האולימפיאדה: סיכום

סין זוכה, הודו שלישית; כישלון של האקס-סובייטיות; והאם תם העידן בו ישראל היא קונטנדרית ממשית למדליה?

הזוכות

במדליית הזהב זכתה סין, שעבורה זהו זהב ראשון ומדליה שנייה (ב-2006 זכתה בכסף)  – באחת ההופעות האולימפיות המרשימות ביותר של נבחרת מאז שהסתיים עידן השליטה הסובייטית הטוטאלית. היא סיימה עם 19 נקודות קבוצתיות מתוך 22 אפשריות: כמו הנבחרות שזכו בשלוש האולימפיאדות הקודמות, שהתקיימו בפורמט הנוכחי, אבל בפער של שתי נקודות שלמות מהבאות אחריה, דבר שלא קרה עדיין בפורמט הזה.

הנבחרת הסינית היתה ללא ספק היציבה ביותר, והיא היחידה באולימפיאדה (כולה, לא רק בתחרות ה"פתוחה") שלא הפסידה אף דו-קרב: המאזן הקבוצתי הכולל שלה הוא שמונה נצחונות ושלושה תיקו. מכיוון שהיתה בצמרת באופן עקבי לאורך מרבית התחרות, ההגרלה שלה גם היתה רחוקה מלהיות קלה – אם מודדים את הקושי על פי הדירוג הסופי של הנבחרות מולן התמודדה, הרי שהיתה הקשה ביותר. היא שיחקה מול ארבע נבחרות שסיימו בטופ-10 (הונגריה, רוסיה, אזרבייג'ן, אוקראינה), עוד ארבע מהטופ-16 (הולנד, סרביה, צרפת, פולין), ורק שלוש שניתן לקרוא להן "קלות" יחסית (גווטמאלה, אלבניה ומצרים – ומביניהן מצרים סיימה עם 15 נקודות).

[אפשר לקבל רושם טוב לגבי דרגת הקושי היחסית של הגרלת כל נבחרת מבחינה זו אם מסתכלים בעמודה TB4 בטבלה הסופית – זהו שובר-השוויון השלישי (המופעל רק במקרה ששני הקודמים אינם מכריעים, כך שברמה המעשית אין לו שום משמעות), שהוא סך התוצאות הסופיות של היריבות להוציא את זו הנמוכה ביותר. כלומר, ככל שהיריבות היו חזקות יותר וצברו יותר נקודות בתחרות כך הוא גבוה יותר; ולסין ערך TB4 הגבוה ביותר.]

שחקן הלוח הראשון של סין, וואנג יואה, לא הבריק במיוחד לאורך האולימפיאדה, אבל סיפק סולידיות – הוא הפסיד רק משחק אחד, שהיה היחיד שהסינים הפסידו במהלך האולימפיאדה (לפיטר לקו, בסיבוב השלישי נגד הונגריה, מפגש שהסתיים בכל זאת בניצחון סיני), וסיים את כל שאר משחקיו בתיקו. שני השחקנים הקטלניים באמת היו דינג לירן בלוח השני ויו יאנגיי בלוח השלישי. את יו יאנגיי אפשר להכתיר כ-MVP של האולימפיאדה – מאזנו הכולל היה 9.5 נקודות מ-11 משחקים (כלומר, הוא לא נח אף סיבוב) עם TPR של 2912 (במלים אחרות, זה מד-הכושר שהיה נקבע לו רק על סמך התחרות הזו). הוא היה ה"ברומטר" של סין במובן הליטרלי ביותר – מאזנו מבחינת תוצאות, שמונה נצחונות ושלושה תיקו, היה זהה לזה הקבוצתי וגם התאים לו בדיוק מבחינת העיתוי: בכל פעם שניצח גם הקבוצה ניצחה.

הניצחון הבודד החשוב ביותר מבין אלה היה אולי זה על לורן פרסינה בסיבוב הלפני אחרון, שהכריע את המפגש עם צרפת לטובת סין (המשחקים על שלושת הלוחות האחרים הסתיימו בתיקו); למפגש זה היתה חשיבות קריטית, כיוון ששתי הנבחרות נכנסו לסיבוב כשהן מובילות במשותף עם 15 נקודות. המשחק מדגים היטב את היכולת שגילה יו לאורך התחרות להוציא נקודות גם מעמדות שנראו שקולות למדי:

פרסינה, בלבן, לא שיחק את הפתיחה באופן שאפתני במיוחד והדברים התנהלו באופן שקט למדי – רוב הכלים הוחלפו עד המסע ה-20, בעקבותיו הופיעה על הלוח העמדה הבאה:

bview1

המשך כמו 21.צ-ג5 צ-ב8 22.ב5 נראה כאן ככזה הצריך להוביל לתיקו נוח יחסית; במקום זאת, פרסינה ביצע שגיאה משמעותית ראשונה כששיחק 21.צ-ד6. הדבר הוביל לפישוט נוסף של העמדה בעקבות חילופים, אבל תוך כדי כך גם איפשר לצריחים השחורים לחדור באופן אקטיבי לעמדת הלבן בעקבות 21…צ-ב8 22.ר:ד5 ר:ד5 23.צ:ד5 צ:ב4, ולהתבסס לאורך השורה השנייה (שני צריחים על השורה השנייה/שביעית ידועים ככוח התקפי מסוכן מאוד, כפי שהמשך המשחק מדגים היטב). מכאן ואילך עמדת הלבן החלה להידרדר; פרסינה החמיץ כמה הזדמנויות למנוע זאת – למשל באמצעות ויתור על רגלי על-ידי 28.ד7 צ-ב7 29.צ-א1!, ולאחר חילוף זוג צריחים אחד ביסוס הצריח הזה ב-א6 בעמדה אקטיבית המקשה על הפעלת המלך השחור.

בסופו של דבר הצריח הלבן התייצב על א1 במסע ה-30, אבל הדבר התרחש בעיתוי הרבה פחות מוצלח, כשהוא מאפשר לשחור ללכוד את הרגלי ו2 תוך התראת שח. לאחר 30…צ:ו2+ 31.מ-ז1 צ-ז2+הגיע הרגע האחרון בו הלבן עוד היה יכול, כנראה, להציל את המשחק:

bview2

פרסינה המשיך 32.מ-ח1? ונקלע לעמדה אבודה בעקבות 32…צ-ח2+ 33.מ-ז1 צ(ב)-ז2+ 34.מ-ו1 צ-ד2!. מסעו האחרון של השחור מאיים לתת מט על-ידי צ-ח1, ואם ינסה הלבן למנוע זאת עם 35.מ-ה1, התוקף את הצריח השחור על ד2, יזכה השחור באמצעות 35…צ:ד7! 36.צ:ד7 צ-ח1+ והצריח על א1 נופל. לפיכך, פרסינה הזיז את מלכו לכיוון ההפוך כדי למנוע את המט – 35.מ-ז1 – אבל בכך איפשר לשחור לזכות ברגלי שני באמצעות 35…צ(ח)-ז2+ ו-36…צ:ז3.

במקום 32.מ-ח1, המסע 32.מ-ו1(!) היה מונע מהשחור את התימרון הזה, כיוון שאינו מאפשר לו לבסס את אחד הצריחים ב-ח2 תוך רווח זמן (בשל התראת השח). על 32…צ-ח2 (עם איום המט ב-ח1) יש ללבן במקרה זה את המהלומה הנגדית 33.צ-ז8+! הכופה תיקו – אם המלך השחור מכה את הצריח, הלבן מכתיר מלכה על ד8 תוך התראת שח לפני שהשחור יספיק להנחית את המט (הבדל מכריע ביחס למשחק עצמו הוא שלשחור אין צריח הניצב על ד2 כדי למנוע זאת), ואם המלך אינו מכה את הצריח הוא נלכד בשח נצחי.

במשחק עצמו, מכל מקום, פרסינה התמוטט מייד לאחר 36…צ:ז3 כשאיפשר ליריבו את אותה תחבולה שתוארה קודם לכן בעקבות 37.מ-ה1(?) צ:ד7!; אבל גם המסע הטוב יותר 37.צ:א7 היה צריך להוביל בסופו של דבר להפסד, כפי שממחישה ההסתעפות המופיעה בלוח החי, בה הלבן נותר בגירעון שני רגלים.

גם שחקני הלוחות הנמוכים – ני הואה עם 6.5/9 ו-Wei Yi בן ה-15 (שהיה שחקן המילואים) עם 4/5 – עשו את שלהם. לא פחות משלושה שחקנים סינים זכו במדליות אישיות, המוענקות לשחקנים עם המאזנים הטובים ביותר על כל לוח: יו יאנגיי במדליית זהב, כמובן, בלוח השלישי; דינג לירן (לוח שני) וני הואה (לוח רביעי) בארד.

הנבחרת הסינית היתה בעלת ממוצע הגיל הצעיר ביותר מבין נבחרות הצמרת – 23 (מלבד Wei Yi, יו יאנגיי ודינג לירן הם בתחילת שנות ה-20 שלהם), והאולימפיאדה הזו המחישה היטב את עומק הכישרון שם – יש לזכור ששלושה מחמשת השחקנים הסינים הבכירים על פי מד-כושר (וואנג האו, לי צ'או ובו שאנגז'י) כלל לא שיחקו. בראיון שנערך עם חברי הנבחרת בסיום האולימפיאדה, ני הואה אמר שלפני כמה עשורים הותוותה על-ידי ראש התאחדות השחמט הסינית תכנית בת ארבעה שלבים – זכייה באולימפיאדת הנשים, בתואר אליפות העולם לנשים (שני אלה הושגו כבר בשנות ה-90), באולימפיאדה הפתוחה (מה שהושג עכשיו) ובתואר אליפות העולם ה"אבסולוטי"; להשגת השלב האחרון, ציין, הם תולים עכשיו את תקוותם ב – Wei Yi.

אחרי סין סיימו ארבע נבחרות עם 17 נקודות – הונגריה, הודו, רוסיה ואזרבייג'ן, כך שמדליות הכסף והארד הוכרעו בשובר שוויון. בכסף זכתה הונגריה, שגם אצלה היה שילוב בין סולידיות על הלוח הראשון, בו שיחק לקו (עם מאזן 50%), וביצועים טובים מאוד בלוחות הנמוכים יותר, אם כי בקנה מידה פחות ספקטקולרי מאשר אצל הסינים.

X-פקטור משמעותי היה הופעתו המצויינת של צ'אבה באלוג בלוח השני. באלוג היה השחקן בעל מד-הכושר הנמוך ביותר מבין חברי הנבחרת ההונגרית (בסביבות 2640) – הוא ידוע כשחקן סולידי (ותיאורטיקן מצויין), וכנראה הוצב על הלוח השני מתוך תקווה ש"יחזיק" אותו בעיקר עם תוצאות תיקו ויאפשר לשחקנים החזקים יותר להשיג נצחונות רבים בלוחות הנמוכים. אבל בסופו של דבר הוא עצמו היה השחקן שהשיג את מספר הנצחונות הרב ביותר מבין חברי הנבחרת, וסיים עם מאזן של 7/9 ו-TPR 2839 (שהקנה לו מדליית כסף אישית). בין הנצחונות, בלטו זה על סרגיסיאן בסיבוב השמיני, שאיזן הפסד של לקו לארוניאן בלוח הראשון ואיפשר להונגריה להוציא תיקו נגד ארמניה, וכן אלה על רודשטיין ופרליגראס בשני הסיבובים הבאים, שתרמו לנצחונות החשובים על ישראל ורומניה.

השחקן שהיה "אמור" לשחק בלוח השני של הונגריה, ריצ'ארד ראפורט, הוצב בלוח הרביעי. ראפורט בן ה-18, שמד-הכושר שלו חצה לפני מספר חודשים את ה-2700, החל את האולימפיאדה באופן גרוע מאוד עם שני הפסדים בסיבובים המוקדמים (למזלו, תוצאות שאר חברי הקבוצה באותם סיבובים חיפו על כך), אבל התאושש לקראת הסוף וסיים עם מאזן של 3.5/4 בסיבובים המכריעים האחרונים, כשניצחון שלו על אונישצ'וק בסיבוב השמיני מאזן הפסד של פולגר ומאפשר להונגריה לחלץ תיקו חשוב מול ארה"ב.

