סו נגד ההודית של המלך

שני משחקים בולטים מהזמן האחרון, באחת הפתיחות המעניינות ביותר

ההגנה ההודית של המלך היא אחת הפתיחות המורכבות והמרתקות ביותר בשחמט. הרבה הסתעפויות שלה מתאפיינות במשחק חריף שבו השחור מקבל סיכויי נגד רבים יחסית, ולכן אין זה מפתיע ששחקנים כפישר וקספרוב הרבו להשתמש בפתיחה הזו; אבל כפי שקורה בדרך כלל, סוג כזה של משחק גם מגדיל את סיכויי ההפסד של השחור – ואכן, אפילו פישר וקספרוב ספגו בהודית של המלך כמה תבוסות מוחצות.

ווסלי סו, שחקן הצמרת האמריקני (פיליפיני לשעבר), התמודד לאחרונה עם הפתיחה הזו מהצד הלבן מול שני המומחים הגדולים ביותר שלה כיום – היקארו נקמורה ודינג לירן. שני המשחקים הללו היו מעניינים במיוחד, והמחישו היטב גם את הסיכויים וגם את הסכנות שיש בפתיחה עבור השחור – ניצחון מוחץ במשחק הראשון, והפסד (למשחק מרשים מצד הלבן) בשני.

שני המשחקים התנהלו בהסתעפות החריפה ביותר של ההודית של המלך, שעמדת המוצא שלה מתקבלת בעקבות המסעים 1.ד4 פ-ו6 2.ג4 ז6 3.פ-ג3 ר-ז7 4.ה4 ד6 5.פ-ו3 0-0 6.ר-ה2 ה5 7. 0-0 פ-ג6 8.ד5 פ-ה7:

bview1

המרכז חסום, כך שלשני הצדדים חופש גדול יחסית לפעולה באגפים; הלבן מתמקד באופן טיפוסי באגף המלכה ואילו השחור באגף המלך, בהתקפה ישירה על המלך הלבן. דוגמאות קלאסיות לסוג כזה של תחרות בין שתי התקפות ידועות עוד משנות ה-50 (כמו טיימנוב- ניידורף מתחרות המועמדים ציריך 53).

המשחק הראשון של סו הוא מגביע סינקפילד, שבאופן כללי היה תחרות מאוד לא מוצלחת עבורו – הוא סיים במקום האחרון, עם מאזן של 3/9.

bview2

כאמור, הלבן מנסה באופן טיפוסי לפתח יוזמה באגף המלכה – אבל כאן משהו לא עבד טוב מבחינה זו, ולפחות חלק מהאשמה טמון כנראה במסע 18.פ-ב5?. היה עדיף להכין את תמרון הפרש עם 18.מה-ג2, ואז אחרי 18…ז4 19.פ-ב5 ללבן איום כפול של פ-ג7 ו-פ:א7; במקרה של 19…פ-ה8 (כדי להתגונן מפני האיום הראשון, שהוא המסוכן יותר) 20.פ:א7 ר-ד7 המשחק נראה פתוח מאוד – הלבן כבר השיג משהו באגף המלכה.

במשחק עצמו, נקמורה המשיך בעמדת הדיאגרמה 18…א6 כדי להדוף את הפרש מ-ב5 (כעת עוד לא צריך לדאוג שיחדור ל-ג7, כיוון שהערוגה הזו מוגנת היטב), ואחרי 19.פ-א3 ב5! (המונע מהפרש הזה להתייצב על ג4), הפרש הלבן נותר בעמדה צדדית ולא אפקטיבית. מעניין, אגב, שאת כל המסעים הללו סו שיחק בקצב של בליץ, כך שאולי היו עדיין חלק מהכנת הפתיחה שלו. נקמורה, בראיון אחרי המשחק, שיער שסו סמך באופן נאיבי על הערכות מחשב אופטימיות מדי עבור הלבן (נטייה ידועה של מחשבים, המתקשים להעריך נכונה את הפוטנציאל ארוך הטווח של יוזמת השחור בעמדות הודית של המלך) – אבל למען האמת, בשלב זה גם המחשב כבר אינו נלהב במיוחד מעמדת הלבן.

