carlsen-with-trophy

בפוסט הקודם כתבתי שהתוצאות של שובר השוויון מן הסתם ישפיעו מאוד בדיעבד על האופן בו תישפט ההחלטה של קרלסן לא להתאמץ כלל לנצח במשחק ה-12. ובכן, מסתבר שההחלטה היתה מבריקה… היו לקרלסן סיבות טובות לביטחון עצמי לגבי היכולת שלו במשחקי 25 הדקות – הוא מדורג ראשון בעולם גם בענף ה-rapid, זכה בו בשתי אליפויות העולם האחרונות (2014 ו-2015), וכן סיים עם המאזן המצטבר הטוב ביותר בשני טורנירי השח המהיר של הגרנד טור שהתקיימו לפני מספר חודשים בפריז ולובן. עם זאת, קריאקין מדורג גם הוא גבוה (שלישי בעולם), והוכיח בגביע העולם האחרון יכולת מרשימה לתפקד תחת לחץ במעמדים של שובר שוויון.

אבל במשחקים עצמם ניכרה ככלל עליונות ברורה של קרלסן, יותר מאשר בחלק הקלאסי של הדו קרב; ואחד הסימפטומים הברורים של העליונות הזו היה הביטחון הגדול יותר בו שיחק, שהוביל בכל המשחקים לבניית יתרון זמן גדול (של משהו בין 5 ל-8 דקות) כבר לאחר כ-20 מסעים. זה הזכיר מאוד את מה שקרה בשלב המקביל של הדו קרב בין אנאנד לגלפנד.

**********

המשחק הראשון הסתיים בתיקו שקט יחסית, דבר שיכל להיחשב כהישג בעיקר לקרלסן כיוון ששיחק בשחור. הוא התנהל שוב בפתיחה הספרדית, בהסתעפות שהופיעה כבר במשחקים 2 ו-11 של החלק הקלאסי; ושוב, כמו לאורך מרבית הדו קרב, קרלסן היה זה שנטל את היוזמה במאבק הפתיחות כשהיה הראשון לסטות מאותם משחקים במסע התשיעי שלו (9…פ-ב8 במקום פ-א5 או ר-ה6) באופן שכנראה הפתיע את קריאקין. לאחר סידרת תמרונים קריאקין פרץ במרכז עם ד4 במסע ה-20 אבל לא השיג הרבה, וסידרה של חילופים גררה פישוט של העמדה למצב שווה; הוסכם לתיקו לאחר חילוף המלכות במסע ה-37.

במשחק השני, קרלסן – בלבן – חזר לפתיחה האיטלקית אותה ניסה כבר במשחק החמישי, כשהוא סוטה ממנו במסע השמיני ובמקום 8.ב4 ואחריו 9.צ-ה1 שיחק 8.צ-ה1 מייד בלי להתחייב בקידום הרגלי ב'. הדבר השתלם כשכמה מסעים לאחר מכן קריאקין קידם רגלי ל-א5, דבר שהפך את הפריצה ב4 לאפקטיבית יותר. לאחר חילופי רגלים על ב4 קריאקין המשיך 17…ב5, אבל כשהפרש הלבן נסוג ל-ה3:

bview1

הסתבר לו כנראה שהעמדה שלו פחות נוחה מכפי שהיה נדמה לו (הלבן מאיים, למשל, לזכות ברגלי על ב5 בגלל ריתוק הרגלי ג' לאורך הטור וכן לקדם את הרגלי א' ולהפוך אותו לחופשי), כיוון ששקע במחשבה למשך כשבע דקות. בסופו של דבר החליט לפשט את העמדה בעזרת מספר חילופים – 18…ב:א4 ו-19…ר:ה3. קרלסן, מצידו, שיחק באופן אקטיבי מאוד כשלכד בחזרה על ה3 עם הרץ (במקום הצריח) והקריב כך רגלי: קריאקין המשיך והחליף צריחים על א4 ואז לכד את הרגלי ב-ה4. אבל קרלסן ראה שהדבר יאפשר לו להשיג לחץ חזק על הרגלי ב-ג6:

bview2

וכאן (לאחר מסעו ה-23 של הלבן) קריאקין בחר בפישוט נוסף של העמדה עם 23…ג:ב5, מסע שהוביל לאחר 24.מה:ה4 מה:ג1 25.מה:ד5 לחילוף של רץ ופרש שחורים תמורת צריח ורגלי לבנים. החילופים האלה היו לטובת הלבן, שעם מספר הכלים הרב יותר שהיה לו על הלוח פיתח לחץ חזק על אגף המלך השחור. בנקודה מסויימת קריאקין הציע פישוט נוסף של העמדה, לסיום שקיווה שיוכל להגן עליו, עם 36…פ-ה7, תוך שהוא מקריב את הרגלי ב-ה5. קרלסן היה יכול להתעלם מהרגלי המוצע ולהמשיך את ההתקפה עם 37.פ-ז5! – אבל לא כל ההסתעפויות הרלבנטיות היו קלות לחישוב והוא בחר במקום זאת לקבל את הרגלי והחילופין ולהיכנס לסיום של שני רצים מול צריח עם שלושה רגלים לכל צד באגף המלך, שההערכה שלו נמצאת היכן שהוא באיזור האפור שבין יתרון גדול לזכוי.

נראה היה שקרלסן מנהל את הסיום הזה היטב – הוא תקף באמצעות המלך ושני הרצים שלו את עמדת המלך השחור והגיע אל סף ניצחון. אבל אז חזר על עצמו התסריט של משחקים 3 ו-4, ואיך שהוא קרלסן לא הצליח לדייק בכמה רגעים מכריעים ולממש את היתרון שלו. נראה שהחמיץ לא פחות משלוש הזדמנויות לניצחון, כשהברורה ביותר ביניהן הופיעה על הלוח לאחר מסעו ה-72 של השחור:

bview3

קריאקין טעה עם 72…צ-ב7? (במקום …צ-ג6) וקרלסן היה יכול להמשיך 73.ר-ה6+! מ-ח8 74.ר-ו8 (עם האיום ר-ו7 ולאחריו ר:ז7 מט) 74…ו5 (כדי שיהיה אפשר לתת שח למלך הלבן על השורה השישית במקרה של ר-ו7) 75.ז:ו5 וללבן תכנית ניצחון ברורה שלשחור אין דרך טובה למנוע אותה: 76.ו6 כדי להכריח את השחור להכות את הרגלי הזה ולחסום את השורה השישית, ובעקבות זאת אותו תמרון שהוזכר לעיל – ר-ו7 עם איום המט הקטלני על ז7.

אבל קרלסן, כאמור, החמיץ את ההזדמנות הזו וגם כמה אחרות. הוא המשיך בתמרונים עקרים עם הרצים שלו, עד שבשלב מסויים קריאקין מצא רעיון הגנתי יפה שאיפשר לו להשתחרר מייד מהלחץ ושיחק 78…ח5!

bview8

הנקודה המרכזית הוא שלאחר הכאת הרגלי הזה בידי הלבן, האחרון נותר עם רגלים על הטור ח' בלבד – ואז השחור יכול גם להקריב את הצריח שלו תמורת רץ הערוגות הכהות של הלבן (שמרותק כרגע לאורך השורה השביעית ולכן אינו יכול להימלט) ולפשט את העמדה לכלל תיקו תיאורטי. זאת כיוון שרץ ורגלי עודפים אינם מספיקים לזכייה מול מלך בודד כשהרגלי הוא על אחד הטורים בצידי הלוח, א' או ח', וערוגת ההכתרה של אותו רגלי היא בצבע שונה מזה של הרץ (ואז המלך יכול "להתבצר" בפינה).

החמצה כזו של ניצחון יכולה, כמובן, להיות מתסכלת ביותר, והיה נראה שהתסריט של שלבים קודמים בדו קרב (לאחר שקרלסן החמיץ נצחונות במשחקים 3 ו-4) עשוי לחזור על עצמו. ג'ודית פולגר, באולפן השידור הרשמי, היתה בתחושה שזהו הרגע שיגרום לקרלסן להפסיד בדו קרב – והיא לא היתה היחידה.

אבל אלוף העולם גילה כאן יכולת מנטלית מרשימה, שמר על קור רוח, והפגין יכולת טובה מאוד גם במשחק הבא. הוא שיחק בו אמנם באופן אגרסיבי (למרות שהיה בשחור) – אבל לא נטול רסן כמו במשחק השמיני.

