לקראת צ'נאי

כמה מחשבות לקראת הדו-קרב על אליפות העולם, בעקבות ראיונות עם קרלסן ואנאנד

ערוץ השחמט הרוסי Chess TV שיחרר לאחרונה שני ראיונות, מעניינים למדי, שנערכו עם קרלסן ואנאנד לאחר הטורניר לזכר טל (שהתקיים במהלך יוני במוסקבה):

 

תמלילים ניתן למצוא באתר chessbase, כאן וכאן.

הנה כמה מחשבות לקראת הדו-קרב על אליפות העולם שיתקיים בין השניים בחודש הבא, בהקשר למספר נושאים חשובים העולים בראיונות.

הביתיות. הדו-קרב יתקיים בהודו, בעיר בה גדל אנאנד (צ'נאי, לשעבר מדרס), ושאלה מעניינת היא האם הדבר הוא בגדר יתרון או חיסרון מבחינתו. יש לזכור בהקשר זה שאת שני דו-הקרבות האחרונים שלו ניצח במגרש הביתי של יריביו –  ב-2010 בסופיה נגד טופאלוב הבולגרי, ובשנה שעברה במוסקבה, שמבחינת גלפנד היא בית שני (ואכן זכה בה לתמיכה כמו שחקן מקומי) – וייתכן שדווקא סיטואציה כזו היתה נוחה יותר עבורו. אם לצטט הערה של דורפן לאחד הפוסטים בתקופת תחרות המועמדים: "[אנאנד] לא רוצה מאות עיתונאים שלא מבינים בתחום שיבקשו ממנו השוואות לסצ'ין טנדולקר ואלפים שמריעים לו בדרך למשחק כל יום. הוא רוצה שקט". אנאנד עצמו, בראיון, מדבר כצפוי על כמה הוא שמח שהדו-קרב נערך בהודו, אבל מתייחס גם לחיסרון אפשרי הטמון בכך והקשור באפשרות של לחץ גדול במיוחד עליו (או "דרגת אחריות", כפי שהוא קורא לכך), והצורך למצוא את האיזון הנכון מבחינה זו ביחס שלו לקהל הביתי. מבחינת תוצאות העבר, לאנאנד נסיון מעורב לגבי משחק בהודו באירועים חשובים: הוא הפסיד שם ב-1994 דו-קרב מועמדים (לקמסקי), אבל ניצח ב-2000 באליפות העולם של פיד"ה (שהתקיימה אז במתכונת נוק-אאוט דומה מאוד לזו של גביע העולם כיום).

הניסיון. אם יש משהו שנראה באופן חד-משמעי כגורם העשוי לשחק לטובתו של אנאנד, זהו הניסיון העצום שיש לו במעמדים כאלו, לעומת חוסר-הניסיון היחסי של קרלסן. אנאנד שיחק שני דו-קרבות על אליפות העולם עוד בשנות ה-90, בתקופת הפיצול של התואר (מול קספרוב על התואר ה"קלאסי" ב-1995, ומול קרפוב על התואר של פיד"ה ב-1998). הוא הפסיד בשניהם, אבל ב-2000 זכה, כאמור, באליפות העולם של פיד"ה. מאז איחוד התואר, ב-2006, זכה באליפות העולם של 2007 (שנערכה במתכונת טורניר), והגן על תוארו שלוש פעמים בדו-קרבות. מלבד אנאנד, יש רק שחקן אחד כיום שיש לו ניסיון בקנה מידה דומה במעמדים כאלו – וזהו קרמניק.

לעומת זאת, הניסיון היחיד שיש לקרלסן בדו-קרב רציני השייך לסבב אליפות עולם הוא מ-2007, בגיל 16 וחצי, כששיחק דו-קרב מועמדים נגד ארוניאן (של הטוב מ-6 משחקים). ארוניאן, שהיה אז פייבוריט ברור, אכן ניצח לבסוף (בדרך לטורניר אליפות העולם שהתקיים בהמשך אותה שנה), אם כי קרלסן נתן לו פייט רציני מאוד – שלב ששת המשחקים הקלאסיים הסתיים בתיקו, לאחר שקרלסן הצליח לחזור פעמיים מפיגור, כך גם שלב המשחקים המהירים, וההכרעה הגיעה רק בבליץ.

קרלסן נשאל על חוסר הניסיון שלו בדו-קרבות וניסה, כצפוי, להמעיט מחשיבות העניין. הוא ציין את הניסיון הרב שכבר צבר, לעומת זאת, הן בטורנירים ברמה הגבוהה ביותר (בהם הוא משתתף באופן סדיר מאז סוף 2006), והן במשחקים ישירים נגד אנאנד. בהקשר זה עשה השוואה מעניינת למצבו של קספרוב נגד קרפוב בזמן הדו-קרב הראשון ביניהם, ב-1984. בניגוד לקרלסן, לקספרוב כמעט ולא היה כל ניסיון במשחקים נגד קרפוב לפני אותו דו-קרב, ובתחילתו אכן סבל מקשיי הסתגלות רציניים ביותר כשהפסיד ארבעה מתוך תשעת המשחקים הראשונים.

