תחרות המועמדים, מחצית הדרך: הכל פתוח

[!Surprise Me

קרלסן ממתין למנצח הטורניר, בקריקטורה של חוזה דיאז (http://www.chessvibes.com/surprise-me); יש לציין שצוירה כאשר אנאנד, המופיע כדג השמן ביותר באקווריום, הוביל לבדו.]

בפעם הקודמת עזבנו את הטורניר לאחר שלושה סיבובים, כאשר אנאנד מוביל בעקבות פתיחה מצויינת עם שני נצחונות ותיקו. מאז, אנאנד סיים את כל משחקיו הנותרים בתיקו, ועדיין נותר בפיסגה. בינתיים הוא השחקן הסולידי ביותר – ולכן, במובן מסויים, גם המשעמם ביותר – בתחרות; לא עושה שטויות, אבל גם לא מפגין הברקות מיוחדות. בשני משחקיו האחרונים בלבן (נגד קרמניק וקריאקין) לא השיג שום יתרון ממשי, ודווקא במשחקיו בשחור (נגד אנדרייקין וסוידלר) השיג עמדות מבטיחות יותר. אבל נגד אנדרייקין היתרון היה כנראה קטן מכדי להפוך אותו לניצחון, ונגד סוידלר אנאנד החמיץ סיכויי ניצחון טובים (עם 20…צ:ו2!), כשחשש להיכנס לסיבוכים טקטיים שהיתה בהם לטעמו דרגה גבוהה מדי של סיכון.

לעומת זאת, ארוניאן – שהחל כזכור את הטורניר בהפסד לאנאנד, והתאושש במהירות בניצחון על ממדיארוב בסיבוב השני – טיפס בינתיים למקומו ה"טבעי" ומוביל כעת את הטבלה במשותף עם אנאנד, לאחר שני נצחונות נוספים. במבט כולל, ניתן לומר שהוא השחקן שהפגין בסיבובים האחרונים את רמת המשחק הגבוהה ביותר – אם כי לא באופן נטול חריקות. בסיבוב הרביעי ניצח באופן מרשים את סוידלר:

המשחק התנהל בהגנת גרינפלד – מה שכלל אינו מפתיע בהתחשב בכך שזו ההגנה המרכזית ברפרטואר של סוידלר בתשובה ל-1.ד4, והוא נחשב למומחה בה. השחקנים נכנסו להסתעפות תיאורטית מאוד, בה הלבן מקריב את הרגלי א' שלו תמורת יוזמה, והסטייה הראשונה ממשחקי צמרת קודמים הגיעה רק במסע 21…מה-א3 (במקום 21…מה-א6, ששוחק על-ידי שירוב ב-95), בעקבותיו התקבלה העמדה הבאה:

ניתן למצוא במאגר המידע של chessbase מספר משחקים בהתכתבות בהם נוסה כאן המסע 22.ה5, אבל ארוניאן בחר במקום זאת במסע הקריטי ביותר – 22.ר:ו7+. הלבן מקריב כלי תמורת רגלי בודד (מלכתחילה הוא בחיסרון רגלי, ובמסעים הבאים הוא זוכה בשניים), אבל מקבל בתמורה צמד חזק מאוד של רגלים מרכזיים חופשיים, על הטורים ד' ו-ה', וכן חושף את עמדת המלך השחור, ההופך פגיע הרבה יותר להתקפה מצד הכלים הלבנים.

לפי מה שאמר סוידלר במסיבת העיתונאים לאחר המשחק, ארוניאן הפתיע אותו במסע 26.פ:ז7+, כיוון שהמסע ה"ראשי" בניתוח שלו היה אחר (לפי התבוננות במה שמראה בנקודה זו תוכנת המחשב הודיני, ניתן לנחש שהמסע העיקרי אליו התכונן סוידלר היה 26.ד5 – דוגמה לסיבוכים שיכולים לבוא בעקבותיו מופיעה בלוח החי). לאחר 26…מה:ז7 (מסע כפוי) 27.ר-ג3, הגיע איפוא רגע קריטי במשחק מבחינתו של סוידלר:

