גביע העולם: הגמר

כאן לא היו הפתעות

כפי שציינתי בפוסט הקודם, הגמר של גביע העולם היה בגדר אנטי-קליימקס מסויים לאחר חצי הגמר, שכבר קבע מי יזכה בפרס הגדול של העפלה לתחרות המועמדים; אבל יהיה קצת מוזר לא לכתוב עליו בכלל.

הוא הפגיש, אם כן, את קרמניק ואנדרייקין, והיה מעניין מבחינה זו ששני השחקנים ייצגו סוגים שונים, או דרכים שונות, של הצלחה בתחרות. מצד אחד, קרמניק הפיבוריט שללא ספק הפגין את השחמט האיכותי ביותר באופן מצטבר (לשחקנים אחרים היו הברקות – כמו לקמסקי בשמינית הגמר נגד ממדיארוב – אבל גם נפילות רציניות). מבחינתו של קרמניק, שהעפלה לתחרות המועמדים כבר היתה מובטחת לו ללא קשר לתוצאה שישיג (כפי שהסברתי בפוסטים הקודמים), ניצחון בגמר – בניגוד לעצם ההעפלה עליו – היה בעצם הדבר היחיד שהיה יכול להוות הישג "מיוחד" עבורו (זאת בנוסף ל-32,000 הדולרים – לאחר ניכוי מס של 20% לפיד"ה – המבדילים בין הפרסים הכספיים של המנצח והמפסיד בגמר).

מצד שני, אנדרייקין האנדרדוג שניצל באופן המובהק ביותר את הפורמט: הצטיין בעצבים חזקים, שיחק באופן סולידי והתקדם בעיקר בזכות היכולת הטובה שהפגין במשחקים המהירים של שוברי השוויון, בלי שהתאמץ באופן מיוחד במשחקים באורך רגיל. היה משהו סמלי בכך שעוד לפני ההתמודדות עם קרמניק, אנדרייקין למעשה הפסיד נקודות בדירוג מד-הכושר הרגיל שלו למרות שהגיע לגמר, בשל ריבוי תוצאות התיקו עם שחקנים בעלי דירוג נמוך בסיבובים הראשונים.

***********

הגמר היה בן ארבעה משחקים קלאסיים (או הטוב מארבעה), בניגוד לדו-קרבות בני שני המשחקים בשלבים הקודמים. היה צפוי שאנדרייקין ינסה לנקוט שוב בשיטת גרישצ'וק כדי להגיע לשובר השוויון ולשפר בכך את סיכוייו, אבל כל תקווה להפעיל את האסטרטגיה הזו התמוטטה כבר לאחר המשחק הראשון, כיוון שלא הצליח להחזיק תיקו בשחור. משחק זה, שהכריע את הדו-קרב, היה מהטובים ביותר בתחרות, וגם אחד הטובים ביותר של קרמניק השנה (לפחות מאז תחרות המועמדים). מה שאולי מרשים בו ביותר הוא שלמרות שאפשר לזהות במשחקו של אנדרייקין אי-דיוקים, הוא הפסיד ללא שעשה בעצם טעות גסה או בולטת במיוחד.

המשחק התנהל בהסתעפות קלאסית של גמביט המלכה, אבל כזו שלאנדרייקין עצמו לא הזדמן לשחק בשחור לפני כן ברמות הגבוהות (בשנים האחרונות פופולרי יותר לפתח את הרץ הלבן ל-ו4 במקום ז5, כפי שקרמניק עושה במסע הרביעי), וייתכן שקרמניק בחר בה כדי לנסות ולנצל את חוסר נסיונו מבחינה זו. אנדרייקין בחר במערך הידוע כהגנת טרטקובר (או, בשם החיבה הרוסי שלה, מקגונוב-בונדרבסקי), בה השחור משחק ב6 ומפתח את הרץ בהיר-הערוגות הבעייתי שלו ל-ב7.