אם מתבוננים במשחקים שנערכו עד היום בין קרלסן לאנאנד, הרי שמאז תחילת 2007 שיחקו אחד עם השני (אם שמים בצד משחקים מהירים) לא פחות מ-29 משחקים באורך זמן קלאסי במסגרת 21 טורנירים (אנאנד השתתף במהלך תקופה זו ב-25 טורנירים בסך-הכל – כלומר שנפגש עם קרלסן כמעט בכל טורניר ששיחק). המאזן הכולל נוטה לטובתו של אנאנד: 13-16, תוצאה המורכבת מ3-6 במשחקים מכריעים ו-20 תיקו.

אבל – וזה אבל חשוב מאוד – הדברים נראים אחרת כשלוקחים בחשבון את ציר הזמן. מבין ששת הנצחונות של אנאנד, ארבעה הושגו בשנים 2007-8, כשקרלסן היה בן 17-16 – אמנם כבר חזק מאוד, אבל עדיין הרבה פחות מאשר כיום; והניצחון האחרון שלו הושג בסוף 2010. מאז תחילת 2011, נערכו בין השניים 11 משחקים (כמעט בדיוק המספר שהם אמורים לשחק בדו-קרב), ובהם המאזן הוא 0-2 לטובת קרלסן ו-9 תוצאות תיקו (אחד הנצחונות של קרלסן, אותו ניתחתי בפוסט קודם, הושג במפגש האחרון בין השניים, בטורניר לזכר טל השנה). גם כשמסתכלים על מהלך המשחקים שהסתיימו בתיקו במהלך תקופה זו הם נראים כנוטים לטובתו של קרלסן – שהצליח מספר פעמים להפעיל על אנאנד לחץ ממשי ולהתקרב לפחות לסיכויי ניצחון, בעוד שאנאנד לא הצליח לעשות זאת אפילו פעם אחת.

בין טורניר לדו-קרב. אפשר להמשיך ולומר שבאופן כללי קרלסן מרשים יותר מאנאנד בשנים האחרונות באופן עקבי – כפי שמעיד דירוג מד-הכושר, המדד האוביקטיבי ביותר שיש לנו לחוזקם של שחקנים, בו קרלסן מקדים את אנאנד כבר כשנתיים וחצי ברציפות, ושכיום הפער בו ביניהם מגיע ל-95 נקודות (2870 לעומת 2775). זהו הפער השלישי בגודלו בין מתמודדים על אליפות העולם מאז שהתחילו להתפרסם רשימות דירוג בשנות ה-70 – קטן מ-150 הנקודות שהפרידו בין קספרוב לשורט ב-1993 ו-125 הנקודות שהפרידו בין פישר לספסקי ב-1972, אבל גדול, למשל, מ-64 הנקודות שהפרידו בשנה שעברה בין אנאנד לגלפנד (שנחשב לאנדרדוג מובהק).

ניתן למצוא עליונות של קרלסן על אנאנד בלא מעט מדדים נוספים – למשל, אם מסתכלים על אותה תקופה שהזכרתי, מאז תחילת 2011, בה נוטה מאזן ואופי המשחקים בין השניים בבירור לטובתו של קרלסן, ניתן לראות כי לקרלסן גם מאזן טוב בהרבה במשחקים באורך זמן רגיל נגד כלל שחקני הצמרת הגבוהה האחרים מהטופ-10 (כלומר, כאלה שנכללו בעשיריית הדירוג הראשונה בזמן המשחק): לקרלסן בתקופה זו 75 משחקים כאלה, בהם צבר 22 נצחונות, 3 הפסדים ו-50 תיקו (62.7%); לאנאנד, לעומת זאת, יש במשחקים כאלה לאורך אותה תקופה מאזן שלילי, כלומר פחות מ-50%: 5 נצחונות, 8 הפסדים ו-40 תיקו ב-53 משחקים (47.2%).

כל הסטטיסטיקות הממחישות את העליונות של קרלסן על אנאנד בשנים האחרונות מתבססות בראש ובראשונה על משחקים בטורנירים, שהם חוט השידרה של השחמט המקצועני. וככל שמדובר בהופעות בטורנירים, קרלסן אכן הפך מאז 2009 לשחקן הדומיננטי ביותר מאז פרישתו של קספרוב (וקרלסן אומר בראיון שדומיננטיות כזו היא בעיניו הישג גדול יותר מאשר להיות אלוף עולם), בעוד שאנאנד הוא אלוף העולם הפחות מרשים מאז פטרוסיאן בשנות ה-60.