השחור היה יכול לשחק כאן באופן זהיר – להחזיר את הכלי העודף שלו (תמורת רגלי לבן) ולפשט את העמדה על-ידי 27…פ:ד4, כשלאחר 28.מה:ד4 מה:ד4 29.ר:ד4 מתקבל סיום שקול מאוד, בו לשני הצדדים חומר שווה ועל הלוח רצים שוני-מסלול, הנוטים כידוע להגביר את הסיכויים לתיקו. העמדה אמנם אינה בגדר תיקו מת, בעיקר כיוון שמבנה הרגלים המתקבל אינו סימטרי – לכל צד רגלים חופשיים באיזור שונה בלוח, דבר המותיר מתח בעמדה. אבל בכל זאת, סביר מאוד להניח שלו היה סוידלר בוחר בהמשך הזה המשחק היה מסתיים בתיקו.

אלא שלאחר מחשבה של קרוב ל-40 דקות, סוידלר החליט במקום זאת לשמור על הכלי ושיחק 27…פ-ד8. במסיבת העתונאים לאחר המשחק אמר שחשב לעצמו כי לא זוכים בטורניר כזה אם מסתפקים בתיקו בעמדות "מעניינות" שאולי יש בהן פוטנציאל ליותר מכך (וסוידלר הוא שחקן שלעתים קרובות סופג – ודי בצדק – ביקורת על חוסר רוח-לחימה במצבים כאלה). אבל הסתבר שקיבל החלטה לא טובה, כיוון שהלבן פיתח התקפה חזקה ומהר מאוד התברר שהוא היחיד עם סיכויי ניצחון.

במסע ה-34 סוידלר החזיר את הכלי העודף כדי לנסות ולנטרל את התקפת הלבן, אבל בנסיבות הרבה פחות טובות מאלה שבהן היה יכול לעשות זאת במסע ה-27. (34…מה-ד7 אינו מסע כפוי – היה ניתן לשחק במקומו 34…מ-ו8, שעל פי המחשב הוא מסע טוב יותר, אבל לעיניים אנושיות התקפת הלבן נראית מאיימת מאוד.) הדבר הוביל לסידרה כפוייה של מסעים, בסופה התקבלה העמדה הבאה:

סוידלר שיחק כאן 39…צ-ה2 וקיווה שהדבר יאפשר לו להחזיק מעמד – הרעיון הוא להביא את הצריח ל-ה7 כדי לזכות ברגלי הלבן על ו7 ולאזן את המצב החומרי, תוך ניצול העובדה  שאם ינסה הלבן למנוע זאת על-ידי 40.ד6 הדבר יאפשר לו לשחק 40…ר-ד5! ולהפעיל באופן יעיל את הרץ שלו (לא ניתן להכות את הרץ על-ידי הצריח הלבן, כיוון שהצריח השחור ייתן מט ב-ה1).

אלא שארוניאן מצא לכך תשובה יעילה מאוד – הוא שיחק 40.ו4! מלווה ב-41.ר-ה5, ובצירוף קידום הרגלי שלו ל-ד6 הצליח "לחנוק" את הכלים השחורים, שהפכו לפאסיביים ביותר, לעומת הכלים הלבנים האקטיביים שיצרו איומים מתמידים. משחקו של ארוניאן לקראת הסיום לא היה מדוייק לגמרי – במסע ה-51, למשל, החמיץ ניצחון יעיל יותר על-ידי צ-ה7+, כפי שממחישה ההסתעפויות בלוח החי – אבל טוב דיו כדי לנצח בעמדה שמבחינה מעשית היתה כמעט בלתי-ניתנת להגנה מצד השחור (גם אם המחשב מראה פה ושם אפשרות לשפר את משחקו). סוידלר נכנע בעמדה בה מבחינה חומרית הוא בגירעון רגלי בלבד, אבל כזו שברור כי אין בה לשחור סיכוי ממשי להחזיק מעמד מול התקדמות הרגלים הלבנים באגף המלך ואיומי המט שייווצרו כתוצאה מכך.

