2013: סיכום שנה

קודם כל זו היתה שנת קרלסן, אבל קרו גם דברים אחרים; ויש פרסים

2013 היתה שנה דחוסה באירועי עלית. במסגרת סבב אליפות העולם, התקיימו בפעם הראשונה טורניר מועמדים והדו-קרב על האליפות באותה השנה (בשנות ה-80 וה-90 זה כבר קרה כמה פעמים עם גמר המועמדים, אבל אז תחרות המועמדים היתה בפורמט של דו-קרבות); בנוסף לכך, נערכו גביע העולם וארבע תחרויות גרנד פרי (מתוך שש; השתיים הנותרות נערכו בסוף 2012) של הסבב הבא. מחוץ לסבב, בשנים האחרונות נעלמו אמנם כמה טורנירים ותיקים, ובראשם לינארס (בספרד), שהיה היוקרתי ביותר, אבל השנה נוספו מספר טורנירים חדשים – כמו ציריך, הטורניר לזכר אליוכין, הטורניר בנורבגיה וגביע סינקפילד – שיש להמתין ולראות אם יתבססו כתחרויות קבועות בלוח השנה, וזאת לצד תחרויות ותיקות ששרדו כגון וייק אן זה, דורטמונד, והטורניר לזכר טל.

גם אם נשים בצד אירועים לנשים, אירועים של שחמט מהיר ואירועים קבוצתיים, ניתן איפוא לציין לא פחות מ-15 טורנירי-על (בכל אחד רשום גם הזוכה, או הזוכים):

וייק אן זה – קרלסן (בתוצאה פנטסטית של 13/10 – משווה את שיאו של קספרוב מ-1999, תוך שהוא מקדים בנקודה וחצי את המקום השני)

באדן באדן – אנאנד

ציריך – קרואנה

תחרות המועמדים (לונדון) – אחד הטורנירים הדרמטיים והמרתקים ביותר לא רק בשנים האחרונות אלא בתולדות השחמט בכלל. קרלסן וקרמניק בשוויון נקודות; קרלסן זוכה בשובר-שוויון

גרנד פרי צוג, שוויץ – טופאלוב (נקודה וחצי לפני המקום השני)

הטורניר לזכר אליוכין (פריז/סנט-פטרסבורג) – ארוניאן וגלפנד בשוויון נקודות; ארוניאן זוכה בשובר-שוויון

סטוונגר, נורבגיה – קריאקין

גרנד פרי סלוניקי – דומינגז

הטורניר לזכר טל (מוסקבה) – גלפנד

גרנד פרי בייג'ין – ממדיארוב

דורטמונד – אדמס

גביע סינקפילד (סנט לואיס) – קרלסן

גרנד פרי פריז – גלפנד וקרואנה בשוויון נקודות (אין שובר-שוויון)

בילבאו – ארוניאן

בוקרשט – קרואנה

וכמובן – גביע העולם (שהתקיים בטרומסה, נורבגיה) בו זכה קרמניק, והדו-קרב על אליפות העולם (שהתקיים בצ'נאי, הודו) בו ניצח קרלסן את אנאנד.

***********

אין ספק מיהו שחקן השנה – זה שזכה גם בטורניר המועמדים (שהתגלה כשלב הקשה באמת) וגם בדו-קרב על אליפות העולם, בעוד שני טורנירים יוקרתיים (וייק אן זה וגביע סינקפילד), וביסס את מעמדו כמס' 1 ברשימת הדירוג, בפער קבוע של 60-50 נקודות מהמקום השני. אם וכאשר קרלסן יזכה באוסקר ל-2013 (שיחולק במהלך 2014), הוא יהפוך לשחקן הראשון מאז קרפוב בשנות ה-70 שזוכה בו חמש פעמים ברציפות.

גם שתי התחרויות בהן השתתף השנה קרלסן ולא זכה – סטוונגר והטורניר לזכר טל – מעידות על היציבות הרבה שלו בין שחקני הצמרת; בשני הטורנירים הללו, בהם לא היה במיטבו, סיים במקום השני, בהפרש מינימלי של חצי נקודה מהמנצח (קריאקין וגלפנד, בהתאמה). לעומת זאת, קרמניק למשל – שהרשים מאוד בתחרות המועמדים ובגביע העולם – גם סיים במרכז הטבלה (בטורניר לזכר אליוכין) או בתחתית ממש (בטורניר לזכר טל) כאשר לא היה במיטבו.

זכייתו של ארוניאן בשני טורנירים (וכן ההתבססות שלו כמס' 2 בדירוג) היא הישג נאה, כמובן, אבל גם שיגרתי מבחינתו; במבחן החשוב ביותר – זה של תחרות המועמדים – נכשל. הוא החל את התחרות בלונדון כמתחרה העיקרי של קרלסן, אבל בחציה השני קרס והפסיד שלושה משחקים בארבעה סיבובים קריטיים, כך שבשני הסיבובים האחרונים כבר יצא מהתחרות על המקום הראשון. מבחינה זו, הפרש חצי הנקודה המינימלי בו סיים בסופו של דבר לאחר קרלסן וקרמניק (אחרי שניצח בסיבוב האחרון בעוד שניהם הפסידו בו) מרמה קצת.

זכייתו של קרלסן בדו-קרב נגד אנאנד היא כמובן בעלת חשיבות סמלית גדולה כמבשרת חילופי דורות בצמרת, אבל כפי שציינתי בפוסט קודם, תוצאות השנה הזו ככלל מעידות שמהלך כזה עדיין רחוק מהשלמה. אם מסתכלים על השחקנים הצעירים הבולטים ביותר מלבד קרלסן – נקמורה (שהוא כבר בן 26, אבל יש לזכור שפרץ לצמרת הגבוהה רק ב-2010), קרואנה וקריאקין – ניתן לראות שהצלחתם השנה היתה חלקית בלבד.

קרואנה השיג כמה הישגים נאים בהחלט בטורנירים, אבל נכשל במשימה החשובה ביותר מבחינתו – העפלה לתחרות המועמדים – למרות שבסידרת הגרנד פרי הגיע קרוב מאוד, מרחק 10 נקודות בלבד מהמקום השני (רק שני המקומות הראשונים מעפילים למועמדים). אבל בעצם ייתכן שעוד יגיע לשם, כיוון שכמי שסיים את הגרנד פרי במקום השלישי הוא ממלא המקום הראשון, ואנאנד עדיין לא הודיע אם בכוונתו להשתתף בתחרות המועמדים הקרובה (כמי שהפסיד בדו-קרב על אליפות העולם הוא נחשב ל- runner-up של הסבב האחרון ולכן כבעל זכות להשתתף בתחרות המועמדים, כפי שלגלפנד היתה זכות כזו להשתתף בתחרות בלונדון השנה). בעיתונות ההודית הופיעו כבר מספר דיווחים סותרים בעניין כוונותיו של אנאנד בעניין זה; מכל מקום, המלט על הגנגס יצטרך לסיים את התלבטויותיו עד ה-20 לינואר, שהוא המועד האחרון בו השחקנים יכולים לאשר את החוזים שנשלחו אליהם על-ידי פיד"ה.

