טורניר ציריך: קרלסן, כרגיל

כמו שאמר גארי ליניקר, טורניר שחמט זה דבר פשוט: מזיזים כלים על לוח עם 64 משבצות, כולם משחקים נגד כולם, ובסוף קרלסן מנצח

כפי שציינתי בסוף הפוסט האחרון, כמעט מייד לאחר וייק אן זה החל בציריך טורניר צמרת נוסף, שהיה אקסקלוסיבי אף יותר. השתתפו בו שישה שחקנים שכולם מעשיריית הדירוג הראשונה (לפחות נכון לתחילת הטורניר) – קרלסן, ארוניאן, קרואנה, נקמורה, אנאנד וגלפנד.

פורמט הטורניר היה מאוד בלתי-שגרתי. בפוסט קודם, על טורניר השחמט המהיר (rapid) שהתקיים בלונדון, ציינתי שכאשר שחמט מהיר מופיע באותה תחרות לצידו של שחמט קלאסי, זה קורה ככלל במסגרת שוברי-שוויון. אבל בציריך נעשה ניסיון, שלא זכור לי כמוהו, לשילוב "שווה" יותר בין שני הסוגים: בחצייה הראשון של התחרות שוחק שחמט קלאסי, ובחצייה השני (מבחינת מספר הסיבובים; מבחינת הזמן, כל ה"חצי" הזה נדחס ליום אחד) שוחק שחמט מהיר. כלומר, אם מתחרה א' שיחק נגד מתחרה ב' בלבן באחד מחמשת הסיבובים של החלק הקלאסי, הוא שיחק נגדו בשחור בסיבוב המקביל של החלק המהיר.

עם זאת, הניקוד "הכיר" בכך ששחמט קלאסי הוא בעל ערך רב יותר, דרך המשקל הכפול שקיבל: ניצחון בחלק הקלאסי העניק שתי נקודות ותיקו נקודה, לעומת נקודה וחצי נקודה, בהתאמה, בחלק המהיר.

***********

היה מסקרן מאוד, כמובן, לראות כיצד קרלסן יתפקד בתחרות הרצינית הראשונה שלו מאז הזכייה בתואר אלוף העולם (אם לא מחשיבים משחקים נגד ביל גייטס), במיוחד לאור הצהרותיו שיהיה אלוף עולם פעיל ושלא ינסה לתרץ אי-הצלחות בטורנירים ב"הסתרת הכנות" לקראת הגנה על התואר וכדומה (כשהוא משגר בכך עקיצה לכיוונו של אנאנד). וכבר משחקו בסיבוב הראשון, נגד גלפנד, עשה רושם גדול מאוד:

במה שנראה כהסתעפות סולידית של הגנת גרינפלד, המשחק הגיע לעמדה הבאה לאחר 14 מסעים:

bview5

ניתן לקרוא לכך "סיום", כיוון שהמלכות כבר ירדו מהלוח, אבל למעשה אופי העמדה נותר טקטי מאוד ומזכיר הרבה יותר משחק אמצע – במיוחד בעקבות הרעיון המבריק שמצא כאן קרלסן, הכרוך בהקרבת רגלי: 15.ז4!!.

השחור יכול לדחות את ההקרבה ולשחק 15…פ:ד2 16.פ:ד2 ר-ה6 (16…ר-ד3 17.ר:ד5! והלבן יזכה בהמשך גם ברגלי על ב7, עם תמורה יותר ממספיקה עבור הטיב) – אבל אז הלבן יזכה ביוזמה בחינם. גלפנד לקח את הרגלי, אבל לאחר 15…ר:ז4 16.פ:ה4 ד:ה4 17.פ-ד2 ו5 (אחרת הלבן פשוט לוכד את הרגלי על ה4 עם עמדה עדיפה) 18.ו3 החליט – באופן טיפוסי – לנקוט בהגנה אקטיבית, והחזיר את הרגלי על-ידי 18…ה5 (כדי לפתוח אופק פעולה לכליו, במיוחד הרץ על ז7) במקום ללכוד מייד על ו3, עם משחק פאסיבי יותר. ייתכן שבמקרה זה ההחלטה לא היתה נכונה, כי גלפנד לא העריך את מלוא העוצמה של התקפת הלבן.

מכל מקום, לאחר 19.ד:ה5 ה:ו3 20.פ:ו3:

bview6

הרעיון הבסיסי של קרלסן הופך ברור לעין – האלכסון הארוך (ח1-א8) נפתח לפעולה עבור הרץ הלבן בהיר הערוגות, שהפך לכלי חזק ביותר, בעוד שעמיתו השחור על ז4 נותר חסום על-ידי שרשרת הרגלים שלו ומנותק מהמשחק. במסעים הבאים גלפנד הצליח לזכות ברגלי הלבן על ה5, אבל תמורת זאת ויתר על הרגלי שלו ב-א7 והרשה לצריח הלבן לחדור לשורה השביעית. כתוצאה מכך, הפך 24.ר-ח6! למסע התקפי חזק מאוד.

הצריח השחור על ו8, המותקף על-ידי הרץ הלבן, יכול כעת לברוח ל-ו7 או ו6. במקרה של 24…צ-ו7 הלבן בסופו של דבר יזכה בכל מקרה בטיב, כפי שממחישה ההסתעפות המופיעה בלוח החי, לאחר 25.צ-א4! התוקף את הפרש השחור על ב4, ויוצר כך את האיום ר-ד5 במקרה והפרש נסוג. במקום זאת, גלפנד שיחק 24…צ-ו6, וכעת, לאחר 25.ח3!, היתה לו האפשרות האחרונה לנסות ולהציל את המשחק באמצעות 25…ר:ד4 – מסע בעקבותיו הלבן נותר ביתרון רגלי בלבד (כפי שמראה ההסתעפות בלוח החי). אבל גלפנד, שכנראה החמיץ את המסע הבא של קרלסן, נסוג עם הרץ ל-ח5 (מייד נראה מדוע היה חשוב לדחוק את הרץ לערוגה הזו):

bview7

וכאן שיחק קרלסן את המסע הספקטקולרי 26.פ-ג2!! המציע הקרבת כלי – אמנם, רק באופן זמני. הרעיון הבסיסי הוא לערער את מעמדו של הפרש השחור על ב4, כדי שהרץ הלבן השני יוכל להצטרף להתקפה דרך ד5. 26…פ:ג2 יפסיד ל-27.ר-ד5+ צ(ו)-ה6 (27…מ-ח8 28.ר-ז7 מט) 28.צ-ג1 – והפרש השחור אינו יכול לסגת בגלל מט בעקבות 29.ר:ה6+ ו-צ-ג8+; לפיכך, הלבן יזכה גם בפרש וגם בצריח השחור המרותק על ה6 ויישאר ביתרון טיב.

