קריירת הטורנירים של קרלסן בפרספקטיבה היסטורית

היכן היא עומדת כיום בהשוואה לשחקנים הגדולים של הדור הקודם, לבני גילו, ולקספרוב

ביום שני האחרון החלה בבאדן באדן תחרות מהסוג הידוע כ"טורניר על" (super tournament). משתתפים בה שמונה שחקנים: קרלסן, קרואנה, אנאנד וארוניאן מהטופ-10 (לפחות ברשימת הדירוג הרשמית האחרונה; נכון לעכשיו ארוניאן, שנמצא בתקופה לא טובה, צנח למקום ה-11 בדירוג החי), אדמס ובאקרו, גם הם שחקנים מהצמרת – אם כי הקצת פחות גבוהה, ושני שחקנים גרמנים מקומיים – ניידיץ' וברמידזה (הראשון מביניהם מהטופ-50); אלה העפילו לתחרות דרך טורניר קוואליפיקציה מיוחד שנערך בשנה שעברה על ידי הספונסר של התחרות והשתתפו בו  שחקני הנבחרת הגרמנית.

טורנירים כאלה (באורך זמן קלאסי, להבדיל משחמט מהיר ובליץ), המתנהלים בשיטת round-robin או "ליגה" – כלומר, כולם משחקים נגד כולם – הם במידה רבה חוט השידרה של השחמט המקצועני ברמות הגבוהות. הפורמט שלהם נחשב ככלל לכזה הבוחן את יכולתם של השחקנים באופן היסודי והרציני ביותר (בהשוואה לשיטת נוקאאוט או לשיטה השוויצרית בה מתנהלים טורנירים "פתוחים"), ומספר טורנירי העלית בפורמט הזה בו זוכה שחמטאי לאורך הקריירה שלו – אם בכלל – הוא אחד מסוגי ההישגים המרכזיים בהם הוא נמדד.

אפשר להשוות זאת במידה מסויימת לזכיות של טניסאים בטורנירי גרנד סלאם, אבל עם שני הבדלים בסיסיים חשובים. האחד הוא שבשחמט ישנו סבב אליפות עולם, והיוקרה הגדולה ביותר קשורה בסופו של דבר בתואר אלוף העולם – שאינו קיים בטניס. השני הוא שאין בשחמט סבב יציב כמו בטניס של טורנירים הנחשבים ל"ראשיים" – לא כל הטורנירים שומרים על אותה דרגת חוזק במהלך השנים, וישנם לא מעט הנעלמים לאחר מספר שנים (או שהם בכלל חד פעמיים), לעומת חדשים הצצים בדרך כלל במקומם. טורניר וייק אן זה שהסתיים לא מזמן ונערך השנה בפעם ה-77 הוא יוצא דופן מבחינה זו.

בהקשר זה, גם מושג "טורניר העל", למרות שמשתמשים בו הרבה, אינו מוגדר למעשה באופן מדוייק ומוסכם. יש אירועים שכולם יסכימו, מן הסתם, לגבי השתייכותם לקטגוריה הזו – כמו גביע סינקפילד האחרון, בו כל שישה המשתתפים היו מהטופ-10; אבל ישנם אירועים שהם גבוליים יותר מבחינה זו. אולי לכן גם הנתון המדוייק לגבי מספר הזכיות של שחקנים בטורנירים כאלה אינו ממש זמין.

באתר chess24 הופיע לאחרונה מאמר המציע קריטריונים ברורים למדידת הנתון הזה, וכך גם להשוואת הדומיננטיות של שחקנים בולטים בהיבט הזה של הקריירות שלהם. ההגדרה המוצעת שם לטורניר על היא: אירוע בין לאומי (להבדיל מאליפויות לאומיות) שמשתתפים בו לפחות שני שחקנים המדורגים בטופ-10 (בזמן הטורניר או בטווח של עד שנה ממנו); והייתי מוסיף לכך – ששאר השחקנים, או לפחות רובם הגדול, אינם חלשים מהם באופן קיצוני. אין ספק שיש כאלה שיראו את ההגדרה הזו כפתוחה או "ליברלית" מדי, אבל בסך הכל היא נראית לי סבירה למדי – היא משאירה בחוץ, למשל, טורנירים אליהם הוזמן שחקן אחד חזק במיוחד ל"קישוט", וכשעושים את הספירה מגלים שמספר מועט של שחקנים זכו, בסופו של דבר, במספר משמעותי של טורנירים כאלה.

עיתוי המאמר קשור בכך שזכייתו של קרלסן בוייק אן זה היא סמלית, מבחינה זו שהוא כבר קרוב מאוד להדביק במספר הזכיות הכולל שלו את אלה של השחקנים הגדולים בדור שקדם לו. למעשה, לאור כמה תיקונים שנראה לי כי צריך לעשות בספירה המוצגת שם, אפשר לומר שהוא הדביק אותם ממש (אם כי הדבר אינו סופי, כיוון שהם עוד פעילים). וייק אן זה 2015 הוא טורניר העל ה-22 בו זוכה קרלסן; בכך הוא משווה את מספר הזכיות של אנאנד וקרמניק, השחקנים הדומיננטיים ביותר בדור שפרץ לצמרת הגבוהה בסוף שנות ה-80 – תחילת ה-90. ההירארכיה של גדולת השחקנים באותו דור משתקפת גם במספר הזכיות של נציגים בולטים אחרים שלו – טופלוב 18; איבנצ'וק 17; גלפנד 15. מבין השחקנים הצעירים יותר, לארוניאן (שהוא כבר בתחילת שנות השלושים שלו) יש 11, ומבין השחקנים שהם בערך בגילו של קרלסן או צעירים ממנו (כלומר, בשנות העשרים המוקדמות), קרואנה (עם 7) וקריאקין (עם 5) הם בינתיים היחידים עם מספר זכיות משמעותי.

טורניר העל הראשון בו זכה קרלסן (בגיל 17) היה וייק אן זה 2008 – כלומר, לפני 7 שנים בדיוק. העובדה שמאז הספיק לזכות במספר זהה של טורנירים לזה שאנאנד וקרמניק זכו בו בלמעלה משני עשורים של קריירה בצמרת הגבוהה היא אינדיקציה טובה לכך שמדובר בשחקן מסדר גודל שונה בפרספקטיבה היסטורית, כזה שכדי לקבל את קנה המידה המתאים לו צריך להזכיר שם אחר – קספרוב. נתון הקריירה של קספרוב, המיתמר מעל כל אלה שהזכרתי עד כה, הוא זכייה ב-40 טורנירי על, וזאת במשך 24 שנים (בין 1981, כשהיה בן 18, ל-2005, כשהודיע על פרישה משחמט תחרותי). מתוכן, אגב, תשע הזכיות בלינארס – טורניר שבמשך כשני עשורים, מאז סוף שנות ה-80, נחשב לחזק וליוקרתי ביותר (וכונה "ווימבלדון של השחמט") – הן כנראה מקבץ הזכיות המרשים ביותר של שחקן בטורניר בודד. (לטעמי מרשים יותר מעשר הזכיות של קרמניק בדורטמונד, טורניר שבממוצע הוא בבירור פחות חזק.)

אם קרלסן ימשיך בקצב הזכיות הנוכחי שלו (בין שניים לארבעה טורנירים בשנה) ייתכן מאוד שבסופו של דבר ישיג ואף יעבור את המספר של קספרוב. עם זאת, נתון נוסף שכדאי לזכור כאן קשור בכך שקספרוב היה סלקטיבי מאוד ביחס לטורנירים שבחר להשתתף בהם (בנוסף לכך שבמהלך שנות ה-80 היה עסוק במשך כארבע שנים בעיקר בדו-קרבות מתישים עם קרפוב): הוא שיחק בסך הכל ב-50 טורנירי על במהלך הקריירה הבוגרת שלו, כך שהנתון המדהים ביותר לגביו בהקשר זה הוא למעשה 80% של זכיות. לקרלסן, השחקן היחיד בשני העשורים האחרונים שניתן בכלל להשוות אליו מבחינה זו, יש כ-65% זכיות (19 מתוך 29 טורנירים) מאז שביסס באופן שיטתי את הדומיננטיות שלו, בסוף 2009.

למטה מופיע פירוט הזכיות של השחקנים שהזכרתי, כשבכל שנה יש לינק לטבלה הסופית של הטורניר המדובר. בנוסף למה שכבר אמרתי לגבי הגדרת טורניר העל בה אני משתמש, היה צריך להכריע גם בשאלה איך להתייחס לשוברי שוויון. כאשר כמה שחקנים מסיימים בצמרת עם אותו מספר נקודות, לעתים פשוט מכריזים עליהם כזוכים משותפים בטורניר ולעתים משתמשים בשובר שוויון כלשהו (ידוע מראש, כמובן) כדי להכריע ביניהם ולהכריז על מנצח בודד. אין קונצנזוס ברור, בקרב חובבים וגם בקרב השחקנים עצמם, עד כמה צריך לקחת את שוברי השוויון הללו (שאינם אחידים בין הטורנירים השונים) ברצינות – כלומר, האם צריך להתייחס לשחקן שהפסיד בשובר שוויון כזה כאחד המנצחים בטורניר או לא. אני נוטה לחשוב שצריך לכבד את החלטות מארגני הטורנירים בהקשר זה, ולכן הלכתי גם כאן בעקבות אותו מאמר ולא ספרתי בין הזכיות מקרים של הפסדים בשוברי שוויון – אבל ציינתי אותם בסוף כל רשימה. כמו כן, ציינתי עבור כל שחקן כמה מהזכיות שלו הן משותפות או בשובר שוויון; ניתן לומר שככל שמספר הזכיות שאינן כאלה (מה שמכונה clear first) גדול יותר, הדבר מעניק מימד איכותי יותר לנתון הכולל.

