הלוחם

לזכרו של ויקטור קורצ'נוי

רב האמן הקנדי קווין ספראגט סיפר פעם על שיחה שהיתה לו עם בוריס ספסקי: "דיברנו על 'ויקטור האיום', כפי שנהגו לכנות את קורצ'נוי. ויקטור ובוריס היו יריבים מרים במשך למעלה מ-40 שנה, ושיחקו יותר מ-60 משחקים בתחרויות רשמיות, כולל שני גמרי מועמדים [הראשון מביניהם ב-68, בו ניצח ספסקי; השני ב-77, בו ניצח קורצ'נוי בדרך לדו קרב על אליפות העולם עם קרפוב]; רק קרפוב שיחק עם ויקטור יותר פעמים.

בנקודה מסויימת, בוריס הצהיר שלקורצ'נוי היו כל התכונות הנדרשות כדי להפוך לאלוף עולם מלבד אחת – שהיתה בעלת חשיבות עליונה, וחסרונה מנע ממנו להשיג את התואר הנכסף ביותר בשחמט. ניסיתי להוציא מבוריס עוד אינפורמציה, והוא החל למנות את התכונות הרבות שקורצ'נוי הצטיין בהן: קילר אינסטינקט, יכולת עבודה פנומנלית, עצבי ברזל (אפילו כשנותרו לו שניות בודדות על השעון), עקשנות והתמדה בהגנה לצד יכולת נהדרת ליצור התקפות נגד, יכולת ריכוז שכמעט לא תאומן, הכנת פתיחות יסודית ביותר, שליטה מצויינת גם בטקטיקה וגם באסטרטגיה, רצון כמעט על אנושי לנצח, הבנה עמוקה של יריביו, אנרגיה אדירה ומשמעת עצמית."

בנקודה זו ספסקי עצר וחיכה לשאלה המתבקשת – "אז מה התכונה שהיתה חסרה לו?" "כישרון" הוא אמר והתחיל לצחוק, "לא היתה לו אפילו טיפת כישרון."

ברור שספסקי לכל הפחות הגזים מאוד, אבל האנקדוטה הזו ממחישה צד מהותי בקורצ'נוי ובאופן בו נתפש בעולם השחמט – כמי שדברים אף פעם לא באו לו בקלות והיה צריך להילחם ולהשקיע מאמצים אדירים כדי להגיע להישגים. אפשר לומר שאפילו סגנון המשחק שלו מותיר בדרך כלל רושם מאומץ ולא "אלגנטי" במיוחד; אחד הדברים שהתמחה בהם, למשל, היה נטילת חומר כשיריביו הקריבו אותו ואז עמידה סבלנית ומתמשכת בלחץ ההתקפי שהפעילו עליו בעקבות זאת.

הוא היה רחוק מלהיות ילד או נער פלא, והגיע לשיאו בגיל מאוחר במיוחד – אמצע שנות ה-40 שלו, למעשה. בשנות ה-30 שלו (שהיו שנות ה-60 של המאה ה-20) הוא היה בצמרת הגבוהה אבל ניגן בדרך כלל כינור שני לטל, פטרוסיאן או ספסקי. באמצע שנות ה-70 כבר עקף אותם, אבל אז היה צריך להתמודד עם קרפוב, שהיה צעיר ממנו בשני עשורים.

קורצ'נוי היה ידוע כמי שאינו מפריד בין יריבויות על גבי לוח השחמט ומחוצה לו – נראה שהיה מסוג השחקנים החייבים לחוש עוינות אישית כלפי יריביהם כדי לתדלק את המוטיבציה שלהם ולהפיק מעצמם יכולת שיא. הוא מפורסם באינספור הערות מזלזלות ומעליבות כלפי יריביו לאורך השנים, גם בשנותיו המאוחרות (כולל כלפי קרואנה, למשל, שעוד יצא לו לשחק איתו מספר פעמים). ניתן לומר שספיגת עלבונות מקורצ'נוי הפכה כמעט לסוג של טקס חניכה בדרך לצמרת השחמט – זה היה סימן טוב אם היית מספיק חשוב כדי שיעליב אותך.

אחד מיריביו המרים ביותר לאורך הקריירה היה טיגראן פטרוסיאן, אלוף העולם בין 63 ל-69; קורצ'נוי הפסיד לו בחצי גמר המועמדים ב-71, אבל גבר עליו בשלושת הסבבים הבאים של אליפות העולם – ב-74 בחצי הגמר, ב-77 ו-80 ברבע הגמר. לפי אנקדוטה ידועה מאחד הדו קרבות הללו, פטרוסיאן הזיז פעם את רגלו בעצבנות וכתוצאה מכך בעט בקורצ'נוי במהלך המשחק; קורצ'נוי התבונן בו והעיר הערה סרקסטית על כך שפטרוסיאן כנראה לא מסוגל להתמודד איתו על הלוח, אז הוא מנסה לעשות זאת מתחת ללוח.

