בשבוע שעבר הסתיים הטורניר הפתוח החזק בגיברלטר; לצד זה שנערך בקטאר בדצמבר, ניכרת כאן תופעה חדשה של טורנירים פתוחים במתכונת שוויצרית המושכים אליהם מספר רב של שחקנים מהצמרת הגבוהה, שלרוב מגבילים את עצמם לטורנירי round-robin "אריסטוקרטיים" יותר אליהם מוזמן מספר מוגבל של שחקנים. הטורניר בגיברלטר קיים מאז 2003, אבל התחזק באופן משמעותי בשנים האחרונות – בשנה שעברה בלטו בין המשתתפים טופלוב ונקמורה כשחקני טופ-10, והשנה אלה היו נקמורה, ושייה לגרב ואנאנד. (לגבי נקמורה ואנאנד, לפחות, ידוע שהעדיפו את גיברלטר על פני וייק אן זה שנערך בתאריכים חופפים, ולא ש"הסתפקו" בתחרות הפתוחה לאחר שלא קיבלו הזמנה לטורניר העל בהולנד.) עבור אנאנד, מדובר באירוע הראשון מסוג זה שהשתתף בו מאז תחילת שנות ה-90. הטורניר בקטאר חדש יותר והופיע ב-2014; כבר במהדורה הראשונה שלו עוררה תשומת לב מיוחדת השתתפותו של קרמניק (גם במקרה שלו היה מדובר באירוע ראשון מסוג זה בו הוא משחק מאז תחילת שנות ה-90), ובטורניר של 2015 עוררה תשומת לב גדולה עוד יותר השתתפותו של קרלסן (תחרות פתוחה ראשונה שלו מאז 2007).

מה מושך את שחקני הצמרת הגבוהה לטורנירים הללו? קודם כל תנאים טובים מבחינת ארוח, הפרסים הכספיים בהם ניתן לזכות במקרה של תוצאה טובה, ולפחות במקרה של קטאר כנראה גם דמי השתתפות מכובדים מאוד – שאינם מפורסמים באופן רשמי – לחלק מה"שמות הגדולים". (מנקודת ראותם של מארגני הטורניר משתלם כנראה לשלם סכום ניכר למישהו כמו קרלסן עבור עצם ההשתתפות, כיוון שהנוכחות שלו מעלה את היוקרה של הטורניר, יוצרת בו עניין רב יותר וגורמת לו להיות מסוקר באופן נרחב יותר.) ייתכן גם שקיים כאן הרצון לצאת קצת מהשיגרה של טורנירי העל בהם רואים הרבה מאותם הפרצופים שוב ושוב, ואולי גם עצם העובדה שהדבר החל להפוך לאופנתי.

טורנירים כאלה, בהם משתתף מספר רב יחסית של שחקני צמרת, מזמנים לא מעט מפגשים ביניהם לבין יריבים שנחותים מהם בהרבה במד הכושר – והדבר מעמיד את שחקני הצמרת בסוג של מבחן: האם הם באמת עד כדי כך חזקים יותר מיריבים מסוג זה, ועד כמה הם יכולים להצליח גם מחוץ לסביבה ה"מוגנת", כביכול, של התחרויות הסגורות? כמובן שבהקשרים כאלה כל הפסד של שחקן צמרת לשחקן אלמוני יחסית מושך תשומת לב גדולה במיוחד – ולעתים אפילו תיקו, אם הפרשי מד הכושר גדולים מספיק. בקטאר, למשל, תיקו של קרלסן בסיבוב הראשון מול שחקנית בעלת מד כושר נמוך משלו בכ-350 נקודות (נינו בטיאשווילי, אלופת גאורגיה לנשים) עשה כותרות – למשל כאן וכאן.

