קרלסן-אנאנד II, משחקים 2-1: כאילו לא חלפה שנה

בינתיים נראה שהדומיננטיות של קרלסן מהדו-קרב הקודם נמשכת: הוא היה קרוב לניצחון במשחק הראשון וניצח בשני

שני המשחקים הראשונים בדו-קרב יצרו רושם של המשך ישיר לדו-קרב שלפני שנה – ולא לאופן בו התחיל, אלא לשלב המאוחר יותר שבו קרלסן ביסס את הדומיננטיות שלו. קרלסן הצליח לנטרל כל יתרון שאנאנד ניסה להשיג מהכנת הפתיחות שלו, והחל משלב מוקדם למדי הכריח את אלוף העולם לשעבר להתמודד מולו על גבי הלוח, מסע אחרי מסע. בינתיים לפחות, קרלסן מוכיח את עצמו כשחקן הטוב יותר בסוג כזה של משחק, וכרגיל אצלו אינו מאפשר ליריבו להרגיש בנוח גם כשמתקבלת עמדה "שווה" לכאורה, כל עוד זו אינה מתה לחלוטין.

אנאנד היה קרוב להפסד במשחק הראשון והפסיד את השני. לצד החיוב ניתן לומר שהצליח להציל את הראשון באופן יפה שהפגין את כישוריו הטקטיים, וכן שלפחות המשחק הזה הראה שהוא מעז לשחק באופן אגרסיבי ולקחת סיכונים – כל עוד היו לו תקוות לניצחון, או לפחות להשגת יתרון, הוא נמנע מהסתעפויות שהיו יכולות להוביל לפישוט מהיר של העמדה.

**********

בעוד שהדו-קרב הקודם נפתח בתיקו קצר מבלי שהתפתח משחק אמיתי, הפעם המשחק הראשון כבר היה מעניין מאוד ומלא בתוכן, למרות שלא הגיע להכרעה בסופו של דבר. כפי שצייץ קספרוב, "הם כבר מכירים זה את זה היטב, למה לבזבז זמן?"

אנאנד פתח ב-1.ד4, בחירה לא מפתיעה בהתחשב בכך שבדו-קרב הקודם לא השיג שום דבר ממשי בארבעת משחקיו בלבן בהם פתח ב-1.ה4 (בפרט נגד הגנת ברלין של קרלסן), בעוד שבמשחק החמישי (והתשיעי בדו-קרב כולו) בו פתח ברגלי המלכה השיג עמדה מבטיחה למדי, אם כי הפסיד בסופו של דבר. קרלסן ענה בהגנת גרינפלד, שאינה הפתיחה המקובלת ביותר ברפרטואר שלו אבל ידוע שהוא משתמש בה מדי פעם. הגרינפלד אינה נחשבת בדרך כלל לפתיחה "סולידית", אבל האופן בו קרלסן משחק אותה כמעט גורם לה להיראות כזו – הוא לא הפסיד בה אף משחק (באורך זמן קלאסי) מאז 2009.

קרלסן ניסה להפתיע את אנאנד בהסתעפות צדדית עם המסע 8…פ-ג6 במקום 8…ג5 המקובל יותר (שאנאנד נתקל בו בשנה שעברה נגד האמר, אחד מעוזריו של קרלסן), אבל אנאנד היה מוכן לכך והמשיך לשחק במהירות וכמעט בלי לחשוב עד שהגיע למסע ה-14 שלו. הוא הכין חידוש, שבו הלבן מחליף את הרצים כהי הערוגות על ז7 לפני שהוא לוכד בחזרה את הרץ השחור על ו3, במקום ללכוד את הרץ הזה מייד כפי שהיה מקובל לעשות עד כה. בין השאר, הדבר מאפשר ללבן ליצור איומים לאורך האלכסון הארוך א1-ח8 באמצעות המסע מה-ג3 ומכריח את השחור לשחק …ו6 כדי לתמוך בפרש המרותק על ה5.