ראפורט מתבלט בבחירת פתיחות מאוד לא-שגרתית וכן בסגנון משחק טקטי מאוד. את היכולת הטקטית שלו חווה על בשרו אמיל סוטובסקי, בהפסד של ישראל להונגריה בסיבוב התשיעי (3-1, כשגם באלוג, כאמור, גובר על רודשטיין):

המשחק התפתח באופן חריף, עם הצרחות בצדדים מנוגדים. המסע 16.צ-ז1 של ראפורט מציב את הצריח הלבן ב"כיוון הכללי" של המלך השחור, אבל כוונתו המדויקת הסתברה רק לאחר מספר מסעים נוספים: 16…ב5 (כדי לפתח יוזמה באגף המלכה כנגד המלך הלבן) 17.ר-ד3 – עם התקפה על הפרש השחור המרכזי החזק ב-ה4:

bview4

בנקודה זו, אם סוטובסקי רצה להגן על הפרש היה עליו להחזיר אותו ל-ו6, אלא שמבחינה פסיכולוגית קצת קשה לעשות זאת לאחר שהכלי כבר הוצב בעמדה קדמית כמו ה4; אפשרות אחרת המומלצת על-ידי המחשב היא להקריב רגלי על ה4 תוך המשך היוזמה באגף המלכה (17…א5 ולאחר החילופים על ה4, …א4). במקום זאת, סוטובסקי שיחק את המסע הטבעי יותר 17…ו5? כדי לתמוך בפרש, דבר שהוביל אותו הישר אל המלכודת שנטמנה על-ידי ראפורט – 18.ז:ו5 ה:ו5 (כעת הטור ז' נפתח מול המלך השחור וכבר ברור למדי מה הצריח הלבן עושה על ז1) 19.ר-ח6 (תוקף את ז7) 19…צ-ו7 (הדרך היחידה האחרת להגן על ז7 היא באמצעות 19…ז6, מה שיוביל מייד לאובדן טיב על ו8), וכעת מגיעה ההברקה האמיתית – 20.ר:ז7! צ:ז7 21.מה:ו5:

bview5

כרגע לשחור כלי תמורת שני רגלים, אבל האופן בו החליש את עמדתו (במיוחד בערוגות הבהירות) על-ידי המסע 16…ו5 מתנקם בו והוא אינו יכול לשמור על הכלי העודף זמן רב – הלבן מאיים להמשיך מה:ד5+ ולזכות בפרש על ה4, ואין דרך טובה להתגונן מפני האיום הזה. סוטובסקי חשב בנקודה זו 26 דקות על מסעו הבא, וכנראה שהבין במהלך פרק זמן זה שעמדתו אבודה.

ההסתעפות היפה ביותר לא הופיעה, למעשה, במשחק עצמו: אם השחור ינסה להתגונן על-ידי 21…מה-ו7 יבוא 22.ר:ה4 ד:ה4 23.מה:ה4 וכעת הפרש השחור על ג6 מותקף, והוא אינו יכול לסגת כיוון שאז יפול הצריח על א8. ניסיון להגן על הפרש על-ידי 23…צ-ג8 יפסיד ל-24.צ:ז7+, וכל לכידה של הצריח הלבן תביא לנפילת הצריח על ג8 משח אחר של המלכה הלבנה (על ה6 במקרה של 24…מה:ז7, ועל ז4 במקרה של 24…מ:ז7). ניסיון אחר להגן על הפרש, באמצעות 23…מה-ד7, יפסיד ל-24.מה-ד5+מ-ח8 25.צ:ז7 מ:ז7 26.פ-ג5! – הפרש הלבן תוקף את המלכה השחורה וזו אינה יכולה להמשיך להגן גם על הרץ ב-ד6 וגם על הפרש ב-ג6; אם תיסוג ל-ג7, הערוגה היחידה ממנה היא יכולה להמשיך לתמוך בו-זמנית בשני הכלים, הלבן יזכה בה באמצעות מזלג פרש על ה6.

המשחק עצמו נמשך 21…מ-ח8 (כך שלכידת הרגלי על ד5 לא תלווה בהתראת שח) 22.צ:ז7 מה:ז7 23.מה:ד5, וכעת שני הפרשים השחורים (על ג6 ו-ה4) נתונים תחת איום והלבן מחזיר לעצמו את הכלי; פרט נוסף אותו היה צריך ראפורט לחשב מראש הוא שלאחר 23…פ:ו2, התוקף את הצריח הלבן על ח1, 24.מה:ג6 תוקף בתורו את הצריח השחור על א8.

בסיומו של כל הרצף הטקטי הזה הלבן נותר, איפוא, ביתרון שני רגלים, אבל חשוב מכך – עם רגלי חופשי חזק ביותר במרכז הלוח ועמדה מוחלשת מאוד של המלך השחור (בעקבות העלמות הרגלים ו' ו-ז' באגף המלך), כך שלמרות שסוטובסקי הצליח לזכות בחזרה ברגלי אחד תוך מספר מסעים, עמדתו נותרה אבודה מבחינה אסטרטגית. הוא נכנע במסע ה-44, בעמדה בה אינו יכול למנוע את הכתרת הרגלי החופשי הלבן על ד8.

בלוח המילואים של הונגריה שיחקה ג'ודית פולגר, שתרמה גם היא את חלקה עם מאזן של 4.5/6 ו-TPR 2636 (בפוסט הקודם ניתחתי את אחד הנצחונות שלה, מהסיבוב השני נגד ונצואלה). מדליית הכסף הקבוצתית – השנייה לה שותפה פולגר בתחרות הפתוחה עם הונגריה, שסיימה במקום שני גם ב-2002 – היא דרך יפה לסיום הקריירה עבור השחקנית הגדולה בהיסטוריה, שהודיעה על פרישה משחמט תחרותי בגיל 38, אולי על סף הדחה מעמדת המדורגת מס' 1 על-ידי הו ייפאן. (בזמן הקרוב יופיעו מן הסתם הרבה כתבות דיוקן עליה באתרי השחמט השונים; אפשר כבר למצוא שתיים כאלה ב-chessbase, כאן וכאן.)

האחרונה בין המדליסטיות היא הודו, וכאן מדובר בסנסציה – היא היתה מדורגת רק במקום ה-19 בין הנבחרות לפי מד-הכושר הממוצע של שחקניה. אם היתה מופיעה בהרכב החזק ביותר שלה, הודו היתה מלכתחילה מועמדת רצינית מאוד למדליה, אלא שחסרה הן את אנאנד (שהפעם האחרונה בה שיחק באולימפיאדה היתה ב-2006) והן את הריקרישנה – כך שלא היה בהרכב שלה אף שחקן ממועדון ה-2700, ודווקא עם הרכב זה זכתה במדליה אולימפית ראשונה בתולדותיה.

לאור ההישג הזה, יש מן הסתם כאלה שיחשבו כי ביחד עם אנאנד והריקרישנה הודו היתה בוודאי זוכה בזהב – זה כמובן ייתכן, אבל בשיטה השוויצרית הדברים לא בהכרח עובדים כך. עם קבוצה חזקה יותר היו יכולות להיות להודו תוצאות טובות יותר בהתחלה ואז גם יריבות קשות יותר בשלבים מוקדמים, וכל הדינמיקה היתה שונה. כפי שהדברים התנהלו, הודו ניצלה באופן מושלם את מה שמכונה לפעמים "גמביט שוויצרי", והגיעה להישג שלה בזכות שילוב של הגרלה נוחה והתעלות בסיבובים האחרונים.

מבין הנבחרות שהגיעו לסיבוב האחרון עם 15 נקודות, הודו קיבלה את ההגרלה הנוחה ביותר – מול אוזבקיסטן, בעוד שצרפת וארה"ב היו צריכות להתמודד מול שתי פיבוריטיות אחרות – רוסיה ואזרבייג'ן, בהתאמה – והפסידו להן בהפרש מינימלי. לעומת זאת, הניצחון 3.5-0.5 על אוזבקיסטן שיפר באופן דרמטי את שובר השוויון של הודו (לפי כללי החישוב של הסונברן-ברגר האולימפי, הוא הקנה לה 3.5 * 15 [נקודות קבוצתיות של אוזבקיסטן] = 52.5 נקודות), כך שלא רק שחלפה על פני רוסיה ואזרבייג'ן אלא היתה רחוקה נקודת סונברן-ברגר אחת בלבד מלחלוף גם על פני הונגריה ולזכות בכסף. למרבה האירוניה, אנאנד ציין פעם בראיון (שהתקיים לפני האולימפיאדה הקודמת) את מימד השרירותיות של השיטה השוויצרית כאחד הדברים שגורמים לו לא לרצות לשחק באולימפיאדות.

[הזכרתי קודם את TB4 בטבלה הסופית כאינדיקטור טוב לקושי ההגרלה היחסי של כל נבחרת – זה של הודו נמוך בהרבה מאלה של סין והונגריה, והוא למעשה הנמוך ביותר מבין אלה של הנבחרות שסיימו בטופ-10.]

ועדיין, עם כל ההסתיגויות, מדובר בהישג מרשים מאוד שגם ממחיש את עומק הכישרון הצעיר בשחמט ההודי – להוציא שחקן אחד (ססיקיראן) בשנות ה-30, כל שאר שחקני הנבחרת ההודית הם בני 22-21.

**********

המא(ו)כזבות

הראשיות מבין אלה הן, מן הסתם, אותן שלוש מעצמות אקס-סובייטיות שכפי שציינתי בפוסט ה"לקראת", חילקו ביניהן עד לאולימפיאדה הנוכחית את כל מדליות הזהב (ושני שליש מסך כל המדליות) מאז התפרקות ברה"מ: רוסיה, ארמניה ואוקראינה. למעשה, זוהי האולימפיאדה הראשונה מאז 1950 בה אף נבחרת סובייטית או אקס-סובייטית אינה זוכה במדליה. בהקשר זה, גם לאזרבייג'ן – שהיתה כה קרובה למדליה ולא הצליחה לזכות בה – יש כמובן סיבה לאכזבה, אבל מבחינה היסטורית מקום חמישי הוא בכל זאת ההישג הטוב ביותר שלה עד כה באולימפיאדות.

לרוסיה, שעל הנייר היא תמיד המדורגת מס' 1, זו אולימפיאדה שישית ברציפות מאז 2002 (ומאז שקספרוב הוביל אותה בפעם האחרונה) ללא זהב; אי-הזכייה במדליה כלשהי רק הופכת את הכישלון לצורב במיוחד הפעם. מבחינת המאזן הכולל, היו שחקנים שנתנו הופעה טובה יותר והיו שנתנו הופעה טובה פחות (אף אחד לא ממש התעלה); אבל כשמסתכלים על הסיבובים הספציפיים, ניתן לראות שלמעשה כולם פישלו בתורם ברגעים מכריעים. הפסד של קריאקין מנע ניצחון נגד בולגריה (כשדווקא המפגש שמלכתחילה נחשב כמוקש הגדול ביותר בדו-קרב הזה, של קרמניק מול טופאלוב בלוח הראשון, הסתיים בניצחון מרשים של קרמניק); הפסדים של גרישצ'וק וסוידלר הובילו לתבוסה מול צ'כיה; והפסד של קרמניק מנע ניצחון נגד ספרד. נפומניצ'י, שחקן המילואים, לא הפסיד אמנם אף משחק – אבל בהתחשב ביתרון האיכות שהיה לו (לפחות על הנייר) על פני מרבית יריביו בלוח הרביעי, ניתן היה לצפות ממנו ליותר נצחונות.

ארמניה, שסיימה במקום השמיני עם 16 נקודות, הפסידה בשלב מוקדם (סיבוב שלישי) לצרפת, דבר שממנו עוד היתה יכולה להתאושש – אבל בהמשך הוסיפה ואיבדה יותר מדי נקודות בתוצאות תיקו מול נבחרות שאותן היתה "אמורה" לנצח, כמו ויטנאם, הודו וסרביה. אחת הבעיות העיקריות שלה היתה שהופיעה למעשה עם ארבעה שחקנים בלבד במקום חמישה, כיוון ששחקן המילואים שלה, טיגראן קוטנג'יאן (בעל מד-כושר 2500), שותף רק במשחק אחד (מתוך כלל ה-44 שהנבחרת משחקת) במהלך האולימפיאדה. באופן מסורתי, שחקן המילואים של הנבחרת הארמנית באולימפיאדה הוא זה שזוכה באליפות ארמניה המתקיימת באותה שנה – ולא תמיד זהו בדיוק השחקן החמישי בחוזקו שם, כפי שנראה גם הפעם, כך שכנראה לא ממש סומכים עליו. כשכל ארבעת השחקנים האחרים "חמים" ובכושר טוב הדבר איננו משנה הרבה, אבל הפעם – כשגם מובססיאן וגם סרגיסיאן לא היו במיטבם – נראה היה שהנבחרת הארמנית ממש משוועת לקצת ריענון בשורותיה, שלא הגיע. מבחינת הארמנים (זוכי שלוש מארבע האולימפיאדות הקודמות) זו תוצאה מאכזבת במיוחד כיוון שיש סיכוי טוב שכלל לא ישתתפו באולימפיאה הבאה, בגלל שתיערך באזרבייג'ן (באקו).

