אתמול הסתיים בנורבגיה טורניר סטוונגר (או אלטיבוקס, על שם הספונסר הראשי), שהתבסס בשנים האחרונות – החל מ-2013 – כאחד מטורנירי העל הבולטים ביותר. לכבוד המהדורה החמישית נעשה ניסיון לארגן תחרות שתהיה חזקה ברמה היסטורית, עם עשרה משתתפים שכולם חברי העשירייה הראשונה בדירוג העולמי (דבר שעדיין לא נעשה מעולם). לפיכך, כשיצאה בפברואר ההודעה על הרכב הטורניר, הוא אכן כלל את כל חברי העשירייה הראשונה בדירוג הרשמי של אותו חודשקרלסן, קרואנה, סו, קרמניק, ושייה לגרב, אנאנד, ארוניאן, נקמורה, קריאקין וגירי.

אבל מכיוון שאת המשתתפים באירוע כזה יש להזמין כמה חודשים מראש ורשימות דירוג מתפרסמות כל חודש, אין למארגנים למעשה דרך להבטיח שבזמן בו יחל הטורניר עדיין תהיה ברשותם כל העשירייה הראשונה; ואכן, בחודשים שעברו מאז שהושלמה רשימת המשתתפים נכנסו לעשירייה הזו שני חברים חדשים – ממדיארוב ודינג לירן – כשהם דוחקים את קריאקין וגירי למקומות 11 ו-12 ברשימת הדירוג של יוני. כך שטורניר סטוונגר נאלץ להסתפק "רק" ב-10 מתוך 12 המדורגים הראשונים (ללא מספרי 5 ו-10). כמובן שהמשמעות של זה היא לכל היותר סמלית והתחרות עדיין היתה סופר-חזקה (עם מד כושר ממוצע של קרוב ל-2800).

**********

הדרמה הגדולה ביותר, אפילו יותר מאשר זו שסביב זהות המנצח, היתה ההופעה הגרועה של קרלסן. השחמט של אלוף העולם כבר אינו משכנע לגמרי כחצי שנה, מאז הניצחון הדחוק בדו קרב עם קריאקין והמשך בשני טורנירים שלא זכה בהם – וייק אן זה (מקום שני, נקודה שלמה אחרי סו) וגרנקה (מקום שני-שלישי, נקודה וחצי אחרי ארוניאן). הפעם האחרונה בה קרלסן לא זכה בשלושה טורנירים רצופים שהשתתף בהם היתה ב-2009, ומבחינה זו היה ברור שהתחרות הנוכחית תהווה מבחן חשוב בשבילו, במיוחד לאור מידת החוזק והיוקרה שלה.

הפתיחה דווקא נראתה טוב עבור קרלסן, כשזכה באופן מרשים בטורניר הבליץ המקדים. מעבר לחימום עבור השחקנים ובידור ראשוני עבור הצופים, הטורניר הזה משמש בקביעת הגרלת המשחקים, כאשר החמישה שמסיימים בחצי העליון מקבלים כפרס את מספר הלבנים הגדול יותר בטורניר הקלאסי (מכיוון שישנו מספר אי זוגי של סיבובים – תשעה – למחצית השחקנים יש משחק עודף בלבן ולמחצית השנייה בשחור). אבל אז החל הטורניר הקלאסי: קרלסן סיים בתיקו את שלושת המשחקים הראשונים, הפסיד בסיבוב הרביעי לארוניאן (במשחק שנתבונן בו בהמשך), סיים עוד שני משחקים בתיקו, הפסיד פעם נוספת בסיבוב השביעי – הפעם לקרמניק, וכך מצא את עצמו שני סיבובים לסיום הטורניר במקום האחרון, ללא ניצחון (הפעם האחרונה בה סיים טורניר ללא ניצחון היתה לפני עשור, בדורטמונד 2007), ובסכנה מוחשית מאוד להיות מודח עד סוף התחרות מהמקום הראשון בדירוג מד הכושר העולמי בפעם הראשונה מזה שש שנים, כיוון שהפער בינו לבין העוקבים אחריו – קרמניק, סו, וכעת גם ארוניאן, הצטמק לנקודות בודדות.