קרלסן, שמצידו הופתע כנראה במידה מסויימת על ידי אנאנד, השקיע זמן רב יותר במסעיו המוקדמים, ובמסע ה-13 כבר נפתח על השעון פער של 40 דקות לטובת אנאנד. אבל כנראה שקרלסן ניצל היטב את זמן המחשבה שלו, כיוון שמצא תוכנית משחק יעילה ובעקבות מסעו ה-13, ג6!:

bview5

אנאנד החל גם הוא לחשוב זמן ממושך והזמנים על השעון התאזנו מהר למדי. מסעו האחרון של השחור תוקף את הרגלי הקדמי שביסס הלבן במרכז ולמעשה מציע הקרבת רגלי – לאחר 14.מה-ג3 ו6 הלבן יכול לשחק 15.ד:ג6 והשחור אינו יכול ללכוד בחזרה את הרגלי מייד, כי המלכה שלו מאויימת על ידי הצריח הלבן לאורך הטור ד'. אבל אחרי 15…מה-ב6 16.ג:ב7 מה:ב7 נראה שלשחור תמורה יותר ממספיקה עבור הרגלי, בשל הטורים שנפתחו עבורו להתקפה מול המלך הלבן, שהצריח לאגף המלכה. כדאי לשים לב גם לחולשת הרגלים הלבנים באגף המלך, שנוצרה בעקבות החילופים על ו3, ותמלא תפקיד חשוב בהמשך המשחק (באופן כללי, קרלסן אוהב מאוד ליצור חולשות רגלים אצל יריביו).

במקום זאת אנאנד שיחק 15.ר-ח3, מסע המונע מצריח שחור להתייצב על הערוגה ג8 בטור הפתוח מול המלך הלבן וכן מפעיל לחץ על ה6, ערוגה שנחלשה בעקבות מסעו ה-14 של השחור. מספר מסעים לאחר מכן אנאנד הציב את הרץ שלו על הערוגה הזו עם 19.ר-ה6, מסע הנראה במבט ראשון חזק מאוד – במיוחד אם הלבן יקבל הזדמנות לקדם את הרגלי ח' שלו לעבר המלך השחור ולייצר התקפה. אבל כנראה שאנאנד לא דייק כאן, ובמקום זאת היה עדיף לו לנסות את המסע 19.צ(ח)-ה1 עם האיום צ-ה6; אם השחור ינסה למנוע זאת עלידי 19…ה5, הרי שלאחר 20.ו:ה5 פ:ה5 21.צ-ה3 (כנגד איום מזלג הפרש על ו3) הרגלי הלבן על ד5 יהפוך לחופשי, בעקבות היעלמות הרגלי השחור על הטור ה'. הרגלי החופשי הזה אמנם חסום כרגע די בביטחה, אבל זהו סוג של נכס אסטרטגי שכבר הכריע משחקי גרינפלד רבים לטובת הלבן.

לעומת זאת, לאחר מסעו של אנאנד קרלסן ביצע סידרה של מסעים יעילים שנראה כי השוו את העמדה לחלוטין – 19…מה-ב6 "מאיים" בחילוף מלכות כדי להקטין את הלחץ של הלבן, ולאחר שאנאנד נסוג עם המלכה שלו כדי למנוע זאת באו 20…צ-ד6 ו-21…פ-ד8, כדי להחליף את הפרש ברץ הלבן החזק (כפי שאכן קרה במשחק) או לאפשר לשחור את המסע המשחרר …ה6 במקרה והרץ הלבן ייסוג. החל מנקודה זו, היה ברור למדי שהשחור הצליח להשתחרר מהלחץ.

עשרה מסעים ומספר חילופי כלים (כולל אלה של הרגלי ד' הלבן ברגלי ה' השחור) לאחר מכן, התקבלה העמדה הבאה (בעקבות 31.צ:ד6):

bview6

וכאן החל לקרות מה שמתרחש בהרבה משחקים של קרלסן – כולל המשחק השישי בדו-קרב לפני שנה – ונראה שהוא גורם כל פעם מחדש לתדהמה אצל הצופים במשחק: מעמדה הנראית שווה לחלוטין וכזו שאין בה שום סכנה ממשית עבור יריבו, קרלסן הצליח כמו משום מקום להשיג עדיפות ואף סיכויי ניצחון. עשרה מסעים מאוחר יותר, עם ההגעה לביקורת הזמן (בעקבות 40…א4), העמדה כבר נראתה כך:

bview7

מבט בשתי הדיאגרמות, זו מול זו, הוא דרך טובה להמחיש את היכולת הפנטסטית שיש לקרלסן במשחק תמרונים עמדתי: בעוד שבדיאגרמה הראשונה כלי הלבן אקטיביים וכלי השחור נראים פסיביים למדי (בעיקר הצריח ב-ו7, המגן על הרגלי ב-ו6), הרי שבדיאגרמה השנייה המצב התהפך לגמרי והלבן הוא זה שנמצא במיגננה.