אוקראינה, שסיימה במקום השישי עם 16 נקודות, סבלה מהופעה גרועה מאוד של איבנצ'וק (4/9, TPR 2585). איבנצ'וק ידוע כשחקן קיצוני – בשתי הפעמים בהן אוקראינה זכתה בזהב (2004 ו-2010) הוא היה זה שהוביל אותה עם הופעות פנטסטיות בלוח הראשון, והפעם הוא היה זה שקבר אותה באותו לוח. זה החל בהפסד שלו בסיבוב השני שמנע ניצחון על נורבגיה ב' (אליו התייחסתי בפוסט הקודם), והמשיך בהתפרקות שהובילה להפסד קבוצתי לאוזבקיסטן בסיבוב הרביעי:

bview6

במסעו האחרון, השחור (קסימדז'נוב) זכה ברגלי על-ידי 33…פ:ה4. הלבן היה יכול כעת לזכות בטיב ולהשיג עמדה טובה באופן פשוט למדי: 34.צ-ג7+ מ-ה8 35.צ-ג8+ מ-ה7 (35…מ-ד7?? 36.צ[2]-ג7 מט; 35…צ-ד8 36.צ:ד8+ ו-37.פ-ג6+) 36.פ-ג6+, והשחור צריך לוותר על אחד משני הצריחים שלו – על א5 או ד6 – תמורת הפרש הלבן.

במקום זאת, איבנצ'וק שיחק 34.פ-ג6? מייד, ואחרי 34…צ-ג5 (שמגן על הצריח ב-א5 וגם תוקף את הפרש) נותר בגירעון רגלי. אבל זה לא היה הכל: המשחק נמשך 35.פ-ה5+ מ-ה7 36.ו:ז5?? וכעת הלבן מפסיד גם את הפרש שנותר בלתי מוגן – 36…צ:ה5 ואיבנצ'וק נכנע.

זה הסתיים בהפסד שלישי (לממדיארוב) בדו-קרב קריטי עוד יותר, בסיבוב הלפני אחרון נגד אזרבייג'ן:

bview7

זו העמדה שהתקבלה לאחר מסעו ה-24 של השחור. איבנצ'וק שיחק 25.מ-ג3?? ואחרי 25…ד4+! נכנע מייד. אם לא יוכה הרגלי השחור הלבן יפסיד, כמובן, את הרץ על ה3, ואם יוכה הרגלי הזה עם אחד הצריחים השחור יכה את הצריח עם הפרש והלבן יפסיד טיב ללא תמורה. איבנצ'וק סמך, מן הסתם, על 26.ר:ד4, אבל לאחר שממדיארוב ביצע את מסעו נוכח שבמקרה כזה הוא עתיד להפסיד לפחות כלי לאחר 26…צ-ג4+: כעת יבוא או 27.מ-ב3 צ-ד8 (הרץ הלבן מותקף שלוש פעמים, ואם יסוג יפול הצריח על ד1), או 27.מ-ד3 צ:ד4+ 28.צ:ד4 פ:ד4, ובמקרה של 29.מ:ד4 צ-ד8+ שוב נופל הצריח על ד1.

ההפסד הזה לממדיארוב איזן ניצחון של אליאנוב בלוח השלישי, כך שאוקראינה לא הצליחה לגבור על אזרבייג'ן. בסיבוב האחרון, האוקראינים – שעוד היו בתמונת ההתמודדות על המדליות – ספסלו את איבנצ'וק וסיימו בתיקו עם הונגריה.

**********

ישראל

ישראל סיימה במקום התשיעי (מבחינת נקודות, מקום 11-6 משותף עם שאר הנבחרות שהשיגו 16 נקודות) – תוצאה די מכובדת כשלעצמה, המתאימה בדיוק למיקום של ישראל בדירוג מד-הכושר ההתחלתי. אבל מבחינה תחרותית, כשלוקחים בחשבון את הרצף ואופי השיטה השוויצרית, צריך לזכור שהנבחרת יצאה מתמונת ההתמודדות על המדליות כבר שני סיבובים לפני הסוף, בעקבות ההפסד להונגריה, וסיימה עם שני מפגשים נוחים יחסית. זה לעומת נבחרות כמו צרפת, ארה"ב, פולין ואוזבקיסטן שסיימו אמנם מתחת לישראל עם 15 נקודות אחרי הפסד בסיבוב האחרון ליריבות חזקות, אבל היו בתמונת המאבק על המדליות עד הסוף.

ניתן לומר שבמהלך האולימפיאדה ישראל היתה באופן די עקבי ראש לשועלים – היא היתה יעילה מאוד בשמונת המפגשים נגד נבחרות חלשות ממנה, עם 15 מתוך 16 נקודות אפשריות (אמנם תיקו מול קנדה, אבל גם נצחונות חלקים למדי על יריבות לא קלות כמו בלארוס וקרואטיה). לעומת זאת, לא הצליחה בשלושת המפגשים נגד יריבות שהיו פחות או יותר ברמתה או חזקות ממנה, עם נקודה אחת משש אפשריות (תיקו נגד הולנד, הפסדים לקובה והונגריה) – מה שמנע ממנה להתבסס בצמרת הגבוהה ממש והחזיר אותה בכל פעם שהתקרבה לשם למטה, אל היריבות הקלות יותר.

בפרספקטיבה היסטורית, זו האולימפיאדה השנייה ברציפות בה ישראל לא נמצאת בתמונת המאבק על המדליות (בפעם הקודמת גם כן יצאה ממנה שני סיבובים לסיום, אלא שאז הוסיפה וסיימה באופן חלש יותר, עם שתי תוצאות תיקו בסיבובים האחרונים). זוהי מגמת ירידה בהשוואה לתקופה בין 1998 ל-2010: 98 – מקום רביעי; 00 – חמישי; 02 – תשיעי; 04 – חמישי (וכסף באליפויות אירופה של 2003 ו-2005); 06 – רביעי (כשרק שובר-שוויון נחות מול ארה"ב מונע מדליה); 08 – כסף; 10 – ארד.

ייתכן מאוד ששתי האולימפיאדות האחרונות מסמנות את סוף העידן בו ישראל היתה קונטנדרית קבועה למדליות. הזכרתי קודם את הגיל הממוצע הצעיר מאוד (מעט מעל 20) של נבחרות סין והודו; הנתון המקביל לגבי שחקני נבחרת ישראל באולימפיאדה הנוכחית – קרוב ל-40 (והגבוה ביותר מבין אלה של נבחרות הצמרת) – ממחיש את הבעייה. ישראל איננה מדינה שבאמת משקיעה הרבה בשחמט או שלשחמט יש בה מעמד רציני, והישגיה בתחום זה בעשור וחצי האחרון היו, במובן מסויים, הרבה מעבר למה ש"מגיע" לה על פי תרבות השחמט הבסיסית שלה. הם נבעו ברובם הגדול מחבורה של שחקנים חזקים שהגיעו לכאן ממדינות ברה"מ לשעבר – ובראשם גלפנד, כמובן, שהגעתו בסוף שנות ה-90 כשחקן גם בשל לגמרי וגם ששיאו עוד לפניו היתה בהקשר זה בגדר זכייה בלוטו. הדור הזה מתקרב לסוף דרכו, ולהוציא את רודשטיין קשה כרגע לראות באופק שחקנים היכולים למלא את מקומו.

 

למה הליגה האנגלית - המהדורה האלטרנטיבית
נדרשת החלטה - תומר אלמגור

117 Comments

איציק 16 באוגוסט 2014

אייל תודה על כל המעקב של האולימפיאדה.
תוכל בבקשה לומר משהו על אופן ההכנה לתחרות כזו. בטורנירים של מועמדים או כמו לזכרו של טל אתה יודע מראש מי המתחרים שלך ויכול להתכונן מראש. בטורניר האליפות יש לך מתמודד אחד מולך אז בטח ידוע למי להתכונן. איך מתכוננים לטורניר בו אין לך מושג מראש מי המתמודדים מולך? על אף שזה לא נראה כך, אך האם יתכן שזו הסיבה לחולשה היחסית של קארלסון?

אייל סגל 16 באוגוסט 2014

כן, באולימפיאדה באמת הרבה יותר קשה להתכונן באופן ממוקד ליריבים (כעיקרון יודעים מה הקבוצה שישחקו נגדה בלילה שלפני, ושיבוץ הלוחות המדוייק נמסר רק בבוקר, כמה שעות לפני המשחק); אני זוכר שקרמניק אמר באולימפיאדה הקודמת שלשחק בלוח הראשון של רוסיה באולימפיאדה זה כמו לשחק בטורניר לזכר טל מבחינת רמת היריבים, רק שאתה לא יודע מראש מי הם יהיו. אבל זה בדיוק אחד הדברים שמקנה לאולימפיאדה סוג של עניין שאין בטורנירי-על, בהם מתמודד מספר מצומצם יחסית של שחקנים, שלעתים כבר מכירים זה את זה עד לזרא (אפשר להשוות אותה מבחינה זאת לגביע העולם). וקשה לי להאמין שזו הסיבה לחולשה שקרלסן הפגין בשני המשחקים האחרונים שלו (לפני כן, למרות התקלה נגד ניידיץ', רמת המשחק הכללית שלו היתה בהחלט טובה).

שמעון כסאח 17 באוגוסט 2014

"באולימפיאדה באמת הרבה יותר קשה להתכונן באופן ממוקד ליריבים", מה שמעלה את הרעיון(שכמובן אין סיכוי שמישהו יקבל), שגם בשאר התחרויות ההגרלות יתפרסמו בשעות הבוקר ולא מראש כפי שקורה בשיטת ליגה, או ערב לפני בתחרויות שוויצריות.

קצת פחות הכנה, הרבה יותר עניין.

אייל סגל 17 באוגוסט 2014

בתחרויות "סגורות" שבהם כולם משחקים נגד כולם דבר כזה לא ימנע משחקן לדעת מראש נגד מי הוא משחק, אלא רק את סדר היריבים. בעצם, יכולה להיות לזה השפעה יותר גדולה במקרים בהם נפגשים עם כל יריב פעם אחת, ואז לא בטוחים מראש נגד מי משחקים בלבן ונגד מי בשחור. במקרים בהם נפגשים עם כל יריב פעמיים, אי-הוודאות נותרת באמת רק לגבי אלמנט הסדר.

שמעון כסאח 17 באוגוסט 2014

גם במקרה של סיבוב כפול זה "ירחיק" את זמן ההכנה מהמשחק עצמו ואולי בשל כך ישנה את אופן/צורת ההכנה בדרך זאת או אחרת.

הכוונה ברעיון הנ"ל כמובן אינו לבטל את האפשרות להתכונן אלא להקשות ואז אולי תשתנה קצת הדינמיקה של בחירת פתיחות/וריאנטים לטובת העניין של כולנו, אבל לא נראה לי שיש איזשהו רב-אמן(לפחות מקרב אלו שמוגדרים "על") שיסכים לכך.

Zak 16 באוגוסט 2014

היה מרתק לעקוב, המון תודה

דוד 16 באוגוסט 2014

תודה על סיקור נפלא. האם תוכל לתת המלצות למשחקי מופת מהאולימפיאדה?

אייל סגל 16 באוגוסט 2014

בהקשר זה, באמת אחד הדברים שמאפיינים תחרות כזו הוא שהמשחקים האינדיבידואליים הכי טובים או מעניינים הם לא בהכרח בעלי חשיבות מרכזית ברמת התחרות הקבוצתית.

