על טעויות

ראיון חושפני בעקבות משחק בטורניר לונדון

ראיונות שמעניקים שחקני שחמט אחרי משחקים הם הרבה פעמים מעניינים, בעיקר כאשר הם דנים במהלך המשחק בדרגה כזו או אחרת של פירוט, כיוון שניתן לשמוע בהם גירסה "לא ערוכה" וטרייה יחסית של מחשבות והתרשמויות – בפרט אם לא היה לשחקנים עדיין זמן לנתח את המשחק בעזרת מחשב, דבר שיכול להשפיע מאוד על האופן בו הם מעריכים ושופטים מסעים שעשו או החלטות שקיבלו במהלך המשחק.

דוגמה לכך היא הראיון עם קרמניק ואדמס לאחר המשחק ביניהם בסיבוב השלישי של טורניר לונדון (LCC – London Chess Classic) שנערך לאחרונה. זאת בפרט משום שהיו במשחק זה לא מעט טעויות בשלבים קריטיים, והערות שונות של השחקנים יכולות לשפוך אור על הסיבות לטעויות אלה, או ההיגיון הפנימי שלהן.

 

המשחק התנהל בהסתעפות חומת ברלין הפופולרית, שהופיעה שלוש פעמים בדו-קרב האחרון בין קרלסן לאנאנד וארבע פעמים בטורניר לונדון עצמו. קרמניק, כידוע, הוא מי שהוציא להסתעפות הזו את המוניטין הסופר-סולידי שלה כנשק הגנתי כנגד 1.ה4 בדו-קרב שלו נגד קספרוב ב-2000 (שהתקיים גם הוא בלונדון).

עד למסע 14.ז3 השניים עקבו אחרי הסתעפות אופנתית מאוד, ששוחקה לאחרונה בלא מעט מפגשי צמרת כולל המשחק השביעי בדו-קרב בין קרלסן לאנאנד. השחור נהג להמשיך 14…ר:ז5, אבל קרמניק הציג חידוש עם 14…ר-ג4 (התוקף את הצריח על ו1 ומסיט את הרץ מערוגה בה הלבן יכול להחליף אותו עם הפרש ב-ז5, כך שהלבן חייב להגן על הפרש הזה כאשר הוא מותקף במסע הבא פעם שנייה באמצעות 15…צ-ז6) והשווה בקלות יחסית. במסע ה-25, היה יכול פחות או יותר לכפות תיקו עם …פ-ג6 התוקף את הרגלי הלבן על ה5, ואם 26.צ-ד5 כדי להגן על הרגלי הזה יבוא 26…פ-ב4 (התוקף את הצריח) 27.צ-ד2 (27.צ:ג5?? פ-ד3 עם התקפה בו-זמנית על הצריח והרץ הלבנים) 27…פ-ג6 ותיקו בחזרה על המסעים.

אבל לקרמניק כבר היו בנקודה זו שאיפות ליותר מתיקו, והוא בחר לשחק באופן אגרסיבי יותר – במסעים 26-25 תימרן את הצריח שלו ל-א3, ובעקבות זאת החל לקדם את הרגלי א', כדי להפעיל לחץ על אגף המלכה של הלבן. אלא שהדבר גם הרחיק את הצריח השחור מהגנת הרגלים שלו, והוביל לסיום צריחים חריף למדי עם אפשרויות טקטיות רבות לשני הצדדים – באופן אוביקטיבי כנראה עדיין תיקו, אבל כזה שהסיכויים לטעות בו ולהפסיד גדולים יותר; וכפי שהסתבר, גדולים במיוחד עבור השחור.

לאחר המסע 34.צ-ב3 התקבלה העמדה הבאה:

bview1

עד לנקודה זו קרמניק שיחק במהירות רבה יותר מאדמס וצבר יתרון משמעותי על השעון, אבל למסע ה-34 שלו הקדיש לא פחות מ-46 דקות, דבר שהיה קשור כנראה גם במורכבות העמדה וגם בכך שבנקודה זו כבר לא היה החלטי ביחס לשאלה האם עליו לשחק על ניצחון או על תיקו.

