אנאנד-קרלסן, משחקים 4-3: עכשיו זה התחיל באמת

גם משחקים 3 ו-4 הסתיימו בתיקו – אבל איזה הבדל בהשוואה לשני המשחקים הקודמים

[קרלסן כויקינג מול אנאנד כאל ההודי גנשה (ובסלסלה שלרגליו ראשיהם של קרמניק, טופאלוב וגלפנד אותם ניצח בדו-קרבות הקודמים) – קריקטורה של חוזה דיאז (http://www.chessvibes.com/anand-carlsen)]

כמו שני המשחקים הראשונים בדו-קרב, גם משחקים 3 ו-4 הסתיימו בתיקו – אבל איזה הבדל היה מבחינת מהלכם. המשחקים היו ארוכים, הכנת הפתיחות כמעט ולא שיחקה בהם תפקיד (כך שראינו בעיקר שחמט "אמיתי" על גבי הלוח), השחקנים לקחו סיכונים, הסיבוכים הטקטיים היו גדולים, וכתוצאה מכך הדרמה היתה רבה.

כמו שני המשחקים הראשונים, גם משחקים 3 ו-4 כמו איזנו אחד את השני מבחינת מהלכם – בשניהם נקלע הלבן(!) לצרות רציניות והיה צריך להפגין תושייה רבה ברגעים קריטיים כדי לחלץ תיקו.

 

במשחק השלישי קרלסן פתח שוב ב-1.פ-ו3, אבל סטה מהר מאוד ממשחק מס' 1 – בו לא השיג דבר בפתיחה – עם 3.ג4 (במקום 3.ר-ז2 ובעקבותיו 4.ד4), מה שהוביל למערך שונה לחלוטין. כמו המשחק הראשון, גם המשחק הנוכחי הגיע מהר מאוד לטריטוריה לא מוכרת מבחינה תיאורטית, אבל הפעם באופן שנראה טוב יותר עבור הלבן. אחרי 12.פ-ה4 התקבלה העמדה הבאה:

bview1

השחור מעוניין לשחק ר-ה6, כדי לפתח את הרץ תוך רווח זמן בזכות ההתקפה על המלכה הלבנה. אלא ש-12…ר-ה6 מייד איננו טוב בגלל 13.מה-ג1 (המלכה נסוגה אבל מרויחה זמן בשל האיום על הרגלי ב-ח6) מ-ח7 14.פ-ג5, עם התקפה כפולה על הרגלי ב-ב7. אנאנד שיחק לפיכך 12…ג6, המכין את המסע ר-ה6 באמצעות חסימת האלכסון הארוך (ואפשרות ההתקפה על ב7) עבור הרץ הלבן ב-ז2.

וכאן עמד לרשותו של קרלסן תמרון מתוחכם שהיה מאפשר לו לשמור על יתרון קל: 13.מה-ג1! (שוב, תוקף את הרגלי ב-ח6) מ-ח7 14.ר-ב4 המרתק את הפרש על ה7 ומקשה על השחור לפתח באופן הרמוני את כליו. אחרי 13…ר-ה6, למשל, 14.פ-ג5 (עם התקפה על ב7) שוב איננו נעים עבור השחור, שאינו יכול להדוף את הפרש באמצעות 14…ב6 בשל הפסד הרגלי על ג6, בהסתעפות שהבאתי בלוח החי. ואם יגן השחור על הרגלי ב-ח6 באמצעות 13…פ-ו5, הפרש לא יהיה ממוקם טוב כל-כך כדי להתמודד עם התקפת מיעוט של הלבן באגף המלכה המבוססת על קידום הרגלים א' ו-ב'.

אבל קרלסן שיחק במקום זאת את המסעים 13.ר-ב4 ו-14.מה-ג1 בסדר הפוך, מה שהפך אותם לבלתי יעילים (ללא הרץ על ד2 אין יותר איום על הרגלי ב-ח6) ואיפשר לשחור להרויח זמן על-ידי המסע 13…ר-ה6, כדי להציב את הרץ בעמדה חזקה על ד5. במסע ה-16 כבר היה קרלסן צריך לנקוט בבקרת נזקים כאשר החליף את הרץ כהה הערוגות שלו בפרש השחור על ה7, כיוון שאחרי 15…ב6 השחור איים להמשיך ג5 ולדחוק את הרץ הזה לעמדה גרועה מאוד (נקודה טקטית חשובה היא שהרץ אינו יכול לסגת ל-ד2, כיוון שהדבר יחסום ערוגת מילוט עבור הפרש הניצב על ה4 ואז יוכל השחור לזכות בפרש זה באמצעות ו5). לפתע נטה היתרון לטובתו של השחור, בזכות זוג הרצים והיתרון המסויים במרחב שמעניק לו הרגלי הקדמי על ד4.