איך קרלסן עשה זאת? אפשר לציין שלושה גורמים בולטים: א. ניצול חולשות במחנה היריב – במקרה זה, אותה חולשת רגלים באגף המלך שהזכרתי קודם לכן; המלכה השחורה יצרה איומים עליהם, הדבר גרר את המלכה הלבנה לעמדה הגנתית, וכתוצאה מכך גם הצריח השחור היה יכול להשתחרר ולהתייצב על ה7. ב. תשומת לב חדה ביותר לכל "ויתור" שהיריב מבצע – למשל, ברגע שאנאנד הסיט את המלכה שלו מ-ד2 ל-ג1 במסעו ה-39, כך שהמלכה לא שלטה יותר בערוגה א5, קרלסן ניצל זאת כדי לקדם את הרגלי א' שלו, וכשהרגלי הזה התייצב על א4 הדבר איפשר לו לשלב את הלחץ על הרגלים באגף המלך עם איומים לא נעימים על המלך הלבן באגף המלכה. ג. משחק פסיבי מדי של היריב – בנקודות שונות, אנאנד היה יכול להשיג תיקו נוח יחסית על ידי התקפת נגד במקום להתגונן; דוגמה אחת לכך, אותה ניתן לראות בלוח החי, היא 40.מה-ג8! (במקום 40.מה-ו1 כפי ששיחק אנאנד), מסע שבשילוב עם צ-ד8 היה מאפשר ללבן, באמצעות איומים על המלך השחור, או לכפות תיקו בשח נצחי או לגרום לשחור להחליף מלכות ולעבור לסיום צריחים שהוא תיקו ברור. אלא שבשלב זה היה קשה לאנאנד לבצע מסעים מחייבים ו"לא זהירים" כאלה, הדורשים חישוב מדוייק, כיוון שהיה כבר בדוחק זמן – עוד גורם אותו קרלסן יודע בדרך כלל לנצל היטב.

מכל מקום, היה נראה כי התסריט של אותו משחק שישי מהדו-קרב הקודם עתיד לחזור על עצמו – אלא שהפעם קרלסן לא דייק בעוד שאנאנד הצליח להתעשת. לאחר המסע 42.צ-ד4 (כדי להציב את הצריח ב-ב4), השחור היה יכול לשחק 42…צ-ה3! עם האיום החזק …צ:א3+! ומט, וללבן היו שתי דרכים למנוע זאת – או 43.מה-ד1 כדי להחליף מלכות ולעבור לסיום צריחים, או 43.צ-ד7+ מ-ח6 44.צ:ב7 כדי להחליף צריחים ולעבור לסיום מלכות לאחר 44…צ-ב3. שני הסיומים קשים מאוד עבור הלבן בשל הנחיתות שלו הן בעמדת המלך והן במבנה הרגלים, וכנראה שאוביקטיבית השחור זכוי בשני המקרים (אם כי באופן מעשי היו ללבן, כמובן, סיכויים להתגונן).

 

במקום זאת, קרלסן שיחק 42…צ-ה2(?) עם איום מט על ב2, ולאחר המסע הצפוי 43.צ-ב4 המשיך 43…ב5:

 bview8

 

המסע האחרון מונע מהצריח הלבן ללכוד את הרגלי ב' תוך מתן שח (ו-44.צ:ב5?? יפסיד את הצריח ל-44…מה-ג4+). גם כאן לשחור איומים חזקים מאוד, כפי שניתן לראות בהסתעפויות המופיעות בלוח החי, אבל במקרה זה היה מספיק ללבן למצוא מסע חזק אחד כדי להשתחרר מהלחץ, ואנאנד אכן מצא אותו – 44.מה-ח1!!. המסע הזה מצליח להפעיל את המלכה הלבנה כדי שתוכל לייצר איומים נגדיים מול המלך השחור, תוך שהוא מותיר אותה על השורה הראשונה (המלכה אינה יכולה לעזוב את השורה הזו בשל מט מיידי בעקבות …צ-ה1), ובאופן כללי יותר מאפשר להגן כנגד איומים שונים של השחור – הסתעפות מפתח היא 44…מה-ו5 45.מה-ב7+ מ-ח6 46.מה:ב5 מה-ה6+והלבן ניצל בזכות 47.מה-ג4.