מכל מקום, במסעים הבאים סו המשיך לכאורה בפעולה באגף המלכה, כאשר הציב את כל שלושת הכלים הכבדים שלו על הטור ג' – אלא שלמעשה הם אינם עושים שם שום דבר ממשי. נקמורה, לעומת זאת, המשיך לערוך את הכלים שלו בעמדות אפקטיביות באגף המלך ולקדם את הרגלים לעבר עמדת המלך הלבן. נקודת משבר הגיעה לאחר 24…ח4:

bview3

המסע הזה מאיים להלום בבסיס שרשרת הרגלים הלבנה עם …ח3, וכדי למנוע זאת סו המשיך 25.ו:ז4. כאן התחיל להתברר הרעיון ההתקפי העמוק של נקמורה: 25…ו3! (לא 25…פ:ה4? 26.ר-ו3 פ-ז5 27.פ-ו2 והלבן מייצב את העמדה, עם הגנה מספקת על הערוגות ז4 ו-ה4) 26.ז:ו3 פ:ה4!!:

bview4

ייתכן שסו קיווה ל-26…ר:ג1 27.מה:ג1 ואז מצבו של הלבן טוב – תמורת הטיב הוא מקבל שני רגלים ועמדה יציבה למדי באגף המלך, לאחר שהשחור ויתר על אחד מכלי ההתקפה החשובים ביותר שלו, רץ הערוגות הכהות. אבל הקרבת הכלי של נקמורה מכריעה את המשחק לטובת השחור – בעקבותיה כל הכלים שלו מתעוררים לחיים ועמדת הלבן קורסת.

קבלת ההקרבה עם 27.ו:ה4, למשל, תוביל להפסד לאחר 27…צ-ו1+! 28.מ-ז2 (28.ר:ו1 מה:ו1 מט) 28…ר-ה3!! עם איומים מכריעים; לדוגמה 29.צ:ד7 ח3+ 30.מ:ח3 מה-ח6+ 31.ר-ח4 מה:ח4+ 32.מ-ז2 צ:ג1 33.פ:ג1 מה-ו2+ 34.מ-ח3 פ-ו4 מט. גם 29.ר:ו1 או 29.ר-ז3 מפסידים – ניתן לראות את ההסתעפויות המלאות בלוח החי.

להסתעפות יפה במיוחד מוביל 27.צ:ד7 – כמו ברוב ההסתעפויות (ובמשחק עצמו), השחור ממשיך להקריב כלים עם 27…צ:ו3!! 28.ר:ו3 מה:ו3+ 29.מה-ז2 מה:ד3 30.צ-ד1 וכעת 30…ר-ד2!! (לא 30…מה:ד1 31.מה:ה4 עם עמדה שווה) 31.ר:ד2 פ-ו4 32.ר-ה1 פ-ו2+! 33.מה:ו2 מה-ה4+ 34.מ-ז1 פ-ח3+ 35.מ-ו1 פ:ו2 36.ר:ו2 מה:ז4 עם התקפה כפולה על שני הצריחים הלבנים, על ד1 ו-ד7, שאחד מהם ייפול. מעניין באיזו מידה נקמורה באמת חישב הסתעפויות כגון זו עד הסוף, ועד כמה עזרו לו כאן האינטואיציות המפותחות מאוד שיש לו כשחקן הודית של המלך מנוסה, לגבי הדינמיקה של עמדות כאלה ומה "אמור" לעבוד בהן.

