תחילה, בהתאם למסורת, כרוניקה קצרה של הטורנירים המרכזיים שהתקיימו בשנה שחלפה (כללתי כאלה עם מד-כושר משתתפים ממוצע של 2720 ומעלה) והזוכים בהם:

וייק אן זה (Tata Steel) – קרלסן (14 שחקנים, 13 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2746)

באדן באדן (גרנקה) – קרלסן (8 שחקנים, 7 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2750; קרלסן גובר על ניידיץ' בפלייאוף)

ציריך – נקמורה (6 שחקנים, 5 סיבובים קלאסיים + 5 מהירים; מד כושר ממוצע: 2784; אנאנד זוכה בחלק הקלאסי, הוא ונקמורה מסיימים עם מאזן שווה בסיכום שני החלקים, ונקמורה זוכה בפלייאוף)

גרנד פרי טביליסיתומשבסקי (הטורניר השלישי בסידרת הגרנד פרי 2014-15; 12 שחקנים, 11 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2744)

הטורניר לזכר גשימובקרלסן (10 שחקנים, 9 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2773)

גרנד פרי חנטי מנסיסקקרואנה, נקמורה ויאקובנקו (הטורניר הרביעי והאחרון בסידרת הגרנד פרי 2014-15; 12 שחקנים, 11 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2755)

סטוונגר (Norway Chess) – טופלוב (הטורניר הראשון בסידרת הגרנד טור 2015; 10 שחקנים, 9 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2782)

דורטמונדקרואנה (8 שחקנים, 7 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2724)

בילושייה לגרב (6 שחקנים, 10 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2720)

גביע סינקפילדארוניאן (הטורניר השני בסידרת הגרנד טור 2015; 10 שחקנים, 9 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2795)

בילבאוסו (4 שחקנים, 6 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2786; סו גובר על גירי בפלייאוף)

לונדוןקרלסן (הטורניר השלישי והאחרון בסידרת הגרנד טור 2015; 10 שחקנים, 9 סיבובים; מד כושר ממוצע: 2785; ושייה לגרב גובר על גירי ב"חצי גמר" הפלייאוף, קרלסן גובר על ושייה לגרב ב"גמר", וזוכה כתוצאה מכך בטורניר ובסידרה כולה)

ראויים גם לציון גביע העולם, התחרות הדרמטית ביותר של השנה, שבה זכה קריאקין; אליפות העולם השנתית בשחמט מהיר – בה זכה קרלסן שנה שנייה ברצף (כסף – נפומניצ'י, ארד – רג'בוב), וזו בבליץ – בה זכה גרישצ'וק בפעם השלישית בקריירה (כסף – ושייה לגרב, ארד – קרמניק). לרשימת הישגיו של קרלסן ניתן לצרף את הזכייה בתחרות הפתוחה הסופר-חזקה בקטאר, לאחר שגבר בפלייאוף על יו יאנגיי, הזוכה ב-2014. התחרויות הקבוצתיות החשובות ביותר היו אליפות העולם – בה הפגינו הסינים שוב את כוחם (לאחר הזכייה באולימפיאדה ב-2014), ואליפות אירופה – בה זכו באופן כמעט מפתיע הרוסים (שעל הניר הם תמיד פיבוריטים, אבל כבר הרגילו אותנו לצפות מהם לכשלונות בתחרויות קבוצתיות).

לא היו תחרות מועמדים (כמו בשנתיים הקודמות) או דו קרב על אליפות העולם (כמו בשלוש השנים הקודמות) – הסיבה לכך היא שישנו ניסיון לייצב את הסבב על קצב של דו קרב אליפות עולם פעם בשנתיים. ההאצה של שני הסבבים האחרונים נבעה כנראה מניסיון לתקן את ההשלכות של העיכובים הרבים שהיו במהלך סבב אליפות העולם שנגרר מ-2008 עד 2012 (והסתיים בדו קרב בין אנאנד לגלפנד) – עיכובים שהוציאו מסינכרוניזציה את המרכיבים השונים של הסבב (בעיקר הגרנד פרי וגביע העולם).