בראיון אחרי המשחק – החל מ-2:05 בוידאו למעלה, במשך כשלוש וחצי דקות – קרמניק מזכיר לא פחות מחמישה מסעים אלטרנטיביים ששקל בשלב זה (בנוסף למסע ששיחק לבסוף, גם …מ-ה6, ג6, ז5 ו-צ-ז1), חלקם מתאימים יותר למשחק על ניצחון וחלקם למשחק על תיקו. חלק מההסתעפויות שהוא מזכיר ארוכות מאוד – לעתים הן נמשכות אל מעבר למסע ה-50, כיוון שחישב את התוצאות של סיומי רגלים המתקבלים בעקבות חילוף הצריחים. יש לזכור בהקשר זה כי פישוט העמדה לסיום רגלים באמצעות חילוף כלים הוא תמיד מחייב מאוד, כיוון שסיומי רגלים פשוטים יותר מסיומים אחרים, והאפשרויות בהם נוטות להיות כפויות באופן "מתימטי" ממש, כך שאינם מותירים מקום לתקן טעויות. (בנקודה מסויימת בשיחה, קרמניק מזכיר את המשחק שלו נגד גרישצ'וק בסיבוב העשירי של תחרות המועמדים בשנה שעברה – גם בהגנת ברלין – בו גרישצ'וק החליף כלים בעמדה שווה ופישט לכדי סיום רגלים שהיה אבוד עבורו.)

הדבר המעניין הוא שנראה כי המסע שקרמניק שיחק לבסוף, 34…ב6, לא היה דווקא זה שהקדיש לו את המחשבה הרבה (או, מכל מקום, השיטתית) ביותר. הוא מדבר בפירוט רב – החל מ-6:05, במשך כשתי דקות – על סיום הרגלים שהיה מתקבל לאחר 35.צ-ד3 צ:ד3 36.מ:ד3 ג5 והאם השחור יכול לנצח בו; אבל מודה שלא חשב כלל על המסע אותו שיחק למעשה אדמס, 35.ב5. מסתבר, אם כך, ששלושת רבעי השעה אותן הקדיש קרמניק למסעו ה-34 היו מבוזבזות כמעט לחלוטין, כיוון שלא הצליח לחזות את התשובה המיידית של יריבו למסע שביצע לבסוף, והיה צריך להתחיל לחשוב על העמדה מחדש. (אחת הנקודות החשובות של המסע 35.ב5, למשל, היא שהוא מונע מהשחור לתמוך ברגלי ד4 שלו על-ידי …ג5, כמו באותה הסתעפות עם 35.צ-ד3 אותה הזכיר קרמניק, כיוון שכעת ניתן להכות את הרגלי ג' השחור דרך הילוכו.)

ניצול לא יעיל כזה של זמן חשיבה מזכיר תופעה שתוארה בספרו הידוע של אלכסנדר קוטוב "חשוב כמו רב אמן", כאשר לאחר חשיבה ממושכת על מסע מסויים ושקילת מספר אפשרויות אלטרנטיביות שאף אחת מהן אינה משביעת רצון מבחינת השחקן, הוא נכנס ללחץ בגלל הזמן הרב שביזבז כבר, ומבצע לבסוף מסע אחר, שלמעשה כמעט ולא הקדיש לו מחשבה כלל.

מכל מקום, המשחק נמשך 35…צ-ז1 (תוקף את הרגלי הלבן על ז4) 36.צ-ז3 והגיע לעמדה הבאה:

bview2

הלבן מגן על הרגלי תוך שהוא מציע חילוף צריחים ומעבר לסיום רגלים, וכאן היה ניתן לראות בניתוח שלאחר המשחק דבר מדהים למדי: אותו קרמניק, שקודם לכן הדגים הסתעפויות מפורטות ביותר של סיומי רגלים היפותטיים, נמנע מלחשב באופן יסודי מה קורה בסיום הרגלים הזה פשוט כי "נראה לו מפחיד" כפי שהוא אומר במפורש ב-10:20, למרות שלמעשה – כפי שלורנס טרנט מסביר לו וכפי שהוא מבין בעצמו תוך כדי הניתוח – לשחור יש תיקו עם משחק מדוייק (וקרמניק אומר כי בנקודה זו כבר הבין שעליו להסתפק בתיקו).

