בפעם הקודמת עזבנו את הטורניר לאחר שישה סיבובים, כשקרלסן, קרואנה ודינג לירן מובילים במשותף עם שני נצחונות כל אחד. ציינתי שמבין השלושה לקרלסן היתה את ההתחלה האיטית ביותר – אבל שבסיבובים 6-5 החל לצבור מומנטום עם שני נצחונות רצופים, ושבשנה שעברה מומנטום כזה הוביל אותו לשישה נצחונות רצופים וזכייה בטורניר. ובכן, גם הפעם הדינמיקה היתה דומה אם כי מעט פחות דרמטית – קרלסן זכה "רק" בארבעה מתוך חמישה משחקים בסיבובים 9-5 ולאחר מכן עוד ניצחון בסיבוב 11, תוך שהוא פותח פער שמתחריו לא הצליחו לסגור.

ציינתי גם שלאחר הניצחון במשחק הדרמטי וההפכפך נגד ואן ויילי בסיבוב החמישי קרלסן מחץ את תומשבסקי בקלות יחסית בסיבוב הבא – ומעניין להתבונן במשחק הזה בפירוט רב יותר:

ניתן לראות כאן דוגמה מצוינת לאופן בו הבחירה של קרלסן (כאשר הוא משחק בלבן) בהסתעפויות שאינן עומדות במוקד הדיונים התיאורטיים הראשיים ונחשבות לבלתי יומרניות מאפשרת לו לעתים להוציא את יריביו משיווי משקל, בכך שהיא מכריחה אותם לשחק החל משלב מוקדם בכוחות עצמם, ללא הכנה תיאורטית, בעמדות אותן קרלסן מבין יותר טוב.

במקרה זה קרלסן בחר בפתיחה המכונה הסתעפות (או שיטת) לונדון – הכוללת למעשה מגוון של הסתעפויות בהן הלבן משחק ר-ו4 בשלב מוקדם, לעתים קרובות תוך שהוא מגיע למערך מסויים כמעט ללא תלות במסעיו של השחור. נראה שתומשבסקי, מצידו, קיבל את ההחלטה המפוקפקת הראשונה כבר במסעים 12-11, כאשר תימרן את הפרש שלו דרך ה7 אל ז6 (בראיון אחרי המשחק אותו ניתן לראות למטה קרלסן קורא לכך "טעות קונספטואלית"). בתגובה, קרלסן המשיך 13.ר:ז6! ח:ז6 14.ר:ד6 מה:ד6 15.פ-ה5:

bview7

הלבן אמנם ויתר על צמד הרצים שלו, אבל הצליח לייצב פרש על ערוגה מרכזית חזקה מאוד. אחד הגורמים לייצוב מעמדו של הפרש הוא הכפלת הרגלים על הטור ז' שנגרמה על ידי החילופים במסע ה-13 – השחור יתקשה לשחק …ו6 ולהדוף את הפרש מהמשלט המרכזי שלו כי הדבר יוביל להחלשת הרגלי שהופיע על ז6 (או החלשת הערוגה הזו באופן כללי). ניתן לנסות ולהחליף את הפרש מייד עם 15…פ-ד7, אבל לאחר 16.ו4 חילוף פרשים על ה5 יותיר ללבן רגלי קדמי חזק על הערוגה הזו שיגביר את סיכויי ההתקפה באגף המלך, והפרש הלבן שיוותר על הלוח יהיה אפקטיבי יותר מהרץ השחור הניצב על ב7 (שהאלכסון העיקרי שלו חסום על ידי הרגלי השחור ב-ד5).