בסיבוב הבא קרלסן הצליח סוף סוף להשיג ניצחון – בלבן, על קריאקין – ובשל העובדה שאף אחד מאלה הדולקים אחריו בדירוג מד הכושר לא ניצח, הבטיח לעצמו לפחות שם את המקום הראשון (ברשימת הדירוג הרשמית הקרובה של יולי). לא מדובר באחד המשחקים הטובים ביותר של התחרות, אבל סימן חיובי מבחינת קרלסן היה שלמרות היכולת הלא טובה המשיך להפגין רוח לחימה ונחישות, ובמקום להתמקד בבקרת נזקים שתמזער את הסיכוי להפסד נוסף, שיחק באופן אגרסיבי ולקח לא מעט סיכונים. מכל מקום, זה עדיין היה רחוק מלמנוע מהטורניר השלם להחשב ככישלון צורב; קרלסן סיים אותו בתיקו עם אנאנד, ובמאזן הכולל במקום שביעי-תשיעי משותף עם 4/9 (1-): ניצחון, שני הפסדים, ושישה תיקו.

כשמתבוננים במהלך המשחקים של קרלסן לאורך הטורניר, ניתן לראות שברוב אלה בלבן הוא בחר בפתיחות טיפוסיות למדי לסגנון שלו – שקטות ולכאורה לא שאפתניות, שבדרך כלל הוא מצליח לפתח דרכן לחץ על היריבים שלו אבל הפעם לא הובילו אותו לשום מקום ממשי. קשה לומר עד כמה הדבר קשור בחוסר החדות שלו ועד כמה בכך שיריביו הצליחו להסתגל לסגנון המשחק שלו – מן הסתם שילוב כלשהו בין השניים. (אגב, המשחק מול נקמורה מהסיבוב השלישי היה חריף יותר ובו נראה בשלב מסויים שקרלסן השיג סיכויים טובים – אבל נקמורה התגונן בהצלחה באופן אקטיבי, כשהוא מדייק יותר מקרלסן בסיבוכים הטקטיים שהתעוררו.) בשחור, קרלסן הפסיד כאמור פעמיים – לארוניאן ולקרמניק. אף אחד מההפסדים האלה לא היה "מביש" כשלעצמו, מבחינה זו שהן ארוניאן והן קרמניק שיחקו נהדר; אבל בכל זאת היו לקרלסן בשני המשחקים, גם אחרי שעמדתו הידרדה, הזדמנויות להשוות או לפחות להיאבק באופן עיקש בהרבה אם היה מדייק יותר ברגעים קריטיים, והוא החמיץ את ההזדמנויות האלה. מהתגובות של קרלסן לאחר המשחקים נראה שהיה מתוסכל ביותר לא מההפסדים אלא דווקא משני משחקי התיקו שלו הרצופים שלו בלבן בסיבובים 6-5 (נגד ושייה לגרב וגירי), בגלל האופן בו נכשל לחלוטין לנצל בהם את הכלים הלבנים.

לקרלסן כבר היה טורניר נוראי בנורבגיה לפני שנתיים, כשסיים במקום שביעי-שמיני עם מאזן של 2- (זו היתה התחרות הגרועה ביותר שלו מאז 2007, כשהיה בן 16 ורק החל להשתתף באופן סדיר בטורנירי על); יכול מאוד להיות שכשדברים הולכים לא טוב דווקא הביתיות מחריפה את הבעיה, בפרט בשל הלחץ שמפעילה עליו תשומת הלב התקשורתית הגדולה במיוחד. אבל בעוד שב-2015 הנפילה שחווה קרלסן קרתה באופן פתאומי לאחר שנה שהיתה מוצלחת מאוד עד לאותה נקודה, עם זכייה בשלושה טורנירים רצופים (כולל הופעה דומיננטית במיוחד בזה לזכר גשימוב), הפעם מדובר בהמשך של מגמה שהורגשה כבר זמן מה – אם כי באופן מוקצן ודרמטי יותר.