במשחק עצמו סו בחר ב-27.צ-ד1, ובתגובה נקמורה המשיך באותו מסע שראינו בהסתעפות האחרונה – 27… צ:ו3!!. 28.ר:ו3 יוביל להפסד לאחר 28…מה:ו3+ 29.מה-ז2 (או 29.מ-ז1 ח3 עם האיום הקטלני של …ר-ה3+ במסע הבא) 29…ר:ז4 30.מה:ו3 ר:ו3+ וזוכה בצריח על ד1 במסע הבא. המשחק נמשך 28.צ:ד7 צ-ו1+ 29.מ-ז2 (הכאת הצריח על ו1 תוביל למט מיידי עם המלכה השחורה):

bview5

וכאן המחשב מראה זכייה של השחור בעלת יופי סוריאליסטי ממש, הכוללת הקרבת צריח ולאחריו מלכה: 29…ח3+! 30.מ:ח3 צ-ו2!! (עם איום מט) 31.ר:ו2 מה:ו2!! 32.פ:ו2 פ-ו4+ 33.מ-ח4 ר-ז5 מט. בראיון אחרי המשחק, כשמוריס אשלי הראה לנקמורה את ההסתעפות הזו, האחרון היה מאוכזב באופן ממשי שלא מצא אותה, למרות שניצח.

אבל ההמשך שבו בחר נקמורה היה לא רק טוב דיו כדי לזכות, אלא גם יפה כשלעצמו – 29…ר-ה3!!. זהו רעיון אותו כבר ראינו באחת מהסתעפויות המשנה למעלה – השחור מאיים במט עם …צ-ז1+ ו-…פ-ז5; הכאת הצריח עם 30.ר:ו1 מפקירה את הערוגה ו3 ומאפשרת מט מהיר עם 30…ח3+ 31.מ:ח3 פ-ז5+ ו-32…מה-ו3. במקום זאת, סו שיחק 30…ר-ז3 כדי לאפשר לצריח ב-ד1 להגן על השורה הראשונה, אבל כעת השחור ניצל את פתיחת הטור ח' בעקבות 30…ח:ז3, ולאחר 31:צ:ו1 פ-ח4+ 32.מ-ח3 מה-ח6 המלך הלבן נגרר אל תוך המחנה השחור ונלכד ברשת מט, כשסו מאפשר לנקמורה להנחית את המט על הלוח ממש.

עוד משחק של נקמורה (לצד הניצחון המרהיב שלו על גלפנד מאליפות העולם לקבוצות ב-2010) המצטרף לפנתיאון משחקי ההתקפה הקלאסיים של השחור בהודית של המלך.

**********

המשחק השני, נגד דינג לירן, נערך בסיבוב הראשון של הטורניר המיניאטורי בבילבאו (שהסתיים בתחילת השבוע שעבר), בן ארבעה שחקנים ושישה סיבובים בסך הכל.

סו היה הראשון לסטות מהמשחק הקודם עם 13.צ-ג1 (במקום פ-ד3), ובמסע הבא הקריב רגלי עם 14.ג5 מייד. רעיון מרכזי של ההקרבה הזו (שכשלעצמה אינה רעיון חדש) הוא שאחרי 14…פ:ג5 15.ב4 הפרש השחור – לעומת זה הלבן במשחק הקודם – הוא שנאלץ לסגת לעמדה צדדית עם 15…פ-א6, כיוון שלאחר 15…פ-ד7 (המסע הטבעי יותר) 16.פ-ב5 לא ניתן להגן על ג7.

אחד החסרונות של …פ-א6 הוא ששני מסעים מאוחר יותר, לאחר 17.פ-ב5 (התוקף את א7):

bview6

השחור אינו יכול להמשיך …א6 כמו במשחק הקודם כדי להדוף אותו. דינג לירן בחר כאן במסע הלא שיגרתי 17…ב6, המגן אמנם על הרגלי אבל תוך כדי כך מחליש את הערוגות הבהירות ואת עמדתו של הפרש על א6; ייתכן שעדיף לשחור לוותר על הרגלי ולהמשיך באופן אקטיבי יותר 17…ר-ד7 18.פ:א7 צ-ו7.