שוב פתיחה ספרדית עם 5…ר-ה7 6.ד3, כשהפעם קריאקין היה הראשון שסטה ממשחקים קודמים בדו קרב – השניים עקבו אחרי משחק מס' 2 בחלק הקלאסי עד למסעו העשירי של השחור ואז קריאקין המשיך 11.ב4 במקום ד4. המשחק יצא במהירות מתחום התיאוריה לפסים חדשים, ועם המסע 14…פ-ד7!? קרלסן ניווט אותו לפסים מעניינים במיוחד. לאחר 15.פ-ה4 (נסיגה של הפרש המותקף) 15…ו5 16.פ-ד2 ו4 (מסע כפוי, כדי לפנות לפרש שעל ד4 את ו5 כערוגת מפלט בעקבות מסעו הבא של הלבן) 17.ג3 פ-ו5 התקבלה העמדה הבאה:

bview4

בה ניתן למצוא שילוב לא שיגרתי בין אלמטים טיפוסיים לפתיחה הספרדית לבין כאלה המזכירים דווקא את ההגנה ההודית של המלך בהסתעפויות בהן השחור מקדם רגלים ותוקף באגף המלך. לשחור יש כוונות התקפיות ברורות, אבל מצד שני הוא מקבל על עצמו חולשות שיצר קידום הרגלים המהיר. מכל מקום, נראה שבמסעים הבאים קרלסן טיפל בעמדה באופן טוב יותר מקריאקין, בפרט לאחר שהאחרון שיחק 20.ו3?! – מסע שהיה מיועד לייצב את העמדה באגף המלך אבל גם יצר חולשות לטווח ארוך (כמו הערוגה ה3 – בה אכן התבסס פרש שחור חזק במסע ה-25). קרלסן שיחק על פני כל הלוח, כשהוא מתמרן באגף המלך וגם מקדם רגלים באגף המלכה באופן שגרם להחלשת מבנה הרגלים הלבן.

רגע קריטי הגיע כשקריאקין החליט להגן על הרגלי שלו ב-ד5, שהיה נתון תחת איום, באמצעות חילוף פרשים על ו6. לאחר 29.פ:ו6?! השחור היה יכול ללכוד בחזרה עם הרגלי ז', כדי לפתוח את הטור ולגדיל את סיכויי ההתקפה שלו באגף המלך, אבל במקום זאת הוא בחר להכות בחזרה עם הרץ, כיוון שהיה לו רעיון התקפי אחר – 29…ר:ו6!? 30.צ-א3 ה4!!? (סוג של הקרבת רגלי – תוך פינוי הערוגה שהוא תופש לכלי – האופייני מאוד להגנה ההודית של המלך, שהוזכרה קודם לכן):

bview5

ולאחר 31…ד:ה4 ר:ג3 32.צ:ג3 מה-ה5 השחור קיבל יוזמה חזקה בזכות האקטיביות שרכשו כליו; בעקבות העלמות הרצים כהי הערוגות מהלוח, מובלטת העדיפות שיש לפרש השחור על פני הרץ הלבן הנותר. המחשב עדיין מעריך בשלב זה את העמדה כשווה (כלומר שלשחור תמורה מספיקה עבור הרגלי שהקריב, אך לא מעבר לכך) אבל באופן מעשי המשחק הפך לקל הרבה יותר עבור השחור ועמדתו של קריאקין אכן התדרדרה במהירות. הוא החמיץ הזדמנות לשחק מה-ד2 ואיפשר למלכה השחורה לחדור תחילה ל-ד4 ולאחר מכן ל-ב2 (בעקבות 36.מה-ה1), מה שאיפשר בתורו לשחור ליצור לחץ חזק לאורך השורה השנייה תוך איום על הרגלי ב-ז2 – גם זו, אגב, תוצאה של אותה החלשה של העמדה בעקבות הזזת הרגלי ל-ו3 במסע ה-20:

bview6

הדרך היחידה עבור הלבן להחזיק כאן מעמד, לפחות באופן זמני, היא 38.צ-ב1 (מסע התוקף את המלכה השחורה), כשלאחר 38…מה-ו6 יש רק דרך אחת להגן על ז2: 39.ר-ה2! (כדי לחסום בפני הצריח השחור את השורה השנייה) מה-ז5/ז6 40.מה-ו2. עם זאת, מדובר בהמשך שלא קשה במיוחד למצוא אותו; אבל בנקודה הזו כנראה שקריאקין קרס סוף סוף תחת הלחץ המתמשך של הצורך להגן על עמדות גרועות בדוחק זמן. הוא חשב על המסע ה-38 שלו במשך כדקה וחצי עד שנותרו על השעון שניות ספורות בלבד ואז שיחק 38.צ:ג7??. קרלסן השיב מייד 38…צ-א1 וקריאקין נכנע, כיוון שהמלכה הלבנה מאויימת ואם תיסוג ייפול הרץ על ו1 – כשהתקפת השחור ממשיכה במלוא עוצמתה.