בסיבוב הבא ציפה לארוניאן משחק קשה מאוד – בשחור נגד קרמניק:

קרמניק פיתח התקפה חזקה מאוד על עמדת המלך השחור, ולאחר המסע 27.ד5:

היה נראה כי המשחק קרוב להכרעה, בשל פתיחת האלכסון הארוך (א1-ח8) להתקפה עבור הרץ הלבן הניצב על ב2, בשילוב עם האופן בו הוחלשה כבר עמדת המלך השחור בשל קידום הרגלי ל-ז5. אבל ארוניאן הצליח למצוא הגנה יצירתית מאוד, שהמחשב מראה כי היא היחידה המאפשרת לשחור להחזיק מעמד: 27…ה3! 28.פ-ז4 (תוקף את הפרש השחור על ו6, תוך ניצול האופן בו מעמדו הוחלש, כאמור, על-ידי קידום הרגלי ז' השחור) 28…פ:ז4 29.מה:ז4 ח6 (כדי להגן על הרגלי ז5 המותקף) 30.פ-ה4 (גל שני של התקפה על האלכסון הארוך) 30…צ-ג2 (במקום לנסות ולהתגונן באופן ישיר, השחור מפתח משחק נגדי משלו, המבוסס על קידום הרגלי ה') 31.פ-ו6+ מה:ו6 32.ר:ו6 ה2 33.ר:ז5:

ובעמדה זו, לאחר שהשחור נאלץ להקריב את מלכתו תמורת הפרש הלבן כדי לא לספוג מט, נראה שהצליח להשוות את המשחק כיוון שאחד הצריחים הלבנים עומד להילכד על-ידי הרגלי ב-ה2, ובעקבות זאת השחור עתיד גם להשיג משחק נגדי משמעותי מאוד באמצעות ר:ד5 או צ(ה)-ה2 והכפלת צריחים על השורה השנייה. לו היה ארוניאן ממשיך "פשוט" 33…ה:ו1+ 34.צ:ו1 ח:ז5, לא היתה ללבן אופצייה טובה יותר מאשר לכפות תיקו בשח נצחי על-ידי המלכה.

אלא ששני השחקנים כבר היו בדוחק זמן לקראת המסע ה-40 (תוצאה טבעית של הסיבוכים הרבים בשלבים הקודמים), כך שבשלב זה המשחק הפך לרנדומלי יותר. ארוניאן, באופן די מדהים, הגביר עוד יותר את המתח בעמדה עם המסע 33…ר:ד5, במקום להכות אחד מהכלים הלבנים – מה שנתן לקרמניק הזדמנות לנצח, או לפחות להשיג סיכויי ניצחון מצויינים, אחרי 34.ר:ח6+ (ר-ו6+ היה פשוט ויעיל יותר, כיוון שאינו מציב את הרץ על ערוגה בה ניתן להכות אותו) 34…מ-ח7 וכעת 35.צ-ז1!.

המסע האחרון מסיג את אחד הצריחים הלבנים המותקפים על-ידי הרגלי השחור, וכעת השחור ניצב בפני אבדות חומריות רציניות בין אם יכה את הצריח הלבן על ד1 או את הרץ הלבן על ח6: 35…ה:ד1 36.מה:ד1 מוביל לכך ששני כלים שחורים (הצריח על ג2 והרץ על ד5) מותקפים בו-זמנית על-ידי המלכה הלבנה, שלא לדבר על חולשת העמדה של מלכו; בעוד שלאחר 35…ר:ח6 36.צ(ד)-ה1 הלבן מצליח להציל גם את הצריח השני שלו.

קרמניק הזכיר במסיבת העיתונאים את ההסתעפות האחרונה, ואמר שבגלל שנותר לו מעט מאוד זמן על השעון הרגיש כי אין לו מספיק זמן כדי להעריך כראוי את הסיבוכים בעמדה הנוצרת אחרי [35…ר:ח6 36.צ(ד)-ה1] 36…צ-ה4 – ולמרות היתרון החומרי של הלבן הכלים השחורים אקטיביים בהרבה, באופן שעלול להיות מסוכן. לכן החליט ללכת על יתרון קטן אבל בטוח ושיחק 35.ר:ו8(?), מסע המוביל לכלל פישוט כפוי של העמדה לכלל סיום צריחים בו ללבן יתרון רגלי – אבל כזה שהתגלה כבלתי מספיק לניצחון. יש לזכור בהקשר להחלטה שקיבל קרמניק כי שובר השוויון הראשון במקרה של שוויון בנקודות בין שחקנים הוא המאזן הפנימי של המשחקים ביניהם, ולכן החשש להפסיד במשחק כזה, בין שני פיבוריטים, גדול במיוחד – כי באופן מעשי ניתן לראות זאת כהפסד של נקודה וחצי, ולא רק נקודה, מבחינת המפסיד ביחס למנצח.