מן הראוי לציין קודם כל שהזוכים בכל הטורנירים הללו – המקבלים, באופן טבעי, את מירב תשומת הלב – הם אכן משחקני הצמרת: בקטאר 14 זה היה יו יאנגיי (אמנם – עדיין? – לא משתתף קבוע בטורנירי על אבל בעל מד כושר גבוה מ-2700), כשחצי נקודה אחריו, במקום שני-שלישי משותף, סיימו קרמניק וגירי. בקטאר 15 קרלסן סיים במקום ראשון משותף עם אותו יו יאנגיי וגבר עליו בפלייאוף של משחקי בליץ; שלושה מבין חמשת השחקנים שסיימו חצי נקודה אחריהם במקומות 7-3 היו קרמניק, קריאקין ואיבנצ'וק. בגיברלטר הזוכה בשני הטורנירים האחרונים היה נקמורה, כשהשנה הוא מחלק מקום ראשון משותף בנקודות עם ושייה לגרב וגובר עליו בפלייאוף (שכלל צמד משחקים מהירים, צמד משחקי בליץ, וכשאלה לא הוכרעו – משחק ארמגדון). אז כנראה שכל השחקנים האלה באמת חזקים מאוד…

אבל מעניין גם להתבונן באופן מפורט יותר בתוצאות של כלל שחקני הצמרת, כיוון שטענה מקובלת היא שהם נוטים להימנע מתחרויות פתוחות בשל חשש לאבד נקודות מד כושר – לפי שיטת Elo, כשפער מד הכושר בין היריבים גדול, השחקן בעל מד הכושר הגבוה יותר מאבד מספר רב יחסית של נקודות במקרה של הפסד, יכול לאבד מספר ממשי גם במקרה של תיקו, ומרויח פחות במקרה של ניצחון (כל זאת בהשוואה למשחק עם יריב בעל מד כושר דומה לשלו). שני הטורנירים של קטאר ושני הטורנירים האחרונים של גיברלטר מספקים מדגם גדול למדי של הופעות שחקני צמרת, ולכן בדקתי את התוצאות שהשיגו בהם שחקנים בעלי מד כושר 2700 ומעלה במשחקיהם עם יריבים בעלי מד כושר נמוך מ-2700. (כמובן שיש משהו שרירותי בחלוקה הזו כשמדובר במדי כושר קרובים ל-2700 משני הכיוונים – אפשר לומר שאין הבדל מהותי ברמה בין 2705 ל-2693, נניח – אבל צריך להציב את הגבול היכן שהוא אם רוצים לערוך בדיקה כזו; כמו כן, כדאי לזכור כי שחקנים עם מד כושר באיזור ה-2700 הנמוך לרוב אינם מקבלים הזמנות סדירות לטורנירי round-robin ורגילים ממילא לתחרויות פתוחות.)

אם כן, בנתונים שלמטה מופיע לאחר שם השחקן מספר נקודות מד הכושר שהרויח או הפסיד בטורניר, התוצאה בנקודות,* ולבסוף היכן התוצאה הזו עומדת לעומת מה שהיה מצופה מהשחקן להשיג לפי יחסי מד הכושר בינו לבין יריביו.** למשל, השורה השנייה תחת קטאר 14 אומרת שקרמניק הרויח 8.4 נקודות מד כושר בזכות תוצאה של 6 נקודות מ-7 משחקים מול יריבים בעלי מד כושר נמוך מ-2700, ושמדובר בנקודה שלמה יותר מתחזית מד הכושר. הסדר בו רשומים השחקנים הוא לפי מד הכושר הרשמי שלהם בזמן הטורניר, מהגבוה לנמוך.

*הטורניר בקטאר הוא בן תשעה סיבובים וזה בגיברלטר בן עשרה סיבובים, אבל יש להדגיש – כעיקרון לא רשומה כאן התוצאה הכוללת, אלא רק זו שהושגה במשחקים עם יריבים בעלי מד כושר נמוך מ-2700; אלה המשחקים שרציתי לבדוק עד כמה הם "מסוכנים" עבור שחקני הצמרת, ולכן לא החשבתי את המשחקים בין שחקני הצמרת לבין עצמם.

**שחקנים שהתוצאה שלהם מוגדרת כאן כתואמת בדיוק לתחזית מד הכושר יכולים בכל זאת להרויח או להפסיד נקודת מד כושר או שתיים כיוון שהתוצאות הממשיות נמדדות בהפרשי מחצית נקודה והתחזיות לא – נניח, תוצאה ממשית של 6 וחצי נקודות היא הקרובה ביותר האפשרית גם לתחזית של 6.39 (מה שיביא לרווח קטן) וגם לתחזית של 6.65 (מה שיביא להפסד קטן).

