גביע סינקפילד: קרלסן שולטטטט

וגם הו ייפאן באליפות העולם לנשים

בתחילת השבוע הסתיים בסנט לואיס גביע סינקפילד, טורניר מצומצם וחזק ביותר בן ארבעה משתתפים (בסיבוב כפול) – קרלסן וארוניאן, כשני המדורגים הראשונים בעולם, וכן נקמורה וקמסקי, כשני השחקנים האמריקנים החזקים ביותר. מדובר בטורניר העל הראשון, למעשה, הנערך בארה"ב מזה חצי מאה כמעט, מאז גביע פיאטיגורסקי בשנות ה-60; הוא מומן על-ידי רקס סינקפילד, מיליונר שתמיכתו הפכה בשנים האחרונות את מועדון סנט לואיס למוקד השחמט החשוב ביותר בארה"ב.

מעבר לעניין הרגיל שיש בתחרות חזקה כזו, היה עניין מיוחד בהופעתו האחרונה של קרלסן לפני הדו-קרב עם אנאנד על אליפות העולם בנובמבר. קרלסן החל את השנה הנוכחית עם ניצחון מרשים ביותר בטורניר וייק אן זה וכמובן הניצחון בתחרות המועמדים, אבל בשני הטורנירים הבאים בהם השתתף הרשים קצת פחות וסיים במקום השני (אם כי היה בתמונת התחרות על המקום הראשון עד הסיום) – אחרי קריאקין בסטוונגר ואחרי גלפנד בטורניר לזכר טל.

בטורניר הנוכחי הדברים שבו למסלולם הנורמלי וקרלסן חזר לנצח – הוא סיים במקום הראשון עם 4.5 נקודות משישה משחקים, בפער של נקודה שלמה מנקמורה, עם שלושה נצחונות (שניים על קמסקי ואחד על ארוניאן) ושלושה תיקו.

***********

כרגיל, היה מרתק לראות כיצד קרלסן מצליח לנצח בלבן – הן את קמסקי והן את ארוניאן, במקרה זה – למרות שלכאורה איננו משיג דבר מהפתיחה. על שחקנים העומדים להתמודד בדו-קרב על אליפות העולם מקובל לומר שהם "מסתירים את ההכנות" שלהם, אבל במקרה של קרלסן, בשל הגישה הבלתי-שגרתית שלו לפתיחות אליה כבר התייחסתי במספר פוסטים קודמים, ספק אפילו אם יש לו כל-כך הרבה מה להסתיר.

משחקו של קרלסן עם קמסקי בסיבוב הראשון התנהל בהסתעפות שקטה של ההגנה הסלאבית, והגיע לעמדה הבאה לאחר מסעו ה-14 של קרלסן:

bview1

עמדתו של השחור נראית סולידית מאוד – עם פרש מרכזי חזק על ה4, וללא חולשות מיוחדות; כאמור, לא נראה שהלבן השיג משהו ממשי בפתיחה. בנקודה זו שיחק קמסקי 14…ח5, מסע שהפתיע את כל הצופים כיוון שנראה כי הוא מחליש את עמדת מלכו של השחור ללא צורך. הסתבר כי זו היתה תחילתה של תכנית שאפתנית מצד קמסקי (שמשחקו השקט והנרפה לכאורה של קרלסן עודד אותו לנקוט בה) לקדם את הרגלים באגף המלך שלו, כדי להרויח שם שטח וליצור איומים כנגד מלכו של קרלסן.

רגע קריטי מבחינת מימוש התכנית הזו הגיע לאחר מסעו ה-28 של קרלסן:

bview2

המסע ההגיוני והישיר ביותר כאן עבור השחור (הנראה ככזה שהוכן על-ידי הצבת הצריח על ז7 במסע הקודם) היה 28…ז4, התוקף את המלכה הלבנה על ו3; לאחר 29.מה-ו4, סביר שהיה מביא לתיקו, כמו בהסתעפות לדוגמה שהבאתי, המובילה לאחר מספר חילופים כפויים לפישוט העמדה וסיום צריחים שקול.

אבל במקום זאת, קמסקי היסס (או חשב שניתן להכין את התקדמות הרגלי ז' בצורה טובה יותר), שיחק 28…פ-ו6, ועמדתו התדרדה במהירות מפתיעה בעקבות שלושה מסעים מבריקים ובלתי-צפויים שביצע קרלסן: 29.מה-ד1! (מסע אנטי-אינטואיטיבי, המרחיק לכאורה את המלכה מזירת הקרב הראשית – אבל מכין את המסע הבא) 29…ז4 (באיחור) 30.ו3!. מסעו האחרון של הלבן מפתיע, כיוון שהוא מחליש לכאורה את עמדת מלכו הנתונה כבר תחת לחץ – אבל מצד שני, הוא חושף התקפה על הרגלי השחור ב-ח4, שנותר בלתי מוגן בעקבות מסעו ה-28 של השחור (כיוון שהפרש על ו6 מנתק את הקשר בינו לבין המלכה על ד8); קרלסן ראה שההתקפה שיקבל כתוצאה מכך על עמדת מלכו המוחלשת של השחור מסוכנת בהרבה מזו שיקבל השחור על עמדת מלכו שלו.