נקמורה כבר טיפס עד למקום השלישי ברשימת מד-הכושר האחרונה, כשהוא עוקף את קרמניק (אם כי בהפרש מזערי), אבל גם הוא לא הצליח להעפיל לתחרות המועמדים, ובאופן כללי יותר ראוי לציין שעד היום זכה רק בטורניר-על קלאסי אחד (וייק אן זה 2011, במהלך התקופה הקצרה יחסית בה עבד עם קספרוב). אמנם, לא מעט פעמים נקמורה מסיים בצמרת, אבל יש בכך לעתים קרובות משהו מטעה – כי אם מסתכלים על מהלך התחרות רואים שהוא מפסיד במשחקים מכריעים (למשל, שני ההפסדים הרצופים שלו לגלפנד וקרלסן בטורניר לזכר טל השנה, לאחר התחלה מצויינת), וכאשר הוא כבר לא מועמד רציני למקום ראשון והלחץ מוסר מעליו מבחינה זו הוא מסיים חזק.

קריאקין הרשים מאוד בטורניר בנורבגיה, אבל פחות בתחרויות אחרות. הוא דווקא העפיל בסופו של דבר לתחרות המועמדים, אבל בזכות מידה לא קטנה של מזל – כיוון שקרמניק העפיל לתחרות זו פעמיים (גם בזכות מד-כושר וגם בזכות הגעה לגמר גביע העולם), וכך פינה עבור קריאקין את משבצת מד-הכושר.

שחקן צעיר נוסף אותו ראוי להזכיר בהקשר זה הוא מקסים ושייה לגראב (מאותו שנתון של קרלסן וקריאקין), שנראה כי השנה החל להתבסס בצמרת הגבוהה באמת. הוא טיפס עד למקום ה-15 בדירוג העולמי, תוך שהוא זוכה בטורניר חזק ב-ביל ומגיע לחצי הגמר בגביע העולם (בעקבות נצחונות על גלפנד וקרואנה) – אם כי בפרס הגדול באמת, כלומר העפלה לתחרות המועמדים, לא הצליח לזכות לאחר שהפסיד שם לקרמניק ולא הגיע לגמר עצמו.

באשר לשחקנים הותיקים, מלבד קרמניק ראוי לציין את הקאמבק של טופאלוב, שלאחר תקופת דעיכה מסויימת (מאז הפסדו לאנאנד בדו-קרב על אליפות העולם ב-2010) הרשים בסידרת הגרנד פרי שדרך הזכייה בה העפיל לתחרות המועמדים, תוך שהוא חוזר ומבסס את מעמדו בעשירייה הראשונה. וכמובן – את בוריס גלפנד, שגם הוא היה אחד השחקנים הבולטים. מעניין שהישגיו של גלפנד השנה היו במובן מסויים בעלי אופי הפוך ממה שהתרגלנו אליו בשנים האחרונות, בהן הצטיין בתחרויות השייכות לסבב אליפות העולם בעוד שהוא משיג תוצאות בינוניות למדי בתחרויות אחרות. השנה, במסגרת סבב אליפות העולם, גלפנד סיים במקום חמישי-שישי (במשותף עם גרישצ'וק) בתחרות המועמדים בלונדון, ונכשל בנסיונותיו להעפיל לתחרות המועמדים הבאה הן דרך גביע העולם והן דרך הגרנד פרי (אם כי בגרנד פרי סיים בתוצאה מכובדת בהחלט, במקום הרביעי בדרוג הכולל). אבל לצד זאת, סיים במקום ראשון משותף עם ארוניאן בטורניר לזכר אליוכין (כשארוניאן מוכרז כמנצח בזכות שובר שוויון) וזכה בניצחון יוקרתי מאוד בטורניר לזכר טל – החזק ביותר השנה מלבד תחרות המועמדים – תוך שגם הוא מבסס מחדש את מקומו בעשיריית הדירוג הראשונה, לאחר שירד כבר לאיזור המקומות ה20-15. וכל זה בגיל 45.

***********

ואם הזכרנו את גלפנד, כמה מלים נוספות לגבי השחמט הישראלי.

למקסים רודשטיין, הישראלי מס' 2, היתה שנה טובה למדי – הוא מסיים אותה במקום ה-61 ברשימת מד-הכושר של ינואר 2014, עם 2682 נקודות – שיא קריירה שלו (את השנה החל עם 2616 נקודות, מחוץ למאייה הראשונה, אם כי היו תקופות קודמות בהן כבר הגיע לאיזור ה-2650). במהלך השנה זכה בתחרות הפתוחה של יוניבה בהולנד, ובכמה תחרויות פתוחות נוספות סיים במקום ראשון משותף (בנקודות) עם מספר שחקנים אחרים, אבל החמיץ זכייה בגלל שובר שוויון נחות.

בשחמט נשים, מרסל אפרוימסקי זכתה במקום שני באליפות אירופה עד גיל 18, וכפי שניתן לראות בקישור שנתתי קודם לכן ל-chessbase, היא מדורגת כרגע במקום ה-12 בעולם בין הנשים עד גיל 20. אנסטסיה וולר זכתה באליפות אירופה עד גיל 10, ובאליפות העולם לנוער שהתקיימה לאחרונה סיימה בעשירייה הראשונה בקבוצת הגיל שלה.

בנימה פחות חיובית, ישראל התבזתה כשבגלל בעיות תקציביות נשלחה לאליפות אירופה לקבוצות נבחרת נוער שסיימה במקום ה-28 מבין 38 נבחרות – דבר המשול לשליחת קבוצת נוער למשחק בליגת העל בכדורגל כדי שתחטוף שישייה או שביעייה. כדאי להזכיר שנבחרת ישראל בהרכבה הראשון כבר עמדה פעמיים על הפודיום הן באליפויות אירופה (כסף ב-2003 ו-2005) והן באולימפיאדות (כסף ב-2008, ארד ב-2010).

[יש להדגיש כי אין כאן אף בדל טענה כלפי השחקנים עצמם שנשלחו לתחרות – תמיר נבאתי, גיל פופילסקי, דני רזניקוב, טל בראון ואביטל בורוחובסקי – שעשו כמיטב יכולתם, ולהוציא את נבאתי (ששיחק על הלוח הראשון והקשה ביותר) גם השיגו תוצאות טובות למדי בהתחשב במד-הכושר שלהם.]

אירוע נוסף שאפשר להגדיר אותו לפחות כבעייתי, אם כי מסיבות אחרות, הוא השתתפותה של ישראל באליפות העולם לנוער באבו דאבי (דבר חיובי כשלעצמו) תוך העלמת זהותה הישראלית של המשלחת באתר הרשמי של התחרות ורישומם של השחקנים הישראלים תחת "פיד"ה". איגוד השחמט טוען כי הדבר נבע מדרישה של גורמי האבטחה הישראלים, ואף פורסמה בעניין זה הודעה רשמית באתר של פיד"ה.