קרלסן עלה איפוא ליתרון הראשון שלו בדו קרב ברגע אידאלי מבחינתו – כשנותר עוד משחק אחד בלבד לתום שלב משחקי ה-25 דקות, וכשבמשחק זה הוא בלבן. קריאקין, לעומת זאת, היה חייב בפעם הראשונה לשחק באופן התקפי ולא הגנתי כדי לנסות ולהשוות. הוא בחר לפיכך (כצפוי) בפעם הראשונה בדו קרב בהגנה הסיציליאנית (1…ג5) במקום בפתיחה הספרדית כתשובה ל-1.ה4.

אבל כידוע, נגד קרלסן גם הסיציליאנית אינה מבטיחה הרבה אפשרויות למשחק חריף עבור השחור, בגלל המערכים בהם הוא בוחר לשחק מולה. באופן טיפוסי, לאחר 2.פ-ו3 ד6 קרלסן ממשיך 3.ר-ב5+, אבל כיוון שהעריך כי קריאקין התכונן בעיקר לכך בחר הפעם במערך שונה – אבל כזה שגם כן מאפשר ללבן משחק בעל אופי עמדתי וסולידי מאוד; תחילה 5.ו3 (במקום פ-ג3) כדי להגן על הרגלי ב-ה4 ולאחר מכן קידום רגלי ל-ג4, עם מבנה הידוע כ"חגורת מארוצי" שאהוב מאוד על קרלסן כנגד הסתעפויות שונות של הסיציליאנית.

קרלסן שיחק בביטחון רב והמשחק הפך די במהירות לנואש מבחינתו של קריאקין, כיוון שהיה צריך לבצע מסעים מפוקפקים כדי לשמור על סיכויים התקפיים, כולל הקרבת טיב במסע ה-34. במסע ה-48 קרלסן הציב מלכודת ערמומית, כשפיתה את השחור לחדור עם הצריח והמלכה שלו לשורה השנייה ולאיים במט על ז2:

bview7

הלבן יכול להמשיך כאן פשוט 49.מה-ז3 כדי להתגונן מפני האיום ולשמור על יתרון מכריע, אבל קרלסן הבחין כאן בתחבולת מט יפהפיה שסיימה את המשחק מייד: 49.צ-ג8+! מ-ח7 (או 49…ר-ו8 50.צ:ו8+! מ:ו8 51.צ:ו7+ והמלכה והצריח הלבנים ינחיתו במשולב מט תוך מספר מסעים, כפי שניתן לראות בלוח החי) 50.מה-ח6+!!

עם הסיום היפה ביותר בהיסטוריה (אם כי לא מסובך במיוחד) לדו קרב על אליפות העולם בהקרבת מלכה; ניתן ללכוד אותה בשתי דרכים, וכל אחת תוביל למט עם צריח אחר.

[הוידאו למטה צריך להתחיל לנגן מ-1:04:07]

**********

היו לא מעט קווי דמיון בין הדו קרב הזה לבין אנאנד – גלפנד מ-2012. בשניהם הטוענים לכתר היו אנדרדוגים ברורים שהפגינו התנגדות עיקשת יותר באופן משמעותי מכפי שהרוב ציפו. שניהם החלו עם סידרה ממושכת של תוצאות תיקו (שש אז, שבע הפעם). בשניהם הטוען לכתר זכה בסופו של דבר בניצחון הראשון, אבל האלוף המכהן הצליח להשוות במהירות. בעקבות זאת, האלוף לא התאמץ מאוד (או בכלל, במקרה של קרלסן) לנצח במשחקים הלבנים שנותרו לו בחלק הקלאסי, וגילה ביטחון רב בהליכה לשובר השוויון. כבר תיארתי למעלה את הדמיון בין שני הדו קרבות מבחינת הביטחון הרב יותר שהאלוף גילה בשובר השוויון הזה – אם כי קרלסן בפירוש היה דומיננטי עוד יותר מאנאנד (שהיה קרוב להפסיד משחק אחד). כפי שדורפן העיר באחת התגובות, נראה שבנקודה מסויימת בדו קרב קרלסן הגיב פחות טוב מאנאנד ללחץ המצטבר של אי היכולת לנצח את האנדרדוג (או לעלות מולו ליתרון), כשהלך בכל הכוח על ניצחון במשחק השמיני, אולי מתוך צורך פנימי אדיר להוכיח שהוא "אלוף גדול", ונענש על כך. אבל על רקע זה, מעניין לציין שבמשחק ה-12 הלך בדיוק לקיצוניות ההפוכה – אולי למד את הלקח…

