אנאנד-קרלסן (סוף), משחקים 10-9: קבלו את אלוף העולם ה-16

סוף סוף אפשר לומר שאלוף העולם הוא גם השחקן הטוב בעולם

במשחק מס' 9, לאחר שני משחקי תיקו שקטים + שני ימי מנוחה כדי להתאושש מההפסדים הרצופים במשחקים 6-5, וכשבאופן מעשי נותר ללא ברירה אחרת מאשר ללכת בכל הכוח על ניצחון אם ברצונו עוד להציל את הדו-קרב, אנאנד גילה סוף-סוף סימני חיים. כיוון שלא הצליח להשיג עם 1.ה4 דבר נגד הגנת ברלין בשלושת המשחקים הקודמים שלו בלבן, בחר באופן הגיוני לפתוח עם 1.ד4. המשחק נכנס לפסים של ההגנה הנימצו-הודית (1…פ-ו6 2.ג4 ה6 3.פ-ג3 ר-ב4), שבה המשיך אנאנד ובחר באחת ההסתעפויות החריפות ביותר, עם 4.ו3 בליווי 5.א3, אותה מקובל לכנות "ניאו-זאמיש" (בהסתעפות זאמיש הקלאסית, הלבן משחק 4.א3 כדי לתקוף את הרץ השחור מייד עם התיצבותו ב-ב4). לאנאנד היה ניסיון טוב בהסתעפות הזו – הוא כבר שיחק אותה לפני כן נגד קרמניק במשחק השני של הדו-קרב ב-2008 (המשחק הסתיים אמנם בתיקו, אך הלבן השיג בו עמדה טובה מאוד), וכן נגד וואנג האו בוייק אן זה 2011 (אחד ממשחקיו הטובים ביותר של אנאנד בשנים האחרונות, בו זכה בעקבות הקרבת כלי יפה).

קרלסן, למרבה העניין, לא ניסה מצידו להימנע מכניסה למשחק חריף – גישה זו התבטאה כבר בעצם הבחירה בהגנה הנימצו-הודית (במקום, למשל, באחת ההסתעפויות של גמביט המלכה שנחשב בדרך-כלל להגנה הסולידית ביותר של השחור נגד 1.ד4), ולאחר מכן במסעים 7…ה:ד5 (במקום 7…פ:ד5, כמו יריביו של אנאנד במשחקים הנ"ל) ו-8…ג4 (במקום המסע השיגרתי יותר 8…0-0), שהובילו לעמדה הבאה:

bview1

עמדה זו היא בעלת פוטנציאל למשחק חריף במיוחד כיוון שהשחור, במסעיו האחרונים, סגר את המרכז וביטל את ה"מתח" שבו, ובכך סלל את הדרך למשחק חופשי יחסית של שני הצדדים באגפים – כל אחד בזה שבו הוא חזק יותר: הלבן באגף המלך (ישירות מול המלך השחור) והשחור באגף המלכה (היכן שיש לו יתרון רגלים מספרי ויתרון במרחב בעקבות קידום הרגלי ל-ג4). דוגמה קלאסית בתולדות השחמט לסוג כזה של מירוץ בין שתי התקפות באגפים מנוגדים ניתן למצוא במשחק בוטביניק – קפבלנקה מטורניר אברו 1938 (ראו את סוג העמדה שנוצרת שם לאחר המסע 14…ג4 של קפבלנקה), שגם הוא התנהל בפתיחה הנימצו-הודית; באותו משחק, בניגוד לזה שלפנינו, התקפת הלבן היא שניצחה.

מכל מקום, יש לציין כי בחירתו של קרלסן בסוג כזה של משחק העידה על ביטחון עצמי ביכולתו להתמודד עם אנאנד גם במה שנחשב כטריטוריה מובהקת של זה האחרון – עמדות חריפות המצריכות ראייה טקטית ויכולת חישוב מצוינות. עם זאת, קרלסן גם הודה במסיבת העיתונאים לאחר המשחק כי לא העריך נכונה את עוצמת התקפתו של הלבן וחשב תחילה כי יהיה לו קל יותר להתגונן מולה מכפי שהסתבר לו בהמשך. באופן ספציפי, הצביע על העמדה לאחר המסע 18.ה5 של אנאנד: הוא חשב תחילה שיוכל לבלום, או לפחות לעכב לפרק זמן ממשי את התקדמות הרגלים הלבנים על-ידי 18…ז6 19.ו4 פ-ז7; אבל אז ראה כי אחרי 20.צ-ב2 (התוקף את הרגלי השחור על ב5) צ-ב6 21.מה-ב1! הלבן מפעיל לחץ בו-זמני על הערוגות ב5 ו-ו5, וכי אם יגן על הרגלי על-ידי 21…מה-ד7, הלבן ישיג את הפריצה 22.ו5 בנסיבות נוחות (כיוון שהמלכה השחורה חוסמת את הגישה של הרץ השחור על ג8 לערוגה זו). לכן קרלסן בחר בסופו של דבר להפעיל את הפרש שלו בדרך אחרת ושיחק 18…פ-ג7.

המתח הלך וגבר כששני הצדדים ממשיכים לפתח את היוזמות הנגדיות שלהם באגפים השונים, ולאחר מסעו של קרלסן 22…ב3 התקבלה העמדה הבאה:

bview2

ניתן לראות כי לשחור רגלי חופשי קדמי וחזק מאוד על ב3, אבל מצד שני גוש הרגלים הלבנים באגף המלך מתקדם באופן מאיים כלפי עמדת המלך השחור. נקודה ראוייה לציון בהקשר למשחק בוטביניק – קפבלנקה אותו הזכרתי קודם לכן היא שבהשוואה אליו השחור הרויח במשחק הנוכחי זמן, כיוון שלא הזיז את הרגלים באגף המלך שלו ובכך אילץ את הרגלים הלבנים להתקדם רחוק יותר כדי ליצור איתם מגע; קפבלנקה, לעומת זאת, סיפק לבוטביניק מטרות "מהירות" או קרובות יותר בכך שקידם את הרגלים ו' ו-ז' שלו.