***********

ועכשיו לפרסים! (חוץ מזה של שחקן השנה, שהוא כאמור מובן מאליו)

בפרס המשחק הטקטי של השנה זוכה הניצחון של אנאנד על ארוניאן מוייק אן זה:

המשחק התנהל בהסתעפות מראנו של ההגנה הסמי-סלאבית – פתיחה חריפה שאנאנד מתמחה בה, ושהביאה לו שני נצחונות בשחור בעלי חשיבות מכריעה בדו-קרב על אליפות העולם נגד קרמניק ב-2008 (בהסתעפות אחרת מזו ששוחקה במשחק הנוכחי, עם 8…א6 במקום 8…ר-ד6). המשחק טופאלוב – קסימדז'אנוב שנערך מספר חודשים לפני זה הנוכחי היה יכול לרמוז לכך שאנאנד מוכן היטב גם כאן – אז שיחק הלבן 12.ב4 (במקום 12.פ-ז5 שניסה ארוניאן), ונתקל בתשובה 12…ג5!! שמסע הלבן מעוניין למנוע אותה, ושפחות או יותר כופה תיקו. קסימדז'אנוב, שהפתיע את טופאלוב במסע הזה, היה חבר קבוע בצוות העוזרים של אנאנד בשנים האחרונות.

גם על המסע ה-12 של ארוניאן אנאנד הגיב ב-12…ג5!, בלי לטרוח להגן על הרגלי ב-ח7 – חידוש תיאורטי שהוא גם המסע האגרסיבי ביותר העומד לרשות השחור: פותח את האלכסון הארוך עבור הרץ ב-ב7, תוקף את מרכז הרגלים הלבן תוך החלשת ד4 (דבר שיתגלה כבעל חשיבות רבה), ומכוון לפתיחת הטור ג' עבור הצריח ב-ג8. ארוניאן כנראה לא דייק במסעיו ה-13 (עדיף ר:ח7+) וה-14 (עדיף ח3), ולאחר מסעו המרהיב של אנאנד 15…ר-ג5!!:

bview1

כבר נקלע לעמדה קשה. הקרבת הכלי של השחור היא מדומה, כיוון שאחרי 16.ד:ג5 (16.פ:ו8?? מפסיד מייד ל-16…ר:ד4+, ואם 17.מ-ח1, 17…מה-ח4 מוביל למט) 16…פ:ג5 ללבן אין דרך טובה להגן על הרץ ב-ד3, המותקף פעמיים; נסיגה שלו ל-ה2 תפסיד ל-17…מה-ד4+. לכן, הלבן ייאלץ להחזיר את החומר עם 17.מה-ה2 או 17.פ:ו8, אפשרויות שיובילו לאחר סידרת מסעים כפויים לעדיפות של השחור (ההסתעפויות המלאות מופיעות בלוח החי).

ועדיין 16.ד:ג5 היתה האפשרות הטובה ביותר שעמדה לרשותו של הלבן, כיוון שהמסע 16.ר-ה2? ששיחק ארוניאן מוביל להפסד כפוי לאחר עוד מסע ראווה של השחור, 16…פ(ד)-ה5!!. גם כאן יש הקרבת כלי, ובמקרה זה הלבן בשום אופן אינו יכול לקבל אותה, כי הכאת הפרש – או הרץ על ג5, שעדיין "תלוי" – תוביל להפסד מיידי, שוב בעקבות שח מלכה על ד4. מסעים 18-17 היו כפויים, ולאחר 19.פ:ו8 התקבלה העמדה הבאה:

bview2

כאן שיחק אנאנד מסע מרהיב שלישי: 19…ו5!!, שהוא היחיד המוביל לניצחון למרות שבאופן זמני הוא מותיר את השחור בגירעון צריח שלם. טבעי, לכאורה, ללכוד בחזרה את הפרש עם המלך או לשחק מייד 19…מה-ח4 כדי לאיים במט, אלא שבתגובה לשני המסעים האלה הלבן יכול לשחק 20.מה-ח7! ולבלום את התקפת השחור; מטרת המסע ו5 היא בדיוק למנוע את תמרון המלכה הזה. כעת, 20.פ-ז6 הוא הדרך היחידה של הלבן למנוע מה-ח4 קטלני מצד השחור, אלא שהלחץ אותו מפעילים הכלים השחורים (במיוחד צמד הרצים האימתני בשילוב עם הפרש על ז4) על עמדת הלבן הוא כה גדול, עד שהשחור יכול להרשות לעצמו להוציא את המלכה לפעולה בהדרגה, כפי שהוא עושה במסעים 22-20.

לאחר 22…מה-ח5, השחור מאיים מה:ח3+ ומט (כיוון שהרגלי ב-ז2 מרותק על האלכסון הארוך). הדרך הטובה ביותר, יחסית, להתגונן מפני האיום הזה היתה 23.צ-ו3, אבל גם כך הלבן נקלע לסיום נחות מאוד שהוא כנראה אבוד באופן מעשי, כפי שמראה ההסתעפות המופיעה בלוח החי. במקום זאת, ארוניאן שיחק 23.מה-ד3? ואיפשר לאנאנד לזכות מייד באמצעות מסע אלגנטי נוסף, 23…ר-ה3!, החוסם את השורה השלישית בפני המלכה הלבנה ומחדש באופן מכריע את האיום על ח3.

כפי שאנאנד ציין בראיון אחרי המשחק, המופיע בוידאו שלמטה, יש כאן מוטיבים טקטיים המזכירים משחק התקפה קלאסי, מהידועים ביותר בתולדות השחמט – הלוא הוא רוטלווי – רובינשטיין 1907. נקודה נוספת העולה מדבריו היא שהמשחק התבסס על הכנה מוקדמת שעשה לקראת הדו-קרב עם גלפנד, אבל שלא זכר את כולה והיה צריך לשחזר חלק ניכר ממנה (או לנתח בכוחות עצמו על גבי הלוח החל מנקודה מסויימת). אפשר לומר, איפוא, שמצבו של אנאנד במהלך המשחק היה דומה לזה של מי שצריך לפתור תרגיל טקטי – אמנם בדרגת קושי גבוהה במיוחד. ההבדל המהותי בין תרגילים כאלה לבין משחק "נורמלי" הוא שבמשחק אף אחד לא ניגש אל השחקן בנקודה מסויימת ואומר לו: "כאן יש ניצחון כפוי, עכשיו תמצא אותו"; אבל ההכנה הביתית של אנאנד הביאה אותו למצב בו ידע, החל מנקודה מסויימת, שיש ניצחון (או לפחות יתרון גדול) לשחור והיה "רק" צריך למצוא אותו. מבחינה זו, ייתכן והמשחק נגד ארוניאן מצביע פחות על גדולתו של אנאנד עצמו כשחקן ויותר על גדולתו של צוות העוזרים שעבד עבורו בין 2007/8 ל-2012, ובראשו פיטר היינה נילסן ורוסטאם קסימדז'אנוב.

ציון לשבח בקטגוריה הטקטית מקבלים שני משחקים נוספים: פרידמן – ניידיץ' מבאדן-באדן (החל מ-21…פ(ד)-ו3+!) וקמסקי – ממדיארוב משמינית גמר גביע העולם (ניתחתי את המשחק בפוסט הזה).

