בימים ההם: משחקים דחויים

פעם היו הפסקות גם במשחקי שחמט

בחודש יולי תערך ב-ברגמו שבאיטליה בפעם השנייה תחרות המכונה ACP Golden Classic (שהמהדורה הראשונה שלה נערכה ב-2012). המלים Golden Classic רומזות לייחוד הנוסטלגי שלה – ישתמשו בה בקצב שהיה מקובל פעם ("תור הזהב", כביכול) בתחרויות שחמט ברמות הגבוהות. זה אומר שיהיו בה דחיות של משחקים – אלמנט שהיתה לו פעם חשיבות עצומה, ולכן היעלמותו שינתה באופן משמעותי מאוד את פני השחמט התחרותי.

הקצב הקלאסי המקובל למשחקים ברמות הגבוהות היה פעם שעתיים וחצי ל-40 המסעים הראשונים עבור כל שחקן, ובהמשך עוד שעה לכל 16 מסעים נוספים. בתום חמש השעות הראשונות (ולא בהכרח 40 מסעים בדיוק), המשחק – במידה ולא הסתיים עד אותה נקודה – היה נדחה ומחודש במועד מאוחר יותר. השחקן שתורו היה לעשות מסע חתם במעטפה שנמסרה לשופט, עליה נרשמו פרטי העמדה, מה שכונה "מסע סודי"; אם וכאשר המשחק היה מחודש, השופט היה פותח את המעטפה ומבצע את המסע על הלוח. ("אם" – כיוון שלעתים השחקנים היו מסכימים לתיקו או שאחד מהם היה נכנע מבלי לטרוח לחדש את המשחק.)

התמונה בראש הפוסט היא של מעטפה עליה נרשמו פרטי העמדה הדחויה (כולל זמני השעון של שני השחקנים) ממשחק בין גלר ולרסן ב-1966, לאחר מסעו ה-40 של השחור. משחקים ארוכים במיוחד, אגב, היו יכולים להידחות יותר מפעם אחת. המשחק ה-16 בדו-קרב על אליפות העולם בין קספרוב לקרפוב מ-1990, למשל, ארך 102 מסעים ושוחק בשלושה סשנים. בסיומו של הראשון מביניהם המשחק נדחה לאחר המסע ה-40 (כשקספרוב חותם את 41.מה-ב2), ובסיומו של השני לאחר המסע ה-88 (כשקספרוב חותם את 89.צ-א7).

למי שהחל להתעניין בשחמט רק במהלך העשור האחרון, עצם הרעיון של דחיית משחקים יכול להיראות מוזר מאוד: האם אי-אפשר במקרה כזה לנתח בינתיים את העמדה? אכן, אפשר. הדחיות נעלמו מהפרקטיקה התחרותית במהלך שנות ה-90 (הדו-קרב הראשון על אליפות העולם ששוחק ללא דחיות היה זה שבין קספרוב לאנאנד, ב-95), ואחד הגורמים העיקריים לכך היה כנראה התחזקות תוכנות המחשב – כיוון שהאפשרות לנתח את המשחק תוך כדי מהלכו בעזרת מחשב נראתה יותר ויותר כמרוקנת אותו מערך ממשי. אבל מעבר לכך, הקצב האיטי של משחקים שיצרו הדחיות כבר לא התאים לרוח הזמן.

הצורך לנתח עמדות דחויות (בתוספת מידת אי-הוודאות שיצר המסע הסודי) הגביר, באופן טבעי, את חשיבותם של צוותי עוזרים (seconds) שהשחקנים יכלו לגייס ושיכלו לעשות עבורם עבודת ניתוח איכותית, כשהם מאפשרים לשחקנים עצמם לנוח באופן טוב יותר בין המשחקים. בובי פישר ופאל בנקו, שני השחקנים האמריקאים שהשתתפו בתחרות המועמדים של 1962, הלכו שם מכות בגלל ויכוח לגבי השימוש בשירותיו של העוזר היחיד (ארתור ביסגאייר) שהתאחדות השחמט האמריקאית יכלה לממן ולשלוח עבור שניהם. אחד הגורמים שהיו אחראים לעליונות השחקנים הסובייטים היה אכן היכולת הרבה יותר שלהם להסתמך על עוזרים – הן בזכות המימון שקיבלו לצורך כך מהמדינה והן בזכות האיכות הגבוהה במיוחד של כוח-האדם שיכלו לגייס.

מכל מקום, ברור שבעידן המשחקים הדחויים היינו מקבלים פחות את השחקנים עצמם "נטו" על גבי הלוח – כל מה שהתרחש אחרי הדחייה היה, כעיקרון, יכול להיות תוצאה של ניתוחים ממושכים מצד השחקן עצמו או צוות העוזרים שלו (אם כי ודאי לא היה כך תמיד בפועל); כדאי לזכור זאת כאשר מתפעלים מסיומים ברמה גבוהה במיוחד ששוחקו באותו עידן.