אנאנד חש בנקודה זו כי המשחק הגיע לרגע קריטי, וחשב לא פחות מ-46 דקות לפני שביצע את מסעו ה-23. ללבן מספר תכניות התקפה אפשריות, ואנאנד החליט לבסוף לשים את כל הז'יטונים על השולחן ולבחור בתכנית הישירה ביותר. הוא קידם את הרגלי ו' ל-ו6, כדי לגרום לשחור להגיב ב-ז6 (ובכך למנוע פתיחת טורים מהירה מול מלכו); ניצל את החלשת הערוגות הכהות שגרם מסע זה של השחור כדי לתמרן את המלכה שלו ל-ח6, דרך ו4 ו-ח4; ולבסוף העלה את הצריח שלו ל-ו4 (תוך שהוא מפקיר את השורה האחורית ומאפשר לשחור להכתיר רגלי למלכה שנייה), כדי להביא אותו ל-ח4 וליצור איום מט על ח7.

קרלסן, מצידו, הביא את הפרש ל-ה8 כדי להגן מפני איום המט על ז7 שיוצרת המלכה הלבנה ב-ח6, וזיהה גם את הדרך היחידה להתגונן מפני איום המט לאורך הטור ח' – וזאת דווקא על-ידי אותו רגלי ב' באגף המלכה, אחרי שהוא מוכתר למלכה. כאן, לאחר המסע 27…ב1=מה+, הגיע רגע ההכרעה של המשחק הדרמטי ביותר בדו-קרב:

bview3

ללבן שתי דרכים לחסום את השח שנותנת המלכה השחורה – על-ידי הרץ או הפרש. לאחר 28.ר-ו1, המלכה השחורה החדשה מספיקה להגיע לטור ח' ולהקריב את עצמה כדי לחסום את ההתקפה לאורכו: 28…מה-ד1! 29.צ-ח4 מה-ח5 30.פ:ח5 ז:ח5 31.צ:ח5 – וכעת, העלמות הרגלי מ-ז6 מאפשרת לשחור להגן מפני איום המט המתחדש על ח7 באמצעות 31…ר-ו5.

את העמדה הזו ראו שני השחקנים בחישוביהם, ודעתם היתה (לפי מה שאמר קרלסן במסיבת העיתונאים) כי הלבן נותר בנחיתות קלה אך יכול להחזיק מעמד לאחר 32.ר-ח3 ר-ז6 33.ה6(!) פ:ו6 (השחור חייב להחזיר את הכלי העודף כדי להתגונן כנגד האיום ה7) 34.ה:ו6 מה:ו6. הלבן נותר עתה עם רגלי פחות כיוון שאינו יכול להגן על הרגלי ב-ה6 או להכות את הרגלי השחור על ד5 (35.ה:ו7+ צ:ו7 או 35.צ:ד5 ו:ה6 מובילים לפתיחה מסוכנת מדי של הטור ו' מול המלך הלבן, שלפתע נמצא בסכנה גדולה יותר מאשר עמיתו השחור); אך עם זאת, לשחור יהיה קשה מאוד לקדם את עמדתו לאחר 35.צ-ה5 ו:ה6 36.מה-ה3. הודיני, אגב, מציע דרך אלגנטית יותר ללבן כדי לכפות תיקו – על-ידי 32.ז6(!) ר:ז6 (כפוי, כדי למנוע מט) 33.צ-ז5 – וכעת הרץ השחור מרותק והלבן מאיים ח4-ח5; נראה שלשחור אין דרך טובה יותר להתגונן מאשר להקריב שוב את הפרש על ו6 – אך הפעם בגירסה נוחה יותר ללבן, כפי שניתן לראות בהסתעפות המלאה שהבאתי בלוח החי.

אבל אנאנד, שלאור המצב בדו-קרב מאוד לא רצה להסתפק בתיקו, חיפש נואשות אחר אפשרות טובה יותר, ופתאום נדמה היה לו שמצא אותה עם הדרך השנייה לחסום את התראת השח מצד המלכה השחורה – 28.פ-ו1??, מסע שהיכה בהלם את הפרשנים. ההסתעפות (היפה מאוד כשלעצמה) שחישב כאן אנאנד, לפי מה שסיפר במסיבת העיתונאים, היתה 28…מה-ד1 (מסע שהוא, כזכור, כפוי במקרה של 28.ר-ו1) 29. צ-ח4 מה-ח5 30.צ:ח5 ז:ח5 31.פ-ה3! (עם האיום פ:ד5 ו-פ-ה7+) 31…ר-ה6 32.ר:ד5! (עם האיום ר-ה4 ומט), וכאן השחור חייב להקריב את המלכה השנייה על ד5, כיוון ש-32…ר:ד5 מפסיד ל-33.פ-ו5 ושוב האיום הקטלני של שח על ה7. בעמדה שנוצרת כתוצאה מהקרבת המלכה, לשחור אמנם צריח, פרש ורץ לעומתה (מה שמבחינה חומרית גרידא הוא יותר ממספיק), אבל הפרש והצריח השחור משותקים בגלל הצורך להגן מפני איום המט על ז7, וללבן יתרון שני רגלים. טכניקת הניצחון פשוטה יחסית: הלבן מביא את מלכו ל-ג5 כדי לתמוך בהתקדמות הרגלים הלבנים במרכז.

אלא שמרוב התרגשות, אנאנד איבד בנקודה זה את האוביקטיביות שלו ושכח שברגע שהפרש הלבן זז מ-ז3, הוא מפנה עבור המלכה השחורה את הנתיב ל-ח4, כדי להגן על הערוגה הזו באופן ישיר מפני מסע הצריח הלבן על-ידי 28…מה-ה1. כעת, 29.צ-ח4 ייענה פשוט ב-29…מה:ח4, והלבן נותר בגירעון צריח שלם ללא כל תמורה ממשית. לכן, אנאנד נכנע – במשחק, ולמעשה גם בדו-קרב.

לסיום, לא נותר לי אלא לצטט מאחת התגובות לפוסט הקודם: "המשחק הזה בטוח יכנס לפנתיאון של אליפות העולם: שלוש מלכות, המלכה והרץ השחורים לא זזו כל המשחק, כל הכלים של שחור למעט המלכה השנייה בשורה השמינית והמלכה השנייה היא זאת שמגינה מפני המט. לא פחות ממדהים!".