כאמור, נכון לעכשיו קרלסן הצליח לשמור על המקום הראשון שלו בדירוג העולמי (בפער 10 נקודות מהמקום השני), עם כל המשמעות הסמלית הכרוכה בכך, אבל ברור שבמידה רבה הדבר נובע מה"עודפים" שצבר בשנים קודמות, כשהוביל על המקום השני בפער 60-50 נקודות מד כושר. להמחשה, ניתן להסתכל על דירוג ה-TPR השנתי (כלומר, מד הכושר שהיה נקבע לשחקנים רק על פי הופעותיהם במהלך השנה האחרונה, מאז יולי 2016), שבו קרלסן נמצא כרגע רק במקום 7-5, כשהוא בקושי עובר את ה-2800. דירוג דומה שיתבסס רק על השנה הקלנדרית הנוכחית יציב אותו מן הסתם אפילו נמוך יותר. ייתכן והטורניר הנוכחי ייזכר כציון הדרך לסוף תקופת העליונות של קרלסן, או לפחות למעבר ממעמד של מס' 1 ברור ודומיננטי לכזה של "ראשון בין שווים" (primus inter pares, הביטוי בו השתמש בוטביניק לתיאור מעמדו בזמן שהיה אלוף עולם). ייתכן בהחלט גם שלא – אבל במקרה כזה דומה שחובת ההוכחה אחרת מוטלת כעת על אלוף העולם.

*********

וכעת הגיע הזמן לומר כמה מלים על מנצח התחרות, ארוניאן, שסיים עם 6/9 (3+) – שלושה נצחונות וללא הפסדים. כבר מהרגע הראשון בתחרות הפגין משחק אגרסיבי ובכמה סיבובים מוקדמים הפעיל לחץ ניכר על יריביו בלי שהדבר הוביל להכרעה. הניצחון הראשון הגיע בסיבוב הרביעי, והיה כאמור על קרלסן. מדובר במשחק שהוא אולי המרשים ביותר בטורניר, והופגנה בו יכולת התקפית נהדרת מצד ארוניאן – הוא מורכב מאוד ומשולבים בו רעיונות רבים. להלן תיאור כללי של מהלכו תוך התמקדות במספר רגעי מפתח; מי שמעוניין ביותר פרטים יכול לבדוק את הוידאו של פיטר סבידלר למטה.

 

המשחק התנהל בהסתעפות של ההגנה הסלאבית בה השחור משלב בין המסעים 4…ה6 ו-5…א6 (אנאנד השתמש בה נגד גלפנד בארבעה משחקים בדו קרב שלהם על אליפות העולם). ההצרחה של הלבן במסע התשיעי יוצרת את האיום 10.פ:ד5! (תוך חשיפת התקפה על הרץ השחור ב-ב4), והדרך המקובלת ביותר כיום להתגונן מפני האיום הזה היא באמצעות 9…ר-ד6, אבל קרלסן בחר במסע האופנתי פחות 9…מה-ה7 שהוביל לעמדה הבאה:

bview1

וכאן ארוניאן שלף חידוש תיאורטי עמוק שאחרי המשחק אמר שחשב עליו עוד ב-2003 (אם כי במהלך המשחק היה רחוק מלזכור את כל הפרטים שלו) – 10.ר-ג2!. המסע הזה יכול להיראות מוזר או חסר טעם במבט ראשון, אבל יש לו מטרה חשובה והיא להביא את הרץ לעמדה חשופה פחות, ממנה השחור לא יוכל לאיים עליו בהסתעפויות שונות בין אם על ידי קידום רגלי ל-ה5 (ואיום לכידת כלי לבן בעקבות …ה4) או על ידי הכאת הרגלי על ג4.

קרלסן שקע במחשבה של קרוב ל-25 דקות ולבסוף הגיב ב-10…צ-ד8, וכאן ארוניאן הפתיע אותו שוב עם המסע 11.א3! התוקף את הרץ השחור על ב4. השחור יכול פשוט לסגת עם הרץ ל-ד6, אבל אז הלבן ירויח זמן ויוזמה ב"חינם" בעקבות פריצה במרכז עם ה4. במקום זאת, קרלסן נענה לאתגר ולכד את הרגלי עם 11…ר:א3, וכאן הסתבר שבכוונתו של ארוניאן היה להמשיך ולהקריב טיב: 12.צ:א3! מה:א3 13.ג5:

bview2

וכעת הרעיון הבסיסי של הלבן ברור: תמורת החומר שהקריב (רגלי וטיב בנקודה זו) המלכה השחורה מנותקת ונמצאת בסכנה – ללבן יש דרכים שונות לאיים בלכידתה, וגם אם לא ילכוד אותה (כפי שאכן התפתח המשחק) השחור יצטרך לבזבז זמן ולקלקל את העמדה שלו כדי לחלץ אותה, וגם כך היא תישאר מחוץ לזירה העיקרית של המשחק ברגעי מפתח.