אבל הארכי-יריב של קורצ'נוי היה כמובן קרפוב. לאחר שספסקי הפסיד לפישר את תואר אליפות העולם ב-72, קורצ'נוי וקרפוב היו התקוות הגדולות ביותר להשבת התואר אל ברית המועצות, ומבין השניים מימסד השחמט הסובייטי העדיף בבירור לתמוך בקרפוב. הדבר התברר לקורצ'נוי בחריפות רבה במיוחד במהלך גמר המועמדים הארוך של 74, בו קרפוב גבר עליו בהפרש מינימלי (2-3 במשחקים מכריעים עם 19 תוצאות תיקו) – דו קרב שהפך לאליפות העולם דה פקטו, כשפישר לא התייצב לדו קרב מול קרפוב שנה לאחר מכן. ב-76 קורצ'נוי ערק באופן דרמטי למערב בזמן ששיחק בטורניר בהולנד (כשנתיים לאחר מכן השתקע בשוויץ וקיבל שם אזרחות); הדבר עזר אולי לקריירת השחמט שלו, אבל ברמה האישית היה כרוך במידה רבה בהפקרת משפחתו שנותרה מאחור. כשאישתו ובנו הורשו סוף סוף לצאת מברית המועצות, אישתו התגרשה ממנו כמעט מייד ובינו לבין בנו שרר נתק שנמשך מספר שנים.

ב-78 קורצ'נוי העפיל לדו קרב אליפות העולם מול קרפוב – אולי הטעון ביותר בהיסטוריית השחמט הן פוליטית והן אישית; בזמן הדו קרב, הסכסוכים מחוץ ללוח על נושאים כגון יוגורט, פאראפסיכולוגיה והאנאנדה מארגה (שממרחק הזמן מצטיירים כמו קטטה מתמשכת בין ילדים בגנון) תפשו בתקשורת מקום בולט יותר מאשר המשחקים עצמם. מכל מקום, גם מה שקרה בתחום השחמט עצמו היה דרמטי: קרפוב שוב ניצח בהפרש מינימלי, הפעם 5-6 במשחקים מכריעים לאחר 32 משחקים (הזוכה היה הראשון להגיע לשישה נצחונות, ללא שנספרות תוצאות התיקו), וזאת כשבשלב מסויים קורצ'נוי כבר פיגר 2-5. בסבב הבא קורצ'נוי שוב העפיל לדו קרב מול קרפוב (ב-81, כשהוא בן 50), אבל הפעם כבר לא היה יכול לתת לו פייט צמוד והובס 2-6 לאחר 18 משחקים.

ישנו קונצנזוס די רחב לגבי היותו של קורצ'נוי גדול השחקנים – או לפחות רב ההישגים – מבין אלה שלא היו אלופי עולם. במסגרת סבבי אליפות העולם, הוא השתתף בעשר תחרויות מועמדים בין 1962 ל-1991 (62 ו-85 בשיטת טורניר, האחרות בשיטת דו קרבות בנוק אאוט): זכה בהן פעמיים, כאמור (אחד מחמישה שחקנים שעשו זאת – האחרים הם סמיסלוב, ספסקי, קרפוב ואנאנד), העפיל פעמיים עד לגמר מועמדים בו הפסיד – ב-68 לספסקי, ב-74 לקרפוב, ופעמיים עד לחצי גמר (עם הפסדים לפטרוסיאן ב-71 ולקספרוב ב-83). קורצ'נוי זכה גם ארבע פעמים באליפות ברה"מ (שהיתה בשעתו אחד הטורנירים החזקים ביותר) ובטורנירים רבים אחרים; בין השאר, הוא מחזיק במאזן הטוב ביותר בין זוכי טורניר וייק אן זה, עם 80% – 12/15 ושלוש נקודות שלמות לפני המקום השני – בתחרות של 68 (מאזן קצת טוב יותר מה-10/13 של קספרוב ב-99 וקרלסן ב-2013, אם כי אפשר לטעון שהטורנירים ששני אלה זכו בהם היו חזקים יותר).

