["פוסט מורטם" – קריקטורה של ואדה לופה שהופיעה ב-https://chess24.com/en/read/news/tata-steel-2017-10-wesley-gives-a-lesson בעקבות הניצחון של סו בסיבוב העשירי, שלפניו השחקנים ביקרו במוזיאון לאמנות הולנדית. מתבססת על הציור הידוע של רמברנדט "שעור האנטומיה של ד"ר ניקולאס טולפ".]

בפעם הקודמת עזבנו את הטורניר לאחר שישה סיבובים, כשסו מוביל וחצי נקודה אחריו קרלסן ואליאנוב, והיה נראה סביר שהתחרות העיקרית תהיה בין סו לקרלסן. אלא שמהלך הטורניר של קרלסן השתבש באופן רציני בשני הסיבובים הבאים. תחילה בא התיקו בלבן נגד גירי – לא תוצאה גרועה כל כך כשלעצמה, אבל משחק שמהלכו היה מתסכל במיוחד. גירי ידוע כיריב עיקש במיוחד מבחינת קרלסן, ולמרות שהם נפגשים זה עם זה בתחרויות צמרת באופן סדיר מאז 2011 אלוף העולם הצליח לנצח אותו בפעם הראשונה רק בשנה שעברה בבילבאו. הפעם קרלסן שיחק באופן מבריק ממש, ועד לנקודה מסויימת היה נראה שזו עומדת להיות אחת מיצירות המופת העמדתיות שלו. גירי, במצב נואש, ניסה הקרבה של צריח כדי לקדם רגלי לקראת הכתרה, וקרלסן נתן לרגלי הזה להכתיר כיוון שזיהה רשת מט בה הוא לוכד את המלך השחור. או כך לפחות זה נראה עד המסע ה-56:

bview3

זהו מקרה בו כמעט כל חובב שחמט יוכל לומר בצדק "אפילו אני רואה בקלות את הניצחון"; הלבן יכול להנחית מט די אלמנטרי בשלושה מסעים – 56.צ-ג8+ מ-ז7/ח7 57.צ-ו7+ מ-ח6 58.צ-ח8 (56…צ-ה8 57.צ:ה8+ מה:ה8 58.ר:ה8 מונע מט מיידי אבל מותיר את השחור בגרעון צריח שלם, ולכן בעמדה אבודה לחלוטין באופן מעשי). במקום זאת, קרלסן שיחק (כמעט בלי לעצור ולחשוב) 56.ר-ו7+(??), ולאחר 56…מ-ח8 57.צ-ח5+ מ-ז7 58.ר:ה6+ מ-ו6 הסתבר שללבן אין ניצחון מיידי. מבחינה אוביקטיבית ללבן בעצם יש עדיין ניצחון, אבל הוא כבר מסובך מאוד ומצריך סידרה של מסעים הרחוקים להיות ברורים מאליהם. קרלסן – שכנראה חשב בטעות, מסיבה כלשהי, שמסעו ה-56 מוביל לניצחון מיידי – כבר לא הצליח למצוא בנקודה זו את הניצחון הכפוי, וכיוון שכליו איבדו קואורדינציה הוא נאלץ לוותר במסעים הבאים על אחד מצריחיו תמורת הפרש השחור. הסיום שהתקבל – צריח, רץ ושני רגלים מול מלכה שחורה בודדת – היה תיקו ואפילו לא מסובך במיוחד עבור השחור (למרות שקרלסן המשיך בעקשנות לשחק עד המסע ה-123), כיוון שכל נסיון לקדם את הרגלים חושף את המלך הלבן להתראות שח מצד המלכה.

לאחר מכן בא ההפסד לרפורט בסיבוב השמיני. זה הזכיר את הדינמיקה של מה שהתרחש לא מזמן בדו קרב על אליפות העולם: תחילה החמצה של ניצחון ולאחר מכן הפסד בעקבות ניסיון לפצות על כך ולשחק בכוח על ניצחון (במקרה זה, מול אחד השחקנים הכביכול חלשים ביותר בטורניר – אבל עדיין חזק מאוד, כפי שהומחש במשחק הנוכחי). רפורט, בלבן, שיחק את הפתיחה באופן סולידי למדי, אבל סיבך את העמדה עם הפריצה במרכז 19.ד4!?. קרלסן הגיב בהכאה על ד4 וקידום הרגלים שלו, כך שבעקבות מסעו ה-22 של הלבן התקבלה העמדה הבאה:

bview1

קרלסן חשב בנקודה זו למעלה מחצי שעה, ובחר לבסוף בתכנית מפוקפקת מאוד שנסתרה באופן מדויק על ידי רפורט: 22…ד3? 23.ה3 פ-ה5? 24.ר-ז2!. הרגלי השחור החופשי והקדמי על ד3 נראה במבט ראשון מאיים, אבל למעשה הוא נחסם ביעילות על ידי כלי הלבן; מצד שני, קידומו נותן ללבן יד חופשית בקידום צמד הרגלים המרכזיים החזק שלו על הטורים ה' ו-ו', כשהצבת הפרש השחור על ה5 רק עוזרת בכך כיוון שהיא מאפשרת את המסע ו4 תוך רווח טמפו בשל האיום על הפרש. (נקודה טקטית חשובה היא ש-24.ו4? מייד לא היה טוב בשל 24…פ-ו3+!  25.פ:ו3 ר-ה4 עם התקפה כפולה על הפרש והצריח הלבנים; זו הסיבה בגללה היה נחוץ להביא קודם את הרץ ל-ז2.)

לאחר קידום הרגלים הלבנים במסעים 25 ו-26 עמדת השחור התמוטטה, איפוא, במהירות מפתיעה. קרלסן ניסה להקריב כלי תמורת שני הרגלים הללו כדי לקבל משחק נגדי כלשהו, אבל רפורט שוב הגיב באופן מדויק ויעיל:

bview2

בעמדה זו, שהתקבלה לאחר מסעו ה-29 של קרלסן, הוא המשיך 30.צ-ב8+ פ-ה8 31.ר-ג6! תוך ניצול הבעיה שיש לשחור על השורה האחורית – ולקרלסן לא היתה דרך טובה להגן על הפרש ב-ה8 המותקף פעמיים. המשחק נמשך 31…צ-ה1+ (זוכה באופן זמני במלכה הלבנה) 32.מה:ה1 מה:ה1+ 33.פ-ו1 וקרלסן נכנע. הוא עתיד לאבד את המלכה שלו ולהיוותר בגרעון של כלי לפחות אם ייתן ללבן להכות על ה8 עם שח כשהמלכה שלו נמצאת על ה1, והמלכה השחורה אינה יכולה פשוט לסגת מהערוגה הזו – כיוון שבגלל מיקומו הלא מוצלח של הרץ השחור על ח7, החוסם ערוגת מילוט מהמלך השחור, הלבן אינו מאיים רק ללכוד את הפרש אלא גם להנחית מט.

בעקבות המשחק הזה קרלסן התרחק איפוא נקודה שלמה מסו. לאחרון היו תוצאות תיקו בסיבובים 9-7, אבל גם אף אחד מאלה שדלקו אחריו בהפרש של חצי נקודה – אליאנוב ו-Wei Yi (שניצח בסיבוב השביעי את ואן ויילי) – לא הצליח להדביק אותו. ובסיבוב העשירי סו עשה צעד גדול לקראת זכייה בטורניר כשהשיג את הניצחון הרביעי שלו, נגד וויטאשק, במשחק שהפגין דיוק קליני בניצול של יתרון שהשיג בשלב מוקדם:

המשחק התנהל בפתיחה הקטלונית, כשוויטאשק בוחר להיכנס להסתעפות חריפה במיוחד שלה עם המסעים 7…פ-ג6!? (במקום ג:ד4 המקובל יותר) ו-8…ד4 (בגלל המסע השביעי שלו, 8…ר:ג5 נחשב כאן לא כל כך טוב לשחור כיוון שאחרי 9.ג:ד5 מה:ד5 – כפוי, כדי להגן על הרץ ב-ג5 – הלבן מרויח זמן באמצעות 10.פ-ג3 התוקף את המלכה השחורה, שנקלעת לעמדה לא נוחה). רצף טקטי שהחל במסע 14 איפשר לסו להשיג כעבור ארבעה מסעים, עם 18.ב4!, גוש רגלים חזק באגף המלכה לעומת צמד הרגלים השחורים במרכז:

bview8

כמובן שלא ניתן להכות את הרגלי ב-ב4 דרך הילוכו כיוון שאז יאבד הצריח על א8, בגלל הריתוק לאורך הטור א'. האיום לשחק ב5 ולדחוק את הפרש השחור מ-ג6 מרחף באויר, ובמסעים הבאים סו שיחק באופן מדויק מאוד כדי להקנות לו את העוצמה המירבית: 18…מה-ה7 (תומך ברגלי על ה5 ומאיים על הרגלי ב-ג5 במקרה שהלבן ישחק ב5) 19.מה-ב2 ר-ז4 20.צ-ה1! (מגן על הרגלי ב-ה2 וכך מכין את תמרון הפרש ל-ב3 דרך ד2, וכמו כן מתכונן לפתיחת הטור ה' והפעלת לחץ על המרכז השחור במידה והשחור יכה על ו3) 20…צ(ו)-ד8 21.פ-ד2 (השחור לא היכה על ו3, כך שניתן לבצע את תמרון הפרש שהוזכר לעיל) 21…ר-ה6 22.ב5 פ-ב8 23.מה-ב4 ו5 24.פ-ב3!:

bview9

מעניין שהצבת הפרש ב-ב3 מתאפשרת בזכות אותו ריתוק לאורך הטור א' שאיפשר גם את המסע 18.ב4. הלבן הביא את כליו לערוגות אידאליות: הם תומכים בגוש הרגלים החזק שלו באגף המלכה וישנו איום לזכות ברגלי השחור המבודד על א4, בעוד שהפרש השחור נדחק אחורה לערוגת המוצא שלו וקשה מאוד לשוב ולפתח אותו. עמדתו של השחור אכן כבר גרועה מאוד והוא חייב לאבד לפחות רגלי, ו-וויטאשק בחר כאן בהמשך שהוביל להפסד מיידי: 24…פ-ד7 (מפקיר את הרגלי על ב7) 25.ר:ב7 צ(א)-ב8 26.צ:א4! (זוכה ברגלי שני תוך הקרבת כלי זמנית מאוד) 26…צ:ב7 27.ג6 (מחזיר לעצמו את הכלי באמצעות ההתקפה הכפולה על הצריח והפרש השחורים). רצף של חילופי כלים אותו חישב סו במדויק איפשר לו להשיג עמדה זכויה מספר מסעים לאחר מכן באמצעות 31.צ-ג1!

bview10

הרץ השחור מותקף, וכל תזוזה שלו מהטור ג' (כולל הכאת הפרש הלבן על ב3) תאפשר זכייה באמצעות צ-ג8. וויטאשק שיחק 31…ר-ה6 שלכאורה מגן מפני חדירה זו של הצריח, אבל לאחר 32.צ-ג8 הסתבר שללבן בכל זאת זכייה פשוטה למדי לאחר 32…צ:ג8 33.ד:ג8=מה+ ר:ג8 (הלבן ויתר על הרגלי הרגלי העודף שלו, אבל…) 34.ב6 והשחור יצטרך להקריב את הרץ על ב7 תמורת הרגלי המתקדם ולהיוותר בגרעון כלי, כיוון שהלבן ימשיך עם פ-ג5 (או פ-א5) והמלך השחור רחוק מכדי לסייע.

בעקבות הניצחון הזה סו פתח פער של נקודה שלמה מכל אלה שדלקו אחריו (כולל קרלסן, שהחזיר את עצמו לתמונת המאבק על המקום הראשון בעקבות ניצחון על ואן ויילי בסיבוב התשיעי). אבל את שני המשחקים הבאים סיים בתיקו, כך שאיפשר לכמה מהמתחרים לצמצם שוב את הפער ממנו לחצי נקודה – אלה היו קרלסן (שניצח בסיבוב ה-12 את אליאנוב, לאחר משחק הפכפך שבו קרלסן נראה אבוד בשלב מסויים אבוד), Wei (שגבר בסיבוב ה-11 על קריאקין) וארוניאן.