(ניתן להבטיח את התיקו, למשל, עם 36…צ:ז3 37.ו:ז3 ז5 – מסע היכול להיראות "מפחיד" מבחינת השחור כיוון שהוא מחליש את הערוגה ו5 – 38.מ:ד4 מ-ד7!; הרעיון הבסיסי הוא שהשחור יוכל תמיד להגיב על מ-ה4 ב-…מ-ה6, כדי למנוע חדירה של המלך הלבן דרך ו5, כפי שממחישה ההסתעפות המלאה בלוח החי. הסתעפות נוספת אותה ניתן לראות בלוח החי, שקרמניק עצמו הזכיר ותוך כדי הניתוח הבין כי גם היא מובילה לתיקו, מתחילה ב-37…מ-ה6.)

זוהי דוגמה ברורה לכך שלעתים אינטואיציה אינה יכולה להחליף חישוב מדוייק; ייתכן שחוסר נכונותו של קרמניק לחשב באופן רציני את סיום הרגלים הזה היה קשור בתחושת חוסר הנוחות שנבעה מכך שהוא צריך להילחם כאן על תיקו, בעוד שסיומי הרגלים הקודמים אותם חישב באופן מפורט היו כאלה בהם הרגיש כי יש לו סיכויי ניצחון ותיקו הוא האפשרות הגרועה ביותר.

בעקבות חוסר נכונותו של קרמניק להחליף צריחים ולהיכנס לסיום רגלים עמדתו הידרדרה במהירות, ולאחר מסעו ה-39:

bview3

אדמס היה יכול לזכות עם 40.ו6! המאיים בתימרון צ-ח3-ח7 (או ח8-ו8), עם זכייה ברגלי השחור על ו7 והכתרת הרגלי ו' הלבן. הסתעפות מפתח היא 40…ד3 41.צ:ד3 צ:ז4 (כעת ניתן להגיב ל-צ-ח3 ב…צ-ח4, החוסם את הטור ח') 42.ה6+! (ניצול הרגלי הקדמי השני של הלבן) 42…ו:ה6 43.מ-ה5+ מ-ה8 44.מ:ה6 צ-ה4+ 45.מ-ו5 צ:ג4 46.מ-ז6, והמלך הלבן משתמש ברגלי השחור על ז5 כמגן מפני התראות שח על-ידי הצריח השחור; בהמשך יבוא מ-ז7, צ-ה3+, ואת התקדמות הרגלי ו' לעבר ההכתרה ניתן לעצור רק באמצעות הקרבת הצריח.

אדמס, לפי מה שאמר לאחר המשחק, ראה את המסע הזה, אבל כיוון שנותר לו זמן די מועט (כשבע דקות) להשלים 40 מסעים העדיף לעשות מסע שנראה לו פחות מחייב – 40.ג5? – והשמיט את היתרון; לאחר 40…ב:ג5 41.מ:ג5 צ-ה4 42.מ-ד5 צ-ה3! (מסע שאותו אדמס החמיץ; כנראה ציפה רק ל-42…צ-ו4? ואז 43.ו6! עדיין זוכה) קרמניק הרויח טמפו חשוב להגנה, וכשמספר מסעים מאוחר יותר אדמס שיחק 47.ו6 המסע כבר לא היה מסוכן, והמשחק הסתיים בתיקו.

מעבר לעצם הטעות בחישוב, משהו שאמר אדמס ("זה היה מסע 40" ב-14:38) רומז לתופעה מוכרת, המכונה לעתים "קללת המסע ה-40" – האחוז הגבוה במיוחד של טעויות המתרחשות דווקא במסע הזה. במשחקים קלאסיים יש לו מעמד מיוחד, כיוון שהוא מסמן את ביקורת הזמן הראשונה (כלומר, השחקנים צריכים להשלים 40 מסעים תוך פרק זמן מסויים – בטורניר בלונדון תוך שעתיים). דבר זה גורם לכך שלעתים קרובות השחקנים נמצאים בדוחק זמן כאשר הם מגיעים אליו, אבל מעבר לכך – הם נמצאים במצב פסיכולוגי שאינו מעודד קבלת החלטות טובה. הנטייה הטבעית היא להימנע מקבלת החלטה מחייבת דווקא במסע הזה ולחכות לאחר ביקורת הזמן, כשיתווסף עוד זמן על השעון (מה שמסמן מעין שלב חדש במשחק) ויהיה נוח יותר לחשוב; אלא שלעתים – כמו במקרה הנוכחי עבור אדמס – דווקא המסע הזה מתגלה כקריטי.