המשחק הגיע לרגע חשוב לאחר המסע 21…מ-ח7 של אנאנד:

bview2

קרלסן שיחק כאן 22.פ-ד2 כדי להחליף רצים ולהיפטר מרץ הערוגות הבהירות החזק של השחור, אבל אנאנד הצליח להימנע מחילופים אלה וכן לדחוק את המלכה הלבנה אל עמדה לא נוחה בקצה הלוח באמצעות סידרת מסעים כפויים (כדאי לשים לב שהמסע 21…מ-ח7 הכין את 22…ר-ה5 בכך שהגן על הרגלי ב-ח6). לרשותו של אנאנד, אגב, לא עמדה כאן האפשרות לכפות תיקו באמצעות חזרה על מסעים, כפי שחשבו בטעות הפרשנים לורנס טרנט וטניה סאצ'דב במהלך השידור החי, כיוון שאחרי 23…ר-ה6 (במקום 23…ח5, כפי ששיחק אנאנד) 24.מה-ו3 ר-ד5 הלבן אינו חייב לחזור עם המלכה ל-ז4, אלא יכול לחסום את ההתקפה עליה באמצעות 25.ה4!.

בעוד המלכה הלבנה תקועה על ח1 השחור קידם את הרגלים באגף המלכה, והמשחק הגיע לרגע קריטי לאחר המסע 27…ב5!:

bview3

השחור מתכנן לקדם את הרגלי ג' ולהשיג כך רגלי חופשי חזק מאוד; עמדת הלבן נראית על סף התמוטטות, במיוחד כיוון שאינו יכול לעצור תכנית זו באמצעות 27.פ:ה6 מה:ה6 28.ר-ח3 (כדי לסלק את המלכה השחורה מהאלכסון א2-ז8) ואז 29.ב3 או 29.צ(א)-ג1 – כפי שמדגימות ההסתעפויות שהבאתי בלוח החי.

קרלסן, לאחר מחשבה רבה, הצליח למצוא את מה שהיה כנראה הסיכוי המעשי הטוב ביותר ושיחק 28.ה3!, מסע המקריב את הרגלי ב2 לאחר 28…ד:ה3 29.צ:ה3, אבל שואף להשיג תמורת זאת משחק נגד אקטיבי לכליו. אנאנד, מצידו, החליט לוותר על לקיחה מיידית של הרגלי, כנראה כיוון שחשש מפני ההסתעפות 30.צ(א)-ה1 (חלק מרכזי מהרעיון של 28.ה3 – לפתוח את הטור ה' כדי להפעיל לאורכו לחץ עם הצריחים) 30…צ-ב6 31.ר-ד5 ר-ד4 (או 31…צ[ד]-ד6 32.ר:ה6 ו:ה6 33.מה-א8! ובשילוב עם צ-ו3 הלבן מצליח להפעיל את המלכה ומשיג משחק נגדי טוב תמורת הרגלי) 32.צ:ה6! ו:ה6 33.צ:ה6 (תוקף בו זמנית את המלכה השחורה והצריח השחור על ב6), וכאן הרעיון הישיר ביותר הוא כמובן שאחרי חילופי צריחים על ה6 הלבן זוכה בחזרה בטיב בזכות מזלג הפרש ומשווה. לשחור יש אמנם את המסע 33…מה-ו8! שלא קל למצוא אותו, המרויח זמן בזכות איום המט על ו2, ואחרי 34.מה-ז2 הוא יכול לשחק 34…צ(ד)-ד6.

גם כאן המצב עדיין רחוק מלהיות פשוט – לשחור אמנם יתרון טיב, אבל ללבן יש את הרעיון 35.מ-ח2! כדי להמשיך ו4 ו-מה-ה4 (עם התקפה על ז6). במקרה כזה, לשחור אין ברירה טובה יותר מאשר להחזיר את הטיב על-ידי חילוף צריחים על ה6 ולזכות ברגלי על ו2. כל זה מותיר אותו ביתרון רגלי, אבל בעמדה בה ישנם רצים שוני מסלול וכמו כן המלך שלו חשוף יחסית (גורם משמעותי כל עוד המלכות על הלוח), כך שמימוש היתרון אינו קל. עם זאת, בהסתעפות זו היו טמונים כנראה סיכויי הניצחון הטובים ביותר של אנאנד. במקום זאת, הוא בחר בהמשך זהיר יותר בו לא הצליח בסופו של דבר לשמור אפילו על יתרון הרגלי, כך שלאחר המסע ה-40 כבר היה ברור שמדובר בתיקו מת. אנאנד אכן הציע בנקודה זו תיקו לקרלסן, אבל זה האחרון המשיך לשחק עוד כ-10 מסעים עד שהלוח התרוקן מכלים – כאומר: "אני אחליט מתי נגמור את המשחק".