עוד שתי הערות טכניות לגבי הספירה: ככלל החשבתי רק טורנירי round-robin, אבל חרגתי מכך בשני מקרים – אלה של התחרויות הבין-אזוריות שאנאנד וגלפנד זכו בהן ב-93, שהיו אמנם במתכונת שוויצרית אבל חזקות במיוחד ביחס למתכונת הזו (למעשה הפעם האחרונה בה נערכו תחרויות כאלה במסגרת סבב אליפות העולם). כמו כן, בטורנירים "מיניאטוריים" בני ארבעה שחקנים בלבד, לא ספרתי מקרים בהם שני שחקנים בצמרת סיימו עם אותו מספר נקודות, כך שלא היה clear first.

קספרוב – 40 טורנירים (11 במשותף או בשובר שוויון)

(אפשר לראות פירוט כאן)

קרלסן – 22 טורנירים (7 במשותף או בשובר שוויון)

וייק אן זה 08 (במשותף עם ארוניאן), 10, 13, 15

לונדון 09, 10, 12

פרל ספרינג (נאנג'ינג) 09, 10

באזנה 10, 11 (גבר בשובר שוויון על קריאקין)

בילבאו 11 (גבר בשובר שוויון על איבנצ'וק), 12 (גבר בשובר שוויון על קרואנה)

הטורניר לזכר טל 11 (גבר בשובר שוויון על ארוניאן), 12

גרנד פרי באקו 08 (במשותף עם וואנג יואה וגשימוב)

אירוסוויט (פורוס) 08

ביל 11

תחרות המועמדים 13 (גבר בשובר שוויון על קרמניק)

גביע סינקפילד 13

ציריך 14

הטורניר לזכר גשימוב 14

אנאנד – 22 טורנירים (9 במשותף או בשובר שוויון)

וייק אן זה 89 (במשותף עם ריבלי, ניקוליץ' וסאקס), 98 (במשותף עם קרמניק), 03, 04, 06 (במשותף עם טופלוב)

לינארס 98, 07, 08

מדריד 93 (במשותף עם קרמניק וטופלוב), 98

רג'יו אמיליה 91/92

הטורניר לזכר אליוכין 92 (במשותף עם גלפנד)

גרונינגן (בין-אזורית) 93 (במשותף עם אדמס)

דוס הרמאנאס 97 (גבר בשובר שוויון על קרמניק)

ביל 97

בלגרד 97 (במשותף עם איבנצ'וק)

טילבורג 98

אליפות העולם 07

באדן באדן 13

תחרות המועמדים 14

בילבאו 14

לונדון 14 (גבר בשובר שוויון על קרמניק וגירי)

[לא נספרו – דורטמונד 96, 00 (הפסיד בשוברי שוויון לקרמניק), 04 (בגלל פורמט ששילב נוק-אאוט ומשחקים מהירים)]

קרמניק – 22 טורנירים (12 במשותף או בשובר שוויון)

דורטמונד 95, 96 (גבר בשובר שוויון על אנאנד), 97, 98 (גבר בשובר שוויון על אדמס וסבידלר), 00 (גבר בשובר שוויון על אנאנד), 01 (גבר בשובר שוויון על טופלוב), 06 (גבר בשובר שוויון על סבידלר), 07, 09, 11

לינארס 00 (במשותף עם קספרוב), 04

הטורניר לזכר טל 07, 09

מדריד 93 (במשותף עם אנאנד וטופלוב)

הורגן 95 (במשותף עם איבנצ'וק)

בלגרד 95 (במשותף עם גלפנד)

דוס הרמאנאס 96 (גבר בשובר שוויון על טופלוב)

טילבורג 97 (במשותף עם קספרוב וסבידלר)

וייק אן זה 98 (במשותף עם אנאנד)

בילבאו 10

לונדון 11

[לא נספרו – דוס הרמאנאס 97 (הפסיד בשובר שוויון לאנאנד); לינארס 03 (הפסיד בשובר שוויון ללקו); תחרות המועמדים 13 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן)]

טופלוב – 18 טורנירים (9 במשותף או בשובר שוויון)

מדריד 93 (במשותף עם אנאנד וקרמניק), 96 (במשותף עם אילסקאס), 97 (במשותף עם שירוב)

MTel (סופיה) 05, 06, 07

וייק אן זה 06 (במשותף עם אנאנד), 07 (במשותף עם ארוניאן ורג'בוב)

הטורניר לזכר אויבה 96 (במשותף עם קספרוב)

נובגורוד 96

וינה 96 (במשותף עם גלפנד וקרפוב)

קאן 02 (במשותף עם גלפנד)

אליפות העולם של פיד"ה 05

בילבאו 08

פרל ספרינג (נאנג'ינג) 08

לינארס 10

גרנד פרי לונדון 12 (במשותף עם גלפנד וממדיארוב)

גרנד פרי צוג 13

[לא נספרו – דוס הרמאנאס 96 (הפסיד בשובר שוויון לקרמניק); לאון 96 (מקום ראשון משותף עם פולגר בטורניר של ארבעה שחקנים); דורטמונד 2001 (הפסיד בשובר שוויון לקרמניק); לינארס 05 (הפסיד בשובר שוויון לקספרוב)]

איבנצ'וק – 17 טורנירים (6 במשותף או בשובר שוויון)

לינארס 89, 91, 95

טילבורג 90 (במשותף עם קמסקי)

רייקיאוויק 91 (במשותף עם קרפוב)

מינכן 94

נובגורוד 94 (במשותף עם קספרוב)

הורגן 95 (במשותף עם קרמניק)

וייק אן זה 96

הטורניר לזכר דונר 96 (במשותף עם גרנדה זוניגה)

בלגרד 97 (במשותף עם אנאנד)

מונטקטיני טרמה 00

אירוסוויט (פורוס) 07

MTel (סופיה) 08

הטורניר לזכר טל 08

באזנה 09

גרנד פרי ירמוק 09

[לא נספרו – דורטמונד 92 (הפסיד בשובר שוויון לקספרוב); לינארס 09 (הפסיד בשובר שוויון לגרישצ'וק); בילבאו 11 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן)]

גלפנד – 15 טורנירים (9 במשותף או בשובר שוויון)

בלגרד 91, 95 (במשותף עם קרמניק)

הטורניר לזכר רובינשטיין 98, 00

וייק אן זה 92 (במשותף עם סאלוב)

הטורניר לזכר אליוכין 92 (במשותף עם אנאנד)

ביל (בין-אזורית) 93

דוס הרמאנאס 94

וינה 96 (במשותף עם טופלוב וקרפוב)

טילבורג 96 (במשותף עם פיקט)

קאן 02 (במשותף עם טופלוב)

גרנד פרי לונדון 12 (במשותף עם טופלוב וממדיארוב)

הטורניר לזכר טל 13

גרנד פרי פריז 13 (במשותף עם קרואנה)

גרנד פרי באקו 14 (במשותף עם קרואנה)

[לא נספר – הטורניר לזכר אליוכין 13 (הפסיד בשובר שוויון לארוניאן)]

ארוניאן – 11 טורנירים (4 במשותף או בשובר שוויון)

וייק אן זה 07 (במשותף עם טופלוב ורג'בוב), 08 (במשותף עם קרלסן), 12, 14

בילבאו 09, 13

לינארס 06

גרנד פרי סוצ'י 08

גרנד פרי נלצ'יק 09

הטורניר לזכר טל 10 (במשותף עם קריאקין; גבר בשובר שוויון על ממדיארוב)

הטורניר לזכר אליוכין 13 (גבר בשובר שוויון על גלפנד)

[לא נספרו – הטורניר לזכר טל 06 (הפסיד בשובר שוויון ללקו); 11 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן)]

קרואנה – 7 טורנירים (3 במשותף או בשובר שוויון)

דורטמונד 12 (גבר בשובר שוויון על קריאקין), 14

ציריך 13

בוקרשט 13

גרנד פרי פריז 13 (במשותף עם גלפנד)

גביע סינקפילד 14

גרנד פרי באקו 14 (במשותף עם גלפנד)

[לא נספר – בילבאו 12 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן)]

קריאקין – 5 טורנירים (2 במשותף או בשובר שוויון)

סטוונגר 13, 14

וייק אן זה 09

הטורניר לזכר טל 10 (במשותף עם ארוניאן; גבר בשובר שוויון על ממדיארוב)

גרנד פרי טשקנט 12 (במשותף עם וואנג האו ומורוזביץ')

[לא נספרו – באזנה 11 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן), דורטמונד 12 (הפסיד בשובר שוויון לקרואנה)]

 

מבין השחקנים הנמצאים כיום בטופ-20, ראוי להזכיר גם את אדמס, בן דורם של אנאנד וקרמניק, עם 3 זכיות (גרונינגן 93, במשותף עם אנאנד; דוס הרמאנאס 99; דורטמונד 13); גרישצ'וק עם 3 (גרנד פרי אליסטה 08, במשותף עם רג'בוב ויאקובנקו; לינארס 09; הטורניר לזכר פטרוסיאן 14); וממדיארוב עם 2 (טורנירי לונדון ובייג'ין בסידרת הגרנד פרי של 2012-13, הראשון שבהם במשותף עם טופלוב וגלפנד). לאף שחקן אחר מהצמרת הגבוהה שנולד לאחר 1980 אין יותר מזכייה אחת – כולל נקמורה (שזכה בוייק אן זה 2011), עם כל הרעש שהוא נוטה לייצר סביבו.