***********

בפרס המשחק העמדתי של השנה (וגם סיום השנה) זוכה משחק נוסף מוייק אן זה – הניצחון של קרלסן על קריאקין:

בניגוד למשחק ארוניאן – אנאנד, כאן לא היה להכרעה כל קשר להכנה ביתית כלשהי. קרלסן (כרגיל) לא השיג שום יתרון ממשי בפתיחה, אבל הצליח בהמשך (כרגיל) להשיג יתרון כתוצאה ממשחק תמרונים, כשהוא מנצל הזדמנות טקטית שהעניק לו המסע ה-45 של השחור כדי לפשט את העמדה לכדי סיום עדיף. אחרי 52.ר:ג4:

bview3

די ברור שללבן יתרון עמדתי בסיום שנוצר – הרץ שלו אקטיבי יותר מזה של השחור, ורגלי אגף המלך שלו, בו יש לו יתרון מספרי (ארבעה לעומת שלושה), יכולים להתקדם, בעוד שרגלי השחור באגף המלכה, בו לשחור יתרון מספרי (שניים לעומת אחד) סטאטיים לגמרי. קרלסן המשיך לתמרן במשך 15 מסעים נוספים, אבל לא הצליח לפרוץ את עמדתו של קריאקין, שבחר בהגנה אקטיבית עם הצריח שלו – כך שנסיון לשפר את העמדה בעזרת קידום המלך עם 63.מ-ה4, למשל, ייענה ב-63…צ-ז1! התוקף את בסיס הרגלים הלבנים.

קרלסן בחר, לפיכך, להביא את העמדה לכלל "משבר" באמצעות קידום הרגלים באגף המלך במסעים 67 ו-68 (ז4 ו-ח5), כדי לפרוץ את עמדת השחור. מעניין לבחון בהקשר זה את הערכות המחשב (שניתן לראות אותן כאן, בצד שמאל): החל ממסע 52 הודיני מראה יתרון של כ-0.80-0.70 לטובת הלבן (כלומר, כזה השקול ל80-70 מאיות רגלי), עד למסע 67.ז4 – המסומן כשגיאה (בצבע אדום), כיוון שהוא מאפשר לשחור לכפות תיקו (ולכן ההערכה יורדת ל-0.00, כלומר ללא עדיפות לשום צד). רגע המפתח מגיע לאחר המסעים 67…ח:ז4 68.ח5:

bview4

הלבן מאיים לזכות על-ידי ח6+. לשחור יש כאן אמנם תיקו, אבל ישנה רק דרך אחת לכפות אותו, והיא כרוכה בדרגה גבוהה מאוד של סיכון – צריך לשחק 68…ז:ח5!, להקריב את הרץ על ו8 (כי כתוצאה מהכאת הרגלי על ח5 ללבן יתאפשר לשחק ו5 ולאחר מכן ו6+), ולקדם את הרגלים באגף המלך בתמיכת המלך השחור. כפי שמראות ההסתעפויות המפורטות המופיעות בלוח החי, הלבן צריך אפילו להיזהר במקרה כזה כי הוא יכול להפסיד אם לא ידייק.

אבל באופן מעשי קשה לשחקן אנושי למצוא את ההסתעפויות האלה, או לפחות להעריך באופן מדוייק את מה שהן מאפשרות להשיג – וקריאקין (שגם היה בדוחק זמן לעומת קרלסן) אכן החמיץ את האפשרות, ניסה להתגונן מפני האיום ח6+ על-ידי 68…צ-ח1? והפסיד, לאחר שהיוזמה שהצליח הלבן לפתח באגף המלך התגלתה כמכריעה. לעומת זאת, אם קרלסן היה ממשיך לשחק במסעים 68-67 את המסעים המומלצים על-ידי המחשב כנראה שלא היה מצליח לנצח, למרות שהמחשב היה ממשיך להראות יתרון מסויים ללבן, כיוון שעמדת השחור היתה נותרת יציבה.

ניתוח מפורט יותר של מה שקרה בחלקו האחרון של המשחק ניתן למצוא בוידאו הבא של דניאל קינג:

כפי שקינג מציין, נקודה חשובה בסיום זה היא האופן בו נוכחותם של רצים שוני מסלול על הלוח עוזרת לקרלסן לנצח – למרות שבדרך-כלל רצים שוני מסלול נחשבים כגורם המגביר את סיכויי התיקו בסיומים (כיוון שהם מאפשרים לצד המתגונן לחסום בקלות יחסית רגלים חופשיים של היריב). הסיבה לכך היא נוכחותם של הצריחים על הלוח לצד הרצים: כאשר ישנם כלים נוספים (מלבד הרצים) בעזרתם אפשר לתקוף את עמדת היריב, נוכחותם של רצים שוני מסלול יכולה לעזור דווקא לצד המתקיף, כיוון שבנסיבות מסויימות הוא משחק כביכול עם רץ עודף; במשחק שלפנינו, למשל, השחור לא יכול להשתמש ברץ הערוגות הכהות שלו כדי להגן על הרגלי ב-ז6 (ערוגה בהירה) מפני התקפת הלבן עליו הנבנית החל ממסע 70.

ציון לשבח בקטגוריה העמדתית מקבלים שני משחקים נוספים: הניצחון השני של קרלסן על גלפנד מתחרות המועמדים (ניתחתי חלק מהמשחק, תוך התמקדות במסעים 29-19, בפוסט הזה; הערות נוספות על חלקו האחרון של המשחק ניתן למצוא כאן); וכן הניצחון של נקמורה על קריאקין מהטורניר לזכר טל (ניתן לראות את נקמורה מנתח את המשחק כאן).

***********

פרס החידוש התיאורטי של השנה מוענק במשותף ל-12…ג5! מהמשחק ארוניאן-אנאנד, ולהקרבת הכלי הבאה של גרישצ'וק נגד סוידלר במשחק שלהם מתחרות המועמדים בהגנה ההודית של המלך:

bview5

12…פ:ג4!?! 13.ר:ג4 ב5; המשחק כולו הוא מרתק ולא-שגרתי – בעצם, אני בוחר בו גם לתיקו השנה. קספרוב, אגב – כהרגלו מאז שפרש כאשר מישהו משחק חידוש תיאורטי מבריק – אמר שניתח את ההסתעפות הזו עבור השחור כבר בשנות ה-90, אך מעולם לא יצא לו להשתמש בה.

עיוורון השנה:

bview6

זו העמדה במשחק איוונצ'וק – קרמניק בסיבוב האחרון של תחרות המועמדים לאחר 35.צ:א6; בשלב זה, עמדתו של קרלסן במשחק המקביל נגד סוידלר כבר התמוטטה. 35…צ:א6 36.צ:א6 פ-ו4+! היה כופה לפחות תיקו (הסבר מפורט ניתן למצוא כאן) ושולח את קרמניק, במקום את קרלסן, לדו-קרב על אליפות העולם מול אנאנד. במקום זאת, קרמניק שיחק 35…צ-ג8? ולאחר 36.צ-ח1 איוונצ'וק הבטיח את עמדת המלך שלו ושמר על יתרון רגלי ללא כל פיצוי לשחור. בעקבות 36…צ-ג7 37.ר:ה6 צ:ה6 38.ב5! עמדת השחור התמוטטה במהירות וקרלסן זכה בתחרות המועמדים.