במהלך האולימפיאדה, מיכאל מארין פרסם ב-chessbase ניתוחים מאוד יפים של מבחר משחקים מכל סיבוב – אז רוב הלינקים למטה הם לכתבות שלו, בהם מופיעים המשחקים:

סיבוב 3: קרואנה-נגי (עוד ניצחון של קרואנה נגד הברלין), טופאלוב – וואלחו פונס (משחק התקפה נהדר של טופאלוב)

סיבוב 4: קרלסן-וויטאשק

סיבוב 5: קרמניק-טופאלוב (אפשר לראות אותו כאן עם ניתוח שמתבסס על הערות של קרמניק בראיון אחרי המשחק)

סיבוב 6: ממדיארוב-ג'ובאווה (משחק בין שני שחקנים כאלה תמיד מרתק, הפעם ג'ובאווה הגזים ב"יצירתיות" שגילה בפתיחה), קסימדז'נוב-קרמניק

סיבוב 7: ארוניאן-לקו (ההפסד היחיד של לקו; ארוניאן במיטבו), נאבארה-גרישצ'וק, דומינגז-ממדיארוב (שני משחקי התקפה סיציליאניים מרשימים של הלבן)

סיבוב 10: אליאנוב-מאמדוב

דוד 16 באוגוסט 2014

תודה
זה רק אני או שמשהו בסגנון של קרואנה עם התכניות שהוא מממש בדייקנות משלב הפתיחה עם משחקו הנמרץ מזכיר את בובי פישר? 

אייל סגל 17 באוגוסט 2014

כן, באמת יש כאן משהו שמזכיר את פישר. פישר בלבן הוא אחד מ"קוטלי הספרדית" הגדולים בהיסטוריה, אבל בזמנו (למזלו?) כמעט ולא שיחקו את הברלין בשחור – מעניין אם משחקים כאלה של קרואנה מדגימים את מה שפישר היה עושה אם ההגנה הזו היתה מפותחת יותר בזמנו והיה נתקל בה לעתים קרובות…

מאור 17 באוגוסט 2014

למה אלוף ישראל הטרי מיכלבסקי לא השתתף, בעוד פוסטני למשל (שגם שיחק באליפות הארץ) כן?

אורי בלאס 18 באוגוסט 2014

כנראה שהנבחרת נקבעה רק לפי מד כושר ולפוסטני מד כושר גבוה יותר.

ליבגני פוסטני מד כושר 2651 והוא מדורג רביעי בארץ לפי מד כושר כאשר לויקטור מיכלבסקי מד כושר 2558 והוא מדורג מקום 12 בארץ

התוצאות האחרונות של פוסטני לפני האולימפיאדה היו טובות
הוא השיג 6 מ-7 באליפות יוון הפתוחה קטגוריה א בתחרות שהתחילה ב28.6.2014 והרוויח 13.8 נקודות מד כושר.

בנוסף למרות הכשלון שלו באליפות הארץ הוא כמעט לא הפסיד מד כושר בעדכון של 1.7 כי בעדכון זה נחשבו גם 2 תחרויות אחרות בהם הוא כן הצליח.

אפשר להעריך שרמתו של פוסטני למרות התוצאה הלא טובה באולימפידה ובאליפות הארץ היא בסביבות 2650

ויקטור מיכלבסקי הצליח בעדכון של 1.8 והרוויח 18.8 נקודות מד כושר ב11 משחקים.

גם ביולי הוא הרוויח(באליפות הארץ 16.5 נקודות ב10 משחקים,ובנוסף 3.7 נקודות במשחקי הליגה) אבל בכל זאת לא היה בסיס להעריך שמיכלבסקי שחקן טוב יותר מפוסטני על סמך הנתונים המוקדמים(בדיעבד אחרי שפוסטני היה השחקן המאכזב בנבחרת אז קל לקבוע שעדיף היה לשתף את ויקטור מיכלבסקי אבל נראה שזאת חוכמה לאחר מעשה).

אייל סגל 18 באוגוסט 2014

אגב, פוסטני הוא אמנם זה שבסיכום הסופי הפסיד הכי הרבה נקודות מד-כושר מבין שחקני הנבחרת, אבל לא הייתי מבודד דווקא אותו כחוליה חלשה. ההפסד שלו בסיבוב האחרון לא מנע, בסופו של דבר, ניצחון קבוצתי על קרואטיה, ואם שמים את המשחק הזה בצד ההופעה שלו היתה בתחום המצופה בהתחשב ברמת היריבים (5/7, כשתחזית מד-הכושר היא 5.33/7). בסך הכל הייתי אומר שלכל חברי הנבחרת היתה הופעה סבירה, אבל אף אחד מהם לא ממש התעלה. סוטובסקי, שמבחינת נתוני מד-הכושר היתה לו ההופעה הכי טובה, היה מצויין נגד היריבות היותר חלשות אבל גם הפסיד שני משחקים חשובים במפגשים עם קובה והונגריה.

אורי בלאס 18 באוגוסט 2014

ההפסד של פוסטני בסיבוב האחרון לא מנע נצחון קבוצתי על קרואטיה אבל בהחלט מנע מהנבחרת אפשרות לסיים במקום גבוה יותר בטבלה.

אוהד 17 באוגוסט 2014

פוסטני יותר טוב.

ששון 17 באוגוסט 2014

אייל תודה רבה על הכתבות המעניינות.
בעקבות שני האירועים המצערים רציתי לשאול האם עלי להביא אישור מהרופא לפני שאני מתחיל לשחק שח.

דוד 18 באוגוסט 2014

נקודה מעניינת: השחמטאים הסינים ידועים בחוזקם הטקטי, ונראה שאקדמיית השחמט הסינית נותנת דגש חזק על הנושא וייתכן שאלו יהיו פני השחמט בשנים הבאות עם ההתפתחות של הסינים. דינג לירן למשל עשה עלי רושם של שחקן עמדתי מאוד (תמיד פותח ד4 עם נטייה לקדם רגלי לג5 עם עמדה סגורה ומוצקה) עד שראיתי את הניצחון המבריק שלו על לבון ארוניאן לפני שנה עם הקרבה נאה. Wei yi חזק מאוד נגד הסיציליאנית עם האגרסיביות הטקטית שלו. אלו הם חדשות טובות לשחמט העולמי, לדעתי. אולי בזכותם נראה יותר טקטיקה ופחות קרבות עמדתיים משעממים. 

אוהד 19 באוגוסט 2014

יש לנו כשרון עולמי בורוחובסקי רב אמן בן 17 מד כושר 2550 לדעתי צריך לשתף אותו באולימפיאדה הבאה

שמעון כסאח 19 באוגוסט 2014

אביטל בורוחובסקי אכן מוכשר ובעל עתיד אבל מד-כושרו הנוכחי הוא 2483
http://ratings.fide.com/card.phtml?event=2800055

נקודה נוספת, לפני שקובעים הרכב צריך לקבוע מה המטרה, אם המטרה להשיג מקום גבוה ככל האפשר אז צריך את הטובים ביותר נכון לזמן התחרות, אם מחליטים שבונים לעוד כך וכך שנים אז צריך לשלב צעירים ויש לקבוע כמה ומי.

אוהד 19 באוגוסט 2014

א.הסתכלתי על הישראלי שלו
ב.דווקא אני לא חושב שהצבתו היא על חשבון הצלחה, בגלל שהוא צעיר הוא יכול להביא אנרגיות חיביות והצלחה רבה ראינו שהשחמט כבר שייך לצעירים…

אורי בלאס 19 באוגוסט 2014

אני נגד אפליה בגלל גיל.
יש מספר דוגמאות של שחקנים בני למעלה מ40 שהצליחו באולימפיאדה ביניהם מיכאל אדמס ואלכסיי שירוב.

כמובן שאם שחקן במגמת ירידה במד כושר זה יכול להיות שיקול לא לשתף אותו כי המד כושר שלו לא משקף את הרמה ואותו דבר אם שחקן לא פעיל אבל לא צריך להפלות שחקנים בגלל גיל,ובינתים אין הצדקה לשתף את אביטל בורוחובסקי(הוא לא הראה תוצאות טובות יותר מאחרים וגרף המד כושר שלו לא מראה עליה בחודשים האחרונים על מנת לחשוב שהוא שווה יותר ממד כושרו). יכול להיות שהוא ישתפר ותהיה הצדקה לשתף אותו באולימפיאדה הבאה אבל בשביל זה הוא יצטרך להוכיח שהוא מספיק טוב.

הנה גרף המד כושר של אביטל בחודשים האחרונים

http://ratings.fide.com/id.phtml?event=2800055

שמוליק 20 באוגוסט 2014

פיד"א הכריזה על מתכונת סדרת הגנרד-פרי , שהיא למעשה מוקדמות לתחרות המועמדים ( שהיא המוקדמות לדו קרב על אליפות העולם ) –
http://www.fide.com/component/content/article/1-fide-news/8217-fide-grand-prix-2014-2015-announcement.html

קרלסן ואנאנד מן הסתם לא ישתתפו ( כי גם האלוף וגם סגנו לא צריכים את הסדרה הזו בכדי להעפיל למועמדים ) , מה שאומר שקריאקין וגלפנד ייכנסו כמחליפים .
כל מארחת רשאית לבחור שחקן נוסף שישתתף בסדרה , האזרים יבחרו מן הסתם במאמדיארוב ( אם לא יכנס כמחליף שלישי , אם ייכנס אז רג'אבוב ) , האוזבקים בקאסימדז'נוב , כאשר הבחירות של האיראנים והרוסים פחות צפויות עבורי .

אייל סגל 20 באוגוסט 2014

כן, ראיתי את זה – זו מתכונת מצומצמת בהשוואה לסדרות הקודמות (מה שכשלעצמו אולי לא כל-כך רע, בהתחשב באופן בו הסדרות האלה נמתחו כמו מסטיק): 16 משתתפים במקום 18, ארבעה טורנירים במקום שישה, כל שחקן משתתף בשלושה מתוכם במקום בארבעה, וכל שלוש התוצאות נחשבות (אי אפשר לשים בצד את התוצאה הגרועה ביותר). גם הפרסים הכספיים קצת יותר קטנים. כמו בסדרות הקודמות, שני הראשונים בסיכום הכולל מעפילים למועמדים.

השחקנים המוזמנים צריכים לאשר בתוך שבוע – קרלסן ואנאנד בטוח לא ישתתפו, אבל אני סקרן לראות מה יהיה עם ארוניאן וקרמניק. ארוניאן (בניגוד לקרמניק במצבו הנוכחי) יכול אמנם לסמוך על העפלה לתחרות המועמדים הבאה לפי מד-כושר, אבל יכולה להיות לו בעיה אם גם בסבב הבא חלה התקנה שכדי לממש זאת הזכאים לפי מד-כושר צריכים להשתתף בגרנד פרי או בגביע העולם (מה שגרם לארוניאן וקרמניק להשתתף בגביע העולם האחרון), כי גביע העולם הבא ייערך באזרבייג'ן.

אם גלפנד ישתתף הוא יצטרך, מן הסתם, לשחק בשלוש התחרויות שלא יתקימו בטהרן, אבל אם המארגנים המקומיים בוחרים שחקן משלהם לסידרה זה אומר כנראה שישתתף בה שחקן אירני שעדיין יצטרך להיפגש פעמיים עם גלפנד בתחרויות אחרות, מה שמבטיח מראש שערוריות (נדמה לי שה"נוהל" המקובל במקרים כאלה הוא שהאירני מסרב לשחק ומקבל הפסד טכני).

שמוליק 21 באוגוסט 2014

גם טופאלוב הצהיר ( בראיון במהלך האולימפיאדה ) שהוא מתלבט מאוד אם בכלל להשתתף בגרנד-פרי , בעיקר עקב השינויים הרבים במועדי התחרויות ובמיקומן , ועקב העובדה שהוא לא חושב שיש לו כבר סיכויים רבים להעפיל לגמר אליפות העולם .

אוהד 20 באוגוסט 2014

יודע שלא קשור אבל אתם שחמטאים אז אמורים להיות חכמים, מה המשמעות של השם מואב ורדי מוזר לי למה קראו לו מואב למישהו יש הסבר?

דוד 21 באוגוסט 2014

במסורת המקראית זהו שם שלילי ומכוער (מואב נולד מגילוי עריות של בת לוט עם אביה. מ-אב)

אוהד 21 באוגוסט 2014

לכן אני שואל אם יש עוד משמעות

Yavor 22 באוגוסט 2014

האם גלפנד לא יכול לדרוש לשחק באירן, ולמעשה לשחק "צ'יקן" עם המארחים והמארגנים? הרי הם מחויבים לאפשר לו להשתתף בתחרות של הפדרציה, לא?

Yavor 22 באוגוסט 2014

ובאותו נושא – אם שחקן אירני לא מתייצב למשחק מול בוריס, מה דינו? האם לא רואים זאת בעין חמורה יותר מ"סתם" אי-התייצבות למשחק?