וייק אן זה: קרלסן זוכה בפעם הרביעית
נקמורה זוכה (?) בציריך

תגובות

  • דב רימון

    מעניין מאוד, מה בקשר לקרפוב?

    • אייל סגל

      מי שרוצה מוזמן לספור... האמת שלגביו קשה לעשות השוואה ישירה, כי בעידן המודרני טורנירי על מהסוג שאנחנו רגילים אליו כיום נהיו נפוצים רק החל ממתי שהוא בשנות ה-80 (פישר, למשל, השתתף בכל הקריירה שלו רק בשלושה-ארבעה טורנירי על מובהקים על פי הסטנדרטים של היום); כך שהרבה מהטורנירים שקרפוב זכה בהם לאורך שנות ה-70 ותחילת ה-80, בתקופה שבה היה סופר דומיננטי, חלשים בהשוואה באופן משמעותי.

      • יהודה.א.

        אם אני זוכר נכון, קרפוב התגאה בכך שהוא ניצח טורנירים יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה, וקספארוב ציין בהקשר זה שלא היה מזיק לבדוק כמה קורצ'נוי ניצח.

  • Oded

    לפי מה שכתבת למעלה קרלסן לא הפסיד בשובר שוויון, זה נכון?
    אם כן זה די מדהים

    • איציק

      :-) כתבתי את תגובתי בלי שראיתי את שלך.

  • איציק

    מעניין מאוד, תודה.
    מעניין אותי לדעת בכמה טורנירים קרלסן וקספרוב הפסידו בשוברי שיוויון?
    כל מה שראיתי בפוסט זה או ניצחונות בשוברי שיוויון או ניצחון משותף, אך לא ראיתי הפסדי בשוברי שיוויון. נראה לי, אם לתת דוגמא קיצונית לגמרי, שבמקרה וקספרוב ניצח 40 מתוך 50 טורנירים ואת שאר העשרה הפסיד רק בשוברי שיוויון אז המורשת שלו עוד יותר בלתי נתפסת.

    • אייל סגל

      עד כמה שידוע לי קספרוב לא הפסיד באף שובר שוויון; בעשרת הטורנירים שלא זכה בהם פשוט השיג פחות נקודות מהזוכה. כנ"ל לגבי קרלסן בטורנירי העל שבהם השתתף ולא זכה (אחרת הייתי מזכיר זאת בהערה בסוף הרשימה).

      • שמוליק

        צריך לציין שחלק משוברי השיוויון הם מקריים למדי ( כגון מספר משחקים / ניצחונות בשחור , או מספר ניצחונות כללי ) , ולא באמת מלמדים על חוזק השחקן או רמת משחקו באותו הטורניר - כך שזה עוד יותר מפתיע שה"גדולים באמת" לא נוטים להפסיד בשובר השיוויון .

  • חזי

    קספרוב אמנם שיחק מול מחשב, אפילו מחשב על, אבל זה לא דומה לפירוק לגורמים שנעשה כיום במגוון תוכנות. במילים אחרות, קספרוב הוא עילוי יחידי בדורו. קרלסן גאון ולפי הניתוח כאן, (לנוכח גילו הצעיר רמה מעל אנאנד וקרמניק) ייתכן שיעבור את מספר הזכיות של קספרוב, אבל בעידן אחר. בעידן טכנולוגי שמאפשר כלי ניתוח טובים יותר משהיו בתקופת קספרוב.

    • איציק

      אבל קרלסן גם מתמודד מול אחרים שמשתמשים באותם יכולות מיחשוב. לכן כל אחד מושווה מול התנאים שהיו בדורו. ועדיין נראה לי כמוך, שקספרוב היה כוכב זוהר יותר מקרלסן.

    • אורי בלאס

      חזי,אני לא רואה רלבנטיות למחשב כאן.
      זה שמדובר בעידן שמאפשר כלי ניתוח טובים יותר לא הופך את המשימה המוגדרת לקלה יותר או קשה יותר

      כלי ניתוח טובים יותר יכולים לעזור לכל הצמרת להגיע לרמה גבוהה יותר כך שאני לא רואה סיבה שהם יהיו יתרון לקרלסן יחסית לקספרוב שהמטרה היא לזכות ביותר טורנירים.

      אם כבר אז ההפך ,ואפשר לומר שלקספרוב היה יתרון בתחילת דרכו על שחקנים מהמערב כי היו לו מאמנים טובים יותר, וכשיש כלי ניתוח טובים יותר לפחות חלק מהיתרון הזה מתבטל.

    • אייל סגל

      כן, בהמשך למה שאיציק אמר [וגם אורי] - הנוכחות של מחשבים חזקים שכולם יכולים להשתמש בהם היא באופן בסיסי גורם משווה שמקשה ליצור דומיננטיות, אם מסתכלים על זה מנקודת הראות של התחרות בין השחקנים. מבחינה זו אפשר לומר בהכללה גורפת שהחיים של קרלסן יותר קשים מאלה של קספרוב, לא יותר קלים. כמובן שבשלבים המאוחרים יותר בקריירה של קספרוב עצמו מחשבים כבר מילאו תפקיד חשוב - וכנראה שבמהלך שנות ה-90 הוא למעשה היה הראשון שהבין את מלוא הפוטנציאל שלהם (מבחינת היכולת לסייע בהכנת פתיחות וכדומה).

  • אייל סגל

    לגבי שוברי השוויון, כדאי להדגיש שיש כאן לפחות מידה מסויימת של מזל, מבחינה זו שמדובר בדברים שלשחקנים אין תמיד שליטה עליהם. בחמשת הטורנירים הרלבנטיים של קרלסן, רק בשניים היה מדובר בהתמודדות ישירה עם היריבים - בשתי הזכיות בבילבאו, הוא שיחק פלייאוף של בליץ נגד איבנצ'וק וקרואנה. בשלושת המקרים האחרים, היה מדובר במדד כלשהו שקבע שאיכות הנקודות שלו עדיפה - יותר משחקים בשחור (בטורניר עם מספר משחקים לא זוגי), סונברן ברגר, או מספר נצחונות בטורניר (לעומת קרמניק, בתחרות המועמדים).

    • שמוליק

      ראה תגובה שלי לתגובה מס' 3 ...

  • גלן

    נהדר. תודה. פרספקטיבה מרתקת

    • צור שפי

      +1. תודה.

  • דוד

    עבודה מדהימה, תודה.

  • יהודה.א.

    אני לא אכנס כאן לכל הנושא של שוברי השיוויון, בוודאי שאני לא זוכר את כל התחרויות, אבל נראה לעניות דעתי ששובר השיוויון שנותן לקספארוב מקום ראשון על חשבון טופאלוב בלינארס 2005 לא הוגן וצריכים להחשיב את זה כזכייה גם לטופאלוב. בסופו של דבר, במאבק הישיר ביניהם טופאלוב ניצח.

    • אייל סגל

      מה שאתה אומר ממחיש בעצם את מה שאמרתי בפוסט לגבי חוסר הקונצנזוס שקיים ביחס לשוברי שוויון, אבל אני חושב שאם מחליטים להחשיב אותם צריך להיות עקביים; לא נראה לי שדווקא מאזן ראש בראש עליון על כל הקריטריונים האחרים.

  • שמוליק

    מבחינתי המדד של אחוז הזכיות הוא הרלוונטי ביותר ( כל עוד אכן השחקן זכה במספר רב של טורנירים כמובן ) . כיום כמות הטורנירים גדולה כאין שיעור לעומת פעם , ולכן המספרים ה"אמיתיים" לטעמי הם ה-80% אל מול ה-65% .
    חייבים להגיד ש-80% זה נתון פשוט הזוי , בטחכ שהוא נמרח על פני כל כך הרבה שנים , מול דורות שונים של שחקנים וכו' וכו' .