בעקבות 30…ז:ח3 31.ר:ח4 הרץ הלבן נכנס איפוא למשחק בעוצמה רבה (תוך ריתוק הפרש השחור לאורך האלכסון ח4-ד8), ולאחר 31…מ-ו7 (מסע היוצר איום על הרגלי הלבן ב-א5, כיוון שכעת המלכה השחורה כבר לא צריכה להגן על הפרש ב-ו6):

bview3

קרלסן שיחק עוד מסע מצויין – 32.מה-ה1!; מסע זה מגן על הרגלי א5 באגף המלכה ובו-בזמן מכין את כניסת המלכה לפעולה מכריעה באגף המלך, כנגד המלך השחור (בשילוב עם חדירת הצריח לאורך הטור ג'), לאחר 32…ח:ז2 33.צ-ג7+ צ-ה7 34.ר:ו6 מ:ו6 35.צ-ג8 מה-ד6 36.מה-ח4+, ומכאן ואילך נצחונו של הלבן כפוי כיוון שהמלך השחור חסר אונים כנגד האיומים שיוצרת כנגדו פעולתם המשולבת של המלכה והצריחים הלבנים.

לו מספר מסעים קודם לכן, בעמדת הדיאגרמה, היה הלבן מגן על הרגלי ב-א5 על-ידי 32.ב4, למשל, לא היתה המלכה יכולה לתת את השח המכריע על ח4 לאחר סדרת המסעים הנ"ל, והעמדה היתה עדיפה דווקא עבור השחור, שהיה משתלט ראשון על הטור ח'. אגב, נקודה חשובה בעמדה שנוצרה במשחק היא האופן בו עמדתו הקדמית וה"התקפית", לכאורה, של הרגלי השחור על ז2 עוזרת דווקא ללבן, כיוון שרגלי זה מספק הגנה טובה למלכו בכך שהוא חוסם את הטור ז' עבור המלכה והצריחים השחורים.

[מעניין לראות כיצד הפרשנים, בזמן השידור הישיר מהתחרות, מופתעים ממשחקו של קרלסן במסעים 32-30 ומבינים את העוצמה של מסעיו רק בהדרגה – תחילה יאסר סירוואן וג'ניפר שהאדה ולאחר מכן מוריס אשלי]

קמסקי נכנע לאחר מסעו ה-49 של קרלסן, בשל מט בלתי-נמנע שמלכו עומד לספוג.

 

המשחק בין קרלסן לארוניאן בסיבוב האחרון החל בהסתעפות הראשית של הפתיחה הספרדית (הידועה גם כרוי לופז), כשמסעו השביעי של השחור, 7…0-0 (במקום ד6, האפשרות המקובלת השניייה), מאותת שבכוונתו לשחק את מה שמכונה התקפת מרשל – 8…ד5 – בתגובה למסע ה"קלאסי" 8.ג3 (המכין קידום רגלי ל-ד4). מדובר בהקרבת רגלי הקרויה על שמו של השחקן האמריקני פרנק מרשל, שניסה אותה לראשונה ב-1918, במשחק ידוע נגד קפבלנקה. מרשל אמנם הפסיד באותו משחק, אבל הרעיון הבסיסי שהציג בו הוא מצויין, ונשען על יסוד עמדתי מוצק: השחור מנסה לנצל את אחת הבעיות הבסיסיות בפניהן ניצב הלבן בנוסח הקלאסי של הרוי לופז – פיתוחם האיטי מאוד של הכלים באגף המלכה – על-ידי פתיחה מהירה של העמדה ורכישת יוזמה מסוכנת באגף המלך.

בעשור האחרון, הן ניתוחים תיאורטיים מפורטים והן ניסיון מעשי מצטבר מראים כי מדובר בנשק תיקו יעיל ביותר עבור השחור (כלומר, היוזמה שהוא משיג תמורת הרגלי המוקרב נוטה להספיק בסופו של דבר לשוויון) – ארוניאן עצמו, למשל, מעולם לא הפסיד עד כה בקריירה שלו משחק בכלים השחורים (באורך זמן קלאסי) בהתקפת מרשל. כיוון שכך, יותר ויותר שחקני צמרת השתכנעו כי מדובר במבוי סתום מבחינת הלבן, ולכן (אם הם נכנסים בכלל להסתעפות הראשית) עברו לשחק במסע השמיני, במקום ג3, מסעים המכונים "אנטי-מרשל", שמטרתם למנוע מהשחור להיכנס להסתעפות זו – כמו 8.א4 ששיחק קרלסן.

משחקו של ארוניאן בסיבוב הראשון נגד נקמורה הגיע לעמדה לאחר 10.ד:ה5; אז שיחק 10…פ:ה5 ונקלע לעמדה נחותה. נגד קרלסן בחר במסע הסולידי יותר 10…ד:ה5, המזמין חילוף מלכות מהיר שקרלסן לא ניסה להימנע ממנו. לאחר 12…ח6:

bview4

התקבלה עמדה שכבר הופיעה לפני כמה שנים במשחק (מהיר) בין קרלסן לארוניאן מטורניר מלודי אמבר 2009. קרלסן שיחק אז 13.ר-ג4 והשיג עמדה עדיפה (הוא אמנם הפסיד, אבל בגלל טעות בשלב מאוחר שלא היה לה כל קשר לפתיחה). אין כמעט ספק שארוניאן הכין שיפור ביחס לאותו משחק, אך קרלסן לא רצה לבחון זאת וסטה ראשון עם 13.א5. עם זאת, הדבר לא התגלה כרעיון מוצלח כל-כך, וארוניאן, בעקבות סידרת מסעים אקטיביים – 13…ר-ג5 (במקום ר-ד6, כמו במשחק מ-2009, המפתח את הרץ השחור לערוגה פאסיבית יותר), 14…פ-ז4 (התוקף את הרגלי על ו2) ו-15…ר-ה6 (כדי להחליף את הכלי הפעיל ביותר של הלבן) – השיג משחק טוב מאוד; קרלסן נקלע לעמדה פאסיבית, בה הרגלי שלו על א5 חלש, במיוחד לאחר תמרון הצריח השחור אל השורה החמישית ולאורכה, במסעים 19 ו-21:

 bview5

בנקודה זו, לאחר מסעו ה-25 של הלבן, נראה שקרלסן היה נקלע לסכנת הפסד ממשית לו היה ארוניאן בוחר בתכנית הטובה ביותר עם 25…פ-ב5, כשהרעיון הוא להביא את הפרש לעמדה חזקה ב-ג3 (ואולי את הפרש השני ל-ד4), תוך הפעלת לחץ כבד על עמדת הלבן. במקום זאת, ארוניאן בחר בתכנית פחות טובה, של לכידת הרגלי הלבן על א5 – באמצעות 25…פ-ב7 ולאחר מכן הבאת המלך השחור אל ו6, כדי להגן על הרגלי ב-ה5 (לכידה מיידית על א5 במסע ה-26 היתה מובילה לאיבוד הרגלי הזה).

מה שקרה בעקבות זאת הדגים היטב את העיקרון – הנכון לא רק בשחמט – לפיו האיום חזק לעתים קרובות יותר מהביצוע שלו. מרגע שלכד השחור את הרגלי הלבן על א5, עמדת כליו הפכה למסורבלת יותר, בשל הצורך להגן על הפרש השחור שהתייצב על ערוגה זו (ושאם ייסוג ממנה, יפקיר את הרגלי על א6 – דבר שבהמשך גם היה מוביל לסיכון מלכו, כפי שממחיש מט העזר המשעשע 41…פ-ב7?? 42.צ:א6). ייתכן שארוניאן עשה טעות קונקרטית בחישוביו, כשחשב שהמסע 30…צ-ד4 צריך להביא לו יתרון גדול, כיוון שיאפשר לו לזכות ברגלי שני:

 bview6

הנקודה היא שהצריח השחור מאיים על הרגלי ב-ה4, שללבן אין דרך מיידית להגן עליו, ולכידת הצריח תוביל לעמדה זכוייה עבור השחור לאחר 31.פ:ד4 ה:ד4 32.פ-ד1 ד3!. אבל נראה שארוניאן החמיץ את המסע ששיחק קרלסן, 31.פ-ה1!, המרויח זמן כדי להמשיך ו3 במסע הבא ולהגן על הרגלי ב-ה4; אם ילכוד השחור את הרגלי הזה על-ידי 31…צ:ה4, ייאבד חומר לאחר 32.פ-ד3 צ-ב5 33.ג4! וכעת נסיגה של הצריח מהשורה החמישית תפקיר את הפרש על א5, בעוד שהכאת הרגלי הלבן דרך הילוכו באמצעות 33…ב:ג3 תסיר בו-זמנית שני רגלים מהשורה הרביעית וכך תחשוף את הצריח שעל ה4.

העמדה התאזנה, איפוא, והתפתח משחק תמרונים איטי מהסוג האהוב על קרלסן, שהצליח בהדרגה לשפר את עמדתו וחש שיש לו סיכויי ניצחון. קצת אחרי המסע ה-40 קיבל הצעת תיקו מארוניאן וסירב לה, למרות שדי היה בתיקו כדי להבטיח לו מקום ראשון בטורניר (נקמורה, שנכנס לסיבוב האחרון כשהוא מפגר בחצי נקודה אחרי קרלסן, כבר סיים באותו שלב את משחקו נגד קמסקי בתיקו). הרגע הקריטי הבא הגיע לאחר המסע 49…צ-ד6 של השחור:

bview7

קרלסן שיחק כאן 50.צ-א1(!) כדי להכין את האיום פ-ג4, תוך ניצול עמדתו של הצריח השחור; 50.פ-ג4 מייד לא יהיה יעיל, בשל 50…פ:ג4+ 51.ב:ג4 צ-ב8 52.ג5 צ-ד7 53.צ:א6 ב3! – ולכן הרחיק קרלסן את הצריח שלו מהערוגה א2, בה הוא יכול להיות מותקף על-ידי הרגלי ב' השחור. ארוניאן לא הבחין באיום ושיחק 50…מ-ד8? (היה צריך במקום זאת להרחיק את הצריח מ-ד6), ולאחר 51.פ-ג4! (התוקף בו-זמנית את הצריח ואת הפרש השחור הבעייתי על א5, וכופה על השחור להסיר את זה האחרון סוף סוף מהערוגה הזו) 51…פ:ג4+ 52.ב:ג4 צ-ב8 53.ג5 צ-ד7 54.צ:א6 נקלע לעמדה אבודה: הפרש על ג6 מותקף, ואם יינסה להימלט יילכד לבסוף (לאחר 54…פ-ד4 55.צ-א8! פ:ג2+ וכו'), או שהדבר יוביל לעמדה בה הרגלים של השחור פגיעים מדי (לאחר 55…מ-ג8 וכו'). ארוניאן, כלאחר ייאוש, ניסה להקריב את הפרש, אך לא קיבל עבורו שום תמורה ממשית ונכנע במסע ה-70.