לא הזכרתי עד כה את ארוניאן, שפרץ קדימה בחציו השני של הטורניר – זה התחיל אמנם בהפסד קשה לקריאקין בסיבוב השביעי, אבל נמשך בשלושה נצחונות מרשימים (על גירי, רפורט ו-ואן ויילי) שהזכירו כמה מבריק ארוניאן יכול להיות כשהוא במיטבו. הנה הניצחון שלו על גירי מהסיבוב השמיני:

לאחר שבעה מסעים התקבלה העמדה הבאה, שהיא סטנדרטית בפתיחה שניתן לקרוא לה גם קטלונית וגם בוגו-הודית, ונחשבת סולידית מאוד עבור השחור:

bview4

מאגר המידע של chessbase מכיל כ-2900 משחקים שהגיעו לעמדה הזו. המסע המקובל ביותר כאן הוא 8.מה-ג2, שהופיע בכ-2100 משחקים; מסעים פופולריים אחרים הם ר-ו4 (400 משחקים) וכן מה-ב3 (300 משחקים). אבל ארוניאן שיחק מסע חדש – 8.פ-א3!?, שכבר עכשיו הוא מועמד רציני להיות החידוש התיאורטי של השנה. המסע נראה אנטי-אינטואיטיבי כיוון שהוא מפתח את הפרש לערוגה צדדית, בעוד שמקובל לפתח פרשים לכיוון מרכז הלוח (ג3/ד2, ו3/ה2) כי משם הם משפיעים על יותר ערוגות. אבל ישנן סיבות ההופכות את המסע של ארוניאן להגיוני למרות זאת, והקשורות בכך שהלבן יכול כעת להביא את הצריח לטור ג' מבלי שהפרש יחסום אותו, וכן שהפרש פוקח עין על הערוגה החשובה ג4. כך, אם השחור מכה את הרגלי על הערוגה הזו הפרש יכול להתייצב עליה, ואם השחור בוחר לשחק …ב6 (מסע חשוב בלא מעט הסתעפויות) הלבן יכול לפתוח מייד את הטור ג' ולהפעיל לחץ כבד על הערוגה המוחלשת ב-ג6, כשלעתים הפרש יכול גם לקפוץ ל-ב5.

כמו כן, הצבת הפרש על א3 מהווה מה שניתן לכנות מלכודת אסטרטגית שגירי אכן נפל בה, כיוון שהיא מפתה את השחור להכות את הפרש הזה וכך ליצור חולשת רגלים (רגלים כפולים על הטור א') אצל הלבן. שני מסעים לאחר שהופיעה על הלוח עמדת הדיאגרמה גירי שיחק 10…ר:א3?!, ובעקבות 11.ב:א3 פ-ד6 הפעיל לחץ על הרגלי ב-ג4 (שהפרש המגן עליו חוסל). כעת, ההמשך 12.ג:ד5 ה:ד5 אינו טוב במיוחד ללבן כיוון שחילוף הרגלים הזה במרכז יאפשר לשחור פיתוח נוח יותר לכליו (בפרש הרץ על ג8), וכך גם 12.פ-ד2 (כדי להגן על הרגלי) 12…פ-ו5, ה"לוכד" את הרץ על ה3 וכופה חילופים שלו עם הפרש. ארוניאן הגן איפוא על הרגלי בדרך שלישית עם 12.ג5, ואחרי 12…פ-ג4

bview5

הקריב טיב עם 13.צ:ג4!. ההקרבה הזו התגלתה כחזקה מאוד, כיוון שהותירה את הלבן עם שליטה חזקה על הערוגות הכהות, כשרץ הערוגות הכהות הלבן הופך לדומיננטי ביותר ללא ההתנגדות של עמיתו השחור (שיצא מהמשחק, כאמור, בעקבות חילופו בפרש במסע העשירי). הלבן גם החזיר לעצמו מייד רגלי תמורת הטיב לאחר 13…ד:ג4 14.מה-ג2 כיוון ש-14…ב5 (כדי להגן על הרגלי ב-ג4) היה נענה ב-15.פ-ז5! עם איום כפול של מט על ח7 ו-ר:ג6.