אייל סגל 22 באוגוסט 2014

מניסיון במקרים קודמים, בדרך כלל לא – באולימפיאדה של 2010, למשל, נבחרת תימן שובצה נגד ישראל, לא התייצבה, וזה הסתכם בהפסד טכני. לפני כמה שנים היה אמנם מקרה, בתחרות פתוחה בקורסיקה, שבה שחקן אירני סולק מהתחרות בעקבות התנהגות דומה: http://www.chessvibes.com/?q=reports/iranian-gm-cannot-play-israeli-opponent-gets-excluded-from-corsica-open; אבל זה לא היה ארוע של פיד"ה ולאירן לא היה שם מעמד של אחת מהמארחות. בכל אופן, כל זה קצת מוקדם – עוד לא ידוע בוודאות לא שיהיה שחקן אירני ולא שגלפנד ישתתף.

אוהד 22 באוגוסט 2014

אני מניח שהוא יהיה "חולה" באותו יום, לגבי הכניסה לאירן זה איסור מצד גלפנד עצמו בתור ישראלי לבקר במדינת אויב.

שמוליק 22 באוגוסט 2014

בינתיים בתחרות בלטביה – בורוחובסקי ופופילסקי נאבקים בצמרת התחרות : http://chess-results.com/tnr127751.aspx?lan=1&art=1&rd=6&flag=30&wi=821

אייל סגל 22 באוגוסט 2014

אגב, כמו שניתן לראות, בין המובילים בלטביה גם ראפורט שכתבתי עליו בפוסט – כפי שציינתי, הפתיחות שלו נוטות להיות בלתי-שגרתיות, ובטורניר הנוכחי הוא לוקח לקיצוניות את טקטיקת הוצאת היריבים במהירות מהתיאוריה; בארבעת המשחקים שלו עד כה בלבן הוא פתח ב-1.פ-ג3, 1.ו4, 1.ב3 ו-1.ה3. בראיון עם סוזן פולגר בזמן האולימפיאדה, כשנשאל איך הוא מחליט על הפתיחות, אמר שהחברה שלו אומרת לו מה לשחק…

IC 23 באוגוסט 2014

זה רק טיפה מיזוגני.. אבל מאוד משעשע

דוד 23 באוגוסט 2014

אבל הוא שחקן נפלא ויצירתי ונראה שהוא מרגיש מאוד בנוח בעמדות לא שגרתיות. (המשחק נגד ויטלי גולוד לדוגמא, עם כ״כ הרבה מסעים חזקים ומפתיעים) אז אולי זה לא רק בשביל להוציא את יריביו מהתאוריה, הוא פשוט מאוד חזק בעמדות מסוג זה. לדעתי שינון יתר של תאוריה פוגע ביצירתיות של שחקנים צעירים

נפתלי 24 באוגוסט 2014

אייל,תנסה לעשות השוואה בין הרפרטואר של ראפורט לזה של ג'ובאבה,התוצאות יהיו מפתיעות…

אייל סגל 24 באוגוסט 2014

אצל ג'ובאבה הרושם שלי הוא שתמיד יש איזה רעיון מוגדר – גם אם לא שיגרתי – שעומד מאחורי בחירות הפתיחה שלו; למשל, 1.ה4 ה5 2.פ-ו3 פ-ג6 3.ר-ה2 שהתחיל לשחק בזמן האחרון, כי הוא חושב שהפילידור היא הגנה סבירה בהחלט לשחור ולכן כדאי לנסות אותה בצבעים הפוכים עם רווח טמפו (כך הוא הסביר בראיון שיצא לי לקרוא). אצל ראפורט, לעומת זאת, לפחות בשנה האחרונה (מאז וייק אן זה), נראה לי שזה נוטה יותר לרנדומליות לשמה פשוט כדי שהיריבים שלו לא יוכלו לחזות מה הוא עומד לשחק; כפי שהוא בעצמו אומר לפולגר בלינק שנתתי, הוא רוצה להגיע מול היריבים שלו כמה שיותר מהר למשחק from equal terms, במובן של כזה שלא מסתמך יותר מדי על הכנות פתיחה.

נפתלי 24 באוגוסט 2014

יש בזה משהו,כמובן…ובכל זאת,לא פשוט להחליט מי מביניהם הוא ממשיך דרכו האמיתי של בנט לרסן,לא?

אייל סגל 24 באוגוסט 2014

אגב, נפתלי – ראיון עם חליפמן על הופעת נבחרת אזרבייג'ן באולימפיאדה שיכול לעניין אותך אם לא יצא לך עדיין לראות אותו:

http://extratime.echo.az/article.php?aid=311616

אוהד 23 באוגוסט 2014

זה מדהים שאפילו בענף שכולו חכמה וניסיון בענף עדיין הצעירים נותנים את הטון בענף, אני אישית מכיר הרבה שחקנים שירדו 300-400 נקודות בדירוג מד הכושר, אחד המפורסמים בניהם הוא יאיר קריידמן כמובן…

אייל סגל 24 באוגוסט 2014

בלי להיכנס לדיון שלם בעניין הגילאים, אז בהקשר לאולימפיאדה – בדיווחים וסיכומים שהתפרסמו מחוץ לאתר הרשמי ראיתי כל כך הרבה תלונות על התנאים שהיו הפעם באולם המשחקים (חם, מחניק, לא ממוזג כראוי) עד שאני מתחיל לחשוב שלהצלחת הנבחרות הצעירות היה לפחות באופן חלקי קשר למימד הסיבולת והכושר הגופני גרידא; וגם שאולי שני מקרי המוות ביום האחרון (שנרמזו בתגובה 6) לא היו לגמרי מקריים.

שמוליק 24 באוגוסט 2014

טבלה סופית של התחרות בלטביה – http://chess-results.com/tnr127751.aspx?lan=1&art=1&rd=9&flag=30&wi=821
מספר הישגים יפים לנציגינו הצעירים .

אייל סגל 24 באוגוסט 2014

ראפורט ומלקומיאן, הארמני בן ה-25, במקום ראשון משותף בנקודות (7.5/9) ומלקומיאן מקדים אותו בזכות שובר שוויון עדיף. ושוב בהקשר למשהו שכתבתי עליו בפוסט – יכול מאוד להיות שמלקומיאן, שמסיים את התחרות עם מד-כושר חי באיזור ה-2670, הוא בדיוק מי שהיה כל-כך חסר לנבחרת ארמניה באולימפיאדה כמחליף אמיתי ולא רק קישוט. לרוע מזלם של הארמנים (בהתחשב במנהג שלהם לשלוח כמחליף את מי שזכה באליפות ארמניה בשנת האולימפיאדה), אליפות ארמניה השנה היתה בדיוק התחרות היחידה הגרועה – אבל ממש ממש גרועה – של מלקומיאן בזמן האחרון…

שמוליק 25 באוגוסט 2014

אני תמיד חסיד גדול ( אפילו בתחרויות קבוצתיות לילדים ) של הבאת מחליף ראוי ככל הניתן ולתת לו כמות משחקים הזהה ( או כמעט זהה ) כמו לשאר השחקנים . במקרה של הארמנים – הם הגיעו להצלחות רבות ללא מחליף , כך שכנראה שהם יודעים מה הם עושים .

נפתלי 25 באוגוסט 2014

אייל תודה על הקישור לראיון עם חליפמן!האמת היא שאני מעיין מדי פעם באתר האזרי,אבל מפאת עומס העבודה בחודש האחרון לא ראיתי את זה באמת…הקפטן (חליפמן)מוציא מהקבוצה הזו,שחוץ ממאמא הם-בינינו-חוטבי עצים ושואבי מים–150 אחוז יכולת…אוי ואבוי אם ישחררו אותו…יש מקום לשלב יותר(לדעתי)את דורארביילי באליפויות הבאות…

שמוליק 26 באוגוסט 2014

מתוך השחקנים הפעילים ( כלומר – לא כולל פולגאר שפרשה זה עתה ) : הפער בצמרת דירוג הנשים ( הו ייפאן אל מול קונרו – 74 נקודות ) , גדול מזה אצל הגברים ( קרלסן אל מול ארוניאן – 65 נקודות ) .
ייפאן רחוקה כרגע 11.5 נקודות מפולגאר עצמה , ויש סיכוי מסוים שתסגור פער זה בתחרות גראנד-פרי לנשים שהחלה היום .

אייל סגל 26 באוגוסט 2014

זה אחרי שמד-הכושר של קונרו חטף היום מכה רצינית (8-) בעקבות הפסד לאחת השחקניות הכי חלשות (אלפיים שלוש מאות ומשהו) בסיבוב הראשון של הגרנד פרי, בעוד שהו ייפאן ניצחה שחקנית בעלת מד-כושר דומה… אגב, התוצאה הזו חשובה כי השתיים מתחרות בטורניר הנוכחי, שהוא האחרון בסידרה, על הזכייה בסידרה כולה – וכרגע דווקא קונרו ביתרון קל בסיכום הטורנירים הקודמים, כי כמו הו ייפאן גם היא זכתה בשניים והתוצאה השלישית החלשה שלה קצת יותר טובה מזו של הסינית.

שמוליק 26 באוגוסט 2014

התוצאה הפחות טובה של הו ייפאן ( מקום 8-9 ! ) מהטורניר הראשון לפני למעלה משנה – מן הסתם תימחק , כך שיספיק לה לעבור את קונרו ( מה שנראה סביר מאוד כרגע כאמור ) בשביל לזכות בסדרה כולה .

נפתלי 26 באוגוסט 2014

מה עם איזה מילה על משחקי הליגה הטורקית,עם מיטב בחורינו?נראה לי שזו אחת הליגות החזקות באירופה(חוץ מאיטליה גרמניה ורוסיה)

שמוליק 26 באוגוסט 2014

מתבקש משהו – האם גם בשחמט ישראל היא הליגה השישית באירופה ?!

נפתלי 26 באוגוסט 2014

תן לליגה הישראלית את הכבוד המגיע לה…בכל זאת,גאשימוב ז"ל שיחק כאן גם…
צפיתי היום בכל משחקי הליגה הטורקית,ומלבד כמה עבודות פאר טכניות של ראוף(שלמראה כמה מהם זלגו לי הדמעות מרצונם החופשי)יש לציין את המשחק המדהים בין אלוף אירופה לנוער עד גיל 18(פדוסב) לבין העילוי הסיני וואי אי—שרבים כולל כותב השורות מאמינים שהוא יהיה אלוף העולם בעתיד.אייל,לדעתי זו יצירה מדהימה שחובה להעלות לכאן…

אייל סגל 26 באוגוסט 2014

באופן כללי ליגות לא ממש מעניינות אותי – כמובן שאם משתתפים בהן שחקנים חזקים יהיו גם משחקים טובים, אבל ברמה העקרונית מועדון הוא לא "ישות" שחמטאית משמעותית במיוחד בעיני (להבדיל משחקנים בודדים או מנבחרת לאומית ברמה הקבוצתית), ולכן כל ההקשר של התחרות משאיר אותי אדיש.

נפתלי 26 באוגוסט 2014

מסכים לגמרי…אבל המשחק הספציפי הזה הוא ממש פנטסטי

אייל סגל 27 באוגוסט 2014

היום מתחיל בסנט לואיס גביע סינקפילד השני, שלפחות לפי ממוצע מד-הכושר (2802) הוא הטורניר החזק ביותר של השנה – בהשתתפות קרלסן, ארוניאן, קרואנה, נקמורה, ושייה-לגרב וטופלוב. המשחקים מתחילים כל יום ב-22:00 לפי שעון ישראל (14:00 לפי אזור הזמן המרכזי של ארה"ב); שידור ישיר כאן.

סיבוב ראשון: ארוניאן-נקמורה, טופלוב-קרואנה, ושייה לגרב-קרלסן.

אייל סגל 27 באוגוסט 2014

… וכל זה בצל מתח גובר והולך בין קרלסן לפיד"ה לגבי הדו-קרב על אליפות העולם שאמור להתקיים בנובמבר בסוצ'י. קרלסן כנראה לא מרוצה ממספר ניכר של דברים הקשורים בתנאי הדו-קרב ולא חתם עדיין על החוזה, ביקש כבר דחייה של הדו-קרב ונתקל בסירוב, הסוכן שלו הודיע שהוא ידחה כל החלטה עד אחרי תום גביע סינקפילד (כלומר, השביעי בספטמבר), ובינתיים התפרסם בעיתון רוסי מקורב לפיד"ה שהדד-ליין לחתימה על החוזה הוא ה-31 באוגוסט – יום ראשון הקרוב. נשיא פיד"ה מצידו כבר הודיע שבמקרה וקרלסן לא ישחק יתקיים דו-קרב בין אנאנד לקריאקין (כמי שסיים שני בתחרות המועמדים), וקריאקין כבר צוטט כאומר שהוא יהיה מוכן לשחק במידה והנסיבות יובילו לכך.

