חבר חדש בצמרת – ווסלי סו

וגם סרט תיעודי משנות ה-70 על קרפוב

בשבוע שעבר הסתיים בהוואנה הטורניר לזכר קפבלנקה (שנערך בפעם ה-49) בו זכה ווסלי סו בן ה-20, בפער של נקודה שלמה מהמקום השני. זהו ההישג המרשים ביותר בקריירה שלו עד כה: הטורניר לזכר קפבלנקה אמנם אינו נחשב כשייך לשורה הראשונה ממש של "טורנירי-העל" (כגון וייק אן זה או הטורניר לזכר טל), אבל יש לו מקום מכובד בהחלט בשורה השנייה, והצלחה בו היא מהדברים היכולים לעזור מאוד בקבלת הזמנות לטורנירים החזקים ביותר. עם נקודות מד-הכושר שהרויח, סו טיפס למקום ה-15 בדירוג העולמי, ולאור רצף ההישגים שלו בזמן האחרון ניתן לראות בכך נקודת-ציון בהתבססותו בצמרת העולמית הגבוהה, כשחקן שמן הסתם עוד נשמע עליו הרבה בשנים הקרובות.

סו הפיליפיני היה "נער פלא" והשיג תואר רב-אומן כבר בגיל 14 וחודשיים (מה שהופך אותו נכון לעכשיו לתשיעי הצעיר בהיסטוריה); כשנה לאחר מכן, באוקטובר 2008, הגיע למד-כושר של 2610, ובכך הפך לשחקן הצעיר בהיסטוריה לעבור את סף ה-2600, כשהוא שובר את השיא שהוחזק על-ידי קרלסן (בינתיים השיא נשבר שוב, על-ידי Wei Yi הסיני). הוא גם התבלט בגביע העולם של 2009 (זה שבו זכה גלפנד) כשגבר בסיבובים המוקדמים על שני הפיבוריטים מחלק הבראקט שלו – איוונצ'וק וקמסקי, לפני שנוצח בשמינית הגמר על-ידי שחקן מפתיע אחר, ולדימיר מאלאחוב הרוסי (שהגיע עד חצי הגמר).

לאחר מכן, היה נראה שסו דורך במידה מסויימת במקום במשך כמה שנים, או לפחות מתקדם בקצב פחות מהיר מכפי שהיה ניתן לצפות לאור הנתונים שהזכרתי. אבל החל מהשנה שעברה ניתן לראות הצלחה שיטתית שלו והתבססות בצמרת. בתחילת 2013 זכה בטורניר פתוח חזק ברייקיאויק, זכייה שבעקבותיה גם עלה מד-הכושר שלו אל מעבר ל-2700, מספר בעל חשיבות סמלית מבחינת ההשתייכות לצמרת העולמית. (אם כי דומה שהדבר שנחרת יותר מכל בזיכרונם של חובבי השחמט מטורניר זה היה התיקו ב-3 מסעים של סו עם אליאנוב בסיבוב האחרון, שהבטיח לשני השחקנים מקום ראשון משותף אבל גם גרר מבול של תגובות זועמות או לעגניות.) בהמשך השנה זכה בקבוצה א' של טורניר יוניבה בהולנד.

בתחילת השנה הנוכחית סו קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו לשחק בטורניר-על, כשהוזמן לקבוצה א' בוייק אן זה. הוא החל את התחרות בצורה טובה מאוד, עם שני ניצחונות בסיבובים המוקדמים (אחד מהם על גלפנד), ולרגע היה נדמה שיוכל אפילו להתחרות על המקום הראשון – אבל אז הפסיד שני משחקים חשובים, לארוניאן ולדומינגז. בכל זאת, הוא צבר עוד ניצחון במשחקים הנותרים וסיים עם מאזן של 1+ במקום רביעי-שישי משותף – הישג מכובד למדי בהתחשב בכך שזו הפעם הראשונה בה השתתף בטורניר בסדר-גודל כזה.

ההתקדמות היציבה של סו מאז תחילת 2013 קשורה כנראה בכך שעבר לגור בארה"ב והחל ללמוד באוניברסיטת וובסטר בסנט-לואיס (שהפכה בשנים האחרונות לבירת השחמט של ארה"ב), בתכנית לשחמטאים מצטיינים המנוהלת על-ידי סוזן פולגר (אחותה של ג'ודית), שמשמשת גם כמאמנת אישית של סו.