    • Zak

      לגמרי, ואם עוד מוסיפים על כך את הדו-קרבות נגד קרפוב, לוח ראשון באולימפיאדה מטעם רוסיה, ומשחקים מול המחשב... מול כל התחרות המגוונת והאדירה שהוא התמודד נגדה פשוט מדהים לראות את הדומיננטיות של קספרוב

  • שחר

    מה שמאד בולט בסקירה המעניינת הוא שאין היום הרבה שחקנים פעילים עם סך זכיות גבוה.
    לשחקן שמדורג עשירי בסקירה (לצוך העניין - אדמס, אחד מגדולי שחקני אנגליה בדורות האחרונים), יש רק 3 זכיות בקריירה ארוכה.
    זה מראה על הדומיננטיות של השחקנים הללו שחלק מהם היו גם אלופי עולם או קרובים לכך.

    נ.ב.
    מה בדיוק קרה לקרלסן בהפסד מול ניידיש אתמול שאח"כ לא הופיע למסיבת העיתונאים? נראה סה"כ שהוא לקח סיכונים במשחקו וזה לא הוכיח את עצמו, או שאני מפספס משהו?

    • שמוליק

      במרבית התחרויות יש "נורמה" ששחקנים לאחר הפסד לא מחויבים להגיע למסיבת עיתונאים / ניתוח עם הפרשנים .

    • אייל סגל

      אגב, עוד שני שחקנים שלא בדקתי בפירוט אבל צריך להיות להם מספר זכיות מכובד (יותר משל אדמס, אבל מן הסתם פחות מ-10) הם שירוב ולקו, שהיום הם כבר מחוץ לצמרת הגבוהה ממש.

  • איציק

    שאלה טיפה הצידה... קרלסן הוא גם השחקן הכי טוב במשחקים קצרים ובבליץ. איך קספרוב היה במשחקים אלו, כלומר משחקים שבהם להכנה המוקדמת יש הרבה פחות השפעה והיכולת האישית מדברת הרבה יותר?

    • אייל סגל

      קספרוב לא הירבה לשחק בליץ (אולי היתה כאן השפעה של בוטביניק, שהיה מורה שלו והיה ידוע בחוסר החיבה שלו לזה - יש אנקדוטה ידועה ששאלו אותו פעם אם הוא משחק בליץ, והוא אמר ששיחק פעם אחת בזמן נסיעה ברכבת ב-1927, או משהו כזה...) - אבל בפעמים ששיחק היו לו תוצאות מצוינות. בפרט בבריסל 87, שם נערך טורניר בליץ מאוד חזק (שנחשב בזמנו לאליפות עולם בלתי רשמית) אחרי הטורניר הקלאסי:

      http://www.365chess.com/tournaments/Brussels_blitz_1987/20385

  • Zak

    דרך אגב, עוד דבר שמאפיין את קרלסן זאת העובדה שאם הוא לא זוכה בתחרות, הוא מגיע ברוב הפעמים לפחות למקום השני ובד'כ נותן פייט על הראשון. יש נתונים כאלו נניח בנוגע לקספרוב או לשחקנים אחרים?

    • אייל סגל

      זה היה אופייני גם לקספרוב (לא במפתיע...). מתוך עשרת הטורנירים שבהם לא זכה, בשמונה הוא סיים במקום שני (יחיד או משותף) ו/או במרחק מינימלי של חצי נקודה מהזוכים (יש שני טורנירים שבהם סיים מקום שלישי-רביעי משותף, חצי נקודה אחרי שניים שסיימו במקום ראשון משותף). נקודות ה"שפל" שלו היו: לינארס 98 (יש לינק לטבלה המלאה בפירוט הזכיות של אנאנד) - מקום שלישי-רביעי משותף, נקודה אחרי הזוכה; הורגן 95 (יש לינק לטבלה המלאה בפירוט הזכיות של קרמניק) - מקום חמישי, שתי נקודות אחרי הזוכה (עם מאזן של 50%). זה הטורניר היחיד בקריירה הבוגרת שלו שבו לא סיים עם מה שנקרא מאזן "פלוס" (יותר מ50%).

  • אייל סגל

    לגבי עניין האחוזים המדהימים של קספרוב, ששמוליק העיר עליו בתגובה 9 - מעניין שכשבודקים את הפיזור שלהם לאורך הקריירה שלו, אפשר לראות שהוא לא אחיד אלא מתחלק באופן די ברור לשתי תקופות. קודם יש את העשור (בין אליפות ברה"מ ב-81 ללינארס 90) שבו זכה ב-15 טורנירים רצופים - עוד נתון "הזוי", שהוא מהשיאים שסביר להניח שאף פעם לא יישברו; ואז יש את 15 השנים הנותרות, בהן זכה ב-25 מ-35, שזה כבר באיזור השני שליש של קרלסן.

    אין כמעט ספק שזה קשור בחילופי הדורות שהתרחשו באותה תקופה - עליית הדור של אנאנד, איבנצ'וק ושות' (איבנצ'וק היה זה שקטע לקספרוב את הרצף, כשזכה בלינארס 91), שאמנם לא הוציא מתוכו אף שחקן בודד בסדר הגודל של קספרוב, אבל כדור הוא חזק מאוד. זה לעומת מה שניתן לקרוא לו הדור של קרפוב (שחקנים שנולדו בסוף שנות ה-40 - תחילת ה-50, כמו טימן, היבנר, ליובוייביץ', בליאבסקי), שלהוציא את קרפוב עצמו היה חלש יחסית בראייה היסטורית. (קרפוב עצמו, אגב, השתתף בחמישה מאותם 15 טורנירים ובשניים מהם סיים במקום ראשון משותף עם קספרוב.) כתבתי פעם על העניין הזה בהרחבה כאן, בהקשר להצערה הדרמטית של צמרת הדירוג בתחילת שנות ה-90.

  • D! פה

    יש הבדל גדול ויפה בין שח לטניס - שבטורנירים הללו השחקנים פוגשים אחד את כולם. בטניס זה אף פעם לא קורה.
    היה עשוי להיות כלכך מרתק טורניר כזה של בית וחוץ של ששת הגדולים בכל שנה. נעשה נסיון לעשות זאת עם טורניר סוף השנה אך הוא עדיין מחולק לשני בתים.

    • איציק

      יש הבדל עוד יותר גדול והוא הראיונות בסוף משחק. תאר לך שאלה בטניס "במערכה החמישית במצב 5-5 במערכות ואתה בפיגור 40-30 למה התעכבתה 20 דקות בהגשה? על אלו אופציות חשבת באותו הזמן?" רוב השאלות די בנאליות והתשובות לרוב סטנדרטיות. בשח אתה יכול לראות את השיקולים וגם אם זה אחד שמבין מעט מאוד כמוני, זה עדין מרתק.

      • D! פה

        נסה בכדורגל איציק

        אבל באמת, מראש ההתכוננות שונה אז בוודאי שקשה יותר להתייחס יותר ספציפית לכל מהלך.

        • איציק

          בכדורגל עצם השאלה "על מה חשבת?" היא חסרת משמעות מיסודה ;)

  • שחר

    מישהו יודע לגבי החלוקה הסופית של כל הפרסים בגיברלטר?

    • אייל סגל

      לא ראיתי פירוט של כל הפרסים, אבל המרוויחים העיקריים הם הו ייפאן (20,750 סטרלינג, מתוכם 15,000 על מקום ראשון בין הנשים והשאר על מקום 11-3 משותף), נקמורה (20,000 סטרלינג על מקום ראשון), והאוול (16,000 סטרלינג על מקום שני).

  • סימנטוב

    מעניין מאוד, תודה

  • שחר

    חבל על אנאנד,
    אתמול ניסה לעשות משהו יפה ופספס מול קרלסן, והיום היה במצב ממש טוב בשחור מול ארוניאן, אבל הסתיים בהפסד נוסף. למה בעצם נכנע כבר בשלב הזה היום?

    • אייל סגל

      אני מניח שהגיע למסקנה שבטווח הארוך העמדה אבודה, ובגלל שכל כך נגעל מצורת המשחק שלו (שגרמה לכזו השמטה של היתרון) לא התחשק לו להמשיך להשקיע מאמץ בניסיונות הגנה שכנראה לא יצליחו. זה אגב שונה מאוד ממה שקרה אתמול, כשנכנס בשלב מסויים לסיבוכים שקרלסן פשוט הבין יותר טוב ממנו.

      הסתעפות מפתח שכנראה פספס במשחק של היום היתה אחרי 24.ה4!: 24...מה:ו3 לא עובד בגלל 25.מה:ז5+ מ-ח7 26.ה5+ ר-ו5 27.ר:ו5+ פ:ו5 וכעת 28.צ-ג3! - מסע שקל להחמיץ מרחוק - משאיר את הלבן עם יתרון גדול. אבל בכל מקרה, גם אחרי המסע ה-24 של ארוניאן היה אפשר להגיב יותר טוב.