תוצאת הדו-קרב עמדה איפוא על 3-6, כשקרלסן זקוק עוד לחצי נקודה בלבד כדי לזכות בו, וברשותו הכלים הלבנים. דבר זה הפך את המשחק העשירי להרבה פחות מעניין מכפי שהיה יכול להיות על פי תוכנו גרידא (שהוא עשיר למדי), כיוון שמתח אמיתי מנקודת-הראות של הדו-קרב השלם כבר לא היה בו החל משלב מוקדם למדי, כאשר התברר כי באופן מעשי (כלומר, להוציא טעות איומה באמת מצידו של קרלסן) מדובר במשחק על שתי תוצאות – תיקו או ניצחון של הלבן, כשתיקו טוב עבור קרלסן כמו ניצחון.

אנאנד ניסה לסבך את העמדה, הסתבך בעצמו וביצע שגיאה טקטית קשה במסע ה-28 (28…מה-ז5?) המאפשרת ללבן את הפריצה החזקה במרכז 29.ה5!. קרלסן היה יכול לשמור על המתח בעמדה (למשל, באמצעות תמרון הפרש שהבאתי בלוח החי), כיוון שהשחור למעשה משותק בגלל ריתוק הרגלי ד6 לאורך הטור ד', ולשמור על סיכויי זכייה מצויינים. במקום זאת, הוא היכה על ד6 מייד ובכך איפשר לשחור לשפר את עמדתו. עם זאת, התימרונים שבאו כתוצאה מכך הובילו לחילופי כלים המוניים שצמצמו מאוד את האפשרויות שעמדו בפני אנאנד להשיג סיכויי זכייה כלשהם, והתקבל סיום פרשים בו היה ללבן יתרון קל. קרלסן ניסה למצות את האפשרויות להוציא משהו מהעמדה, אנאנד התגונן באופן מדוייק, והמשחק הסתיים בתיקו רגע לפני שכל הכלים (מלבד המלכים) סולקו מהלוח.

***********

נצחונו של קרלסן על אנאנד הוא כה ברור ומוחץ עד שבמידה מסויימת הוא מייתר פרשנויות ארוכות. קרלסן פשוט היה טוב יותר, מה שאינו מפתיע במיוחד לאור העובדה שהוא משחק באופן עקבי טוב יותר מאנאנד כבר מספר שנים. אבל יש לציין שבשלביו המוקדמים של הדו-קרב היה לקרלסן קשה להיכנס להילוך מלא: במשחקים הראשונים משהו אצלו חרק והיה מהוסס. הדבר אמור בעיקר בשני המשחקים הראשונים שלו בלבן, מס' 1 ו-3 – בראשון קרלסן איפשר לאנאנד לכפות תיקו מהיר, ובשני נקלע לנחיתות והיה על סף הפסד. למעשה, זהו המשחק היחיד בו הצליח אנאנד להשיג יתרון משמעותי, כך שהחמצת הניצחון בו נראית בדיעבד כגדולה במיוחד. קרלסן עצמו דיבר במסיבת העיתונאים האחרונה על הקושי שהיה לו בתחילת הדו-קרב ועל כך שהמשחק הרביעי – "משחק לחימה טוב" – היה נקודת-מפנה חיובית מבחינתו (למרות שלא הצליח לנצח בו), כשהבין שהוא צריך פשוט לשחק באופן רגיל ולא להתרגש מסיטואציית הדו-קרב או להקדיש לה יותר מדי מחשבה.

משחקים 6-5, בהם נכתש אנאנד במשחק תמרונים עמדתי ארוך, אולי מזדקרים ביותר לעין מתוך הדו-קרב ככאלה המפגינים את יכולתו הפנומנלית הידועה של קרלסן בסוג כזה של שחמט (ואנאנד אמר במסיבת העיתונאים שמשחקים בעלי אופי כזה היו בדיוק הדבר העיקרי ממנו חשש לפני הדו-קרב). אבל יש לציין כי בסופו של דבר קרלסן גילה עליונות גם בתחומים שהיו אמורים להיות נוחים יותר מבחינתו של אנאנד – כמו משחק טקטי חריף, או כמו תחום הפתיחות. בפוסט שלקראת הדו-קרב חזיתי שקרלסן ירצה לשבור את הסכימה הקלאסית של דיונים תיאורטיים מתמשכים באותה הפתיחה (נוסח מה שראינו בדו-קרב נגד גלפנד), ויחליף פתיחה בכל משחק, או לפחות בתדירות גבוהה. אם כן, הדבר התגשם באופן חלקי. בלבן קרלסן אכן נקט באסטרטגיה הזו, אבל בשחור רק באופן ראשוני – כלומר, הוא השתמש בהגנת קארו-קאן רק במשחק הראשון שלו בשחור (מן הסתם כנשק הטעייה, כדי לגרום לאנאנד ועוזריו לבזבז זמן על הכנות כנגדה), ואז עבר להגנת ברלין כנשק קבוע (כלומר, כל עוד אנאנד המשיך לשחק 1.ה4). הדבר השתלם לו כיוון שפתיחה זו מתאימה באופן מושלם לסגנונו, וכפי שהסתבר אנאנד לא הצליח להכין נגדה שום דבר שהתגלה כאפקטיבי.

אדם אחד שחזה מראש את תוצאת הדו-קרב, למרות שמת לפני למעלה מ-20 שנה, הוא ארפאד אלו (Elo), הפיזיקאי שפיתח את מודל מד-הכושר על פיו נעשה דירוג השחקנים. בשל הפרש מד-הכושר הענקי של 95 נקודות בין קרלסן לאנאנד (2870 – 2775), שכפי שציינתי בפוסט קודם היה השלישי בגודלו בתולדות הדו-קרבות על אליפות העולם מאז החלו להתפרסם רשימות דירוג, תחזית מד-הכושר לגבי עשרה משחקים בין שני השחקנים היתה ניצחון של קרלסן בהפרש שלוש נקודות. או ליתר דיוק 3.7-6.3, אבל בעיגול לתוצאה האפשרית הקרובה ביותר מקבלים 3.5-6.5. במלים אחרות, קרלסן בקושי שיפר את מד-הכושר שלו בעקבות הזכייה בדו-קרב – הוא הרויח נקודות על הנצחונות, כמובן, אבל איבד כמעט אותו מספר על תוצאות התיקו.