במקום זאת, גלפנד ניסה 26…ז5, אבל אחרי 27.ר:ז5 צ-ז6 (אם 27…פ:ג2, יבוא 28.ר:ו6 ר:ו6 29.צ:ו5 עם התקפה כפולה על שני הרצים השחורים – כעת ברור מדוע היה צריך להרחיק את הרץ השחור מ-ז4 במסע ה-25) 28.צ:ו5 (שוב – ברור מדוע היה צריך להרחיק את הרץ השחור מ-ז4) קרלסן נותר ביתרון שני רגלים עם עמדה זכויה. אם ישחק השחור כעת 28…פ:ג2 יבוא 29.ר-ד5+ (שוב) מ-ח8 30.צ:ה5! והשחור אינו יכול ללכוד בחזרה את הצריח הלבן בגלל מט – 30…צ:ה5 31.צ-א8+ מ-ז7 32.צ-ז8.  

מספר מסעים לאחר מכן, גלפנד נכנע בעקבות 37.צ-ו2 עם שניות ספורות בלבד על השעון ומצב חסר תקווה על הלוח – מסעו האחרון של הלבן, המפנה את הערוגה ו5, יוצר איום מזלג פרש על ערוגה זו, ולכידת הפרש תוביל לאיבוד הצריח על ח6.

***********

גם ארוניאן זכה בסיבוב הראשון, במשחקו נגד אנאנד; זה האחרון הפסיד שוב בסיבוב השני, הפעם לנקמורה – שהצטרף בכך לקרלסן וארוניאן בהובלת הטבלה, לאחר ששני האחרונים סיימו בתיקו את משחקם באותו הסיבוב. הסיבוב השלישי הפגיש, לפיכך, את נקמורה וקרלסן למשחק צמרת חשוב.

משחק זה היה טעון יותר מהרגיל בעקבות שתי הצהרות של נקמורה מהזמן האחרון. בזמן הדו-קרב על אליפות העולם בין קרלסן לאנאנד הוא השווה בציוץ את קרלסן לסאורון (דמות הנבל הראשי ב"שר הטבעות"; המנהל האישי של קרלסן אמר בתגובה: "לנקמורה יש פה גדול, אבל בסך הכל הוא בחור טוב"), וימים ספורים לפני המשחק הנוכחי התפרסמה הצהרה שלו על שער המגזין New In Chess בדבר היותו "האיום הגדול ביותר על קרלסן". העיתון הנורבגי NRK פרסם בתגובה כתבה ובראשה תצלום (המופיע גם בראש הפוסט) בה נראים קרלסן ועוזרו, פיטר היינה נילסן, מתפקעים מצחוק – כאשר קרלסן מחזיק את הגיליון המדובר של NIC.

ייתכן שאחת הסיבות לכך שקרלסן ונילסן נראים כה משועשעים – מלבד זאת שקרלסן הוא אלוף עולם בעוד שנקמורה טרם הצליח אפילו להעפיל לתחרות מועמדים, או שקרלסן זכה כבר ב-20 טורנירי-על ונקמורה רק באחד – היא שהמאזן האישי הנוכחי של נקמורה נגד קרלסן מזכיר מאוד את זה של הפרות נגד מקדונלדס (7-0 במשחקים קלאסיים מכריעים לפני ציריך). אלא שבמשחק הנוכחי נדמה היה שלפחות זה עומד להשתנות:

נקמורה, בלבן, בחר בהסתעפות חריפה כנגד ההגנה הנימצו-הודית – אותה הסתעפות (עם 4.ו3) ששיחק אנאנד נגד קרלסן במשחק התשיעי בדו-קרב על אליפות העולם. קרלסן מיהר לסטות מאותו משחק כבר במסע החמישי, כשנסוג עם הרץ שלו ל-ה7 במקום המסע המקובל יותר 5…ר:ג3+. אבל כמו במשחק עם אנאנד, אגף המלך של קרלסן נקלע להתקפה חזקה ביותר, שלא העריך מראש נכון את עוצמתה, והפעם היה לו אפילו פחות משחק נגדי באגף המלכה. לאחר 17.פ-ז3 התקבלה העמדה הבאה:

bview1

כאן שיחק קרלסן 17…ז6, מסע המקל את התקפת הלבן, כיוון שהוא מספק לו מטרה ברורה – לקדם את הרגלי ל-ח5, לפתוח את הטור ח' על-ידי ח:ז6, ולבנות לחץ על הטור הפתוח. מצד שני, ללא המסע ששיחק קרלסן, הפרש הלבן היה מתייצב במשלט חזק מאוד על ו5. ייתכן מאוד שכבר בשלב זה עמדת השחור אבודה מבחינה אסטרטגית – כדאי לשים לב, למשל, לרץ על ד4, שנראה יפה אבל מנותק לגמרי מכל יכולת להשפיע על מה מה שמתרחש באגף המלך. קרלסן עצמו אמר אחרי המשחק שהשלב בו הבין שהעמדה שלו אבודה היה כאשר נקמורה שיחק 24.מה-ז4.

