365896-34e544c8-630x354o-95f45977570f-wdp

אתמול הסתיים טורניר לונדון, תחרות העל הקלאסית האחרונה של השנה וכן אירוע הסיום של סידרת הגרנד טור (שכללה השנה עוד טורניר קלאסי אחד – גביע סינקפילד – ושני טורנירים של שח מהיר ובליץ). קרלסן לא השתתף (וגם לא קריאקין), אבל היו בטורניר כל שמונת השחקנים האחרים המדורגים כרגע בעשירייה הראשונה בעולם, ועוד שניים מהעשירייה השנייה (טופלוב ואדמס). יש לציין כי בהקשרה של הסידרה השלמה הדרמה סביב הטורניר לא היתה גדולה במיוחד מלכתחילה, כיוון שווסלי סו, לאחר הזכייה בגביע סינקפילד ובצירוף התוצאות הטובות שהשיג בשני הטורנירים הלא קלאסיים (מקום שני ורביעי), היה בעמדה כמעט וודאית לזכות בסידרה. היחיד שעוד יכל להשיג אותו בדירוג הכולל היה נקמורה, וגם זה רק במקרה שיסיים במקום ראשון לבדו (וסו, מצידו, יסיים במקום נמוך משלישי). ולאחר שכבר בסיבוב הראשון נקמורה הפסיד לסו – ועוד בלבן – במפגש הישיר ביניהם, היה ברור שהסיכויים לתסריט כזה קטנו עוד יותר.

מכל מקום, ללא תלות במה שנקמורה עשה בהמשך סו שמר על ההובלה, ניצח עוד שני משחקים ללא אף הפסד וזכה בטורניר עם 6 נקודות (מתשעה סיבובים), חצי נקודה לפני קרואנה ונקודה לפני נקמורה, אנאנד וקרמניק. כמו בגביע סינקפילד, המשחקים שסו ניצח לא היו בפני עצמם מרהיבים או מעוררי התפעלות במיוחד – מה שאפיין את סגנון המשחק שלו היו יעילות רבה מאוד בניצול הזדמנויות שקיבל מטעויות של יריביו וכן סולידיות מאוד גדולה; הוא נקלע לעמדה נחותה באופן ממשי רק פעם אחת (נגד ארוניאן בסיבוב השלישי) וגם אז השכיל להתגונן באופן מדוייק.

סו מסיים איפוא את השנה באופן מרשים (כשבאופן סמלי הוא גם חוצה את סף ה-2800 במד הכושר), עם זכיות בשני טורנירים ראשיים ובסדרת הגרנד טור כולה לצד ההופעה המצויינת באולימפיאדה בלוח השלישי של נבחרת ארה"ב שזכתה בזהב. הזכרתי קודם את הסולידיות הגדולה שאפיינה את משחקו – במהלך שנת 2016 הוא הפסיד רק שני משחקים קלאסיים (לדינג לירן בדו קרב "ידידותי" ביניהם ולקרלסן בבילבאו) מתוך 75. קספרוב כבר הספיק לומר שהוא בעל הפוטנציאל הרציני ביותר להתמודד עם קרלסן (לצד קרואנה), קרמניק שסו שיחק את השחמט הטוב ביותר השנה (כלומר, אפילו יותר מקרלסן), והשחקנים האחרים בטורניר לונדון נאלצו – בזמן שהתראיינו לאחר המשחקים – לשמוע ממוריס אשלי סיבוב אחרי סיבוב את הדברים האלה כשהוא מנסה בעקשנות לחלוב מהם עוד מחמאות מסוג זה.

סיפור אחר שהתפתח לאורך הטורניר התרחש בקצה השני של הטבלה: התרסקות נוספת של טופלוב (לאחר זו שכבר היתה לו השנה בתחרות המועמדים), שהפסיד שישה משחקים בשמונת הסיבובים הראשונים (אם כי סיים עם ניצחון בסיבוב האחרון על ארוניאן) – מה שהוביל לאיבוד של למעלה מ-20 נקודות מד כושר וצניחה מתחת למקום ה-20 בדירוג העולמי, בפעם הראשונה עבורו מאז תחילת שנות ה-90. כפי שכבר ציינתי במספר הזדמנויות קודמות, לטופלוב סגנון משחק חריף ואגרסיבי המצריך אינטנסיביות גבוהה ונוטה להוביל להתרסקויות כאשר הוא בכושר לא טוב – אבל לפחות ממשיך לספק בידור לקהל הצופים גם במקרים כאלה. בסוף תחרות המועמדים, טופלוב דיבר בגילוי לב על כך שבזמן האחרון הוא לוקח את השחמט פחות ברצינות ומקדיש לו הרבה פחות זמן ממה שהוא רואה אצל יריביו, וייתכן מאוד שכדי לעשות קאמבק לצמרת הגבוהה ביותר – אם הוא בכלל עוד מסוגל לכך – יצטרך למצוא מקור מחודש למוטיבציה בהקשר זה.