**********

באשר לבחירת שחקן השנה – זה אולי כבר מתחיל לשעמם, אבל לאור רשימת ההישגים קשה לחשוב על מועמד רציני מלבד קרלסן. עם זאת, למרות שהוא עדיין מעל כל השאר, באופן כולל ניתן לומר ש-2015 היתה מבחינתו חלשה יותר משנים קודמות. כל שחקן אחר היה שמח לשנה "חלשה" כזו, אבל אנו מדברים כאן על הסטנדרטים שהציב קרלסן עצמו. הנה השוואה של השנה האחרונה עם שלוש השנים שלפניה על פי שני נתונים: ה-TPR השנתי (כלומר רמת מד הכושר של הביצועים השנתיים, שבניגוד למד הכושר הרשמי אינה מושפעת מנתוני שנים קודמות) ומספר ההפסדים ביחס לכמות המשחקים הכוללת:

2012: 2869; 2 הפסדים ב-50 משחקים קלאסיים (4%)

2013: 2880; 4 ב-61 (6.5%)

2014: 2855; 6 ב-55 (10.9%)

2015: 2831; 10 ב-72 (13.9%)

למעשה, ניתן לחלק את 2015 של קרלסן לשלושה חלקים. הוא התחיל את השנה בצורה טובה מאוד כשהוא זוכה בשלושה טורנירים רצופים (מביניהם, בזה לזכר גשימוב באופן משכנע במיוחד – בפער נקודה שלמה מהמקום השני). לאחר מכן באה תקופה פחות מוצלחת, שהחלה בהופעה איומה ביחס לסטנדרטים של קרלסן בטורניר ה"ביתי" בנורבגיה, כשהוא מסיים במחצית התחתונה של הטבלה עם מאזן שלילי (כלומר, יותר הפסדים מאשר נצחונות) ו-TPR נמוך מ-2700 – זאת לאחר שהרגיל אותנו תקופה ארוכה לכך שגם בטורניר לא מוצלח הוא מסיים שני. והיתה גם הופעה מאוד לא מוצלחת בנבחרת נורבגיה במסגרת אליפות אירופה לקבוצות – אם כי זו כבר מתחברת למסורת של הופעות לא טובות במסגרות קבוצתיות. עם זאת, במהלך אותה תקופה קרלסן גם זכה באליפות העולם בשחמט מהיר וסיים במקום שני בגביע סינקפילד (מקום שני-חמישי משותף בנקודות; שוברי השוויון היו כרגיל לטובתו).

החלק השלישי היה סיום טוב של השנה, עם זכייה בטורניר לונדון ובעקבות זאת בסידרת הגרנד טור היוקרתית כולה – סידרה שכאשר מתבוננים במהלכה הכולל ניתן לומר שקרלסן זכה בה ללא הפגנת דומיננטיות כוללת אלא בזכות התעלות ברגעים המכריעים וכן שוברי השוויון שעבדו עבורו שעות נוספות (על מה שקרה בלונדון בהקשר זה ארחיב עוד למטה, ב"פארסת השנה"). הדובדבן על הקצפת היה זכייה בתחרות הפתוחה בקטאר, תוך הפגנת משחק התקפי-טקטי מלא אדרנלין מסוג שלרוב אינו נחשב טיפוסי לסגנונו של קרלסן (במיוחד המשחקים בסיבובים 5-3 נגד יופה, דודה ולי צ'או) – דבר הקשור בפורמט השוויצרי של התחרות, שבמסגרתו התמודד עם יריבים בעלי מד כושר נמוך יותר מאלה שהוא רגיל לשחק מולם בטורניר העל ה"סגורים" והיה צריך לצבור מספר רב יותר של נצחונות כדי לזכות.

ואם קרלסן הוא מספר 1, ניתן גם לומר שלא התבסס מספר 2 ברור. לקרואנה, שלקראת סוף 2014 הצטייר כמי שיכול למלא את התפקיד הזה, היתה סידרה של תוצאות לא מרשימות במיוחד והוא חזר להיראות כשחקן טופ-10 "מהשורה". כמובן שגם זה אינו מבוטל ובהחלט היו לו הישגים ראויים לציון במהלך 2015 – בראש ובראשונה הבטחת ההשתתפות בתחרות המועמדים בזכות הזכייה בסידרת הגרנד פרי, וכן ניצחון מרשים בדורטמונד.