      • דוד

        בהסתעפות הנ״ל היה חשוב להדגיש להדיוט כמוני ש27..מה:ו5 לא טוב בגלל מה:ו5 פ:ו5 ה:ד6 פ:ד6 פד7 עם זכייה בטיב. במשחק עצמו כנראה 27..ר:ב4 היה המסע הטוב ביותר, ואף שהשחור מאבד את הרגלי ז והמלך נחשף, הוא עדיין לא מפסיד

  • דוד

    קרלסן אמר אתמול אחרי המשחק על 29..פז4 ׳ידעתי שאחרי צז6+ אני עשוי למצוא את עצמי סופג מט אבל חשבתי ארוכות ולא מצאתי אותו, אז הייתי חייב לשחק זאת׳ המשחק מבחינת הדינמיקה שלו הזכיר לי קצת את המשחק התשיעי בדו קרב שנה שעברה, כשהרגלי השחור באגף המלכה התברר באופן מפתיע כמספיק לשוויון ואפילו ליתרון קטן, ואנאנד שוב שוגה בעמדה מסובכת. אני חושב שכשהוא הסכים להכנס לעמדה הזאת עם המסע ה4, הוא שכח העובדה שאחרי מה:א2 השחור מרוויח טמפו עם האיום רד4+. ושוב, הביטחון העצמי הטקטי של קרלסן מדהים

    • אייל סגל

      כן, באמת יש קווי דמיון בולטים בין המשחקים. אגב, את הראיון אחרי המשחק (עם שורט וגוסטפסון) אפשר לראות כאן. יש עוד וידאו נחמד שבו אפשר לראות את המשחק ב-time-lapse https://www.youtube.com/watch?v=nBsRa4aGT9o (מעניינים ההבדלים בשפת הגוף שאפשר להבחין בהם כאן באופן ממוקד).

      ושוב מרשים גם איך הוא מצליח להתאושש מייד מהפסדים, ועוד בשחור. אני זוכר איזה רושם זה עשה עלי כבר באותה זכייה ראשונה שלו בטורניר על, בגיל 17 בוייק אן זה 08 - כשהוא ניצח בשחור *פעמיים* מייד אחרי הפסד, ובפעם השנייה את קרמניק (אפשר לראות את רצף המשחקים שלו באותו טורניר כאן).

      • שמוליק

        הכל טוב ויפה , אבל בסופו של דבר 32.צד7 הינו ניסיון פרקטי גרוע מאוד , שכן לשחור תשובה ברורה ( ויחידה ?! ) של מהד1+ עם ניצחון ללא צורך לדייק יותר מדי בהמשך .
        פרט ל-32.צה6 שהוא המסע הנכון שניתן להבין מדוע הוחמץ , אפילו המשך של 32.צ:ז5 רו6 33.צ:ז4 - הוא סיכוי לא מבוטל , משום שבנוסף לסיכויי התקפה מסוימים - הלבן כבר עם 2 רגלים יותר , ולכן אם שחור לא ידייק במסעיו הקרובים , אולי לבן יוכל להקריב במידת הצורך חומר מסוים כנגד רגלי א' ועדיין להישאר במשחק .

  • שחר

    לבקרו היה אתמול מצב מעניין מול אדמס לקראת סיום המשחק

  • שמוליק

    עולם כמנהגו נוהג - כפי הנראה קרלסן יזכה בעוד טורניר בזכות שובר שיוויון .
    ניידיץ' אמנם ניצח אותו בקרב הישיר , אבל שובר השיוויון הוא דווקא מספר ניצחונות ...

    • אייל סגל

      לא, במקרה של שוויון במקום הראשון עושים דו-קרב קצר של משחקים מהירים - אתה יכול לראות בתקנות כאן; כמובן שבמקרה כזה קרלסן עדיין פיבוריט ברור מול ניידיץ'. אבל אם שניהם מסיימים בתיקו, קרואנה - שנמצא חצי נקודה מאחור ומשחק נגד ברמידזה, אמנם בשחור - יכול בהחלט להדביק אותם. אגב, אם בסיבוב של מחר קרלסן וניידיץ' מפסידים (לבאקרו וארוניאן, בהתאמה), אדמס מנצח (את אנאנד) וקרואנה מסיים בתיקו, שישה שחקנים מתוך השמונה יהיו במקום ראשון משותף - לא שאני חושב שזה הולך לקרות, כמובן, אבל משעשע לדמיין...

      • שמוליק

        ואז כנראה יוותרו על המשחקים המהירים , וקלרסן יזכה בשובר-השיוויון ...

        • יהודה.א.

          אז קרלסן וניידיץ סיימו בתיקו. מה יקרה אם קרואנה ינצח?

      • אילן

        !Go Caruana

        אגב, אם יקרה התרחיש הזה שקרלסן וניידיץ' יפסידו (מה שלא כ"כ סביר) וקרואנה ינצח (מה שסביר), תוכל להוסיף לרשימה עוד טורניר לקרואנה.

        אפרופו התחרות על ההובלה בארה"ב נראה לי שנקמורה וסו לא יפסיקו לספק כותרות פיקנטיות. שניהם ישתתפו השנה באליפות ארה"ב (31/3-14/4) ובהמשך (חודש אוקטובר) במיליונר צ'ס האמריקאי, הטורניר שסו זכה בו בפעם הקודמת ב- 100,000$ (יו יאנג יי הגיע שלישי אחרי ריי רובסון הצעיר).

  • אילן

    קרלסן מדהים. קספרוב מדהים. נתונים מעניינים. תודה.

    אני לא כ"כ בטוח שעצם ההשוואה כעקרון היא נכונה או "מתמטית". יש כ"כ הרבה גורמים שונים במשוואה.
    למשל, האם המתמודדים שאיתם התמודדו קרלסן וקספרוב היו באופן יחסי (אליהם), חזקים באותה מידה, או שלמשל לגבי קספרוב לא היו *כאלה* חזקים כמו מול קרלסן (או ההיפך). אני לא קובע עמדה, רק מעלה שאלה. אני מניח שפוליטיקה או "מצבים חוץ-שחמטאיים" גם מהווים פקטור לכאן או לשם. פקטור נוסף יכול להיות אופי המשחק. ידוע שקרלסן משחק בשביל המשחק. לוקח סיכונים עמדתיים ומקריב חומר אפילו אם בסוף יפסיד את המשחק. אפשר לומר "מחייה המשחק". האם קספרוב היה כזה או ששיחק תמיד בשביל לנצח והעדיף לעשות תיקו בעמדה לא ברורה?
    אני מניח שיש גם משקל לעובדה שפתיחות מסוימות "חרושות" כבר לפני ולפנים, מה שלא היה בהיקף הזה בעידן הקספרובי.

    • אייל סגל

      אף השוואה היסטורית לא "מתמטית" לגמרי, אבל מדובר כאן בנתון חשוב שלא זמין בדרך כלל, וגם נראה לי שהוא משתלב בצורה טובה עם נתונים אחרים לגבי הקריירות של השחקנים הרלבנטיים. לגבי החוזק היחסי של היריבים - התייחסתי לזה בתגובה 13; ניתן לומר שבשנות ה-80 היריבים של קספרוב בצמרת (להוציא את קרפוב) היו יחסית פחות חזקים, אבל מצד שני דרגת הדומיננטיות שהפגין אז היתה קיצונית באופן די מדהים. ב"שיחק תמיד בשביל לנצח" אני מניח, לפי ההמשך של המשפט, שאתה מתכוון לרמת הטורניר השלם ולא זו של המשחק הבודד - קספרוב היה ידוע כמי ששאף תמיד לדרוס ולא "סתם" לנצח את הטורניר. תסתכל בטבלאות של שני הטורנירים הבאים:

      טילבורג 89

      לינארס 99

      (באחרון, אגב, 5 מתוך 7 הנצחונות שלו היו בשחור, כולם בסיצילאנית - המחשה לדרגת השליטה האבסולוטית שהיתה לו בהגנה הזו)

      • אילן

        ממש מכונה. יכול להיות שבמובן הזה קרלסן פחות "לוחמני"?!
        כלומר, כשהטורניר "ביד שלו", הוא "נח" ולא מחפש לכתוש.

        בגרנקה, עכשיו, כשקרלסן ישחק מול ניידיץ' את המשחקים המהירים ואם לא תהיה הכרעה אז בליצים, הכתר יילך קצת בצורה שרירותית למנצח. כלומר, אם רוצים לבצע השוואה הוגנת, יש מקום לזקוף את כל המקומות הראשונים לזכות הראשונים בלי להתייחס להכרעה שמבוססת על משחק מהיר או בליץ.

        אייל, ידוע לך במקרה מתי (באיזו שעה) ישוחקו משחקי ההכרעה?

        • אילן

          או קיי, זה כבר התחיל לפני כמה דקות.

    • יהודה.א.

      אילן, אתה עושה צחוק, נכון?
      קרלסן מקריב מידי פעם לנצח? אולי, אני לא זוכר הרבה הקרבות שלו, אבל בשליפה אני יכול לתת לך 10 הקרבות של קספארוב, כולל כמה מפורסמות בדו קרב לאליפות העולם.