במשחק הרביעי, כמו במשחק מס' 2, אנאנד פתח ב-1.ה4, וכאן הגיע רגע מעניין מאוד – האם קרלסן יחזור על הקארו-קאן ששיחק שם? בפוסט לקראת הדו-קרב כתבתי שקרלסן, בזכות הורסטיליות הגדולה שלו בפתיחות, יכול להחליף פתיחה בכל משחק, וזאת כדי לשבור את סכימת הדו-קרב ה"קלאסית" בה חוזרים היריבים שוב ושוב לאותן פתיחות או הסתעפויות (כמו, למשל, גלפנד ששיחק בדו-קרב שלו עם אנאנד באופן קבוע גרינפלד בתשובה ל-1.ד4 וסיציליאנית בתשובה ל-1.ה4) – ובכך להקטין את יכולתו של אנאנד להסתמך על הכנות הפתיחה שלו. ובכן, קרלסן אכן החליף פתיחה ושיחק 1…ה5. נקודה מעניינת בהקשר זה היא שסביר להניח כי בעקבות משחק מס' 2 אנאנד וצוות העוזרים שלו השקיעו זמן רב בהכנות לקארו-קאן, לאחר שקרלסן "חשף" כביכול שזו ההגנה שהוא משתמש בה, וכעת ייתכן שהדבר יתגלה כבזבוז זמן (למרות שקרלסן, מצידו, עוד יכול לחזור להגנה הזו בהמשך הדו-קרב, כמובן).

אנאנד בחר בפתיחה הספרדית וקרלסן שיחק את הגנת ברלין (הידועה גם כ"חומת ברלין"), שזכתה במוניטין של פתיחה סופר-סולידית עבור השחור לאחר שקרמניק השתמש בה בהצלחה מרובה ב-2000 כדי לנטרל את קספרוב בדו-קרב בו זכה באליפות העולם, ומאז היא מהווה את אחד מנשקי התיקו הראשיים של השחור נגד 1.ה4. קרלסן כבר שיחק את ההגנה הזו לא מעט (כולל נגד אנאנד עצמו, בבילבאו 2011 – משחק בו השיג השחור תיקו קל), כך שבאופן עקרוני אנאנד ודאי לא היה צריך להיות מופתע מכך. לאחר 17 מסעים התקבלה העמדה הבאה:

bview4

אנאנד שיחק 18.פ-ה2, כנראה עם הרעיון להביא פרש ל-ו4 (ערוגה המוגנת פעם אחת על-ידי הפרש ב-ז6) כדי להיפטר מהרץ השחור החזק הניצב במשלט מצויין על ה6; אלא שהמסע הזה מפקיר את הרגלי ב-א2. כמובן שלכידת רגלי צדדי כזה עשוייה להיות מסוכנת, כיוון שהרץ יכול להילכד בפינה – כפי שקרה במשחק הראשון המפורסם של הדו-קרב בין ספסקי לפישר לאחר מסעו ה-29 של השחור, אלא שבמקרה הנוכחי לשחור יש דרך טקטית לחלץ את הרץ אחרי 18…ר:א2 19.ב3 ג4! 20.פ(ד)-ג1 (מגן על הרגלי ב-ב3, אבל גם מאפשר את מסעו ה-21 של השחור) 20…ג:ב3 21.ג:ב3 ר-ב1. הלבן זכה אמנם בתמורה עבור הרגלי, והדבר בולט במיוחד בעמדה שהתקבלה לאחר מספר מסעים נוספים, בעקבות 25.פ-ד3:

bview5

הרץ השחור גורש מהעמדה המצויינת על ה6 (אחרי 24.ז4, 24…ר-ה6? היה מפסיד כלי ל-25.ו5 עם התקפה על הפרש והרץ), ולשחור בעיות משמעותיות בפיתוח הכלים ויצירת תיאום ביניהם, בעוד שכלי הלבן מפותחים בצורה טובה בהרבה ולרשותו גוש רגלים מאיים באגף המלך. (זהו מוטיב ידוע בהגנת ברלין: יתרון של ארבעה מול שלושה רגלים באגף המלך הוא אחד הנכסים האסטרטגיים המרכזיים של הלבן בפתיחה זו; לשחור אמנם יתרון רגלים מקביל באגף המלכה, אבל בגלל הרגלים הכפולים על הטור ג' קשה יותר, כעיקרון, לממש אותו.) ועם זאת, נראה שאנאנד עשה טעות בסיסית בשיקול הדעת, מבחינה זו שהתמורה אותה קיבל עבור הרגלי לא היתה מספיקה כדי להקנות לו סיכויים ממשיים ליתרון – השאלה העיקרית מכאן והלאה היתה רק אם יפסיד או יצליח לסחוט תיקו. במקרה הראשון היה מצטרף לכמה שחקנים אחרים ששיחקו בזמן האחרון באופן היפר-אגרסיבי נגד הגנת ברלין (תוצאה של תסכול קולקטיבי?) והפסידו כתוצאה מכך: זה קרה השנה הן לגירי נגד קריאקין בגרנד פרי בייג'ין והן לקרואנה נגד אדמס בדורטמונד.