במקום זאת, קרלסן בחר להחזיר את הצריח שלו לשורה השביעית (44…צ-ה7) כדי למנוע התראות שח מצד המלכה הלבנה, אנאנד בתגובה הציב את המלכה שלו בעמדה מרכזית על ד5, הצריח השחור חדר ל-ה1 בעקבות נטישת השורה הראשונה על ידי המלכה הלבנה תוך איום במט, ודבר זה איפשר ללבן לכפות תיקו בשח נצחי.

***********

במשחק השני קרלסן – בלבן – פתח ב-1.ה4, אנאנד ענה ב-1…ה5, ועל הלוח הופיעה הפתיחה הספרדית; אחרי 3…פ-ו6 של אנאנד, קרלסן נמנע מלהיכנס עם 4. 0-0 להסתעפות "חומת ברלין" בה מוחלפות המלכות כבר במסע השמיני, והנחשבת כיום לנשק התיקו הסולידי ביותר של השחור בתחום פתיחות רגלי המלך (לקרואנה היו לא מזמן מספר הצלחות נגדה, אבל בטורניר הגרנד פרי האחרון היא שוחקה כמה פעמים ובאף אחת מהן השחור לא נתקל בבעיות מיוחדות). במקום זאת, קרלסן בחר ב"אנטי-ברלין" עם 4.ד3 – מסע שאינו נחשב לשאפתני במיוחד, אבל מוביל לעמדות שהן ככלל דומות יותר למשחק ספרדי "קלאסי".

לאנאנד יש לא מעט ניסיון גם בהסתעפות הזו (בשני הצבעים) – בתחרות המועמדים האחרונה שיחק אותה בשחור פעמיים, נגד אנדרייקין וסבידלר, ובשני המקרים השיג עמדות משביעות רצון לחלוטין ואפילו יתרון. גם במשחק הנוכחי אי-אפשר לומר שנקלע לעמדה לא טובה מהפתיחה, אבל בהשוואה לאותם משחקים קרלסן הצליח להוציא אותו מהר למדי מההכנה הביתית שלו באמצעות קומבינציית מסעים בלתי-שגרתית החל מ-6.צ-ה1, כך שמספר מסעים לאחר מכן כבר הופיעה על הלוח עמדה חדשה ולא-תיאורטית (למרות שאפשר לומר כי היא "גנרית" לפתיחה הספרדית, וכל אחד מהמסעים ששוחקו טיפוסי למדי בפני עצמו).

אחרי המסע 13…מה-ג7:

bview1

אופי המשחק הפך לאינטנסיבי יותר, כאשר קרלסן החליט לנסות ולארגן התקפה באגף המלך באמצעות המסע 14.צ-א3, המכין את העברת הצריח ל-ז3 תוך ניצול פתיחת השורה השלישית על ידי 13.ד4 מסע קודם לכן. לצד תימרון הצריח הזה, קרלסן גם העביר את הפרש ל-ו5 דרך ח4 והציב את המלכה ב-ח5 (תוך שהוא מקדיש מסע לייצוב המרכז על ידי חילוף רגלים ב-ה5), כך שעמדת המלך השחור החלה להיות מוקפת בכלים לבנים.