היום, לפחות מרגע שהשחקנים נמצאים מחוץ להכנת הפתיחה שלהם, הם צריכים להסתדר בעצמם עד סוף המשחק – דבר שמן הסתם מגביר את היתרון היחסי של אלה המצטיינים במיוחד בסיומים, כמו קרלסן. בסרט תיעודי על הדו-קרב בין קספרוב לקרפוב מ-1990, קרפוב אומר ביחס לאותו משחק מס' 16 אותו הזכרתי קודם כי בשלב מסויים קספרוב פשוט העביר זמן כיוון שלא רצה לחשוב ליד הלוח והיה מעוניין לדחות את המשחק כדי לקבל סיוע מעוזריו, שימצאו עבורו איך לנצח את העמדה (בה היה לו יתרון ברור); ובהקשר זה, הוא מוסיף שצריך לבטל את הדחיות כדי שהשחקנים, ולא העוזרים שלהם, יוכלו להתחרות זה בזה באופן ישיר.

ביטול הדחיות קיצר אמנם את הזמן הכולל בו נוטים להימשך משחקים, אבל האריך באופן משמעותי את הזמן הרצוף בו הם יכולים להימשך. פעם, סשן אחד היה יכול להימשך לכל היותר חמש שעות + הזמן שהיה לוקח לשחקן לחתום את המסע הסודי. היום, הזמן הסטנדרטי באירועים קלאסיים המאורגנים על-ידי פיד"ה הוא שעתיים לכל שחקן לביצוע 40 המסעים הראשונים, עוד שעה לביצוע 20 מסעים נוספים, ולאחר מכן עוד 15 דקות עד לסיום המשחק, כאשר החל מהמסע ה-61 השחקנים מקבלים תוספת (increment) של 30 שניות לזמנם עם כל מסע שהם עושים. באופן כזה, המשחק יכול להימשך שש שעות וגם להיכנס עמוק אל תוך השעה השביעית (בגלל השימוש בתוספות זמן, אין למעשה גבול מוגדר למשך המשחק).

לדבר זה ישנה השפעה חשובה על דרגת הסיבולת שנדרשת מהשחקנים – והכוונה כאן גם, ואפילו בעיקר, לסיבולת מנטלית הקשורה ביכולת לשמור על דרגת ריכוז עליונה במשך מספר שעות רצופות. ישנן לא מעט עדויות לכך שזו אחת היכולות הקוגניטיביות הנוטות להיפגע אצל שחקנים עם עליית הגיל, ולכן ייתכן מאוד שיש קשר בין ביטול הדחיות לבין העובדה ששחקנים מעל גיל 50 נעלמו למעשה מהצמרת הגבוהה בשני העשורים האחרונים.

(בפוסט קודם שדן בגילאים של שחקני הצמרת, ציינתי שבתחילת שנות ה-90 ניתן לראות ירידה דרמטית בגיל הממוצע בהשוואה לתחילת שנות ה-70 וה-80 – קישרתי זאת שם לחולשה היחסית של דור השחקנים שהגיע לשיאו בשנות ה-80 – ושבתחילת שני העשורים הבאים ניתן לראות שוב עלייה מסויימת בגיל הזה, אבל התיצבות שלו על ערך שעדיין נמוך באופן משמעותי מזה של שנות ה-70 וה-80.)

מעבר לכך, ביטול הדחיות שינה את הקצב הפנימי של משחקים ושל אירועים שלמים. פעם היו, למשל, סיטואציות בהן שחקן היה צריך להתחיל משחק חדש לפני שסיים את הקודם, דבר שהיה יכול להשפיע על התיפקוד שלו בשניהם. ידוע מעדויות כי בזמן רבע-גמר המועמדים בין פישר לטאימנוב ב-1971, טאימנוב היה שקוע במחשבות על המשחק השלישי, בו חש שהחמיץ הזדמנות טובה לניצחון, וכתוצאה מכך ניתח באופן מרושל את הסיום שהתקבל במשחק השני (שנדחה בינתיים פעם שנייה) והפסיד בעמדה שנראתה כתיקו ברור.

זו, אגב, דוגמה טובה לכך שדחיות לא תמיד עזרו לאיכות המשחק. דוגמה דרמטית נוספת לכך – וגם לאופן בו מה שמתרחש בזמן הדחייה הופך לחלק מסיפורו של המשחק – ניתן לראות במשחק השישי של גמר המועמדים בין פישר לפטרוסיאן בהמשך אותה שנה:

עד למשחק הזה הדו-קרב היה שקול (2.5-2.5), אבל אחרי ההפסד בו פטרוסיאן התמוטט והפסיד עוד שלושה משחקים רצופים, כך שהדו-קרב (של הטוב מ-12) הסתיים בתוצאה 2.5-6.5 לטובת פישר. פטרוסיאן (בלבן) שיחק חלש בפתיחה, נקלע באופן כמעט מיידי לנחיתות, ואחרי מסעו ה-41 של פישר התקבלה העמדה הבאה:

adj1

ברור שהלבן עומד לאבד את הרגלי על א6. פטרוסיאן חתם כאן את המסע הטבעי 42.פ-ה2, אבל כפי שהתברר מאוחר יותר החמיץ הזדמנות קריטית להציל את המשחק על-ידי המסע המפתיע 42.ו4!! (שבדיוק אותו נועד 38…ז5 של השחור למנוע). אחרי 42…ז:ו4 (או 42…ה:ו4 43.פ-ו3 ח6 44.ח4, שמכין ה5) 43.פ-ו3 ח6 44.ח4 צ:א6 45.צ:א6 מ:א6 46.ז5! הלבן, למרות שיוותר בגירעון שני רגלים, יצליח ליצור מה שמכונה "מבצר" (fortress) – כלומר מצב שבו, למרות יתרון חומרי, הצד בעל היתרון אינו מסוגל לפרוץ את עמדתו של הצד הנחות וצריך להסתפק בתיקו – וזאת בשל שליטתו של הלבן בערוגות הבהירות והעובדה שאחד משני הכלים השחורים יהיה כפות להגנת הרגלי על ה5.

פישר ופטרוסיאן במהלך גמר המועמדים של 1971
פישר ופטרוסיאן במהלך גמר המועמדים של 1971

עם זאת, גם לאחר המסע שחתם פטרוסיאן עדיין לא היה ברור לגמרי כיצד יש להעריך את העמדה. הנה עדויות של פטרוסיאן, יורי אוורבך (אחד משני עוזריו של פטרוסיאן במהלך הדו-קרב ורב-אמן חזק בזכות עצמו; העוזר השני היה אלכסיי סואטין), ו-ויקטור באטורינסקי (ראש המשלחת הסובייטית) לגבי מה שארע – הציטוטים לקוחים מהספר Russians versus Fischer:

פטרוסיאן: חזרתי למלון בגירעון של רגלי. בדקתי את העמדה עם העוזרים שלי, והיה נראה שיש מבצר. "טוב," אמרתי לעוזרים, "אם יש מבצר, אני הולך לישון. אתם מוזמנים להעיף עוד מבט בעמדה אם אתם רוצים." אבל בשום אופן לא הצלחתי להירדם. אחרי לא יותר משעה קמתי, התיישבתי ליד הלוח, ולא הצלחתי למצוא מבצר. המשכתי לנתח עד הבוקר – מדי פעם הצלחתי להגן על העמדה, ואז שוב לא הצלחתי. לא יכולתי לראות תיקו ברור, אבל גם לא הפסד ברור. כשהגיעו העוזרים, הבנו ביחד שאין מבצר.

אוורבך: במקום להעיר מייד אותי או את סואטין, פטרוסיאן בילה את שאר הלילה ליד הלוח. כשהצטרפנו אליו בבוקר הוא כבר היה עצבני מאוד, מה שהפריע לניתוח המשותף. שעת חידוש המשחק הלכה והתקרבה, ובשום אופן לא הצלחנו למצוא דרך להציל את העמדה.

פטרוסיאן: לפני שיצאתי כדי להמשיך את המשחק הדחוי הסכמתי לשחק ו3 [כפי שאכן עשה במסע 46] למרות שבזמן הניתוח הלילי שעשיתי הגעתי למסקנה שזה בדיוק המסע שצריך להימנע ממנו. כמובן שאני היחיד שאשם בתוצאה. הפרתי את העיקרון הבסיסי שתמיד הנחה אותי במצבים כאלה – לשמור על ראש צלול והבנה כללית טובה של העמדה. הדבר עדיף לאין ערוך על חידוש המשחק במצב של עייפות, אפילו אם זה לאחר הניתוח המפורט ביותר של כל ההסתעפויות האפשריות. כשהתחדש המשחק שיחקתי איום ונורא והפסדתי כמעט ללא קרב (והאפשרות של 42.ו4 כלל לא עלתה בדעתי).

באטורינסקי: במשך ימים לאחר מכן אוורבך וסואטין עוד המשיכו לנתח את העמדה בה נדחה המשחק, אבל לא הצליחו לקבוע בוודאות אם או היכן נעשתה שגיאה. נאמר שפטרוסיאן היה צריך לחתום את המסע 42.ו4, אבל איזה שחקן היה מסוגל לחתום מסע כזה ששורף מאחוריו את כל הגשרים?!

אוורבך: עם חזרתו למוסקבה, בהרצאה פומבית שנתן, פטרוסיאן הצהיר באופן מפתיע שעוזריו היו אחראים להפסד. הסתבר שהרגיזה אותו במיוחד העובדה שבעוד הוא בילה לילה שלם ללא שינה, אנו הופענו לבושים בז'אקט ועניבה. טיגראן, שארוחת-הבוקר נשלחה ישירות לחדרו במלון, שכח כנראה שאנו היינו צריכים לרדת למסעדה, בה זה היה לבוש חובה.