קטאר 2014

גירי 16.7+  6/6 [1.5+]

קרמניק 8.4+  6/7 [1+]

ממדיארוב 1.6- 5.5/8 [=]

ושייה לגרב 1-  6/9 [=]

דינג לירן 1.2-  6/9 [=]

האריקרישנה 4- 5.5/9 [0.5-]

ג'ובאבה  5.9-  6/9 [0.5-]

אליאנוב 0.5+ 6/9 [=]

ניידיץ' 28.9-  4.5/9 [3-]

תומשבסקי 2.4+ 5.5/8 [=]

בו קשאנז'י 1.3+  6/9 [=]

קריבורוצ'קו 1.8-  5/8 [=]

יו יאנגיי 9.3+  5.5/7 [1+]

מויסיינקו 2.1+  6/9 [=]

 

קטאר 2015

קרלסן 1.2+ 3.5/4 [=]

קרמניק 6.1+ 5/6 [0.5+]

גירי 1+ 3/4 [=]

סו 3.7+ 4/5 [0.5+]

קריאקין 3.6+ 6.5/9 [0.5+]

לי צ'או 4.1+ 4.5/6 [0.5+]

ממדיארוב  3+ 5/7 [0.5+]

תומשבסקי 14- 5/9 [1.5-]

האריקרישנה 0.5- 6/9 [=]

יאקובנקו 7.9-  5.5/9 [1-]

יו יאנגיי 7.9+ 5/6 [1+]

24- 4.5/9 Wei Yi [2.5-]

ויטיוגוב 3.4-  6/9 [0.5-]

וויטאשק  1.6+ 5.5/8 [=]

קורובוב 5.6-  5.5/9 [0.5-]

איבנצ'וק 0.2-  6.5/9 [=]

פונומריוב 0.1- 5/7 [=]

 

גיברלטר 2015

טופלוב 3.4+ 7.5/9 [0.5+]

נקמורה 7.2+ 6/7 [1+]

סבידלר 0.7-  6.5/9 [=]

ויטיוגוב 4.3+ 7/9 [0.5+]

יאקובנקו 2.4- 6.5/9 [=]

יו יאנגיי 3.8+ 7/9 [0.5+]

האריקרישנה   3.9+ 7/9 [0.5+]

ראפורט   3.1- 6.5/9 [0.5-]

 

גיברלטר 2016

נקמורה 3.4+ 8/10 [0.5+]

ושייה לגרב 6.8+ 8/10 [0.5+]

אנאנד 21.9- 6.5/10 [2-]

האריקרישנה 3.6+ 7/9 [0.5+]

לי צ'או  1.4- 7/9 [=]

יו יאנגיי 9.2-  6.5/10 [1-]

יאקובנקו 1.1-  6.5/9 [=]

ווייטאשק 6.2-  6.5/10 [0.5-]

ראפורט 3.6-  7/10 [0.5-]

פרסינה 7.7-  7/10 [1-]

אם כן, מתוך 49 הופעות 18 היו בדיוק לפי תחזיות מד הכושר, 17 עלו עליהן (מתוכן 12 בהפרש מינימלי של חצי נקודה), ו-14 נפלו מהן (מתוכן 7 בהפרש מינימלי). הדגשתי את המקרים בהם היו סטיות "דרמטיות" מהציפיות, כששחקנים הרויחו או הפסידו יותר מ-10 נקודות מד כושר (מה שאומר פער של נקודה וחצי או יותר ממספר הנקודות הצפוי מהמשחקים): יש ביניהם מקרה אחד של סטיה חיובית (גירי בקטאר 14), וארבעה של סטייה שלילית (ניידיץ' בקטאר 14, Wei Yi ותומשבסקי בקטאר 15, אנאנד בגיברלטר השנה). אם מקבץ התוצאות הזה מעיד על מגמה כללית כלשהי, ניתן לומר שרוב שחקני הצמרת אינם מאבדים נקודות מד כושר נגד שחקנים עם מד כושר נחות בטורנירים מסוג כזה – אבל שהנטייה ליפול באופן משמעותי כשהם כן מאבדים נקודות חזקה יותר מאשר זו לכיוון ההפוך (כלומר, להרויח נקודות באופן משמעותי). במאזן הכולל של ההופעות הנ"ל הלכו לאיבוד כ-48 נקודות מד כושר.