כבר במסע השמיני אנדרייקין סטה מההסתעפויות הראשיות של הפתיחה, כששיחק ד:ג4 – מסע מקובל יותר הוא 8…ר-ב7, שבעקבותיו המשך מקובל הוא 9.ר:ו6 ר:ו6 10.ג:ד5 (המסע הקודם של הלבן נועד לאלץ את השחור להכות כאן בחזרה עם הרגלי, ובכך לקבע את הרגלי שלו על ד5) 11.צ-ג1, עם לחץ על הטור ג'; בעמדות כאלה אופייני לשחור להמשיך בקידום רגלי ל-ג5, וללבן להכות על ג5 עם הרגלי ד' שלו ולשחק נגד רגלים שחורים "תלויים" על ג5 ו-ד5. לעומת זאת, המסע השמיני של אנדרייקין שומר את האלכסון הארוך פתוח עבור הרץ ב-ב7, אבל גם מחליש את אחיזת השחור במרכז, דבר שאיפשר לקרמניק את קידום הרגלי ל-ה4 במסעו ה-15.

לאנדרייקין נוצרו בעיות גם באגף המלכה – הוא קידם רגלי ל-ב5, ולאחר סידרת תמרונים לא שיגרתיים עם הפרש שלו הציב אותו ב-ג4, עמדה אקטיבית לכאורה. אלא שלטווח הארוך הרגלי על ב5 נותר כחולשה (לאחר שקרמניק תקף נקודה זו באמצעות 22.א4 בליווי חילוף רגלים), והפרש על ג4 לא הביא למעשה הרבה תועלת משם ולא יצר איומים. (כדאי לשים לב כיצד המסע 21.מה-ג1! מונע מהפרש להתייצב על א3, משם היה יכול לתקוף בו-זמנית את הצריח על ב1 והרץ על ג2, וכך מאפשר לשחור "להיפטר" ממנו תמורת הרץ הלבן.)

רגע קריטי במשחק הגיע עם הפריצה במרכז 28.ד5, המנסה לנצל את הבעיות בעמדת השחור גם במרכז וגם באגף המלכה. נקודה טקטית בסיסית היא שהשחור אינו יכול לזכות ברגלי הזה על-ידי 29…ר:ד5, כיוון שאחרי 30.צ:ב5 יאבד את הרץ, המותקף פעמיים ומרותק לאורך הטור ד'. הטוב ביותר לשחור היה כנראה לסגת עם הרץ ולשחק 29…ר-ד7, אם כי גם אז ללבן יתרון לאחר 30.מה-ה4, השומר על היוזמה באמצעות איום מט על ח7 (לאורך האלכסון שנפתח בעקבות חילופי הרגלים על ד5) ומאלץ את השחור להחליש את עמדת מלכו עם 30…ז6.

אנדרייקין ניסה להימנע מכך באמצעות מסע הביניים 29…צ-ה8 התוקף את המלכה הלבנה על ה1 – כנראה קיווה כי המלכה תיסוג ואז יוכל לשחק ר-ד7 בנסיבות נוחות יותר. אבל במקום זאת, קרמניק הקריב את המלכה – או ליתר דיוק, החליף אותה ברץ, צריח ורגלי אחרי 30.ד:ג6! צ:ה1+ 31.פ:ה1. כעת המלכה השחורה נתונה לאיום מצד הצריח הלבן על הטור ד' וצריכה לסגת, ובמסע הבא הלבן זוכה ברגלי על ב5 שהשחור אינו יכול להגן עליו – 31…מה-ב6 ייענה על-ידי 32.צ:ב5!, כיוון שהכאת הצריח על-ידי המלכה השחורה תאפשר ללבן לתת מט עם הצריח השני על ד8 (הרץ על ג2 מונע מהמלך השחור ערוגת מפלט ב-ח7). לאחר 31…מה-ג7 32.צ:ב5, השחור אינו יכול להכות את הרגלי הלבן על ג6 מאותה סיבה – צ-ד8 (או צ-ב8, במקרה זה) ומט – כך שללבן יש זמן להגן על הרגלי החשוב שלו באמצעות 33.צ-ג5 לאחר לכידת הרגלי השחור.