[אינדיקציה טובה למידה בה אנאנד נתפש בשלוש-ארבע השנים האחרונות כאלוף עולם בלתי מרשים יחסית היא שמאז 2009 קרלסן זכה כבר ארבע פעמים רצופות באוסקר (המקבילה השחמטאית לבלון בכדורגל), למרות שבמהלך תקופה זו אנאנד זכה בשני דו-קרבות על אליפות העולם. לפני כן, היו במהלך 36 שנים בהן חולק הפרס רק שני מקרים בהם שחקן שזכה בדו-קרב על אליפות העולם לא זכה באותה שנה באוסקר: קרפוב ב-1978 (במקומו זכה קורצ'נוי, שהפסיד לו בדו-קרב אבל נתן הופעה הירואית), וקרמניק ב-2004 (במקומו זכה אנאנד; ואם לדייק, קרמניק לא ממש זכה באותה שנה בדו-קרב שלו נגד לקו אלא רק הגן על תוארו בתיקו, שאז עוד הספיק לאלוף המכהן).]

אבל קרלסן ואנאנד יתמודדו בנובמבר בדו-קרב, לא בטורניר, וכאן עולה השאלה הגדולה עד כמה משמעותי יכול להיות ההבדל בין שני הפורמטים. הדינאמיקות של התמודדות עם יריב אחר בכל סיבוב, כפי שקורה בטורניר, ושל התמודדות עם אותו יריב משחק אחרי משחק, כפי שקורה בדו-קרב, יכולות להיות שונות מאוד. אנאנד מתייחס בראיון שלו להבדל הזה, ומדבר על אופי צר יותר אבל גם ממוקד ומעמיק הרבה יותר של הכנה הנדרשת לקראת דו-קרב (וכאן עולה שוב עניין הניסיון הרב שיש לאנאנד בסוג כזה של הכנה).

הפתיחות. חלק חשוב מאוד מההכנה לדו-קרב הוא כמובן בתחום הפתיחות – שהיה בעל חשיבות קריטית בשלושת דו-הקרבות הקודמים של אנאנד. לאור המוניטין וסך הישגי הקריירה של שלושת היריבים נגדם שיחק אנאנד בדו-קרבות אלה – קרמניק, טופאלוב וגלפנד – היה ניתן לצפות שההתמודדות נגד קרמניק תהיה הקשה ביותר וזו נגד גלפנד הקלה ביותר; אבל במציאות קרה ההיפך. ייתכן שהדבר קשור בדעיכה כללית ביכולתו של אנאנד מאז 2008 (השנה בה גבר על קרמניק), אבל אין ספק שבמידה לא מבוטלת הוא קשור באופן ספציפי במה שקרה בתחום הפתיחות. בעוד שההכנה של גלפנד התגלתה כמצויינת והצליחה במידה רבה לנטרל את אנאנד, קרמניק נפל לא פחות משלוש פעמים אל תוך מה שאנאנד כינה ambush variations שהכין, כך שהדו-קרב ביניהם הוכרע למעשה כבר בחציו הראשון, כשאנאנד עלה ליתרון שלוש נקודות לאחר שישה משחקים.

הפעם, מכל מקום, הדינמיקה של ההתמודדות עשוייה להיות שונה מאוד מזו של כל הדו-קרבות הקודמים ששיחק אנאנד, והתשובה שנתן על השאלה שנשאל בהקשר זה מראה שהוא מודע לכך. הסיבה הבסיסית היא שקשה מאוד להתכונן בפתיחה מול קרלסן, בגלל מכלול של גורמים: הוא מרבה, במיוחד בלבן, לסטות מהסתעפויות ראשיות ולשחק כאלה שנחשבות לצדדיות ולא-שאפתניות; ההסתעפויות הללו נוטות לשים דגש על משחק תמרונים עמדתי, כזה שאופי המשחק בו יחסית אינו "כפוי" ולכן קשה להתכונן בו מראש לעומק רב, תוך חישוב הסתעפויות ארוכות; וכן העובדה שקרלסן מחליף בזמן האחרון פתיחה כמעט בכל משחק, ולכן כבר אין לו יותר למעשה "רפרטואר" במובן המקובל.

סוג ההסתעפויות שקרלסן נוטה לבחור גורם לכך שלעתים נדירות הוא משיג יתרון משמעותי מהפתיחה – אבל, מצד שני, גם לכך שלעתים נדירות אפשר לגרום לו למצוקה בזכות איזה חידוש מבריק המופעל נגדו בפתיחה; הקרב האמיתי נוטה לעבור, כתוצאה מכך, לשלבים מאוחרים יותר של המשחק. כמו כן, החלפת הפתיחות בתדירות גבוהה גורמת מן הסתם לכך שהוא משלם מחיר מסויים מבחינת היכולת להתמחות ולהעמיק בפתיחות ספציפיות; אבל עצם הורסטיליות עשוייה להיות משמעותית יותר מכל בחירה בפתיחה ספציפית, כיוון שהיא יכולה להשפיע באופן מהותי על הדינמיקה של הדו-קרב.