צילום של בר ספורט ידוע בסנט לואיס (Lester's) בזמן התחרות - שימו לב למסכי הטלויזיה [מתוך http://www.chessdom.com/sinquefield-cup-the-rt-review]

צילום של בר ספורט ידוע בסנט לואיס (Lester's) בזמן התחרות – שימו לב למסכי הטלויזיה [מתוך http://www.chessdom.com/sinquefield-cup-the-rt-review]

בסיכומו של דבר, מלבד הפגנת כושר טוב מצידו של קרלסן, ניתן לומר שהטורניר הוסיף וחיזק את הרושם – הקיים ממילא – שהדו-קרב שלו עם אנאנד יהיה תלוי פחות מהדו-קרבות האחרונים על אליפות העולם בהכנה של פתיחות, וכי במקרה ואנאנד יצליח להשיג יתרון ממשי מהפתיחה יהיה כדאי לו מאוד לנצל אותו במלואו, כיוון שנגד קרלסן אי-אפשר לסמוך על תיקו נוח מעמדות שקולות לכאורה.   

***********

houyifan06

והערה לגבי דו-קרב אליפות העולם לנשים, המתקיים בימים אלה בין אנה אושנינה מאוקראינה, אלופת העולם המכהנת, לבין הו ייפאן מסין, המדורגת מס' 2 בין הנשים (אחרי ג'ודית פולגר) ואלופת העולם בין 2010 ל-2012. כצפוי, הו גוברת בקלילות יחסית על יריבתה החלשה ממנה בהרבה (שהפכה בשנה שעברה לאלופת עולם רק בזכות פורמט נוק-אאוט) – היא כבר ניצחה שלושה מתוך ששת המשחקים הראשונים, ומכיוון שמדובר בטובה מ-10 משחקים היא זקוקה רק לנקודה בודדת בארבעת המשחקים שנותרו כדי לנצח באופן סופי.

השאלה המעניינת באמת קשורה בהתפתחות הקריירה של השחקנית הסינית המחוננת בת ה-19, לא רק בתוך שחמט הנשים אלא באופן כללי יותר. מד-הכושר של הו תקוע כבר מספר שנים בתחתית המאייה השנייה בדירוג העולמי, באיזור ה-2600, בגיל בו אמורים שחקני שחמט להתפתח בקצב המהיר ביותר, וקשה שלא לחשוב כי הדבר קשור בזמן ובמאמץ שהיא מקדישה לסבבי אליפות העולם לנשים, בהם היא מתמודדת באופן קבוע עם אושנינות למיניהן – כלומר, שחקניות נחותות ממנה במידה כזו או אחרת – שכדי לגבור עליהן איננה צריכה באמת לדחוף את עצמה לקצה, וזאת במקום לאתגר את עצמה יותר בתחרויות פתוחות בהן תתמודד עם גברים שרבים מהם יהיו ברמתה או חזקים ממנה.

ברור כבר שהו לא תגיע לרמתה של פולגר (שבשיאה היתה שחקנית טופ-10, ותמיד נמנעה מתוך עיקרון לשחק בתחרויות לנשים בלבד), אבל לטופ-100 – ואולי אפילו קרוב לטופ-50 ומד-כושר של 2700 – נראה שיש לה פוטנציאל להגיע; ההופעה המרשימה שלה בתחרות הפתוחה החזקה של גיברלטר בשנה שעברה, בה סיימה במקום ראשון משותף עם נייג'ל שורט בתוצאה של 8/10, עם מאזן של 5/7 נגד שחקני ה-2700+ ששיחקה מולם, מעידה על כך.

גביע העולם: הגמר
לקראת צ'נאי

תגובות

  • אורי בלאס

    לא ברור לי על סמך מה זה ברור כבר שהאו לא תגיע לרמתה של פולגר.

    אני לא טוען שהיא תגיע לרמה שלה ,ואני באמת לא יודע אבל שום דבר לא ברור.
    בדקתי ומצאתי שארוניאן היה שחקן במד כושר נמוך יותר שהיה בגילה(בשנת 2001 הוא היה בן 19 ועם מד כושר נמוך מ2600).

    • אייל סגל

      אני מודה שהניסוח שהשתמשתי בו חזק מדי, אבל בוא נאמר שהסיכויים נראים די קלושים; הנקודה היא שהמקרה של ארוניאן הוא נדיר, ביחס לגרף ההתפתחות בסוף שנות העשרה של רוב השחקנים שמצליחים לפרוץ אל הצמרת הגבוהה ביותר. וארוניאן, אגב, הוא מקרה של late bloomer יותר מאשר של ילד/נער-פלא שהתפתח בקצב מסחרר במשך מספר שנים ואז נתקע.

  • Zak

    מרתק היה לראות את הניצחון הראשון של קרלסן, ההבנה שלו וראיית המשחק פשוט מדהימים! הטעות של קמסקי הזכירה במשהו את הטעות של גלפנד שאפשרה לקרלסן לחלץ תיקו בשחור בטורניר לזכר טל, באמת נראה שכל כך קשה לשחק נגד כזה שחקן שמעניש אותך גם עבור חוסר הדיוק הכי קטן

    יחד עם זאת, אני לא בטוח שכזו אסטרטגיה היא הכי מוצלחת כשמגיעים להתמודדות בדו קרב, שם לא הולכים על ניצחון בכל מחיר אלא אפשר גם להסתפק בתיקו. יכול להיות שאנאנד ינסה לנקוט ב'שיטת גרישצ'וק' של לנסות ולהוציא כמה שיותר תוצאות תיקו כדי להעביר את ההכרעה לשח מהיר? אולי זה נשמע מופרך לדו קרב ארוך, אבל אם לארסן יבחר לשחק את הפתיחות בצורה לא יומרנית, יכול להיות שלאנאנד תהיה את האפשרות לעשות זאת? הרי בדו קרב נגד גלפנד זה עבד. אולי ללארסן כדאי לשחק יותר אגרסיבי ולעבוד יותר עלתיאוריית הפתיחות נגד אנאנד?