במקום זאת, תומשבסקי שיחק 15…ז5?! – מסע שבאופן ברור מתכונן ל-ו4 מצד הלבן, כדי לנסות ולהיפטר מחולשת הרגלי. קרלסן אכן המשיך 16.ו4, ולאחר 16…ז:ו4 ייתכן מאוד שתומשבסקי הניח כי קרלסן פשוט ילכוד חזרה על ו4 עם הרגלי. אבל קרלסן שיחק 17.צ-ו1!:

bview8

ולפתע הסתבר כי ללבן יוזמה מיידית וחזקה מאוד באגף המלך: המסע האחרון נמנע מלסגור מחדש את הטור ו' עם רגלי לבן ומצרף כלי להתקפה, ואם השחור יפתח לגמרי את הטור עם 17…ו:ה3 תבוא המכה 18.צ:ו6! – ולא ניתן ללכוד את הצריח הזה בשל התקפת מט של המלכה והצריח הלבן השני (שיצטרף גם הוא להתקפה דרך ו1). השחור יכול אמנם להחזיר לעצמו את הכלי עם 18…ה:ד2, אבל לאחר 19.צ:ד2 מה-ה7 20.צ-ו4 הלבן יישאר עם סיכויי התקפה טובים מאוד באגף המלך, כפי שממחישה ההסתעפות בלוח החי.

תומשבסקי שיחק במקום זאת 17…פ-ד7 כדי לנסות ולהיפטר מהפרש המטריד על ה5 וכן למנוע מהלבן את האפשרות ל-צ:ו6 במקרה והטור נפתח, אבל קרלסן פשוט המשיך להטיל כלים להתקפה עם 18.מה-ח5!, מסע המגביר את הלחץ על ו7 (כך שבכל זאת לא ניתן להמשיך 18…ו:ה3); אם השחור יחליף כעת פרשים הלבן ישמור על יוזמה חזקה באגף המלך לאחר 18…פ:ה5 19.ד:ה5 ו-20.צ:ו4 בעקבות נסיגת המלכה השחורה. תומשבסקי התגונן עם 18…פ-ו6 המחזיר את הפרש לערוגתו הקודמת תוך תקיפת המלכה הלבנה, ואחרי 19.מה-ח4 ניסה להקל את הלחץ באמצעות חילופי מלכות עם 19…מה-ד8 (ו:ה3, הפותח את הטור ו' עבור הצריח הלבן, ייתקל שוב ב-20.צ:ו6!) 20.צ:ו4 פ-ה4?

אלא שהסתבר כי מרוב להיטות להחליף מלכות תומשבסקי נחפז מדי – המלכות אמנם ירדו מהלוח, אבל פישוט העמדה שהתרחש כתוצאה מכך הוביל ליתרון מכריע ללבן: 21.פ:ה4 מה:ח4 22.צ:ח4 ד:ה4 23.ד:ג5 (כעת נפתח הטור ד' והצריח הלבן חודר ל-ד7; כדי למנוע זאת השחור היה צריך להחליף רגלים על ד4 לפני ששיחק …פ-ה4) 23…ב:ג5 24.צ-ד7 צ(א)-ב8 25.ב3!:

bview9

כרגע יש עוד על הלוח שוויון חומרי, אבל מצבו של השחור כלאחר יאוש כיוון שמחצית מהרגלים שלו מבודדים וחלשים וכליו משותקים כמעט לחלוטין. המלך אינו יכול לזוז, מסע של הצריח הניצב על ו8 יפקיר את הרגלי ב-ו7, מסע של הצריח השני יפקיר את הרץ, מסע של הרץ יוביל לאובדן הרגלי על א7 (כדאי לשים לב שמסעו האחרון של קרלסן, 25.ב3, נועד למנוע מהצריח השחור ליצור במקרה כזה איום נגדי על הרגלי ב-ב2), ומסע כמו 25…ו6 יפסיד ל-26.פ-ז6 (הערוגה הזו עדיין חלשה) עם איום קטלני במט על ח8. תוך חמישה מסעים תומשבסקי איבד את שני הרגלים באגף המלכה בלי שהצליח ליצור משחק נגדי כלשהו, ונכנע.