בדו-קרבות הקודמים ששיחק, גם אם אנאנד הופתע מפתיחה מסויימת שבחר יריבו, הוא היה יכול להניח במידה רבה של סבירות שיריבו ימשיך לדבוק בה גם במשחקים הבאים, ולהורות לצוות העוזרים שלו להתחיל לעבוד עליה ולמצוא רעיונות יעילים נגדה. כך קרה עם גלפנד, שלקראת הדו-קרב עם אנאנד בנה מחדש את רפרטואר הפתיחות שלו ואכן הפתיע את אלוף העולם באופן בו הגיב בשחור הן ל-1.ד4 והן ל-1.ה4; אלא שבמהלך הדו-קרב אנאנד בכל זאת הצליח בהדרגה "לתפוש" אותו. במשחק הראשון בו שיחק אנאנד 1.ה4 (מס' 5 בדו-קרב), גלפנד הפתיע אותו עם הסתעפות סוושניקוב בהגנה הסיציליאנית ואנאנד לא השיג דבר. בפעם הבאה (משחק מס' 10), אנאנד סטה במסע השלישי וניסה את הסתעפות רוסולימו, עם ר-ב5 במקום ד4; הסתבר שגלפנד היה מוכן היטב גם לכך, אנאנד שוב לא השיג דבר, וגם משחק זה הסתיים בתיקו מהיר. בפעם השלישית (משחק מס' 12 והאחרון מבין אלה באורך רגיל) אנאנד חזר על הרוסולימו והפעם כבר הכין לגלפנד הפתעה לא נעימה בפתיחה; אבל גלפנד, לאחר מחשבה ארוכה של כשעה, הצליח למצוא על גבי הלוח תגובה טובה שניטרלה את היוזמה של אנאנד. ואז הגיע המשחק המהיר השני בשובר-השוויון, שלמעשה הכריע את הדו-קרב. שוב רוסולימו, שוב הפתעה שהכין אנאנד, שוב מחשבה ארוכה של גלפנד כדי למצוא תשובה הגנתית טובה. אלא שהפעם, הזמן הרב שהשקיע גלפנד בשלב המוקדם של המשחק התנקם בו בהמשך, כאשר נקלע לפיגור גדול על השעון, נאלץ להתחיל לשחק במהירות בליץ, וביצע טעות מכריעה בעמדה שבאופן אוביקטיבי היתה עדיין ניתנת להצלה.

דבר דומה, אגב, קרה גם מהכיוון ההפוך – אנאנד, בשחור, חזר בהצלחה שלוש פעמים על אותה הסתעפות בהגנה הסמי-סלאבית (במשחקים 2, 4, 6), עד שבפעם הרביעית (במשחק מס' 7) גלפנד מצא רעיון חדש והצליח סוף-סוף לפצח אותה. לעומת זאת, ספק רב אם קרלסן ירצה מלכתחילה להיכנס לקרבות תיאורטיים כאלה. אם ישחק פתיחה מסויימת ובעקבות זאת אנאנד וצוות העוזרים שלו יתחילו להתכונן אליה, ייתכן מאוד שהדבר יתגלה במשחק הבא כביזבוז זמן, כיוון שקרלסן יחליף פתיחה. כך, לפחות, אני מקווה באופן אישי שיקרה – יהיה מרענן לראות דו-קרב שבו משקל גדול יותר לרעיונות שמוצאים השחקנים בזמן המשחק וקטן יותר לאיכות ההכנות של צוות העוזרים שלהם.

עמידה בלחץ. בדו-קרבות הקודמים ששיחק, אנאנד כבר הוכיח יותר מפעם אחת יכולת מרשימה של עמידה בלחצים. בעוד שבדו-קרב עם קרמניק הכל, כאמור, הלך טוב עבורו, הרי שבשתי הפעמים האחרות – נגד טופאלוב וגלפנד – נקלע לפיגור, ובשני המקרים הצליח להתאושש ולחזור מהפיגור מייד, כשהוא מנצח במשחק הבא לאחר זה שהפסיד. עוד סיטואציה מלחיצה במיוחד היא זו של משחק אחרון, כיוון שאחריו אין אפשרות לתקן, ובהקשר זה אנאנד הפגין עליונות פסיכולוגית ברורה על טופאלוב במשחק האחרון בדו-קרב ביניהם אליו נכנסו השניים במצב של שוויון, ובו הפסיד טופאלוב לאחר שניסה לנצח בכוח מעמדה שווה.