בסיבוב הבא, ארוניאן החל מצויין את משחקו נגד אנדרייקין, הפעיל לחץ כבד עד שהשיג עמדה זכוייה, אבל אז החמיץ מספר אפשרויות לממש את יתרונו (הישירה ביותר היתה 28.ר:ה4!, כשהרעיון המרכזי הוא ש-28…פ:ה4 מפסיד ל-29.צ:ד7!, והשחור אינו יכול להכות בחזרה על ד7 בשל שח על ב8 ובעקבותיו מט) – ואיפשר ליריבו לחלץ תיקו. אבל בסיבוב השביעי השיג את הניצחון הנכסף, במשחק עמדתי מעולה – מהפתיחה ועד הסיום – נגד קריאקין. (מי שמתעניין, יכול למצוא הערות על המשחק במסגרת סיכום הסיבוב כאן.)

***********

את קרמניק עזבנו בפעם הקודמת עם מאזן של 1+ (ניצחון ושני תיקו בשלושת הסיבובים הראשונים), וכמו אנאנד גם הוא שומר על אותו מאזן בתום המחצית הראשונה של הטורניר; אבל המסלול בו הגיע אל התוצאה הזו היה סוער בהרבה מזה של אנאנד.

בסיבוב הרביעי השיג תיקו קליל בשחור נגד אנאנד בזכות הכנה תיאורטית מצויינת, ובסיבוב החמישי החמיץ, כאמור, ניצחון נגד ארוניאן. בסיבוב השישי הגיע המפגש שהיה ידוע מראש כי יהיה הטעון ביותר בתחרות – נגד טופאלוב. בין שני השחקנים שוררת עוינות אישית מרה בעקבות הדו-קרב על אליפות העולם ביניהם מ-2006; טופאלוב האשים אז את קרמניק ברמאות בעזרת מחשב, תחילה באופן עקיף ולאחר מכן ישירות, דבר שכמעט והוביל לפיצוץ הדו-קרב (קרמניק זכה בו לבסוף, בשובר-שוויון במשחקים מהירים). לא ברור עד היום אם מה שהניע מלכתחילה את הפרשה הזו היה פרנויה אמיתית או מלחמה פסיכולוגית צינית שנועדה לנסות ולהציל את הדו-קרב עבור טופאלוב (שהיה במצב קשה – פיגור של שני משחקים – כשהפרשה החלה).

מכל מקום, רב-האמן הבולגרי נחשב מאז לפרסונה נון גראטה ברוסיה ואינו מוזמן יותר לטורנירים רגילים המתקיימים שם (כמו הטורניר לזכר טל); הוא וקרמניק נמנעים מללחוץ יד, כמקובל, בפתיחתם ובסיומם של משחקים ביניהם; וכפי שהסתבר לאחר הדו-קרב על אליפות העולם ב-2010 בין טופאלוב לאנאנד, קרמניק שימש לאורכו כעוזר צמוד של אנאנד (דבר מאוד לא מקובל כאשר מדובר בשחקני צמרת שהם גם מתחרים ישירים) כדי לעזור לו לנצח.

לקראת התחרות הנוכחית לא היו כל סימנים לכך שהעוינות בין השניים נמצאת בתהליך של דעיכה. לאחר שקרמניק זכה בגביע העולם בשנה שעברה, למשל, טופאלוב דיבר במהלך ראיון שנתן על אמצעי האבטחה המפוקפקים שהיו לדעתו באותה תחרות, תוך רמזים בוטים לכך שקרמניק רימה (גם) שם. במדור הצילומים של אתר התחרות הנוכחית הופיעה תמונה של השניים לפני תחילת משחקם, כשהם מתאמצים מאוד לא להביט זה בזה:

למעשה, קרמניק וטופאלוב כמעט ולא שיחקו אחד עם השני מאז הדו-קרב ב-2006; המשחק הקלאסי הקודם ביניהם התקיים לפני קצת למעלה משש שנים, ב-וייק אן זה 2008. אותו טורניר לא היה מוצלח במיוחד עבור טופאלוב, שסיים במקומות 11-9 (מתוך 14) עם מאזן של 1-. אבל באותו משחק נגד קרמניק הוא זכה בניצחון ספקטקולרי, לאחר הקרבת כלי במסע ה-12 שהיתה חלק מהכנה ביתית מדוקדקת ומפורטת במיוחד.