הבחירה כאן נובעת, כמובן, מהאפקט הדרמטי של הטעות יותר מאשר מעצם חומרתה. טעויות גסות בהרבה, במשחקים ברמות הגבוהות ביותר, ניתן למצוא למשל ב-28.פ-ו1?? של אנאנד במשחק התשיעי בדו-קרב על אליפות העולם; או 21…מה-ב8?? של קרמניק נגד אנאנד בציריך; או 14…ח:ז6?? – בעמדה תיאורטית – של קרואנה נגד נקמורה בגרנד פרי פריז (מסע לאחר מכן, 15…ר:ד4 במקום 15…מה:ד4 ששוחק על-ידי קרואנה מפסיד ל-16.מה-ח6: לדוגמה, 16…מה-ד6 17.מה-ח7+ מ-ו8 18.צ:ד4! מה:ד4 19.מה-ח8+ מה:ח8 20.צ:ח8+ מ-ז7 21.צ:ד8).

הפתעת השנה: דמיטרי אנדרייקין, שברשימת הדירוג האחרונה בקושי נכנס לטופ-50, מגיע לגמר גביע העולם ומעפיל לתחרות המועמדים הקרובה.

תמונת השנה: אלוף העולם החדש מושלך לברכה על-ידי חברי המשלחת הנורבגית, וחורג לכמה שניות מקור-הרוח הסקנדינבי שלו:

אם מישהו רוצה להציע מועמדים אחרים לקטגוריות הנ"ל (או לקטגוריות אחרות) הוא מוזמן, כמובן, לעשות זאת בהערות.

קומדיה של טעויות
וייק אן זה: מחצית הדרך

תגובות

  • היסטוריון לענייני ספורט .

    תודה רבה. תמשיך לכתוב ,לענ"ד הגולש הממוצע לא מבין כ"כ ע"מ להגיב אך בהחלט אתה פותח לנו צוער לעוד ענף "ספורט "

    • Yavor

      צוהר, לא צוער

  • רני

    בלוגר הספורט של השנה : אייל סגל.
    תודה גדולה.

    • דורפן

      +1.

  • דורפן

    ועכשיו שאלה תאורטית:

    לי יש בעיה עם תחרות מועמדים שאינה בפורמט אליפות העולם עצמה. הייתי רוצה לראות 8 מועמדים בפורמטים של הטוב מ-6.

    האם אתה חושב שלארוניאן יש סיכוי מול קרלסן בפורמט דו קרב?

    • אייל סגל

      כן, לארוניאן יש סיכוי, אבל נכון לאיך שהשניים נראים כעת אני חושב שקרלסן עדיין פיבוריט ברור במקרה כזה. נראה לי שקרמניק – אם הוא במיטבו, כמו בזמן תחרות המועמדים או גביע העולם – הוא זה שיכול כרגע לתת את הפייט הכי טוב לקרלסן (לא בגלל שהוא יותר טוב מארוניאן באופן "מוחלט", אבל המצ'-אפ איתו נראה יחסית פחות נוח לקרלסן אם לשפוט על פי היסטוריית המפגשים).

      לגבי פורמט המועמדים, נראה לי שגורם מפתח הוא שפיד"ה לא מעוניינת לארגן יותר מאירוע מועמדים אחד לסבב, ולכן האפשרויות הן או טורניר או סידרת דו-קרבות קצרים כמו שהיתה בקאזאן 2011 (כשגלפנד זכה) – הטוב מ-4 ברבע וחצי הגמר והטוב מ-6 בגמר; דו-קרבות יותר ארוכים (נניח, 8-6-6) כבר אי-אפשר ממש לדחוס לתוך אירוע רציף אחד. ותחרות המועמדים בקאזאן הוציאה שם רע לפורמט בגלל: 1.הריבוי העצום של תוצאות התיקו במשחקים הקלאסיים (27 מ30 - 90%) 2.זה שרוב הדו-קרבות הוכרעו בסופו של דבר בשוברי-שוויון של משחקים מהירים ו-3.זה ששני הפיבוריטים (ארוניאן וקרמניק) הודחו בשוברי-שוויון כאלה בגלל מה שנתפש כאסטרטגיה "צינית" של גרישצ'וק, שלא התאמץ בכלל לנצח בחלק הקלאסי.

  • IC

    סיכום נפלא!

    אהבתי את העקיצה לכיוון קספרוב, אמנם אי אפשר להוכיח את זה, והוא אכן נשמע כמו תקליט שבור, אבל בזמנו הוא הקדים את המתחרים מבחינת חידושים בכמה שנות אור, וסביר להניח שביום פרישתו היו לו מספיק חידושים לכמה רוטציות של דו קרבות אליפות עולם.

    • אייל סגל

      כן, זה נכון - וגם ההודית של המלך, באופן ספציפי, היתה ידועה כמומחיות שלו. אגב, שני מקרים ספציפיים נוספים שזכורים לי בהקשר זה הם לגבי המשחק של ניידיץ' נגד קרמניק מדורטמונד 2008 בהגנת פטרוב (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1496530) - הקרבת הצריח על-ידי 19.מה-ד2, עם הרעיון 19...מה:ה5 20.מה-ב4+, שקרמניק לא העז לקבל אותה, וקספרוב אמר שניתח אותה כבר בזמן הדו-קרבות שלו עם קרפוב; ולגבי המשחק של קרלסן נגד ארוניאן בפתיחה הסקוטית מוייק אן זה 2011 (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1604343) - המסע 12. 0-0-0 היה חידוש של קרלסן שהתגלה כלא כל-כך מוצלח, והעיתונאי מיג גרינגרד, שעובד עם קספרוב, אמר ששאל אותו לגבי זה (גם הפתיחה הסקוטית היתה חלק קבוע מהרפרטואר של קספרוב), וקספרוב אמר לו שיש לו ניתוח מ-1993 שמראה שהמסע מספיק רק לתיקו.

  • Zak

    יופי של סיכום, טוב להיזכר בכל המשחקים המרתקים הללו מחדש. תסלח לי על הפרובינציאליות, אבל אולי אפשר להכניס את הנצחון של גלפנד על נקמורה בניידורף לרשימת המשחקים הגדולים של השנה? "תיקו השנה" גם יכול להיות אנאנד-קרלסן בהגנת ברלין, וגם הנצחון של קרמניק על אנדרייקין ראוי אולי לציון בתחום המשחק העמדתי. היתה שנה פשוט נהדרת ואיכותית עם המון מה להזכיר.