ביטל את המזרח
מורה נבוכים (1) - ערן קאלימי

49 Comments

Amir A 31 במאי 2014

תענוג לקרוא את הפוסטים שלך. לא רע בשביל ארתור ביסגאייר לדעת ששניים כמו פישר ובנקו הולכים מכות בגללו.

אייל סגל 31 במאי 2014

אגב, שמונה שנים מאוחר יותר אותו בנקו הפך לאחד האנשים שפישר חייב להם את אליפות העולם שלו. כדי להיכנס לתחרות הבין-אזורית (שממנה העפילו לדו-קרבות המועמדים) ב-70, פישר היה כעיקרון צריך להשיג את אחד משלושת המקומות הראשונים באליפות ארה"ב של 69, שנחשבה כתחרות אזורית. אבל פישר – שזכה בכל 8 האליפויות הקודמות שהשתתף בהן – סרב להשתתף באותה אליפות בגלל מחלוקת שהיתה לו עם המארגנים לגבי הפורמט, וכך המטורף הזה כמעט החמיץ סבב אליפות עולם שלישי ברציפות; בסוף בנקו, שסיים באותה אליפות במקום השלישי, הסכים לוותר על המקום שלו בתחרות הבין-אזורית מטעם ארה"ב לטובת פישר.

איציק 31 במאי 2014

אייל,
תודה על הפוסט המעניין.
האם ניתן לקבל סקירה על מה שקורה בארץ בתחום השחמט, ליגה, נוער, אנחנו מול העולם? הכל מתקבל בברכה.

אייל סגל 31 במאי 2014

האמת שבדרך-כלל אני לא ממש עוקב אחרי הדברים האלה, אבל בעקבות השאלה שלך הסתכלתי באתר של איגוד השחמט וגיליתי ש-

א. בדיוק אתמול היה בליגה הלאומית מפגש צמרת מסקרן בין מועדון אשדוד עילית לבין מועדון שחמט באר שבע א', שבו (בעקבות תיקו על כל הלוחות) איוונצ'וק הוביל את אשדוד עילית לתואר אליפות ראשון מאז 2010!

ב. אביטל בורוחובסקי השלים את הדרישות לתואר רב-אמן (אחרי שהשיג מד-כושר של 2500) בגיל 17, מה שהופך אותו לרב-האמן הצעיר בישראל בכל הזמנים – אז ברכות.

חוץ מזה, באוגוסט אמורה להתקיים בנורבגיה אולימפיאדה (שבאופן אישי, היא האירוע היחיד של שחמט קבוצתי שבאמת מעניין אותי). כרגע עצם קיום האולימפיאדה מוטל בספק, בגלל בעיות תקציביות של הנורבגים, אבל אם היא תתקיים – ואני מניח שכן – אני מבין ממשפט שמופיע בראיון עם בורוחובסקי ("כעת באולימפיאדת טרומסו שאליה משגר איגוד השחמט את הנבחרת החזקה ביותר לא היה לי סיכוי להיכלל בקבוצה") שהפעם ישראל תשלח את הנבחרת החזקה ביותר ולא נבחרת נוער, כפי שהיה באליפות אירופה בשנה שעברה בגלל בעיות תקציב.

צור שפי 31 במאי 2014

פוסט מעולה ואפילו מרגש עבור מי שכמוני חווה כנער את הקרבות המיתולוגיים של פישר בסוף שנות השישים, תחילת השבעים. עבורי הוא ומלחמותיו בסובייטים למיניהם מהווים חלק מפסקול התקופה כמו, נניח, לר זפלין והכח רמת גן.

גיל 31 במאי 2014

מקריאה של כל הפוסטים שלך וצפייה במשחקים מהתקופה האחרונה אבל בעיקר מהעבר, נראה שלהיות שחמטאי צמרת דורש אישיות מיוחדת ואובססיה שלא קיימת כמעט בכל תחום אחר. לא פלא שיש כמה שחקנים שנראה שקצת חסר להם בורג.

Zak 1 ביוני 2014

מעניין ומאיר עיניים (כמו תמיד יש לומר!). אם אני זוכר נכון, אזי מה שאפיין את המסע הסודי הוא שבד"כ מי ששיחק אותו חשב לא מעט על מה לבצע, אולי 40 דקות עד שעה על מהלך אחד! זה כמובן מתוך ההנחה שאם אתה יודע מסע אחד יותר מיריבך זה יעזור לך בניתוח הביתי וחסרון הזמן לא יורגש עם התחדשות המשחק

אייל סגל 1 ביוני 2014

נכון, היו לא מעט מקרים כאלה. אבל בכל זאת, היו מצבים שבהם שחקן היה מעוניין שהיריב שלו יחתום מסע ולא הוא; למשל, בעמדה מסובכת שבה ההנחה היתה שכמה שהיריב יחשוב ליד הלוח, הסיכוי שלו למצוא את המסע הטוב ביותר עדיין נמוך יותר מאשר בזמן הדחייה. מכיוון שרגע הדחייה נקבע לפי השעון ולא מספר המסעים, היה מקום לאסטרטגיה גם בעניין הזה. (נניח, שחקן שהיה מעוניין שהיריב שלו יהיה זה שיחתום את המסע היה יכול – בהנחה שהשלים 40 מסעים – "לחשוב" כמעט עד סוף חמש השעות ואז לעשות את המסע שלו, כך שזה יכריח את היריב שלו או לעשות מייד מסע על הלוח, כמעט בלי לחשוב, או לחתום מסע.)