הזכייה בטורניר לזכר קפבלנקה היא, כאמור, המרשימה ביותר בקריירה שלו עד כה. בטורניר השתתפו שני שחקני 2700+ נוספים, שנחשבו לפיבוריטים – דומינגז (הקובני מס' 1 והמדורג מס' 10 בעולם) ואיוונצ'וק (שזכה כבר בטורניר לזכר קפבלנקה לא פחות משש פעמים, אם כי במהדורות חלשות יותר); וכן שלושה שחקנים שמד-הכושר שלהם קרוב ל-2700: פרנציסקו ואלחו-פונס (השחקן הספרדי מס' 1), זולטן אלמסי ההונגרי (מנצח הטורניר בשנה שעברה), ולאזארו ברוזון (השחקן הקובני מס' 2).

סו סיים את הטורניר ללא הפסד, עם שלושה ניצחונות ושבעה תיקו; הוא הפגין סולידיות רבה מאוד, כהרגלו (לא רק שלא הפסיד אלא כמעט ולא נקלע לעמדות נחותות), וגם הכנה תיאורטית ברמה גבוהה ויכולת לנווט באופן מדוייק בעמדות סבוכות. הנה מבט בשלושת הניצחונות שלו:

 

הניצחון הראשון היה בלבן נגד ואלחו, בסיבוב השני. כמו משחקו של קרואנה נגד קרלסן מהטורניר לזכר גשימוב, גם המשחק הזה מראה שהגנת ברלין, למרות הסולידיות הרבה שלה, עדיין אינה מבטיחה לשחור תיקו אוטומטי. לאחר משחק תימרונים, התקבלה העמדה הבאה בעקבות מסעו ה-21 של השחור:

bview1

אם לא יעשה הלבן שום דבר מיוחד, השחור מתכנן להמשיך …ח5 עם משחק נוח למדי. סו מצא רעיון יפה כדי לשמור על היוזמה: 22.פ-ד6+! ג:ד6 (מסע עם המלך השחור כדי להימלט מהתראת השח יאפשר ללבן לקדם רגלי ל-ו5) 23.ה:ד6 – וכעת פתיחת האלכסון הארוך תוך איום על הצריח השחור ב-ח8 מאפשרת ללבן להחזיר לעצמו את הכלי; 23…צ(ח)-ד8 24.ד:ה7. העמדה הפכה לבלתי נוחה עבור השחור, ואחרי המסע 34.ו:ה5 המשחק הגיע לרגע הקריטי הבא:

bview2

השחור יכול עדיין יכול להציל את המשחק, אבל הוא חייב לדייק. המסע היחיד השומר על שוויון הוא 34…ו4! התוקף את הפרש הלבן. כעת ההמשך 35.פ-ד5+ ר:ד5 (אחרת הלבן פשוט זוכה ברגלי השחור על ו4) 36.ג:ד5 נראה מפחיד במבט ראשון, בשל זוג הרגלים החופשיים הצמודים אותם מקבל הלבן והיכולים להתקדם לעבר הכתרה. אבל חישוב מדוייק מגלה שלשחור יש משחק נגדי מספיק באגף המלך: 36…צ-ז3! 37.ד6+ מ-ד8 38.ה6 צ:ח3! 39.ה7+ מ-ד7 40.צ-ה2; הלבן מתכוון להכתיר במסע הבא את הרגלי ה' בתמיכת הצריח,  אבל השחור מספיק להחליף צריחים: 40…צ-ח2+ 41.מ-ו3 צ:ה2 42.מ:ה2 ח4 43.מ-ו3 ח3. סיום הרגלים המתקבל הוא תיקו, כיוון שלכל צד שני רגלים חופשיים המשתקים את מלך היריב, הצריך להשגיח על שניהם שלא יכתירו (ובאגף המלכה אף צד אינו יכול לקדם את הרגלים שלו, למרות יתרון הרגלי שיש שם לשחור).