מספר מסעים מאוחר התברר עוד חיסרון של מיקום הפרש השחור על א6; לאחר 24.פ-ג3:

bview7

הפרש השחור מותקף, וכן הרגלי השחור על ז4 (במסע הקודם לא ניתן היה לזכות ברגלי הזה, כיוון שלאחר הכאה כפולה על ז4 הפרש הלבן על ב5 נופל), כך שנסיגת הפרש ל-ב8 תיענה פשוט על ידי הכאת הרגלי. השחור היה יכול לנסות כאן 24…ז3, אבל אחרי 25.ח:ז3 ו:ז3 26.פ-ח1 הרגלי ז' עדיין מותקף ולאחר לכידתו נראה שדווקא ללבן יהיה יתרון באגף המלך, כיוון שהשחור עוד לא הספיק לרכז שם כלים רבים. דינג לירן החליט איפוא להקריב את הפרש עם 24…פ:ב4!? תוך תקווה להשיג משחק נגד ממשי באגף המלך בעקבות 25.מה:ב4 ו3.

ייתכן מאוד שהרעיון הבסיסי של השחקן הסיני היה נכון, אבל נראה שבמסע הבא לא דייק עם 26…מה-ה7 (המלכה השחורה צריכה לזוז מ-ה8, כיוון שהיא מותקפת על ידי הרץ הלבן). עדיף 26…מה-ו8, וכך היה ניתן לממש את היוזמה באגף המלך טוב יותר כיוון שהמלכה יכולה להתייצב מהר יותר על הטור ח' ולהפעיל משם לחץ על עמדת המלך הלבן: 27.ז3 (כדי לא לאפשר לשחור פתיחת טורים מהירה) 27…פ-ו4! עם עמדה לא ברורה; הכאת הפרש עם 28.ז:ו4 תאפשר 28…מה-ח6 ובעקבות זאת …צ-ח7. המחשב ממליץ כאן על 28.ר:ו4 ה:ו4 29.ה5 עם עמדה כאוטית ומסובכת מאוד.

במשחק עצמו, לעומת זאת, לקח לשחור שלושה מסעים (במקום שניים) להכפיל כלים על הטור ח' – צריח ל-ח7 ו-ח8, ורק אז מלכה ל-ח7 – דבר שאיפשר ללבן זמן רב יותר להיערך מול הרעיונות ההתקפיים של השחור. רגע קריטי הגיע לאחר 31…א6, התוקף את הרץ הלבן על ב5:

bview8

דינג לירן קיווה כאן מן הסתם שהרץ ייסוג, ואז השחור משיג יתרון גדול בעקבות 32.ר-א4 ב5 33.ר-ב3 ר-ד7 34.מה-ג2 פ-ו4! (שוב הרעיון של הקרבת הפרש על הערוגה הזו) וכעת 35.ז:ו4 מפסיד ל-35…מה-ח4 עם האיום הקטלני של …מה-ז3; גם 35.ר:ו4 ה:ו4 36.ה5 כבר אינו טוב ללבן, בגלל 36…ר-ו5.

אלא שסו התכונן מראש לאפשרות הזו כששיחק שני מסעים לפני כן 29.מה-ג6: המסע הזה לא רק תקף את הצריח השחור על א8 אלא השתלט על האלכסון א4-ה8 – עוד תוצאה של החלשת הערוגות הבהירות באגף המלכה השחור בעקבות מסעו ה-17 – והכין את ההמשך החזק 32.מה-ה8+ מ-ז7  33.מה:ד8! צ:ד8 34.צ:ג7+ (הלחץ לאורך הטור ג' משתלם סוף סוף) 34…ר-ד7 35.צ:ד7+ צ:ד7 36.ר:ד7.