ציינתי שנצחונותיו של סו, הזוכה בתחרות, לא היו בהכרח מהמשחקים המרשימים ביותר. כמה מהמשחקים שכן הרשימו, לעומת זאת, היו בעלי מכנה משותף ברור מבחינת הפתיחה – כולם שוחקו בהסתעפות ניידורף של ההגנה הסיציליאנית (1.ה4 ג5 2.פ-ו3 ד6 3.ד4 ג:ד4 4.פ:ד4 פ-ו6 5.פ-ג3 א6), אחת הפתיחות החריפות והמעניינות ביותר, ובכולם השחור נחל תבוסות מוחצות שהיה להן קשר ישיר לעמדות שהושגו בשלבי המשחק המוקדמים, כך שייתכן מאוד שיש למשחקים אלה חשיבות תיאורטית ושישפיעו על הערכתן של הסתעפויות מסוימות. מדובר בשני הפסדים של ושייה לגרב, שנחשב כיום למומחה הגדול ביותר בניידורף בשחור, לאנאנד ולנקמורה, ובהפסד של נקמורה לקרואנה (מעניין שנקמורה, יום לאחר ההפסד שלו לקרואנה, חזר בלבן על אותה הסתעפות בה הפסיד בשחור).

**********

אבל הייתי רוצה להתבונן הפעם במשחקים בעלי אופי קצת שונה. בתחרות נערכו בסך הכל 45 משחקים, ומתוכם הסתיימו בהכרעה רק שליש (15) – אחוז לא נדיר בתחרויות על כיום. עם זאת, כשמתבוננים במהלך המשחקים, ניתן לראות שקרוב לעוד שליש מתוכם היו חריפים למדי, לפחות בשלבים מסויימים שלהם, או לפחות שיקפו מאמצי ניצחון ניכרים מצד אחד השחקנים, והיו יכולים די בקלות להסתיים גם כן בהכרעה. אחת הסיבות העיקריות שבגללן זה לא קרה היא רמה הגנתית גבוהה מאוד שהפגין השחקן שהיה נתון תחת לחץ. כמה ממשחקי הדו קרב על אליפות העולם שהסתיים לא מכבר הפנו באופן דרמטי את תשומת הלב להיבט זה – במיוחד האופן בו קריאקין הצליח להציל את משחקים 4-3 וקרלסן את משחק 9; הנה, אם כן, דוגמה מטורניר לונדון והפעם כזו שבה הצלחת ההגנה אפילו לא היתה תלויה, כנראה, בטעות כלשהי של הצד התוקף:

bview1

זוהי העמדה שהתקבלה במשחק נקמורה – קרמניק מהסיבוב החמישי לאחר מסעו ה-41 של השחור. המסע הזה, 41…פ-ג8, "מאיים" לשפר את עמדתו של הפרש ולהביא אותו דרך א7 ל-ב5, משם הוא יכול להפעיל לחץ על הרגלי ב-ד4. נסיון למנוע באופן מיידי את התמרון הזה עם 42.מה-א2 או מה-א5 יאפשר פלישה של המלכה השחורה ל-ד3 תוך התראת שח עם משחק נגדי טוב לשחור, ולכן נקמורה מצא דרך לתמרן את המלכה שלו באופן הדרגתי ל-א3, תוך שהוא מרויח זמן באמצעות איומים על עמדת השחור, כדי למנוע ממנו את שתי האפשרויות:

42.מה-ו2! – כשהאיום הראשי הוא מה-ו6, הכופה חילוף מלכות ומוביל לסיום פרשים זכוי, כפי שניתן לראות בהסתעפויות בלוח החי; 42…מ-ז7! (כעת לאחר 42…מה-ד3+? 43.מ-ח2 הרגלי על ד4 מוגן וללבן איומים חזקים מדי) 43.מה-ה3 (המלכה תוקפת את הרגלי המבודד על ז5, שההגנה עליו נחלשה בעקבות התרחקות המלך) 43…מ-ח6 44.מה-ו3 (מחדש את האיום של מה-ו6) 44…מ-ז7 45.מה-א3:

bview2

והמטרה הושגה – מניעת פ-א7 וכן מה-ד3 מצד השחור. כעת המשך המשחק היה יכול להיות אומלל למדי עבור השחור (גם אם אין ללבן ניצחון ברור או כפוי), בשל הפסיביות של כליו וחולשות הרגלים הפוטנציאליות, אבל קרמניק מצא דרך להימנע מכך ולכפות תיקו במשחק אקטיבי – דבר שהיה כרוך בחישוב מדוייק של כ-13 מסעים קדימה: 45…מה-ה4!! (המלכה השחורה פולשת לעמדת הלבן עם התקפה נגדית, אבל תוך הפקרת הרגלי על ז5) 46.פ:ז5 מה-ה1+ 47.מ-ו4 מה-ו2+ 48.פ-ו3 פ-ה7. התרחקות המלכה השחורה מהמלך גרמה לכך שבמסעים הבאים המלכה הלבנה יכלה מצידה לפלוש לעמדת השחור (ביחד עם המלך הלבן) וליצור איומים מסוכנים. כעבור כמה מסעים התקבלה העמדה הבאה:

bview3

הלבן הקריב את הפרש שלו אבל זכה ברגלי שני, מה שהפך את הרגלי שלו על ה5 לחופשי ומאיים מאוד. הפרש השחור נתון כרגע תחת איום, ונסיגה שלו ל-ה7 היתה מפסידה לאחר 54…פ-ה7? 55.מה-ו6+ (כופה חילוף מלכות) 55…מה:ו6 56.ה:ו6, וצמד הרגלים החופשיים והצמודים של הלבן יכריעו את המשחק לטובתו. במקום זאת, קרמניק מצא את המסע המדוייק אם כי הפחות טבעי למראה 54…פ-ח8! (וכאמור, הוא היה צריך לראות אותו עוד כשביצע את מסעו ה-45, כי כל שאר מסעיו מאותה נקודה היו כפויים), והמשחק נמשך 55.מה-ו5+ פ-ו7+ (נקודת מפתח היא שחסימת התראת השח נעשית כאן תוך מתן שח למלך הלבן, כך שהשחור מרויח טמפו חיוני) 56.מ-ו6 מה:ו5+ 57.ז:ו5 פ-ד8 58.ה6:

bview4

וכאן השחור שוב נראה בסכנה גדולה בגלל צמד הרגלים החופשיים של הלבן. מסע "טבעי" כמו 58…מ-ה8 יפסיד ל-59.מ-ה5! והשחור לא יוכל למנוע מהמלך הלבן לאורך זמן חדירה מכרעת דרך ד6 או ה6 (כפי שניתן לראות בלוח החי). במקום זאת, קרמניק מצא את הדרך לתיקו עם עוד מסע פרש מוזר למראה – 58…פ-ו7!!; כעת לפתע אין יותר ללבן דרך להמשיך ולהתקדם – הערוגה ה5 נמנעת מהמלך ולכידת הפרש תוביל לפט. נקמורה, שעד לרגע זה היה בטוח שהוא עומד לנצח, נראה בהלם למשך כמה דקות:

אבל לבסוף השלים עם הבלתי נמנע והוסכם על תיקו תוך מספר מסעים.

אם להרחיב מעט את נקודת המבט לגבי רמת ההגנה הגבוהה שמתגלית באופן טיפוסי בתחרויות צמרת, חלק חשוב מכך מתבטא בתחום הכנות הפתיחה בשחור שמטרתן לנטרל מראש את אפשרות הלבן להשיג לחץ ויוזמה. ושוב – הדו קרב האחרון על אליפות העולם הדגים זאת באופן דרמטי, כששני המתמודדים כמעט ולא הצליחו להשיג לאורכו משהו ממשי מהפתיחה בכלים הלבנים (דבר שהשפיע באופן משמעותי במיוחד על קריאקין, כיוון שסגנון משחקו תלוי יותר מזה של קרלסן בהשגת יתרון מהפתיחה).