אדמס, אגב, אומר בהקשר זה (בסביבות 14:50) דבר מעניין נוסף – שהדקות הספורות שנותרו לו לעשות את המסע ה-40 היו במובן מסויים גם פחות מדי וגם יותר מדי זמן. אם היו לו נותרות לו שניות ספורות בלבד, כלומר כמעט אפס זמן לחשוב, היה מן הסתם משחק ו6; לעומת זאת, הדקות שהיו לו איפשרו לו לחשוב די זמן כדי להירתע מלעשות את המסע, אבל לא מספיק כדי לנתח את העמדה באופן יסודי באמת.

אם לסכם – מתוך הדברים שאמרו קרמניק ואדמס, הסיבות המסייעות שעולות לטעויות שעשו הן ניצול זמן לא יעיל, בעיקר מבחינת אי-הקדשת תשומת לב מספיקה למסע שנבחר לבסוף; הסתמכות יתר על אינטואיציה במקום על חישוב מדוייק של הסתעפות מפתח; היסוס באשר לתוצאה אליה חותרים (ניצחון או תיקו); וחוסר רצון לקבל החלטה מחייבת במסע ה-40.

[בהקשר לנושא הפסיכולוגיה של הטעויות, בזמן הדו-קרב האחרון על אליפות העולם פורסם מאמר מעניין של ולאד טקצ'ייב בעקבות העיוורון ההדדי הדרמטי במשחק השישי; טקצ'ייב מצידו מזכיר מאמר קלאסי בנושא מ-1928 מאת השחקן הרוסי אלכסנדר אילין ז'נבסקי – ניתן למצוא תרגום לאנגלית שלו כאן.]

**********

הטורניר השלם, אגב, התקיים השנה במתכונת מיניאטורית של חמישה סיבובים בסך הכל (טורנירי צמרת עם שישה משתתפים נמשכים בדרך כלל עשרה סיבובים – כלומר, כולם משחקים נגד כולם פעמיים ולא רק פעם אחת – כמו בגביע סינקפילד, למשל). אף שחקן לא זכה ביותר ממשחק אחד ושלושה סיימו בצמרת עם אותו מספר נקודות – אנאנד, קרמניק וגירי. אנאנד זכה בזכות שובר שוויון עדיף, כיוון שהניצחון שלו הושג בשחור ואלה של קרמניק וגירי בלבן.

אנאנד מסיים איפוא את השנה הנוכחית עם זכייה בשלושה טורנירים קלאסיים (ביחד עם תחרות המועמדים ובילבאו) – לעומת שניים בסך הכל (לינארס 2008 ובאדן באדן 2013) בהם זכה לכל אורך קדנציית שש השנים שלו כאלוף העולם. קרואנה, לעומת זאת, במקום אחרון וללא ניצחון, ממשיך לא להרשים כמו בטורניר הגרנד פרי האחרון שלו.

קרלסן-אנאנד II, משחק 11: קרלסן מגן על התואר
2014: סיכום

תגובות

  • דוד

    סליחה מראש על תגובה רדודה לפוסט מעמיק (עדיין לא חישבנתי את סיום הרגלים הזה): היה מבאס, אני חייב להודות שכל פעם שאני רואה את קרמניק משחק את הברלין בא לי שהוא יפסיד

