זוהי השנה החמישית ברצף בה מתקיים בציריך אירוע צמרת בשחמט. ב-2012 זה היה דו-קרב של שישה משחקים בין קרמניק לארוניאן, ב-2013 טורניר קלאסי שהשתתפו בו ארבעה שחקנים, ומ-2014 מספר השחקנים גדל לשישה והחלו ניסויים בפורמט. ב-2014 ו-2015 היה מדובר בשילוב בין משחקים בשני קצבים – חלק ראשון בקצב קלאסי וחלק שני בקצב מהיר (כלומר, מה שמכונה rapid) – עם ניקוד משולב, שבו למשחקים בחלק הקלאסי משקל כפול: 2 נקודות לניצחון ונקודה לתיקו, לעומת נקודה לניצחון וחצי נקודה לתיקו בחלק המהיר. 

השנה נשמר הרעיון של שילוב בין משחקים בשני קצבי זמן, אבל שניהם הפכו למהירים יותר – בחלק השני בליץ, ובחלקו הראשון של הטורניר קצב בלתי שיגרתי של 40 דקות לשחקן (עם תוספת 10 שניות למסע). אולג סקבורצוב, המיליונר העומד מאחורי התחרות, דיבר באחרונה בראיון שנתן על הצורך להפוך את השחמט התחרותי למהיר יותר כדי לתרום לפופולריזציה שלו (כיוון שיותר אנשים יוכלו לעקוב אחרי משחקים שלמים באופן חי), ואת 40 הדקות למשחק הוא מנסה לקדם כזמן ה"קלאסי החדש". יש לציין, עם זאת, שסקבורצוב נתקל מייד בבעיה שפגמה בתוכנית שלו – הזמן ה"קלאסי החדש" האידיאלי בעיניו הוא כשעה לשחקן, אבל כרגע זמן כזה נופל בין הכיסאות כיוון שאינו מוכר על ידי פיד"ה כלל; לכן בא הקיצור ל-40 דקות – משחקים בקצב כזה עדיין נופלים תחת הקטגוריה של rapid ויכולים להיות מדורגים במד כושר. מכל מקום, אופי המשחקים וגם תגובות של השחקנים עצמם במהלך התחרות הותירו את הרושם שמדובר במשהו הקרוב יותר לשחמט מהיר מאשר לקלאסי. 

**********

ששת המשתתפים בתחרות הראשית היו הפעם נקמורה, גירי, ארוניאן, אנאנד, קרמניק ואלכסיי שירוב. (שירוב, בן דורם של אנאנד וקרמניק, כבר אינו משתתף רגיל בטורנירי צמרת בשנים האחרונות, אבל במהלך שנות ה-90 ושנות ה-2000 המוקדמות היה מהשחקנים הבולטים ביותר וגם היום, כשהוא כבר בבירור מעבר שיאו, סגנון המשחק שלו נחשב לאטרקטיבי ומעניין.) עבור נקמורה, גירי, ארוניאן ואנאנד זו היתה ההופעה האחרונה לפני תחרות המועמדים, ולכן היה בה עניין מיוחד כאינדיקציה העדכנית ביותר לגבי הכושר שלהם.

לצד התחרות הראשית, אגב, שוחק דו קרב ראווה קצרצר באותו קצב "קלאסי חדש" (או חצי-מהיר) בין גלפנד לאלכסנדר מורוזביץ'. היה קצת עצוב לראות את גלפנד במופע ראווה צדדי לאחר ששלוש שנים קודם לכן שיחק בציריך בתחרות הראשית כהכנה לטורניר המועמדים שלו; מכל מקום, הוא זכה בדו קרב בזכות ניצחון יפה בכלים הלבנים.

התחרות הראשית נפתחה בערב תרבותי מאוד שכלל קונצרט של מוזיקה קלאסית ואחריו טורניר בליץ, שנועד לקבוע את חלוקת הצבעים (מי יקבל יותר לבנים בחלק הראשון). לאחר מכן נערכו חמישה סיבובים של משחקי 40 דקות ביומיים וחצי הראשונים (אחד היתרונות של הקצב ה"קלאסי החדש" לפי סקבורצוב הוא שכך ניתן לערוך שני משחקים ביום), ובחציו השני של היום השלישי נערך טורניר הבליץ המסכם.

מי שהרשים כבר בפתיחת התחרות היה אנאנד, שניצח בשני המשחקים של היום הראשון. הדבר ראוי במיוחד לציון כיוון שלאנאנד היו כמה הופעות לא מוצלחות בחודשים האחרונים, ששיאן בטורניר הפתוח בגיברלטר. הניצחון הראשון היה על ארוניאן, במיניאטורה של 19 מסעים.