גם קרלסן כבר הוכיח לאורך הקריירה שלו פעמים רבות יכולת מרשימה הן בהתאוששות מיידית מהפסדים והן כשחקן קלאץ' במשחקים מכריעים, אבל דומה כי מה שקרה בסיבובים האחרונים של טורניר המועמדים בלונדון, התחרות החשובה ביותר בה שיחק עד כה, פגם ברושם הזה אצל לא מעט חובבי שחמט. כזכור, קרלסן הפסיד לאיוונצ'וק שני סיבובים לסיום, וכתוצאה מכך איבד את המקום הראשון לקרמניק; הצליח אמנם לחזור למקום הראשון לאחר שניצח בסיבוב הבא את רדג'אבוב; אבל אז הפסיד שוב (לסוידלר) בסיבוב האחרון, ובאופן שיצר רושם של קריסה ולא סתם הפסד "נורמלי", כשאת התחרות הוא מצליח לנצח בכל זאת בזכות הפסד של קרמניק במשחק המקביל.

ועם זאת, נראה לי שלא צריך להגזים בשיפוט שלילי כלפי מה שקרה לקרלסן בסיום התחרות, ו/או להשליך מכך יותר מדי לגבי מה שצפוי לקרות בדו-קרב. מלבד זה שהתנסויות כאלה יכולות להיות בעלות חשיבות גדולה מבחינת צבירת ניסיון והדבר עשוי בסופו של דבר דווקא לעזור לקרלסן להתחשל, כדאי לציין ש-1. בסיבוב האחרון, קרלסן היה במצב בו שיחק מול יריב נטול לחץ, מבחינה זו שאיבד כבר את סיכוייו לזכות; חוסר סימטריה כזה לא יכול להתקיים בדו-קרב, בו לשני השחקנים יש אפשרות לזכות כל עוד ממשיכים לשחק. 2. בשל מצב הנקודות ביחס לקרמניק, קרלסן היה באותו משחק במצב של חוסר-וודאות אם ביכולתו לשחק על תיקו או שעליו להסתכן ולשחק על ניצחון. [יש לציין כי שתי נקודות אלה היו נכונות גם לגבי קרמניק, ואכן מילאו תפקיד חשוב גם בהפסד שלו לאיוונצ'וק.]

וכמו כן – 3. ייתכן מאוד שבנוסף ללחץ שיחקה באותו סיבוב אחרון תפקיד חשוב גם העייפות המצטברת, וגם כאן ישנו הבדל משמעותי בין תנאי טורניר המועמדים לתנאי הדו-קרב, שהם נוחים בהרבה. ההבדל אינו נעוץ רק במספר המשחקים הכולל (12 בדו-קרב לעומת 14 בטורניר), אלא גם – ואפילו בעיקר – בתדירות ימי המנוחה. בטורניר המועמדים היה לשחקנים יום מנוחה לאחר כל שלושה משחקים (כלומר, לאחר סיבובים 3, 6, 9, ו-12), בעוד שבדו-קרב על אליפות העולם יהיה להם יום מנוחה לאחר כל שני משחקים, ובנוסף לכך בין המשחק הלפני אחרון והאחרון (כלומר, לאחר משחקים 2, 4, 6, 8, 10, ו-11). זה אומר שלושה ימי מנוחה נוספים ביחס ל-12 משחקים, וזה הרבה מאוד.

ולבסוף, אם שמים בצד תסריטים ספציפיים לגבי האופן בו יכול להתפתח הדו-קרב ומתמקדים בנקודת-המוצא, דומה שעיקר הלחץ נופל על קרלסן, כיוון שבסופו של דבר הוא זה הנתפש כפייבוריט. עבור אנאנד, אלוף העולם המבוגר ביותר מאז בוטביניק, הפסד – כל עוד לא יהיה בגדר תבוסה מוחצת ממש – הוא צפוי למדי ולא ייחשב בעיני מרבית עולם השחמט לכישלון. עבור קרלסן, שמחוץ לסבב אליפות העולם כבר ביסס בשנים האחרונות את מעמדו כשחקן מס' 1 בעולם, ושבמהלך הראיון השווה את עצמו כאמור באופן עקיף לקספרוב, תואר אלוף העולם חיוני כדי להמשיך ולמצב את הקריירה שלו במדרגה מקבילה לזו של השחקן הרוסי הגדול.