קרמניק השיג איפוא תמורה חומרית מספיקה עבור המלכה, וכן רגלי חופשי חזק מאוד על ג6. בשלב זה מצבו של אנדרייקין היה כבר קשה, ובמסעים הבאים נראה שלא התגונן בצורה המדוייקת ביותר, ואיפשר לקרמניק לפשט את העמדה לכדי ניצחון ברור. תחילה איפשר לו תמרון המוביל לחילופי פרשים, בעקבות 33…פ-ה5 (נראה שהיה עדיף כאן לסגת עם הפרש, המותקף על-ידי הצריח הלבן, ל-ד6); ולאחר מכן, המסע 40…מה-ד8 – שנועד לנסות ולהציב את הצריח במקום המלכה על ג7, כדי לחסום את התקדמות הרגלי הלבן – איפשר לקרמניק להסיר את הצריח השחור מהלוח, תמורת הרץ והרגלי ג' שלו, על-ידי 41.ג7! ולהיוותר עם שני צריחים מול המלכה השחורה.

מה שעשה כאן קרמניק הוא דוגמה טובה לעיקרון מרכזי בשחמט, על פיו כדי לממש יתרון צריך לעתים קרובות להמיר אותו בעיתוי הנכון ביתרון אחר. קרמניק היה מוכן לוותר על הרגלי ג' החופשי ולהגיע לעמדה הנוצרת לאחר החילופים במסעים 42-41 כיוון שידע כי היא זכויה עבורו – הוא כבר ניצח פעם בסיום בעל אופי דומה מאוד, במשחק הראשון בדו-קרב על אליפות העולם עם פיטר לקו ב-2004. הנקודה המכריעה היא ששני הצריחים חזקים מהמלכה, כיוון שהם מסוגלים לתקוף במשותף רגלים שחורים, שלשחור אין די אמצעים להגן עליהם – במידה והמלך והמלכה השחורים יגוננו על רגלי המותקף על-ידי הצריחים הלבנים, ללבן תהיה האפשרות להחליף את שני הצריחים תמורת המלכה והרגלי, וכך להגיע לסיום רגלים זכוי עם רגלי עודף (ההסתעפות הצדדית המתחילה ב-43…מה-ד2 מדגימה אפשרות כזו).

נקודה חשובה נוספת היא הביטחון היחסי של עמדת המלך הלבן. לעתים, במצבים דומים, הצד עם המלכה יכול לייצר משחק נגדי על-ידי הטרדת מלך היריב בהתראות שח בזמן שהצריחים עסוקים בציד רגלים, אבל כאן צמד הרגלים הכפולים על הטור ז' מספק למלך הלבן הגנה מצויינת, מעין "קיר" של רגלים כשהוא ניצב על ח2. ניתן לראות כאן דוגמה למידה בה מבנה הרגלים יכול להשפיע באופן מכריע על מהלך המשחק – ובמקרה זה מדובר במבנה שנקבע כבר בעקבות חילופי הרצים במסעים 16-15.

מכל מקום, הרגלים של השחור נפלו בזה אחר זה, ובסוף נקלע למצב בו הוא חייב להחליף את המלכה בשני הצריחים כדי שמלכו החשוף לא יקבל מט, וכך להגיע לסיום רגלים אבוד; הכניעה הגיעה לאחר המסע 63.צ-ה7, התוקף את המלכה השחורה. 63…מה-ד6, למשל, ייענה ב-64.צ-ד7 (עם איום מט כפול בשח צריח על ח8 או ד8) 64…מה-ו6 (מסע המלכה היחיד המגן על שתי הערוגות הללו) 65.צ-ו7+ וכו'.

מעניין לשים לב לכך שסיום הרגלים אליו מובילה ההסתעפות הזו זכוי עבור הלבן רק בזכות הרגלים הכפולים. אם היה ניצב על הלוח רק הרגלי ב-ז3 התוצאה היתה תיקו, כיוון ש-76…מ-ז8 יכריח את הלבן לשחק 77.מ-ז6 (כדי לשמור על הרגלי ב-ז7) ויוביל למצב של פט (כלומר, המלך השחור אינו יכול לזוז, אבל גם איננו נתון בהתראת שח). אבל מכיוון שיש ללבן את הרגלי על ז2 כדי לבצע איתו מסע באותה נקודה, המלך השחור חייב לפנות את ז8 ולאפשר את הכתרת הרגלי הלבן בערוגה זו.