אלא שלהיות אבוד מבחינה אוביקטיבית (או על פי הערכת המחשב) הוא דבר אחד, ולהפסיד – או לנצח – באופן ממשי על גבי הלוח הוא דבר אחר. קרלסן שמר על קור רוח וניסה כמיטב יכולתו לפתח התקפה נגדית כלשהי באגף המלכה; נקמורה, מצידו, החמיץ כמה אפשרויות לנצחונות מהירים (כמו זו שבמסע ה-30, עם ז:ו7+ במקום ז7, כפי שמראה ההסתעפות בלוח החי) – אבל אף אחת מהן לא היתה פשוטה לחישוב, ובסך-הכל ניהל את המשחק בצורה טובה עד שהגיע המסע ה-37:

bview2

כאן, לאחר 36…מה-ז6 (המגן מפני איום מט על ח7), עמדתו של השחור היא כה גרועה עד שלרשות הלבן עומדות דרכים רבות לזכייה. דרך נאה אחת היא על-ידי הבאת המלכה לטור ו': 37.מה-ו1! (תוקף את הפרש על ג4; אבל גם מה-ו3, עם אותו רעיון בסיסי, זוכה) 37…ב5 38.צ:ח7!! מה:ח7 (או 38…מ:ח7 39.מה-ח3+ ומט במסע הבא) 39.פ-ח6+ וכעת השחור נאלץ או להקריב את המלכה על ח6 או לאפשר מט. גם 37…מה:ז5, המסיר את הגנת המלכה מ-ו7, מפסיד מייד ל-38.פ-ח6+, בעוד ש-37…פ-ד6, עם ניסיון לחזק את ההגנה על ו7, מפסיד ל-38.צ-ח6 הזוכה בפרש.

אבל במקום זאת, נקמורה ביצע כאן שגיאה קריטית ושיחק 37.ד6??. היו דיווחים על המשחק בהם כונה המסע הזה במלים כמו inexplicable blunder, אבל האמת היא שאלה סתם שטויות מלודרמטיות או קלישאות עיתונאיות עצלות. הסיבה לטעות של נקמורה ברורה מאוד – המסע ששיחק זוכה בכלי, לאחר 37…פ:ד6 (כפוי, כדי למנוע פ-ה7+) 38.פ:ד6, וכעת לא ניתן להכות בחזרה עם המלכה השחורה על ד6, כיוון שעליה להגן מפני מט על ח7. בדרך-כלל זכייה בכלי מובילה לזכייה במשחק – אבל לא תמיד, ומקרה זה התגלה כאחד מיוצאי-הדופן; נקמורה פשוט העריך בצורה שטחית מדי את התוצאות של הזכייה הזו.

[כדי להיווכח עד כמה הטעות של נקמורה איננה "בלתי-מובנת" אפשר לשמוע כיצד פיטר לקו, שחקן מהטופ 30-20 העולמי ואחד הפרשנים בשידור החי, עושה בדיוק את אותה טעות עם 37.ד6 בסביבות 1:26:00 (כמה דקות לפני שנקמורה ביצע את המסע על גבי הלוח), כשנדמה לו שמצא את הדרך לניצחון הלבן; לעומת זאת, האפשרות של 37.מה-ו1 כלל לא עלתה על דעתו, או על דעת אחד הפרשנים האחרים.]

קרלסן ניצל מייד את פתיחת הטור ד' ושיחק 38…צ-ד8, התוקף את הפרש הלבן על ד6:

bview3

ייתכן ונקמורה חשב שיוכל פשוט להחזיר כאן את הפרש לעמדה ההתקפית החזקה שלו על ו5, אלא שמסתבר כי 39.פ-ו5?? מוביל למט בעקבות 39…צ-ד1+. המחשב מראה כי הדרך היחידה של הלבן לשמור כאן על יתרון כלשהו – אם כי קטן בהרבה מזה שהיה לו קודם – היא באמצעות 39.פ-ג8 (גם קרלסן הצביע על המסע הזה בראיון שלאחר המשחק); אחת הסיבות העיקריות לכך היא שמסע זה מונע מהשחור לשחק 39…מה:ה4, בגלל 40.פ-ה7+ עם התקפה מכריעה על המלך השחור.

אבל נקמורה שיחק במקום זאת את המסע הטבעי יותר למראה 39.פ-ג4(?) (המקרב את הפרש באופן ישיר להגנת עמדת המלך הלבן); וכעת, לאחר 39…מה:ה4, הסתבר לפתע שהמשחק התהפך לגמרי:

bview4

שני הכלים השחורים יוצרים איומים מסוכנים על עמדת המלך הלבן החשוף, בעוד שדווקא עמדת המלך השחור בטוחה למדי (כדאי לשים לב עד כמה המלכה השחורה חזקה בעמדה המרכזית שלה על ה4, משם היא יוצרת איומים התקפיים וכן מגנה על ח7; גם הצריח השחור, השולט בטור הפתוח ד', ניצב בעמדה חזקה מאוד).

למעשה, ללבן יש בנקודה זו רק מסע אחד שיכול עוד להציל את המשחק – 40.פ-ה3! – אבל כלל לא קל למצוא אותו. המסע הזה מגן מפני האיום …צ-ד1+ וכן מכין את חזרת הפרש לעמדה ההתקפית על ו5 במקרה של 40…צ-ד3? 41.מה-ג8+ מ:ז7 42.פ-ו5+ מ-ז6 וכעת הלבן אפילו זוכה: 43.מה-ז8+! מ:ו5 44.מה:ו7+ עם התקפה קטלנית על המלך השחור. לפיכך, לשחור כנראה אין טוב במקרה כזה מלכפות תיקו על-ידי 40…מה-ד3 41.פ-ו5 מה-ד1+ 42.מ-א2/ב2 צ-ד2+ 43.צ:ד2 מה:ד2+ ושח נצחי (קרלסן הראה את ההסתעפות הזו בראיון אחרי המשחק – בניגוד לנקמורה, הוא הבין טוב מאוד את העמדה באותו שלב).

אבל לנקמורה נותרו, לרוע מזלו, רק דקות ספורות עד לבקרת הזמן הראשונה (השחקנים היו צריכים להשלים את 40 המסעים הראשונים בשעתיים), וכנראה שגם היה עוד תחת השפעת ההלם של המהפך במהלך המשחק, והוא לא הצליח למצוא את המסע הנכון. במקום זאת, שיחק 40.מה-ח5? (דרך אחרת להגן מפני האיום …צ-ד1+), ולאחר 40…צ-ד3! הפסיד (כעת, כשהמלכה על ח5, ללבן גם אין את ההתקפה הנגדית על-ידי מה-ג8+); בשלב זה, קרלסן כבר חזר להיות מדוייק בצורה חסרת רחמים. מלכו החשוף של הלבן וריבוי הרגלים העודפים של השחור מהווים גורמים מכריעים בשלב האחרון של המשחק, והאופן בו הרגלים השחורים מתקדמים על פני הלוח מזכיר את משחק המחשב הישן space invaders, עם הרגלים בתפקיד הפולשים מהחלל.