    • אייל סגל

      בסיבוב הרביעי של הטורניר, שהיה למחרת, נקמורה (ששיחק 1.ד4 וניצח את אדמס) נשאל אחרי המשחק אם הברלין חיסלה את 1.ה4 ברמות הגבוהות ואמר: Either you think Kramnik’s a genius or you think he’s ruined chess (לא שברור לי למה האפשרויות האלה מוציאות אחת את השנייה). בסיבוב החמישי, בשחור נגד קרואנה, הוא שיחק בעצמו ברלין…

      https://www.youtube.com/watch?v=iBOHBGyONXc&t=12m57s

      • דוד

        חשוב לציין שלעיתים (נדירות) הפתיחה מובילה למשחק חריף, בגלל שהלבן מנסה בכוח לנצח. המשחקים הכי יפים שאני יודע עליהם: 1. המשחק ה-4 בדו קרב שנה שעברה,
        2. מומלץ, הניצחון של אדמס על קרואנה בטורניר דורטמונד לפני שנתיים. אגב אם אני לא טועה קרואנה למד את הטעויות שעשה באותו משחק וניצח אותו בברלין במשחק הבא שהיה ביניהם.

        • אייל סגל

          הניצחון של אדמס על קרואנה באמת יפה - הוא מדורטמונד של שנה שעברה; קרואנה נקם בו בדורטמונד השנה במשחק שגם היה יפה, אבל מטיפוס אחר - כתבתי עליו בפוסט קודם. לגבי המשחק מהדו-קרב של שנה שעברה הייתי אומר שאנאנד פשוט שיחק גרוע בפתיחה והכניס את עצמו לבור שאז היה צריך להפגין משחק וירטואוזי כדי להיחלץ ממנו.

  • שמוליק

    "ניצול לא יעיל כזה של זמן חשיבה מזכיר תופעה שתוארה בספרו הידוע של אלכסנדר קוטוב "חשוב כמו רב אמן", כאשר לאחר חשיבה ממושכת על מסע מסויים ושקילת מספר אפשרויות אלטרנטיביות שאף אחת מהן אינה משביעת רצון מבחינת השחקן, הוא נכנס ללחץ בגלל הזמן הרב שביזבז כבר, ומבצע לבסוף מסע אחר, שלמעשה כמעט ולא הקדיש לו מחשבה כלל."

    נשמע מוכר ...

  • גיל

    מה שיפה זה שבניגוד לרוב ענפי הספורט השחקנים בשחמט מנתחים את המשחק ביחד בהרבה מקרים ועונים לשאלות במשך זמן ארוך. אולי כמו שציינת פעם שבמידה רבה היריבים שלהם הם היחידים שיכולים להבין אותם וגם שהם גילדה יחסית מצומצמת ברמות הללו. זה כמו שבטניס יהיה טורניר של רק 10 או 20 הגדולים כל פעם.

  • יהודה.א.

    נפלא, כרגיל. תודה.

    • צור שפי

      +1

    • D! פה

      אכן, תודה

  • נפתלי

    לילה טוב מגיור שבהונגריה....

    אולי החזרה לביקורת זמן אחת דווקא תשפר איכויות... האולימפיאדה כאן (עד גיל 16) שוחקה בקצב ה"ישן" של שעה וחצי+30 לכל המשחק, ולפחות מבחינת הנבחרת שלנו זה היה לא רע בכלל... ובהזדמנות זו אפשר להזכיר את ההישג המכובד (5-10) של הנבחרת הצעירה... לא בכל אולימפיאדה מגיעים להישג כזה

    • אייל סגל

      ואל תשכח את רחובות שסיימו במקום ה-28 - בשביל מדינה בסדר הגודל שלהם זה גם הישג לא רע...

      • נפתלי

        נבחרת ישראל לקחה גם את טורניר הכדורגל שהתקיים ביום החופשי...(0-1 בגמר מול אוקראינה)

    • שמוליק

      נפתלי , אתה חסר לנו בתחרות בת"א .
      חניך שלי הצליח "לגנוב" מירון ניצחון בסיום צריחים של שניים ( ו,ז ) כנגד אחד ( ח' ) . הסברתי לו שעוד כמה שנים זה לא יצליח לו כנגד אותו היריב ...

  • Zak

    מרתק! (כרגיל הייתי אומר...) מדהים לגלות כזה עומק בעמדה "פשוטה" לכאורה. מדהים גם שקרמניק פספס מסע כמו 35.ב5, שהוא בהחלט תגובה מתבקשת ובולטת לעין.

Comments are closed.