    • אייל סגל

      לגבי "שיטת גרישצ'וק" – היא אומרת לוותר על ניסיון רציני לנצח אפילו בלבן; אפשר היה לראות איך היא פועלת בהצלחה בדו-קרבות קצרים של 2 משחקים (בגביע העולם, בהזדמנויות שונות) או 4 משחקים (בדו-קרבות המועמדים שגרישצ'וק שיחק ב-2011 נגד ארוניאן וקרמניק). אבל בדו-קרב של 12 משחקים, במיוחד נגד שחקן כמו קרלסן, היא לא נראית לי רעיון טוב – אפילו בהנחה שהיריב שמח לתיקו כשהוא משחק בשחור, זה אומר שאתה מפקיר את עצמך ללא פחות מ-6 משחקים בהם הוא יכול ללחוץ אותך כשהוא בלבן בלי שתוכל להגיב באופן מקביל – נראה כמו חוסר-איזון גדול מדי.

      אני מניח שקרלסן בהחלט עובד על פתיחות באופן שמתאים לסגנון שלו – אפשר לראות דוגמאות לסוג הרעיונות שלו בשני המשחקים האחרונים ששיחק עם אנאנד; בנורבגיה (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1716818) בחר הסתעפות בה הוא מקבל יתרון עמדתי זעיר (בזכות מבנה הרגלים) כמעט ללא כל משחק נגדי של השחור, והצליח "לענות" את אנאנד במשחק תמרונים איטי עד לנקודה שבה היה יכול לזכות ברגלי ולקבל סיכויי ניצחון טובים (ע"י 27.צ:ג6! צ:ג6 28.פ[ד]-ג7!), אם כי החמיץ את ההזדמנות הזו; בטורניר לזכר טל (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1721397), שם הביס את אנאנד ב-29 מסעים, לא היה מדובר בחידוש תיאורטי מרשים ברמת המסע הבודד, אבל – כפי שקרלסן אמר אחרי המשחק – הוא זיהה הסתעפות של ההגנה הנימצו-הודית שנגדה אנאנד לא הרבה לשחק בקריירה שלו ושהניח שירגיש לא נוח בה.

      מעניין, אגב, שהפתיחות של קרלסן בטורניר הנוכחי הצליחו הרבה יותר בשחור – גם נגד ארוניאן וגם נגד קמסקי הוא השיג בשחור יתרון כבר אחרי 15-10 מסעים... (ארוניאן התעשת, התגונן בצורה טובה והצליח לחלץ תיקו; קמסקי הפסיד). אבל זה נראה קשור יותר למשחק נרפה של היריבים שלו מאשר לאיזה רעיונות גאוניים במיוחד של קרלסן עצמו.

  • ששון

    תודה רבה על הטור.

  • שמוליק

    הסיכוי האחרון של ארוניאן במשחקו מול קארלסן היה 53...צ:ד3+ 54.מ:ד3 א5 - עם תמורה מסוימת בעבור הטיב . שחקן ברמה הזו חייב לראות אופציה שכזו , אבל ארוניאן כנראה היה מאוכזב מהחמצת ההזדמנות בשלבים קודמים במשחק , ולכן התפרק ללא התנגדות .

    הו ייפאן התקרבה ל-2600 כבר בגיל 14.5 ! כמעט חסר תקדים גם עבור גברים .
    די טבעי שהיא תיעצר בשלב זה ( קורה גם ללא מעט שחקנים גברים ) , וברור שהשתתפות בתחרויות של נשים לא בדיוק מקדמת אותה . היא היחידה פחות או יותר בדור הנוכחי שכן מנסה גם לטעום תחרויות חזקות של גברים ( למשל וויק-אן-זה האחרון ) , ואף הצהירה שאחת המטרות שלה היא להופיע בנבחרת סין לגברים , ועבור זה צריך לזכות באליפות סין לגברים / להתקרב למד כושר 2700 .

    • אייל סגל

      ההתקדמות של הו עד לגיל שציינת היתה באמת מסחררת, אבל העצירה למשך כמה שנים בגילאים האלה בהחלט לא אופיינית לשחקנים שמצליחים לפרוץ אל הצמרת הגבוהה – אפשר, למשל, להשוות את גרף ההתקדמות של הו (http://ratings.fide.com/id.phtml?event=8602980) לזה של אניש גירי (http://ratings.fide.com/id.phtml?event=24116068) – ההשוואה כאן נוחה מבחינת התאריכים, כיוון ששניהם כמעט באותו גיל (הו נולדה בפברואר 94, גירי נולד ביוני 94).

      המעניין הוא שתופעה כזו, של "סטגנציית גיל העשרה", אופיינית לשחקניות שעד היכן שהוא בסביבות הגילאים 15-13 מתפתחות בקצב דומה לזה של הכשרונות הגדולים ביותר בקרב הגברים (למשל קתרינה לאנהו, שכיום מדורגת מס' 8 בקרב הנשים, או האמפי קונרו, מס' 3). יוצאת הדופן הבולטת כאן היא שוב פולגר, שגרף ההתפתחות שלה בשנות העשרה המתקדמות (והקריטיות כנראה) היה "גברי", מבחינה זו.