בעקבות כל חילופי הכלים הלבן נותר עם שני רצים ופרש תמורת המלכה, ובעמדה שנוצרה שלושת הכלים הקלים, המתואמים באופן מצוין, חזקים מהמלכה השחורה. בנוסף לכך, עמדתו של המלך השחור נותרה חשופה מאוד (בעקבות קידום כל הרגלים באגף זה לצורך התקפה בשלבים המוקדמים יותר), בעוד שהמלך הלבן בטוח מאוד לאחר 36…ז:ח3 37.מ-ח2. למעשה, עמדתו של הלבן כנראה כבר זכויה. עדיפותו נעשתה ברורה מאוד לאחר המסע 45.צ-ו5!:

bview9

במסע הקודם, השחור שיחק 44…צ-ו7 כדי למנוע שח קטלני של הצריח הלבן על ו8, והציע חילוף צריחים. במסעו ה-45, הלבן מסכים לחילוף כזה – אבל בתנאיו שלו, כך שבעקבות החילוף יווצר רגלי חופשי חזק וקדמי על הטור ו', שאכן הכריע את המשחק. (במידה והשחור היה מתעקש לא להחליף צריחים, למשל עם 45…מה-ז6, הלבן היה משחק 46.ר-ו8! ולוכד את הרגלי על ד6, מה שהיה יוצר רגלי חופשי חזק אחר – 46…מ-ח7 47.צ:ו7+ מה:ו7 48.ר:ד6.)

בטורניר כולו, הוכרעו רק שניים מ-12 המשחקים שנערכו בסך הכל – המשחק המכריע השני היה בין שני המשתתפים האחרים, ובו ניצח גירי את אנאנד. סו וגירי סיימו לפיכך במקום ראשון משותף, וסו הוכרז כזוכה בטורניר לאחר שגבר על גירי בשובר שוויון של צמד משחקי בליץ.

**********

בסוף הפוסט הקודם ציינתי שידועים כבר שבעה מתוך שמונה משתתפי תחרות המועמדים הקרובה, וחסר רק הוויילד קארד; כעת כבר ידוע שזה יהיה ארוניאן. הוא יקבל לפיכך במרץ הקרוב הזדמנות נוספת להעפיל לדו-קרב על אליפות העולם, וזאת למרות ההידרדרות במד-הכושר שלו בשנה האחרונה, אי ההשתתפות בסידרת הגרנד פרי, וחוסר ההצלחה בגביע העולם. תחרות המועמדים עצמה תתקיים במוסקבה, מה שהיה אמור לכאורה להוביל לווילד קארד רוסי – אלא שהבעלים של הספונסר הראשי, חברת הנדל"ן הגדולה Tashir Group, הוא ממוצא ארמני.

ארוניאן מצטרף איפוא אל אנאנד, טופלוב, קרואנה, נקמורה, קריאקין, סבידלר, וכמעט בוודאות גירי. (באופן תיאורטי לחלוטין קרמניק עוד יכול לעקוף את גירי בממוצע מד-הכושר השנתי, אבל בשביל שזה יקרה האחרון יהיה צריך להפסיד פחות או יותר את כל המשחקים שנותרו לו בחודש הקרוב באליפות אירופה לאומות, שתחל באיסלנד בעוד מספר ימים.)

גביע העולם: הגמר
"הדבר היחיד שאני יודע לעשות הוא לשחק שחמט – אבל אני עושה את זה טוב"

תגובות כמו עכשיו

  • צור שפי הגיב: 3 שנים לִפנֵי

    יפה. אגב, קראתי שקרלסן ביקש מגלפנד להצטרף לצוות הנורבגי בתחרות באיסלנד. אתה יודע יותר פרטים?

    • אייל סגל הגיב: 3 שנים לִפנֵי

      זה היה מחנה אימון לקראת התחרות - אפשר לקרוא על זה משהו כאן: http://chess-news.ru/en/node/20399. ישראל לא משתתפת בכלל באליפות אירופה הקרובה - מסיבות תקציביות - וזה אחרי שלאליפות הקודמת שלחו נבחרת נוער; אז לפחות גלפנד תרם במשהו למדינה שבה כן מתייחסים בכבוד לשחמט...

      • Amir A הגיב: 3 שנים לִפנֵי

        סליחה על השאלה, אבל מה התקציב הנדרש על מנת להוציא משלחת לאליפות אירופה?