שניים מנצחונותיו הנותרים של קרלסן בטורניר, על אדמס והו ייפאן, היו טיפוסיים לסגנונו באופן אחר – בשניהם השיג יתרון עמדתי שנראה תחילה מיקרוסקופי בלבד והחל ללחוץ על יריביו עד שנשברו. במשחק נגד הו ייפאן הדבר היה דרמטי במיוחד, כיוון שהיתרון היה מיקרוסקופי מאוד והשבירה היתה פתאומית מאוד. לאחר חילופי כלים רבים המשחק הגיע לסיום מלכות, בו ללבן יתרון זעיר בזכות מבנה רגלים עדיף באגף המלכה ומלך מעט בטוח יותר. לאחר סידרת תמרונים, קרלסן הציע במסע ה-44 חילוף מלכות שיוביל לסיום רגלים:

bview1

באופן עקרוני, היתרון בפישוט לסיומי רגלים הוא שהם ניתנים בדרך כלל לחישוב יותר "מוחלט" מאשר סיומים עם כלים; החיסרון, בדיוק מסיבה זו, הוא שמרווח הטעות בסיומי רגלים הוא לעתים קרובות אפס – כלומר, רצוי להיות בטוחים ב-100% בהערכת הסיום המתקבל כשמפשטים באופן כזה, כיוון שמדובר באחת ההחלטות המחייבות ביותר שניתן לקבל במהלך המשחק.

הו ייפאן חשבה כנראה ש"פתרה" את סיום הרגלים ולכן החליטה לא לסבול יותר בסיום המלכות הנחות מעט (שבשום אופן לא נראה אפילו קרוב לזכוי בשלב זה עבור הלבן) והסכימה לחילופין. אבל לאחר 44…מה:ג3+ 45.מ:ג3 היא שגתה ושיחקה 45…ח5??, ולפתע העמדה הפכה לזכויה עבור הלבן בעקבות 46.מ-ב4! וחדירת המלך ל-ב6. המסע היחיד המבטיח תיקו לשחור היה 45…א5! כדי למנוע את החדירה הזו, אם כי גם במקרה כזה אחרי 46.ב4 מצד הלבן התיקו עדיין אינו טריביאלי והשחור צריך סידרה של מסעים מדויקים כדי להשיג אותו (הנקודה היא שהשחור צריך להיזהר מפני שני איומים – חדירה של המלך הלבן גם דרך אגף המלכה וגם דרך המרכז [ד4-ה5]).

קרלסן סיים איפוא את הטורניר עם חמישה נצחונות וללא הפסדים; ולהוציא את המשחק נגד ואן ויילי – בו, כפי שתיארתי בפוסט הקודם, קרלסן לקח באופן מודע סיכונים גדולים כדי לנצח בשחור שחקן חלש בהרבה – הוא לא נקלע לסכנת הפסד או לעמדות נחותות באופן ממשי.

**********

הטבלה הסופית נראית כך:

1.קרלסן – 9 נקודות (5+); 3-2.קרואנה, דינג לירן – 8 (3+); 6-4.גירי, סו, אליאנוב – 7 (1+); 8-7. Wei Yi, ממדיארוב – 6.5 (50%); 9.קריאקין – 6 (1-); 11-10.תומשבסקי, נבארה – 5.5 (2-); 14-12.אדמס, ואן ויילי, הו ייפאן – 5 (3-) [הסינית, לאחר שכתבתי בפוסט הקודם כמה טוב היא משחקת, הפסידה ארבעה מתוך חמשת משחקיה הבאים]

בנוסף לקרלסן, שני שחקנים שראויים בעיני להתיחסות מיוחדת הם קרואנה ו-Wei Yi. קרואנה סיים במקום שני-שלישי משותף עם דינג, נקודה שלמה אחרי קרלסן, אבל המיקום הסופי הזה מרמה מעט לרעתו מבחינת מה שקרה במחצית השנייה של הטורניר. במהלך המחצית הזו קרואנה היה מי שהתחרה באופן הרציני ביותר בקרלסן לאחר שזה טיפס למקום הראשון. לסיבוב האחרון השניים נכנסו כשקרואנה מפגר בחצי נקודה אחרי קרלסן, וכיוון שאלוף העולם סיים בתיקו, ניצחון היה יכול להקנות לקרואנה מקום ראשון משותף (בוייק אן זה לא מכריעים את זוכה הטורניר בשובר שוויון במקרים כאלה). אלא שקרואנה שיחק בשחור – מול תומשבסקי – מה שהפך משחק על ניצחון להרבה פחות נוח מבחינתו. לשבח הרוח הספורטיבית שלו ייאמר שלקח סיכון משמעותי בבחירת הפתיחה כדי ליצור עמדה חריפה שתקנה לו סיכויים (בניגוד למה שעשו השנה אנאנד בסטוונגר או קרמניק בקטאר במצבים דומים, כשהסתפקו בתיקו נוח בשחור בסיבוב האחרון) – אלא שלקיחת סיכון היא מטבעה מסוכנת, ובמקרה זה קרואנה הסתבך והפסיד.