גם הפעם נראה שאותה דינמיקה (כלומר, כזו שאינה טובה לקרמניק ברמת המשחק הבודד ולטופאלוב ברמת הטורניר השלם) חוזרת על עצמה: מצד אחד, טופאלוב הביס את קרמניק במשחק מרשים ביותר, תוך ניצול הכנה תיאורטית מצויינת שהצליחה להוציא את קרמניק מהר מאוד משיווי משקלו בהסתעפות של גמביט המלכה בה הוא נחשב למומחה. מצד שני, משחקיו האחרים של טופאלוב אינם מרשימים ביותר; גם נגד סוידלר וגם נגד ואנדרייקין השיג עמדות טובות מאוד מהפתיחה, אבל לאחר מכן איבד לחלוטין את חוט המשחק והפסיד במהירות.

מכל מקום, לטופאלוב ובני-לוויתו היתה הזדמנות להתענג על קצת שמחה לאיד – הנה, למשל, הטוויט של סילביו דנילוב, מנהלו האישי (שגם מילא תפקיד חשוב במאורעות 2006), בו נראית העמדה הסופית מהמשחק נגד קרמניק:  

Beautiful:) Who said revenge is a dish best served cold?He was right:) pic.twitter.com/zP9plFnBb5

— Silvio Danailov (@SilvioDanailov) March 19, 2014

בסיבוב השביעי, במשחק שהיה הדרמטי ביותר בטורניר לא מבחינת הרקע שלו אלא בתוכן עצמו, נפגש קרמניק עם ממדיארוב. הראשון שאף להתאושש במהירות מההפסד לטופאלוב, בעוד שהאחרון שאף להמשיך את הקאמבק המרשים שביצע מאז שני הפסדיו בסיבובים המוקדמים של הטורניר, כשגבר תחילה על אנדרייקין ולאחר מכן על סוידלר:

בשלביו המוקדמים, המשחק התנהל בשליטתו של קרמניק. בעקבות מסעו המפוקפק של ממדיארוב  14…ב5?, קרמניק תקף ישירות את מערך השחור באגף המלכה עם 15.א4!, ולאחר ההמשך הפחות או יותר כפוי 15…ר:ג3 16.ב:ג3 ב4 17.ג:ב4 ר:ב4, שיחק את המסע המצויין 18.פ-ב1!, המתמרן את הפרש אל ג3. מערוגה זו, הפרש תוקף את הרגלי על ד5 שנותר אחורי וחלש, ובו-בזמן חוסם התקדמות אפשרית של הרגלי החופשי על ג4.

התפתח איפוא משחק תמרונים עמדתי בו עמדת השחור היתה פאסיבית כמעט לחלוטין (התמרונים הלוך ושוב של המלך השחור במסעים    28-24 מעידים על כך שלשחור לא היתה כל תכנית קונסטרוקטיבית מלבד המתנה). אלא שאז, במקום להמשיך ולבנות את יתרונו באופן סבלני, קרמניק פרץ במרכז עם 29.ה4?!, והדבר הוביל לפתיחת העמדה ובעקבותיה שינוי מוחלט באופי המשחק. החל קרב מהלומות טקטי מסוג שממדיארוב מצטיין בו, והמשחק הפך לכאוטי מאוד וכזה שכל שלוש התוצאות תיתכנה בו – ממדיארוב זכה בכלי ופיתח התקפה מסוכנת מאוד על המלך הלבן, בעוד שקרמניק השיג שני רגלים חופשיים צמודים וקידם אותם לעבר ערוגות ההכתרה.

[כדי להדגים את הסיבוכים הטקטיים המטורפים שהיו טמונים במשחק בשלב זה, הבאתי בלוח החי הסתעפות אחת המוצעת על-ידי הודיני כעדיפה על 41.צ:ה8 ששוחק על-ידי קרמניק, ומתחילה ב-41.צ-ד8: היא מובילה לתיקו לאחר שהלבן מכתיר מלכה אחת, מקריב אותה מייד כדי למנוע מט, מכתיר מלכה שנייה, והשחור כופה תיקו בשח נצחי.]