במקום זאת, ואלחו שיחק 34…ח4? שהוביל לעמדה פאסיבית מדי, ואחרי 42.ה6! נכנע כיוון שסיום הרגלים שיווצר בעקבות 42…צ-ה7 43.צ-ד7+וחילופי צריחים אבוד כעת עבור השחור – המלך הלבן זוכה בשני הרגלים השחורים באגף המלך, המלך השחור צריך למהר לאגף המלך כדי לעצור את התקדמות הרגלי ח' הלבן, ובינתיים המלך הלבן יכול להסתער על רגלי אגף המלכה השחורים.

הניצחון השני, ואולי המרשים ביותר, הושג בשחור נגד אלמסי בסיבוב החמישי. סו נכנס להסתעפות חריפה של נוסח ווינאבר (3.פ-ג3 ר-ב4) בהגנה הצרפתית, בה השחור מקריב בשלב מוקדם שני רגלים באגף המלך; מדובר באחת מהפתיחות היוצרות את העמדות הקשות ביותר למשחק בשחמט (עבור שני הצדדים), בגלל השילוב המתמיד שהן מצריכות בין הבנה עמדתית (בסוג עמדות לא שיגרתי) לבין חישובים טקטיים מדויקים, והמשחק הנוכחי מדגים זאת היטב.

עד למסעו ה-15 של הלבן השניים חזרו על משחק בין קריאקין לקמסקי מ-2009, וכאן סו שיחק מסע חדש – 15…פ-ו5 (במקום מה-ב6, כמו קמסקי), עם הרעיון לארגן מחדש את הכלים השחורים על-ידי פ(ג)-ה7 ו-ר-ג6. אלמסי, בתגובה, בחר בתמרון פרש ל-ו6 כדי להחליף אותו ברץ השחור ונותר עם זוג רצים מול זוג פרשים – אבל ייתכן שזו לא היתה החלטה נכונה, כי בעמדה שנוצרה הפרשים השחורים נראים חזקים מאוד.

במסע ה-25 אלמסי עשה טעות טקטית (אם כי כזו הרחוקה מאוד מלהיות ברורה) כששיחק 25.צ-ב3? ובכך הרחיק את הצריח מהשורה הראשונה:

bview3

סו ניצל זאת על-ידי המסע 25…פ(ד)-ה3! התוקף את הצריח הלבן על ו1 – וכעת הלבן אינו יכול לסגת עם הצריח ל-ו2 (תוך שהוא מגן על ז2) בגלל 26…מה-א1! החושף את חולשת השורה הראשונה. אלמסי נאלץ איפוא להכות את הפרש עם הרץ שלו (לאחר שהרחיק את המלכה השחורה מהשורה הרביעית), אבל כתוצאה מכך – בעקבות המסע 30…ד:ה3 – השחור קיבל רגלי מסוכן בעמדה קדמית על הטור ה' והמלכה הלבנה נחשפה לאיומים מצד הצריחים השחורים.

המסעים הבאים היו כפויים: 31.מה:ג3 ה2 (הרגלי השחור המסוכן מתקדם תוך רווח זמן, בשל האיום על הצריח הלבן) 32.צ-ה1 צ-ד1, ובנקודה זו ייתכן שאלמסי תיכנן כמה מסעים קודם לכן להתגונן על-ידי 33.צ-ב1 (המחזק את השורה הראשונה) – אבל נוכח שמסע זה מפסיד ל-33…צ-ג8 34.מה-ו3 צ:ב1 35.צ:ב1 מה-ב4!! (מסע התוקף בו-זמנית את ב1 ו-ה1) והלבן מאבד צריח. 

המשחק נמשך לפיכך 33.ר:ו5 צ-ג8 (התוקף את המלכה הלבנה):

bview4

וכאן שיחק אלמסי את המסע הטבעי 34.מה-ז3, המגן על הצריח ב-ה1, אבל מוביל להפסד כפוי. במקום זאת, היתה לו הזדמנות אחרונה לנסות והציל את המשחק על-ידי 34.מה-ה3! – מסע אנטי-אינטואיטיבי המפקיר את הצריח על ה1 (שניתן להכות אותו עם שח), אבל מאפשר לחסל את הרגלי השחור על ה2, שבמשחק הופך לקטלני. הנקודה היא שאחרי 34…צ:ה1+ 35.מ-ו2 הצריח השחור על ה1 מותקף, והוא אינו יכול לסגת לכל ערוגה שהיא על השורה הראשונה (למשל א1) תוך איום להכתיר את הרגלי ה', כיוון שללבן איום מט באמצעות 36.צ:ב6+! א:ב6 37.מה:ב6+ (כעת ברורה חשיבות עמדת המלכה על ה3) 37…מ-א8 38.ר-ה4+. הלבן מרויח איפוא זמן כדי לסגת עם הרץ שעל ו5 וכן לחסל את הרגלי השחור המסוכן; הוא יוותר בגירעון טיב, אבל עם תמורה חומרית (לפחות רגלי) ועמדתית סבירה בהחלט.

