ביום שישי תחל במוסקבה תחרות המועמדים, בה ייקבע מי יתמודד עם מגנוס קרלסן על אליפות העולם בדו קרב שייערך בנובמבר. אולי יש כאלה ששמו לב לכך שעברו כבר שנתיים מאז התחרות הקודמת, לעומת שנה בלבד בין הקודמת לזו שלפניה; אז לפני שנתחיל לדבר על המשתתפים, כדאי להסביר זאת בקיצור. הדבר קשור בשינוי קצב של כמה סבבים, שנועד כנראה* לתקן את השיבושים שנגרמו כתוצאה מעיכובים רבים באחד הסבבים הקודמים – זה שהוביל לדו קרב בין אנאנד וגלפנד. אותו סבב נראה באופן סכמטי כך:

[*אני משתמש במילה "כנראה" כי עד כמה שידוע לי פיד"ה מעולם לא נתנה לכך הסבר רשמי, דבר מעצבן כשלעצמו]

2008-10: סידרת הגרנד פרי

2009: גביע העולם

2011: תחרות המועמדים

אמצע 2012: הדו קרב על אליפות העולם (אנאנד – גלפנד) 

הדו קרב אנאנד – גלפנד התקיים בהפרש של שנתיים מזה שלפניו, דבר שהתבסס כנורמה מאז 2004 (דו קרבות על אליפות העולם נערכו גם ב-2006, 2008 ו-2010). בסבב הבא לא היתה סידרת גרנד פרי, והדו קרב התקיים בהפרש של שנה וחצי בלבד מהקודם: 

2011: גביע העולם

תחילת 2013: תחרות המועמדים

סוף 2013: הדו קרב על אליפות העולם (קרלסן – אנאנד I 

(המידה בה מרכיבי הסבב יצאו מסינכרוניזציה אחד עם השני מתבטאת בכך שגביע העולם של הסבב הזה התקיים "בתוך" הסבב שלפניו, בשנה שלפני הדו-קרב בין אנאנד לגלפנד.) בסבב שלאחר מכן, גם תחרות המועמדים וגם הדו קרב התקיימו בהפרש של שנה מאלה הקודמים: 

2012-13: סידרת הגרנד פרי

2013: גביע העולם

תחילת 2014: תחרות המועמדים

סוף 2014: הדו-קרב על אליפות העולם (קרלסן – אנאנד II 

בכך נראה שנשלם ה"תיקון", והסבב הנוכחי הוא בעל מבנה זהה לקודם (הפעם הראשונה בה קורה דבר כזה מאז שנות ה-90) בהפרש של שנתיים: 

2014-15: סידרת הגרנד פרי

2015: גביע העולם

תחילת 2016: תחרות המועמדים

סוף 2016: הדו-קרב על אליפות העולם (קרלסן – ?)  

בהנחה שאכן ישנה כאן מגמה ליצירת יציבות, נראה איפוא שהניסיון הוא לבסס סבב הנמשך שלוש שנים (כמו בתקופה שבין 1948 ל-1993, השנה בה נוצר פיצול בתואר העולמי והמערכת נכנסה לכאוס מתמשך), אם כי הדו קרב על אליפות העולם נערך פעם בשנתיים. נשמע מוזר – אבל זה אפשרי כיוון שכפי שניתן לראות למעלה, בכל שנה זוגית ישנה חפיפה בין סיומו של סבב אחד (תחרות המועמדים והדו קרב על אליפות העולם) ותחילתו של הסבב הבא (כלומר – הטורנירים הראשונים של סידרת הגרנד פרי, ולמעשה גם חלק מהתחרויות האזוריות מהן מעפילים לגביע העולם).  

********** 

ולתחרות עצמה – שמונת המשתתפים הם קרואנה, נקמורה (שהעפילו מסידרת הגרנד פרי), קריאקין, סבידלר (מגביע העולם), טופלוב, גירי (על פי מד כושר – ממוצע של שנת 2015), אנאנד (כסגן אלוף העולם בסבב הקודם) וארוניאן (כווילד קארד). להוציא את סבידלר (שאם הרכב הטורניר היה תלוי בי, הייתי מחליף אותו בקרמניק או אפילו דינג לירן) אפשר לומר שזו פחות או יותר התחרות החזקה ביותר שניתן היה לבקש. 