במשחק השני שלו בלבן (והשלישי בדו-קרב) קרמניק עשה טעות טקטית בפתיחה ואיפשר לאנדרייקין להשוות בקלות יחסית, אבל גם אנדרייקין לא הצליח להשיג שום דבר ממשי בשני משחקיו בלבן. במשחק הרביעי והאחרון של הדו-קרב, בו כבר לא היה לאנדרייקין למעשה מה להפסיד (מלבד כמה נקודות דירוג), הוא שיחק בצורה אגרסיבית במיוחד כדי להשיג התקפה, אבל עשה זאת בצורה מגושמת למדי ונקלע לעמדה שהיתה על סף הפסד. אז הציע לקרמניק תיקו וקרמניק הסכים; בנסיבות רגילות, בהן תיקו לא היה מבטיח לו ניצחון בדו-קרב השלם ובתחרות כולה, היה וודאי ממשיך לשחק בעמדה הסופית.

***********

העפלתו של אנדרייקין לגמר היא ההפתעה הגדולה ביותר בתחרויות גביע העולם מאז שהחלו ב-2005 – כל שמונת המעפילים לגמר בארבעת גביעי העולם הקודמים היו משורת השחקנים הבכירים ביותר (מביניהם, הנמוך ביותר בדירוג הפנימי של הטורניר היה מס' 11 – קמסקי ב-2007 – בעוד שאנדרייקין היה מס' 21). אבל זו אינה ההפתעה הגדולה ביותר בתולדות הפורמט: לפני שהפך לגביע העולם התנהלו בו אליפויות העולם של פיד"ה (בין 1999 ל-2004), וב-2004 זכה בתחרות רוסטם קסימדז'אנוב, המדורג מס' 28.

ייתכן שלקבוע כך את אלוף העולם זו בדיחה, אבל כדי לקבוע בסך-הכל שני מקומות מתוך שמונה בתחרות המועמדים נראה לי שהפורמט של גביע העולם אינו כה גרוע. יש לו אמנם כל החסרונות הידועים של שיטת נוק-אאוט, בנוסף לבעייתיות שבדו-קרבות קצרצרים; אבל בתמורה לכך הוא מספק תחרות צבעונית מאוד עם מגוון גדול של שחקנים (שרבים מהם אין הזדמנות לראות בטורנירי הצמרת הרגילים), מצ'-אפים מעניינים, והרבה דרמה – והרי דווקא חוסר-הצדק היחסי בשיטת נוק-אאוט הוא זה המעצים את הדרמה. ובסופו של דבר, הפעם גם ניצח השחקן הטוב ביותר.

ונסיים בציטוט הנבחר של התחרות. בזמן המשחק השני בדו-קרב הגמר, כשהמשחק עצמו כבר הפסיק להיות מעניין, ניהלו המנחה ההולנדי בעל השם המוזר ונייג'ל שורט שיחה ארוכה עם קספרוב; קספרוב העיר בנקודה מסויימת שקרמניק מסתבך לעתים בצרות כיוון שהוא רואה מרחוק בעיות אפשריות במקום בו אף אחד אחר אינו רואה אותן ולכן נכנס ללחץ מיותר, ועל כך אמר לו שורט (כשהוא מתייחס לדו-קרב על אליפות העולם שנערך בין השניים ב-1993, בו נקט שורט בסגנון משחק אגרסיבי במיוחד): "זו בעצם היתה האסטרטגיה שלי כששיחקתי נגדך, גארי – הרעיון שלי היה לתקוף אותך, כי לפחות אתה תראה מה האיומים שלי, גם אם אני לא אצליח לראות אותם."