במסעים הבאים, אנאנד יצר לחץ על עמדת השחור לאורך הטור ג' הפתוח וכן קידם רגלי חזק ל-ה6 (אחרי 33.ה6 ו:ה6 34.ו:ה6, הרץ השחור אינו יכול להכות את הרגלי כיוון שעליו להגן על הפרש ב-ג6); קרלסן מצידו הצליח לשבור את גוש הרגלים הלבנים באגף המלך בעזרת המסעים 25…ח5 ולאחר מכן 31…ז6, ואחרי 34…ר-ה8:

bview6

היה נראה שהוא עומד לפתור סוף סוף את בעיית פיתוח הכלים שלו באמצעות הבאת הצריח (שעד כה דרכו נחסמה על-ידי הרץ) ל-ד8. וכאן אנאנד מצא רעיון יצירתי מאוד כדי לשמור על היוזמה: 35.פ-ה4!! – המסע הזה מאיים פ-ו6 עם הכאת הרץ ב-ה8 ובעקבות זאת נפילת הפרש ב-ג6. הוא מקריב, אמנם, רגלי שני שקרלסן אכן היכה אותו: 35…צ:ז4+ 36.מ-ו2 (המלך הלבן מתחיל לנוע לכיוון המרכז) – וכעת ללבן יש לפתע איומים חזקים הקשורים בעמדתו הלא נוחה של הצריח השחור על ז4; האיום המיידי הוא לזכות בו על-ידי שח פרש על ד6 (החושף התקפה מצד הצריח שעל ג4). למשל: 36…ז5? 37.פ(ה)-ד6+ ג:ד6 38.צ:ז4 וכעת נדמה כאילו המסע 38…פ-ה5 מוביל ליתרון השחור, כיוון שהוא תוקף בו זמנית את הפרש על ב5, הצריח על ז4, וכן מאיים על הצריח השני באמצעות שח על ד3 – אבל הלבן עונה ב-39.פ:ד6+ המעניק לו זמן להתגונן מפני כל האיומים הללו.

קרלסן שיחק לפיכך 36…צ-ו4+ 37.מ-ה3 (מאיים על הצריח השחור באופן ישיר) צ-ו8 כדי להחזיר את הצריח שלו לעמדה בטוחה. אבל מסעו הבא של אנאנד המחיש מדוע היה חשוב להביא את המלך הלבן תוך רווח זמן ל-ה3: 38.פ-ד4! (תוקף פעם שלישית את הפרש על ג6, החייב כעת לזוז כיוון שלא ניתן להגן עליו עם כלי נוסף) – ואחרי 38…פ:ד4, הלבן היה יכול להכות תחילה את הרגלי על ג7 עם הצריח תוך התראת שח ואז להכות בחזרה את הפרש ב-ד4 עם המלך. אחרי 40.מ:ד4 התקבלה איפוא העמדה הבאה:

bview7

וכאן, לאחר שהרגלי השחור על הטור ג' חוסל ובצירוף האקטיביות של הכלים הלבנים והרגלי הקדמי החזק על ה6, ללבן כבר תמורה מספיקה עבור הרגלי כדי להשיג שוויון. נקודה מרכזית היא שסיום צריחים עם שני רגלים נגד אחד באותו אגף הוא תיקו תיאורטי, ולכן פישוט לכלל סיום כזה (תוך חילופי כלים וחיסול הדדי של הרגלים באגף המלך) הבטיח לאנאנד את התיקו. קרלסן ניסה להקשות עליו להגיע לכך במידת האפשר וטמן בדרך מספר מלכודות (אחת הראויה לציון היא 57.צ:ז5?? ב5! והמלך הלבן נלכד ברשת מט), אבל אנאנד התחמק בהצלחה מכולן.

אנאנד-קרלסן, משחקים 2-1: גישושים
אנאנד-קרלסן, משחקים 6-5: האם זה כבר נגמר?

תגובות

  • איציק

    קספרוב סיפר פעם שהוא היה סוטה לפעמים מהתאוריה לא בגלל שלדעתו זה המסע הטוב ביותר כאם כדי להכניס רעש במערכת של היריב (הוא גם סיפר שזה גם מה שהרס לו כמה משחקים נגד המחשב כי למחשב לא נכנס שום רעש). אצל קספרוב זה היה לפעמים. אצל קרלסון זה נראה כאסטרטגיה ארוכת טווח. הוא סומך שכשיש רעש במערכת, הוא יסתדר בתוך הרעש טוב יותר (יש לו גם קבלות לכך). האם אנאד גם אוהב להכניס רעשים כאלו? אני זוכר שהפרשנים הרוסים בהתמודדות מול גלפנד ציינו שאנאנד מוחה במציאת פתרונות מבריקים בסיטואציות לא סטנדרטיות. כלומר כדאי לו להגיע למשחק של סיטואציות לא סטנדרטיות ולנצל את היתרון שלו בהן.