מישהו שהמניות שלו עלו בהקשר זה באופן משמעותי במהלך השנה שחלפה הוא אניש גירי בן ה-21. הוא לא הצליח אמנם לזכות באף טורניר חשוב, אבל היה מאוד קרוב לכך פעמיים (בבילבאו ולונדון), ובזכות סידרה עקבית של תוצאות טובות ביסס מד כושר גבוה שהעלה גם אותו לתחרות המועמדים. הוא התבלט בהפגנת סולידיות רבה מאוד – בתחרות בקטאר סגר 40 משחקים (קלאסיים) רצופים ללא הפסד, הוא הצליח לצלוח את כל סידרת הגרנד טור (27 משחקים, כמעט כולם מול יריבים מהצמרת הגבוהה ביותר) ללא הפסד, וכפי שהוא עצמו אוהב מאוד להזכיר, מעולם עוד לא הפסיד לקרלסן במשחק קלאסי (למרות שהשניים התמודדו כבר 12 פעמים). כדאי גם לציין כי למרות שבגלל שיטת הניקוד של הגרנד טור (בהתאם למקום בטבלת הטורניר) סיים בסידרה רק שני אחרי קרלסן, מבחינת מספר הנקודות המצטבר מהמשחקים בטורנירים השיג את התוצאה הטובה ביותר בסידרה – 16 מ-27 (לעומת 14 בלבד לקרלסן).

גם מבחינת נקמורה השנה האחרונה עמדה בסימן עלייה. הוא תמיד ידע להבריק מדי פעם, אבל ב-2015 הפגין בסך הכל יציבות גדולה בהרבה מאשר בשנים קודמות. ההישג החשוב ביותר מבחינתו היה הזכייה המשותפת בטורניר הגרנד פרי האחרון, שהוביל למקום שני בסידרה השלמה והעפלה לתחרות המועמדים; לצד זה וכן הזכייה בציריך שהוזכרה למעלה ניתן גם לציין זכיות במספר תחרויות נוספות, אמנם פחות חזקות – הטורניר הפתוח בגיברלטר, אליפות ארה"ב, ותחרות ה"מיליונר" בלאס ווגאס. עם זאת, ההופעה של נקמורה בלונדון בסוף השנה קלקלה קצת את הרושם הכולל – הוא חזר בה לסורו גם בהפסד לקרלסן (שהמאזן של נקמורה מולו במשחקים קלאסיים מכריעים כבר עומד על 12-0[!] לרעתו) וגם בקריסה שבאה בעקבותיו, כשהפסיד מייד לאחר מכן במשחק גרוע לגירי וכתוצאה מכך קלקל את סיכוייו לתוצאה טובה בסידרה השלמה.

עבור ארוניאן חלק גדול מהשנה לא היה מוצלח, וברשימת דירוג אחת אפילו יצא כבר מהעשירייה הראשונה; אבל הוא חזר ועלה לקראת הסוף, בראש ובראשונה בעקבות ההופעה המרשימה בגביע סינקפילד. מהגווארדיה הותיקה, אנאנד וטופלוב הפגינו יכולת מצוינת לפרקים, בעיקר בשלבים המוקדמים יותר של השנה, אבל גם חוסר יציבות בולט; בטורניר לונדון הם סיימו בשני המקומות האחרונים.

אגב, מאז שקרלסן טיפס לראש רשימת הדירוג – בסוף 2009 – כבר היו לו בזמן כזה או אחר לא פחות משמונה מספרי 2 מבחינת מד כושר, וכל ששת השחקנים האחרונים שהזכרתי שייכים לקבוצה הזו (השניים הנותרים הם קרמניק וגרישצ'וק). כל השישה גם עתידים להשתתף בתחרות המועמדים הקרובה במרץ (לצד קריאקין וסבידלר), והתחרות הזו נראית הפעם פתוחה כמעט לגמרי: קשה לסמן בה פיבוריטים מובהקים או אנדרדוגים מובהקים (להוציא אולי את סבידלר בקטגוריה האחרונה). בכל זאת, אני אסתכן בתחזית שהמתמודד הבא על אליפות העולם מול קרלסן יהיה צעיר באופן משמעותי מאנאנד.