דבר זה אילץ את אנאנד להחליט על מערך הגנתי כלשהו; הוא השקיע בכך מחשבה לא מעטה, אבל בסופו של דבר לא מצא את התשובה הטובה ביותר. במקום המסע 18…ר-ה6 היו כנראה מספר אפשרויות עדיפות: להציב את הפרש באותה ערוגה, ממנה היה יכול להגן על ז7; לשחק 18…מה-ו7, מסע שהיה מאלץ את הלבן לסגת עם המלכה שלו מ-ח5 או להחליף מלכות (ובכך להחליש את עוצמת ההתקפה שלו); או אפילו להיפטר מייד מהפרש הלבן באמצעות 18…ר:ו5. אחרי 19.צ-ז3 כבר היה צורך להתגונן מפני איום ישיר על ז7, ואנאנד עשה זאת על ידי 19…פ-ז6. אלא שעמדת הפרש השחור על הטור ז' אינה יציבה, דבר שהומחש על ידי קרלסן עם מסעו הבא, 20.ח4:

bview2

השאיפה היא להסיט את המלכה מ-ח5 ולהמשיך בקידום הרגלי לערוגה זו, כדי לסלק את הפרש מ-ז6, או לחילופין להביא את הרץ ל-ח6 – למשל לאחר 20…צ-ד7 21.ר-ח6 (תוקף פעם נוספת את ז7 ומגביר את הלחץ על עמדת השחור), ובמקרה של 21…ז:ח6 22.מה:ח6 הלבן יזכה בפרש המרותק על הטור ז' על ידי ח5 ויחזיר לעצמו את הכלי עם עדיפות ניכרת.

לרשות השחור עמד כאן רעיון הגנתי מבריק עם 20…מ-ח8!! (המסיט את המלך מהטור בו ניצב הצריח הלבן כדי להימנע מריתוקים למיניהם) – המסע הזה נראה במבט ראשון אבסורדי, כיוון שהוא גורם לכאורה לאובדן מיידי של הפרש בשל 21.צ:ז6 (ולא ניתן להכות בחזרה את הצריח בשל ריתוק הרגלי השחור לאורך הטור ח'), אלא שלשחור יש בתשובה 21…מה-ו7! עם ריתוק אלכסוני של הצריח הלבן. כדי לוודא שהרעיון הזה אכן עובד צריך לחשב מספר תשובות אפשריות של הלבן (כגון 22.פ:ז7, כפי שממחישה ההסתעפות בלוח החי), אבל כולן מובילות פחות או יותר לשוויון.

אנאנד החמיץ את הרעיון האנטי-אינטואיטיבי הזה ובמקום זאת החליט לעשות מה שנמנע ממנו שני מסעים קודם לכן ולהיפטר מהפרש הלבן החזק על ידי 20…ר:ו5 – אלא שהנסיבות כבר היו פחות נוחות לכך. אחרי 21.ז:ו5 (עם איום על הפרש ב-ז6) 21…פ-ו4 (21…פ-ו8 היה אפשרי, אבל מוביל לעמדה פסיבית מאוד) 22.ר:ו4 ה:ו4 ניתן לומר שהגל הראשון של התקפת הלבן נבלם והוא לא ינחית מט ישיר, אבל השחור שילם על כך מחיר עמדתי המאפשר גל התקפה שני. הדבר בולט במיוחד לאחר המסע 24.צ-ה6:

bview3

הלבן שולט בטור הפחות ה', לצריח שלו משלט חזק על ה6, ולשחור שתי חולשות רגלים – רגלי  מבודד על ו4 ורגלי אחורי על ב6. אנאנד שיחק 24…צ(א)-ב8 שכנראה היה אי-דיוק נוסף – מטרת המסע היא לתמוך ברגלי (החלש, כאמור) על ב6 כדי שיוכל להפעיל את המלכה, אלא שאחרי 25.צ-ג4! עם הרעיון להביא את הצריח ל-ה4 ולהכפיל צריחים בטור ה' (וכן איומים פוטנציאליים על הרגלי החלש השני, ב-ו4) עמדת השחור הפכה לקריטית. כפי שאנאנד ציין במסיבת העיתונאים, הוא היה צריך כנראה לשחק במקום זאת 24…ח6, כשהמטרה היא להגיב על 25.צ-ג4 ב-25…צ-ד4 וכך "לחסום" את הצריח הלבן לאורך השורה הרביעית. חשיבות המסע …ח6 היא שהשחור לא יספוג באופן כזה מט על ידי צ-ה8 כשהצריח שלו יעזוב את השורה האחורית.