    • אייל סגל

      האמת היא שלגלפנד היו השנה שני נצחונות נהדרים על נקמורה בסיציליאנית, שלשניהם גם היתה חשיבות דרמטית במהלך הטורניר ששוחקו בו מבחינת המאבק על המקום הראשון. אחד הוא אכן המשחק בניידורף, מהגרנד פרי בפריז (לא יצא לי לכתוב על הטורניר בפירוט, אבל ניתן לראות ניתוח חי טוב של המשחק בצ'ספרו - http://www.chesspro.ru/chessonline/onlines/index_5245.html, או בתרגום גוגל לאנגלית http://translate.google.com/translate?hl=en&ie=UTF8&sl=ru&tl=en&u=http://chesspro.ru/chessonline/onlines/index_5245.html&sandbox=0&usg=ALkJrhj7af1Zii1UXbVjuckpG6qLgVA67A); והשני הוא המשחק בסוושניקוב מהטורניר לזכר טל, שניתחתי אותו בפוסט השני על הטורניר מה-24 ביוני. גם הניצחון של קרמניק על אנדרייקין אכן מרשים מאוד – מסוג המשחקים בהם קשה אפילו להצביע בבירור על שגיאה של הצד המפסיד (ניתחתי אותו בפוסט על גמר גביע העולם מה-3 בספטמבר).

      לגבי הקטגוריה של תיקו השנה, חוץ מהמשחק בין אנאנד לקרלסן (אני מניח שאתה מתכוון לרביעי בדו-קרב - היו שם כמה בהגנת ברלין), עוד משחק שראוי מאוד לציון לשבח, כשאני חושב על העניין, הוא זה שבין מורוזביץ' ונקמורה מגרנד פרי סלוניקי (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1718704), גם כן בניידורף.

  • אלכס דוקורסקי

    אייל, סיכום שנה מעניין מאוד. אני בור גמור בשחמט (מלבד הכרת שמותיהם של מספר אלופי עולם מן העבר) ולכן אתנצל מראש אם שאלותיי הינן חסרות טקט או שתשובתיהן ברורות.
    הזכרת במהלך דבריך את שחמט הנשים (מן ההיבט הישראלי). מדוע הנשים אינן משחקות בטורנירי הגברים? האם הינך חושב שאישה תוכל לזכות, ביום מן הימים, באליפות העולם, תוך שהיא גוברת בדרך על הגברים החזקים ביותר.
    ברור לי היטב כי המשחק דורש כושר גופני גבוה מאוד. ידוע כי פעילות המוח מצריכה הוצאה אנרגטית גבוהה מאוד. השחקנים המובילים מתאמנים ומשחקים במשך שעות ארוכות. ועדיין, המשחק נבדל, מן ההיבט הפיזי, מענפי הספורט "הרגילים". מאוד מעניין, אם כך, האם השחקנית הטובה בעולם כיום מסוגלת לשחק ברמה שווה מול קרלסן, למשל?

    • אייל סגל

      אין על מה להתנצל... העובדה היא שבדרגים הגבוהים השחמטאים הטובים ביותר חזקים באופן משמעותי מהשחמטאיות הטובות ביותר - תשווה את מדי-הכושר ברשימות הטופ-100 הכלליות לרשימות של הנשים, גם בוגרים וגם צעירים, בלינק שכבר נתתי בפוסט (http://en.chessbase.com/post/january-2014-ratings-nakamura-now-third). לכן ישנן תחרויות לנשים בלבד (כולל אליפות עולם), אבל אין דבר כזה תחרויות לגברים בלבד – כל התחרויות שאינן לנשים בלבד פתוחות כעיקרון מבחינה מגדרית. מבין התחרויות מהסוג האחרון, ישנם הטורנירים היוקרתיים שאליהם מוזמנים מספר מצומצם יחסית של שחקנים על-ידי המארגנים, ודה-פקטו תחרויות כאלה הן בינתיים כמעט אך ורק לגברים, כי ככלל נשים לא חזקות מספיק כדי שיהיה הגיוני להזמין אותן לשם.

      לגבי הסיבות לכך - פיזיות/קוגניטיביות/חברתיות - אפשר להתווכח עד אינסוף. לדעתי אין לנו (עדיין?) באמת מספיק אינפורמציה כדי לדעת, והדיעה של כל אחד בעניין נקבעת בעיקר לפי השקפת העולם הכללית שלו. אם אתה רוצה, אתה יכול לראות דוגמה מעניינת לויכוח כזה בשני פוסטים של דורפן שהופיעו בזמן הדו-קרב אנאנד-גלפנד - תסתכל קודם בתגובות לפוסט "מועדון השחמט המרכזי" (החל ממס' 17) ואחר-כך ב"על נשים בשחמט. לא בדיוק מה שחשבתם" (גם הפוסט וגם התגובות).

      יש אישה אחת בתולדות השחמט שחורגת מההכללות הללו - ג'ודית פולגר מהונגריה, שההישגים שלה הם לחלוטין off the charts ביחס לנשים, ושגם נמנעה תמיד מתוך עיקרון לשחק בתחרויות נשים. בשיאה, לפני כעשור, היתה מדורגת מס' 8 בעולם (אותו מקום שכיום גלפנד נמצא בו ברשימת הדירוג) וסיימה במקום השני, חצי נקודה אחרי אנאנד, בטורניר וייק אן זה 2003 - שזה משול, לצורך העניין, לאישה שתגיע לגמר של גרנד סלאם בטניס גברים. גם כיום, כשפולגר כבר כמה שנים במצב של חצי-פרישה משחמט מקצועני, היא עדיין מקדימה בהרבה את האישה מס' 2, האו ייפאן הסינית (אלופת העולם הנוכחית), שמדורגת באיזור המקום ה-150 בעולם, ושגם היא מקדימה בהרבה את הנשים האחרות החל ממס' 4.

  • אלכס דוקורסקי

    אייל, תודה רבה על התשובה המפורטת והמקיפה! החכמתי. אקרא בהמשך בתשומת לב את הקישורים.

  • אשר

    תודה על שנה נפלאה.
    חזרתי לשחק שחמט ואפילו מגיע למועדון השחמט של עמק הירדן:)
    יש לי 2 שאלות ברשותך:
    מהו אתר השחמט הישראלי המוביל בו ניתן למצוא מידע על אירועים בארץ, ניתוחי משחקים איכותיים וכו'?
    כיצד ניתן לשפר את הביצועים בend game האם יש תרגילים במיוחד לכך והיכן ניתן למצוא זאת?

    עוד קטנה: מה הטורניר הגדול הבא?
    בברכת שחמט להמונים

    • אייל סגל

      לגבי אתר על שחמט בישראל, אני מניח שהדבר הקרוב ביותר למה שאתה מחפש הוא פשוט האתר הרשמי של איגוד השחמט (http://www.chess.org.il)

      לגבי סיומים – אני מתאר לעצמי שעם קצת שימוש בגוגל אפשר למצוא כל מיני אתרים רלבנטיים ברשת. מבחינת ספרי לימוד – בערך של ויקיפדיה (http://en.wikipedia.org/wiki/Chess_endgame_literature) יש בסוף ביבליוגרפיה מוערת די טובה. במדור
      Large, more comprehensive one-volume books רשומה סידרה של ספרים קלאסיים, כולם טובים מאוד – במיוחד ארבעת הראשונים (פיין/בנקו, מילר/למפרכט, דבורצקי וסילמן). אלה ספרים כלליים – במדורים שמתחת ניתן למצוא גם ספרים על נושאים ספציפיים יותר.