    • אייל סגל

      אם מצליחים להפתיע את היריב יכול להיות לזה כמובן ערך כשלעצמו, גם אם לא מדובר מבחינה אוביקטיבית במסעים הטובים ביותר. אבל עדיין חשובים גם הבסיס האוביקטיבי וגם סוג העמדה אליה נכנסים וההתאמה שלה לסגנון של השחקן. במשחק הרביעי, למשל, אני חושב שברמה מסויימת עצם הרעיון של אנאנד להקריב את הרגלי במסע ה-18 היה בכלל לא רע, כי הדבר שינה את אופי המשחק בכיוון שהתאים יותר לסגנון שלו ופחות לזה של קרלסן (אפשר לומר יותר טקטי ופחות עמדתי, אם כי ברמת כלליות כזאת המונחים האלה גסים מאוד, כמובן). אין ספק שקרלסן הופתע – הבעייה היתה שמבחינה אוביקטיבית העמדה שנוצרה היתה כנראה מראש יותר מדי טובה עבור השחור מכדי שיהיה ניתן להשיג בה יותר מתיקו, גם עם כל היצירתיות הטקטית של אנאנד (כל עוד קרלסן לא עשה טעויות גסות).

  • דוד

    אז אולי הגיע הזמן מצד קרלסן להורד את הכפפות ולשחק פתיחה אגרסיבית עם משחק חריף? אנאנד הפסיד בשנה האחרונה מספר משחקים כאלה (נקאמורה קרואנה וואנג האו) ויש מומחים הטוענים כי כושר החישוב שלו אינו כבעבר, גם העובדה שהדבר ידרוש מאמץ פיזי של חשיבה ממושכת, תפעל לטובת קרלסן הצעיר

    • אייל סגל

      לאור הפתיחה של משחק מס' 5 לא נראה שהוא קיבל את העצה שלך... במקום להיכנס להסתעפות הראשית החריפה של הגמביט הסלאבי, בו הלבן מקריב רגלי עם 6.ר-ד2 (כפי ששיחק לאחרונה נקמורה נגד תומשבסקי בגרנד פרי פריז - http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1732065), הוא נכנס כהרגלו להסתעפות צדדית ו"עמדתית" יותר עם 6.פ-ג3.

  • Zak

    המון תודה על הניתוח, המשחקים באמת היו מרתקים כל אחד בדרכו שלו וכמובן כל הכבוד למתמודדים שסופסוף התחילו לשחק. המהלך פה4 של אנאנד הזכיר את המהלך ג4 שגלפנד שיחק בשעתו בדו קרב במשחק האחרון בזמן הרגיל, להקריב רגלי נוסף כדי להשיג משחק נגד, פשוט מהלך נפלא!

    אני רק כמה שאלות ברשותך...

    1.אם אני מבין נכון אז התמרון של קרלסן במשחק השלישי עם רב4 היה דווקא נכון, רק סדר המסעים היה מוטעה? קצת מוזר כי זה אמור להיות בדיוק התחום שבו הוא מתמצא במיוחד. גם ההחלטה שלו לשחק ממש עד שנגמרו כל הכלים על הלוח, היא לא מראה על חוסר כבוד מסוים?

    2. רם סופר בניתוח שלו למשחק השלישי להסתעפות הקריטית 29... ר:ב2 (במקום רב4) טוען ששחור יכול בכל זאת להשיג יתרון אחרי 35. Kh2 Bxf2 36. Qe4 Rxe6 37. Nxe6+ Rxe6 38. Qxe6 Bd4, זה יכול להיות?

    3. במשחק הרביעי, זאת לא היתה טעות מצד אנאנד לבחור בהסתעפות הראשית של החלפת מלכות? אולי הוא היה צריך לנסות 4. ד3 כדי להביא למשחק יותר ארוך ומסובך?

    • אייל סגל

      1. לגבי ההחלטות מתי להציע תיקו ומתי להסכים או לסרב - מעורבים כאן לפעמים כל מיני משחקים פסיכולוגיים בין היריבים, אבל בסך הכל אני לא מתרשם מהדיבורים על "כבוד" בהקשר הזה. לשחקן יש זכות להמשיך לשחק או עד המט או עד שהלוח מתרוקן מכלים, ובאופן עקרוני אני חושב שתמיד טוב "להדגים" עבור הקהל הרחב את התיקו על הלוח, גם אם לשחקנים התוצאה ברורה כבר 10 (או יותר) מסעים קודם לכן.

      2. ברור שלשחור יתרון, ושהאפשרות הזו היתה טובה יותר ממה שאנאנד בחר במשחק - זה גם ציינתי בעצמי; מנקודת ראות אנליטית, השאלה המעניינת היא אם לשחור ניצחון כפוי ממש עם משחק מדוייק. בשתי תגובות לניתוח המשחק בוידאו של דניאל קינג (http://www.youtube.com/watch?v=Skl59jivbiw), מישהו בשם Paul Cawte שם ניתוח ארוך (מן הסתם בעזרת מחשב) שממשיך אחרי הנקודה שעצרתי בה במסע ה-37 וטוען שכן, ונראה לי שהוא צודק; אבל שים לב שכדי להגיע למסקנה הזו, חלק מההסתעפויות שהוא בודק מגיעות עד איזור המסע ה-60.