[מרתק, אגב, לשמוע כיצד הפרשנים בשידור החי (למעלה) מבינים בהדרגה שהמשחק התהפך, בערך בין 1:37:30 ל-1:44:40; ומרתק אפילו עוד יותר לעקוב אחרי הבעות הפנים של שני השחקנים באותן דקות.]

קרלסן כבר הושווה לא מעט פעמים לקרפוב: קספרוב, למשל, שייך אותו ל"שושלת" של קפבלנקה-סמיסלוב-קרפוב כשחקן המצטיין במיוחד בהבנה העמדתית האינטואיטיבית שלו; קרמניק קרא לו בראיון אחד "גירסה משופרת של קרפוב"; וגלפנד, בראיון שעשיתי איתו, דיבר על קרלסן כשחקן בעל גישה "פרקטית" – ולא "אנליטית" – לפתיחה, כמו קרפוב ובניגוד לקספרוב ולקרמניק (וכן לו עצמו). מה שקרה במשחק הנוכחי מול נקמורה מזכיר מאוד דברים שקרמניק אמר על קרפוב בראיון אחר שלו (בו דיבר על שלושה עשר אלופי העולם שקדמו לו, משטייניץ עד קספרוב):

His fighting skills are second to none. When I started playing in super tournaments, I was impressed with his ability to adapt to changed circumstances in a split second. For instance, you watch Karpov playing a game, he is under pressure and has been defending for six hours by strengthening his position. Owing to his brilliant calculations he defends tenaciously and is very difficult to break through. He appears to be making a draw. His opponent takes it a bit easy and Karpov equalizes the position. Any other player would agree to a draw here and would be happy that the torture was over. While Karpov starts to play for a win! It was easy for him to forget what had happened on the board up to the present, he did not think about the recent past. Karpov did not suffer from mood swings, he made an impression of a person who had just started playing.

***********

כל שאר הטורניר היה, במידה מסויימת, בגדר אנטי-קליימקס אחרי המשחק הזה. קרלסן המשיך וזכה בניצחון שלישי בסיבוב הבא, נגד קרואנה:

זה היה אחד מאותם משחקים עמדתיים חלקים שלו, המתחילים בפתיחה בלתי-יומרנית למראה, וממשיכים בניצול עד תום של מה שנראה תחילה כיתרון מיקרוסקופי בלבד – במקרה זה, בעקבות הימנעותו של קרואנה מלהצריח עד המסע ה-16, כשלאחר מכן כבר לא היתה לו אפשרות טובה לעשות זאת. ארוניאן הביס באותו סיבוב את נקמורה, שעוד נראה בהלם ממה שקרה בסיבוב הקודם, וכך שמר על אפשרות להשיג את קרלסן בסיבוב האחרון במקרה של ניצחון (אם קרלסן לא ינצח). אלא שבמקום לנצח ארוניאן הפסיד לקרואנה – הפעם השלישית ברציפות בה הוא מפסיד בסיבוב האחרון של טורניר, לאחר ההפסדים לקרלסן בגביע סינקפילד ולואן ויילי בוויק אן זה – בעוד שקרלסן סיים בתיקו קל עם אנאנד.

החלק הקלאסי של הטורניר הסתיים, איפוא, בניצחון ברור לקרלסן: 1. קרלסן – 8 נקודות (3+) 2. ארוניאן – 6 (1+) 3. קרואנה – 5 (50%) 5-4. נקמורה, אנאנד – 4 (1-) 6. גלפנד – 3 (2-).

***********

בגלל כללי הניקוד, היה נראה שיתרון שתי הנקודות מבטיח כמעט בוודאות את זכייתו הכוללת של קרלסן, אבל ביום המשחקים המהירים משחקו של קרלסן הפתיע בחולשתו והוא צבר רק 2 נקודות בחמשת המשחקים (הוא התחיל בניצחון קליל על גלפנד, אבל בהמשך הפסיד לארוניאן ואחר-כך גם לקרואנה). כשקרלסן הפסיד לקרואנה, בסיבוב הרביעי של החלק המהיר, היה נראה לרגע שארוניאן –  שבעקבות נצחונו על קרלסן צמצם את הפער ממנו לנקודה בלבד – עשוי גם להשיג אותו. אלא שבמשחק מסובך נגד נקמורה, עם סיכויי ניצחון לשני הצדדים, ארוניאן הפסיד לבסוף, כך שפער הנקודה נותר בעינו. בסיבוב האחרון הספיק איפוא לקרלסן תיקו בלבן כדי להבטיח את הניצחון הכולל בטורניר – והוא אכן השיג את התיקו הזה בקלות, כשבמשחק נגד אנאנד השניים פשוט חזרו על המשחק השמיני מהדו-קרב שלהם (זה שאותו סיכם אז קרלסן במלים: "הוא שיחק ברלין, אני שיחקתי את ההסתעפות הסולידית ביותר, ידה ידה ידה בוא נלך לבדיקת הסמים”).

המנצח בחלק המהיר היה קרואנה, שהמשיך את היכולת המצויינת אותה הפגין בנצחונו על ארוניאן בסיבוב האחרון של החלק הקלאסי, מה שהוביל לדירוג הסופי הבא:

1. קרלסן – 10 נקודות (מתוך 15 אפשריות; 8 קלאסי + 2 מהיר) 3-2. ארוניאן, קרואנה – 9 (ארוניאן: 6 + 3; קרואנה: 5 + 4) 4. נקמורה – 7.5 (4 + 3.5) 5. אנאנד – 5 (4 + 1) 6. גלפנד – 4.5 (3 + 1.5).

אגב, ביומה הראשון של התחרות, לפני תחילת המשחקים הקלאסיים, נערך בין השחקנים טורניר בליץ. מאז הטורניר לזכר טל ב-2012 פתיחה כזו הפכה למנהג בטורנירים חשובים, כאשר מטרתה, לצד בידור עבור קהל, היא גם לאפשר לשחקנים "חימום" ראשוני וכן לקבוע את הגרלת הצבעים במקרה של מספר סיבובים בלתי-זוגי – אלה המסיימים בחצי העליון של הטבלה מקבלים יותר משחקים בלבן. (בטורניר הנוכחי מספר הסיבובים הכולל היה אמנם זוגי, אבל בגלל החשיבות הגדולה יותר של המחצית הקלאסית, היה יתרון לאלה שקיבלו בה שלושה משחקים בלבן ורק שניים בשחור.)