אלכס 8 ביוני 2014

נקודה מעניינת (לאחד כמוני שלא מכיר כל כך).

no propaganda 1 ביוני 2014

מעולה כרגיל. תודה!

דוד 1 ביוני 2014

קראתי פעם על אחד המשחקים בדו קרב בוטביניק-ברונשטיין, שברונשטיין (שחור) ניתח כל הלילה את הסיום שהופסק בעמדה בה בוטביניק ביתרון ברור ואף מצא תוכנית זכייה ספקטקולרית ללבן, ולמחרת למרבה ההפתעה בוטביניק שיחק מסע חלש יותר שהיה מאפשר התגוננות טובה, אבל השחור היה מופתע ולא מצא את התכנית לתיקו.
הנה כי כן, לפעמים הדחייה לא כל כך מועילה.

אייל סגל 1 ביוני 2014

הסיפור לגבי דחיות שאני מכיר בקשר לדו-קרב הזה הוא שבמשחק ה-23 הגורלי, העוזר של בוטביניק הניח שהוא חתם את המסע הטוב ביותר וניתח את העמדה עד לניצחון כפוי, כשבוטביניק מגלה לו רק ברגע האחרון לפני חידוש המשחק שחתם מסע אחר:

The 23rd game was adjourned with Botvinnik's two bishops clearly stronger than Bronstein's knights. After thinking for a long time Botvinnik sealed his move and left the Tchaikovsky Concert Hall with Flohr. After dinner they analysed the position, and Salo continued polishing the variations at home.

The following day Flohr went to Botvinnik's place, where the defending champion said: "Salo, could you show the variations to Gannochka?" Flohr was dumbfounded, since Botvinnik's wife barely knew the moves of the pieces. Botvinnik watched the lines. The two then had lunch and proceeded to the playing venue. Before climbing up onto the stage Botvinnik whispered: "You know, Salo, I sealed a different move…"

http://en.chessbase.com/post/bronstein-s-fateful-23rd-game

בסוף בוטביניק בכל זאת ניצח, בזכות טעות של ברונשטיין.

שמוליק 1 ביוני 2014

איני דובר רוסית , אבל מסרו לי שכאן ( http://chess-news.ru/node/15632 ) נרשם שהרכב נבחרתנו יהיה : גלפנד , רודשטיין , סוטובסקי , סמירין ופוסטני ( לאו דווקא בסדר הזה ) .

אני בהרגלי לא מת על הרכבים מסוג זה ( שכן סוטובסקי הוא שחקן של צל"ש או טר"ש , ויכול לסבך את הנבחרת עם הפסדים לא צפויים גם לנבחרות חלשות ) . "שני הסנט" הקבועים שלי הם לשלב את מיכאל רויז בלוח ראשון / שני בכדי שכהרגלו הוא ירבה לסיים בתיקו שם ( ע"ע התיקו שלו בשחור עם איבנצוק לפני יומיים ) , ובכך להוריד את האחרים לוח ובתקווה לשפר את תוצאותיהם .

אייל סגל 2 ביוני 2014

כן, אני נוטה להסכים עם הרעיון של רויז במקום סוטובסקי, במיוחד בהתחשב בכך שבזמן האחרון סוטובסקי נראה בכושר ממש ירוד (מד-הכושר שלו צנח בכמעט 50 נקודות, ל-2625). נקווה בכל זאת שהפעם יהיה צל"ש…

אדרבא 1 ביוני 2014

מרתק! תודה

אייל סגל 2 ביוני 2014

סקירה טובה לקראת הטורניר הסופר-חזק שמתחיל היום בנורבגיה (כולל הסבר למה הלוגו שלו הוא no logo) כאן.

אילן 2 ביוני 2014

חבל שאנחנו לא רואים את גלפנד משתתף באחת התחרויות שהיו בחודשים האחרונים, כולל זו.
מה שכן, הוא ילווה את האתר chess.com בכמה ימים בחודש הבא במה שנקרא Chess.com University's Online Chess Camp. אפשר לראות את ההודעה כאן – http://www.chess.com/news/chesscom-universitys-online-chess-camp-with-gm-boris-gelfand—official-announcement-8349.

אייל סגל 2 ביוני 2014

אם מישהו מעוניין לעקוב אחרי גלפנד לפני האולימפיאדה, הוא גם אמור במהלך יולי לקיים בירושלים דו-קרב של 8 משחקים מהירים עם סוידלר ולתת שם הרצאה:

http://www.jeruchess.com/GideonJaphet2014/Invitation.aspx?lan=he

אילן 2 ביוני 2014

תודה!