      3. כן, גם אני חושב ש-4.ד3 זו אסטרטגיה טובה יותר עבור הלבן מול הגנת ברלין (למרות שגם כאן עמדת השחור נחשבת לסולידית מאוד ואין ספק שקרלסן התכונן גם לכך).

  • דוד

    יש לך לינק למשחק? chessdom לא עובד לי

  • דוד

    כרגע לבן ביתרון. לשחור 3 רגלים חלשים (מול אחד) רץ חלש מול רץ חזק ועמדה מעט פאסיבית

  • אייל סגל

    כן, נראה שללבן יתרון מסויים (נכון למסע 23) בזכות אקטיביות הכלים ומבנה הרגלים, אם כי קשה להאמין כרגע שזה יכול להספיק לניצחון. אבל זה, כעיקרון, סוג עמדה שקרלסן אוהב - יתרון עמדתי קל ללא הרבה משחק נגדי ליריב.

  • austaldo

    טוב, כבר אי אפשר להגיד שאין אקשן ...

  • austaldo

    53. ... מ-ד6 זו לא טעות? מ-ד5 יכל לקדם את הרגלי ל- ג4 ולייצר איום נגדי לרגלי המתקדם הטור א', לא?

    • אייל סגל

      זה כבר לא מספיק לשחור בכל מקרה; יכול מאוד להיות שאת הטעות המכריעה אנאנד עשה כבר במסע ה-45 (צ-ג1+ במקום צ-א1).

      • austaldo

        כן, גם את המסע הזה לא כל כך הבנתי.
        זהו, אנאנד ניכנע.

  • אייל סגל

    היום ראינו וינטג' קרלסן. בהסתעפות של ההגנה הסמי-סלאבית, קרלסן נמנע (כהרגלו) מכניסה להסתעפות הראשית והסופר-מנותחת, שהיא גם חריפה מאוד וכרוכה בהקרבת רגלי מצד הלבן (6.ר-ד2 מה:ד4 7.ר:ב4 מה:ה4+), ובחר במקום זאת בהסתעפות צדדית ושקטה יותר, המובילה למשחק תמרונים עמדתי מהסוג האהוב עליו, עם 6.פ-ג3. הוא השיג יתרון קל שהתבטא במה שנראה כאקטיביות כלים עדיפה וכן מבנה רגלים טוב יותר. בתגובה מס' 6 כתבתי שקשה להאמין שזה יכול להספיק לניצחון – דברים דומים כתבו כבר אלפי קיביצרים במהלך עשרות משחקים קודמים מטיפוס זה שקרלסן זכה בהם. במשך זמן רב היה נראה שאנאנד מתגונן בצורה מדוייקת ומצליח להפעיל בצורה טובה את כליו, אבל קרלסן איכשהו הצליח בנקודות שונות לשמור את המשחק חי. בשלב מסויים אנאנד הקריב רגלי כדי לנסות להשתחרר מהלחץ, וכנראה שבאופן אוביקטיבי ההקרבה היתה נכונה, אבל מספר מסעים אחר-כך לא דייק – נראה שהמסע 45...צ-ג1+? במקום 45...צ-א1! (עם הרעיון 46.ר-ז8+ מ-ג6 47.ר:ב3 צ:א3) היה טעות, אולי המכריעה. [כפי שניתן לראות למטה, כנראה שהטעות המכריעה באה בעצם מספר מסעים מאוחר יותר – אבל בכל מקרה, ברור שבשלב הזה אנאנד כבר גלש במדרון חלקלק]

    בשני דו-הקרבות הקודמים של אנאנד (נגד טופאלוב ב-2010 ונגד גלפנד בשנה שעברה) ראינו אותו חוזר מהפסד ומנצח מייד במשחק שלאחריו. אפשר לומר שהיום היה - יחסית - העיתוי הנוח ביותר מבחינתו להפסיד, כיוון שבגלל שינוי סדר הצבעים באמצע הדו-קרב יהיו לו כעת שני משחקים רצופים בלבן כדי לנסות ולהשוות את התוצאה. בכל אופן, משעמם לא יהיה.

  • שמעון כסאח

    צא1 אולי היה כנראה עדיף אבל צג1+ עדיין לא היה שגוי, הטעות הייתה 47. .. מג6 מדוייק היה 47. ..מד4! המחשב לא אוהב את הוריאנט הזה בהתחלה אבל לאחר מכן משנה את ההערכה ונותן לשחור סיכויי תיקו.

    למשל: 47. ..צד4 48. צ:ח4+ מד3 49. ר:ב3 א:ב3 50. מ:ב3 צב1+ 51. מא4 ג4
    הפואנטה שהאקטיביות של המלך השחור מהווה פיצוי, כמו שנאמר בסיומי צריחים אקטיביות מעל לכל!