והיא גם נראית פתוחה מאוד. בניגוד לתחרות של 2013, בה קרלסן היה פייבוריט ברור, וזו של 2014, בה ארוניאן וקרמניק נחשבו לפייבוריטים עיקריים (אם כי אף אחד מהם לא זכה בסופו של דבר), קשה להצביע בתחרות הנוכחית על מישהו שסיכוייו נראים טובים בהרבה מאלה של השאר. לטעמי, שבעה מתוך השמונה (להוציא את סבידלר, כאמור) יכולים לזכות וזו לא תהיה הפתעה ענקית. 

אם בכל זאת לדרג אותם בסדר כלשהו – את הסיכויים הגדולים ביותר הייתי נותן לנקמורה וקרואנה. כפי שציינתי בסיכום השנה של 2015, נקמורה תמיד ידע להבריק מדי פעם אבל לאחרונה נראה שהמשחק שלו הפך לבוגר ויציב יותר. יש לו עדיין בעיות קשות מול קרלסן, אבל כאן מדובר בתחרות שקרלסן לא ישתתף בה – ומאז תחילת 2015, נקמורה ניצח בכל התחרויות ללא קרלסן ששיחק בהן. קרואנה נראה במשך פרק זמן מסויים, בעקבות ההופעה הפנטסטית שלו בגביע סינקפילד 2014, כמועמד הטבעי ביותר להיות קורא התיגר הבא על קרלסן. הוא אמנם לא הצליח מאז לשמור באופן ברור על המעמד הזה ולהשיג באופן עקבי תוצאות מרשימות, אבל עדיין הרשים לא מעט פעמים בשנה האחרונה – כולל בטורניר וייק אן זה האחרון בינואר, שם היה המתחרה הרציני ביותר של קרלסן – בנחישות, באנרגיה, ברמת הכנת הפתיחות וביכולת לנווט במשחקי אמצע מסובכים. 

קצת מתחתיהם בתמונת הסיכויים הייתי שם את ארוניאן. יש לו, כמובן, היסטוריה לא טובה של צ'וקריות בשלבים מכריעים של תחרויות מועמדים – בשובר השוויון של רבע הגמר ב-2011 נגד גרישצ'וק, ובמחציות השניות של הטורנירים ב-2013 ו-2014 (את המחציות הראשונות של הטורנירים האלה, לאחר 7 סיבובים, סיים במקום ראשון משותף עם זה שזכה בסופו של דבר). מצד שני, קשה לי להשתחרר מהתחושה ששחקן בקליבר של ארוניאן צריך להיות מסוגל לתת פעם תחרות מועמדים טובה באופן עקבי. ומי יודע, אולי דווקא העובדה שהוא מגיע לתחרות הנוכחית מעמדה הנראית פחות דומיננטית מפעמים קודמות (כמי שנבחר כווילד קארד, ולא העפיל לגמרי "בזכות") תעזור להסיר ממנו לחץ פסיכולוגי. רוב ההופעות שלו בשנה האחרונה לא היו מרשימות במיוחד, אבל הזכייה בגביע סינקפילד הזכירה איך הוא יכול לשחק כשהוא במיטבו.  

קצת מתחתיו הייתי שם את קריאקין, גירי ואנאנד – כל אחד מסיבות אחרות. קריאקין פשוט כי לטעמי הוא שחקן קצת פחות חזק מהשלושה הקודמים. גירי הפגין בתחרויות הצמרת שהשתתף בהן בשנה האחרונה סולידיות ויציבות מרשימות והפסיד מעט מאוד משחקים; למרות שהוא הצעיר בין משתתפי התחרות (ביוני יהיה בן 22), הסגנון הזהיר והשמרני האופייני לו עושה רושם כמעט גריאטרי – או כפי שנכתב באחת הסקירות לקראת התחרות שקראתי: אם בנג'מין באטן היה משחק שחמט, שמו היה אניש גירי. מכל מקום, הוא אמנם כמעט לא הפסיד אבל גם לא ניצח הרבה – וכדי לזכות בטורניר המועמדים, הנסיון מתחרויות צמרת בפורמט הנוכחי מראה שצריך מאזן של 3+ או 4+ (כלומר, 9-8.5 נקודות מ-14 הסיבובים). 