קורצ'נוי מעולם לא הודיע על פרישה משחמט תחרותי, והמשיך לשחק כמעט עד יומו האחרון. עד גיל 75 החזיק מעמד בטופ-100 העולמי – ברשימת הדירוג של ינואר 2007 ניתן למצוא אותו במקום ה-85; השחקן הבא אחריו בגיל באותה רשימה, אלכסנדר בליאבסקי, צעיר ממנו ב-22 שנים. ב-2012 לקה בשבץ והיו שמועות שלא יוכל לשחק יותר; ב-2014 ניתן היה לראות אותו בכיסא גלגלים כשבא לצפות בטורניר צמרת שהתקיים בציריך, ושנה לאחר מכן כבר שיחק באותו מקום, לצד התחרות הראשית, דו-קרב ראווה של ארבעה משחקים מהירים (שהסתיים בתיקו 2-2) עם וולפגנג אולמן בן ה-80. (אולמן היה שחקן צמרת בעבר, בעיקר בשנות ה-60 וה-70 – הוא זכה באליפות מזרח גרמניה 11 פעמים, ובסבב אליפות העולם של 72-70 העפיל לדו-קרבות המועמדים, שם נוצח ברבע הגמר בידי לרסן.)

MG_4839

בתמונה למעלה ניתן לראות את קורצ'נוי משוחח עם גנאדי סוסונקו, בעצמו שחקן עבר וכיום עיתונאי ופרשן ידוע, לפני אותו דו קרב. סוסונקו סיפר לאתר הרוסי chess-news על מה היתה השיחה: "התכוננתי להגנת גרינפלד", קורצ'נוי אמר לו בסוד. "למה דווקא גרינפלד?" סוסונקו שאל אותו. "הוא תמיד משחק הודית של המלך", קורצ'נוי ענה, "אבל בסיבוב האחרון של בואנוס איירס ב-1960 הוא פתאום החליט להפתיע אותי עם הגרינפלד. לא הצלחתי לנצח במשחק ולכן סיימתי רק במקום ראשון משותף במקום לזכות בטורניר לבדי. איך אני יכול להיות בטוח שהוא לא יעשה את זה שוב? אני צריך להיות מוכן…"

והיה לו גם הומור עצמי:

הטורניר לזכר גשימוב, מחצית ראשונה: פערי רמות
הטורניר לזכר גשימוב, מחצית שנייה: ממדיארוב זוכה בפיניש דרמטי

תגובות

  • Amir A

    אוי. שמות ילדות שהולכים ונעלמים אחד אחרי השני. גם עלי, גם קורצ'נוי.
    והפרסומת לחלב פשוט גדולה מהחיים.

  • איציק

    שחקן גדול, קריירה ארוכה מאד, ועד כמה שאני זוכר גם נהג להגיע לישראל.

  • אלכס דוקורסקי

    אייל, מרתק לקרוא. תודה רבה. אינני מבין בשחמט אבל כתבת כאן על יריבויות גדולות בין מוחות מבריקים, שנוסף להם גם גוון פוליטי, על רקע המצב באותן השנים, וזה מאוד מעניין.

  • Zak

    כתיבה נהדרת וגם הסרטונים נפלאים! דבר אחד שאני במיוחד זוכר מקורצ'נוי הוא ביקור שלו בארץ לתחרות קטנה של ארבעה שחקנים בבאר-שבע בשנת 1990. כל המשחקים שם הסתיימו בתיקו, פרט לניצחון אחד של קורצ'נוי על אלון גרינפלד עם חידוש תיאורטי שכלל הקרבת צריח פנטסטית במסע ה 12, ניצחון שהעניק לו את הזכייה בתחרות. הוא היה אז כבר קרוב לגיל 60 ועדיין ידע לנפק מסטרפיס פשוט מרהיב

    http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1083432

  • גדי

    אדם מיוחד.
    בתור מי שגדל במועדון האר שבע זכיתי לראותו פעמים רבות.
    שנא להפסיד עד כדי התנהגויות מביכות כלפי הסביבה בכלל ויריבים בפרט.

    אחד הדברים שאני הכי גאה בחיי זה שניצחתי אותו ב1986 במשחק סימולטני בבאר שבע.

    • Oded

      וואוו, מרשים מאד

    • איציק

      מי היה זה ששיחק סימולטנית, אתה או קורצ'נוי?

    • רומן

      וואו כבוד..
      כמה לוחות?

      • גדי

        25. הייתי בן 17. שיחקתי סיצליאנית דרקון. קיבלתי עמדה לא טובה אבל ויקטור שגה. ברגע שהוא היה כבר אבוד הוא הגיע ללוח שלי ופשוט הפיל את המלך שלו והמשיך.
        גם הפסד בסימולטאני הכאב לו...
        לאחר שנירגע ביקשתי ממנו שיחתום על טופס המשחק. האמת שאני לא יודע היכן זה.