    • אייל סגל

      כן, אני חושב שאתה צודק. יכול להיות שגם 48...מ:ה5 (במקום מ-ד3) מספיק כאן לתיקו. הנקודה היא שאחרי 49.ר:ב3 א:ב3 50.מ:ב3 צ:ז2, בהשוואה למשחק, השחור נפטר מייד מהרגלי ב-ה5 ולא צריך לבזבז זמן יקר על לכידה שלו עם המלך אחר-כך, מה שאיפשר במשחק לרגלי א' לרוץ קדימה ולצריח הלבן לחסום את נתיב החזרה בפני המלך השחור על-ידי 54.צ-ח7!. ואם הלבן מנסה 50.ז3 במקום ללכוד מייד על ב3, כדי לשמור על הרגלי ז', הדבר מפנה את הערוגה ו3 עבור הצריח השחור, שבאמצעות התמרון צ-ו1-ו3 (בצרוף מ-ד5) יכול "ללכוד" את המלך הלבן בהתראות שח.

    • אייל סגל

      דרך אגב, לפי הערה שראיתי באתר אחר, יכול להיות שהטעות המכריעה הגיעה אפילו עוד יותר מאוחר, במסע 51. במקום 51...מ-ה6, השחור היה צריך לשחק 51...צ-ה2! (כדי להכות את הרגלי ה5 עם הצריח במקום המלך); הנקודה היא שאחרי 52.מ-ג4 צ:ה5 53.א4 מ-ג6 54.צ-ח6+ מ-ב7 55.א5 צ-ה4+ 56.מ:ג5 צ-ה2! העמדה היא תיקו תיאורטי, למרות יתרון שני הרגלים של הלבן.

      • אלי(המקורי)

        זה באמת תיקו תיאורטי, אבל מדהים שהודיני בעומק 33 עדיין נותן ללבן יתרון של 1.66

  • אלי(המקורי)

    קרלסנבלנקה!

  • איציק

    האם זה לא מוזר שרק התחיל המשחק וקרלסון כבר ביזבז כ-4 דקות יותר? האם זה אומר שאנאנד הפתיע אותו?

    • איציק

      מגנוסון נתקע לזמן רב... מפתיע לפתיחת משחק (14 דקות הפרש).

    • אייל סגל

      זה לא מוזר, כי אנאנד היום הוא זה שגם סטה ממשחקים קודמים בדו-קרב (4.ד3 במקום 0-0 מול הגנת ברלין כמו במשחק הרביעי - אם כי לזה אני בטוח שקרלסן היה מוכן, כעיקרון) וגם שיחק את החידוש התיאורטי (10.ר-ז5 במקום פ[ב]-ד2, כפי שאנאנד עצמו שיחק מוקדם יותר השנה נגד ארוניאן - http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1715458) - אז טבעי שקרלסן לוקח לעצמו קצת זמן כדי להחליט מה לעשות. אם יצליח למצוא תשובה טובה הזמן הזה בהחלט יכול להשתלם.

  • אייל סגל

    נראה שקרלסן הצליח להפתיע את אנאנד "בחזרה", תחילה עם 10...ר-ה6 ועכשיו עם 13...פ-ב8 (כדי להביא את הפרש ל-ד7), כך שאנאנד עצמו גם כן יצא די מהר מההכנה שלו והזמנים על השעון התאזנו.

  • אייל סגל

    נכון למסע 24, לאחר החלפת הרץ השחור בפרש הלבן (כשעל הלוח נותרים רק מלכות וצריחים) - עמדת השחור נראית נטולת בעיות; לא נראה שאנאנד השיג משהו בכל התמרונים הקודמים. לשחור אפילו יוזמה מסויימת, בזכות הרעיון של קידום הרגלי ג' ל-ג4.

  • אייל סגל

    הגענו לסיום צריחים בו לשחור יתרון רגלי, אבל התוצאה הסבירה ביותר היא תיקו - בין השאר בגלל האקטיביות של הצריח הלבן לעומת הפאסיביות של עמיתו השחור. כמו כן, באופן מקביל למשחק מס' 4, נקודה מרכזית היא שיתרון רגלי בדרך-כלל אינו מספיק לניצחון בסיום צריחים כאשר כל הרגלים באותו האגף (שלושה נגד שניים באותו אגף הוא תיקו תיאורטי), כך שהעלמות הרגלים באגף המלכה תוביל ברוב המקרים היישר לתיקו. זו הסיבה בגללה קרלסן נמנע, למשל, מהסתעפות כמו