מבחינה זו, קרלסן פשוט עשה את מה שהיה אמור לעשות – כפי שניתן היה לומר גם על זכייתו בתחרות המועמדים בה נחשב לפיבוריט הברור (למרות שהיה המשתתף הצעיר ביותר בה, והיחיד מבין שמונת המתחרים ללא ניסיון קודם במעמד דומה). כל זה מעיד על כיברת הדרך העצומה אותה עשה קרלסן עוד לפני הזכייה באליפות העולם. כבר הזכרתי את הנתונים הרלבנטיים מספר פעמים בפוסטים קודמים, אבל הנה הם פעם נוספת באופן מקובץ, למען הסדר הטוב: זכייה בטורניר-על ראשון בגיל 17 (וייק אן זה 2008); זכייה ב-19 טורנירים כאלה בשש השנים שעברו מאז (קרוב מאוד למספר הטורנירים הדומים בהם זכו אנאנד או קרמניק בלמעלה מ-20 שנות קריירה בצמרת הגבוהה); טיפוס לראש רשימת הדירוג בפעם הראשונה בגיל 19 (ינואר 2010); הובלת הרשימה הזו באופן קבוע כבר שנתיים וחצי, מאז יולי 2011, כשמאז תחילת 2013 הפער בינו לבין המקום השני נשמר באופן עקבי על כ-50 נקודות ומעלה; זכייה בארבעה אוסקרים (רצופים, מאז 2009).

ביחד עם הזכייה באליפות העולם, כל זה מציב את קרלסן – מבחינת היסטוריית השחמט ויחסית לגילו – בעמדה שבה רק קספרוב יכול כרגע להתחרות בו. קספרוב זכה באליפות העולם כשהיה צעיר מקרלסן בכחצי שנה (בן 22 וחצי – לקרלסן ימלאו 23 עוד שבוע, ב-30 לנובמבר), ועשה זאת כנגד יריב קשה יותר (קרפוב בשיאו, או לפחות קרוב מאוד אליו). מצד שני, רשימת ההישגים של קספרוב לפני הזכייה בתואר קצרה באופן משמעותי מזו של קרלסן. אפשר אמנם לציין בהקשר זה שמבנה סבב אליפות העולם היה שונה בשנות ה-80, ושקספרוב היה צריך להקדיש לו זמן רב הרבה יותר מאשר קרלסן – שלושה דו-קרבות מועמדים, ולאחריהם דו-קרב מרתוני ראשון נגד קרפוב שהסתיים ללא הכרעה, לפני הניצחון בדו-קרב השני. אבל אפשר גם לציין שקספרוב צמח בתוך ממסד השחמט המפותח והמאורגן ביותר בהיסטוריה, בעוד שקרלסן צמח במדינה נטולת מסורת ותרבות שחמט כמעט לחלוטין, וקיבל באופן יחסי מעט מאוד הדרכה שיטתית.

מכל מקום, כעת אפשר לומר בפעם הראשונה מאז 2007/8 (כאשר אנאנד היה במיטבו) שאלוף העולם הוא גם השחקן הטוב בעולם, ובעצם בפעם הראשונה מאז 2000 (כשקספרוב הפסיד את התואר לקרמניק), ובאופן כללי יותר מאז ימי קרפוב/קספרוב, שאלוף העולם הוא בעל מעמד דומיננטי של ממש. הדיסוננס שהלך והתעצם בשנים האחרונות בין תואר אלוף העולם והתואר הבלתי-רשמי של מס' 1 בעולם נפתר לעת עתה.

 

אנאנד-קרלסן, משחקים 8-7: ברלין, סטטוס קוו
ארבעים-חמישים מסעים טובים במשחק

תגובות

  • Sp

    אני רוצה להודות לך על כל העידכונים והכתבות. שנה שעברה זה התחיל ועכשיו זה המשיך, החיידק השתלט.
    היה מאוד מעניין, ועדין אין לי מושג בשחמט. :)
    שוב תודה וכל הכבוד.

  • IDO

    תודה אייל, עקבתי ולא הגבתי :)

    הדו קרב הזה היה הרבה הרבה יותר פשוט מהאליפות הקודמת.
    אני גם חושב שקרלסן רואה את המשחק/לוח הרבה יותר ברור מכל אחד אחר.
    (מעדיף התקדמות על הלוח דבר ראשון)

    היה נראה לי שבמשחק האחרון הוא מוותר על נצחון כי גם תייקו הספיק לו.

    • אייל סגל

      לגבי המשחק האחרון - גם אני חשבתי ככה בהתחלה (כלומר, שקרלסן החליט לפשט את העמדה כדי להגיע למצב עם יתרון קל ונטול סיכון לחלוטין), אבל לפי מה שאמר במסיבת העתונאים אחרי המשחק הוא פשוט טעה (http://www.youtube.com/watch?v=cx74Q0I0aBc&t=10m10s). בכל מקרה, מבחינה מעשית זה לא שינה שום דבר - חוץ מאשר, כמאמר החמישייה הקאמרית, טו סמולר דה השפלה עבור אנאנד.

      • אלי

        ואם כבר החמישייה הקאמרית, אז הטעות במשחק 9 והתגובות של השדרנים היו לא רחוקות מ"רשלנות פושעת" במערכון על הילד שמפסיד בשח.

  • D! בארץ הקודש

    תודה רבה על הסיקור והידע.
    גם כאשר לפרקים הרמה של הפוסטים פשוט גדולה על היכולת שלי להבין זה תענוג גדול לקרוא.
    שמח שהמסורת נמשכת גם ללא ה"היבט הישראלי".

  • גלן

    מצטרף לתודות. למשך התחרות הבלוג שהכי אהבתי ושציפיתי לבואו כשרמת ידיעותי נעה סביב מט סנדלרים.

  • איציק

    המון תודה שגרמת לבילתי מיקצועיים כמוני להינות ובגדול.
    נראה לי שדווקא העובדה שקרלסון לא למד שחמט תחת דוקטרינה מסודרת איפשרה לו להתפתח לכיוונים בלתי שיגרתיים ודי לשנות את צורת המחשבה מול הלוח. אני מניח שעוד 10-15 גישה זו תילמד ברוב המקומות וקבל לא תהייה כה נדירה. חוסר המקובעות של דוקטרינה כלשהי היא לפעמים ברכה בתחומים רבים ולאו דווקא חיסרון.
    רק שאלה קטנה, מה הלאה? מה על סדר היום של עולם השחמט לחודשים הקרובים?

    • אייל סגל

      - ב-26 לחודש (עוד 3 ימים) מתחילה אליפות העולם לקבוצות, התחרות הקבוצתית החשובה ביותר אחרי האולימפיאדה.