העמדה שהתקבלה לאחר מסעו ה-26 של השחור ממחישה את הצלחת תכניתו של הלבן:

bview6

למרות שנומינלית לשחור יתרון חומרי של טיב היתרון הזה אינו מורגש, כיוון שבעמדה שנוצרה הרצים הלבנים למעשה חזקים יותר מאשר הצריחים השחורים; לרץ הלבן כהה הערוגות אין כאמור רץ שחור שיתנגד לו, ולרץ השחור בהיר הערוגות על א8 החסום על ידי הרגלי ב-ג6 אין כמעט השפעה על המשחק, והוא במידה רבה מה שמכונה "רגלי גדול" ולא יותר. ארוניאן, שהחליש את אגף המלך השחור באמצעות תמרונים שגרמו לשחור לקדם רגלי ל-ו5, פתח כאן בהתקפה ישירה באמצעות 27.ה4!. כמה מסעים מאוחר יותר, גירי ניסה להתגונן ותוך כדי כך לשחרר את עמדתו באמצעות הקרבת טיב נגדית על ד6, אבל זה כבר לא הספיק. רגע מכריע הגיע לאחר המסע 35.צ-ד1:

bview7

המלכה השחורה מותקפת, וכדי להמשיך להתגונן היה צריך לסגת איתה ל-ה6 כדי למנוע חדירה של הצריח הלבן ל-ד7 – אם כי גם במקרה כזה מצבו של השחור קשה מאוד, כיוון שלאחר 36.ו:ה5 לא ניתן להכות בחזרה את הרגלי הלבן (36…מה:ה5? 37.מה:ה5 צ:ה5 38.צ-ד8+ זוכה ברץ על א8 ומותיר את הלבן ביתרון כלי). במקום זאת גירי שיחק 35…מה-ג5, ולאחר 36.צ-ד7 (עם איום מט על ז7) 36…צ-ז8 37.ר-ב3 (תוקף את הצריח השחור) עמדת השחור קרסה מייד. הוא ניסה התקפת יאוש על המלך הלבן (זו היתה הסיבה להבאת המלכה ל-ג5), אבל ארוניאן המשיך לדייק עם המסע 39.ח4! שיצר נתיב מילוט למלך שלו, ולאחר כמה התראות שח גירי נכנע כשהתברר שאין לו תיקו באמצעות שח נצחי.

כפי שציינתי, עם הכניסה לסיבוב האחרון היו שלושה – קרלסן, ארוניאן ו-Wei  – בפער של חצי נקודה מסו, כך שהיו עוד יכולים להדביק או אפילו לעבור אותו במידה וישיגו תוצאה טובה משלו במשחק הנותר. (במקרה של שוויון נקודות במקום הראשון היה אמור להתקיים פלייאוף של משחקים מהירים כדי להכריע את הזוכה.) אבל המתח שהיה יכול להתפתח התפוגג במהירות כשסו השיג כמעט מייד עמדה זכויה במשחק שלו נגד נפומניצ'י. לנפומניצ'י היה טורניר גרוע עד לנקודה זו עם שני הפסדים וללא נצחונות, וניתן היה לצפות שיסתפק בתיקו מהיר בסיבוב האחרון; לזכותו ניתן לומר שניסה לשחק נגד סו משחק אמיתי – אבל הוא עשה זאת בדרגה כזו של שלומיאליות עד שלמרות שהיה בלבן, נקלע לעמדה אבודה כבר לאחר תשעה מסעים. ומכיוון שאף לא אחד מאלה שדלקו אחרי סו הצליח לנצח – קרלסן סיים בתיקו (מול קריאקין), Wei וארוניאן הפסידו (לוויטאשק ואנדרייקין בהתאמה) – הפער מהמקום השני היה לבסוף נקודה שלמה.

**********

הטבלה הסופית נראית איפוא כך: 1.סו – 9 נקודות (5+); 2. קרלסן – 8 (3+); 5-3.ארוניאן, Wei Yi, אדיבאן – 7.5 (2+); 7-6.אליאנוב, קריאקין – 7 (1+); 8.גירי – 6.5 (50%); 11-9.וויטאשק, הריקרישנה, אנדרייקין – 6 (1-); 12.נפומניצ'י – 5 (3-); 13.רפורט – 4.5 (4-); 14.ואן ויילי – 3.5 (6-).