        • גדי הגיב: 3 שנים לִפנֵי

          אני מניח שקרוב ל40 אלף דולר בהנחה ששולחים את הנבחרת החזקה ביותר.. משלחת של 6 אנשים לפחות לאיסלנד היקרה יחד עם תשלומים דיפרנציאלים לשחקנים זה סיפור לא זול. מעבר לזה האיגוד הישראלי נמצא בגירעון ענק של קרוב למליון שקלים ביחס לתקציב שנתי שלא גדול בהרבה מהגרעון עצמו מה שעשה גורם לשיתוק כמעט מוחלט של פעילות שוטפת. כמו תמיד ההבטחות הגדולות לשדרוג ההשקעה בשחמט בעקבות ההצלחה של גלפנד ב2012 נשארו על הנייר. למעשה השחמט שלנו בירידה תלולה. הדלק של העלייה הרוסית הגדולה בשנות ה90 אוזל ואנחנו הופכים להיות פחות ופחות רלוונטיים. גם גלפנד עצמו רחוק משיאו. שוחחתי איתו לפני כשבועיים והוא פשוט הפסיק לקבל הזמנות לתחרויות יוקרתיות. עצוב.

        • אייל סגל הגיב: 3 שנים לִפנֵי

          אני ארשה לעצמי לצטט בהקשר זה את מה שכתבתי בשנה שעברה בסוף פוסט הסיכום על האולימפיאדה: "ישראל איננה מדינה שבאמת משקיעה הרבה בשחמט או שלשחמט יש בה מעמד רציני, והישגיה בתחום זה בעשור וחצי האחרון היו, במובן מסוים, הרבה מעבר למה ש"מגיע" לה על פי תרבות השחמט הבסיסית שלה. הם נבעו ברובם הגדול מחבורה של שחקנים חזקים שהגיעו לכאן ממדינות ברה"מ לשעבר – ובראשם גלפנד, כמובן, שהגעתו בסוף שנות ה-90 כשחקן גם בשל לגמרי וגם ששיאו עוד לפניו היתה בהקשר זה בגדר זכייה בלוטו. הדור הזה מתקרב לסוף דרכו, ולהוציא את רודשטיין קשה כרגע לראות באופק שחקנים היכולים למלא את מקומו."

          • גדי הגיב: 3 שנים לִפנֵי

            הדלק של העלייה הרוסית המשיך גם בזכות משפחות שעלו לארץ ובאופן טבעי עבורן שלחו את ילדיהם לשחק שחמט על פי התרבות הרוסית. העלייה הביאה עמה לא רק שחקנים אלא גם מאמנים מצויינים כך שהיה אפשר לגדל דור נוסף של שחקנים חזקים מאוד שהתפתחו בישראל אבל כמו שאייל כתב זה למעשה לא היה קשור לתרבות שחמט ישראלית. היום גם המעיין הזה יבש כמעט לחלוטין וזכייה במדליות אולימפיות כמו ב2008 ו2010 ישובו באותו סיכוי שנבחרת ישראל בכדורגל תשחק בחצי גמר המודניאל. גם מקסים רודשטיין שהוא תוצר של הדור השני כמו שכתבתי לא יהיה שחקן עלית. הוא משהו כמו דודי סלע בטניס. שחקן מאה ראשונה אבל לא יותר. הוא כבר בן 25 והמרחק ברמה שלו לעומת גירי, ושייה לגראב, נקומרה ואחרים הוא בדיוק המרחק של פדרר מסלע שלא נדבר ג'וקוביץ. אגב הוא כבר לא חי בישראל. הוא התחתן לא מזמן עם שחמטאית צ'כית ומתגורר איתה באירופה.

            • Amir A הגיב: 3 שנים לִפנֵי

              אם רק מישהו היה מרים את הכפפה של ללמד שח בבתי ספר יסודיים. גם היינו מרוויחים אולי שחקנים ברמה הגבוהה ובטוח היינו מרוויחים לעתיד אזרחים שיודעים לחשוב.