מכל מקום, ממדיארוב ניווט בסיבוכים טוב יותר והגיע לעמדה זכויה לאחר המסע 48.צ-ו8+ של קרמניק:

48…מ-ז6!! זוכה כאן עבור השחור. הלבן אינו יכול להכתיר מלכה, כיוון שהוא סופג מט מיידי על ז4. המסע היחידי אותו הוא יכול לנסות כדי לא להפסיד מייד הוא 49.צ-ז8+(!), כיוון שאם יכה השחור את הצריח הלבן, יוסר האיום המיידי במט וללבן יהיה זמן להכתיר מלכה ובהמשך לכפות תיקו בשח נצחי. אבל במקום זאת, השחור יכול לשחק 49…מ-ח6! (ששומר על איום המט), ולאחר 50.צ:ז5 – הדרך היחידה להתגונן מפני האיום הזה – הוא משאיר את הצריח שלו בחיים (או את האפשרות להחליף אותו בזה הלבן) על-ידי 50…צ-ח2+!, מכה את הרגלי הלבן על ד7 עם הרץ, מונע את הכתרת הרגלי הלבן הקדמי השני, וזוכה בסיום המתקבל כתוצאה מכך.

אלא שממדיארוב – ברשלנות פושעת ממש, בהתחשב במורכבות העמדה וחשיבות הרגע הזה במשחק (ואולי בטורניר כולו) – שיחק 48…מ:ו8?? בלי לחשוב יותר משניות ספורות בלבד. ייתכן שהיה נראה לו כי אחרי 49.ג8=מה+ מ-ז7 עמדתו זכויה, כיוון שללבן אין עוד התראות שח מיידיות, והמלך הלבן לכוד לכאורה ברשת מט – השחור מאיים להנחית מט בשני מסעים, עם …פ-ו3+ ו-…ר-ו7 (או צ-ח2). אלא שקרמניק מצא כאן מסע מצויין, שלא רק מונע הפסד אלא הופך לפתע את עמדת הלבן לזכויה – 50.מה-ב7!!:

המסע הרב-תכליתי הזה (1) מגן מפני איום המט על-ידי פ-ו3+; (2) מאיים להכתיר גם את הרגלי ד' תוך מתן שח עקיף על השורה השביעית; ו-(3) תוקף את הצריח השחור על ז2 (כך שאם השחור מתגונן כנגד איום הכתרת הרגלי השני באמצעות 50…מ-ז6, שגם מחדש את איום המט על-ידי צ-ז4, הלבן פשוט לוכד את הצריח). זה כבר היה יותר מדי עבור השחור, וממדיארוב נכנע לאחר מסעים ספורים. וכך, במקום שייצמד למובילים עם מאזן של 1+, קרמניק הוא זה שעשה זאת, בעוד שהאזרי צנח שוב לתחתית עם 1-.

***********

לאחר שבעה סיבובים, הטבלה המלאה נראית איפוא כך:

2-1. אנאנד, ארוניאן – 4.5 נקודות (2+) 3. קרמניק – 4 (1+) 4.סוידלר – 3.5 (50%) 7-5. טופאלוב, ממדיארוב, אנדרייקין –   3 (1-) 8. קריאקין – 2.5 (2-).

בחציו השני של הטורניר חוזרים על המשחקים ששוחקו בחצי הראשון, אבל בצבעים הפוכים בין השחקנים (ה"בית-חוץ" של השחמט). כדאי לשים לב לכך שבשלושת הסיבובים הראשונים של כל מחצית (3-1; 10-8) ארבעת השחקנים הרוסים משחקים בינם לבין עצמם, כך שארבעת הסיבובים האחרונים (7-4; 14-11) מהווים למעשה מפגשים של רוסיה נגד שאר העולם, כשבכל אחד מסיבובים אלה כל הרוסים משחקים באותו הצבע.

המשחק המרכזי בסיבוב של היום הוא זה שבין שני המובילים, ארוניאן-אנאנד, בו ארוניאן (בלבן) ינסה להמשיך את המומנטום החיובי שלו; הזדמנות טובה לעשות זאת תהיה גם לקרמניק, המשחק בלבן נגד אנדרייקין. המשחקים הנותרים: סוידלר-קריאקין, טופאלוב-ממדיארוב.