גביע סינקפילד: קרלסן שולטטטט
הדו-קרב על אליפות העולם: זה מתחיל

תגובות

  • Zak

    נקודה אחת שלא נגעת בה היא שובר השוויון. נראה שקרלסן הוא פייבוריט ברור, וניצחון של אנאנד ייחשב כהפתעה. אבל אם אנאנד יצליח לסיים בשוויון את 12 המשחקים בקצב הרגיל, הם יש לו סיכוי יותר גבוה להפתיע במשחקים המהירים? אם כן, זה יכול להשפיע על האסטרטגיה של הדו קרב אם הם נניח מגיעים למצב של משחק שביעי-שמיני ולקרלסן אין עדיין יתרון (כמו שקרה בדו קרב של אנאנד נגד טופאלוב כפי שציינת)

    • אייל סגל

      אני מניח שבמשחקים מהירים יש לאנאנד סיכוי טוב יותר באופן יחסי מאשר במשחקים באורך רגיל - אבל לא עד כדי כך שהדבר צריך לגרום לקרלסן לקחת סיכונים קיצוניים, כפי שטופאלוב עשה באותו משחק אחרון (כדי להימנע מלהגיע לשובר-שוויון).

      בגלל מיעוט יחסי של תחרויות וכן העובדה שמדי-כושר לא קלאסיים הם עניין חדש מאוד, אי-אפשר למדוד את היכולות של שחקנים במשחקים מהירים באותה דרגת דיוק כמו במשחקים קלאסיים; אבל קרלסן הראה בשנים האחרונות בכמה הזדמנויות שהוא חזק מאוד גם בrapid - מה שלא מפתיע, כמובן. בשני טורנירי מלודי אמבר האחרונים שהתקיימו הוא זכה פעם אחת במקום ראשון משותף עם איוונצ'וק (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=70749) ופעם אחת במקום ראשון בהפרש 2.5(!) נקודות מהמקום השני ו-3.5 נקודות מאנאנד (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=72927); ובאליפות העולם שהתקיימה בשנה שעברה הוא סיים במקום השני אחרי קריאקין (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=78169; לא צריך להתרשם יותר מדי מהשם "אליפות עולם", כי צורת האירגון והזמנת השחקנים היתה די אקראית, אבל אין ספק שמדובר בטורניר חזק מאוד). המאזן הכולל בינו לבין אנאנד במשחקי rapid (בלי לספור משחקי blindfold ממלודי אמבר) הוא 5-3 לאנאנד ו-12 תיקו, אבל שניים מהנצחונות של אנאנד הושגו ב-2005, כשקרלסן היה בן 14 וחצי - כלומר, אפשר לומר שהוא שקול (והם לא שיחקו משחק כזה מאז 2011).

  • Oded

    מעניין מאד, יישר כח.
    שאלות של מישהו שלא מהתחום - בן כמה היה קספרוב כשזכה לראשונה בתואר? האם גם בעיני המומחים לעניין קרלסן נתפס כיורש או רק בעיני עצמו? (לי כחסר ידע רב בתחום זה נשמע כאילו הוא הספיק המון לגילו...)

    • אייל סגל

      כשקספרוב זכה באליפות העולם ב-1985 (בדו-קרב השני שלו עם קרפוב) הוא היה בן 22 וחצי, בערך. זה שיא שקרלסן כבר לא ישבור - אם יזכה בדו-קרב נגד אנאנד הוא יהפוך לאלוף עולם כמה ימים לפני יום ההולדת ה-23 שלו. אבל אם שמים בצד את אליפות העולם (שבעיני רוב חובבי השחמט יש לה משקל איכותי מיוחד) אין שחקן בהיסטוריה שיכול להתחרות בקרלסן בכמות ההישגים שצבר נכון לגילו. כדי לתת פרופורציות, מספר הטורנירים החשובים שזכה בהם ב-5 השנים האחרונות כבר כמעט שווה לזה שאנאנד או קרמניק - שחקנים ענקיים לכל הדעות - זכו בו במשך למעלה מ-20 שנה של קריירה בצמרת הגבוהה.

      • oded

        תודה!

  • עידו

    שוב תודה על עוד פוסט חשוב ומעניין!
    ובחוצפה ישראלית אני רק אוסיף שאני מצפה לניתוח של הגרנדפרי בפריס
    ובהצלחתו של גלפנד (למרות ההפסד האחרון):-) תודה

  • Sp

    תודה רבה. מעניין מאוד!

  • איציק

    מעניין מאוד.
    נראה שהיתרון הגדול ביותר (ואולי היחיד) של אננאד הוא בעובדה שאין לא מה להפסיד (פרט לתואר כמובן). בכל הפרמטרים הוא נראה נחות, ובחלקם נחות משמעותית. כל תוצאה פרט לניצחון ברור של קרלסון יחשב כבונוס לאנאנד. לא כל שחקן בנוי לשחק בלחץ כזה כמו שיהיה לקארלסון (לא כל אחד ג'ורדן) אך רבים מוציאים מעצמם את הטוב ביותר כאשר הלחץ עליהם מופחת.

  • דוד

    פוסט נהדר, כרגיל. נראה לי שכדאי להרחיב קצת בעניין סגנון המשחק של שני השחקנים והיכולות יוצאות הדופן (טכניקה, טקטיקה ואסטרגטגיה). בכל אופן, פוסט נהדר.