לאחר הכפלת הצריחים הלבנים על הטור ה', חדירת צריח לבן ל-ה7 הפכה לאיום חזק מאוד. אנאנד הפגין שוב תושייה טקטית כשהצליח להשיג משחק נגדי מסויים ולהתגונן מפני האיומים המיידיים: המסע 25…מה-ד7 "איים" בחילופי מלכות על ידי …מה-ד1+ כדי להקל את הלחץ, וכשהלבן מנע זאת עם 26.מ-ח2, יצר מספר איומים לאורך האלכסון ח2-ב8 הקשורים בהבאת המלכה השחורה ל-ד6 ומתן שח עקיף על ידי הזזת הרגלי ו'. אבל מצב השחור נותר קשה, ובעקבות המסע 34.ז3 של הלבן הגיע רגע קריטי:

bview4

בשל עמדת הצריח החזקה על ה7, ללבן איום של מה-ב7 (עם התקפה על ז7 ועמדת המלך השחור) שלא קל להתגונן מפניו. 34…צ-ב8, למשל, יפסיד ל-35.מה-ג4+ ובעקבותיו 36.מה-ו7 עם איומי מט קטלניים. 34…מה-ב8 הוא מסע פסיבי שמאפשר ללבן פשוט ללכוד את הרגלי על ו3 עם יוזמה מתמשכת. המסע הטוב ביותר היה 34…מה-ד2! עם התקפה על הרגלי ב-ו2 המעניקה לשחור יוזמה נגדית מסויימת. גם כך הלבן נותר בעדיפות עם סיכויי ניצחון ברורים – הוא יכול, למשל, לזכות מייד ברגלי עם 35.מה-ג4+ ו-36.מה:ג5 (כשהמלכה הלבנה מגנה על שני הרגלים ב-ג2 ו-ו2); אבל כאן לשחור בהחלט היו נותרים סיכויים לתיקו והוא היה יכול להמשיך ולהיאבק.

ייתכן שאנאנד, שכבר היה (שוב) בדוחק זמן ונותרו לו דקות ספורות בלבד כדי להשלים את 40 המסעים הראשונים שלו בשעתיים, נמנע מלשחק 34…מה-ד2 כי היה נדמה לו שהוא מפסיד לאחר 35.מה-ג4+ מ-ח8 36.מה-ו7! מה:ו2+ (36…צ:ו7 37.צ-ה8+ ומט) 37.מ-ח3 מה-ו1+ 38.מ-ז4. אלא שהשחור ניצל כאן על ידי 38… ח5+!! 39.מה:ח5+ (39.מ:ח5?? מפסיד את המלכה ל-39…צ:ו7, כי כבר אין מט על ה8 בעקבות פינוי הערוגה ח7 למלך השחור) 39…מ-ז8 40.מה-ז6 (עם איום מט על ז7 שנראה מכריע במבט שטחי) 40…מה-ג4+! 41.מ-ח5 (או 41.מ:ו3 מה-ו1+ 42.מ-ז4 מה-ד1+ עם שח נצחי – המלך הלבן אינו יכול להגיע אל הטור ה' כי אז יפסיד בשח את הצריח על ה7) 41…צ-ו7 וללבן אין ברירה אלא להסתפק בתיקו עם חזרה על מסעים עם 42.צ-ה8+ צ-ו8 43.צ-ה7 וכו', אחרת הרגלי השחור על ו3 שקרוב להכתרה יהפוך פתאום לקטלני.

מכל מקום, תחת לחץ הולך ונמשך (כבר כ-20 מסעים), אנאנד נשבר בנקודה זו ושיחק 34…ח5??, מסע שאינו עושה דבר כנגד האיום של מה-ב7; אולי אנאנד החמיץ את האיום הזה כיוון שהוא נוצר כביכול "במקרה"  – כשהמלכה הלבנה התייצבה על ה4 מסע קודם לכן כתוצאה מחילוף צריחים שיזם השחור. קרלסן אכן שיחק 35.מה-ב7 ואנאנד נכנע מייד, כיוון שאין לו כל דרך להגן על ז7 ולמנוע מט מהיר מלבד הקרבת המלכה תמורת הצריח על ה7, דבר שיותיר אותו בגירעון חומרי מכריע.