      - בינואר, כרגיל, טורניר וייק אן זה, אם כי הפעם בגירסה קצת מוחלשת.

      - בסוף ינואר - תחילת פברואר חוזר הטורניר בציריך, שהתחיל בשנה שעברה, והוא סופר-חזק (כל השחקנים הם מהעשירייה הראשונה): קרלסן, ארוניאן, קרואנה, נקמורה, גלפנד ואנאנד; אם כי המתכונת שלו לא שיגרתית, כי ישנו שילוב בין משחקים קלאסיים למהירים.

      - במרץ טורניר המועמדים ברוסיה כדי לקבוע מי ישחק נגד קרלסן בדו-קרב הבא על אליפות העולם.

      דרך אגב, אפשר למצוא את האינפורמציה הזו באתר מד-הכושר החי שאני מפנה אליו לפעמים (http://www.2700chess.com), למטה תחת Future Events Chess Calendar

  • AMan

    ונאמר תודה!
    על שזכינו לראות את קלרסון.
    ועל הפרשנות המקרבת גם עמי ארצות שכמותי, לשחורים והלבנים.

  • סימנטוב

    מצטרף תודה על הסיקור העמוק

  • austaldo

    המון תודה על הסיקורים והתגובות כאן, היה כיף גדול

  • פאקו

    אייל, תודה על הסיקור המפורט והמהנה כתמיד. תענוג צרוף.

  • Petrosian

    זה שאתה טור השחמט הטוב ביותר בארץ, אתה בטח יודע, אבל זה שאתה מצליח לרתק כל כך הרבה אנשים שלא מבינים במשחק - בהחלט כישרון גדול.

    הרבה תודה על הסיקור - נמשיך לצפות לפוסטים שלך בשקיקה..

    • יהויכין פנדלוביץ'

      +1

  • צור שפי

    תודה רבה אייל, היה תענוג.

  • ערד

    מסכים עם כל הכותבים על מידת התענוג.

  • שחר

    תודה, סקירה ממש מעניינת
    איך נרשמים לעדכונים של בלוג השחמט שלך בלבד?

  • יובל ו. שטייניץ

    נדמה לי שחלק מהפרשנויות בזמן הדו קרב דווקא נטו להמעיט, ולא בצדק, ביכולתו של קרלסן. הטון שלהן היה: הוא מגיע לעמדות שוות בסיום אבל במקום להסכים לתיקו (כמו רוב שחקני הצמרת במצבים כאלה) פשוט ממשיך לשחק אותן עוד ועוד עד שיריבו מתעייף ועושה לבסוף את השגיאה הבלתי נמנעת. כביכול, העיקשות, ההתמדה והכושר הגופני הם שעומדים בסוד ניצחונותיו ולא כישרון שחמטאי "טהור".

    מי שעקב אחרי המשחקים 4,5,6 יכול היה להתרשם דווקא מהיצירתיות והמעוף הרב שהוא הפגין בשלבי הסיום: באותם מצבים מתים כביכול, בהם התיקו נראה בלתי נמנע, הוא מצא מהלכים מפתיעים, מלכודות ערמומיות, וחדירות כלים למקומות לא צפויים. הוא הכריח את יריבו לסחוט את כל משאביו על מנת לא לאבד את המשחק, בעוד שהוא עצמו לא הוטרד כלל ע"י אתגרים נגדיים. כלומר היה כאן מפגן רב עוצמה של כישרון שחמטאי די יחודי.

    חבל רק שהוא לא מפגין יצירתיות שכזו בשלבים המוקדמים יותר של המשחק - אז הוא היה לחלוטין בלתי עציר...

    • אייל סגל

      לגבי הנקודה שקשורה לעמדות השוות אני מסכים לחלוטין, וגם הזכרתי את זה בפוסט על משחקים 6-5 (משחק 6 היה מבריק במיוחד מבחינה זו) – מדובר לא רק בעצם העקשנות, או בהתשה "פיזית" של היריב, אלא ביכולת שלו להציב בפני היריב שוב ושוב בעיות שזה צריך לפתור אותן; התשה מנטלית, אפשר לומר.

      לגבי עניין ה"יצירתיות" בשלבי הפתיחה, אני חושב שהדבר יותר מורכב. דיברתי כמה פעמים על כך שיש לגישה של קרלסן לפתיחות יתרונות שאין לפתיחות של שחקנים שמכינים אותן "לעומק" בצורה יותר רגילה – למשל, זה שסוג ההסתעפויות שקרלסן נוטה לבחור גורם לכך שלעתים נדירות הוא משיג יתרון משמעותי מהפתיחה, אבל, מצד שני, גם לכך שלעתים נדירות אפשר לגרום לו למצוקה בזכות איזה חידוש מבריק המופעל נגדו בפתיחה. אם ישנה את הגישה שלו לפתיחות זה יכול גם לגרוע, לא רק להוסיף.

      דרך אגב, היתה תקופה במהלך 2009/10 שבה קרלסן הפגין הכנת פתיחות מצויינת מהסוג ה"קלאסי" במספר טורנירים – ואין כמעט ספק שזה קשור בהשפעה של קספרוב, שאיתו עבד באותה תקופה. אבל זה כנראה לא חלק מהסגנון הטבעי שלו.

      ואם אנחנו כבר בענייני ציטוטים הקשורים לקרלסן (בהמשך לתגובה 15), הנה דברים רלבנטיים לשתי הנקודות שאמר בשנה שעברה וואנג האו (השחקן הסיני מס' 1 כיום) במהלך ראיון:

      Jilin Zhang: What do you think of Carlsen's play?

      Wang Hao: He plays human chess. He doesn't like to choose forced variations like everybody else does with computer analysis [...] His other main skill is continuously putting on pressure until his opponent can't stand it and finally makes mistakes.

      (http://whychess.com/en/node/2674)

    • oz

      מה לשר לעניינים אסטרטגיים יש זמן לעקוב אחרי שחמט? האם ניתן ליישם אסטרטגיות של קרלסן גם בחיים הפוליטיים?

  • דוד

    תודה על הסיקור הנפלא. הייתי רוצה לקרוא קצת קומפלימנטים של שחקני צמרת בעבר ובהווה על האיש ועל הזכייה.