      הטורניר הגדול הבא הוא וייק אן זה (או Tata Steel, על שם הספונסר), שמתחיל עוד כמה ימים ב-11 בינואר. אגב, יש רשימה של אירועים עתידיים כאלה, שמתעדכנת באופן קבוע, בתחתית האתר של מד-הכושר החי (http://www.2700chess.com).

  • גיל

    כל הכבוד על הסיקור הממצה. אני מתאר לעצמי שלא קל לכתוב פוסטים על שחמט כי יש הרבה פרטים קטנים לעבוד עליהם ולכן גם לדעתי זה בלוג השנה.

    שאלה קטנה לגבי הניתוחים של קספרוב. למה הוא לא משתף את העולם בכל מיני חידושים שמעולם לא השתמש בהם? הרי הוא כבר לא ישתמש בהם לא? האם זה בגלל שהוא שומר אותם לשחקנים שאולי יעבוד איתם (הוא בכלל עובד עם מישהו היום)? או שאולי ברגע שחושפים משהו כזה שלא בזמן משחק זה לא כל כך מעניין? יש תקדים לשחקנים שדנים בכל מיני חידושים תאורטיים שלא שיחקו אותם עדיין?

    • אייל סגל

      טוב, אף אחד (חוץ מקספרוב עצמו) לא באמת יודע אם ואיזה חידושים תיאורטיים משמעותיים עוד נותרו לו בארסנל... אבל אני מניח שהמחשבה עליו כמי שיש לו ארסנל כזה מעניקה לו לכל הפחות כח תדמיתי שהוא לא רוצה להיפרד ממנו – ומי יודע, אולי הוא עוד מתכנן לעבוד עם מישהו (כרגע הוא עסוק בריצה לנשיאות פיד"ה בבחירות הקרובות ולא ידוע על מישהו שהוא עובד איתו).

      אגב, בזמן שעבד עם קרלסן ואח"כ נקמורה בהחלט יכול להיות שעזר להם גם מבחינה זו באופן ישיר. אצל קרלסן, לפחות, בלט שבתקופה בה עבד עם קספרוב – המחצית השנייה של 2009 ותחילת 2010 – רמת ההכנה התיאורטית שלו, לפחות על פי קני המידה הקונבנציונליים, קפצה באופן משמעותי. אני זוכר שנודע על שיתוף הפעולה ביניהם בדיוק לפני שהתחיל טורניר פרל ספרינג 2009 (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=69650)
      שבו קרלסן זכה בניצחון הספקטקולרי ביותר בקריירה שלו – אולי היה לכך קשר לאפקט הפסיכולוגי על היריבים שלו – וכשבמשחק הראשון שלו שם, נגד לקו, הוא שיחק את הפתיחה הסקוטית (שלפני כן כנעט ולא השתמש בה בקריירה שלו), פתיחה שהיתה ידועה כמומחיות של קספרוב, התחילו לקרוא לו "קרלספרוב" בפורומים של שחמט ובסוף הטורניר חוזה דיאז פרסם את הקריקטורה I’m Back (שאפשר לראות אותה כאן - http://colonelcassad.livejournal.com/1290571.html - מתחת לתמונות של קרלסן ואנאנד).

      • גיל

        כן, ברור לי שאף אחד לא יודע מה קספרוב שומר לעצמו אבל באופן כללי יותר, יש שחקנים בכירים שבלי קשר למשחק זה או אחר מספרים על איזה חידוש מעניין שחשבו עליו?

        • אייל סגל

          לגבי שחקנים ממש בכירים לא זכורות לי דוגמאות לכך - כל עוד הם משחקים הסיבה ברורה, לאחר הפרישה אני מניח שזה או בגלל שהדבר לא נראה כל כך מעניין, כמו שאמרת, בלי הקשר מתאים, או שהאינסטינקט התחרותי שהתפתח אצלם נותר חזק מדי. אבל יכול להיות שיש מקרים כאלה שאני לא מכיר, נניח כששחקנים מוציאים קובץ של מבחר המשחקים שלהם או משהו דומה, במסגרת ההערות. אצל שחקנים פחות בכירים זה קורה מן הסתם יותר, בעיקר כאלה שמתפרנסים בין השאר מפרסומים תיאורטיים (ספרים או DVD, שנעשה היום יותר ויותר פופולרי).

          בעצם, כשאני חושב על זה, המקרה של קספרוב בהקשר זה הוא נדיר יחסית מבחינה זו ששחקנים בדרך-כלל לא מודיעים בצורה כל-כך חדה ודרמטית על פרישה כפי שהוא עשה בסיום טורניר לינארס 2005. הרבה פעמים הם פשוט מתחילים לשחק ב"עצימות נמוכה" יותר כשהכושר שלהם יורד - פחות, ובטורנירים פחות חזקים (קרפוב, למשל, שמבוגר ב-12 שנה מקספרוב, ממשיך עד היום לשחק מדי פעם בתחרויות למרות שברור שיש לו כבר עיסוקים מרכזיים אחרים בחייו).

  • שחר

    שלום אייל,
    ושוב ישר כח על הבלוג המצוין!

    איפה אפשר למצוא פרטים על השחקנים הישרליים הבבכירים היום, נניח מד כושר והשגים בולטים של 8-10 הטובים ביותר?

    והאם ההרכב לאולימפיאדה בקיץ צפוי להיות בכיר?

    • אייל סגל

      יש כאן - http://ratings.fide.com/topfed.phtml?ina=1&country=ISR - רשימה של השחקנים הבכירים לפי סדר הדירוג; דרך הלינקים בשמות שלהם אפשר להמשיך ולבדוק לגביהם פרטים באתר של פיד"ה. לחלקם מוקדשים מן הסתם גם ערכים בויקיפדיה, ולגבי גלפנד (שהוא כמובן ליגה בפני עצמו) יש סיכום קריירה די טוב בעמוד השחקן שלו באתר צ'סגיימס (http://www.chessgames.com/perl/chessplayer?pid=13847). לגבי האולימפיאדה אין לי מושג.

  • שחר

    תודה רבה
    לגבי שחמט לנשים, אכן יהודית פולגר היא רמה בפני עצמה מבחינה הסטורית. אפשר להוסיף אולי גם את ורה מנצ'יק שהגיעה בעשורים הראשונים של המאה להשגים יפים:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9E%D7%A0%D7%A6%27%D7%99%D7%A7

    • אייל סגל

      כן, מנצ'יק - חוץ מזה שהיתה by far האישה הטובה ביותר בזמנה - היא עד כמה שידוע לי האישה הראשונה ששיחקה ביחד עם גברים בתחרויות בינלאומיות ברמה רצינית. בדרך-כלל היתה מסיימת בהן בתחתית, אבל חשובה עצם העובדה שנחשבה לחזקה מספיק כדי להיות מוזמנת לתחרויות כאלה. לא היה אז דירוג מסודר כמו היום, אבל בסוף שנות ה-20 ולאורך שנות ה-30 היתה מן הסתם בין 150-100 השחקנים הטובים בעולם.