אנאנד ניסה כאן נשק לא שיגרתי נגד הגנת ברלין בפתיחה הספרדית (3…פ-ו6), שאולי יהפוך לפופולרי יותר בעקבות המשחק הזה – מעבר למה שמכונה פתיחת ארבעה הפרשים עם 4.פ-ג3, שכנראה הצליח להפתיע את ארוניאן. במסע התשיעי השחור קיבל החלטה מסוכנת למדי כשהחליף רצים על ה3, מה שהוביל להחלשה מסויימת של מבנה הרגלים הלבנים אבל גם לפתיחת הטור ו' עבור התקפה באגף המלך. ואכן, כבר לאחר המסע ה-12 של הלבן התקבלה עמדה לא נוחה עבור השחור:

 bview1

הפרש הלבן על ו5 חזק מאוד (בין השאר, הוא יוצר איומי הקרבה מתמידים על ח6 או ז7), והשחור לא יכול לשחק 12…פ-ה7 כדי להחליף אותו בגלל 13.פ:ח6+! – ואם יוכה הפרש הלבן, זה על ו6 ישאר ללא הגנה (דוגמה לחשיבות פתיחת הטור ו', מבחינת האפשרויות ההתקפיות שהדבר יוצר עבור הלבן). בעוד שאם השחור יחסל את הפרש עם …ר:ו5, הדבר יחזק מאוד את רץ הערוגות הבהירות של הלבן על ג4 בגלל העלמות עמיתו השחור.  

במקום זאת, ארוניאן החליט להחליף רצים על ג4, אבל בכך חיזק את מעמד הפרש על ו5. לאחר 13…מ-ח7 14.מה-ו3 (המגביר עוד יותר את הלחץ על הטור ו') מצב השחור כבר קריטי. היה עליו לשחק 14…פ-ז8 כדי להתגונן מפני מסעו הבא של הלבן, אם כי גם אז עמדתו מאוד לא נוחה – ללבן יש, למשל, אפשרות להפעיל לחץ חזק על הטור ד' שנפתח גם הוא בעקבות חילופי הרצים עם 15.ג5 או צ(א)-ד1. במקום זאת, ארוניאן שיחק 14…פ-ב8? כדי להביא את הפרש ל-ד7 ולחזק את ההגנה על אגף המלך:

 bview2

אבל זה היה תמרון איטי מדי, כיוון שאיפשר ללבן 15.פ:ח6!. הכאת הפרש עם הרגלי תוביל ללכידת הפרש השחור על ו6, כך שהלבן נותר עם רגלי עודף ויתרון עמדתי מכריע. קשה להאמין שארוניאן החמיץ זאת – ייתכן כי מה שהחמיץ הוא שאחרי 15…מ:ח6, כפי ששיחק, ללבן התקפת מט ישירה על המלך השחור. 16.מה-ח3+ מ-ז6 (אחרי 16…פ-ח5 17.ז4 הלבן מחזיר לעצמו מייד את הכלי כשההתקפה נמשכת) 17.צ-ו3 (עם האיום הברור צ-ז3+) 17…פ-ח5 18.צ-ו5! (תוקף את הפרש השחור, שכרגע הוא הכלי היחיד המגן על המלך החשוף) 18…פ-ו6 (18…צ-ח8, כדי להגן על הפרש, מוביל למט בארבעה מסעים החל מ-19.מה-ז4+, כפי שניתן לראות בלוח החי) 19.מה-ח4!:

 bview3

וארוניאן נכנע, כיוון שהלבן מאיים ב-צ-ז5 מט, ונסיון למנוע זאת באמצעות הזזת הפרש (ופינוי הערוגה ו6 למלך) יוביל למט עם המלכה על ח5.

הניצחון השני של אנאנד היה על גירי, בעוד משחק התקפי יפה. הרגע הקריטי ביותר הגיע לאחר המסע 32.ו4?

bview4

שהחליש את עמדת הלבן ואיפשר את מכת הנגד 32…ה5!. כעת גם הרגלי על ו4 וגם זה על ד4 נתונים תחת איום, והכאת הרגלי על ה5 תוביל להפסד מיידי: 33.ד:ה5 מפקיר את הצריח על ה3, ו-33.ו:ה5 ד5! (כדי לשבור את ריתוק הצריח לאורך האלכסון א2-ז8 תוך תקיפת המלכה הלבנה) מוביל גם כן לזכייה בחומר עבור השחור; זאת בשל האיום …צ-ו2+ הזוכה בפרש הלבן על ד2 (למלכה הלבנה אין ערוגה טובה לסגת אליה כדי למנוע זאת – למשל, 34.מה-ג3 מאפשר מזלג מלכה/צריח עם 34…פ-א2).

גירי שיחק 33.פ-ו3, מסע המשפר את עמדת הפרש ומגן על ד4, אבל כעת נופל הרגלי על ו4: 33…ה:ו4 34.ז:ו4 ד5! (שוב – כדי לשבור את ריתוק הצריח לאורך האלכסון א2-ז8) 35.ה:ד5 מה-ד6 ובמסע הבא 36…צ:ו4. השחור לא זכה אמנם מייד בחומר, אבל הרס מבנה הרגלים של הלבן ופתיחת העמדה של מלכו העניקו לו יתרון עמדתי גדול מאוד שאנאנד המשיך וניצל באופן יעיל.