גביע העולם: סיבובים 6-5
גביע סינקפילד: קרלסן שולטטטט

תגובות

  • Zak

    התחרות בהחלט היתה מעניינת מבחינת המתח שהיא יצרה, אבל קצת פחות מבחינת הרמה. אני חושב שפרט לצמד המשחקים בין קאמסקי לממדיארוב, אני לא יודע אם היו משחקים שבאמת התעלו לרמה גבוהה. אבל בהחלט היו דרמות שהוסיפו עניין. קצת מאכזבת העובדה שקרמניק בזכייה שלו 'העלה' לתחרות המועמדים את קריאקין. לטעמי היה צריך לערוך דו קרב נוסף ביןטומשבסקי לושייר-לגרייב על המקום הנוסף. אבל אלה החוקים ועם זה צריך לחיות. מעניין איך קרמניק מסתכל על הזכייה שלו - האם הוא תופס זאת כהישג משמעועתי, או רק כקוריוז?

    הערה קטנה: הלוח האינטראקטיבי בהחלט מוסיף. אבל יחד עם זאת, אם הדבר אפשרי, כדאי בכל זאת להוסיף דיאגרמות סטטיות בהמשך הטור, כשאתה מגיע לרגעי המפתח. זה מאוד עוזר למקד את קו המחשבה ברגעים החשובים.

    כרגיל, המון תודה על הסקירה, מצפים לעוד בתחרויות הבאות!

    • אייל סגל

      לדעתי הניצחון של קרמניק על אנדרייקין היה משחק ברמה יותר גבוהה מזה של קמסקי על ממדיארוב. פחות ספקטקולרי אמנם, אבל ספקטקולריות נוסח אותו משחק מתאפשרת בדרך-כלל רק כשהצד המפסיד עושה טעויות גסות יחסית, וממדיארוב עשה שתי טעויות כאלה; אנדרייקין לא עשה אף טעות בסדר-גודל דומה. דרך אגב, העברתי גם את הניתוח של קמסקי-ממדיארוב (בפוסט על סיבובים 4-3) ללוח חי, למי שהיה לו קשה לעקוב אחרי כל ההסתעפויות.

      אם כבר מדברים על משחקים טובים, כמה נוספים (מתוך המאות ששוחקו בסך-הכל) שלא יצא לי להתייחס אליהם:

      סיבוב 1 – רובסון-וולוקיטין ודובוב-פדורצ'וק הם משחקי התקפה מצויינים (אפשר לראות ניתוח שלהם כאן: http://www.viewchess.com/cbreader/2013/8/12/Game1603146906.html, צריך להשתמש בתפריט ה-drop-down)

      סיבוב 2 – ויטיוגוב-ראגר הוא משחק התקפה מצויין, ושימאנוב- קמסקי היה משחק מטורף לגמרי (ועוד בגמביט המלך - פתיחה שכמעט כבר לא רואים היום בדרגים הגבוהים), גם אם לא ברמה כל-כך גבוהה (ניתוח שלהם כאן: http://www.viewchess.com/cbreader/2013/8/16/Game1943843812.html); קרואנה-יו הוא משחק עמדתי מעולה של קרואנה (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1729183)

      ובסוף הכתבה הזאת – http://www.chessbase.com/Home/TabId/211/PostId/4011042/kavalek-in-huffington-kramnik-triumphs-in-norway-060913.aspx – מופיע ניתוח של עוד משחק טוב של קרמניק, הניצחון במשחק מהיר בשובר-השוויון של סיבוב 3 נגד ארשצ'נקו.

    • אייל סגל

      לגבי קרמניק, אני מניח שהוא שמח מאוד על הזכייה גם אם לא כל-כך נעים לו להודות בזה, דווקא בגלל שמדובר בסוג שונה של תחרות מאלה ה"אריסטוקרטיות" שהוא בדרך-כלל משתתף בהן - כזו שבה היה צריך לשחק ביחד עם כל ה-hoi polloi של עולם השחמט... מבחינה זו זה לא כמו עוד ניצחון בטורניר-על נוסח טל או דורטמונד.

      • Zak

        כן, המשחק שימנוב-קמסקי בהחלט משעשע ומומלץ, גם בגלל הניתוח המצוין.

        וכל הכבוד לקרמניק, עוד הישג לקריירה המפוארת.

  • Yavor

    Great quote.