***********

פתיחה לא טובה של הדו-קרב עבור אנאנד, אם כי הוא יכול לשאוב עידוד מסויים מהאופן בו הצליח להחזיק מעמד תחת הלחץ במשחק הראשון ולהימנע מהפסד בלבן. בכל אופן, ברור שכדי שיוכל לחזור משהו מהותי יהיה חייב להשתנות בדינמיקה של המשחקים.

קרלסן-אנאנד II: זה מתחיל
קרלסן-אנאנד II, משחקים 4-3: אנאנד מכה בחזרה

תגובות

  • שמעון כסאח

    במשחק השני זה לא היה קרלסן זה היה קפאבלנקה מחופש לקרלסן.

  • דוד

    וואו... איזה דו קרב לאחרונה היה מלא בתוכן כמו זה, כשאחרי 3 משחקים הושגו כבר 2 הכרעות

    • אייל סגל

      באנאנד-טופלוב 2010 הוכרעו 3 מה-4 הראשונים. בכלל, זה די נפוץ בדינמיקה של דו-קרבות שמשחק מכריע גורר אחריו מייד עוד אחד כזה - כך בעצם היה גם בשנה הקודמת (רק שאז שניהם הוכרעו באותו כיוון...) ובאנאנד-גלפנד אחרי סידרה של תיקו.

      אתמול קרה לקרלסן מה שלרוב הוא מצליח יפה מאוד להימנע ממנו - במקום לסטות מהתיאוריה בשלב מוקדם ולהכריח את היריב שלו למצוא מולו על גבי הלוח מסע אחרי מסע (כמו שקרה במשחק השני, שבו הוא ניצח), הוא נפל להכנה פתיחה עמוקה מאוד בהסתעפות ראשית למדי, טקטית מאוד, וסופר-מנותחת (עד המסע ה-19 הם חזרו על ארוניאן-אדמס משנה שעברה, כשבמסע ה-20 אנאנד מצא שיפור; במסע ה-26[!] הם חזרו על תומשבסקי-ריאזנצב מאליפות רוסיה 2008, בהבדל יחיד שהרגלי ח' הלבן על ח2 במקום ח3). לפי מה שנאמר במסיבת העיתונאים, כששאלו את אנאנד עד איפוא הגיעה ההכנה הביתית שלו, נראה שבערך עד המסע ה-25 קרלסן היה צריך לשחק לא נגדו אלא נגד המחשב שלו.

      • דוד

        אי לא חוכמה... (סתם) יש לי תחושה שנראה כאן שחזור לדו-קרב המועמדים בין פישר לפטרוסיאן, כשכולם יודעים מה קרה אחרי שהאחרון השווה ל 1-1 (אני צריך לעמוד בהימור שלי שייגמר +4 לקרלסן)

        • אייל סגל

          מצב התחזית שלך לפחות עדיף כרגע על זו של נפתלי, שהבטיח שאנאנד לא יכול לנצח מול קרלסן אף משחק... (אלא אם הוא ניסה לנחס)

          • איציק

            :-)
            כתבתי לנפתלי שהוא מנסה לנאחס, אבל זה היה בדה-באזר גירסה 1.0 ;)
            כעובדה, נפתלי הצליח...
            השאלה היא איך קרלסון יגיב, זו הרי הפעם הראשונה שהוא מפסיד בגמר הקרב על הכתר.

            • שמעון כסאח

              אני רואה שאתה מתעקש לקרוא לו קרלסון :)

            • איציק

              אני לא מתעקש, זה רפלקס מותנה שאני מנסה להפטר ממנו. לפעמים מצליח ולפעמים... :-(

  • שמעון כסאח

    הכנה לקויה של קרלסן, את החלק הראשון של הנוסח הוא שיחק נגד גלפנד(שבחר 10. ב5 מייד במקום 10. א3), השיפור לארוניאן-אדמס במסע ה20, ו3 במקום מהה2, לא מצריך אפילו מאמץ, מספיק שאנאנד או מי מעוזריו לחצו על כפתור "Add Kibitzer" בצ'סבייס וקיבלו את המסע מייד.

    קרלסן היה חייב להכיר את זה ולא להיכנס להסתעפות הזו, אך מכיוון שחשב על 16. .. פה4 כחצי שעה בקירוב קרוב לוודאי שלא היה מודע אליו.