אפשר למצוא עוד פרטים כאן.

דוד 27 באוגוסט 2014

מדהים. קרלסן פשוט מראה שהוא בז לאליפות העולם של פיד"ה ומעדיף להתעסק בטורניר בסנט לואיס מאשר בהכנות לאליפות העולם
למרות שהטלביזיה הנורווגית כבר בנתה על השתתפות קבועה שלו בכל אליפויות העולם ב-10 שנים הקרובות Norwegian TV has already expressed interest in broadcasting the World Championship matches for the next ten years and some of the main newspapers want to have their own studio for the event. (מתוך הכתבה שם)

דוד 27 באוגוסט 2014

עכשיו אני נזכר במשפטים שלו על כך שהמקום הראשון בדירוג העולמי ודומיננטיות בתחרויות הם הרבה יותר משמעותיים מאשר זכייה בדו קרב שנתי שפיד"ה מתעקשת לכנות 'אליפות העולם'

אייל סגל 27 באוגוסט 2014

או שכיפוף היד מצד פיד"ה יצליח והוא יחתום על החוזה ביומיים-שלושה הקרובים… למרות הצהרות מהסוג הזה, קצת קשה לי להאמין שעכשיו, אחרי שזכה בתואר, קרלסן יהיה מוכן לוותר עליו בכזו קלות. אגב, בנוסף למה שמוזכר בלינק שנתתי למעלה [כעת זה כבר עודכן שם], עלתה כתבה ב-NRK הנורבגי בה מופיע ראיון קצר עם ישראל גלפר (אחד מסגני הנשיא בפיד"ה) שאומר באופן מפורש שאם קרלסן לא יחתום על החוזה עד יום ראשון הקרוב הוא יוחלף על-ידי קריאקין.

(תרגום גוגל מנורבגית – http://translate.google.co.il/translate?hl=en&sl=no&u=http://www.nrk.no/sport/fide-nekter-a-rikke-carlsens-frist-1.11897144&prev=/search%3Fq%3Dhttp://www.nrk.no/sport/fide-nekter-a-rikke-carlsens-frist-1.11897144%26rlz%3D1C2DVCO_enIL391%26biw%3D1024%26bih%3D677)

דוד 27 באוגוסט 2014

לא בטוח, קרלסן ידוע כאדם גאה ואגרסיבי וכמו שקספרוב לא נכנע לפיד"ה גם הוא לא ייכנע, מה שיקרה זה שקריאקין/ אנאנד יזכה בתואר של פיד"ה אבל קרלסן יישאר האלוף הבלתי מעורער מבחינה תדמיתית (רק תחשבו על כך שיש לו מאה נקודות דירוג יותר מלאלוף), בדיוק כמו קספרוב בזמנו. לא נראה שהוא יוותר על הכבוד בשביל המליון וחצי דולר האלה.
אלא אם כן יש חשש שהוא יושעה מהתחרויות של פיד"ה, אבל זה לא סביר כי זו תהיה מכה כלכלית ותדמיתית קשה עבור פיד"ה

דוד 27 באוגוסט 2014

האמת שהטלוויזיה הנורבגית (ואפילו ממשלת נורווגיה) ייתנו לו מן הסתם הרבה יותר ממליון וחצי דולר בשביל שישתתף

אייל סגל 27 באוגוסט 2014

בהחלט יכול להיות, ואם קריאקין יחליף את קרלסן גם יכול מאוד להיות שבעיני הרבה חובבי שחמט הזוכה בדו-קרב הזה יהיה אלוף עולם עם כוכבית די גדולה. אבל מצבו של קרלסן יהיה במובן מסויים דומה יותר לפישר ב-75 מאשר לקספרוב ב-93 – אנאנד הרי לא ישתף איתו פעולה (כמו ששורט שיתף פעולה עם קספרוב) ויקיים את הדו-קרב מחוץ לפיד"ה, ואני לא רואה את קרלסן פועל להקים מסגרת אלטרנטיבית לפיד"ה כמו שקספרוב עשה אז (וממילא יש בעולם השחמט טראומה ממה שקרה בשנות הפיצול – קספרוב עצמו הודה פעם שזו היתה טעות גדולה מצידו).

דרך אגב, אם קרלסן לא מנסה לעשות משהו כזה אני לא רואה שום עילה סבירה להשעייה (בטח לא באופן כללי, וגם לא מתחרויות של פיד"ה באופן ספציפי) – כל עוד הוא מוכן לוותר על התואר, זכותו המלאה לומר שהוא לא מרוצה מהתנאים ולא לשחק.

שמוליק 27 באוגוסט 2014

צריך לזכור שהחלטה לא להתמודד על התואר גם תסבך את קרלסן בסבב הבא – בו יצטרך להעפיל שוב מהמועמדים לגמר ( ואפילו עבור שחקן כמוהו – זה לא עניין של מה בכך ) .

אייל סגל 28 באוגוסט 2014

*אם* קרלסן יחליט לוותר על התואר, וזה כמובן עדיין אם גדול, אני בספק רב אם ימהר לחזור לסבב אליפות העולם ולמסגרת של פיד"ה. נראה לי סביר יותר שיתמקד בשנים הקרובות רק בלהמשיך ולבסס את עצמו כמס' 1 בעולם במד-הכושר ובטורנירים החשובים – מה שלשיטתו יותר משמעותי מתואר אלוף העולם (לפי מה שכבר הצהיר מספר פעמים, כפי שדוד ציין), ודרך זה גם יפגע ככל יכולתו ביוקרה ובחשיבות של התואר (במידה ויהיה ברור לגמרי שאלוף העולם הוא לא השחקן הטוב בעולם ולא יכול להיות השחקן הזה). מדובר בתסריט שונה גם מזה של פישר ב-75 (שפשוט נעלם) וגם מזה של קספרוב ב-93 (שייחס חשיבות רבה לתואר, והקים מסגרת שיהיה ניתן לקיים בה אליפויות עולם אלטרנטיביות לאלה של פיד"ה).

נפתלי 27 באוגוסט 2014

רגע…ואם קריאקין,מאיזו סיבה(וגם קרמניק,מסיבה אחרת נניח…)לא יוכלו לשחק?מי הבא בתור?מאמא,לא?

אייל סגל 27 באוגוסט 2014

לא בדקתי בתקנון, אבל אם לסמוך על המאמר שאליו נתתי לינק בסוף תגובה 24, זה יהיה ארוניאן:

Another curiosity is that if Sergey Karjakin was unable or unwilling to play Anand's opponent would be determined by the January 2014 rating list, meaning world no. 2 Levon Aronian would be the next in line.

אבל תהיה בטוח שקריאקין יוכל לשחק – בשבילו זו יכולה להיות הזדמנות בלתי-חוזרת…

דוד 27 באוגוסט 2014

ובינתיים קרב (תיאורטי?) יפהפה מתנהל בין הצרפתי לקרלסן

אייל סגל 28 באוגוסט 2014

כן, זה היה משחק נהדר עם כמות מסחררת ממש של סיבוכים טקטיים. MVL הצליח להפתיע את קרלסן בהסתעפות נדירה של הפתיחה הסקוטית והפעיל עליו לחץ כבד, אבל קרלסן הצליח למצוא סידרה ארוכה של מסעים מדוייקים כדי לשמור על העמדה מאוזנת. בשלב כלשהו MVL טעה (עם 23.צא-ג1) ונתן לקרלסן סיכויי ניצחון (אם היה משחק 25…מה-ד3 במקום מה-ד2), אבל קרלסן כבר היה באותו שלב בדוחק זמן די רציני ולא הצליח לפענח את כל הדקויות הטקטיות של העמדה, כך שבחר במסע שנראה לו בטוח יותר והמשחק הסתיים בתיקו. אפשר לראות כמה קרלסן היה מאוכזב מהחמצת ההזדמנות הזו בראיון עם מוריס אשלי אחרי המשחק.

דוד 28 באוגוסט 2014

MVL הוא טקטיקן חזק אבל המשחק הזה הוא הוכחה שהכנות מחשב הורסות את המשחק. הרי אף אחד לא חושב שהוא יותר חזק מקרלסן גם אם היה מנצח. ועדיין היה מרשים לראות את קרלסן הודף את כל ההתקפה ואפילו מגיע לעמדת יתרון נגד הכנת המחשב
וככל הנראה אם לא דוחק הזמן הנוראי שלו, הוא היה מוצא את ההמשך הנכון

אייל סגל 28 באוגוסט 2014

אנאנד, מצידו, חתם (כצפוי) על החוזה – אפשר לראות ראיון קצר עם אשתו, שמשתפכת בשבחים למארגנים, בסוף הכתבה הזו. גם שם יש ראיון עם גלפר, שמאשר את תאריך הדד-ליין ואומר שהראשון או השני בספטמבר עוד יהיה נסבל, אבל לא מעבר לכך (כלומר מדגיש את חוסר הנכונות לחכות עד סוף גביע סינקפילד).

אילן 28 באוגוסט 2014

מהפך בצמרת: קרואנה מס' 2 בעולם (2805 שיא אישי שלו). דוחק את ארוניאן למקום שלישי בעקבות הנצחון שלו מהיום והתיקו של ארוניאן.

קרלסן מתרחק מה- 2900 (2868 נכון להיום) והשאלה אם ניתן לחבר שאלה אלגברית מתי שתי הרכבות האלה ייפגשו.

אייל סגל 28 באוגוסט 2014

קרואנה וארוניאן צמודים אחד לשני במידה כזו שאנחנו עשויים לראות חילופי מקומות ביניהם בדירוג החי מספר פעמים במהלך הטורניר הנוכחי – כפי שכבר קרה במהלך האולימפיאדה (כרגע הפער ביניהם רק נקודה אחת). אני חושב שה"מהפך" האמיתי הוא שקרואנה החליף את קרמניק כאחד מהמדורגים 3-2 לצד ארוניאן – דבר שיכולות להיות לו השלכות חשובות מבחינת ההעפלה לתחרות המועמדים דרך מד-כושר. קרלסן איבד כמה נקודות מד-כושר באולימפיאדה (שאותה התחיל עם 2877), אבל לא הייתי ממהר לקבוע שזו מגמה – הוא עשוי להחזיר לעצמו את הנקודות האלה ויותר כבר בטורניר הנוכחי. היום, למשל, הוא משחק נגד נקמורה :-)

אילן 29 באוגוסט 2014

תודה, אייל.
חבל באמת שקרלסן לא ניצח את נקמורה ( אבל זה רק בגלל שאני לא מת על האחרון) :)

לא הספקתי לראות את המשחקים, אבל אחרי הסיבוב השני הפער בין קרלסן לקרואנה הצטמצם היום ל- 57 נק' ושמע… זה כבר לא בשמים אם קרואנה – בשקט האופייני לו – ימשיך כך ויתקרב הרבה יותר.

ארוניאן הגיע בשיאו לאלפיים שמונה מאות שלושים ומשהו ואולי לא אמר את המילה האחרונה אבל אני לא בטוח אם הוא יצליח להתעלות מעל מד כושר זה בצורה משמעותית, אם בכלל. קרואנה לעומתו מטפס לאטו בצורה שקטה ודי עקבית ונדמה שהוא גם קורץ מהחומר המתאים לתת פייט שקול לקרלסן.

כמו שכתבת בפוסטים קודמים, בגלל מד הכושר הגבוה במיוחד של קרלסן, כל הפסד זו מכה רצינית וגם תוצאות תיקו מפחיתות בצורה משמעותית את מד הכושר שלו, במיוחד אם הוא נאלץ לשחק מול שחקני 2500-2600+, בעיה שעוד מעט גם קרואנה יתחיל לסבול ממנה :-)

קרואנה גם צעיר מארוניאן וקרוב לגילו (מלמטה) של קרלסן, כך שהאיום יותר משמעותי. לא שיש לי משהו נגד קרלסן, אבל אני חושב שככל שקרואנה ישפר את מצבו, קהיליית השחמט כולה תצא נשכרת מכך, והמפגשים בינו לבין קרלסן יהיו משמעותיים אפילו יותר ממה שהם היום. שניהם קרי רוח כפי שתחילת שמותיהם מעידה :) ויצירתיים.