    П 39... Qxd6 40.Rxd6 Rxe3 41.Rd5 b4 42.cxb4 Rb3 43.b5 Rxb2 44.Rc5

  • איציק

    היה דיון מעניין לגבי הסגנון של מיכאיל טל. סגנון מאוד אטרקטיבי שבו הוא נהג להקריב חומר כדי לזכות באיכות. במקביל נאמר שסגנון כזה עכשיו היה מוביל לתוצאות מצערות בגלל כניסת המחשבים וניתוחי עומק שהוא מבטלים את ההקרבות הללו ומראים שיש בהם יותר נזק מיתרון. מעניין לדעת, האם במשך לימודי השחמט הבסיסים משחקים כמו של טל עדיין מהווים עיניין לימודי או המחשבים עיקרו לגמרי את המשחקים הללו מתוכן מועיל כלשהו. ובמבט רחב יותר, עד כמה משחקים של לפני אמצעה שנות ה-90-ים של המאה הקודמת עדיין רלונטים בלימוד הפורמאלי של השחמט.
    סליחה אם השאלה נראת קצת (או הרבה) מטומטמת, אך לאחד שלא מבין הרבה וחובב בלבד ברמה די נמוכה, זה נראה מעניין.

    • אייל סגל

      כן, בוודאי שכל המשחקים האלה עדיין מועילים ורלבנטיים - בדרך כלל ההמלצה ללמוד את משחקי השחקנים הגדולים חוזרת על עצמה שוב ושוב כששואלים שחקני צמרת איך הם עצמם למדו שחמט. הדבר היחיד שבאמת יכול להתיישן בהקשר זה הוא הפתיחות בהן השתמשו. אם שחקן בעל סגנון התקפי יצירתי ומומחיות בעמדות "כאוטיות" נוסח טל מגיע לסוג כזה של עמדה נגד שחקן שלא התכונן לעמדה הזו מראש, קיום של מחשבים לא ממש משנה. מה שנכון הוא שכאשר מנתחים הרבה מהמשחקים של טל בעזרת מחשב מגלים שההקרבות שלו לא היו לגמרי נכונות באופן "אוביקטיבי" (כלומר, שאם היריבים שלו היו מצליחים למצוא את המסעים המדוייקים ביותר הן היו נסתרות), אבל זה לא מבטל את הערך המעשי שיכול להיות לסוג כזה של משחק.

      • איציק

        תודה

  • אייל סגל

    נראה שקרלסן הצליח שוב לשבור את אנאנד בקרב התשה והוא מנצח.

  • אייל סגל

    לסיכום המשחק של היום, נצטט מהטוויטר של קספרוב:

    Tarrasch said, "before the endgame the gods have placed the middlegame." Sadly for Anand, in the endgame the gods have placed Carlsen!

    קרלסן הראה היום שוב שבעמדות "שקטות" בהן המשחק מתבסס בעיקר על תמרונים עמדתיים הוא מהגדולים בתולדות המשחק, ודאי הגדול ביותר מאז קרפוב. אנאנד ניסה היום הסתעפות שונה בהגנת ברלין מזו שבמשחק 4, שוב לא השיג דבר מהפתיחה, ונקלע למשחק תמרונים איטי שבו קרלסן תחילה השווה ואחר-כך השיג יתרון קל. למרות יתרון הרגלי של השחור נראה היה שהלבן צריך להיות מסוגל לחלץ תיקו בסיום הצריחים שנוצר על הלוח, אבל קרלסן המשיך בעקשנות טיפוסית ליצור לעצמו הזדמנויות מעשיות ולהתיש את אנאנד עד שזה האחרון נשבר וטעה.

    אגב, שני השחקנים חשבו במסיבת העיתונאים שאחרי 59...ו4 מצד השחור הלבן כבר אבוד, אבל כנראה שרק במסע ה-60 באה הטעות המכריעה של אנאנד. במקום 60.צ-א4, נראה ש-60.ב4! עוד היה יכול להציל את המשחק. ההסתעפות הקריטית היא:

    н 60.b4 h3 61.gxh3 Rg6 62.Rc7 f3 63.Re7+ Kf2 64.b5 Rg2+ 65.Kh1 Rg1+ 66.Kh2 Re1 67.Rxe1 Kxe1 68.b6

    והלבן מספיק להכתיר את הרגלי שלו ביחד עם זה השחור – לכן חיוני להתחיל לקדם אותו כבר במסע ה-60.

    4-2 לטובת קרלסן, עם ניצחון בשחור: מזה כבר יהיה לאנאנד קשה מאוד לחזור.

  • דוד

    נראה שקרלסן השתפר בסיומי צריחים מאז ההפסדים האחרונים לקרואנה, איבנצ'וק והאו...

  • דוד

    נקודה חשובה: טורי השחמט מלאים פרשנויות על "איפה טעה אנאנד". יש כאן ענין אחר. הטעויות של אנאנד לא היו מביאות אותו להפסד מול כל שחקן אחר, וקשה לחשוב על שחקן שבשעה הרביעית חמישית של המשחק מסוגל למצוא את המהלכים החזקים ביותר על הלוח, כמו קרלסן. השאלה היא לא איפה אנאנד טעה, אלא איפה קרלסן ניצח

    • שמעון כסאח

      נכון מאד.

  • oz

    משחקים 5-6 - עכשיו זה נגמר באמת

Comments are closed.