קרלסן החל את המיני-טורניר הזה בצורה גרועה למדי: הוא הובס על-ידי קרואנה במשחק הראשון, ובשני המשחקים הבאים – נגד גלפנד וארוניאן – הצליח בקושי לחלץ תיקו, לאחר שנקלע לעמדות גרועות מאוד. המנצח בטורניר, בסיום חמשת המשחקים (ובשובר-שוויון) היה… קרלסן.

וייק אן זה (2): ארוניאן זוכה
לקראת תחרות המועמדים

תגובות

  • ארנון

    סיכום נהדר.
    לגבי ה-משחק. ההבדל בין מה שהמחשב ראה לבין מה שהפרשנים ראו מעולם לא היה כה בולט כמו באותם רגעים בהם נאקאמורה תקף. אני מעריך שברמות האלה פלוס שתים זה ניצחון בתשעים וחמישה אחוז, ואילו כאן הראו המחשבים יתרון של שבע וחצי נקודות עבור ההסתעפות הטובה ביותר ללבן, ופלוסים קרובים לזה עבור מספר הסתעפויות אחרות. אבל כשאתה מסתכל על הלוח, מאד מאד קשה למצוא את הניצחון, ואין זה מפליא שגם לקו וגם האחרים לא היו כל כך בכיוון. רק קרלסן נשאר רגוע כאילו הוא צופה באיזה משחק גולף או משהו. וגם אחרי המשחק אמר שהוא פשוט ראה שהוא הבין שאובייקטיבית הוא אבוד, אבל בינתיים הוא לא חוטף מט ולא מפסיד חומר, אז הכל בסדר - ננסה לייצר קצת משחק נגדי ויהיה בסדר. ענק.
    וההשוואה לספייס-אינויידרס בסיום הפרש-נגד-מליון-חיילים מבריקה.

    • אייל סגל

      תודה. לגבי המצב אחרי המסע ה-36 של השחור, מה שאירוני במיוחד הוא שניתוח לעומק מגלה שעמדת השחור כל-כך גרועה עד שהלבן לא צריך בעצם לעשות שום דבר "מיוחד" כדי לנצח, כי השחור נמצא במצב של zugzwang מוחלט. למלך אין מסע חוקי, המלכה לא יכולה לזוז כי היא צריכה להגן על ח7, הצריח לא יכול לזוז כי הוא צריך להגן נגד פ-ה7+, והפרש לא יכול לזוז כי הוא צריך להגן נגד ד6. לכאורה השחור יכול להזיז רק את הרגלי ב' מבלי לגרום לאסון מיידי - אבל זה מקלקל את האפשרות של המלכה לתת שח על הטור ב' בהסתעפויות קריטיות מסוימות. כך שאפילו מסע כמו 37.מ-א2(!) היה זוכה, אחרי 37...ב6/ב5 38.ד6! פ:ד6 39.פ:ד6 ועכשיו הלבן לא צריך לפחד מ-39...צ-ד8 בגלל 40.פ-ו5 וכאן לשחור אין מט כמו במשחק. (בעצם, מ-א2 גם משפר כשלעצמו את עמדת הלבן כי הוא מונע שח צריח על ד1.) כלומר שהמסע של נקמורה ממש הציל את קרלסן באופן אקטיבי.

      • ארנון

        אכן צוגצוונג. מדהים.

        • שמוליק

          כפאי נהדר .
          על פניו נראה שב7-ב5-ב4 ישפר את עמדת השחור , בפועל כאמור - לא .

  • איציק

    לא בפעם הראשונה אני קורא על השוואה בין קארלסון לקארפוב. זה קצת מפתיע כיוון שאני זוכר שכשקארפוב שיחק מול קספארוב, לא פעם דיברו על החוזק של קארפוב אבל גם הוסיפו שיש לו משחק משעמם לעומת משחק מלא ההשראה והדימיון של קספארוב. קארלסון דוקא נשמע לי שחקן מלא דימיון, להבדיל מקארפוב. האם בילבלתי משהו?

    • אייל סגל

      גם אני זוכר אמירות כאלו, אבל לדעתי רק מי שיש לו חוסר מוחלט של עניין או הבנה בצד העמדתי של המשחק יכול ברצינות לקרוא לקרפוב "משעמם". הסגנון שלו (הכל בהכללות גסות, כמובן) נטה להיות פחות ישיר ופחות מבריק מבחינה חיצונית מזה של קספרוב, אבל דווקא בגלל זה היה בו לטעמי משהו אפילו יותר מעניין - אפילו אניגמטי. אם לצטט שוב מאותו ראיון עם קרמניק:

      Funnily enough, he has effectively denied Steinitz's pronouncement: if you have an advantage you must attack, otherwise, you will lose it. When having an edge, Karpov often marked time and still gained the advantage! I don't know anyone else who could do that, it's incredible. I was always impressed and delighted by this skill. When it looked like it was high time to start a decisive attack, Karpov played a3, h3, and his opponent's position collapsed.

      Karpov defeated me in Linares-94 [ http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1069168 ] where he scored 11 out of 13. I got into an inferior endgame. However, it did not seem awful. Then I made some appropriate moves and could not understand how I had managed to get into a losing position. Although I was already in the world top ten, I failed to understand it even after the game. This was one of the few games after which I felt like a complete idiot with a total lack of chess understanding!