לכן, הייתי רוצה שבמפגש הקרוב ביניהם קרואנה ינצח, מה שיצמצם ביניהם את הפער בעוד איזה עשר-חמש עשרה נקודות (אין לי אפשרות לחשב כרגע במדויק) והענין יגבר.

לגבי קרמניק, נדמה לי שאפילו הוא ויתר כבר על הרעיון של השלישיה הראשונה, אם לשפוט התבטאויות שלו בחלק מהתחרויות האחרונות שהשתתף בהן ולא הבריק.

ולאחר שכל זה נכתב, יש לומר כמובן שייתכנו יוצאים מן הכלל וששחקנים יעפילו לשיאם גם בגיל מבוגר כמו שקרה לגלפנד, למשל.

כך או כך, לא ישעמם לנו. אני רק מקווה שקרלסן יתמודד מול אננד ויגן על תוארו. כרגע, הוא עדיין הטוב ביותר.

נפתלי 29 באוגוסט 2014

שני משחקים מוכרעים תוך שעתיים בערך…

אייל סגל 29 באוגוסט 2014

MVL, ששיחק קארו-קאן במקום הניידורף הרגיל שלו, נלכד בהכנה פנטסטית של קרואנה (שאמר אחרי המשחק שההכנה הזו היתה מיועדת במקור לממדיארוב, שמרבה בזמן האחרון להשתמש בפתיחה הזאת…), ובניגוד לקרלסן אתמול נגדו לא הצליח למצוא תשובות טובות על גבי הלוח. טופלוב, שהפסיד משחק שני ברציפות, פשוט נראה בכושר נוראי. מחר, לקרלסן בלבן יש הזדמנות לעצור את קרואנה, שנראה בינתיים מרשים מאוד עם שני נצחונות רצופים.

שמוליק 29 באוגוסט 2014

זו ההכנה מהרמה הגבוהה ביותר לטעמי – "התפשרות" על מסעים שאינם המומלצים ביותר ע"י המחשב , בכדי לנסות ולוודא שהיריב מחוץ להכנות שלו עצמו ( כי הנטייה הטבעית מן הסתם היא בעיקר "לזרום" עם ההצעה הראשונה של המחשב בכל מהלך ) , וכניסה לעמדה שגם אם אובייקטיבית היא לא בהכרח לטובתך , אלא שפרקטית יהיה ליריב קשה ללא ידע מוקדם .

אייל סגל 29 באוגוסט 2014

כן, וחוץ מזה לפי מה שהתרשמתי החידוש ששיחק קרואנה גם די טוב מבחינה אוביקטיבית עבור הלבן, רק שזו מסוג העמדות בהן לוקח למחשב זמן ארוך (או עומק ניתוח גדול) במיוחד להבין את זה. בכל מקרה, כל ההסתעפות הזו – עם ציד הרגלים על-ידי המלכה ועיכוב ההתפתחות – מסוכנת ביותר ברמה המעשית עבור השחור; אולי מסוג הפתיחות שהפכו מלכתחילה לאופנתיות רק בזכות זה שהמחשב "מאשר" אותן.

שמוליק 29 באוגוסט 2014

ב"יקום המקביל" – הו ייפאן מנצחת בשחור את קונרו , ומבטיחה למעשה את זכייתה בסדרת הגראנד פרי ( כזכור , היא בסך הכל צריכה לסיים לפני אותה קונרו , וכרגע היא נקודה וחצי לפניה בטבלת התחרות ) .
ג'ו ונג'ון מוליכה עם 3.5/4 לפני 4 שחקניות ( כולל ייפאן ) עם 3 .

אייל סגל 29 באוגוסט 2014

אגב, לגבי הדו-קרב: מדווח כעת שאיליומז'ינוב הסכים להאריך עבור קרלסן את הדד-ליין לחתימה על החוזה ל-7 בספטמבר (כלומר, עם תום גביע סינקפילד). כשלעצמו זה כמובן לא פותר שום דבר מהותי, אבל לפחות זו מחווה כלשהי של רצון טוב שמשפרת קצת את האוירה.

כתבה שעושה סדר במצב העניינים הנוכחי אפשר למצוא כאן (בין השאר נאמר שם שהבקשה המקורית של קרלסן היתה שהדחייה תהיה ל-17 בספטמבר, כדי שיישאר זמן לאחר תום הטורניר לדון בדברים הבעייתיים בעיניו).

אייל סגל 30 באוגוסט 2014

בינתיים גביע סינקפילד הוא לא רק הטורניר החזק ביותר אלא גם הדרמטי ביותר השנה. בסיבוב השלישי, קרלסן בלבן לא רק שלא מצליח לעצור את רצף הנצחונות של קרואנה אלא מפסיד לו אחרי פתיחה גרועה, הקרבת כלי ספקולטיבית שנתקלה בהגנה מדוייקת מאוד, ולבסוף עיוורון פשוט מחריד עבור שחקן ברמתו של אלוף העולם, שמפסיד כלי בעמדה שבה עוד היה ניתן להילחם. מאז תחילת האולימפיאדה, זה כבר משחק שלישי או רביעי שבשלבים מסויימים שלו קרלסן פשוט נראה בבלק אאוט.

כמו כן, התאוששות של שני מפסידי הסיבוב הקודם, MVL וטופלוב, שמנצחים את ארוניאן ונקמורה בהתאמה – MVL במשחק מרשים, טופלוב פחות. כך שבתום הסיבוב קרואנה מוביל עם מאזן מושלם בפער של נקודה וחצי(!) מארוניאן ו-MVL ושתי נקודות מהשאר. מבין תשעת המשחקים שנערכו עד כה לא פחות משישה הוכרעו, ומעניין שאף אחד לא ארך יותר מ-40 מסעים.

שמוליק 30 באוגוסט 2014

הפער בצמרת דירוג הנשים – 83 נקודות .
הפער בצמרת דירוג הגברים – 45 נקודות .

אייל סגל 31 באוגוסט 2014

קרואנה עם הופעה בובי פישרית עד כה בגביע סינקפילד – ניצחון רביעי ברציפות, כשהפעם הקורבן הוא ארוניאן. לאחר ארבעה סיבובים, בעקבות תיקו בשני המשחקים האחרים היום, הוא מוביל בפער של שתי נקודות שלמות מ-MVL ושתי נקודות וחצי מכל האחרים. קרלסן מצידו ממשיך לגמגם – למרות ששיחק היום בלבן (נגד טופלוב) ולמרות שהשיג אחד מאותם סיומים עם יתרון זעיר בהם הוא נחשב בדרך-כלל לאשף, העמדה שלו הידרדרה בהדרגה עד שהיה בסכנת הפסד.

דוד 31 באוגוסט 2014

מה שמרשים במיוחד זה שקרואנה מוכן לכל פתיחה בלבן ובשחור ובשל כך תמיד מקבל עמדה נוחה, והוא משחק את ה middlgame בצורה נפלאה. כדי לנצח אותו צריך קודם כל להוציא אותו מההכנות שלו (כמו שקרלסן עשה באולימפיאדה) ולשחק היטב את משחק האמצע (לא כמו שקרלסן עשה אתמול).

אילן 31 באוגוסט 2014

יותר מדי קלרסנים נכנסו לי לתגובה, במקום קרלסנים :)

אייל סגל 31 באוגוסט 2014

אילן, היתה תגובה די ארוכה שלך שהועברה לתא הזבל כי הכנסת לתוכה יותר מלינק אחד (זה משהו שהמערכת עושה אוטומטית, כדי להימנע מספאם), וכשנכנסתי לאשר אותה בטעות מחקתי – מצטער.

ואגב, לגבי התגובה שהוספת בפוסט האחרון על תחרות המועמדים – ב"דומיננטיות" הכוונה לא היתה לעצם (אי-)ההשתתפות, אלא להישגים באותם טורנירים. בכל אופן, כפי שמסתבר עכשיו אנאנד באמת לא עומד לשחק הרבה לפני הדו-קרב – מלבד אליפות העולם בשחמט מהיר ובליץ שהשתתף בה, הוא ישחק בטורניר קלאסי אחד קצר בספטמבר (בילבאו – עם ארוניאן, פונומריוב ו-ואלחו), ואולי עוד תחרות אחת של שחמט מהיר.

אילן 31 באוגוסט 2014

חבל, אבל לא נורא. אני לא אשכתב אותה בשל העדר זמן, אבל בגדול, אפשר לתמצת אותה בהתבטאות שמצאתי אח"כ בציוץ של אניש גירי, בתגובה 40 שלי.

אולי ניסחתי את זה קצת אחרת, אבל קרלסן כבר לא לבד באולימפוס.

הפער בינו לבין קרואנה הצטמצם לכדי פחות מ- 40 נק', אבל לא רק בגלל שמד הכושר של קרלסן ירד לשפל של ה- 20 חודש אחרונים (רק בדצמבר 2012 היה מתחת ל- 2860), אלא גם בזכות הופעה מדהימה של קרואנה שמד הכושר שלו טיפס לתוצאה הרביעית בטיבה בהסטוריה אחרי ארוניאן (2835.5) וקספרוב (2856.7). אם הוא ימשיך כך (גם בלי לנצח את כל יתר המשחקים), הוא יעבור גם את השיא של ארוניאן ואני מקווה שזה מה שיקרה.

תודה לגבי ההבהרה בנוגע לאנאנד. אגב, מן הסתם, אנאנד שואב עכשיו הרבה עידוד לאור יכולתו הירודה של קרלסן, מה שמן הסתם, יעלה עוד יותר את הענין לקראת הדו-קרב ביניהם, אם יתרחש. יש חדש בהקשר הזה, לאחר הידיעה האחרונה שכתבת (שהאריכו לקרלסן את מועד החתימה עד ל- 7/9)?

אילן 31 באוגוסט 2014

אגב, אפשר לראות טוויט נחמד של אניש גירי כאן – https://twitter.com/anishgiri/status/505845596130127874

דוד 31 באוגוסט 2014

ללא ספק הרבה השתנה מאז שגירי מחץ אותו בקורוס 2013

אייל סגל 31 באוגוסט 2014

וייק אן זה בשנה שעברה היה באופן כללי טורניר נוראי בשביל קרואנה, שסיים מקום 12 (מתוך 14) עם מאזן 5/13 – אבל הוא היה חולה אז.

דוד 31 באוגוסט 2014

קרלסן גם היה חולה (לפחות טען כך אחרי התיקו עם אנאנד)
אבל לא נתקטנן, כתבת פעם שקרואנה, בתשובה לשאלה כמה שעות ביום הוא מקדיש לשחמט, ענה 'פחות או יותר כל היום'. וזה מפחיד, ומזכיר את בובי פישר.
אני חושב שהפינה המחוספסת היחידה במשחק שלו זה הגנה על עמדה נחותה, בעיקר בעמדות חריפות ומסובכות עם חולשת מלך, שאז הוא נוטה לשגות יותר (למרות שהמשחק נגד קרלסן הראה קצת אחרת) וזכור בעיקר הניצחון המבריק של גלפנד בסיציליאנית נגדו. ואולי זו הסיבה למאזן העלוב שלו נגד נקמורה האגרסיבי, שאיתו יצטרך להתמודד היום. כפי הנראה צפוי משחק סיציליאני (לרוב קרואנה משחק 1.ה4 ולרוב נקמורה מגיב 1..ג5) אם אינני טועה האמריקאי הביס אותו בפתיחה זו בשחור-עם הרעיון המוזר/מעניין של ח5 ומה-ח4+, [הוכחה לטענתי], במשחק האחרון ביניהם שהוכרע. זה יכול קצת להעניק תקוה לקרלסן, שפוגש את ארוניאן (לבן או שחור?) ויקווה שהאחרון לא התאושש עדיין מהיומיים האחרונים. מי יודע אולי הפער יצטמק לנקודה.

דוד 31 באוגוסט 2014

אגב אם איני טועה נטען כך בעבר על.. בובי פישר.

דוד 31 באוגוסט 2014

טעות שלי, נקמורה לבן היום.

שמוליק 1 בספטמבר 2014

המאזן של קרואנה מול קרלסן ( בקצב מלא ) הוא יוצא מן הכלל ( בהתחשב בכך שבניגוד לשחקנים יותר מבוגרים מהם – הוא לא צבר יתרון כאשר קרלסן רק התבגר והגיח לטופ העולמי ) – 4 ניצחונות אל מול 5 הפסדים ( לצד תוצאות תיקו ) .