כדאי להזכיר גם את Wei Yi, הכישרון הבולט ביותר בקטגורית ה"נוער" שביוני האחרון מלאו לו 16. בסיכום 2014 ציינתי שנכנס לטופ-100; ב-2015 – כצפוי – המשיך בהתקדמות מהירה וחצה את רף ה-2700 במד הכושר, כשהוא מבסס את עצמו בטופ 50-40 (בשלב מסויים אף התקרב אל סף ה-20, ואחר כך ירד קצת). במסגרת ההשוואות שמקובל לעשות בינו לבין קרלסן, היו לו הישגים המזכירים את אלה של אלוף העולם כשהיה בערך בגילו – זכייה מרשימה בטורניר המשנה של וייק אן זה, הגעה עד רבע הגמר בגביע העולם (קרלסן הגיע ב-2007 עד חצי הגמר); ובניגוד לקרלסן, ל- Wei Yi יש הזדמנות להיות חלק מנבחרת לאומית המתמודדת על תארים. אם במדלית הזהב האולימפית של סין ב-2014 היה לו תפקיד משני יחסית כשחקן מילואים, הרי שבמדלית הזהב באליפות העולם לקבוצות היה לו כבר חלק מרכזי כשחקן הלוח הרביעי בעל המאזן הטוב ביותר בתחרות (7/9, TPR של 2845). בהמשך החודש הנוכחי הוא יעמוד במבחן בגרות משמעותי כשישתתף בפעם הראשונה במה שממש ניתן לקרוא לו טורניר על – התחרות הראשית של וייק אן זה.

**********

פרס המשחק הטקטי של השנה מתחלק בין שני משחקי התקפה ספקטקולריים (וגם מדויקים מאוד): הניצחון של נקמורה על סו מגביע סינקפילד (אותו ניתחתי כאן) והניצחון של Wei Yi על ברוזון מטורניר האינאן דאנז'ו (שהקדשתי לו פוסט שלם). ציון לשבח בקטגוריה הזו מקבלים שלושה משחקים נוספים:

– הניצחון של ארוניאן על סו, גם הוא מגביע סינקפילד (אותו ניתחתי כאן), שהוא דוגמה נהדרת להתקפה על מלך התקוע במרכז הלוח.

– הקרבת הצריח של חיסמטולין מול אליאנוב מאליפות אירופה (אותה ניתחתי כאן).

– ותחבולה עם גאומטריה אלגנטית במיוחד מהתחרות בקטאר שהסתימה לפני מספר ימים, במשחק ויטיוגוב – ססיקיראן:

bview1

זו העמדה שהתקבלה לאחר מסעו ה-26 של השחור. ויטיוגוב מתחיל בחיסול הרגלי המרכזי החזק של השחור תוך הקרבת טיב: 27.צ:ד4! פ:ד4 28.מה:ד4+. כעת מסע במלך השחור ל-ו8 יוביל למט מיידי, ומסע ל-ז8 או ח7 ייענה ב-29.פ-ו6+; השחור יצטרך להחזיר את הטיב ויתקבל סיום צריחים בו ללבן רגלי עודף ויתרון גדול.

במקום זאת, ססיקיראן חסם את התראת השח עם 28…ו6, וכאן החל להתברר החלק היפה באמת של התחבולה: 29.פ-ג7!. המסע הזה מאיים על הצריח השחור ב-ה6 וחושף התקפה על כלי השחור לאורך הטור ד', ובגלל הגאומטריה של קפיצות הפרש אין לשחור תשובה טובה. 29…צ-ד6 יאפשר חילוף כפול על ד6 ולאחר מכן פ-ה8+ יותיר את הלבן ביתרון כלי; ובמקרה של חילוף מלכות על ד4 שני הצריחים השחורים יהיו תחת איום והטוב ביותר שהשחור יוכל להשיג יהיה – שוב – החזרת הטיב ומעבר לסיום צריחים עם רגלי פחות (לכידה שנייה על ד4 תותיר אותו עם כלי שלם פחות לאחר פ:ה6+).