היחיד שהצליח להתקרב לאנאנד בשני הסיבובים הראשונים היה נקמורה, שגבר על שירוב לאחר שזה האחרון הקריב נגדו באופן התאבדותי טיב ללא כל פיצוי ממשי. בסופו של חלק משחקי 40 הדקות נקמורה הצליח להדביק את אנאנד לאחר עוד ניצחון (על ארוניאן) – אבל המעניין הוא שבשני משחקים אחרים (נגד גירי וקרמניק) נקמורה נקלע לעמדות גרועות מאוד והצליח איכשהו להיחלץ מהן בזכות סיבוכים טקטיים שיצר ותימרן בהם טוב יותר מיריביו (למרות שבנקודות מסוימות אלה היו יכולים לנצח אם היו משחקים באופן מדויק).

החלק של חמשת משחקי הבליץ התנהל באופן דומה מבחינה זו שאנאנד ונקמורה נותרו צמודים, כשנקמורה ממשיך להיקלע לעמדות גרועות ולהיחלץ מהן בזכות תושייה טקטית וטעויות של יריביו. המקרה הקיצוני ביותר היה במשחק נגד גירי, בו נקמורה הצליח לא רק לחלץ תיקו אלא אף לנצח מעמדה שנראתה אבודה:

 bview5

הלבן ביתרון טיב, וקשה לראות תמורה ממשית לשחור. אבל גירי שיחק כאן 40.פ-ו3? ובעקבות 40…ר-ה4! הלבן לפתע בקשיים – הפרש מרותק והשחור מפעיל לחץ לאורך הטור ו'; למעשה עמדת הלבן קרסה תוך שני מסעים בלבד: 41.צ-ז2? פ-ז6 42.מ-ז1? פ:ו4. כשמישהו ציין בפני גירי לאחר המשחק שהיה יכול להבטיח שוויון ולהימנע מצרות עם 41.צ:ח4(!) ר:ו3+ 42.מה:ו3 מה:ח4 – 41…מה:ח4? מפסיד ל-42.מה:ה4! (42…מה:ז4 43.מה-ה5+) – גירי אמר: "לא ראיתי את 40…ר-ה4, אז אתה רוצה שאני אראה את 42.מה:ה4?".

בסיבוב הלפני אחרון היתה לאנאנד הזדמנות פז לנצח את נקמורה במפגש הישיר ביניהם ולהבטיח את הזכייה בטורניר – אבל הוא הניח ליתרון הגדול שהשיג להתמסמס והמשחק נגמר בתיקו, כך שהשניים סיימו עם אותו מספר נקודות בסיכום שני החלקים.

שימו לב מי הגיע כדי לצפות בסיבובים האחרונים של שלב הבליץ:

David Llada Chess & Photography http://www.davidllada.com

David Llada Chess & Photography http://www.davidllada.com

 

כאמור, אנאנד ונקמורה סיימו עם אותו מספר נקודות בסיכום שני החלקים – כמו בשנה שעברה. על פי התקנות, שובר השוויון הראשון היה סונבורן-ברגר (שמחשב את "איכות" הנקודות של השחקן על פי מה שהשיגו בטורניר אלה ששיחק נגדם ולא הפסיד להם – סכום הנקודות של אלה שניצח + מחצית מסכום הנקודות של אלה איתם סיים בתיקו) – ובניגוד לשנה שעברה, בה העניק יתרון לאנאנד, הפעם הוא העניק יתרון מזערי לנקמורה. בשנה שעברה, כזכור, התקנות שונו לפתע לקראת סיום החלק המהיר, והוחלט להכריע את התחרות בדו-קרב בליץ, שלאחר משא ומתן קוצר לבסוף לכדי משחק ארמגדון בודד בו ניצח נקמורה.

כנראה שסקבורצוב הרגיש לא נעים לאור התקדים הזה, והחליט שהפעם אנאנד הוא זה שמגיע לו צ'אנס למרות התקנות. לכן, ברגע סוריאליסטי למדי – בדיוק כאשר נקמורה סיים את ראיון הניצחון שלו בו ברכו אותו המראיינים על הזכייה בתחרות – סקבורצוב ניגש אליו בשידור חי ושאל אם יהיה מוכן למשחק ארמגדון עם אנאנד כדי לקבוע את הזוכה. (ניתן לראות זאת כאן, ואת הראיון המלא כאן.) לשבחו של נקמורה ייאמר שהסכים מיד, למרות שהוא זה שהיה לו מה להפסיד. אבל אנאנד, כמו בשנה שעברה, לא היה נלהב במיוחד והפעם היה לו קל יותר לסרב – כך שנקמורה נותר כזוכה הטורניר על פי סונבורן-ברגר.

 

נקמורה זוכה איפוא שנה שנייה ברצף בטורניר ציריך (לאחר הרצף שהשלים לא מזמן גם בגיברלטר) – אבל איך שהוא, עם כל מהדורה בה הוא זוכה, הטורניר הזה גם נראה פחות רציני.

הרפתקאות שחקני הצמרת בקטאר וגיברלטר
לקראת תחרות המועמדים