    אבל אולי מעז יצא מתוק(תלוי כמובן איך מסתכלים על זה), אם קרלסן יתחיל להקפיד על הכנות הפתיחה שלו, אז ...

  • אילן

    איזה יופי של תחרות יש לנו!
    (ואיזה עיצוב נוראי של דה-באזר)

    במשחק השני, מסע 34...ח5, קספרוב צייץ שלמעשה, אולי זה משגה לקרוא למסע משגה, כי וישי חסך מעצמו ייסורים ושמר כוחות להמשך הדו קרב (בדיעבד, צדק) https://twitter.com/Kasparov63/status/531568521227280384

    המשחק השלישי מדהים כשהוא מראה את כוחה של ההכנה הביתית לעומת משחק מעולה והוא בעצם ממחיש בדיוק את הסיבה שבעטיה קרלסן מנסה תמיד לברוח מהתיאוריה. כנראה שקרלסן יצטרך לעבוד קצת יותר על הפתיחות שלו, על אף שזה נוטל משהו מיופיו של המשחק, למרות שאין לזלזל גם במסעים הטובים שמצא אננד (ללא דוחק זמן), לאחר ההכנה (עד מה-ב6 כפי שאמר במסיבת העתונאים). שורט צייץ על זה: This is exactly the sort of chess I dislike playing. It has more to do with homework and memory than innate ability

  • אורי בלאס

    אני חושב שזכרון הוא אחד היכולות המולדות שרלבנטיות לשחמט כך שאני לא מסכים עם מה שכתב שורט

    It has more to do with homework and memory than innate ability

    אני גם לא מסכים שקספרוב בדיעבד צדק כי יכול להיות שבלי הטעות 34...ח5 במשחק השני אנאנד היה גם מחלץ תיקו במשחק השני וגם מנצח בשלישי.

  • אייל סגל

    אין ספק שההכנה של קרלסן להסתעפות הספציפית הזו בגמביט המלכה היתה לקויה מאוד - אבל מעבר לכך, אני חושב שעשה שגיאה אסטרטגית עקרונית שנכנס אליה בכלל. מדובר במערך שהוא מסוכן מאוד לשחור מבחינה עמדתית (בגלל שהרגלי הלבן על ג7 כל כך חזק) וגם אם במשחק מושלם הוא יכול להחזיק מעמד, כל אי-דיוק יכול להרוג אותו.

    הכוח של קרלסן בפתיחות - שנוטים לא להעריך אותו מספיק - הוא לא בניתוח עמוק במיוחד של הסתעפויות כפויות או אפילו בחידושים תיאורטיים ספציפיים בכלל, אלא ביכולת שלו להשיג עמדות שנוחות לסגנון שלו כמעט מכל פתיחה, ותוך כדי כך לא לאפשר ליריבים שלו "לחיות" נגדו הרבה זמן על ההכנה הביתית שלהם.

  • אייל סגל

    טוב, היום היה המשחק הכי פחות דרמטי בדו-קרב עד כה עם תיקו ללא אירועים מיוחדים. קרלסן, בלבן, ניסה לפתח לחץ עמדתי אבל לא נראה שממש הצליח או שאנאנד היה בסכנה בנקודה כלשהי. 2-2 בתום ארבעת המשחקים הראשונים - כמו בשנה שעברה, אבל עם דינמיקה שונה של מהלך המשחקים עד כה.

  • נפתלי

    וואו...לא תיארתי לעצמי שאנאנד מסוגל...

    אבל כל הכבוד לו...ועדיין אני מצפה לפישר-פטרוסיאן 1971...

    וברכות על העיצוב החדש!

  • נפתלי

    ודרך אגב,בקשר לעוזרים של אנאנד,דבר ידוע הוא שהמטבח הפולני הוא מס' 1....

  • אייל סגל

    היה רגע קצת מצחיק במסיבת העיתונאים כשקרלסן (בהקשר למשחק של אתמול) נשאל על אותו משחק של תומשבסקי שהזכרתי בתגובה 2, ואמר משהו כמו: I worry about my own games, Tomashevsky can worry about his.

    אגב - התגובות לשני הפוסטים הקודמים, שנעלמו אתמול, חזרו עכשיו.

Comments are closed.