    • אייל סגל

      אפשר לראות ריכוז של טוויטים שנשלחו בעקבות הזכייה כאן:

      https://chessbase.com/post/chennai-g10-magnus-carlsen-is-the-new-world-champion

      אבל זה לא מעניין במיוחד. כמה דברים קצת יותר מעניינים ששווים ציטוט:

      - קספרוב בראיון מ-2009 בתקופה שעבדו ביחד:

      GK: He is of course very talented, but what helps us is that his style is very different from mine. He’s more of a Karpov style, yeah, Karpov, Capablanca — he has great natural qualities in evaluating the position, while I am more dynamic, more a work-oriented player. I think that makes this cooperation potentially more profitable for him because he’s learning from a player of the opposite style.

      MG: So his unique talent — you’d put him in that line — because you’ve always spoken of yourself as being in the line of Alekine, Tal –

      GK: –Yeah, there’s no doubt he belongs to the players of Capablanca, Smyslov, and Karpov-like.

      https://webcast.chessclub.com/blog/2009/09/11/kasparov-on-training/

      - קספרוב בזמן הדו-קרב:

      Carlsen is a combination of Karpov & Fischer. He gets his positions & then never lets go of that bulldog bite. Exhausting for opponents.

      https://twitter.com/Kasparov63/status/402222989321568256

      - קרמניק בראיון אחרי תחרות המועמדים:

      MM: Forum kibitzers often say that Magnus’ style is Karpovian, that it reminds of Anatoly’s youth. He also didn’t have any fancy opening prep, or, we should rather say that the entire USSR was working to prepare openings for him, but not himself.

      VK: Yes, he reminds Karpov a lot. He also has certain weaknesses, which everyone, even the greatest players, have. Karpovian weaknesses, yes. They are hidden and very few, yet they still exist. Their styles are very similar. I would say that Carlsen is an improved version of Karpov. I have heard people say that his style is too dry, too positional. Partly it is so. However, I believe that a person of his mastery can choose any style he likes. He should ask himself only. With such a high rating and skill, you know, no one should be telling him what to do. He is indeed an outstanding player. Like we say in such cases, “If you don’t like it, don’t watch”. He can play whatever way he likes to … [He is] Cold-blooded, rather pragmatic, somewhat melancholic even. His chess is also swampy, laidback, choky/boa constrictor type.

      http://www.pogonina.com/index.php?option=com_content&task=view&id=1600

      • דוד

        ״שילוב של קרפוב ופישר״ מחמאה עצומה. פישר היה יותר תוקפני וישיר, לעומת הערמומיות והתחושה ש״שום דבר לא הולך לקרות כאן״ שמפגין קרלסן במשחקו, לפני שהוא מפיל את יריביו במלכודות עמדתיות. אבל העקשנות זהה. לגבי קרפוב, נראה לי שקרלסן מפגין (באופן יחסי) יכולת טקטית גבוהה יותר לנצל טעויות יריב- פ:ו5 מול קריאקין ועוד הרבה שאני לא זוכר. נקודה נוספת- יכולת מדהימה להפוך פיגור חומרי ועמדתי לניצחון- קריאקין הנ״ל, ארוניאן האחרון, אדאמס ומק-שיין בלונדון, גם היכולת לחזור מפתיחת תחרויות גרועה, הדוגמאות רבות מספור. בקיצור, לא רק שחמטאי ענק אלא גם ספורטאי גדול. אין ראוי ממנו 

  • אייל סגל

    תודה רבה לכולם. לגבי עדכונים - יש בצד שמאל למעלה אפשרות להירשם ל"עדכונים במייל".

  • סטוקפיש

    לפני הכל, תענוג לקרוא את הבלוג הזה בכלל ואת סיקור האליפות בפרט. גם הבנה עמוקה במשחק, גם כתיבה מעולה וגם תובנות למי מאיתנו שפחות מבין.

    ------------------

    אני יודע שזה אתר איכותי ולא המקום להוציא מרירות בטוקבקים אבל אני חייב הודעה אחרונה בנושא אם כבר נכתב עליו פוסט.
    מי שעקב אחרי הדו קרב או אחרי משחקי שחמט באופן כללי דרך צ׳סדום או אתר אחר בטח יודע שבריבוע בצד שמאל למטה יש את הניתוח של הודיני, ניתוח מספרי כאשר + הוא יתרון ללבן ו- לשחור כש1 הוא שוויו של רגלי. ומיד לאחר מכן את המסע או בעצם רצף המסעים שהודיני היה משחק בעמדה הזאת.
    בדיוק מעל לתיבת פרשנות המחשב נמצאת תיבת הצ׳ט שזה המיקום המושלם כי אני נשבע לכם ש90% מההודעות בצ׳ט עוסקות באותה פרשנות ולא במשחק עצמו או בשום דבר אחר.
    בתרגום חופשי אבל באמת שכמעט בלי להגזים זה נראה בערך כך:
    ״יששששש +0.13 אנאנד מנצח ובגדול!״
    כעבור שני מסעים:
    ״לעזאזל זה כבר -0.06, איזה טמבל, עוד 9 מסעים כבר יהיו לו רגלים כפולים באותה הערוגה, 12 מסעים אחר כך הוא מאבד אולי אפילו פאקינג רגלי שלם״
    אתם מבינים, כולם גאונים גדולים, כולם יותר חכמים מהשחקנים ואני מוכן להתערב שרוב האנשים האלה מעולם לא השתתפו בתחרות אמיתית במועדון השחמט המקומי שלהם ושאין להם דירוג שהוא לא וירטואלי.
    בדרך כלל זה כל כך משעשע אותי שאני ממש צוחק מול המחשב אבל בדו הקרב הזה נפלה עליי ההבנה שאני הוא המפגר ושהם צודקים לחלוטין!
    ולמה? כי הרי למעט בפתיחה שבה הוא לפעמים בכוונה משחק לא קונבנציונלי, ב95% מהמסעים המסע הראשון שהודיני ממליץ הוא בדיוק המסע שקרלסן משחק, לא ראיתי דבר כזה בחיים ואני בטוח שלא תמצאו שחקן בהיסטוריה שמשחק ״מדויק״ באחוזים יותר גבוהים. 
    מכאו אני מסיק, אולי שלא בצדק, שהודיני וקרלסן רואים את לוח השחמט בדרך דומה, דומה יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה(אבל אני בטוח שבעתיד יגיח מישהו עוד יותר ״ממוחשב״).
    אתם יודעים מה? קרלסן כל כך מושלם בלנתח עמדה(קספרוב אמר שרק קרפוב יכול להתחרות בו באספקט הזה) שזה יכול להיות מאוד מעניין להציג לו מספר עמדות להערכה ולבקש ממנו לזרוק את המספר הראשון שעולה לו בראש. ואז לראות כמה הוא קרוב לניתוח של המחשב.
    לכן כשקרלסן מגיע לעמדת סיום שכל הפרשנים  אומרים עליה DEAD Draw, מה זה מת? כבר נגמרה השבעה על התיקו הזה. הם חושבים שקרלסן ממשיך רק כדי להגיע לתיקו בתנאים שלו זה בכלל לא מה שעובר לו בראש.
     הוא חושב: ״אני בפלוס 0.15, אולי אפילו 0.2, אני יכול עכשיו להתחיל סדרת תמרונים של 30-40-50 מסעים, אני צעיר ואנרגטי ואני יודע שיש לי את היכולת לשחק את המסע המושלם(שוב,לפי המחשב) בכל אחד מהמסעים האלה ללא יוצא מן הכלל(בכל מסע לכשעצמו לשחק מושלם זה לא מיוחד, אבל כשזה כולם ביחד ברצף זה חסר כל תקדים, זה לא אנושי! אפילו שזה ״רק״ בendgame ולא בmiddlegame).
    היריב שלי מבוגר ממני ב20 שנה, כל הלחץ עליו, הוא כבר מתחיל להישבר, אי דיוק אחד שלו ואני כבר בפלוס חצי רגלי, אחר כך יהיה לי יותר קל להפעיל עוד לחץ, עוד אי דיוק וניצחתי. מה יש לי להפסיד?״
    ברור שהוא גאון היסטורי, ברור שיש לו יצירתיות מדהימה, ברור שהוא אלוף עולם ראוי, זה פשוט לא כוס התה שלי ולא השחמט שגדלתי עליו.
     שני שחקנים דומים ביכולתם שרואים תיקו מול עיניהם בעמדת סיום לא מנסים להתיש אחד את השני עד שאחד מפשל, את זה עדיף להשאיר למחשבים.
     בחיים לא הצלחתי לגרום לפריץ(ברמה נמוכה כמובן, בערך 1700) להסכים לתיקו בעמדה שווה, רק אם הייתי ביתרון משמעותי. תמיד צריך לשחק עד הסוף, עד חוק 50 המסעים. יום אחד נמאס לי והפסקתי לשחק נגד מחשבים.