אילן 2 ביוני 2014

ניתן לראות את אחד החסרונות הבולטים של משחקי הבליץ במשחק שבין קרייאקין לקרלסן בסיבוב ה-7. קרייאקין יכול היה לנצח במסע 34. מה:ז6 (הפרש שם לא היה מוגן) ובמקום זה היכה עם המלך את רגלי ח3 והמשחק הסתיים מיד בהפסד שלו, למרות שלא ברור לי אם בגלל שנכנע (למרות שהמחשב מראה שהיה לו המשך) או בגלל שנגמר לו הזמן.

אייל סגל 2 ביוני 2014

הוא הפסיד בזמן. עוד דבר שמדגים חיסרון בולט בבליץ הוא כשמפסידים כלי במסע ה-11, כמו שקרה לקרואנה נגד קרלסן…

אילן 3 ביוני 2014

בהחלט. אפשר גם לקרוא בהודעה הרשמית שפורסמה באתר התחרות בעקבות הזכיה של קרלסן בטורניר הבליץ, שהמזל האיר לו פנים נגד קריאקין וסבידלר http://norwaychess.com/en/magnus-carlsen-wins-blitz-tournament/#more-13074. אלמלא דוחק הזמן של קרייאקין, הוא היה מסיים עם 6.5 ביחד עם קרלסן.

דוד 2 ביוני 2014

השעות בכתבה שם הם לפי שעון ישראל?
לגבי ההימורים, 1.75 קרלסן, 6.00 ארוניאן, נראה לי קצת יחס מוגזם…

אייל סגל 2 ביוני 2014

לפי שעון נורבגיה, שזה זמן אירופאי סטנדרטי – כלומר צריך להזיז שעה קדימה כדי לקבל את זמן ישראל (טורניר הבליץ היום ב-18:00, הסיבובים הרגילים ממחר ב-16:30, הסיבוב האחרון ב-15:30; שידור ישיר כאן). וכן, לפי היחסים שנותנים שם אולי שווה להמר על ארוניאן (או קרמניק)…

אייל סגל 2 ביוני 2014

בכל מקרה, המטרה העיקרית של טורניר הבליץ (חוץ מקצת בידור ראשוני ואולי אימון לקראת אליפות העולם בבליץ שמתקיימת מייד אחרי הטורניר הזה) היתה לקבוע מי השחקנים שיקבלו לבן עודף בתשעת הסיבובים של הטורניר הרציני שמתחיל מחר (כלומר, 5 משחקים בלבן ו-4 בשחור), ואלה הם מי שסיימו בחצי העליון – קרלסן, ארוניאן, קריאקין, גרישצ'וק וסוידלר.

tmak 2 ביוני 2014

מצוין כרגיל – תודה!

שמוליק 3 ביוני 2014

פרשנות "חיה" של תחרות הבליץ – http://www.livestream.com/norwaychesscam6/video?clipId=pla_4f2e2db5-b542-42fe-a918-82f2cb0bfb04
( לא להיבהל מההתחלה – אפשר להעביר ל-8:30 , שם זה מתחיל באמת )

המשחקים בליווי ניתוני מחשב : http://live.norwaychess.com/

אייל סגל 3 ביוני 2014

בנוסף לשידור החי באתר של התחרות (עם נייג'ל שורט כפרשן) יש, כרגיל, גם כיסוי של chess24 (עם גוסטפסון וטרנט).

IC 4 ביוני 2014

באמת תהיתי איפה טרנט, העורך של NEW IN CHESS דרק ואן דר משהו,הוא בן אדם סימפטי וידען, אבל לא שדר טוב. שורט אמנם מאוד מבדר אבל טרנט פשוט עושה את השידור.

לגבי נבחרת ישראל, זהו אכן ההרכב, כמו שהודיע יו"ר האיגוד הישראלי משה שלו במהלך הסיבוב המרוכז האחרון של הליגה הלאומית.

דוד 4 ביוני 2014

הפתיחה של קרלסן קצת מזכירה את השנה שעברה

אייל סגל 4 ביוני 2014

והפתיחה של קרואנה, עם שני ניצחונות רצופים, מזכירה את זו של קריאקין בשנה שעברה… כך שהמשחק ביניהם מחר (קרלסן בלבן) יכול להיות חשוב מאוד.

שמוליק 5 ביוני 2014

קאספרוב בהופעת אורח בסיבוב הראשון – http://www.livestream.com/norwaychesscam6/video?clipId=pla_47442fb8-3770-4470-85a7-2e60acdf7076

מוזר שדווקא גרישצ'וק נופל ככה בדוחק זמן בסיבוב הראשון , וזורק במסע ( 38.מהא2 ) עמדה שווה .