        זכיתי לראות אותו אין ספור פעמים בבאר שבע. בתור ילד הייתי זה שהיה מדגים את המשחקים על הלוחות המגנטיים. זו הייתה התקופה שלעשן בציבור היה דבר לגיטימי. תוך כדי חשיבה עמוקה שלו, לעתים של שעה על מסע בודד הוא היה מפריח עננים של עשן מסיגריות מובחרות. לפעמים היה פשוט ענן באזור המשחקים.
        ברגע שהיה מגיע ללחץ הזמן זו הייתה חוויה מסעירה. בעידן השעונים האנלוגים הדגל שלו בשעון תמיד היה על בלימה. הריכוז שלו היה מהפנט בזמן ששיחק את המסעים האחרונים לפני המסע ה40.
        לרוב ניצח אבל בפעמים הבודדות שהפסיד היה עולב ביריבו באופן ניבזי.
        תמיד היה לבוש באופן מהודר ומכובד.

        כמו שאייל ציין מה שייחד אותו זה היכולת לקחת חומר מורעל לכאורה ואז להגן בחירוף נפש על עמדתו. תמיד עמדות מפוקפקות אבל לרוב יצא עם ידו על העליונה.

        בקיצור שחמט אי מיוחד וססגוני אבל אדם ארוגנטי.

        • גל

          גדי ריכליס?

          • גדי

            ריכליס ניצח את קורצנוי במשחקים רגילים....

            אני רק גדי מרקוביץ...

            • איציק

              את ריכליס העצל ניצחת?

            • גדי

              אכן כמה כישרון ככה עצל היה הנער גדי ריכליס. הכישרון שלו והאופי של קורצ'נוי היה יכול להיות דבר קטלני

              ולשאלתך. לא.... שיחקנו מספר פעמים. הייתי קרוב מאוד במספר פעמים אבל לא הצלחתי.

            • איציק

              :-(
              לא נורא

            • יורם

              אז אתה האבא עם הבנות מהכתבה בטלוויזיה על אוהדי הפועל באר-שבע בכדורגל?

            • גדי

              אכן כן.
              גם בשחמט באר שבע לא תרד....

            • איציק

              השאלה היא האם תקח אליפות מול אשדוד.

            • גל

              כן, חישבתי וחשבתי אח"כ, אתה גם קצת צעיר מדי וגם העברית קצת טובה מדי:). יאמר לזכותו, אני מניח שלא הרבה יודעים, שהיה גם אלוף ישראל בטניס שולחן ושחקו כדורסל לא רע. וגם עצלן לא קטן.

  • ארנון

    כתבת נפלא, כרגיל.
    גיבור ילדות, דוד שתמיד מפסיד לגוליית, אבל ממשיך להילחם. כמו שכתב ערן קאלימי על טפירו (להבדיל וכו'), ווינר זה לא רק אחד שתמיד מנצח, אלא גם זה שממשיך ונאבק אחרי כל ההפסדים.

  • אורי בלאס

    אני חושב שקורצ'נוי דוקא היה מאוד מוכשר והסיבה שדברים לא באו לו בקלות היא כי הוא פשוט בחר בדרך הקשה,ואני לא קונה את הטענה כאילו מי שכן היו אלופי העולם היו יותר מוכשרים מקורצ'נוי..
    בספר של קספרוב על קודמי הגדולים כתוב שלדברי קורצ'נוי היה לו בטחון עצמי מגוחך. לו היה לו שום מאמן מוסמך,אבל כשלקראת סוף שנות ה-1940 טולוש הציע את עזרתו "כדי לעשות ממנו אמן" קורצ'נוי השיב ביהירות "אני עצמי אהפוך לאמן!" ואכן הוא עשה זאת בתוך זמן קצר,לאחר התחרות לזכר צ'יגורין(לנינגרד 1951). עם זאת לאחר שראה מאוחר יותר כיצד טולוש חולל שינוי אצל ספסקי הוא בהחלט התחרט על סירובו.

    כתוצאה מכך, אף על פי שכל הסימנים הראו שקורצ'נוי היה שחקן מוכשר ומבטיח ביותר,כל צעד חדש קדימה עלה לו במאמץ אדיר.

    מהמשך הספר:

    מאוחר יותר קונן במרירות על שאיבד זמן רב בנעוריו על כך שלא לימדו אותו לשחק נכון ולהילחם בפראות על היוזמה:
    "הבנתי כי היה עלי ללמוד מחדש כי משחקי היה מלא בחסרונות וכי יסודות השחמט של רבי האמנים לא היו מוכרים לי לעתים קרובות. במשך 10 שנים עשיתי מאמץ להשתלט על היסודות האלה. לבסוף בשנות הארבעים שלי,כשהייתי חמוש במלוא הידע וההבנה של השחמט ומוכן לצאת לקרב מול כל אחד למען התואר אלוף העולם,כבר כיליתי חלק גדול מהאנרגיה שנתן לי האל,לפיכך לא עלה בידי להפוך לאלוף עולם..."