ססיקיראן שיחק איפוא 29…צ-ה7, כדי להגן על הצריח וגם (פעם שנייה) על המלכה ב-ד7:

bview2

וכאן ויטיוגוב הגיב ב-30.פ-ה8+!! (למעשה גם פ-ה6+ זוכה, אבל השח על ה8 אסתטי יותר כיוון שעל ערוגה זו כל שלושת הכלים השחורים יכולים להכות את הפרש). כעת כל מסע של המלך מוביל לאיבוד המלכה, וכל לכידה של הפרש מובילה לאיבוד צריח. המשחק נמשך 30…מה:ה8 31.מה:ד8 מה-ו7, ובסיכומה של התחבולה הלבן זכה "רק" ברגלי אבל נותר גם עם יתרון עמדתי משמעותי. לאחר עוד כעשרה מסעים של תימרונים הכריעה לבסוף את המשחק הפריצה 41.ה5! הפותחת את עמדת המלך השחור.

 

בפרס המשחק העמדתי של השנה זוכה הניצחון של ושייה לגרב על קרואנה מוייק אן זה:

ושייה לגרב הוא מומחה בצד השחור של הסתעפות ניידורף בהגנה הסיציליאנית – אולי ההסתעפות המנפקת דרך קבע את מספר המשחקים המעניינים הרב ביותר, ולכן אין פלא שהיו לו הרבה משחקים יפים; אפשר לציין, למשל, שניים מול אנאנד – זה מהטורניר לזכר גשימוב, בו הצרפתי הפסיד, וזה מלונדון בו הוא ניצח. אבל בחרתי במשחק הנוכחי כי יש בו בעיני משהו מקורי במיוחד. רגע קריטי הגיע לאחר המסע 13.ב3 של הלבן:

bview6

הלבן מתכנן לזכות ביתרון מרחב משמעתי באמצעות דחיקה אחורה של הפרש השחור על ב6 עם קידום רגלי ל-א5 במסע הבא (המסע האחרון שלו נועד למנוע מהפרש את הערוגה ג4 במקרה כזה). אבל ושייה לגרב הכין בתגובה את הקרבת הרגלי 13…ד5!! – מסע יפה במיוחד כיוון שנראה כי כל משחקו של הלבן עד כה כוון בדיוק כנגד הפריצה הזו במרכז.

תמורת הרגלי המוקרב השחור קיבל פיצוי ארוך טווח המתבסס על שלושה גורמים: א. זוג הרצים; ב. שליטה חזקה בערוגות הכהות, כיוון שבמסע 14.ר:ב6 הלבן ויתר על רץ הערוגות הכהות שלו; ג. יתרון רגלים מספרי באגף המלך (של ארבעה מול שלושה) המאפשר יצירת לחץ משמעותי על עמדת המלך הלבן באמצעות קידום הרגלים ו' ה', ו-ח'. ללבן כמובן יתרון רגלים משלו באגף הנגדי (של ארבעה מול שניים), אבל קשה מאוד לנצל אותו – במידה רבה בזכות אותה שליטה של השחור בערוגות הכהות.

נראה שמבחינתו של קרואנה המצב הגיע לכלל משבר לאחר 22…ר-ד8! של השחור:

bview7

מסע המאיים ליצור סוללת רץ + מלכה לאורך האלכסון ב8-ח2 (הערוגות הכהות, כאמור) עם איומי מט כנגד המלך הלבן. קרואנה ניסה לפיכך להקריב כלי תמורת שני רגלים – או שלושה בסך הכל, אם לוקחים בחשבון את הרגלי המוקרב של השחור מקודם – עם 23.ר:ה4, מתוך תקווה שיוכל לשחק ו4 ולחסום את האלכסון הנ"ל. אלא שושייה לגרב מנע את המסע המשחרר הזה עם 24…מה-ו4. זה איפשר אמנם ללבן להחליף מלכות, אבל הדבר לא הקל באופן משמעותי את הלחץ על עמדתו. שני הרצים השחורים המשיכו להפגין את כוחם, המומחש באופן יפה בעמדה הסופית בה המלך הלבן נלכד ברשת מט:

bview9

קרואנה נכנע כאן, כיוון שבמסע הבא השחור ינחית מט עם 36…צ-ה5 (או ר:ה4, אם הלבן ינסה למנוע זאת על ידי 36.ו4).