מצד שני, כדאי לציין שאם שמים בצד את נתוני מד הכושר ומסתכלים רק על תוצאות "מוחלטות" אין כאן התרסקויות גמורות – גם ההופעות הקטסטרופליות ביותר, אלה של ניידיץ' בקטאר 14 ו-Wei Yi בקטאר 15, הן של 4.5/9 או 50% (כלומר – מספר הנצחונות שווה למספר ההפסדים). בהקשר זה, ניתן לומר שבמידה מסויימת טורנירים פתוחים אכזריים פחות עבור שחקני צמרת שנמצאים בכושר לא טוב. בטורניר צמרת סגור, שחקן כזה ימשיך לפגוש יריבים חזקים ביותר סיבוב אחר סיבוב; בטורניר פתוח, בגלל אופי השיטה השוויצרית, תוצאות לא טובות מדרדרות את השחקן ללוחות יותר נמוכים ולכן בדרך כלל למפגש עם יריבים חלשים יותר, שנגדם יש לו סיכוי גבוה יותר להתאושש, לפחות באופן זמני. בטורניר גיברלטר האחרון, למשל, אנאנד – שהפסיד שני משחקים לשחקנים עם מד כושר באיזור ה-2500 – שובץ לאחר אחד ההפסדים האלה מול שחקנית עם מד כושר באיזור ה-2200, רמה שאיתה הוא אמור להיות מסוגל להתמודד בקלות יחסית גם בתצוגה סימולטנית.

**********

והנה שני קטעים בהם ניתן לשמוע את קרמניק (במהלך הטורניר בקטאר) ונקמורה (לאחר הזכייה בגיברלטר) מתייחסים במפורש בראיונות לבעיות הקשורות במשחקים נגד יריבים שהם בעלי מד כושר נמוך בהרבה משלהם אבל עדיין חזקים – מה שניתן לקרוא לו רבי אמנים "זוטרים", עם מד כושר באיזור ה- 2500-2600:

[הם אמורים להתחיל לנגן מהמקום המדוייק – 17:27 בראשון, 14:12 בשני]

 

קרמניק – שמתייחס למשחק נגד דניאל ווקאטורו (מד כושר 2597) בו ניסה לסבך את המצב בעמדה שווה וכמעט הפסיד כתוצאה מכך; בסופו של דבר המשחק הסתיים בתיקו – מדבר על כך שקשה לו לשחק באופן "נורמלי" מול שחקנים בעלי מד כושר נמוך בהרבה, כיוון שהוא מנסה לנצח גם בעמדות שאינן מצדיקות משחק על ניצחון ולעתים מסתבך בשל כך. בתגובה להערה של סבידלר הוא מעלה גם את ההיבט של משחק עם יריבים לא מוכרים – אלה מולם הוא רגיל לשחק בטורנירי על אמנם חזקים יותר, אבל בדרך כלל גם מוכרים לו כבר היטב משנים של מפגשים ביניהם.

נקמורה – שמתייחס לאחד ההפסדים של אנאנד וגם למשחק בו הוא עצמו ניצח את סרגי גרגוריאנטס (מד כושר 2580) – מדבר באופן ספציפי על משחקים בשחור. במקרים כאלה, הוא אומר, קשה ביותר לנצח אם מדובר ביריב שמחליט לשחק באופן סולידי וחושב קודם כל איך לא להפסיד. הוא מציין שלכן הוא רואה את עצמו כבר מזל שאותו יריב נגדו שיחק בסיבוב השמיני של הטורניר ניסה בעצמו לנצח, ולכן איפשר משחק "מעניין" שהעניק יותר סיכויים גם לנקמורה (נקמורה החל את הטורניר בקצב איטי יחסית עם מספר תוצאות תיקו, והיה צריך סידרת נצחונות רצופים בסיבובים האחרונים כדי לסיים במקום הראשון).

**********

בפוסט הקודם ציינתי שבוייק אן זה שיחקו שלושה ממשתתפי תחרות המועמדים שתערך במרץ: קרואנה, גירי וקריאקין. בגיברלטר שיחקו איפוא עוד שניים מהם: נקמורה ואנאנד, כשהראשון מותיר רושם טוב בהרבה מהשני. ההזדמנות האחרונה לראות חלק מהמשתתפים משחקים לפני שתחל תחרות המועמדים עצמה תהיה בעוד כמה ימים בציריך, בטורניר קצר שיכלול את נקמורה, ארוניאן, גירי ואנאנד (לצד קרמניק ושירוב).

וייק אן זה: אין חדש - קרלסן זוכה בפעם החמישית
קרקס ציריך: נקמורה זוכה שוב, השמועות על מותו של אנאנד היו מוגזמות