  • יורם

    סקירה מאוד יפה (התכוננת מראש?), רק 2 תיקונים:
    1) הוא ניצח את פטרוסיאן בשלושה דו-קרבות - חצי-כמר ב-1974 (שהופסק באמצע), ורבע-גמר ב-1977 ו-1980, לא פעמיים.
    2) לא רק ב-1962 הוא שיחק בתחרות מועמדים, אלא גם ב-1985.אמנם היו אז דו-קרבות אחרי התחרות, אך ממילא הוא לא עלה אליהם.

    ומה עם לפנק אותנו בקצת משחקים שלו?

    • אייל סגל

      תודה, תיקנתי בטקסט (מדהים שהוא הוגרל לשחק עם פטרוסיאן ארבע פעמים ברציפות). לגבי משחקים - אפשר לראות מבחר בכתבה הזאת וגם בדף השחקן של chessgasmes תחת notable games. ניתחתי פעם רגע קריטי מאחד המשחקים האלה (נגד ספסקי מגמר המועמדים של 77) בפוסט הזה.

  • אורי

    בספר "קספרוב המלך" יש תאור מקסים של הקרב מול קרפוב ועל כך שקורצ'נוי הפסיד כי בכל פעם הושיבו בשורה הראשונה מולו את ד"ר ולדימיר זוכאר, פראפסיכולוג ומהפנט. הוא דרש להרחיקו ואכן הוא הורחק. אלא שבמשחק האחרון ההנהגה הרוסית שוב שלחה אותו לשורה הראשונה בקהל וקורצ'נוי שלא ערער תוך כדי משחק - הפסיד...

    • איציק

      זה מה שנקרא פלסבו בהפוכה.
      הוא באמת מאד האמין ביכולות פראפסיכולוגיות והושפע מכך לרעה. חבל ששחקן כזה גדול הושפע דווקא מדברים כאלו, ואולי אף הפסיד את התואר העולמי בגלל זה. הוא היה בטוח שזו הסיבה להפסדיו (לא הפחד הקמאי שלו מהפראפסיכולוג כי אם מהשפעה אמיתית שלו לערפל את מוחו).

    • אייל סגל

      יש תאור קצת יותר מלא של מה שקרה בהקשר זה באחד הלינקים שנתתי בפוסט (תחת "על נושאים כגון יוגורט, פאראפסיכולוגיה והאנאנדה מארגה") - כמו שניתן לראות שם, גם קורצ'נוי לא טמן את ידו בצלחת מבחינת נסיונות להטריד את קרפוב... אגב, למי שרוצה לספוג משהו מהאוירה, כדאי לראות דיווח מצולם (כרבע שעה) של Associated Press מזמן הדו קרב:

      http://www.aparchive.com/metadata/ROVING-REPORT-PHILIPPINES/7746fe2bca42a2f02018f1f0956ffee6

  • אילן

    תודה על הפוסט המעניין. מאוד נהניתי לקרוא אותו.

    הסרטון מ- 2011 מאוד מעניין. מדהים לראות איך כולם שם התבגרו במראה ב- 5 השנים האחרונות (לא רק "ילדים" כמו גירי).

    וראה 2 טעויות סופר שצריך לבצע בפסקה הרביעית: "...ובאופן בו נתפש בעולם החשמט – כמי שדברים אף פעם לו באו לו בקלות..."

  • ספורטאי חובב

    כתיבה נהדרת. מכניס גם אנשים מחוץ לתחום (כמוני) לקסם המופלא שחבוי בלוח השחמט

  • איל

    כתבה נפלאה. בדרך כלל אני לא מגיב אבל תמיד נהנה.

  • יהודה ב''ד

    תודה

  • אוֹרי אמיתי

    מרתק, תודה

  • יהודה.א.

    אייל א מישהו, מה קרה שם בין קרלסן לסו? לא הצלחתי להבין..

    • אייל סגל

      קרלסן הפסיד בזמן - הוא אמר ששכח מהשעון בזמן שהתלבט בין שני מסעים זוכים. מסכן MVL שהיה צריך לשחק נגדו מייד אחר כך כשהוא עוד עצבני...

      • יהודה.א.

        תודה!

  • יהודה.א.

    וקראמניק עם עוד ניצחון על טופאלוב..

Comments are closed.