    --------------

    סליחה ותודה!

    • דוד

      לא הבנתי אם אתה שונא אותו או מעריץ אותו (אחרי שקראתי את התגובה שלך בפוסט הקודם). בכל אופן, קרלסן רוצה לנצח ורואה רק את ״המסע הנכון״ לנגד עיניו. אני מאמין שאם הוא לא היה משוכנע ביכולתו במשחק תמרונים בעמדה שווה, הוא היה משחק פתיחות יצירתיות יותר עם קרב חריף יותר. הסיבה שאף אחד לא משחק בסגנון שלו, היא בגלל שאף אחד לא יכול. קרלסן הוא קפאבלנקה, מנצח בלי שפיכות דמים, כשאין צורך בשפיכות דמים. אם המשחק מחריף ויש צורך, יש לו גם את היכולת הזו והוא הוכיח את זה! תקרא בויקיפדיה על הסגנון שלו בצעירותו. הקטע על ״היריב שמבוגר ממני בעשרים שנה״ אינו נכון, הוא ניצח את קריאקין, רדג׳אבוב, ארוניאן, קרואנה, נקאמורה וצעירים נוספים באותו סטייל. אפשר לא לאהוב את הסגנון אבל אי אפשר להפיל את זה על הגיל של היריב

    • אייל סגל

      תודה - וכתבתי לך תגובה בבלוג של דורפן.

  • oz

    ראיתי שקרלסן סירב לפרט מיהם העוזרים שלו במהלך הדו-קרב. האם עכשיו לאחר שניצח הוא סיפר מיהם?

    • אייל סגל

      לא עד כמה שידוע לי. כלומר, הוא הזכיר את יאן לודוויג האמר, השחקן הנורבגי מס' 2, אבל זה כבר היה ידוע לפני הדו-קרב. יש שמועות שגם לורן פרסינה היה מעורב (ויש לזה לפחות עדות נסיבתית חזקה - בזמן אליפות העולם התקיימה גם אליפות אירופה לקבוצות, ופרסינה היה חסר בנבחרת הצרפתית).

  • הארכיון

    סוף סוף התגלה הבלוף של אנאנד.
    ואגב, תוצאת הדו קרב מורידה ב5 דרגות את הדו קרב הקודם בין גלפנד לאנאנד ומעלה ביקורת אדירה על פידא שלא הצליחה להביא את קרלסן לתחרות המועמדים שקדמה לדו קרב הקודם.
    לסיים בניצחון מוחץ של 3-0 בלי שההודי אפילו דגדג את הויקינג באחד המשחקים אומר דרשני על השיטה הקלוקלת של פידא.
    גם דו קרב של 12 משחקים (במקום 24) הוא מגוחך, אלא שלמזלו של אנאנד זה הציל אותו מבושה גדולה יותר.
    במקום שנזכה לראות גמר מרתק של קרלסן מול ארוניאן או קרמניק קיבלנו גמר חד צדדי לחלוטין.
    צריך להכריח את האלוף להשתתף בתחרויות ולדרוש ממנו דרישות מינימליות לפני שהוא מקבל כרטיס לכתר.
    בכל מקרה, אני שמח בשביל הנורבגי שזכה במשה שמגיע לו.
    נראה אםן הוא יצליח לשמור על הכתר מול הארמני והרוסי בהמשך.