קרואנה הוא היחיד מלבד קרלסן שהשיג בטורניר חמישה נצחונות, וחלקם היו בהחלט מרשימים – משחקי התקפה יפים נגד אליאנוב ו-ואן ויילי, והפגנה של הכנה תיאורטית יעילה וממוקדת מול דינג ו-Wei. נגד שני הסינים קרואנה בחר בהסתעפויות של הפתיחה הספרדית שאלה שיחקו מספר פעמים בשנה האחרונה והכין חידושים לא נעימים עבורם, שהקנו לו יתרון ויוזמה החל משלב מוקדם של המשחק. בסך הכל, מבין שלושת השחקנים בטורניר שעתידים להשתתף בתחרות המועמדים במרץ (השניים האחרים הם גירי וקריאקין), קרואנה הוא זה שהופעתו כאן הותירה את הרושם החיובי ביותר.

Wei Yi אמנם לא התחרה באופן ממשי על זכייה בטורניר, אבל בהתחשב בכך שזוהי התחרות הראשונה ברמה כה גבוהה בה משחק העילוי הסיני בן השש עשרה וחצי, סיום באמצע הטבלה עם מאזן של חמישים אחוז – ניצחון אחד, הפסד אחד, ואחד עשרה תיקו – הוא בהחלט הישג מרשים. (קרלסן, כשהיה בערך באותו גיל, סיים את טורניר וייק אן זה הראשון שלו בקבוצה הראשית במקום אחרון משותף עם מאזן של 4-.) רוב משחקיו של הסיני הצעיר בטורניר היו די "שקטים", דבר שנבע כנראה משילוב של סגנון זהיר בו הוא עצמו נקט בלא מעט משחקים עם כך שגם חלק מיריביו שיחקו נגדו באופן די זהיר, לאור המוניטין שכבר רכש לעצמו כטקטיקן ושחקן התקפה. אבל הניצחון הבודד שהשיג, נגד נבארה, שייך למיטב משחקי ההתקפה הספקטקולריים שלו:

גם במשחק זה היתה למעשה חשיבות גדולה להכנת הפתיחה – Wei Yi ניסה גישה התקפית אגרסיבית במיוחד באנטי-ברלין של הפתיחה הספרדית (כלומר, כאשר הלבן משחק 4.ד3 במקום להיכנס להסתעפות "חומת ברלין"), גישה שהיתה ברורה כבר בעקבות המסע 10.ח4!?:

bview4

הלבן שואף לשלוח את הרגלים ח' ו-ז' שלו להסתערות ישירה על עמדת המלך השחור, תוך שהוא מצריח באגף הנגדי. למרבה העניין, הרעיון הזה נוסה בדיוק באותו הסיבוב גם על ידי קרואנה, במשחקו נגד קריאקין – וכשמשווים בין שני המשחקים ניתן לראות שקריאקין מצא תכנית הגנתית טובה באופן משמעותי מזו של נבארה.

האחרון טעה כנראה בכך שמיהר לשחק 11…ח6, מסע העוצר את התקדמותו של הרגלי ח' הלבן אבל מחליש באופן משמעותי את עמדת המלך השחור, כפי שנראה מיד, וגם בכך שבזבז זמן רב על תמרון הפרש שלו ל-ד4 (דרך ב8-ג6) תוך הזנחת אגף המלך (קריאקין, לעומת זאת, תימרן את הפרש אל ה6 דרך ו8). רגע קריטי הגיע לאחר 14.ז4 ו6:

bview5

השחור שיחק גם …ח6 וגם …ו6 כדי למנוע את פריצת הרגלי מצד הלבן – אבל Wei Yi, שכבר הציב את כליו בעמדות התקפיות יעילות, המשיך בכל זאת ב-15.ז5! תוך שהוא מקריב את הפרש על הערוגה הזו במסע הבא; כתוצאה מכך, הסתבר שמסעי הרגלים הנ"ל של השחור רק סייעו בסופו של דבר להתקפת הלבן בכל שסיפקו מטרות לרגלי ז' שלו הדוהר קדימה. כתוצאה מהקרבת הכלי הלבן קיבל טורים ואלכסונים פתוחים להתקפה מול המלך השחור, ורגע קריטי נוסף הגיע לאחר 18…ר-ה7:

bview6

המסע הטבעי ביותר כאן עבור הלבן נראה 19.ר-ח6, התוקף מיד פעמיים את הרגלי על ז7; אבל במקרה זה לשחור המסע ההגנתי החזק 19…מ-ח7! – וכעת אם הלבן לוכד את הרגלי עם הצריח המלך השחור מכה את הרץ ב-ח6, ואם הרגלי נלכד עם הרץ לשחור יש שח ביניים עם הרץ שלו על ז5 שלאחריו הוא מכה את הרץ ב-ז7. גם במקרה כזה הלבן יהיה עדיף, אבל לא באופן מוחץ כמו לאחר המסע ה"שקט" 19.ר-ה3!! ש-Wei Yi שיחק לאחר מחשבה של כדקה בלבד, ושהרשים מאוד את סבידלר וגוסטפסון בזמן הפרשנות החיה שלהם.

המסע הזה מותיר את הרץ ככלי תוקף על הלוח, מפנה את הטור ז' לצריח הלבן, ומפנה את הדרך עבור קידום הרגלי ח' (מה שמצידו מפנה את הערוגה ח5 עבור המלכה הלבנה). לאחר 19…ר-ו6 20.ח6 צ-ה7 (20…ז5 מפסיד ל-21.ר:ז5! ר:ז5+ 22.ו4 ה:ו4 23.מה-ח5 פ-ה6 24.צ:ז5+!) 21.ח:ז7 צ:ז7 22.מה-ח5 היה ברור שאיומי הלבן על המלך השחור החשוף חזקים מדי. נבארה אמנם "הצליח" להימנע ממט מיידי, אבל ההמשך 22…ר-ה6 23.ר-ח6 ר-ו7 24.ר:ז7! הוביל למצב בו השחור נותר בגירעון כלי שלם ללא כל פיצוי, ולכן לכניעה מהירה (בעמדה הסופית, השחור יאבד או את הפרש על ז1 או את הרץ על ח5, וזאת בנוסף לשני הרגלים שכבר חסרים לו).

**********

קצת פרספקטיבה היסטורית: הזכייה הנוכחית מעלה את מספר הזכיות הכולל של קרלסן בוייק אן זה לחמש, ובכך הוא משווה את שיאו של אנאנד; ובעוד שאנאנד היה צריך שבע עשרה שנים כדי לצבור את הזכיות הללו (בין 89 ל-06), קרלסן עשה זאת בשמונה שנים (הזכייה הראשונה שלו היתה ב-2008, בגיל 17). כמו כן, הישגו של קרלסן מרשים יותר מבחינה "איכותית" בכך שזכה ארבע פעמים לבדו ורק פעם אחת במשותף, בעוד שאנאנד זכה פעמיים לבדו ושלוש פעמים במשותף.

לפני כשנה העליתי פוסט בו ספרתי את מספר הזכיות של שחקנים בטורנירי על. מאז, קרלסן העלה את מספר הזכיות שלו מ-22 ל-26 (כולל גרנקה/באדן באדן, הטורניר לזכר גשימוב, לונדון וכעת וייק אן זה), טופלוב מ-18 ל-19 (סטוונגר), ארוניאן מ-11 ל-12 (גביע סינקפילד), קרואנה מ-7 ל-9 (גרנד פרי חנטי מנסיסק ודורטמונד), ונקמורה מ-1 ל-3 (ציריך וגרנד פרי חנטי מנסיסק).

וייק אן זה: מחצית ראשונה
הרפתקאות שחקני הצמרת בקטאר וגיברלטר