עבור סו זוהי כבר הזכייה השלישית ברצף בטורניר על (לאחר גביע סינקפילד ולונדון, תחרויות הגרנד טור בשנה שעברה), ובניגוד לשתי הזכיות הקודמות, הפעם היא בטורניר שקרלסן השתתף בו. המאזן המצטבר של סו בטורנירים הללו הוא 10+ ללא הפסדים (יש לו כבר רצף כולל של 56 משחקים קלאסיים ללא הפסד, מאז ההפסד לקרלסן בבילבאו לפני כחצי שנה). למעשה, מאז פרישתו של קספרוב לפני קצת יותר מעשור ולהוציא את קרלסן עצמו, סו הוא רק השחקן השני שמצליח להשיג רצף כזה של שלוש זכיות, לאחר קרואנה בתקופה הפנטסטית שהיתה לו במהלך המחצית השנייה של 2014 (כשזכה בדורטמונד, בגביע סינקפילד בתוצאה היסטורית ובגרנד פרי באקו במשותף עם גלפנד). וניתן לומר שסו אכן מציג את מה שנראה כקריאת התיגר הרצינית ביותר על מעמדו של קרלסן כמס' 1 מאז קרואנה באותה תקופה; גם מבחינת מד כושר הוא כבר די קרוב לקרלסן, בהפרש של 16 נקודות בלבד (2838 – 2822; מיקומו כשני או שלישי תלוי בתוצאה שישיג קרואנה בטורניר בגיברלטר בו הוא משחק כעת).

קשה לומר שסגנון המשחק של סו מלהיב או מעורר השראה במיוחד, ובולט שהוא זהיר מאוד – אין זה מקרה שכל חמשת הנצחונות שלו בטורניר היו על שחקנים שסיימו באחד מששת המקומות האחרונים; יריבים כמו קרלסן או ארוניאן הוא לא ממש התאמץ לנצח גם כששיחק מולם בלבן. אבל כפי שכבר ציינתי כמה פעמים הסגנון הזה מתגלה בזמן האחרון כיעיל ביותר – סולידי, בעל בסיס של הכנה יסודית מאוד בפתיחה, וחסר רחמים בניצול טעויות של היריב. בטורניר הנוכחי אין ספק שגם נהנה ממזל מסויים של מנצחים, מבחינת גודל המתנות שחילקו לו שנייים מיריביו – רפורט שהפסיד מולו עמדה זכויה (במשחק שניתחתי בפוסט הקודם) ונפומניצ'י שקרס מולו במהירות כל כך גדולה בסיבוב האחרון.

מבין שלושת השחקנים שסיימו אחרי קרלסן, במקום שלישי-חמישי משותף, ניתן לציין את אדיבאן כהפתעה הנעימה של התחרות. השחקן בעל מד הכושר הנמוך ביותר, שהעפיל לטורניר בזכות הזכייה בקבוצת המשנה בשנה שעברה, הגיע כאנדרדוג מובהק והתחיל את הטורניר "בהתאם" עם נקודה בודדת (שני תיקו ושני הפסדים) מארבעת הסיבובים הראשונים. אבל אז חל אצלו מהפך – בראיון בסיום הטורניר אמר שהתעודד מכך שהגיע למסקנה כי הפסדיו נבעו יותר מטעויות שלו מאשר ממשחק טוב במיוחד של יריביו. הוא החל לפגין את אותה אגרסיביות ותושייה המאפינות לעתים קרובות את סגנונו (עליהן כתבתי כאן), וגם הפתיע שוב ושוב בבחירת הפתיחות שלו – בין אם היו כאלה שהוא עצמו לא שיחק מעולם או כאלה שאינן מקובלות ברמות הללו (כמו גמביט מלך בלבן נגד סו או סקנדינבית בשחור נגד קרלסן). בתשעת הסיבובים הנותרים לא הפסיד אף משחק וניצח ארבעה, כולל אחד בו מחץ את קריאקין בשחור ב-31 מסעים, לאחר שהפתיע אותו בחידוש מעניין בהגנה הצרפתית. הוא הרויח בתחרות הזו כ-30 נקודות מד כושר.