  • תמיר

    הי אייל,

    מעולה כרגיל. אתה יכול להזכיר רק את עניין הפרסים הכספיים בדו קרב?

    ובכלל פתאום אני תוהה, שחקן ענק כמו קרלסן - כמה כסף אתה מעריך שהוא מרוויח משח מקצועי בשנה ממוצעת? ומה לגבי שחקן שמדורג במקום ה-20-30 בעולם?

    • אייל סגל

      הפרס הכולל הוא בסביבות שניים וחצי מיליון דולר - בפיצול 40-60 אחוז בין המנצח למפסיד אם הדו-קרב מוכרע ב-12 המשחקים הרגילים, או 45-55 אם ההכרעה היא בשובר-שוויון. מבחינת סדר הגודל זה דומה לאליפויות העולם הקודמות ושונה לגמרי מכל הפרסים בתחרויות אחרות - למשל, המנצח בתחרות המועמדים זכה השנה ב-115,000 אירו והמנצח בגביע העולם ב-120,000 דולר.

      כאן אפשר למצוא ניסיון להעריך את הסכומים שכמה שחקני צמרת הרויחו במהלך 2012 - http://www.pogonina.com/index.php?option=com_content&task=view&id=1529; אבל ההערכות לוקות מאוד בחסר, כפי שאפשר לראות מכמות הפעמים בה מופיעה המילה unknown - במיוחד ביחס ל-appearance fees, כלומר הסכום ששחקנים מקבלים תמורת עצם ההשתתפות באירוע, בלי קשר לתוצאה הסופית, ושאותו המארגנים לא אוהבים לגלות (ככל שלשחקן יש מעמד של "כוכב" הם יהיו בדרך-כלל מוכנים לשלם סכום גדול יותר בהקשר זה).

      • תמיר

        מעניין מאוד. תודה.

        אני מבין מזה שהשתתפות בדו קרב על אליפות העולם היא סוג של "זכייה בלוטו" מבחינת כספים ופרסים לשחקנים האלו.

  • red sox

    סוף סוף פוסט בלי ניתוחי לוחות ועמדות. ככה אני אוהב את השחמט שלי!
    מגיע לך סחטיין גדול על המשך הסיקור המעמיק לאורך השנה שלאחר תחרות המועמדים (משהו שלצערי לא השכלתי לעשות אחרי הטור דה פראנס).

    מעניין מאוד, תודה.

  • דוד

    עד כמה אפשר לומר שניצחון של קרלסן יעשה טוב לשחמט, בשל המיתוג שלו ככוכב עולמי ['סלבריטאי'] ויגרום להתעניינות עולמית מחודשת בענף?

    • אייל סגל

      לא יודע - אבל אני בהחלט מקווה שאם זה יקרה אכן תהיה לכך השפעה בכיוון כזה... אנאנד הוא ג'נטלמן ובן-אדם מקסים, אבל לא בדיוק טיפוס כריזמטי.

  • גיל

    נראה לי שקצת מזלזלים באנאד. נכון שהוא נחות על הנייר בהתבסס על תחרויות אבל בדו קרבות הוא מעולה והשאלה לדעתי היא כמה סיכון קרלסן יהיה מוכן לקחת. כמו שכתבת, סיכונים יכולים ללכת לכאן ולכאן ואם הוא מפסיד באחד המשחקים הראשונים ונקלע לפיגור הוא עשוי לנסות לשחק יותר הרפתקני וזה יכול לפגוע בו. בכל מקרה, אני בעד קרלסן ומקווה שיהיה דו קרב מרתק יותר מזה שגלפנד היה שותף לו.

    • אייל סגל

      נייג'ל שורט, בזמן השידורים של גביע העולם בחודש שעבר, העריך את יחס הסיכויים לטובת קרלסן כשתיים לאחד (כלומר, שני שליש : שליש), וזה בערך גם היחס שנותנות סוכנויות הימורים בפעם האחרונה שבדקתי – זו נראית לי הערכה די ריאלית, מבחינה זו שמצד אחד קרלסן הוא פייבוריט ברור (מעבר לכל ענייני הפורמט והפסיכולוגיות והטקטיקות, הוא פשוט מפגין בשנתיים-שלוש האחרונות באופן עקבי רמת משחק יותר טובה מזו של אנאנד), אבל מצד שני הסיכויים של אנאנד בהחלט לא מבוטלים וזו לא תהיה בגדר סנסציה מרעישה אם יזכה.

  • יובל ו. שטייניץ

    האם אסטרטגיית הפתיחות של קרלסן היא אפקטיבית גם כשהוא משחק בשחור? נראה לי שלא מפני שלשחור אין את הלוקסוס לשחק וארייאנטים פחות מקובלים תוך שהוא מוותר במודע על השגת יתרון. הרי בנוסחים המקובלים השחור הוא שנאבק כדי להשוות. דומה שאין לו ברירה אלא להיות מוכן היטב לקרבות תיאורטיים.