    • דוד

      אי אפשר לומר שאנאנד הוא בלוף. הוא סך הכל ירד מאוד בכושרו. ולגבי ארוניאן יש לי תחושה שזה היה מסתיים באותה תוצאה, הארמני פשוט לא מסתדר איתו. (אם כי ודאי שהיינו רואים קרב אטרקטיבי יותר). לגבי קרמניק זה כנראה היה מסתיים הכי צמוד (ועדיין קרלסן לוקח)

      • דוד

        אגב בעיני קראמניק וארוניאן הם היחידים מבין המשתתפים בתחרות המועמדים, שראויים להתמודד על התואר. אנאנד- ראינו למה לא, אנדרייקין, ממדיארוב, סווידלר ואפילו קריאקין, לדעתי לא ברמה של ״אלוף עולם״. אז אולי טופאלוב. מי שחסר ברשימה זה הכישרון הצעיר פביאנו קרואנה, והייתי רוצה לראות את נקמורה ואת מקסים לבראז׳. אז בהתחשב בכך שקרמניק כבר לקח, עדיף ארוניאן

        • דוד

          סליחה מקסים לאגראב

        • אייל סגל

          לגבי קרמניק, מעניין אגב שלמרות שהיה אלוף עולם בעצם לא זכה אף פעם בתחרות מועמדים - היחיד מבין אלופי העולם מאז שהחלו תחרויות מועמדים (בין אם בצורת טורניר או דו-קרבות) שניתן לומר את זה עליו. (זה קרה כי הוא נבחר ישירות על-ידי המארגנים להתמודד מול קספרוב, בתקופה בה שרר כאוס בעקבות פיצול התואר והנתק בין קספרוב לפיד"ה.)

          גם אנאנד לא ניצח בתחרות מועמדים בדרך אל תואר אלוף העולם (כי הוא זכה בו בטורניר ולא בדו-קרב), אבל הוא עשה זאת עשור קודם לכן, בדרך אל הדו-קרב עם קספרוב שבו הפסיד.

          • דוד

            הוא השתתף והפסיד או שהוא לא השתתף? (חוץ מהתחרות האחרונה). בכל מקרה, אף אחד לא יכול לטעון שהוא לא היה אלוף ראוי. אבל עדיין, לזכות באליפות אחרי שזוכים בקנדידטס, זה יותר מרשים. מי לא זוכר את בובי פישר...

          • אייל סגל

            כן, השתתף כמה וכמה פעמים. פעמיים בשנות ה-90 (פעם בתחרות של פיד"ה ופעם בזו של קספרוב), וגם לפני שנתיים בתחרות שגלפנד זכה בה, חוץ מהשנה. בעצם הכי מוזר זה שב-1998, שנתיים לפני הדו-קרב עם קספרוב, אירגנו דו-קרב בין קרמניק לשירוב (אנאנד נשאר נאמן לפיד"ה באותה תקופה) שהמנצח בו היה אמור להתמודד עם קספרוב - ושירוב ניצח; אבל הדו-קרב בין שירוב לקספרוב לא יצא בסוף אל הפועל מכל מיני סיבות ארגוניות/פיננסיות.

  • אייל סגל

    לגבי אורך הדו-קרב, 12 משחקים זה לא מגוחך אלא הגיוני בהחלט. אפשר אולי להגדיל ל-14 או מקסימום 16, אבל 24 משחקים יהיה מופרך ולא ריאליסטי כיום. בין השאר, כיוון שזה חורג לחלוטין מהפרופורציות של מה שהשחקנים נדרשים לשחק בנסיבות רגילות. פעם הקצב של כל אירועי השחמט היה שונה מאוד, וגם טורנירים היו נמשכים לעתים קרובות 20+ סיבובים – למשל, טורנירי המועמדים של 1959 ו-1962 היו בני 28 סיבובים, גם כן פי שניים ביחס לטורניר המקביל שהיה השנה (שיחקו שם סיבוב מרובע ולא כפול); היום אף טורניר לא נמשך יותר מ-14 סיבובים. כמו כן, לאור הנטייה הכללית שיש היום לקצב מהיר יותר של אירועים, אורך של 24 משחקים ימתח את הדו-קרב כמו מסטיק ויהיה הרסני למימד הדרמה והאינטנסיביות, לפחות מחוץ לגרעין הקשה ביותר של חובבי השחמט השרופים.

  • נר הלילה

    אייל אני מצטרף לתודות.
    הם בוריס גלפנד פרשן או הגיב למשחקים?

  • Zak

    המון תודה גם ממני על הסיקור, מקווים לעוד!

  • דוד

    ראיתי היום ניצחון יפה של נקמורה על קרמניק. האיש מטפס למקום השלישי בעולם!! הגיע הזמן להתייחס אליו ברצינות

    • אייל סגל

      הבעייה של נקמורה, לפי מה שמעידה היסטוריית הטורנירים שלו עד כה, היא חוסר יציבות ותפקוד לא כל-כך טוב ברגעי לחץ או הכרעה. למרות מד-הכושר המאוד גבוה שלו הוא זכה עד היום רק בטורניר-על אחד (וויק אן זה 2011 - http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=72726), וזה קרה אגב במהלך התקופה הקצרה יחסית בה עבד עם קספרוב. לא מעט פעמים הוא מסיים בצמרת, אבל יש בכך לעתים קרובות משהו מטעה - כי אם מסתכלים על מהלך התחרות רואים שהוא מפסיד במשחקים מכריעים (למשל שני ההפסדים הרצופים שלו לגלפנד וקרלסן בטורניר לזכר טל השנה, לאחר התחלה מצויינת), וכאשר הוא כבר לא קונטנדר רציני למקום ראשון והלחץ מוסר מעליו מבחינה זאת אז הוא מסיים חזק.

      • דוד

        אבל הוא כישרון על (לא נראה לי שתחלוק על זה) ויש לו הרבה נצחונות על שחקני צמרת, אנאנד, קרמניק וכו׳ רק עם קרלסן הוא לא מסתדר. ויש לו גם סגנון מרענן וייחודי. אז הבעיה שלו דומה לזו של איבנצ׳וק? בטורניר טל למשל, הוא ניצח את כל שחקני העשיריה הראשונה חוץ מגלפנד, והפסיד לממדיארוב, מורוזביץ׳ בקיצור זה הי טורניר מאוד משקף... קצת חבל (בשבילנו)שהכישרון שלו לא תואם את האופי שלו

        • דוד

          ...וכעת מפסיד לארוניאן, כנראה שצדקת

  • אילן

    תודה רבה, אייל, על הסיקור המעניין והמאיר של המשחקים, ובכלל על הטור שלך.

    אז עכשיו, אחרי שהתואר הלך למי שהכי הגיע לו, מה צפוי לנו בשנים הקרובות בענין זה, אין איזה ילד פלא באיזו מדינה שבדיוק קיבל תואר רב אומן בגיל 10 או 12 ושבעוד כמה שנים נראה אותו מאתגר את קארלסן? :)

Comments are closed.