  • בני הגיב: 3 שנים לִפנֵי

    מרתק, תודה

  • יאיר הגיב: 3 שנים לִפנֵי

    שאלה למומחים: ההמשך 7. רה3 במקום הצרחה היה נראה מבטיח בשלב מסוים (עדיין יש בו תוצאות טובות יותר ללבן לעומת הצרחה). למה שחקני הצמרת הפסיקו לשחק אותו לאחרונה? הוריאנט המעניין הוא 7... פז4 8. רז5 ו6 9. רח4 ואז שיחקו בעיקר ז5 או פג6 עם תוצאות טובות ללבן. אחרי 7... פג6 8. ד5 פה7 9. פד2 ללבן יתרון גדול.

    • יאיר הגיב: 3 שנים לִפנֵי

      משחקים לדוגמא בוריאנט שהזכרתי - ארוניאן נקאמורה מטאטא סטיל 2014, קרואנה רג'בוב מהתחרות לזכר גאשימוב, ונראה לי שהיה גם משחק מטורף לגמרי של פוסטני-סמירין מאליפות ישראל לפני שנתיים שפוסטני הקריב כלי, ואז הצריחים שלו הגיעו לח5 וז5 כשלסמירין היה רגלי בשורה השניה ובסוף הסתיים בתיקו, אם כי אני לא מוצא אותו עכשיו.

      • אייל סגל הגיב: 3 שנים לִפנֵי

        אני מודה שאני לא מתמצא מספיק בהתפתחויות האחרונות בהסתעפות הזו כדי לענות לך (אולי נפתלי יכול?), אבל לפחות הוספתי לינקים למשחקים שהזכרת ...

        • נפתלי הגיב: 3 שנים לִפנֵי

          ההודית של המלך היא אורח נדיר יחסית בתחרויות העל,וכאשר היא מופיעה השחקנים בלבן מנסים להיות עקרוניים ולא להשאיר לשחור את אפשרות ההכאה ה:ד4 שמביא לסוג שונה לגמרי של עמדות.

          • אייל סגל הגיב: 3 שנים לִפנֵי

            לגבי זה שלא רואים כל כך הרבה את ההודית של המלך (אם כי בזמן האחרון יותר, נדמה לי) - מזכיר לי את הראיון של דניאל קינג וכריס וורד עם קרמניק, אחד מקוטלי ההגנה הידועים מהצד הלבן, אחרי הניצחון שלו על נקמורה בטורניר לונדון האחרון: "למה לא רואים יותר [הרבה] הודית של המלך ברמות הגבוהות?" קרמניק: "זה בדיוק מה שאני שואל את היריבים שלי – למה אני לא רואה מכם יותר הודית של המלך?"

            • יאיר הגיב: 3 שנים לִפנֵי

              למעשה אני חושב שהוא אמר King's indian feeds my family. נפתלי - אני בלבן הייתי שמח לראות 7... ה:ד4 8. פ:ד4 ואז ו3, רו2 כל הכלים עומדים ״כמו שצריך״. לא ברור לי למה שחקני העל נמנעים מזה בלבן.

            • אייל סגל הגיב: 3 שנים לִפנֵי

              הוא אמר את שני הדברים בהפרש של חצי דקה בערך... (השני הוא ציטוט של פטרוסיאן, ליתר דיוק) http://livestream.com/accounts/1504418/lcc2014/videos/70947035 - החל מ-3:55:35

            • שמוליק הגיב: 3 שנים לִפנֵי

              משעשע כהרגלו !

  • איציק הגיב: 3 שנים לִפנֵי

    שאלות של מישהו שלא מבין. כאשר אומרים פתיחה X או Y, לפי מה נקבעת הפתיחה? האם כל צבע בוחר פתיחה משלו או הלבן מאלץ את הפתיחה לשני הצבעים? כאשר כתוב הודית, האם זה אומר ששני הצבעים שיחקו לפי התכתיב הלבן לפתיחה זה, האם יכל לנסות להכתיב פתיחה אחרת או שזה היה מביא להפסד מהיר?