ניתן היה, איפוא, לראות בטורניר לונדון כמה וכמה משחקים שהסתיימו בתיקו מוקדם או לפחות נוח מאוד מבחינת השחור, וזאת לאו דווקא בגלל שהשחקן בלבן בא ללא רצון מיוחד להילחם אלא כיוון שהשחקן בשחור הצליח להפתיע אותו בשלב מוקדם ולסכל את התכניות שלו. הנה דוגמה מהמשחק בין ארוניאן וגירי (מאותו סיבוב כמו המשחק הקודם):

המשחק התנהל בהסתעפות צדדית למדי של הגנת גרינפלד, ואחרי 10.ר-ב2 הגיע לעמדה בה ההמשכים המקובלים הם 10…ר:ג4 11.ב:ג4 ג:ד4 12.פ:ד4 או 10…פ-ה4 11.פ(ו)-ה5; שניהם נחשבים ככאלה המעניקים ללבן יתרון עמדתי קל. אבל גירי הכין כאן חידוש הנראה כמנטרל לגמרי כל שאיפה של הלבן ליתרון – 10…ג:ד4 11.פ:ד4 פ:ד4 12.ר:ד4

bview5

ולחץ הלבן על הרגלי ב' השחור צריך לכאורה לגרום לפחות לאי נוחות מסויימת לכלי השחור שיצטרכו להגן עליו – אבל גירי המשיך פשוט 12…ב6!. במבט ראשון המסע נראה מוזר, כיוון שהוא מפקיר טיב, אבל בדיקה מעמיקה יותר (וניתוח בעזרת מחשב מאשר זאת מייד) מראה שהלבן לא יוכל לשמור על היתרון החומרי שלו. אם ימשיך 13.ר:א8, הרי שלאחר 13…מה:א8 השחור מצידו מאיים לזכות מייד בחזרה בטיב עם …ר-ח3 התוקף את הצריח ב-ו1 תוך איום מט על ז2. וללבן אין ברירה טובה יותר מלאפשר זאת, כיוון שלשחור איום שני, מסוכן אף יותר (למשל במידה והלבן ימשיך 14.ו3) – להמשיך 14…צ-ד8! תוך ריתוק הרץ על ד4 לאורך הטור ד' ואיום לזכות בו בעקבות …ר:ג4 ו…ה5.

בלי הצורך להגן על הרגלי ב' השחור היה יכול להמשיך את פיתוח כליו ללא כל בעיות ולהשוות לגמרי – ולמעשה ארוניאן, שאולי היה קצת בהלם ממה שקרה, איפשר לגירי כמעט מייד הזדמנות טקטית להשיג תיקו בחזרה משולשת על המסעים (הימנעות מהחזרה היתה עלולה לגרור את הלבן לעמדה נחותה).

ואם כבר הזכרנו את גירי, יש לציין שהצליח שוב להשיג מאזן תיקו מושלם – וכמו בתחרות המועמדים, ללא קשר הדוק בהכרח למה שקרה במהלך המשחקים.

**********

התוצאות הסופיות של סידרת הגרנד טור (ללא הווילד קארדים) נראות איפוא כך:

phpruk5fw-wdp

(להוציא את קרמניק ואנאנד, המשתתפים הקבועים שיחקו בכל ארבעה הטורנירים ורק שלוש התוצאות הטובות ביותר נחשבו)

סו סיים בפער גדול מהמקום השני גם בנקודות וגם בסך הזכיות הכספיות שלו (בזכות שני הפרסים למקומות ראשונים בטורנירים וכן בונוס מאה אלף הדולר לזוכה בסידרה השלמה). שלושת הראשונים בסידרה מעפילים אוטומטית לגרנד טור של השנה הבאה – כך שהמקום שם מובטח לכל הטריו האמריקני (נקמורה שני, קרואנה שלישי). אליהם יצטרפו שלושת השחקנים בעלי מד הכושר הממוצע הגבוה ביותר במהלך 2016 – קרלסן (שהשנה לא היה משתתף קבוע בגרנד טור בשל ההתנגשות שנוצרה בלוח הזמנים עם ההכנות שלו לאליפות העולם), קרמניק ו-ושייה לגרב (שקרואנה פינה לו מקום); את תשעת המשתתפים הקבועים בסידרה ישלימו עוד שלוש בחירות מצד המארגנים.

מספר האירועים בסידרה יגדל בשנה הבאה לחמישה (שני הטורנירים הקלאסיים הקיימים ועוד שלושה טורנירים של שח מהיר/בליץ). מכיוון שתשעת המשתתפים הקבועים יצטרכו לשחק רק בארבעה מתוכם יהיו למארגני בסידרה לא פחות מ-14 ווילד קארדים לחלק למשתתפים חד פעמיים (10 * 5 מקומות בסך הכל, ורק 9 * 4 מתוכם תפושים על ידי המשתתפים הקבועים), מה שמבטיח מגוון גדול למדי של פנים חדשות לפחות ברמת הטורנירים הבודדים.

קרלסן - קריאקין, שובר השוויון: קרלסן מגן על התואר בפעם השנייה
2016: סיכום