      • אייל סגל

        אגב, בהקשר לעניין ההקרבות - אני חושב שבדרך כלל ההקרבות של קספרוב היו מחושבות בצורה מאוד מדויקת ולא ספקולטיביות (לפחות כשהיה מדובר במשהו מעבר לרגלי), כמו נניח אלה שאופייניות לטל המוקדם. זה מתקשר למשהו יותר כללי שמעניין ביחס לאופי המשחק שלו, ונשמע כמעט כמו סתירה פנימית: הוא היה מאוד התקפי ואגרסיבי, אבל גם מאוד סולידי. או במלים אחרות, היה לו חוש פנטסטי ללקיחת סיכונים ולכן גם כששיחק בצורה מאוד התקפית, הוא כמעט אף פעם לא הלך רחוק מדי עם הסיכונים שלקח. זה אחד הדברים שהפכו אותו לשחקן כל כך מיוחד.

        • יהודה.א.

          נראה שהניתוח הזה נכון לא פחות ואולי אף יותר לגבי פישר.

          • דוד

            יותר לגבי פישר. קספרוב ב'על קודמי הגדולים' (4 או 5) נותן רשימה של אלופי העולם לפי מידת האינטואיציה שלהם, ואת פישר, ביחד עם שטייניץ ואאובה שם בקטגוריית 'חסרי האינטואיציה' (יחסית כמובן). את עצמו הוא שם ביחד עם טל ואליוכין בקטגוריית 'בעלי אינטואיציה קונקרטית' (שבאה לידי ביטוי בעיקר במצב של חוסר איזון חומרי על גבי הלוח). לפי איך שהוא מתאר אותו, פישר היה עקשן ותכליתי, כזה שיוציא לפועל תוכניות שבדרך כלל נעדרות ערמומיות וברורות כשמש (יותר ברורות מהיכולת הפרקטית להתגונן מולן). מתייחס ביראת כבוד לחומר וממעט להקריב אותו, ולעומת זאת בולע כל חומר המוצע לו על ידי יריבו, ועל פי רוב מוכיח שההקרבה היתה מוטעית. זה הכי אנטי אינטואיטיבי שיכול להיות, ולכן די מפתיע שהדבר לא פגע בכי הוא זה בראייה התחבולנית הפנטסטית שלו.
            לקפבלנקה, ספסקי וקרפוב הוא מייחס אינטואיציה פנומנלית. אבל הוא גם כותב (ביחס להערה של קפבלנקה על אחד מנצחונותיו בדו קרב נגד מארשל 'המסע הזה זוכה ולא ניכנס להסתעפויות ארוכות') שקפבלנקה לא אהב לחשב הסתעפויות ארוכות ולרוב סמך על האינטואיציה שלו, דבר שעלה לו באובדן האליפות ב 1927 ל'איש עם ההסתעפויות הארוכות'

            • אייל סגל

              זה אולי תיאור נכון של פישר, אבל לא בדיוק מה שדיברתי עליו לגבי קספרוב.

            • דוד

              אכן, אני חושב שקספרוב כן נטל סיכונים, לעיתים לא מוצדקים (ורק קרפוב היה מסוגל לזהות אותם) אבל פישר לעולם לא

        • נפתלי

          בספר "Secrets of chess endgames strategy" של ר"א לארס בו האנסן יש ניתוח מעניין מאוד והשוואה בין סוגים שונים של שחקני סיומים.יש לזה גם קשר לסגנון המשחק באופן כללי,כמובן:קספרוב ופישר היו שחקנים פרגמטיים מאוד וקונקרטיים מאוד,אולי הכי גדולים בהיסטוריה.לעומתם שחקנים כמו אנאנד,מורוזביץ' או טופאלוב הם שחקנים אינטואיטיביים-התקפיים(להבדיל מסוג אחר של שחקנים אינטואיטיביים-כפי שהוא מכנה אותם "רפלקטורים",כאלה שמשחקים אך ורק לפי דרישות העמדה,כמו קפבלנקה,קרפוב,פטרוסיאן,רובינשטיין ואדאמס).זה מאמר מאוד מעניין ויכול להסביר(לפעמים)חלק מההחלטות המתקבלות...

      • אילן

        אייל הבין אותי. לא דיברתי על הקרבות מחושבות גם אם מדובר על 12 מסעים קדימה. במובן הזה זו לא "חכמה". למעשה זו לא הקרבה עמדתית אלא טקטיקה. אין בכך כדי לפגוע ביכולת החישוב המונומנטלית של קספרוב.

  • יהודה.א.

    אני מניח שקרלסן היה מנצח את הסיום הזה..

    • שחר

      קרואנה וברמידזה סיפקו דרמה, אך קשה לבוא בטענות על הפספוס של קרואנה. זה סיום טריקי במשך עשרות מסעים, והם כבר היו בסוף השעה השביעית של הסיבוב השביעי (וקרואנה עוד שיחק 13 סיבובים בהולנד לפני כן).
      קרלסן אגב נראה גם הוא לא בשיאו בסיום עם בקרו, אם כי שם זה היה מורכב.

      ניידיש בתחרות מאד מרשימה, מדורג אחרון (חוץ מברמידזה) ומסיים ראשון משותף. אם אדמס היה מדייק אתמול מול ארוניאן אז גם הוא היה ראשון משותף

      • אילן

        קרואנה בשרשרות משחקים כאילו מחר הוא הולך למות.
        כבר בשבת הקרובה הוא מתחיל (ממשיך) בציריך עם ארוניאן, אננד, נקמורה, קרמניק וקריאקין

  • אייל סגל

    משחקי ההכרעה אמורים להתחיל עוד כמה דקות, ב-23:10 לפי שעון ישראל:

    https://chess24.com/en/watch/live-tournaments/grenkechessclassic2015/8/1/1

    אגב, מכל הטעויות של היום שהובילו לתנודות של חצי נקודה זו של אנאנד נגד אדמס (84...מ-ה5??) נראית לי הכי גרועה. אבל כבר העירו לא מעט פעמים שסיומי צריחים הם נקודת תורפה של אנאנד.

  • אייל סגל

    ניידיץ' ניצח במשחק השני והשווה! הולכים עכשיו לשני משחקי 5 דקות:

    https://chess24.com/en/watch/live-tournaments/grenkechessclassic2015/10/1/1

    • Zak

      יכולה להיות הפתעה של ממש. האם הזכייה המשותפת היא ההישג הכי מרשים של ניידיץ' בקריירה עד עכשיו?

      • אייל סגל

        לפחות אחד משניים. הוא זכה לבדו בדורטמונד לפני 10 שנים:

        http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=46815

        • Zak

          עוד תיקו! נקווה שקרלסן יהיה בלבן בארמגדון כדי שלא נקבל שוב את הברלין...

          • שמוליק

            ברלין זה מושלם לארמגדון ( עבור השחור ) - סיכויים טובים לתיקו ולא צריכים לחשוב הרבה ( באופן יחסי ) ...

            • אילן

              אייל, תעדכן את הרשימה :)

  • אייל סגל

    כדור הארץ עדיין סובב על צירו וקרלסן זכה בעוד טורניר, אחרי שניצח במשחק הארמדילו (כפי ששורט קורא לו).

    https://twitter.com/TarjeiJS/status/564922377856122880

    ניידיץ', בין אם מחשיבים גם אותו כזוכה ובין אם לא, נתן הופעה סופר מכובדת (גם במהלך הטורניר עצמו וגם בשובר השוויון).

  • שחר

    המגמה מהולנד נמשכת, גם בבאדן-באדן השלישיה ניידיש-בקרו-אדמס הרשימה יותר מהפייבוריטים קרואנה- אנאנד-ארוניאן. אולי אנחנו בתקופה של אינפלציה של כישרון וכל מי שקצת לא בשיאו זה מייד מורגש, גם אם הוא מדורג גבוה. גם קרלסן לא זוכה בקלות בטורנירים, אם כי הוא עדיין זוכה בהם, גם כשהוא לא במיטבו

  • יבגני לבנזוב

    היי אייל,

    שאלה קטנה: מדוע קרפוב ופישר הושמטו מהרשימה?

    תודה.

    • אייל סגל

      התייחסתי לזה בתשובה לתגובה מס' 1. אבל האמת שבעקבות זה נהייתי סקרן לגבי קרפוב, עשיתי בדיקה מפורטת... וגיליתי שמה שכתבתי שם היה מוגזם; כלומר, הרוב הגדול של הטורנירים שזכה בהם (אפילו משנות ה-70) כן היו חזקים מאוד, גם ביחס לסטנדרט של היום. אז אני אפרסם את הנתונים לגביו בפוסט הבא.

      • יבגני

        תודה. כן, ללא ספק מגיע לו להיות שם. גם לקורצ'נוי.

        ברור שקשה למדוד עם אינפלציות הרייטינג וכו'

      • יהודה.א.

        דווקא הטורנירים שהוא זכה בהם מתחילת שנות השבעים יותר חזקים מהחצי השני של שנות השבעים. אז הצמרת הרוסית עוד הייתה בשיא (?) כוחה.