אייל סגל 5 ביוני 2014

עוד יותר מוזר שכל המשחקים של גרישצ'וק מוכרעים עד עכשיו בטעויות שנראה כאילו נלקחו ממשחק בליץ – אתמול טופאלוב הפסיד נגדו כלי עם 33.צ(ו)-ד3??, והיום הוא לכד את המלכה של ארוניאן אחרי 15 מסעים (אפילו בלי שדוחק זמן כלשהו היה מעורב).

שמוליק 6 ביוני 2014

אני מניח שברמה הזאת השגיאה של טופאלוב היא עיוורון רציני , אבל מבחינתי זה איכשהו מתקבל על הדעת , כי לשחור באמת שם ווריאנטים נאים וטריקיים משהו – עם שילוב של הפרש הלבן הבעייתי ב-ח6 ומזלגות פרשים למיניהם .
2 העוורנות האחרים במשחקיו של גרישצ'וק עד כה – תמוהים הרבה יותר מבחינתי .

דוד 5 ביוני 2014

הסיפור הגדול של היום הוא כנראה ניצחון של אגדסטין בשחור על קריאקין, עם משחק מדויק שלו החל מהפתיחה. פשוט מדהים. כמה נקו' מד כושר מפרידות ביניהם?

דוד 5 ביוני 2014

אוי, הוא זורק את זה..

אייל סגל 5 ביוני 2014

כמעט 150 נקודות מד-כושר. כן, הוא החמיץ בסוף ניצחון – העמדה היתה מאוד טריקית; אבל בכל מקרה, האופן בו הוא משחק עד עכשיו בטורניר מעורר כבוד. להאמר, הנורבגי השני בשנה שעברה, היו אחרי שלושה סיבובים 0 נקודות (ו-1.5 בכל הטורניר).

אייל סגל 5 ביוני 2014

אגב, במשחק קריאקין-אגדסטיין, חוץ מ-48…מ-ו7! אגדסטיין החמיץ כמה מסעים אחר-כך ניצחון עם 55…מ-ה6!! (במקום ו3); ההבדל ביחס למשחק הוא שאם הלבן ממשיך 56.מ-ב7, כדי להכתיר את הרגלי א', יבוא 56…צ-ז7+! 57.מ-ג6 (או 57.מ-ב8 מ-ד6 58.א6 מ-ג6 והלבן לא יכול להכתיר את הרגלי בגלל איומי מט) 57…צ-ז2 58.א6 צ:ג2+ (*עם שח*, בזכות משיכת המלך הלבן לטור ג') 59.מ-ב7 צ:ח2. בהשוואה למשחק, השחור הצליח לחסל את הרגלי ח' הלבן בזכות הטמפו שהרויח, וכעת הלבן לא יכול לעצור את שני הרגלים השחורים (כי הוא לא יכול להרויח זמן בזכות הרגלי ח' שימשוך אליו את המלך השחור וירחיק אותו מהגנת הרגלים השחורים).

שמוליק 6 ביוני 2014

רעיון יפה מאוד , ולא טריוויאלי כנראה למציאה על הלוח בתנאים הללו ( לאחר 5.5 שעות משחק , ובלי יותר מדי זמן על השעון ) .

אגדסטיין מן הסתם "מסומן" על ידי שאר השחקנים כשחקן שהם אמורים ( שלא לומר חייבים ) לנצח . זה יכול להקשות עליו מאוד אם הוא לא בפורמה ( כי לא יתנו לו "תיקויים קלים" , אלא יכריחו אותו לכפות עליהם תיקו דה-פקטו ) , או לחילופין לסייע לו אם הוא מציב התנגדות ראויה ( אני לא חושב שקריאקין מרבה לשחק כל כך הרפתקני מול שחקנים בכירים יותר ) .

אולי זה מלמד אותנו שלנורווגיה סיכויים של ממש באולימפיאדה הקרובה . קרלסן כמובן אמור להשיג פלוס גבוה בלוח הראשון ( ישחק גם מול שחקנים שלא מהטופ העולמי ממש ) , ואם אגדסטיין מחזיק את לוח 2 נניח , והאמר שחקן לא רע בכלל ללוח 3 …..

שמוליק 6 ביוני 2014

קצת קשה לי להבין את כל הניואנסים , אבל עושה רושם שקרואנה נתן משחק מבריק בסיבוב השני נגד סווידלר ( ניתוח חביב – https://www.youtube.com/watch?v=M3OXnzIPWc8 ) . עשה רצף רב של מסעים מומלצים על ידי המחשב , בעמדה סבוכה עם הרבה אפשרויות קורצות.

אייל סגל 6 ביוני 2014

כן, משחק מרשים מאוד של קרואנה – גם ברמת ההכנה התיאורטית (הוא התחיל לחשוב ברצינות רק במסע 24) וגם ברמת המשחק מרגע שהיה מחוץ להכנה. מבין המשחקים המוכרעים בשלושת הסיבובים הראשונים, גם הניצחון של קרמניק על גירי אתמול היה מרשים (אם כי טעות במסע הלפני אחרון, שלא נוצלה על-ידי גירי – 42…ז6? במקום ר:ח3! מייד – טיפה מקלקלת את הרושם הכללי).