      • איציק

        מרשים, תודה

      • שחר

        קרפוב ללא ספק היה מהגדולים ביותר (ויש שאמרו בזמנו שהוא התשובה האמיתית למשחקים מול מחשב....בשל סגנונו העמדתי).
        בכל אופן את הדו קרבות עם קספרוב הגדול הוא סיים בתוצאה 19 נצחונות, 21 הפסדים ו 104 תיקו, למרות שמבחינת גיל קספרוב היה בשיאו וקרפוב מבוגר ב 10 שנים.
        ב 75-85 לא היו לקרפוב מתחרים, וגם בלינארס 94 כאמור הוא היה הגדול מכולם.
        היו כאלה שחשבו שבתחילת שנות ה 90 קספרוב פחות או יותר מתחמק מעריכת דו קרב נוסף עימו (בסוף הסתבר שהוא היה עסוק בהקמת ארגון השחמטאים המקצועיים שאכן הוקם ב 93)

        • איציק

          בקשר לדו-קרב המדובר, קארפוב התייחס לז בכך שאמר שמה שהכריע את הקרב זה הכושר הגופני העדיף של קספארוב אשר נהג להתאמן באופן קבוע וקארפוב שנא ספורט ונמנע מכך ככול שיכול. הוא סיפר שבשלב מסוים הוא כבר לא יכל פיזית ומנטאלית לראות את לוח השחמט.

        • אייל סגל

          מה שקרה בשנות ה-90 הוא שאז סבב אליפות העולם היה בן 3 שנים. ב-1990 קספרוב וקרפוב שיחקו את הדו-קרב האחרון שלהם, וב-1993 נייג'ל שורט העפיל לדו-קרב עם קספרוב, אחרי שניצח באופן סנסציוני את קרפוב בחצי-גמר המועמדים. אז פרץ הסכסוך בין קספרוב לפיד"ה, שהטריגר שלו היה תנאי הדו-קרב, וקספרוב ושורט פרשו מפיד"ה וקיימו את הדו-קרב שלהם בנפרד; פיד"ה ארגנה דו-קרב אלטרנטיבי בין קרפוב לטימן (שהפסיד לשורט בגמר המועמדים) בו ניצח קרפוב, וכך נוצר הפיצול בתואר אלוף העולם שנמשך עד דו-קרב האיחוד בין קרמניק לטופאלוב ב-2006.

          כאלוף העולם של פיד"ה, היה ברור שקרפוב לא יצטרף לתכניות האלטרנטיביות של קספרוב. ה-PCA שהקים קספרוב, אגב, הצליח לארגן סבב אליפות עולם אחד ראוי לשמו - זה שממנו אנאנד העפיל לדו-קרב עם קספרוב ב-1995 - אבל אחר-כך הדברים שקעו בכאוס ארגוני מוחלט, והדו-קרב הבא ששיחק קספרוב התקיים רק ב-2000 (נגד קרמניק), ללא שום תהליך קוואליפיקציה מסודר. לגבי קרפוב, בכל אופן, קספרוב הביע את דעתו שההצלחה המחודשת שלו בשנות ה-90 - במיוחד אותה זכייה בלינארס 94 עם מאזן של 11/13 (שנחשבת להופעת הטורניר הטובה בהיסטוריה) - קשורה בביטחון העצמי המחודש שהעניק לו תואר "אלוף העולם", גם אם היה ברור שזה תואר בעל מעמד מפוקפק או מוגבל.

  • shadow

    משחק מדהים והניתוח שלך לא פחות.

    באמת אחד מאותם משחקים שממש גורמים לך להנות מלצפות בשידור של משחק שח.

    מה שבאמת הופך ספציפית את שידור המשחק הזה ללא פחות מהיסטורי בעייני הוא כל השתלשלות האירועים על הלוח ובעמדת השידור.

    הקיצוניות המטורפת בין המצב של הלבן ואיך שכולם בעמדת השידור ראו אותו הבעות הפנים והמהפך הכמעט מידי נראה כאילו נלקח מסרט הוליוודי.

    גם האירועים בין השניים שקדמו למשחק (כמו מה שציינת) הוסיפו לאוירה הכללית.

    אני לא מקצוען ובקושי חובבן אבל נהנה מאוד מהבלוג.

    נ.ב

    אם זה אפשרי הייתי שמח אם היית ממספר את הלוחות זה היה מאפשר לחובננים כמוני לעקוב אחרי המתרחש יותר בקלות, בטח כשהתאור הוא בעיברית. (בקושי חובבן כבר אמרנו? :) )

  • גיל

    אני חושב שמשחק כזה מוכיח למה שחמט הרבה יותר מעניין כשאנשים משחקים אותו. המרכיב הפסיכולוגי והתחרותי כל כך חזק שהוא יוצר דרמות גדולות.

  • אדם

    לדעתי הראיון עם קרלסן אחרי המשחק פשוט מבהיר רת ההבדל בין אדם למחשב ולבין שלקן ענק לשחקן טוב.
    קרלסן אומר המון פעמים i felt like ובתגובה נאמר לו כי זה מה שהמחשב הציע. הוא לא חישב את המצבים, יש לו אינטואיציה מופלאה והבנה מדהימה של המשחק. ביום שילמדו מחשב לעשות כאלו הכללות בלי חישוב אז נדע שיצרנו בינה אמיתית, עד אז, תנו למין האנושי את הכבוד הראוי לו

    • איציק

      יש שאלה מזו הרגשה, האם זו חשיבה על בסיס תת מודע, כלומר הוא חישב, גם אם באופן איכותי ולא כמותי כמו המחשב, אך בכול זאת חישב רק לא יודע לתאר זאת. הרי לא נאמין שהמהלכים של קארלסון באו מהלב ולא מהראש.

      • אדם

        לא הייתה כוונה לומר שהחישוב נעשה מהלב. הטענה שלי היא שלמרות יכולת החישוב המוגבלת, עדיין קרלסן מצליח להגיע לצעד הנכון, אם כי לא במידת ודאות מוחלטת. אניחושב שהיכולת הזו לבצע כמות חישובים מסוימת וממנה להסיק מה הצעד הטוב ביותר בהתאם להכרות שלך עם המשחק וכמות המצבים שכבר ראית היא מפעימה. והיום, מחשב לא יודע לעשות את זה

  • שחר

    יהיה מעניין לעקוב אחרי קארלסן בשנים הקרובות. יש סיכוי שיתפתח לשחקן מהגדולים ביותר כמו קרפוב/קספרוב/פישר. אני מקווה שיהיה לו גם יריב ראוי, ארוניאן בהחלט מסתמן כמי שיכול לעשות זאת.