עבור ארוניאן ו-Wei Yi ההפסדים בסיבוב האחרון קילקלו קצת את הטורניר, אבל גם להם יש עדיין סיבות טובות להיות מרוצים ממנו. ארוניאן, כאמור, חזר להפגין בכמה משחקים את היכולת שהביאה אותו לפני כמה שנים למקום מס' 2 בדרוג העולמי (בנוסף למשחק שניתחתי למעלה, ראוי לציין את הניצחון על רפורט בהתקפה שכללה הקרבת כלי). עבור Wei Yi בן ה17 וחצי, שעד לפני כשנה השוו באופן עקבי את קצב התקדמותו לזה של קרלסן, 2016 היתה שנה לא כל כך מוצלחת, אבל כאן הוא התבלט שוב וצבר קרוב ל-20 נקודות מד כושר.

ציינתי לפני התחרות שיהיה מעניין לראות לצד קרלסן את שלושת השחקנים שהיו מלבדו בעלי ההישגים התחרותיים המרשימים ביותר במהלך 2016 – סו, קריאקין ונפומניצ'י. אם כן, הופעתו של קריאקין – שסיים עם מאזן של 1+ במקום שישי-שביעי – לא היתה אסון אבל גם לא הרשימה. משהו שהפתיע במיוחד בהקשר זה היה האופן בו ממש נדרס בשלב הפתיחה בשני המשחקים שהפסיד (לאדיבאן ו-Wei Yi), בעוד שמקובלת תופעה הפוכה – כלומר, ששחקן שסיים לא מזמן דו קרב על אליפות העולם צבר לעצמו הכנות תיאורטיות עמוקות ונרחבות במיוחד שאת ה"עודפים" שנותרו לו מהן הוא יכול לנצל. במקרה של נפומניצ'י, לעומת זאת, מדובר בכישלון מוחלט (מקום 12, 3 הפסדים ואפס נצחונות), כשהאופן בו הפסיד לסו בסיבוב האחרון הופך מבחינתו את הטורניר מסתם גרוע למביך ממש.

כתבתי בפוסט הקודם בהרחבה על רפורט ועל כך שהטורניר הנוכחי נראה כממשיך את שרשרת אי ההצלחות שלו בתחרויות חשובות, והמחצית השנייה של הטורניר לא שינתה זאת באופן מהותי – הוא השיג אמנם במהלכה ניצחון יוקרתי על אלוף העולם, אבל גם הפסיד שני משחקים וסיים עם מאזן של 4-, במקום הלפני אחרון (שיפור מינימלי ביחס למקום האחרון שהשיג בכל טורניר העל הקודמים בהם השתתף).

**********

לצד התחרות הראשית התקיימה (בין השאר) תחרות משנה, גם היא עם 14 שחקנים ו-13 סיבובים, שהיתה – כרגיל – מעניינת מאוד. ארבעת המתחרים העיקריים על המקום הראשון (המבטיח השתתפות בתחרות הראשית בשנה הבאה) היו מרקוס ראגר האוסטרי, בעל מד הכושר הגבוה ביותר (בסביבות 2700), ועוד שלושה שחקנים בעלי מד כושר באיזור ה-2650: גאווין ג'ונס האנגלי, ג'פרי שיונג האמריקני בן ה-16, אחד הכשרונות הצעירים הבולטים ביותר שזכה בשנה שעברה באליפות העולם עד גיל 20, ואיליה סמירין הותיק שלנו. בסוף ניצח ג'ונס (שגבר בשובר שוויון על ראגר בזכות הניצחון במשחק ביניהם) – הנה תחבולה יפה במיוחד מאחד המשחקים שלו, שהובילה לניצחון על ולדימיר דוברוב בסיבוב הלפני אחרון:

bview11

24.פ-ד6! (תוקף את הצריח השחור על ב5; לא ניתן להכות את הפרש בשל מט על ו7) 24…צ-ד5 25.צ:ה7! (הכאת הצריח תוביל כעת לאובדן המלכה השחורה בשל מזלג פרש על ו5) 25…צ-ד8 26.צ-ו7+ מ-ז8 27.צ:ז7+! (הצריח ממשיך לזרוע חורבן לאורך השורה השביעית; הכאה שלו תוביל שוב לאותו מזלג פרש) 27…מ-ח8 28.צ-ז3! עם איום כפול של הכאת המלכה השחורה ומט באמצעות פ-ו7; השחור נכנע.

וייק אן זה: מחצית ראשונה
גרנד פרי שארג'ה: גרישצ'וק, ושייה לגרב וממדיארוב זוכים בטורניר לא מעניין במיוחד