ציון לשבח בקטגוריה הזו מקבלים שני משחקים נוספים:

– הניצחון של קרלסן על ארוניאן (שניתחתי כאן), גם הוא מוייק אן זה.

– והניצחון של קרמניק על נפומניצ'י מאליפות אירופה למועדונים:

במסע ה-16 קרמניק פותח בתימרון המיועד להחלשת מבנה הרגלים של יריבו באגף המלכה, וכל חילופי הכלים הבאים בהמשך רק מסייעים להדגשת החולשה הזו, עד שעם צריח ורץ (ומלך ורגלים) בלבד לכל צד הלבן חונק את יריבו באופן סופי – דוגמה לטכניקה מושלמת במימוש יתרון קטן כביכול. (ניתן למצוא ניתוח קצר של המשחק בכתבה הזו – השלישי מלמעלה.)

בפרס מיוחד על המשחק היצירתי של השנה זוכה נאבארה – וויטאשק מטורניר ביל, שגם לו הקדשתי פוסט מיוחד.

תיקו השנה – בשנתיים הקודמות בחרתי בקטגוריה הזו משחקים מרהיבים (סבידלר – גרישצ'וק מתחרות המועמדים ב-2013; ג'ובאבה – ממדיארוב מגרנד פרי טשקנט ב-2014), אבל השנה זהו משחק בעל אופי שונה מאוד: התיקו בין קריאקין לאליאנוב במשחק הרביעי של שובר השוויון בחצי גמר גביע העולם.

למשחק הזה היתה חשיבות תחרותית דרמטית – הוא העניק לקריאקין את הניצחון בדו קרב, ובעקבות זאת העפלה לגמר הגביע ולתחרות המועמדים. ומבחינת אופיו, הוא שיקף במידה רבה את כלל הופעתו של קריאקין בגביע העולם – לא שחמט גדול במיוחד, אבל קור רוח ויכולת שרידות מרשימים ביותר. קריאקין החל את המשחק במצב נוח לכאורה מבחינתו, כיוון שניצח את המשחק הקודם בשחור ולכן היה צריך רק תיקו בלבן. אבל אליאנוב הצליח לסבך את העניינים כבר מהפתיחה ובהדרגה השיג יתרון, שהלך וגבר (בראיון אחרי המשחק קריאקין אמר שחוסר החלטיות אם לשחק בלבן באופן "נורמלי" או רק עבור תיקו השפיע עליו לרעה). עם זאת, קריאקין התגונן בעקשנות, הצליח להציב בפני יריבו לא מעט בעיות מעשיות, ולאחר שאליאנוב החמיץ מספר הזדמנויות לזכיה המשחק הגיע לסיום רצים שוני מסלול בו לשחור יתרון שני רגלים.

הניצחון היה רחוק מטריביאלי, אבל עדיין אפשרי – אלא שבגלל סידרת מסעים סתמיים למדי, בהם אליאנוב ניסה כנראה להרויח זמן על השעון עד שיחליט על תכנית ברורה (המשחק התנהל בקצב של 10 דקות לכל שחקן עם תוספת של 10 שניות בעקבות כל מסע), נוצרו שלוש חזרות על אותה העמדה. וכאן הגיע אולי ה"מהלך" המרשים ביותר של קריאקין, כשלמרות שנותרה לו רק כדקה על השעון שמר על מספיק ריכוז וקור רוח כדי להבחין בחזרה הזו (לא מדובר בדבר טריביאלי, כיוון שהחזרות לא היו רצופות – לפני המסע ה-69 העמדה חזרה לאחר מסעים 64 ו-66 של השחור, ובמקרה הראשון זה גם היה בעקבות מסע שונה – א5 ולא מ-ו5); וכפי שניתן לראות כאן, הוא עצר את השעון ופנה לשופט לדרוש תיקו.