    לדעתי הסבב התקשורתי בארה"ב שהוא סיים יום לפני התחרות גבה מחיר מסוים, גם בטורניר הקלאסי וגם כמובן באקטיבי.
    את ארוניאן בכל אופן הוא לא ניצח בטורניר (ואף הפסיד באקטיבי) ומול נקמורה הוא היה מאד קרוב ל"סוויפ".
    אבל יכולת המשחק המדהימה ביחד עם הילה של אלופים, סייעה לו לסיים בראש גם הפעם.

    • איציק

      אני לא מבין למה שמים את פישר בנשימה אחת עם קארפוב וקספארוב. הוא היה זמן קצר מידי בטופ כדי להעמידם יחד. יש לו הילה עקב התנהגותו וירידתו מהפסים. אולי אם היה ממשיך היה עומד איתם או מעליהם, אבל איך שהכל התפתח אני לא חושב שהוא ראוי לאותה המדרגה.

      • אייל סגל

        השאלה איך מדרגים את פישר בהקשר הזה באמת תלויה מאוד בכמה משקל נותנים לאריכות של השהייה בפיסגה. אבל - אם שמים כרגע את קרלסן בצד - פישר היה, לצד קרפוב וקספרוב, אחד משלושת השחקנים היחידים בעידן המודרני שהיו באמת מספרי 1 דומיננטיים. במקרה של פישר זה היה אמנם לזמן קצר, אבל דרגת הדומיננטיות היתה יחסית הגדולה ביותר; הוא הגיע לפער של 125 נקודות דירוג מהמדורג מס' 2 (ספסקי), והתוצאות שלו בסבב אליפות העולם של 72-70 הן פשוט אגדיות. (לפישר היתה קריירה מרשימה כבר מסוף שנות ה-50, אבל עד 1970 הוא היה "סתם" אחד מהטובים בעולם.) מה שעשה בדו-קרבות המועמדים ואח"כ בדו-קרב נגד ספסקי משול לקבוצה שתזכה בליגת האלופות כשהיא שמה שביעיות ושמיניות לכל היריבות שלה בשלבי הנוק-אאוט בלי שתקבל אף הגרלה קלה. נכון שבגלל הפרישה המוקדמת שלו נוצרה סביבו איזו הילה לא ממש רציונלית של "מה היה יכול לעשות אם היה ממשיך", שלא קיימת סביב קרפוב או קספרוב, שפחות או יותר מיצו את הפוטנציאל שלהם והראו בדיוק מה הם יכולים לעשות.

        • איציק

          דוקא סביב קספארוב יש הילה של מישהו שלמרות דומיננטיות גדולה נחש לאחד שהיו לו עוד מספר שנים של דומיננטיות. גם לו יש הילה שלא מוצדקת עד הסוף מבחינה זו.

          • אייל סגל

            במקרה של קספרוב אני חושב שזה יחסית בשוליים - כי גם אם פרש בגיל מוקדם יחסית (42) כשעוד היה מדורג מס' 1 בעולם, עדיין היתה לו את תקופת הדומיננטיות הארוכה ביותר (20 שנים *רצופות* בראש רשימת הדירוג מאז 1985 ועד יום הפרישה) והקדנציה הארוכה והמרשימה ביותר בתור אלוף עולם בעידן שלאחר מלחה"ע השנייה.

      • שחר

        פישר זו באמת שאלה גדולה.
        הוא היה בצמרת העולמית אפשר לומר מגיל 13 (כשזכה באליפות ארה"ב ב 57) אך פרש כמה פעמים לתקופות של שנה-שנתיים.
        יחד עם זאת בתקופה של 10 שנים 62-72 הוא זכה בכל תחרות בה השתתף מלבד שתיים (בהן סיים במקום השני בהפרש קטן) ובאחת מהשתיים הללו נאלץ לשחק "בהתכתבות" כי לא אישרו לו לסוע לקובה.
        ב 71 רמתו היתה כל כך חריגה שבאחת התקופות המשופעות בשחקנים חזקים הוא ניצח 20 משחקים ברציפות(!) מול הצמרת העולמית בבין אזורית ובדו קרבות המועמדים, כולל נצחונות רבים מול מלך התיקו פטרוסיאן.

        אגב, קרלסן אמר פעם שגם לדעתו קספרוב הוא מעט מעל פישר כי שלט במשך זמן ארוך, גם אם פישר בשנת 71 הציג את רמת המשחק הגבוהה ביותר

        • שחר

          דיוק קטן, הרצף של ה 20 נצחונות הסתיים לאחר ניצחון אחד על פטרוסיאן (שאר הנצחונות היו מחוץ לרצף זה)

        • אייל סגל

          לגבי פישר, הייתי מבדיל באופן די ברור בין הקריירה שלו בשנות ה-60 לבין התקופה של 72-70 - רק בזו האחרונה הוא באמת גילה דומיננטיות מסדר-גודל שנותן לו מקום בדיון לצד קרפוב וקספרוב. זה שמאז 62 (כלומר, תחרות המועמדים של אותה שנה בה סיים במקום הרביעי) היו רק שני טורנירים בהם לא זכה קשור גם בכך ש: א.הוא שיחק יחסית במעט טורנירים; ב.הרבה מהטורנירים האלה היו יחסית חלשים. אם שמים בצד את אליפויות ארה"ב ושח-קיט נתניה (תחרויות שבהן זו היתה סנסציה אם לא היה זוכה), אנחנו נשארים לאורך שנות ה-60 - כלומר, מאז 62 - בסך הכל עם שניים-שלושה טורנירים ממש חזקים שבהם זכה: סקופייה 67, מונטה קרלו 67, ואולי אפשר לספור כאן גם את וינקובצ'י 68. וכמובן שיש גם את עניין חוסר-הנוכחות שלו בסבבים של אליפות העולם (ב66-64 בכלל לא השתתף, ב67 פרש באמצע מהתחרות הבין-אזורית ולא הגיע לדו-קרבות המועמדים).