לקריאקין מגיעות הרבה מחמאות על היכולת ההגנתית וכושר העמידות שגילה – מן הסתם הרבה יותר מכפי שקיווה שיצטרך. על פי בחירות רבות שעשה לאורך הדו קרב די ברור שהאסטרטגיה הבסיסית שלו היתה לשחק באופן זהיר וסולידי ככל האפשר, וברור גם שלא תכנן מראש להיקלע לעמדות שעל סף הפסד במשחקים 4-3. אבל מבחינת הדינמיקה של הדו קרב נראה שכשקרלסן לא הצליח לממש את היתרונות הגדולים שהשיג בשני המשחקים האלה הדבר פעל לטובתו של קריאקין יותר מאשר אילו היה מצליח להשיג תיקו באופן סולידי, כיוון שזה עזר לעורר תסכול אצל קרלסן. שתי הזדמנויות הניצחון הבאות בדו קרב היו של קריאקין (זו במשחק החמישי אותה לא ניצל, וזו במשחק השמיני שניצל), ואת שתיהן קיבל בזכות משחק לא זהיר או ממש מופקר של קרלסן, לא בזכות יוזמה שלו. המשחק היחיד בדו קרב בו קריאקין השיג יתרון משמעותי בזכות משחק אקטיבי היה התשיעי – שהיה, אגב,  גם היחיד למעשה (מתוך שמונה) שבו השיג משהו ממשי כלבן.

במשחקים 10-9, שבאו לאחר ההפסד של קרלסן, קריאקין נראה במרחק נגיעה מהזכיה בתואר: בראשון היה קרוב מאוד לניצחון, בשני היה יכול לכפות תיקו בשלב מוקדם. אבל אחרי שהחמיץ את ההזדמנויות האלה אלוף העולם חזר לעצמו במשחק העשירי עם ניצחון קרלסני טיפוסי, ואז כאמור גבר על קריאקין באופן מרשים בדו קרב המשחקים המהירים (שחל, אגב, בדיוק ביום ההולדת ה-26 של קרלסן).

מעניין שבמידה מסויימת היה בהופעתו של קרלסן בדו קרב הזה ממש היפוך לסטראוטיפים המקובלים לגבי מה שמאפיין את משחקו – הכנת הפתיחות שלו היתה מעולה, להוציא את המשחק התשיעי (אבל גם בו לא היה מדובר באיזו הפתעה מיוחדת שהכין לו קריאקין, אלא בכך שקרלסן יזם הגעה לעמדה שהתבררה כלא כל כך מוצלחת); בעוד שדווקא בשלבים מאוחרים יותר של המשחק בהם היה צריך דיוק או "טכניקה" טובה כדי לממש יתרון הוא פספס כמה וכמה פעמים (אפשרות ליצור לחץ במשחק 7; נצחונות ממש במשחקים 3, 4 והשני של שובר השוויון).

גם אם קרלסן בסך הכל לא היה במיטבו אני חייב לומר שאני מרגיש הקלה גדולה שזכה; זה היה גורם לי עצב גדול אם משחק כל כך בונקריסטי, פסיבי ונטול יצירתיות (יחסית לזה של קרלסן) כמו זה של קריאקין היה מוביל לזכייה באליפות העולם, מה גם שהיה פותח שוב את הפיצול בין התואר הרשמי לבין התואר הלא רשמי של השחקן החזק בעולם. נכון לעכשיו, קריאקין מצטרף לרשימה של שחקנים כמו לקו, טופלוב וגלפנד שהגיעו עד למרחק קטן מהיעד הנכסף.

קרלסן – קריאקין, משחקים 12-11: לא קרה הרבה, הולכים לשובר שוויון
טורניר לונדון: סו זוכה, וגם בגרנד טור כולו