אשר 7 ביוני 2014

אייל,

בנושא הפוסט:
האם יש מגמה בעולם לקצר אפילו יותר את המשחקים הקלאסיים? כוונתי לא למשחקים קצרים אלא שעתיים עד 4 שעות?
כדוגמת הקריקט שבו הפורמט הארוך של מספר ימים מפנה את מקומו לגרסאות הקצרות יותר.
נדמה לי שכדי שהפופולריות של המשחק תפרוץ את תקרת הזכוכית העכשווית צריך לנסות לשמור על הרמה ולקצר את הזמנים.

כמו תמיד תענוג לקרוא

אייל סגל 7 ביוני 2014

למעשה יש זמנים אלטרנטיביים לזה הסטנדרטי שציינתי, שעוד נחשבים ל"קלאסיים" – בעיקר שעה וחצי ל-40 המסעים הראשונים ועוד חצי שעה עד שעה לסיום המשחק עם תוספת זמן כלשהי (בין 10 ל-30 שניות למסע); משתמשים בהם, למשל, בגביע העולם, במספר טורנירים חשובים מחוץ לסבב אליפות העולם (כמו בילבאו), ובדי הרבה תחרויות פחות חשובות. אבל זה כבר באמת גבולי לטעמי – פחות מזה כבר יפגע באופן רציני ברמה של המשחק, כפי שקורה ב-rapid וכמובן בבליץ, ויהפוך אותו למשהו אחר.

לפעמים, אגב, תוספות הזמן מתחילות כבר מהמסע הראשון, דבר שיותר נוח לשחקנים – בעיקר כאלה שמכורים לדוחק זמן כמו גרישצ'וק – כי זה מבטיח מינימום מסויים של זמן מחשבה למסע גם לפני המסע ה-40. אפשר כך להמיר, למשל, שעתיים (120 דקות) עבור 40 המסעים הראשונים ב-100 דקות + תוספת זמן של 30 שניות למסע.

שמוליק 8 ביוני 2014

שוב דרמה ( שלא לומר "בלנדרים" ) במשחקו של גרישצ'וק – זכה בטיב תמורת חייל ( אחרי טקטיקה יחסית פשוטה ) , ובמצב שהוא פחות או יותר ההגדרה ל"משחק על שתי תוצאות" ( כי ללבן כן יש שם פיצוי מסוים , כך שמשימת הזכייה של שחור לא קלה במיוחד ) – גרישצ'וק החל לשגות בקידום רגלי אגף המלכה שלו , ואין כמו קריאקין בעמדות טכניות שכאלו – בדרך לסיומת די מרשימה.

לא רואה שחקן שיעבור 2+ בתחרות זו , ולכן קרואנה יכול די "לשייט" במרבית המשחקים , לנסות לשחק על ניצחון מול אגדסטיין – וכך לקחת את התחרות.

אייל סגל 8 ביוני 2014

אם קרואנה יחזיק היום מעמד בשחור נגד קרמניק זה יהיה צעד חשוב. אבל בכל מקרה – יש עוד חמישה סיבובים, קרמניק כרגע רק חצי נקודה מאחוריו, וקרלסן תמיד יכול להתעורר ולנצח שניים-שלושה משחקים (כמו שעשה בשנה שעברה אחרי שפתח עם 4 תיקו).

אייל סגל 8 ביוני 2014

מסתבר שקשה לשייט נגד קרמניק בשחור…

שמוליק 8 ביוני 2014

אמנם עוד לא עברתי על המשחק בכובד ראש ( צופה בכדורסל … ) , אבל המשחק הזה זועק תיקו מתחילתו ועד סופו – חומר יורד מהר מהלוח , מבנה רגלים סימטרי , זוג רצים מול זוג רצים , מיעוט חומר בסיום וכו' .
מעניין יהיה להבין איך שחור הסתבך שם בסוף , כי גם דוחק זמן לא היה שם .

אייל סגל 8 ביוני 2014

דווקא היה משחק מעניין מאוד (אפשר לראות ניתוח מפורט שלו בצ'ספרו) – קרמניק הפעיל לחץ די כבד על קרואנה וקרואנה התגונן בצורה טובה כמעט עד הסוף; הטעות המכריעה היתה 50…מ-ה8 – צריך לשחק מ-ו8 (או ז8) כדי לא לתת למלך הלבן לחדור ל-ז7. חוץ מזה, יש כאן עוד דוגמה למה שכתבתי עליו בפוסט החדש – פעם שנייה או שלישית בטורניר הזה ששחקן נכנע מוקדם מדי. גם אם העמדה הסופית זכויה עבור הלבן, עדיין צריך להפגין לא מעט טכניקה; קרמניק בעצמו אמר לקרואנה במסיבת העיתונאים: "אני לא מבין למה נכנעת, אני עוד צריך להראות שאני זוכה כאן".

Comments closed