אני חושב שקרלסן הוא דוגמא בולטת ביותר ( ואולי אף היסטורית בהקשר זה ) לכך שיש לו מאזנים פנומנליים נגד שחקנים מסוימים ( נקאמורה , גלפנד ואנאנד – בשליפה מהזיכרון ) , ומנגד תוצאות די שקולות מול אחרים ( ארוניאן , קראמניק וקרואנה כאמור ) .

אייל סגל 1 בספטמבר 2014

המאזן של קרלסן מול ארוניאן במשחקים מכריעים הוא 9-4 לטובת קרלסן (כשהניצחון האחרון של ארוניאן הוא מ-2009[!], ולא נראה לי שהמשחק שלהם היום עומד לשנות את זה) – לא הייתי קורא לזה שקול…

[עדכון – כעת זה כבר 10-4]

מול אנאנד זה כרגע 6-6 במשחקים מכריעים, אבל 5-0 לקרלסן מאז 2011. קרואנה הוא בעצם השחקן היחיד שניצח את קרלסן יותר מפעם אחת מאז 2011. (כל זה מתייחס כמובן רק למשחקים קלאסיים)

אייל סגל 31 באוגוסט 2014

ובהקשר לטוויט של גירי מתגובה 40 – נראה שמוריס אשלי כבר חי בעולם שהוא מדבר עליו; בסוף הראיון עם קרלסן אחרי הסיבוב של אתמול, הוא קרא לו "אלוף העולם מגנוס קרואנה" (כאן ב-9:55)…

שמוליק 1 בספטמבר 2014

אני די בטוח שהטוויט בא בעקבות פליטת הפה הזאת …

אייל סגל 1 בספטמבר 2014

אני רואה שבתגובות לטוויט מישהו הזכיר את פליטת הפה, וגירי ענה לו:

@Me, @FabianoCaruana and @MauriceAshley are bound with the special bond. #icebucketbond #itsmagic #weallgofor2850

(icebucketbond רומז לזה ששלושתם הצטלמו כששופכים עליהם דליים עם מי קרח, כמו שנהיה אופנתי בזמן האחרון)

https://www.youtube.com/watch?v=dz-LpDknV0o
https://www.youtube.com/watch?v=7j0-rNAHDSY

אילן 1 בספטמבר 2014

ענין המים מהדלי צויץ על ידי קרואנה כבר ב- 26/8/14 https://twitter.com/FabianoCaruana?original_referer=http%3A%2F%2Fwww.2700chess.com%2F&profile_id=297267701&tw_i=506291126694072323&tw_p=embeddedtimeline&tw_w=344851468731428865 כך שנראה לי יותר שזו פליטת פה לא מתוכננת וגם לא מקצועית מצד מוריס אשלי (שכן זה היה ליד קרלסן והוא אף לא התנצל לאחריה).

מכל מקום, קרואנה פתח פער מדהים מארוניאן של כ- 33 נקודות! כמעט אותו פער שקיים היום בינו לבין קרלסן (כמעט 38 נקודות).

מענין שכשמוריס אשלי שאל את קרלסן אחרי הסיבוב הרביעי אם הוא זוכר מקרה דומה לזה של קרואנה (4 נצחונות רצופים), קרלסן ישר ירה (בוידאו איתו של סיבוב 4 דקה 8:10) שזה קרה בלינארס, 2001, לגארי קספרוב. מה שראיתי בתוצאות אותו טורניר שקספרוב סיים עם 7.5 מתוך 10 (5 נצחונות ו- 5 תיקו אבל הנצחונות לא היו רצופים) ובמקום השני אחריו דלקה יהודית פולגאר עם 4.5 מתוך 10! כלומר הוא היחיד שסיים עם מעל 50%. אגב, אייל, איך מחשבים לגבי קספרוב (ובכלל) כמה פלוס זה? בטורניר היום אני מבין שלקרואנה יש +5, נכון? איך מבצעים את החישוב כשיש גם משחקי תיקו ו/או הפסדים?

אייל סגל 1 בספטמבר 2014

הזכרתי את התגובה לטוויט פשוט בגלל חוש ההומור של גירי, לא צריך לקחת את זה יותר מדי ברצינות… "פלוס" (או מינוס לצורך העניין) זה ההפרש בין מספר הנצחונות למספר ההפסדים במאזן הכולל – למשל 5 נצחונות ואפס הפסדים (ו-5 תיקו) בדוגמה של קספרוב שהבאת; אבל אותו מספר נקודות היה מתקבל גם עם שישה נצחונות, הפסד ושלושה תיקו, שגם זה 5+. אם תשים לב, בטבלאות טורנירים שאני נותן בפוסטים בדרך-כלל מצויינים בסוגריים מספרי הפלוס והמינוס של כל שחקן; מאזן של 50% הוא לא פלוס ולא מינוס – כלומר, מספר הנצחונות שווה למספר ההפסדים. כל עלייה של מספר בפלוסים זה עוד חצי נקודה: 5+ בטורניר של עשרה משחקים זה 7.5 נקודות (5, שזה החצי + 0.5 * 5), 6+ זה 8 נקודות וכו'.

כשקרלסן הזכיר את לינארס 2001 הוא התכוון שזה דומה לא מבחינת מספר הנצחונות הרצופים, אלא מבחינת המצב בטבלה – ששחקן אחד מוביל עם פלוס ענק ואחריו אין אף אחד עם יותר מ-50% (שם למעשה כל האחרים היו עם פחות מ-50% בסיום הטורניר); בדרך-כלל הנקודות לא מתחלקות בצורה כזו.

נפתלי 1 בספטמבר 2014

עושה רושם שהניצחון החמישי של קרואנה בדרך…

אייל סגל 1 בספטמבר 2014

אתמול, בראיון אחרי המשחק שלו, כששאלו אותו לגבי הסיבוב של היום, נקמורה התפאר כמה טוב המאזן שיש לו נגד קרואנה (הוא אמר משהו כמו "כולם מדברים על המאזן הנוראי שיש לי נגד קרלסן, אבל אף אחד לא מזכיר איזה מאזן טוב יש לי נגד קרואנה") ואיך הוא הולך להיות זה שיעצור אותו – אז במונחי קארמה שחמטאית זה כנראה היה בלתי נמנע… תמיד משעשע לראות את נקמורה חוטף סנוקרת בפרצוף אחרי ההשתחצנויות הילדותיות שלו.

נפתלי 1 בספטמבר 2014

ומי שבאמת נותן היום קרב פנטסטי זה טופאלוב.המשחק הזה מזכיר קצת את המשחק הרביעי בדוקרב השני בין קרפוב לקספרוב(1985)…אני גם אקח הימור–קרלסן ינצח היום סופסוף.

דוד 1 בספטמבר 2014

ארוניאן דומה היה כמי שלא ראה סיום צריחים מימיו… עכשיו ברצינות, קרלסן מסוגל לנצח שחקנים מהטופ של הטופ העולמי, עם הכלים השחורים, בלי שמץ יתרון ממשחק האמצע, עם הגעה לסיום שקול לחלוטין. (אני מתכוון גם למשחק נגד קרואנה מהאולימפיאדה) לכן בשבילי הוא עדיין הגדול ביותר. אבל קרואנה בכושר מעורר אימה…

שמוליק 1 בספטמבר 2014

פרט לטורניר ההיסטורי ( אולי ) שנותן קרואנה – מחר יכולה להתרחש היסטוריה נוספת – אם הו ייפאן תנצח בשחור את ג'ו ונג'ון היא תעבור בדירוג החי את יהודית פולגאר .

נפתלי 2 בספטמבר 2014

Orada tənəzzül və Dragon variant alçaldılmasına

דוד 2 בספטמבר 2014

Mvl נופל במלכודת הפשוטה הזו (זכור לי שכתבת פעם שהיא נחתרה במוחם של השחמטאים מאז שספסקי נפל בה נגד פישר)

נפתלי 2 בספטמבר 2014

לא זכור לי שספסקי שיחק אי פעם דרקון בחייו(אם אתה מתכוון אלי),וגם לא שכתבתי משהו כזה…אולי אתה מתכוון לקטע של פ:ד5,זה היה נדמה לי במשחק השישי או השמיני של הדוקרב פישר-ספסקי,וזה התחיל מהאנגלית הסימטרית

אייל סגל 2 בספטמבר 2014

הוא התכוון אלי – כן, הזכרתי בהקשר זה פעם את המשחק השמיני מהדו-קרב של 72; בלי קשר לפתיחה, זה הרעיון הטקטי הבסיסי שקשור בעמדה כזו של מלכות ב-ד2 ו-א5, ופרש ב-ג3 על אותו אלכסון. MVL בעצם זכה בחזרה ברגלי, אבל נראה שהוא עומד בכל זאת לאבד אותו בסופו של דבר – אם כי בגלל הרצים שוני המסלול אולי השחור עוד יכול להציל את המשחק גם במקרה כזה.

דוד 2 בספטמבר 2014

תודה… כלל בתגובות, אם התגובה שלי נשלחה דקה אחרי שלך, סביר להניח שלא הספקתי לקרוא את שלך ולא התכוונתי אליך (למרות שאני מת על התגובות שלך)

דוד 2 בספטמבר 2014

הפעם התכוונתי לנפתלי

נפתלי 2 בספטמבר 2014

זו תהיה משימה קשה מאוד…הסיום עם ארבעת הרצים או מעבר לסיום צריחים עם רצים שווי צבע טומן בחובו סיכויים טובים יותר לשחור להצלת המערכה.פרקטית,ההחלטה של קרלסן להיכנס לשוני צבע היא הסיכוי הטוב ביותר עבורו,אני לא מקנא בואשייה עכשיו…

אייל סגל 3 בספטמבר 2014

בהמתנה למסע ה-28 של קרואנה:

https://twitter.com/GMJanGustafsson/status/506916369699721217

נפתלי 3 בספטמבר 2014

גדול!

נפתלי 3 בספטמבר 2014

6 מ-6,יא-אללה…זה לא יכול להיות שהוא הכי חזק בעולם…

Zak 3 בספטמבר 2014

באמת מדהים. יש תקדים לכזאת הופעה פנטסטית בתחרות על? ועוד מצד מי שהוא לא אלוף עולם כמו פישר או קספרוב

אייל סגל 3 בספטמבר 2014

ב-2005, באליפות העולם של פיד"ה שהיתה בצורת טורניר, טופלוב פתח עם 6.5/7 ("רק" 5 נצחונות רצופים); ב-94, קרפוב פתח את לינארס עם שישה נצחונות רצופים במה שנחשבת בעיני רבים להופעת הטורניר הגדולה בהיסטוריה (עם 11/13 בסה"כ). בשני המקרים כל היריבים שאותם ניצחו בששת המשחקים היו שחקני צמרת אבל באופן ממוצע עדיין קצת פחות מאשר כאן, מבחינה זו שלא כולם היו בטופ-10. אין ספק שברמת הטורניר השלם יכולה להיות כאן אחת ההופעות הגדולות בהיסטוריה – אם לא הגדולה ביותר – אבל בשביל זה צריך עוד לראות מה יקרה בארבעת הסיבובים האחרונים.

שתי ה"שישיות" הרצופות הידועות של פישר מ-71 היו בדו-קרבות – שזה שונה מבחינת הדינמיקה, כי אותו יריב שמנצחים משחק אחרי משחק יכול פשוט להתמוטט בשלב מסויים, כפי שאכן נראה שקרה אז לטיימנוב (ברבע גמר המועמדים) ואחר כך ללרסן (בחצי גמר המועמדים).

Zak 3 בספטמבר 2014

אכן, זכורה לי ההופעה של טופאלוב באליפות העולם, אפשר לטעון במעמד קצת יותר גדול מהתחרות כאן. בחצי השני הוא קצת הוריד הילוך (כדי להבטיח את התואר, אני מניח) ומעניין לראות איך קרואנה ימשיך ואם ינסה לעשות היסטוריה.

די משעשע לקרוא מה קספרוב אמר לפני אותה תחרות בלינארס, קארמה שחמטאית כמו שכבר אמרת…

ארנון 3 בספטמבר 2014

אייל, לקראת הפוסט הבא שלך, מאחל לך בהצלחה בבחירת הסופרלטיבים הראויים למה שקורה כאן :)

Comments closed