במקום זאת, איומי השחור על השורה הראשונה בעזרת הרגלי שהתבסס ב-ה2 ואיים להכתיר בהסתעפויות שונות (כפי שניתן לראות בלוח החי) הפכו לחזקים מדי. אלמסי ניסה התקפת יאוש שהיתה כרוכה בהקרבת צריח, אבל סו המשיך לדייק עד הסוף והדף את האיומים על מלכו. בעמדה בה נכנע אלמסי (אחרי המסע 48…מ-ב5) הוא אינו יכול למנוע את הכתרת הרגלי ה' השחור; הלבן יכול להכתיר מלכה משלו על א8, אבל כפי שמראה ההסתעפות בלוח החי מלכה זו לא תספיק לזוז ממקומה לפני שהמלך הלבן יספוג מט שיונחת בעזרת המלכה השחורה החדשה.

 

הניצחון השלישי הושג בלבן נגד דומינגז, בסיבוב השמיני. גם זה היה משחק סבוך, הפעם בהסתעפות ניידורף של ההגנה הסיציליאנית, שדומינגז הוא מומחה בה; עד למסע ה-14 השחקנים חזרו על משחק קודם של דומינגז, בו ניצח את קרואנה באופן מרשים במהלך טורניר הגרנד פרי שזכה בו בשנה שעברה (ניתחתי את המשחק הזה כאן), וסו ניסה מערך מסוג אחר עבור הלבן, כששיחק 15.צ-ג1 במקום ג4, מסעו של קרואנה.

דומינגז הקריב בהמשך רגלי באגף המלך וקיבל תמורתו פיצוי טוב, בדמות חולשה של אגף המלך הלבן; אלא שגם אגף המלך השחור נחלש והדבר הצריך משחק מדוייק מאוד מצידו. אחרי מסעו ה-29 של הלבן התקבלה עמדה קריטית:

bview6

המסע הנכון מצד השחור היה כאן 29…צ-ח8! כדי להגביר את הלחץ על עמדת המלך הלבן. אבל במקום זאת דומינגז בחר ברגע הלא נכון להחזיר לעצמו את הרגלי, ואחרי 29…מה:ח3? סו ניצל את הסתלקות המלכה השחורה מ-ח4 כדי לשחק 30.מ-ו2! – מסע המשפר את עמדת המלך ואת הקואורדינציה בין הכלים הלבנים בכך שהוא מפנה את הערוגה ז1 לצריח, כדי להכפיל צריחים על הטור ז'. הלבן פיתח לפתע לחץ חזק על הרגלי השחור ב-ז6, מה שהוביל בסופו של דבר לזכייה ברגלי ופישוט העמדה לכלל סיום פרשים זכוי (אם כי כזה שהצריך לא מעט טכניקה מדוייקת). בעמדה הסופית בה נכנע דומינגז (לאחר 64.מ-ה6) לשחור אין הגנה מפני פ-ב7 במסעו הבא של הלבן, שיוביל להכתרת הרגלי ד'. 

סו טיפס איפוא למקום 15 בדירוג החי עם מד-כושר של 2744 – קרוב מאוד ליעד של 2750, עליו הצהיר בתחילת השנה:

untitled

**********

ובעניין אחר: כתבה באתר המצויין chess24 הפנתה את תשומת-ליבי לסרט תיעודי מרתק (בוודאי כמסמך היסטורי) על אנטולי קרפוב שנעשה באמצע שנות ה-70 והועלה לפני כמה שנים ליו-טיוב. זה החל כתיעוד הכנותיו של קרפוב לדו-קרב נגד בובי פישר, שהיה אמור להתקיים ב-1975, והפך לתיעוד זכייתו של קרפוב באליפות העולם, לאחר שפישר סרב לשחק (כשלא התקבלו חלק מדרישותיו לגבי שינויים בפורמט הדו-קרב). הסרט ברוסית, אבל ב-chess24 מופיע תרגום שלו לאנגלית בצירוף הסברי רקע על הנפשות הפועלות.