          • דוד

            בשנות ה 60 הוא פרש מהתחרות בסוס (טוניס כפי שזכור לי) אחרי 10 משחקים לאחר שהוביל בפער עצום על יריביו. חישבנתי שאם היה נשאר, גם אם היה צובר פחות מ-50 אחוז ממשחקים שנותרו (דבר נדיר ביותר אצלו), היה מסיים לפני לארסן. אבל מצד שני, יתכן שזה טוב שהוא פרש, כי לא היה זוכה נגד הרוסים בכושר של אז (קספרוב מעלה טענה דומה ב'על קודמיי הגדולים' 4) ולעומת זאת, בתחילת שנות ה 70, היה בשיא כושרו
            בוריס ספאסקי אמר פעם: עד 70' אני הייתי יותר טוב, אחרי 70' הוא היה יותר טוב (המאזן של ספסקי מולו עד הדו-קרב היה 3-0 לטובת ספסקי)

          • אייל סגל

            אין ספק שאם פישר לא היה פורש מהטורניר הזה ב-67 (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=79225) בגלל הסכסוך המטופש שלו עם המארגנים הוא היה מעפיל לדו-קרבות המועמדים - במיוחד כיוון שבשביל זה לא היה אפילו הכרח לזכות, אלא מספיק לסיים בין ששת הראשונים. השאלה הגדולה היא איך פישר של 68-67 היה מתמודד אז עם שחקנים כמו גלר, לרסן, קורצ'נוי, או - כמובן - ספסקי בשיאו, וזה תמיד יישאר בגדר ספקולציה כי הוא לא העמיד את עצמו במבחן הזה.

  • דוד

    התצלום עם המגזין הוא סתם גימיק של עיתונאי נורבגיה, אף אחד לא באמת חושב שקרלסן יתייחס בזלזול כזה לנקמורה ערב המשחק ביניהם. זה פשוט לא מקצועי ולא מתאים לו (למרות שהוא קצת שחצן)
    התקשורת הנורבגית, שלא מכילה הרבה 'מבינים' בשחמט (כמו ברוסיה למשל) מסתכלת על השח כאילו מדובר בעוד ענף ספורט רכילאי

    • שחר

      כן, זה בהחלט מייצר דרמה עיתונאית.
      ועם זאת, נראה שקצת רעש תיקשורתי, ואפילו סבבי ראיונות של קרלסן בארה"ב, יוכלו אולי בטווח הארוך להועיל לענף שיקבל חשיפה גבוהה.

      המשחקים האלה עם ביל גייטס וכו' נראים קצת מגוכחים במבט ראשון, אבל סביר להניח שיותר אמריקאים שמעו על זה מאשר על ארועי שחמט אחרים שקרלסן מעורב בהם...
      זה הופך אותו לסוג של שגריר של הענף

  • cookie-monster

    לא יודעת הרבה על שחמט. כשהייתי בת 7 אולי קנו לי ספר ענקי כזה (אבל ענקי באמת אורך שלו היה משהו כמו A4 +חצי ורוחב לא היה חסר גם). דפי ענק עם תמונות שמסבירות שחמט למתחילים. היה שם גם קצת על פתיחות מסורתיות אם אני זוכרת נכון. אף פעם לא התעמקתי בו יותר מדי אבל תמיד חשבתי שזה מגניב.

    אז אני קוראת את הפוסטים שלך ונורא כיף לקרוא על שחמט מהצד הדרמטי שלו ולשמוע על הסיפורים שמאחרי הקלעים - למי שלא נמצא בעסק.

    נ.ב - נראה לי שזה היה הספר:
    http://simania.co.il/bookimages/covers69/697177.jpg

    • דוד

      כולנו אוהבים דרמה, אבל השחמט היה ויישאר המשחק שמימד הדרמה בו הוא הקטן ביותר מבין שאר ענפי הספורט
      טיגראן פטרוסיאן אמר 'אני מאמין בכל ליבי שבשחמט אין שום דבר מקרי שאין לו הסבר על פי ההיגיון'. הוא כמובן לא הכיר את נקמורה (ואיוונצ'וק)

  • דורפן

    אני חושב שחייבים לתת לאריכות ימים בפסגה משקל ולא ניתן להשתמש בתירוץ ״הוא השתגע״. יש סיבה לכך שהרבה מהגדולים הם אקסנטרים במקרה הטוב ומשוגעים במקרה הרע. שחמט ברמה הזו שורף פיוזים במוח. אז מי שמצליח להמשיך תחת הלחץ הזה הוא בהחלט גדול יותר ממי שלא מצליח. רק אומר

    • דורפן

      והטקסט מהמם. יש באינטרנט לוח שחמט שאפשר להזיז בו את שני הצדדים? שמתי לב שאין לי בבית כלי סטאונטון.

      • שחר

        מחר מתחילה אליפות אירופה בהשתתפות הרבה מרבי האמנים החזקים של ישראל

        • שחר

          נ.ב.
          בימים האחרונים לא מגיעים המיילים היומיים מהאתר, האם ידוע על תקלה כלשהיא?

      • דוד

        אבל אתה יכול לראות את כל המשחקים ששוחקו ב-chessgames.com עם java chess viewer (הדרכת הורדה באתר) שם אפשר להזיז את הכלים לפי חוקי המשחק וגם לחזור למשחק. משום מה בשנה האחרונה לא הצלחתי להוריד את הג'אווה (אולי בעיה של חומרה) אבל כשזה עובד, זה פשוט אדיר
        אבל בחייך, הניתוח של אייל לא מספיק?...

    • דוד

      לא אמרתי שאיוונצ'וק השתגע (מעריץ אותו כשחקן ענק), הרי נקמורה צעיר ממנו בהרבה וגם אצלו יש את התופעות הללו וגם איוונצ'וק סבל מהם כבר אז (ניצח בצורה יפהפייה את כל שחקני הצמרת כולל קספרוב והפסיד באופן מביך לשחקנים בינוניים)
      אני קורא תמיד את הבלוג שלך וכיף לראות שאתה מגיב גם בשחמט

    • דוד

      כתבתי לך למטה

  • אייל סגל

    רונן - לגבי האפשרות להזיז כלים על לוח וירטואלי באינטרנט, אפשר אכן לעשות את זה ב-chessgames.com בכל לינק של משחק שנכנסים אליו - אם נרשמים לאתר הזה תחת שם משתמש (זה לא עולה כסף), וב-preferences של המשתמש בוחרים בקטגוריית Choose Chess Viewer את האופצייה של Chess Viewer Deluxe. ובאופן בסיסי צריך בשביל זה תכנת java, שה-security settings שלה הם לא על הדרגה המקסימלית (יש שלוש דרגות).

Comments are closed.