        ואם כבר בשחקני עבר עסקינן, ניתן אולי לחשב זכיות בטורנירים גם לשחקני עבר לפי אחוזים, גם אם לא לפי מספר זכיות.

        • אייל סגל

          ה"בעיה" העיקרית לטעמי היא בטורנירים חוץ-סובייטים שעונים להגדרת המינימום של טורניר-על שהשתמשתי בה, אבל כשמסתכלים על מכלול השחקנים ניתן לראות שהוא בממוצע חלש באופן משמעותי מזה שאופייני לטורנירים מקבילים היום - בדרך כלל בגלל ריבוי שחקנים מקומיים ברמה שהיום תמצא כמוהם מקסימום אחד-שניים בטורניר. הדוגמה הכי בולטת שנתקלתי בה היא לאס פאלמאס 77 - אם בודקים את רשימת מד הכושר הרלבנטית, אפשר לראות שלמעלה ממחצית השחקנים שם (9 מ-16) היו מחוץ לטופ-100.

          אבל כמו שאמרתי ליבגני, בבדיקה מפורטת ראיתי שכמות הטורנירים הללו בעצם לא כל כך גדולה ביחס למכלול הזכיות של קרפוב.

          • שמוליק

            יש כאן סוג של פרדוקס - הרי אם היה כאן טורניר של 8 שחקנים ( קרפוב , לארסן , טימן , טל , מיילס ) ועוד שלושה בלבד - הרי שטורניר זה היה נחשב כ"טורניר על" , והיה "נספר" לקרפוב במניין הזכיות .
            כלומר , עצם זה שהשתתפו עוד מספר שחקנים מקומיים חלשים יחסית , בעצם פוגעת בו - למרות שהוכיח עליונות ברורה כנגד שחקני העל האחרים ( שמט נקודה וחצי בלבד באותו הטורניר ) .

            • אייל סגל

              ספרתי אותו, אגב - כמו שציינתי, הוא עונה להגדרת המינימום שהשתמשתי בה. אני רק אומר שאם יש כמות ניכרת של טורנירים כאלה (מבחינת הרכב המשתתפים) ברזומה של שחקן זה מקשה על היכולת לעשות השוואה ישירה של מספר הזכיות שלו עם אלה של שחקנים מתקופת קספרוב והלאה, כי נראה לי שאחוז כזה של שחקנים חלשים יחסית הופך את הטורניר לסוג קצת שונה של תחרות.

          • יהודה.א.

            התכוונתי לאורך ההיסטוריה, לא רק של קרפוב ושות'. לדוגמא - ניו יורק 24 וכיו"ב..

            לקורצ'נוי תהיה בעיה להתחרות עם קרפוב כי מ-76 הוא לא יכל לשחק בתחרויות על משך שנים. ולמען האמת כמעט גם מ-74.

  • אייל סגל

    שתי תחרויות חזקות שמתחילות: ציריך, עם אותה מתכונת שמשלבת חלק קלאסי ומהיר כמו בשנה שעברה; היום (שבת), המשחקים מתחילים כל יום ב-16:00 לפי שעון ישראל. גרנד פרי טביליסי (הטורניר השלישי בסידרה המאוד צמודה בינתיים); מחר, המשחקים מתחילים כל יום ב-13:00.

  • יהודה.א.

    נראה שנקאמורה עוקב אחרי הבלוג. הוא שיחק ניידורף לקרואנה ואכן קרואנה...

    אגב ניידורף, מאמדיארוב (שאם אני זוכר נכון לא משחק ניידורף באופן קבוע החליט להפתיע בזה דווקא את m.v.l. ונראה שגם הוא מצליח לא רע. החזרו ימי הניידורף?

    • אייל סגל

      אני לא חושב שהם אי פעם הפסיקו...

  • אייל סגל

    היום בציריך, אנאנד מכסח לארוניאן את הצורה עם הכנה תיאורטית קטלנית באופן שמזכיר את מה שקרה במשחק ביניהם בוייק אן זה לפני שנתיים:

    https://chess24.com/en/watch/live-tournaments/zurich2015/3/1/3

    אני מניח שזה משהו שהוא מצא *אחרי* הדו-קרב עם קרלסן, או לפחות אחרי המשחק העשירי שם, אחרת לא ברור למה הוא לא ניסה את זה באותו משחק (אנאנד היה זה שסטה ממנו היום במסע ה-12 שלו).

    • יהודה.א.

      אני לא חושב שהניצחון היה בזכות ההכנה הביתית אלא יותר בזכות 20...רג6??

      • אייל סגל

        יכול להיות שרק אחרי ...ר-ג6 העמדה של הלבן זכויה, אבל עצם הכניסה להסתעפות כזו, מרגע שהלבן מקריב (זמנית) את הכלי, נותנת יתרון מעשי עצום לשחקן שמוכן מראש על פני זה שצריך למצוא את התשובות על גבי הלוח. נכון שמשחקן כמו ארוניאן הייתי מצפה, אחרי מחשבה של 20 דקות - בנוסף לכמעט חצי שעה על המסע הקודם - להבין ש-20...צ-א5 הוא הדרך היחידה להישאר במשחק (אם כי גם אז אחרי 21.פ-ד2! המצב של השחור לא פשוט).

        • יהודה.א.

          אמת

    • שחר

      כן, זה מזכיר גם את הניצחון של אנאנד בדוקרב במשחק השלישי, רעיונות דומים.
      בינתיים אנאנד (גם בבליץ וגם בתחרות עד כה) לא מראה סימני עייפות או משקעים מהתחרות הקודמת

  • יהודה.א.

    ובטביליסי המדורגים ראשונים גרישצ'וק וגירי נהנים ממתנות חינם ובשחור. נשכר במיוחד גרישצ'וק שהיה נחות רוב המשחק ובדוחק זמן חריף שלו קיבל משחק במתנה.

  • אייל סגל

    הקריקטורה האחרונה של חוזה דיאז (בעקבות הזכייה של קרלסן בגרנקה), שיכולה גם לעזור בהכנה לפסיכומטרי :)

    http://www.chess.com/article/view/pattern-recognition-worksheet

    • אילן

      :-)

  • יהודה.א.

    ואם בהכנות ביתיות עסקינן, הוריאנט שנקאמורה שלף מהבוידם הוא משנות ה-90 או משנות ה-70?

  • יהודה.א.

    השיטה הזו של 2 נקודות לניצחון ונקודה לתיקו שוחקה בעבר או שזה חידוש שוויצרי?
    (סליחה אייל שאני מפיל עליך שאלות, הבורות שלי זועקת לתשובות..)

  • אייל סגל

    הרעיון של שיטת הניקוד הוא שזה נחשב פי שתיים לעומת נקודה וחצי נקודה, בהתאמה, שמקבלים על ניצחון ותיקו בחלק של המשחקים המהירים שבא בסוף - כשבסיכום מחשבים את החלק הקלאסי והחלק המהיר ביחד (אחרת, כל עוד היחס הבסיסי בין ניצחון לתיקו הוא אותו 1:2, אין בעצם הבדל). עד כמה שידוע לי, השיטה המעורבת הזו היא המצאה של הטורניר הזה - נוסתה בפעם הראשונה בשנה שעברה, בטורניר שקרלסן זכה בו.

    הוריאנט שנקמורה השתמש בו לא כל כך ישן - הרעיון של 9.מה-א4 (במקום ה3, כפי שהיה מקובל לשחק), נוסה בפעם הראשונה על ידי ארוניאן בלינארס 2008, ומאז הופיע עוד כמה פעמים. היה כאן חור (או בלבול) רציני בהכנה של קריאקין - 15...פ-ה3+?? במקום 15...מה-ד2+! 16.מ-ב3 מה:ב2+ 17.מ:ג4 ר-ז7! ותיקו. לא שקל לזכור את כל ההסתעפויות הרלבנטיות, אבל שחקן צמרת שהפתיחה הזו היא חלק מהרפרטואר שלו חייב לדעת את זה.

    [אגב, גם אחרי 17...ר-ז7 התיקו רחוק מלהיות ברור מאליו - מדובר בהסתעפות מאוד "מחשבית", כפויה לגמרי משני הצדדים (כדי לא להפסיד), מהסוג שצריך פשוט לשנן ולזכור. 18.מה-א5+ ב6 (18...מ-ה7?? 19.מה-ב4+ עם חילופי מלכות; 18...מ-ה8?? 19.פ-ג7+) 19.מה-ז5+ ו6 20.מה-ב5! (20.מה:ז7?? ר-א6+ 21.מ-ד4 מה-ו2 מט) 20...ר-א6! 21.מה:א6 ו5! (פותח שוב את האלכסון של הרץ) ולא ניתן יותר למנוע את לכידת המלך הלבן בשח נצחי.]

  • נפתלי

    צפיה במשחקו של ג'ובבה מול הפועל יהוד מעלה את השאלה- האם שני המתמודדים לא היו מעדיפים להגיע שבוע הבא לציון?