    נראה שהאסטרטגיה ההגיונית עבור אנאנד היא "להרוג" את המשחקים בהם הוא שחור ע"י בחירת פתיחות המובילות בהסתברות גבוהה לתיקו מת - עם ניסיונו העצום זוהי בהחלט משימה אפשרית. כאשר הוא בלבן, לקוות שההכנות התאורטיות היסודיות שלו יציבו את יריבו בעמדה נחותה במשחק או שניים, ולקוות שיגיע לעמדת נצחון (לא בכל מחיר - עדיף בשבילו תיקו בטוח על מצב דו צדדי גם כשהוא בלבן).

    בהזדמנות זו - אני מודה לך על כל הרשימות המצוינות שאתה מפרסם.

    • אייל סגל

      "להרוג" בתיקו את המשחקים בהם אתה שחור זו כמעט תמיד אסטרטגיה טובה בדו-קרב, אבל ברמות הגבוהות זה easier said than done ונגד קרלסן קשה במיוחד – דווקא בגלל אופי הפתיחות הלא-כפויות והלא מאוד טקטיות שהוא נוטה לשחק; אפשר להגיע נגדו הרבה פעמים לעמדות שנראות כמעט שוות, אבל הוא מומחה בלהפיק משהו מהיתרונות העמדתיים הזעירים ביותר. בשחור הוא פחות נוטה לאסטרטגיית הפתיחות שציינתי מבחינת הבחירה בהסתעפויות צדדיות, אלא "סתם" נוטה להיות מאוד סולידי (אלא אם הוא בוחר במכוון בפתיחה חריפה, כמו הודית של המלך, כדי לנסות ולהגדיל את סיכויי הניצחון שלו) – אבל כמו כל אחד, גם הוא פגיע לפעמים.

      אגב, כשמסתכלים על המשחקים באורך זמן קלאסי של קרלסן השנה, מעניין שבכל הארבעה שהפסיד (מתוך 51 ששיחק בסה"כ) היה לבן ובאופן בסיסי הפסיד כי לא נזהר בזמן שניסה ללחוץ בעמדה שהיתה פחות או יותר שווה. בשחור הוא לא הפסיד עד כה אף משחק, אבל כשמסתכלים על מהלך המשחקים ניתן לראות שבכמה מהם היה על סף הפסד; בשלושה מתוכם זה קרה בלי שקרלסן עצמו לקח סיכונים מיוחדים בפתיחה – נגד קרמניק בתחרות המועמדים, נגד קריאקין בנורבגיה, ונגד גלפנד בטורניר לזכר טל. אבל המשחקים האלה גם מראים עד כמה הוא בדרך-כלל יודע להתגונן בעקשנות בעמדות קשות – בכולם הספיקה החמצה של מסע מדוייק אחד בנקודה קריטית על-ידי היריבים שלו כדי שיצליח להשוות את המשחק (ואת קריאקין אפילו לנצח, בסופו של דבר).

  • ארנון

    ובינתיים, בפריז, המתמודד הקודם על התואר מספק משחק לפנתיאון, בשחור נגד נאקאמורה.

  • אייל סגל

    כן, ניצחון מבריק של גלפנד על נקמורה בסיבוב הלפני אחרון (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1732995) - בסיציליאנית/ניידורף, כמובן. מדהים איך שבזמן האחרון גלפנד מכסח לנקמורה את הצורה משחק אחרי משחק בסיציליאנית. אז היום, אחרי הסיבוב האחרון, הוא מסיים את גרנד פרי פריז במקום ראשון משותף עם קרואנה - לא מספיק כדי להעפיל למועמדים, בגלל שתי התוצאות הגרועות שלו בטורנירי הגרנד פרי של טשקנט ובייג'ין, אבל בכל זאת הישג מרשים שהופך את רקורד הטורנירים שלו השנה לשני רק לקרלסן, מבין שחקני הצמרת.

    בעצם, אפשר לדמיין תסריט אחד בו גלפנד מגיע למועמדים (אם לוקחים בחשבון שהוא סיים רביעי בסידרה כולה וקרואנה שלישי) - במקרה והבולגרים (ולא הרוסים, שגם הגישו הצעה) מקבלים את אירוח המועמדים, קרואנה מקבל את כרטיס הווילד קארד, ובנוסף לכך צריך ממלא מקום (ממלא המקום הראשון נלקח מהגרנד פרי), נניח אם אנאנד מפסיד לקרלסן ומחליט לפרוש. לא הייתי בונה על כל זה, כמובן...

  • דוד

    אני מקוה שקרמניק או שחקן אחר מהצמרת העולמית יפרשן בתחרות. זה היתרון בשחמט- הפרשנים מבינים משהו ולא מבלבלים את המוח

Comments are closed.