    Why couldn't the King go to g8, eliminating the mate threat? This would also open the line h for black chess threats, if the white will move the rook to threat for mate
    Even with what you wrote, Rf7+ doesn't lead to a mate

    • אייל סגל

      Kg8 on which move? if you mean 63/64, it eliminates the mate threat but just drops the queen

      • Yavor

        I mean after 65: Rf7+, then the king goes to g8. Once it is there, there's no mate threat and the white has to move his rook on line h to achieve another mate threat. This can go foerver then

      • אייל סגל

        But again, 65...Kg8 just drops the queen - after 66.Rxf6 Kxh7, with King + Rook vs. a lone King it's an elementary win for White (even without the pawns)

        • Yavor

          Got it. My thought was that after 63. Re7 he can play Qg6, but then with Ra7 he threatens mate, and "my" move Kg8 loses to Rg7+. thanks

  • אייל סגל

    דרך אגב, קרמניק נשאל בראיון הסיום על החשיבות של הזכייה בגביע העולם עבורו; אפשר לשמוע את התשובה שלו כאן - http://new.livestream.com/cisha/wcc2013/videos/28986176 - החל מ-29:30 בערך.

  • IC

    לדעתי הפתרון יכול להיות כיוון אחר לגמרי, להפוך את תחרות הנוק אווט הזאת למשהו נפרד לגמרי, מצדי שיקראו לזה אליפות העולם בשחמט לא קלאסי, או איזשהו שם כזה, אליפות העולם בנוק-אווט, לשדרג קצת את הפורמט, להוסיף ימי מנוחה, להפוך את קרן הפרסים לענקית, וככה לחייב את כולם לשחק, להוסיף ימי מנוחה, ואולי לעשות איזה בית ניחומים על מקום 3 כמו בג'ודו. לשווק כתחרות שגם חובבים יהנו ממנה בגלל הטעויות והנוק אווט, לקיים במקום שהוא לא סוף העולם ימינה, ולמצוא פורמט נורמלי להעפלה למועמדים.

    • אייל סגל

      טוב, אני חושב שנורבגיה זה כבר שיפור לעומת סיביר (חנטי מנסיסק)... מבחינת פורמט ההעפלה למועמדים, נראה לי שהקונספט הבסיסי שהתגבש בסבבים האחרונים הוא סביר (למרות הנטייה האובססיבית של פיד"ה לשנות כל הזמן משהו בפרטים) – כלומר: 1. שילוב בין העפלה לפי מד-כושר והעפלה מתחרויות ו-2. בחלק של התחרויות, שילוב בין פורמט יותר אקסקלוסיבי (הגרנד פרי) ויותר "דמוקרטי" (גביע העולם) שנותן הזדמנות למספר גדול יותר של שחקנים. אם רוצים לשתף מספר גדול של שחקנים, הברירה היא בעצם בין טורניר שוויצרי (כמו בתחרויות הבין-אזוריות האחרונות, שנערכו בשנות ה-90) לנוק-אאוט; אני לא בטוח איזה שיטה "צודקת" יותר, אבל הנוק-אאוט בוודאי יותר אפקטיבי מבחינה דרמטית-בידורית. את הקטגוריה של הווילד קארד אני לא אוהב, אבל כנראה שזו דרך יעילה להשיג מימון ממדינה שרוצה להכניס את השחקן "שלה" (כמו חברת הנפט האזרית שהכניסה את ממדיארוב לקאזאן ואת רדג'אבוב ללונדון), ויש מינימום מד-כושר גבוה (2725), כך שזה חייב להיות שחקן חזק.

  • אייל סגל

    הקריקטורה של דיאז - קרמניק מתחיל לאהוב את שיטת הנוק-אאוט:

    http://www.chessvibes.com/knocked-out

  • תמיר

    אייל המון תודה על הליווי הצמוד והסקירה האיכותית והמרתקת. אני קורא בשקיקה ונהנה מכל רגע.

    • אייל סגל

      תודה, אני שמח לשמוע.

  • naka

    אני מחכה לסקירה על התחרות האחרונה של קרלסן לפני הגמר. וגם על אליפות העולם לנשים. תודה אייל

Comments are closed.