  • אילן

    שלשום ניסיתי לכתוב כאן שאני מודאג מכושר השיא של נקמורה (גיברלטר, נצחון על קרואנה, אתמול גבר על קריאקין) ושהוא לקחת ברצינות את מה שכתבנו כאן על היריבות המתפתחת בינו לבין סו. והיום הוא כבר 2802.5 בלוח החי (שיא אישי) כשאך כפסע בינו לבין קרואנה שממשיך לאבד גובה (2803.1), כבר 40 נקודות בארבעה חודשים! כנראה שקרואנה לא קורא כאן שהוא צריך אתנחתות בין טורנירים. אתמול שמעתי את גוסטפסון אומר שלטורניר סינקפילד הגיע קרואנה חמוש בפתיחות ורעיונות חדשים ומאז הוא לא חידש דבר, שיקח לעצמו קצת חופש וירענן רעיונות...

    אז בינתים, גם גירי כבר חצה את ה- 2800 עם אותו מספר נקודות כמו של נקמורה ולדעתי זה לראשונה, ואייל תקן אותי אם אני טועה, שחמישה שחקנים חצו את רף ה- 2800.

    נקמורה, אגב, גם נמצא במקום השני בדירוג הכולל של הגרנד פרי נכון לעכשיו (גלפנד רביעי) ובאפריל ייפגשו. אם ימשיך כך, הוא יעלה לתחרות המועמדים מתוך הגרנד פרי.

  • דוד

    משק כנפי ההיסטוריה: נקמורה מפסיד לאנאנד, ועוד בשחור

    • אייל סגל

      בעקבות המשחק הזה והניצחון על ארוניאן מלפני שני סיבובים, מסתמן שלשחק מול אנאנד בשחור הסתעפויות שהופיעו בדו-קרב האחרון נגד קרלסן - כלומר, שהתכונן אליהן באופן אינטנסיבי במיוחד - זה עניין די מסוכן... (שם ארוניאן נכנס להסתעפות גרינפלד שהופיעה במשחק העשירי; היום נקמורה נכנס להסתעפות גמביט המלכה עם 5.ר-ו4 שהופיעה במשחק השלישי, אם כי הוא היה הראשון לסטות מאותו משחק.)

  • דוד

    מסע מבריק של קריאקין, 15.ג4 עשוי להכניס קצת מתח לטורניר, אם הוא מנצח יסיים ראשון יחד עם אנאנד ונקמורה

    • דוד

      ... בעצם לקריאקין עצמו אין סיכוי. אבל יכול להרוס לאנאנד. עם המהיר זה סיפור אחר (ומטופש)

  • אייל סגל

    בינתיים בגרנד פרי, אחרי ארבעה סיבובים - פתיחה מרשימה של תומשבסקי עם 3.5 נקודות, נקודה שלמה לפני גירי, גרישצ'וק ויאקובנקו. מילא שניצח את ג'ובאבה (שכבר הפסיד שלושה משחקים), דבר שכרגע נראה כמעט מובן מאליו, אבל גם את גרישצ'וק וממדיארוב.

  • נפתלי

    כל הכבוד לאנאנד על הזכיה...זהו,עכשיו הכל ערוך ומוכן לתחרות החשובה באמת,בשבוע הבא!אייל,אתה מגיע?

    • אייל סגל

      אליפות אירופה? כן, אני מניח שאני אגיע לפחות לסיבוב או שניים.

      אגב, ראיתי שהחבר שלך הולך להשתתף השנה בקבוצה הראשית של הטורניר לזכר גשימוב שיהיה באפריל - http://chess-news.ru/en/node/18130 (במקום אחד מהשחקנים הלא-אזרים שהוזכרו כאן).

      • נפתלי

        החלטה מצויינת של הנהלת התחרות...הגיע הזמן לראות את ראוף מול גדולי עולם...

  • אייל סגל

    נראה שצריך להעביר את הברכות על הזכייה מאנאנד לנקמורה... נקמורה השווה את מספר הנקודות הכולל בחלק של המשחקים המהירים, ואז זכה (בשחור) בארמגדון ששימש כשובר-שוויון. עד כמה שהבנתי מהשידור, היתה התנהגות מאוד לא מיקצוענית מצד המארגנים - הוחלט על שובר-שוויון בבליץ ברגע האחרון, בלי שזה היה כתוב מראש בתקנות, ובהתחלה רצו לעשות שני משחקי בליץ רגילים לפני ארמגדון (אם יהיה בו צורך), אבל אנאנד סירב ובתור פשרה הסתפקו בסוף במשחק ארמגדון אחד שגם אותו נראה שאנאנד שיחק בלי הרבה חשק. (כנראה ששובר השוויון לפי התקנות היה אמור להיות סונברן ברגר, וזה של אנאנד היה יותר טוב - לכן גם הסכים לתיקו נגד קריאקין במשחק המהיר האחרון בעמדה שבהחלט עוד ניתן היה להמשיך לשחק בה.)

  • יהודה.א.

    נכון, הוא שיחק על תוספת הזמן את החלק הראשון של המשחק, והתחיל לחשוב בלבן בעמדה אבודה..

  • שמוליק

    המון בלנדרים די קיצוניים במשחקי ה"שח-המהיר" :
    בסיבוב השני 2 פספוסים די דומים של שח צריח די פשוט - נקאמורה (בעמדה קשה ממילא מול קראמניק ) וקריאקין ( בעמדה עדיפה עד זכויה מול קרואנה ) . בשני המקרים אפילו היה לצד השוגה משהו כמו 4-5 דקות על השעון .
    בסיבוב השלישי קרואנה משום מה החליט ללכוד לעצמו את הפרש כבר בפתיחה נגד אנאנד .

    • אייל סגל

      אם מדברים על המשחקים המהירים, גם קריאקין - קרמניק היה די משעשע מבחינת כמות השגיאות לקראת הסוף (אם כי אולי אף אחת בודדת לא גסה כמו אלה שהזכרת), כשהם כבר שיחקו בקצב של בליץ.

      קרמניק - ארוניאן, לעומת זאת, היה באמת משחק מרתק (אולי הכי מעניין בכל התחרות, כולל החלק הקלאסי) ורובו ברמה גבוהה - גוסטפסון מנתח אותו באופן מפורט כאן.

      בסך הכל, התחזקה דעתי לגבי זה שאני לא אוהב את הפורמט המעורב קלאסי + מהיר (ובמקרה של היום, גם + בליץ) כחלק מאותו טורניר. אגב, אחרי מה שקרה עם שובר-השוויון אני בספק אם נראה שוב בטורניר הזה את אנאנד, ומהכתבה הזו - https://chess24.com/en/read/news/carlsen-to-miss-zurich-after-sponsor-loses-patience - התרשמתי שגם היחסים בין מארגן הטורניר לקרלסן כבר לא כל כך טובים.

  • Selby

    טורניר שח קלאסי חשוב שני ברציפות שמוכרע במשחק ארמגדון ברמה נמוכה יחסית(באופן טבעי) כאשר דווקא זה שהפסיד במשחק הקלאסי בין שני המתמודדים(קרלסן בגרמניה, נאקאמורה בשוויץ) הוא זה שמנצח בארמגדון ו"זוכה" בטורניר.
    אני לא אגזים אם אומר שזה ביזיון שמרגיש לא קשור לכלום ולדעתי זה משיקולי רייטינג בלבד כאשר המארגנים רוצים את 15 דקות התהילה של הטורניר.
    לשיטה השוויצרית יש דרכים לא רעות לשבירת שוויון אבל גם בטורניר סגור, אני לא מבין מה לא הוגן בלשבור את השוויון לפי המאזן ראש בראש בין השחקנים כאשר זה מתאפשר, מה יותר הגיוני מזה?

    • אייל סגל

      הייתי בכל זאת מבדיל בין שני הטורנירים – בגרנקה הארמגדון הגיע רק כמשחק חמישי אחרי ארבעה משחקים קודמים שהיו מעניינים וגם ברמה די גבוהה; בציריך בהחלט היה סוג של ביזיון מבחינה זו ששינו במהלך היום האחרון את הכללים והמשחק הבודד היה כנראה תוצר של פשרה, אחרי שאנאנד – שהיה בכלל אמור לזכות על פי שובר השוויון המקורי (SB) – לא רצה לשחק דו-קרב בליץ שלם, והיה נראה שגם את הארמגדון לא ממש היה לו חשק לשחק.

      באופן כללי – כן, אין ספק שאחד הדברים העיקריים שמושכים מארגנים לסוג כזה של שובר-שוויון הוא הדרמה הנוספת שהוא מספק. לכל שובר שוויון מאלה שמקובל להשתמש בהם יש פלוסים ומינוסים – אני לא יודע אם דווקא מאזן ראש בראש הוא הקריטריון הכי "נכון", אבל בכל מקרה קח בחשבון שמה שקרה בהקשר זה בשני הטורנירים האלה היה צירוף מקרים; לעתים קרובות המאזן בין השחקנים שמסיימים בשוויון נקודות הוא גם שווה, ואז בכל מקרה צריך קריטריונים נוספים. וציריך, אגב, הוא לא לגמרי טורניר "קלאסי" אלא מעורב.

Comments are closed.