      • שמוליק

        גם על גירי אפשר להגיד שהוא נעצר בשנתיים האחרונות ( כמובן ברמה גבוהה הרבה יותר , אבל צריך בכל זאת "להקל קצת בדרישותנו" לייפאן בגלל היותה אישה ) .

        דוגמאות לכישרונות אדירים שפרצו ונעצרו ( מבחינת הדירוג לפחות ) :
        ווסלי סו הפיליפיני , 3 וחצי שנים ללא התקדמות משמעותית - http://ratings.fide.com/id.phtml?event=5202213
        נגי ההודי , 4 שנים אחרונות - http://ratings.fide.com/id.phtml?event=5016690

        ואפשר להמשיך ולהביא רבים אחרים .

  • דוד

    האם אנאנד טוב מקרלסן בעמדות "טקטיות"? ואם כן, אולי כדאי לו לגרור את הקרב לעמדות כאלה. או שמדובר בסיכון גבוה מדי שאינו מקובל במעמד כזה. זכור לי שמול גלפנד זה הצליח לו (לפחות במשחק אחד)

    • אייל סגל

      כן, זו בהחלט יכולה להיות אסטרטגיה טובה עבור אנאנד – היא הצליחה לו מאוד גם בדו-קרב עם קרמניק ב-2008 (אפשר לשמוע אותו מדבר על כך כאן: http://www.youtube.com/watch?v=JSOw1Yk_RQU&t=22m45s,
      עד 24:00 בערך). השאלה היא אם קרלסן ייתן לו לעשות את זה – גם הוא הפסיד כך כמה משחקים לאנאנד, ומאז ההפסד האחרון שלו, בלונדון 2010 (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1602101), נראה שהוא משתדל באופן מודע להימנע מכניסה לעמדות מסוג כזה נגד אנאנד.

  • דוד

    לקרלסן יש מאזן מעולה מול שחקנים "טקטיים" כמו ארוניאן, נקמורה, טופאלוב ואיבנצ'וק (בדקתי- 31-10 לטובתו). הם תמיד "נופלים בפח" מולו. לכן אני שואל, אולי בכל זאת יש לו יתרון גם בסוג עמדות שכזה. אחרי הכל, הוא השתפר מאז 2010. אישית אני מת לראות קרב טקטי, אבל אני רוצה שקרלסן ינצח...

    • אייל סגל

      אני חושב שברוב הנצחונות של קרלסן על השחקנים שהזכרת (במיוחד נקמורה) ניתן לראות שהוא הצליח במידה רבה לכפות את סגנון המשחק הנוח לו, עם קווי-מתאר עמדתיים-לוגיים ברורים, בניגוד לעמדות שמקובל לקרוא להן "קונקרטיות" או "אי-רציונליות", בהן כמעט הכל תלוי בחישובים מדויקים של הסתעפויות מורכבות ו/או אינטואיציות טקטיות. למשל, הניצחון האחרון שלו על נקמורה מהטורניר לזכר טל (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1721543), שם בעקבות טעות מוקדמת של נקמורה במסע ה-13 (ה5? במקום ה:ד5) קרלסן משיג יתרון עמדתי ברור וחונק אותו בהדרגה למוות.

      כמובן שהכל יחסי, וקרלסן חזק מאוד גם במשחק בעל אופי טקטי טהור יותר, אבל בגדול ניתן לומר שבמשחק מסוג כזה היכולת שלו היא "סתם" מצויינת ולא ממש פנומנלית, כמו במשחק תמרונים עמדתי.

  • דוד

    תודה. תענוג לקרוא את התגובות שלך לא פחות מהפוסט!

  • אייל סגל

    אגב, הו מנצחת היום את אושנינה בפעם הרביעית, כך שדו-קרב של הטובה מ-10 משחקים מסתיים כבר אחרי המשחק השביעי בתוצאה 1.5-5.5. פשוט לא כוחות.

  • טימו הכדור

    אייל, ממש מעניין לקרוא את הטורים שלך, אפילו שמנקודת השחמט פעמים רבות איני מצליח לעקוב :). רציתי לדעת אם להדיוטות כמוני ניתן להוסיף ללוח את האותיות והספרות (לי לפחות זה יקל ממש להבנה)

    תודה רבה, על הפוסטים האדירים

  • דוד

    כתבת בכמה פוסטים שקרלסן אוהב לשנות את הפתיחה ממשחק למשחק. האם זה אומר שבאליפות העולם נראה סוף סוף 1.ה4 ולא 1.ד4 ששוחק כמעט בכל המשחקים באליפויות האחרונות? והאם זה יוביל למשחק התקפי יותר (פחות תוצאות תיקו)?

    • אייל סגל

      סביר מאוד שנראה 1.ה4 (ויכול להיות שמשני הצדדים), אבל אין קשר הכרחי בין זה לבין משחק התקפי – או חריף – יותר. בדו-קרב עם גלפנד, למשל, אנאנד שיחק כמה פעמים ה4 וזה לא הוביל למשחקים שהיו חריפים יותר (לפחות ב"ממוצע") מאלה שפתח בהם ב-ד4. האופי של המשחק תלוי במידה רבה בהגנה שבוחר השחור, ובכלל בגישה של שני השחקנים. ובהקשר זה, בגדול, ניתן לומר שהרעיון ש-1.ה4 "התקפי" יותר מ-1.ד4 כבר מזמן לא ממש נכון לגבי הרמות הגבוהות; אם כבר אז להיפך, מצד אחד בגלל שאחרי 1.ה4 ה5 יש לשחור נשקי תיקו כל-כך סולידיים ויעילים כמו פטרוב וברלין (או מרשל, אם הלבן נכנס למה שהיה מקובל לקרוא לו ההסתעפות הראשית של הפתיחה הספרדית), ומצד שני בגלל שהגרינפלד הפכה להיות הגנה כל-כך פופולרית בתגובה ל-1.ד4.