 

 

 

ליגת שוקי ההון - פג תוקף
עניין של זהות

10 Comments

איציק 25 במאי 2014

אייל תודה, מעניין כרגיל.
מסמך מעניין על קרפוב, אך אין שם באמת הרבה תוכן לדעתי.
האם זה רק נראה לי או שבאמת ככול שעובר הזמן יותר קל להגיע לסף של 2600 או 2700. כלומר, לא יותר קל לקבל דרוג יחסי של מקום בעולם, אך קל יותר לקבל ניקוד גבוה יותר. לכן יש את השאלה, 2700 מבחינת קושי להגיע שקול למה בימים של קספרוב, קרפוב, טל, וכו'? אחרי שנדע זאת אפשר יהיה לעשות התאמת גיל, מיהו הצעיר ביותר שהגיע לרמה כלשהי (למרות שכנראה התאמה זו לא תהייה מלאה).

אייל סגל 25 במאי 2014

מאוד בעייתי להשוות מדי-כושר מתקופות שונות (שהם חלק ממה שנקרא pool שונה של שחקנים). הניסיון היומרני ביותר שאני מכיר בכיוון הזה הוא של סטטיסטיקאי בשם ג'ף סונאס, שבאתר בשם chessmetrics מנסה להציג שיטה אלטרנטיבית לחישוב מד-כושר שתאפשר באופן ישיר יותר השוואות כאלה (החל מהמאה ה-19). אני יודע שיש לא מעט ביקורות די קטלניות על המתודולוגיה שלו, אבל אני לא מרגיש שאני מתמצא מספיק בסטטיסטיקה/הסתברות כדי לשפוט בעצמי.

בכל אופן, הויכוח לגבי עד כמה הנטייה של ממוצע מד-הכושר (בצמרת לפחות) לעלות לאורך השנים קשורה בעלייה אמיתית בחוזק השחקנים ועד כמה בסוג של "אינפלציה" סיסטמית הוא מסוג הויכוחים הנצחיים. היה איזה דיון בשאלה הזו בתגובות לפוסט שכתבתי פעם על הגילאים של שחמטאי צמרת (ושם אפשר לראות את מדי הכושר של שחקני הטופ-20 משנות ה-70 עד היום, בהפרשים של עשור).

לגבי הסרט, אני חושב שהוא מצדיק את קיומו ולו רק בזכות האפשרות לשמוע טראש-טוק של פטרוסיאן בזמן שהוא משחק בליץ…

איציק 25 במאי 2014

אכן פטרוסיאן היה גדול.
לגבי היכולת, אני מניח שהיום הממוצע טוב יותר מאשר לפני 30 שנה. אבל גם בענפי ספורט אחרים לא ניתן להשוות הישג של דקה במאה חתירה היום (ילדים בני 13 עושים זאת) לתקופה של ג'וני ויסמילר (הראשון שירד מדקה). צריך להשוות את הדקה של אז ל-47.5 בערך של היום. כלומר אולי 2700 של היום צריך להשוות ל-2500 מלפני 30 שנה. אני חושב שדי ברור שאם נושיב את טל בכושר שיא מול קרלסון הוא בקושי יכול להיות יריב אימון, אבל בסטנדרטים של שנות ה-60 הוא היה גדול.

דוד 25 במאי 2014

לגבי טל- שטויות (לא אישי כמובן). הדבר היחיד שהשתכלל מאז זה תאוריית הפתיחות. אם פישר טען שמורפי היה מסוגל להביס כל שחקן בן המאה ה 20, אין ספק שמיכאל טל יכול להוות יריב ראוי לבני המאה ה 21. נאמר זאת כך, בשחמט 960 טל נופל מקרלסן?

איציק 25 במאי 2014

אבל זה הבדל ענק, טל לא הכיר את כל התאוריות, והיה נופל הרבה פעמים לעמדות נחותות שאפילו הוא היה מתקשה לצאת. אני מדבר על אז מול עכשיו, לא מול היכולות האבסולוטיות של הכשרון שלו. כמו שלג'סי אוונס אין סיכוי מול הרצים של היום אך יתכן לו היה מתאמן בתנאים של היום, גם היום היה עילוי.