  • שחר

    כן, לפי הצ'ס מטריקס היתה בשיאה 50-100 בעולם.
    נראה שהיתה בערך בסדר גודל של השחמטאים המובילים של ישראל בתקופה ההיא כגון צ'רניאק, אלוני ופורת
    http://chessmetrics.com/cm/CM2/PlayerProfile.asp?Params=199510SSSSS3S084775000000111000000000018810100

  • שחר

    אגב, מה דעתך אייל על הצ'סמטריקס?
    יש סיבה שלא עודכן לאחר 2005?

    • אייל סגל

      צ'סמטריקס הוא פרויקט של אדם אחד - ג'ף סונאס - אז אני מניח שב-2005 נמאס לו לעשות את העידכונים המתמידים, שכרוכים בהרבה מאוד עבודה. אני לא מומחה בתחום בעצמי, אבל ראיתי שלא מעט אנשים שכן מתמצאים טוענים שהמתודולוגיה שלו לקביעת מד-כושר (שהיא שונה באופן משמעותי מזו הסטנדרטית של Elo, בה משתמשים בדירוג הרשמי של פיד"ה) היא בעייתית מאוד, וזה עוד בלשון המעטה. נוטים לצטט נתונים שלו בעיקר עבור תאריכים מלפני שנות ה-70 (כשהתחילו להתפרסם רשימות מד-הכושר של פיד"ה) פשוט כי אין שום נתונים אלטרנטיביים מסודרים לאותם תאריכים, אבל כדאי לקחת את הנתונים האלה בעירבון מוגבל מאוד. לכן, אגב, חבל שערכי ויקיפדיה בעברית על שחמטאים מתקופות מוקדמות, כמו זה שהפנית אליו, משתמשים בהם (בנתון של "מד כושר מרבי") בצורה מטעה ולא ביקורתית.

  • דוד

    ל'קרלסן נגד גלפנד' היו מוטיבים טקטיים מסובכים לאורך כל המשחק (ראיתי את הניתוח של דניאל קינג) רק שהם היו נסתרים יותר (כמו 'למה גלפנד לא היכה ב-ג2') לעומת המשחק של קמסקי למשל שהיה יותר יפה לעין בלתי מזוינת ולכן אולי ייחשב יותר טקטי מאשר עמדתי. לעומת משחק אחר של קרלסן, נגד נקמורה בווייק אן זי שהיה 'התקפי' וכו' אבל מהעמדה שאליה הגיע, לאחר שורה של מסעים עמדתיים סופר-חזקים, כל שחקן צמרת היה מוצא דרך לנצח. כך שניתן לומר שניצול טקטי של עמדה טובה יותר אולי אינו זכאי לתואר 'המשחק הטקטי'. לגבי ארוניאן -אנאנד אני מסכים איתך לחלוטין כיון שנעשו בו מספר מהלכים מבריקים (למרות שאכן אנאנד היה בעמדה מעט יותר טובה).
    מילה על הבלוג שלך, נפלא כתמיד

    • דוד

      ועוד משהו, קרלסן נגד האריקרישנה בוויק אן זי היה משחק עמדתי מבריק לטעמי

      • אייל סגל

        במידה מסויימת אפשר לומר שעצם ההפרדה בין "טקטי" ל"עמדתי" היא מלאכותית, כי תמיד ישנו איזשהו שילוב בין שני המימדים. במשחק קרלסן – גלפנד החלק הטקטי הכי מרשים נראה לי חישוב רצף המסעים הכפוי שמסתיים ב-28.מה-א5!! (מסע שגלפנד החמיץ כשנכנס להסתעפות הזו ושבלעדיו אין ללבן יתרון), אבל הייתי אומר שמבחינה הירארכית הטקטיקה נותרת שם בסופו של דבר כפופה לשיקולים עמדתיים (או השגת מטרות עמדתיות).

        וכן, קרלסן - האריקרישנה (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1704802)
        הוא גם משחק מבריק – הזכרתי אותו, אגב, בפוסט הראשון שפירסמתי כאן (http://debuzzer.com/segal/8646), לקראת טורניר המועמדים בלונדון, כדוגמה לכך שהגישה של קרלסן לפתיחות יותר מתוחכמת ממה שנוהגים לחשוב... כדי להבין את עומק הרעיון המרכזי של קרלסן במשחק הזה צריך להשוות את העמדה לאחר 12...פ-ב7 עם זו שלאחר 21.פ-ג5. בעמדה הראשונה, ללבן קלף עמדתי חזק אחד – הרגלי הקדמי על ה5 שמגביל את מרחב התמרון של הכלים השחורים, ושלשחור יש בעייה לתקוף אותו על-ידי ו6, כי אז יקודם ל-ה6. קרלסן מחליט לנצל זאת מייד על-ידי קידום הרגלים באגף המלך, ותוך כדי כך מקריב שני רגלים באגף המלכה. במסע ה-21, כשהעשן הטקטי מתפזר, אפשר להיווכח שהשיפוט של קרלסן היה נכון: הרגלים הקדמיים שלו על ו5 ו-ה6 חונקים את כלי השחור, בעוד ששני הרגלים העודפים של השחור על הטורים ג' ו-ד' לא ממש מסוכנים, כי הם נחסמים בביטחה באמצעות שליטת כלי הלבן בערוגות הכהות.

        • דוד

          הבנתי אתה אומר שאם המטרה היא לא לתקוף את המלך או רווח חומרי מיידי, אז גם גם חישוב טקטי ייקרא משחק עמדתי. סתם נקודה מעניינת, אני חושב שחוץ מנקמורה וטופאלוב, שחקני צמרת יחשיבו יותר משחקים מהסוג הזה של קרלסן נגד גלפנד הנ"ל (או נגד גרישצ'וק מהמועדים למשל) מאשר משחקים עם המון 'דם'

          • אייל סגל

            מבחינת ההבחנה - גם מה שאמרת וגם המימד של חישוב הסתעפויות פחות-או-יותר כפויות לעומת הערכה "אסטרטגית" יותר של העמדה. אגב, נקמורה אמר אחרי אחד המשחקים שלו בזמן האחרון שהדבר שהוא הכי נהנה ממנו היום זה לשחק סיומים... (והמשחק שלו נגד קריאקין שהזכרתי, מהטורניר לזכר טל, באמת מאוד מרשים מבחינה זו).

            נ.ב. נזכרתי איפוא הוא אמר את זה - בראיון אחרי שניצח בסיבוב השלישי של גביע העולם (http://new.livestream.com/chess24/wcc2013/videos/27642060 - הקטע הרלבנטי מתחיל בערך ב-1:20)

  • דוד

    יפה. בחור מבריק הנקמורה הזה... ועדיין נתפס בציבור כטקטיקן גדול

  • דוד

    אייל, איך אני רואה את התחרות Tata steel? האתר הרשמי לא עובד לי

  • אייל סגל

    לי לא היו בעיות עם האתר הרשמי - הם משדרים את המשחקים עם פרשנות כאן: http://www.tatasteelchess.com/tournament/livegames. אבל אפשר לעקוב אחרי המשחקים גם דרך האתר chessbomb, והאתר הרשמי משדר גם בערוץ יוטיוב: http://www.youtube.com/watch?v=H8ajoM2OFGQ.

Comments are closed.