      כדאי גם לציין שבשלושת הדו-קרבות שקדמו לאנאנד-גלפנד (וש-1.ה4 שוחק בהם רק פעם אחת ב-34 משחקים) אחוז תוצאות התיקו לא היה כל-כך גבוה. בקרמניק-טופאלוב 2006 היו 5 משחקים מכריעים מתוך 11 (וזה בלי לספור את המשחק שלא נערך ובו קרמניק ספג הפסד טכני); באנאנד-קרמניק 2008 היו 4 משחקים מכריעים מתוך 11 (שם הדו-קרב נגמר לאחר 11 משחקים כי אנאנד הוביל בשתי נקודות); ובאנאנד-טופאלוב 2010 היו 5 משחקים מכריעים מתוך 12.

  • דוד

    תודה. מעניין אם לקרלסן, למרות גישתו לפתיחות, יש פתיחה שאחוזי ההצלחה שלו בה גבוהים מפתיחות אחרות (בשחור ובלבן)

  • IC

    באופן פרדוקסלי בשחמט המודרני המסע 1.ה4 שנחשב לחריף ופתוח יותר מביא לרוב למשחקים יבשים ולכל מיני נוסחים תיאורטיים שבהם שחור מאוד קרוב לתיקו מהבית (ברלין,פטרוף אבל גם סוושניקוב וניידורף) הדוגמה הסיציליאנית היא די מדהימה, כי בעבר אלו היו הווריאנטים הכי חריפים שיש, היום ברובם המחשב מאפס את ההערכה, ונשאר רק לשנן דרכים לכפות תיקו, דווקא שחקני ה4 בלבן מנסים לסטות מהנוסחים הראשיים: אנטי-מארשל אנטי ברלין וכל האנטי סיציליאניות למיניהן זו רק דרך לנסות לקבל משחק שחמט ולא בדיקת שיעורי בית.

    לעומת זאת נגד 1.ד4 לשחור יש לא מעט הגנות יציבות, ומאוד מאוד סולידיות, אבל למרות שהתיאוריה מאוד מאוד מפותחת יש פחות ניתוחים שמייבשים וריאנטים עד המוות. וכאן יש יותר מרחב תמרון לצד הלבן. נראה שבשחמט המודרני שחקן ששואף למשחק פתוח צריך לשחק 1.ד4 ולשאוף לנוסחים יחסית לא תיאורטיים, בעוד שבעבר שחקן כזה היה נחשב מאוד שמרן בסגנון שלו..

    לעומת זאת מי שינסה היום ללכת בקיר הברלין או הפטרוף כמו קספרוב בזמנו יגלה שרוב המשחקים שלו מרגישים אותו איכסה.

    • אייל סגל

      הדוגמה אולי הכי קיצונית בסיציליאנית בהקשר הזה היא של מה שמכונה הסתעפות "הרגלי המורעל" בניידורף - כשהשחור מוציא בשלב מוקדם את המלכה ולוכד את הרגלי ב-ב2; ההסתעפות מובילה לעמדות שנראות במבט ראשון הכי חריפות ובלתי-מאוזנות שאפשר, אבל למעשה כבר פחות או יותר נותחה למוות כתיקו. ברמות הגבוהות נכנסים אליה היום בדרך-כלל או כשמוכנים לתיקו או כדי לבדוק איזה ניואנס דק בהכנה הביתית של היריב.

      דוגמה לכך היתה לא מזמן בטורניר לזכר טל במשחק קריאקין-אנאנד (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1721594), שיכול להיראות מרתק ודרמטי מאוד למי שלא מכיר תיאוריה, אבל בעצם כמעט כולו הוא באמת רק חזרה על "שיעורי בית". אפשר היה לשמוע את אנאנד מדבר אחרי המשחק על כמה שרובו התבסס על מאמץ להיזכר בהכנה הביתית - בנקודה מסויימת הוא אומר שבאופן "נורמלי" העמדה נראית אבודה לחלוטין עבור השחור, אבל הוא פשוט זכר שהיא צריכה להיות תיקו (http://video.russiachess.org/view/1969#time1371984352).

  • דוד

    אצל קרלסן שבוחר תמיד בנוסחים צדדיים שלא מבטיחים הרבה ללבן, אולי עדיף לו לפתוח ב-1.ה4 כי הסבירות נמוכה שייתקל בהכנה ביתית, והדבר יאפשר לו לפתח את סגנון המשחק האהוב עליו?
    ולגבי גמביט מרשל, אי אפשר לקבוע שזה מבטיח תיקו לשחור. כמדומני שלאנאנד למשל יש רקורד נאה למדי נגד מרשל (למרות ההפסד הידוע לארוניאן) וניתן לומר שככל שהמצב העמדתי על הלוח יתאזן, המאזן החומרי יכריע לטובת הלבן, וקרלסן מומחה במשחק עמדתי