    • אייל סגל הגיב: 3 שנים לִפנֵי

      עניתי לך פעם על שאלה מאוד דומה: http://debuzzer.com/segal/27805/#comment-61180 הייתי רק מוסיף שכאשר שחקנים נכנסים לפתיחות והסתעפויות ספציפיות זה לעתים קרובות לאו דווקא בגלל שסטיות מהן גרועות באופן אוביקטיבי, אלא שזה מה שהם לומדים ומכירים הכי טוב (ו/או שזה אופנתי באותו זמן, ולכן משחקים את זה יחסית הרבה כך שמצטבר לגבי זה הרבה ידע).

      • איציק הגיב: 3 שנים לִפנֵי

        תודה. אתה רואה כמה מצבי חמור, לא רק שחמט אני לא מבין, גם הזיכרון שלי על-הפנים :-( :-( :-(

    • גדי הגיב: 3 שנים לִפנֵי

      שאלה כמעט פילוסופית. באופן עקרוני הלבן משחק מסע ראשון שמכתיב את האופי המשחק כמו ה4 שמאפיין משחקים פתוחים יותר. כאן השחור יכול לבחור לפחות 7 תשובות סבירות שכמעט כל אחת מהן קובעת את הפתיחה כך שלכאורה השחור קובע את הפתיחה. ה6 זה צרפתית פו6 אליוכין וכך הלאה. באופן מעשי זה יותר מורכב כי ישנן טרנספורמציות שיכולות להחליף את הפתיחה על שינוי סדר המסעים. בסופו של דבר צריך שיוף פעולה של שני הצדדים בכדי להגיע לפתיחה מסוימת ויותר מכך לוריאנט ספציפי. הייתי מקביל את זה לכדורגל. בכדי שיהיה משחק פתוח צריך שניים לטנגו. ובהקשר להתחלה שלי. פילוסופי זה תאוריה ומעשי זה מסובך יותר.

  • D! פה ועכשיו הגיב: 3 שנים לִפנֵי

    תיאוריה זה מעולה, עד שמגיעים לפרקטיקה. הדיון על מצב השח בארץ מעניין, כמו גם להבין את ההגעה לחוב שהוא ברמת התקציב השנתי. זה נשמע כמו כסף די קטן, 40 אלף דולר. הייתי שמח עם נבחרת הכדורגל הייתה מוציאה את זה כתרומה ותמיכה. נשמע שהם מוציאים את זה על כל משחקון משעמם במוקדמות אליפות אירופה.

  • שמוליק הגיב: 3 שנים לִפנֵי

    כאחד שנמשך דווקא יותר למשחקים "עדינים" ( ולא מרוצי התקפות עם הקרבות כל מסע שני ... ) אני דווקא מאוד התרשמתי ממשחק אחר בהודית של המלך בו Pelletier השוויצרי די מביס את נקאמורה ( מומחה גדול בפתיחה זו כאמור ) : http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1806311 https://www.youtube.com/watch?v=73_yP8-nDmk מה שמדהים במשחק זה בעיני הוא מיקום הרגלים השחורים באגף המלך בסיומו - בעמדות המוצא שלהם . וזה נגד שחקן כמו נקאמורה שמעיף את הרגלים קדימה בכל הזדמנות ( כפי שהודגם בצורה מופתית במשחק הראשון בפוסט המצוין של אייל ) .

    • אייל סגל הגיב: 3 שנים לִפנֵי

      כן, באמת משחק יפה מאוד - עולה בדעתי עכשיו שהיה אפשר לעשות פוסט על ההודית של המלך עם נקמורה במרכז, וזה בתור משחק שני בנוסף למשחק נגד סו... במיוחד בגלל שהם ממש הפכים מדויקים - במשחק נגד פלטייה היוזמה באגף המלכה היא מוחצת וזו באגף המלך לא מצליחה להתפתח בכלל. אגב, התוצאה גם היתה די סנסציונית מבחינה זו שלפלטייה מד כושר נמוך בערך ב-250 נקודות מזה של נקמורה.

Comments are closed.