באשר לאנאנד – הוא הגיע כזכור לתחרות הקודמת כאנדרדוג, לאחר מה שנראה כתקופה ממושכת של דעיכה, וזכה באופן מרשים מאוד; כך שברור שאסור לבטל את הסיכויים שלו. אבל הוא כבר בן 46, וקצת קשה להאמין שיוכל לחזור שוב על הישג הדורש מאמץ אדיר כל כך (וגם שדברים יסתדרו לטובתו באופן כל כך מוצלח כמו בפעם הקודמת, מבחינת החולשה שגילו אז יריביו). ההופעות שלו בשנה האחרונה המחישו שהוא כבר אינו יכול לשמור באופן עקבי על רמה גבוהה ביותר – רשימת הדירוג הרשמית של מרץ היא הראשונה מאז 1991 בה הוא מחוץ לעשירייה הראשונה – אבל מצד שני, במיטבו הוא עדיין שחקן איכותי מספיק כדי להתמודד עם כל אחד, כולל קרלסן. בין השאר, הכנת הפתיחות המעולה מאפשרת לו לעתים קרובות לחסוך אנרגיה בחלק מהמשחקים ולשמור אותה לרגעים קריטיים; ניתן לחזות, למשל, ברמה גבוהה של סבירות לפחות שניים-שלושה משחקי תיקו קלילים בשחור, בהם אנאנד כמעט לא יצטרך לחשוב מעבר להכנה הביתית שלו.  

עוד קצת למטה הייתי שם את טופלוב. כמו אנאנד, גם הוא כבר מבוגר (בן 41) ונראה שאינו מסוגל לשמור באופן יציב על רמה גבוהה ביותר – אבל גם הוא הוכיח בזמן האחרון (במיוחד כשזכה בטורניר העל בסטוונגר) שבמיטבו הוא עדיין שייך לטופ. בהשוואה לאנאנד, הסכנה שטופלוב לא יצליח לשמור באופן עקבי על רמה גבוהה במהלך טורניר ארוך אולי גדולה עוד יותר כיוון שסגנון המשחק האגרסיבי הטיפוסי לו מצריך רמות אנרגיה גבוהות במיוחד, וכשאלה נחלשות הדבר כבר הוביל אותו לא מעט פעמים להתרסקויות.  

ולבסוף סבידלר, שנראה לי כאמור כאנדרדוג מובהק – בגלל שהוא בעל מד הכושר הנמוך ביותר מבין המשתתפים (לא רק כרגע אלא באופן עקבי בשנים האחרונות), זה שעבר הזמן הרב ביותר מאז זכה במקום ראשון בטורניר על (אלא אם כן סופרים את אליפויות רוסיה), וגם הוכיח בהזדמנויות שונות שהוא חלש יחסית מבחינה מנטלית במעמדים כאלה. 

אם מדברים על סיכויים, הנה היחסים שנותנים כרגע מספר אתרי הימורים:

Bet365 – קרואנה 1:3.2 (כלומר, על 100 ששמים מקבלים במקרה של זכייה 420 עם רווח של 320); נקמורה 1:3.33; גירי 1:4.5; ארוניאן 1:5; אנאנד 1:6.5; קריאקין 1:7.5; טופלוב 1:8; סבידלר 1:16

MarathonBet – קרואנה 1:2.65; נקמורה 1:2.96; ארוניאן 1:3.5; גירי 1:4.6; קריאקין 1:6.4; אנאנד 1:8.5; טופלוב 1:12; סבידלר 1:12.5

bwin – קרואנה, ארוניאן 1:3.5; נקמורה, גירי 1:4; קריאקין 1:7; אנאנד, טופלוב 1:8; סבידלר 1:13

והנה מה שהיה לגירי לומר בעניין, במהלך הטורניר בוייק אן זה:

**********

את סדר המשחקים המלא ניתן לראות כאן. המשחקים מתחילים כל יום ב-14:00 לפי שעון ישראל, עם יום מנוחה לאחר כל שלושה סיבובים. כרגע לא ברור לגמרי המצב עם השידורים הישירים, כיוון ש-Agon, הגוף האחראי על ארגון התחרות, אוסר על אתרים מחוץ לזה הרשמי לשדר את הוידאו ואפילו את המסעים באופן חי; אני אשים כאן לינקים בהמשך.

עדכון: טוב, נראה שהאתרים הראשיים לא מאמינים שיש איזה שיניים משפטיות לאיסור הנ"ל ומתכוונים לשדר את המשחקים בכל זאת. ב-chess24 יהיה ניתן לעקוב אחריהם כאן.

באתר הרשמי ניתן לעקוב אחרי השידור (שמנחים אותו יבגני מירונישצ'נקו ואלכסנדרה קוסטניוק) כאן, וזה מצריך רישום עם כתובת מייל (בלי תשלום).

קרקס ציריך: נקמורה זוכה שוב, השמועות על מותו של אנאנד היו מוגזמות
תחרות המועמדים, סיבובים 3-1: פתיחה לא טובה לשחקנים ההתקפיים