    • אייל סגל

      הרושם שלי הוא שדווקא בגלל שקרלסן נוטה להימנע בלבן מההסתעפויות הראשיות והמנותחות ביותר, אין מבחינתו הבדל כל-כך גדול בין 1.ד4 ל-1.ה4, והוא מצליח להשיג עם שני המסעים את העמדות שנוחות לו בערך באותה התדירות (ואלה אינן שתי האופציות היחידות – הוא משחק גם 1.ג4 או 1.פ-ו3, מסעים שלעתים קרובות מובילים בחילוף סדר מסעים לפתיחות של ד4, אבל יכולים גם להוביל לעמדות "עצמאיות" של פתיחה אנגלית או נוסח רטי כלשהו). בגלל היכולת של קרלסן להחליף פתיחה כמעט כל משחק, יכול להיות שהאסטרטגיה הטובה ביותר מבחינתו תהיה לעשות את זה גם בדו-קרב, במקום להתקבע על מסע/הסתעפות מסויימים – כדי להקטין עד כמה שאפשר את היכולת של אנאנד להסתמך על הכנה ביתית, שהיתה קריטית בדו-קרבות הקודמים שניצח.

      אגב, לא שאני חושב שקרלסן ירצה במיוחד להשתמש במרשל, אבל אם מסתכלים על המשחקים הקלאסיים של אנאנד בלבן נגד המרשל בעשור האחרון (שבו ההתפתחות של התיאוריה היתה אינטנסיבית במיוחד; ובמשחקים מהירים יש ככלל פחות חשיבות לפתיחה), המאזן שלו לא מרשים באופן מיוחד: ניצחון אחד (על סוידלר, באליפות העולם של 2007), הפסד אחד (לארוניאן), והשאר תיקו. ובאופן כללי, אחת הסיבות לכך שהמרשל מסתמן כנשק תיקו יעיל היא שגם כאשר רוב הכלים יורדים מהלוח, לשחור עדיין יש לעתים קרובות מאוד די משאבים שמפצים על גירעון הרגלי בסיומים שנוצרים – בגלל זוג הרצים (בדרך-כלל השחור מחליף את הפרש שלו באחד הרצים הלבנים) ואופי מבנה הרגלים.

  • דוד

    רק התכוונתי שקרלסן בלבן לא צריך לחשוש ממרשל והוא יכול לשחק את ה-main line של רוי לופז. מול ארוניאן כנראה הוא חשש בגלל המומחיות שלו במרשל, אם כי לדעתי ההבנה העמדתית שלו היתה מסייעת לו לנצח נגד הגמביט. ובכלל נראה שרוב השחקנים נמנעים מגמביטים נגדו, ובטורניר בלונדון לפני שנה הוא ניצח את ארוניאן ברוי לופז לאחר שארוניאן הקריב רגלי בפתיחה, שקרלסן פשוט לא החזיר. וגם מול בולוגן ב"ביל" 2012 הוא לקח רגלי בגמביט בנקו וניצח (אולי יש עוד דוגמאות אני פשוט לא זוכר). כנראה שלא כדאי להקריב רגלי מול שחקן כמוהו שכמעט לא טועה. אם הוא מסוגל לנצח בלי יתרון בפתיחה, אז זה יהיה טפשי להעניק לו יתרון כזה

    • IC

      הדיון על מארשל לא כל כך רלוונטי, לא זכור לי שאנאנד משחק ספרדית או מארשל בשנים האחרונות.

      הנקודה היא יותר כללית, שני השחקנים מתכוניים כמה חודשים טובים לדו קרב, אנאנד בוודאי מנסה להכין איזשהו רפטואר פתיחות בשני הצבעים, ומה קארלסן עושה אפשר רק לנחש..

    • אייל סגל

      בשנים האחרונות, קרלסן (כלבן) נוטה לשחק בספרדית או אנטי-מרשל בנוסח 8.א4, או להימנע בכלל מההסתעפות הראשית והררי התיאוריה שלה על-ידי ד3 במסע החמישי או השישי. עם זאת, עצם זה שמישהו מהשניים לא משחק פתיחה מסויימת דווקא לא אומר שלא ישחק אותה בדו-קרב – הרי צפוי שינסו להפתיע... אבל במקרה של המרשל, היא פשוט לא נראית לי באופן כללי כפתיחה שמתאימה לסגנון של קרלסן, ובלי קשר לצבע שהוא משחק בו, בגלל שהיא מובילה לעתים קרובות למשחק מאוד טקטי וכזה שמצריך שינון של הסתעפויות כפויות או חצי-כפויות ארוכות למדי. על אחת כמה וכמה נגד אנאנד, שהוא אשף טקטי ומצטיין בהכנה סופר-יסודית של הסתעפויות כאלה.

  • דוד

    האם זה נכון שקרלסן עובד עם מאמן הפתיחות של אנאנד לשעבר? והאם אין כאן חוסר הגינות ספורטיבית?

    • אייל סגל

      פיטר היינה נילסן, שהיה חלק חשוב מצוות העוזרים (seconds) של אנאנד במשך שנים, אכן עבר לעבוד עם קרלסן בתחילת השנה (http://en.chessbase.com/home/TabId/211/PostId/4008817) - אגב, הוא כבר עבד עם קרלסן תקופה מסויימת לפני כמה שנים, בזמן שזה עוד לא נחשב למתחרה ישיר של אנאנד. שני הצדדים הצהירו שנילסן לא יעבוד עם קרלסן בזמן הדו-קרב (או בהכנות אליו), אם כי אני מניח שכל העניין עדיין לא ממש תורם לשקט הנפשי של אנאנד...

Comments are closed.