פרס החידוש התיאורטי של השנה מוענק ליאניק פלטייה, עבור המשחק נגד נקמורה מאליפות אירופה למועדונים:

bview3

בעמדת מפתח בהסתעפות חשובה בהגנה ההודית של המלך, השחקן השוויצרי הקריב כלי תמורת שלושה רגלים ולחץ כבד: 13.א:ב6!! צ:א3 14.פ-ב5 ו-15.ב:ג7 – רעיון שכפי שסיפר אחרי המשחק היה מוכן אצלו קרוב לעשור עד שיצא לו להשתמש בו, ואיפשר לו להשיג ניצחון על יריב בעל מד כושר גבוה משלו בכ-250 נקודות. במשחק הזה יש, אגב, היפוך ממש מדויק של מה שקרה במשחק בהודית של המלך בין סו לנקמורה שהוזכר למעלה (דבר המודגש על ידי כך שאותו שחקן היה בשחור בשני המקרים…) – אם שם, במרוץ בין ההתקפות באגפים מנוגדים, יוזמת השחור באגף המלך ניצחה באופן מוחץ, הרי שכאן הדומיננטיות של יוזמת הלבן באגף המלכה היתה מוחלטת בעוד שהתקפת השחור בקושי הספיקה להתפתח.

עיוורון השנה – סבידלר פשוט מפקיר צריח נגד קריאקין:

bview5

42…מ-ז8??? 43.מה:ב8+. אמנם משחק בליץ, אבל במעמד של גמר גביע העולם…

**********

הרגע הנוסטלגי של השנה: דו-קרב הראווה שהתקיים בין קספרוב לנייג'ל שורט בסוף אפריל וכלל עשרה משחקים (שניים בקצב מהיר ושמונה בקצב בליץ). במה שכבר זכה לשם "הטבח בסנט לואיס", קספרוב הביס את שורט 1.5-8.5, תוך שהוא מפגין סגנון התקפי מלהיב והיפר-אגרסיבי שהזכיר את ימיו המוקדמים, עוד לפני הדו קרבות עם קרפוב. (יש לזכור בהקשר זה כי קספרוב פרש ממשחק תחרותי לפני עשור, בעוד ששורט – שהתמודד מולו על אליפות העולם ב-93 – הוא עדיין שחקן פעיל, שברשימת מד הכושר האחרונה מדורג במקום ה-55 בעולם.) השידור החי של הדו קרב גם הפיק את ציטוט השנה ממוריס אשלי (שגדל בברוקלין, יש לציין):

פארסת השנה: כפי שניתן לראות בכרוניקת הטורנירים המופיעה בתחילת הפוסט, במקרה של מקום ראשון משותף בנקודות נעשה כיום מקובל מאוד להתיר את השוויון באמצעות פלייאוף ישיר בין השחקנים במקום בשוברי שוויון "מתמטיים" המודדים באופן כלשהו את איכות הנקודות שנצברו לאורך הטורניר (כגון מספר נצחונות, מספר משחקים בשחור, או סונברן ברגר). זו כשלעצמה מגמה חיובית בעיני, אבל האופן בו מנוהלים משחקי הפלייאוף האלה הוא לעתים קרובות בעייתי (כבר כתבתי על כך משהו בהקשר של טורניר ציריך) – וסיומה של סידרת הגרנד טור בלונדון היה דוגמה צורמת במיוחד.

קרלסן, ושייה לגרב וגירי סיימו את הטורניר במקום ראשון משותף, ולשאלת זהות המנצח היתה גם חשיבות מכרעת מבחינת הניקוד המצטבר בסידרה השלמה. לפיכך, נערך ביניהם פלייאוף משולש – אלא שבמקום טורניר פנימי בו כל אחד מהשלושה ישחק מול שני האחרים, השתמשו בשיטה של מעין חצי גמר וגמר: תחילה שניים שיחקו זה מול זה, ואז המנצח ביניהם שיחק מול השלישי בדו קרב מכריע, כשזהותו של מי שמקבל כרטיס חופשי לגמר נקבעת לפי שובר שוויון "מתימטי" (במקרה זה, סונברן ברגר). כמובן ששיטה כזו נותנת יתרון גדול לאותו שחקן שיכול לשבת ולהמתין שהשניים האחרים יתישו את זה את זה, במיוחד כיוון שמשחקי הפלייאוף (המהירים) לא נערכו ביום נפרד אלא באותו יום בו נערך הסיבוב הקלאסי האחרון.