אייל סגל 25 במאי 2014

את הטיעון לגבי היחסיות ההיסטורית (נניח, אלופי עולם בעבר הרחוק חלשים באופן אוביקטיבי בהרבה מקרלסן אבל היו ענקים בתקופתם) אני חושב שקל לקבל, אבל כדאי להדגיש שבמושג "אינפלציה" שהזכרתי טמונה טענה אחרת – שמספר מד-כושר מסויים כיום "שווה" פחות מאשר פעם גם מבחינת עצם החוזק של השחקן עליו הוא אמור להעיד. טל היה בשיאו לפני שמד-כושר נכנס לשימוש רשמי, אבל אם להשתמש שוב בדוגמה שהזכרתי באחת התגובות לאותו פוסט על הגילאים – קרפוב מוביל את רשימת מד-הכושר של יולי 83 שמובאת שם עם 2710, שזה מד-כושר של השחקנים באיזור מס' 40 ברשימה של היום; אינטואיטיבית לא נראה לי סביר שרמת המשחק שלו לא היתה יותר גבוהה משלהם (גם אם לוקחים בחשבון התפתחויות בתיאוריית הפתיחות).

דוד 25 במאי 2014

אם נחדד את הנקודה בצורה גסה, טל חישב 15 מהלכים קדימה בעוד קרלסן מחשב 20? (מעניין באמת כמה הם יכולים לחשב ואם ישנם הבדלים בנידון הזה בינו לבין אנאנד/ארוניאן וכיו"ב). אפשר לטעון 'הבנה עמדתית', אבל האם הוא מבין עמדה טוב יותר מבוטביניק/פישר?
חוץ מזה, הרי אפשר להשוות שחקנים שתקופתם חפפה אלופים קודמים, ואם מקזזים את הפערים הנובעים מהבדלי גיל, היכולת די דומה, לא?

נפתלי 25 במאי 2014

אייל תודה! פוסט מעניין ומרתק כרגיל.

בקשר למשחק עם אלמאשי(בהגנה הצרפתית)כדאי להביא את המשחק המפורסם סמירין-שורט טילבורג 1992 כדי להבין כמה רעיונות מפתח עבור השחור…שורט הפגין באותו משחק יכולת גאונית אבל כמה שגיאות בדוחק זמן הביאו להפסדו.המשחק הוא פנטסטי ונותח בכתבי עת רבים(גם בצ'סבייס).כותב שורות אלה,בעברו הרחוק(מאוד)כשחקן,השתמש הרבה פעמים רבות בוריאנט הזה בשחור,למרות הסכנות הידועות,וב-2002 ניצלתי את הידע כדי להשיג ניצחון על הילד המוכשר מקסים רודשטיין-הפעם בלבן…אחחחח היו ימים…
בלי ידידינו אי אפשר,ולכן נזכיר רק כי ב-2009 נפנף הפיליפיני הלא-כל-כך ידוע אז את המלך חוסיין בסיבוב הראשון של גביע העולם,אותו קטף בסערה גלפנד…

Zak 26 במאי 2014

כל הכבוד לסו! השחמט מאוד פופולרי בפיליפינים, בערך באותה הרמה כמו של הכדורסל והאגרוף, אני זוכר מהביקורים במדינה שבהרבה מקומות היה אפשר למצוא כמה חבר'ה יושבים ומשחקים בפארקים או בבתי קפה (הרבה יותר מאשר בהודו למשל, למרבה ההפתעה)ותמיד הם שמחו לצרף אותי לכמה בליצים מזדמנים. רוב התושבים בפיליפינים הם נוצרים אדוקים, מכאן אפשר גם להבין את הציוץ של סו בטוויטר. טוב לראות שיש גיבור חדש לעם החביב הזה לעקוב אחריו.

אייל סגל 26 במאי 2014

יש, אגב, שמועות די חזקות לגבי זה שהוא שוקל להתאזרח בארה"ב או בקנדה (שם גרה כעת המשפחה שלו) ולהחליף פדרציות, כך שצריך לחכות ולראות אם הפיליפינים לא "יאבדו" אותו בדיוק עם ההגעה לצמרת.

Comments closed