at 57. ...R:h5

    • אייל סגל

      אני מניח שאתה מתכוון ל-ז6 ולא ו6 כמסע הזוכה של הלבן – כן, 57...צ:ח5 מפסיד ל-58.ז6; אבל 58.מ-ח2/ו2 מצד הלבן מאפשרים לשחור לכפות תיקו על-ידי 58...צ:ז5, למרות שהוא מפסיד טיב אחרי 59.פ-ה6+ מ-ח7 60.פ:ז5 פ:ז5, והלבן לא יכול לזכות כאן.

      • Yavor

        yes, I did mean that. You write that the black has to move his horse in
        59…פ-ד6
        but why? This will only cause him trouble, as you described well

      • אייל סגל

        פ-ד6 במסע 58 (במקום צ-ו1+), לא 59. המסע הזה חיוני כדי לפנות את הערוגה ו7 למלך השחור במקרה של שח עקיף עם הפרש הלבן (וכשהצריח שלו לא על ו1, השחור לא צריך לחשוש כאן מצ-ו8+ מצד הלבן). גם 59.ז6 לא יעזור במקרה כזה ללבן: 59...צ-ו1+ (עכשיו) 60.מ-ה5 פ-ג4+! (כדי להסיט אחורה את המלך הלבן) 61.מ-ד4/ד5 צ:ו8 62.צ:ו8+ מ:ו8 63.מ:ג4 מ-ה7 ותיקו בסיום הרגלים.

Comments are closed.