לקרלסן, כרגיל, היה את שובר השוויון הטוב ביותר, ולכן ושייה לגרב וגירי התמודדו ב"חצי הגמר"; ושייה לגרב ניצח, ואז הפסיד ב"גמר" לקרלסן. וכאן התברר דבר שלטעמי היה אפילו מקומם עוד יותר מאשר השיטה בה נערך הפלייאוף: לפי התקנות, תוצאות הפלייאוף השפיעו רק קביעת על המקום הראשון. כלומר, המקום השני והשלישי נקבעו על פי שובר השוויון ה"מתימטי", ומכיוון שזה של גירי היה טוב מזה של ושייה לגרב הוא סיים בסופו של דבר שני בטורניר והצרפתי במקום השלישי בלבד. במלים אחרות – כיוון שושייה לגרב הפסיד לקרלסן, גם הניצחון שלו על גירי בדו קרב הקודם לא עזר לו בכלום.

הסיום כשלישי ולא שני בטורניר הוביל לכך שושייה לגרב סיים כרביעי ולא שלישי בניקוד של הסידרה השלמה, ולכך היו השלכות רציניות מאוד עבורו: הפסד פרס כספי של 25 אלף דולר שניתן כבונוס למסיים במקום השלישי בסידרה, ואולי אפילו גרוע מכך – נמנעה ממנו האפשרות להשתתף בסידרה של 2016. הסיבה לכך היא שתשעת המשתתפים הקבועים בסידרה זו הם שלושת המסיימים ראשונים בסידרה הנוכחית (ולאור הניקוד של טורניר לונדון אלה הם קרלסן, גירי וארוניאן) + ששת הראשונים בהתאם לממוצע מד כושר שנתי, קריטריון שעל פיו ושייה לגרב אינו מדורג גבוה מספיק. כך שבסיכומו של דבר נראה כמעט כאילו הסידרה כולה תוכננה כבדיחה אכזרית על חשבונו של הצרפתי.

קטעי הוידאו של השנה: הדרמטיים ביותר הם אלה מהשידור החי של גמר גביע העולם המראים את הסבל של סבידלר– בעיקר כאן, כאשר הוא מבין את הטעות הגסה שעשה במשחק הקלאסי השלישי (זה שתיקו בו, בלבן, היה מספיק לו כדי לזכות בדו קרב), ולאחר מכן במשחק בליץ מכריע, בקטע שכבר הופיע למעלה.

משהו מסוג אחר לגמרי הוא הקטע הבא, שנעשה לקראת טורניר לונדון, ובו התבקשו עשרת המשתתפים בטורניר לאפיין כל אחד מהאחרים וגם את עצמם (רצוי במילה אחת – אבל לא כולם עמדו בכך):

כמה דברים שנראים לי ראויים לציון: כבוד עצום כלפי אנאנד – legend (פעמיים), genius, ageless, wisdom. תדמית "יבשה" של קרואנה – machine, tough, academic, serious. אצל ארוניאן, שילוב מעניין בין tricky (פעמיים) ל-classical ו-very solid positional master. עוד כמה שמשכו את תשומת הלב שלי: קרלסן על נקמורה – decent (הכוונה לרמת המשחק, כמובן); קרואנה על גירי – cocky; גרישצ'וק על טופלוב – never stands up during the game.

אם מישהו רוצה להציע מועמדים ראויים אחרים לקטגוריות הנ"ל (או לקטגוריות אחרות) הוא מוזמן, כמובן, לעשות זאת בתגובות.

סדקים בחומת ברלין
וייק אן זה: מחצית ראשונה