[כפי שציין Zak בתגובות, כדאי לשים לב לכך שהצבת הצריח השחור דווקא ב-ד8 במסע העשירי של השחור היא זו שבמידה רבה מאפשרת את הרעיון של הלבן, כיוון שהצריח חוסם שם ערוגת נסיגה חשובה מהמלכה. הדרך הישירה ביותר לחילוץ המלכה היתה יכולה להיות 13…מה-א5, אבל כעת המסע הזה יפסיד ל-14.פ:ד5! – עם חשיפת התקפה על המלכה השחורה מצד הרץ הלבן ב-ד2, בעוד שהפרש ב-ד5 מונע ממנה את הערוגות ב6 ו-ג7.]

קרלסן לא מצא את ההמשך הטוב ביותר, שכנראה היה יכול להעניק לו שוויון, אבל מדובר היה בהסתעפות קשה ביותר לחישוב (כפי שסבידלר מסביר בוידאו). במקום זאת הוא בחר בהמשך סביר למדי כששיחק 13…ב6, 14…פ-ה4 (המחזיר רגלי) ו-16…צ-ב8. התקבלה העמדה הבאה:

bview3

וכאן ארוניאן (שכבר היה מחוץ להכנה הביתית שלו) שילב במשחק עוד רעיון התקפי, כזה הידוע בכינוי "המתנה היוונית" ומוכר היטב לצורך הרס עמדת מלך היריב – אלא שבמקרה זה לא היה מדובר בהכרעה מיידית של המשחק אלא רק בהשגת יתרון לצורך המשך הלחץ: 17.ר:ח7+! מ:ח7 18.פ-ז5+ מ-ז8 (18…מ-ז6 19.מה-ז4 יוביל את המלך השחור לעמדה חשופה מדי, כפי שמסביר סבידלר) 19.מה-ח5 (עם איום כפול על ח7 ו-ו7) 19…פ-ו6 20.מה:ו7+ מ-ח8 21.מה-ג7 – וכעת המלכה הלבנה מוסטת לאגף המלכה, תוך ניצול עמדת הצריחים השחורים על ד8 ו-ב8; 21…ר-ד7 (הדרך היחידה לא לאבד מייד את אחד משני הצריחים) 22.פ-ו7+ מ-ח7 23.פ:ד8 (הלבן זוכה בצריח על ד8 – אבל זה עוד לא סוף הסיפור כיוון שהוא עתיד לאבד את הפרש, שהמלכה הלבנה לא תוכל להמשיך ולהגן עליו) 23…צ-ג8 24.מה:ב6 פ-ד5 25.מה-א7 צ:ד8.

bview4

התקבלה איפוא עמדה בה ניתן לומר שהלבן החזיר לעצמו את החומר שהקריב, כיוון שהוא אמנם עם כלי פחות אבל שלושה רגלים תמורתו. מעבר לכך, המלך השחור נחשף וללבן קל הרבה יותר ליצור כנגדו איומים מאשר לשחור כנגד המלך הלבן. ארוניאן המשיך מייד בהתקפה עם 26.ה4, כדי לסלק את הפרש השחור מעמדתו המרכזית החזקה ולפתוח נתיב לרץ על ד2, וכאן כנראה שהמסע המדויק ביותר עבור השחור היה 26…פ-ו6 – אבל קרלסן היה מעוניין להחזיר סוף סוף למשחק את המלכה על א3 ושיחק 26…מה-ד3, כשהוא מוותר על הפרש ומקבל תמורתו את הרץ הלבן. העמדה הקריטית הבאה התקבלה לאחר מסעו ה-31 של הלבן:

bview5

למרות שמספר הכלים על הלוח פחת, לשחור עדיין בעיות קשות בהגנה על המלך שלו – הלבן מאיים פשוט להביא את הצריח ל-ז3 דרך ד3. בנקודה זו נותר לשחור מסע אחד שהיה כנראה יכול עוד להציל את המשחק, ולרוע מזלו הוא כזה שאינו ברור כלל – 31…צ-ו8!. הרעיון העיקרי העומד מאחורי המסע הוא להסיט את הצריח לעמדה בה הוא אינו מאויים על ידי המלכה הלבנה, וכך לשחרר את המלכה השחורה לפעולה – או, לחילופין, שהצריח יהיה בעמדה בה אם הוא נלכד על ידי המלכה הלבנה היא לא תוכל המשיך ולהגן תוך כדי כך על ד4. הסתעפות מפתח (שאינה מוזכרת על ידי סבידלר ומופיעה בלוח החי) היא 32.מה-ד6 (הלבן מאיים הן על הצריח השחור והן בחילוף מלכות, שהשחור אינו יכול להרשות לעצמו כיוון שאז מסת הרגלים הלבנים הקדמיים באגף המלכה תכריע את המשחק) 32…מה-ב3! (השחור "נמלט" עם המלכה ותוך כדי כך תוקף את הצריח הלבן על ד1) 33.מה:ו8 מה:ד1+ 34.מ-ח2 מה:ד4! (כאן מתבררת החשיבות של היכולת להכות את הרגלי הזה) – והלבן יכול לזכות ברץ השחור על ג8, אבל הדבר יאפשר לשחור לכפות תיקו בשח נצחי עם 35…מה-ו4+.

אלא שאת כל זה היה קשה לראות, במיוחד כיוון שקרלסן (שכאמור, היה צריך להשקיע זמן ניכר עוד מהשלבים המוקדמים של המשחק בשל הקשיים שנקלע אליהם) כבר היה בדוחק זמן רציני. הוא שיחק 31…ה5?, מסע ברור ברמה אינטואיטיבית, כיוון שיש בו נסיון להשיג משחק נגדי במרכז וגם לפתוח נתיב פעולה לרץ הפסיבי על ג8 – אלא שמבחינה טקטית הוא פשוט לא עובד. לאחר 32.צ-ד3 ה:ד4

bview6

ארוניאן, מצידו, מצא את המסע המדויק ביותר, 33.מה-ה7! (במקום צ-ז3 ה"אוטומטי"), המשלב את איום הבאת הצריח ל-ז3 עם זה של שח מלכה על ח4. הדרך היחידה עבור השחור להמשיך ולהיאבק כאן היתה 33…צ-ז8, אם כי לאחר 34.מה-ח4+ ו-35.צ:ד4 אין ספק שלטווח ארוך עמדתו אבודה. במקום זאת, קרלסן נשבר מייד כששיחק 33…ר-ו5?, ולאחר 34.צ-ז3 (עם איום מט על ז7) 34…ר-ז6 (או 34…צ-ז8 35.מה-ח4 מט) 35.מה-ח4+ נכנע, כיוון שהוא מאבד את הרץ ונותר בעמדה חסרת תקווה לחלוטין.

(אפשר גם לראות ראיון ארוך יותר עם ארוניאן, שיש בו ניתוח ממשי של המשחק, כאן)

גם בשני הנצחונות הנוספים שלו ארוניאן הפגין חדות טקטית ורעיונות התקפיים יפים. נגד קרמניק הוא ניצל הזדמנות ללכוד את מלכת היריב, ונגד קריאקין ניצל תמרון לא מוצלח של צריח (בעמדה שנראתה שווה לגמרי) כדי לשלב איומים על הצריח הזה עם התקפה על מלך היריב.

לאורך מרבית התחרות ארוניאן היה במאבק צמוד על ההובלה עם נקמורה, אבל בזכות הפסד של האחרון בסיבוב הסופי סיים בפער של נקודה שלמה מהבאים אחריו – נקמורה וקרמניק עם 5 נקודות (1+), כשאחריהם סו, קרואנה וגירי עם 4.5 (50%), קרלסן, ושייה לגרב ואנאנד עם 4 (1-), ובמקום האחרון קריאקין עם 3.5 (2-).

זהו טורניר שני מצויין ברצף של ארוניאן לאחר גרנקה, ואם דיברנו קודם על רשימת הדירוג הרי שהוא מעלה את ארוניאן בפעם הראשונה מאז ספטמבר 2014 מעבר לרף ה-2800 הסמלי ומציב אותו במקום הרביעי, מעט לפני קרואנה ואחרי קרמניק וסו. לרוע מזלו של ארוניאן, למרות הכושר המעולה שהוא נמצא בו לאחרונה, הטורניר היחיד הממש גרוע שלו השנה היה במסגרת סבב אליפות העולם בגרנד פרי שארג'ה, ובעקבות התוצאה החלשה שהשיג בו נראה שהסיכוי העיקרי שעוד נותר לו להעפיל לתחרות המועמדים בשנה הבאה הוא רק דרך גביע העולם.

גרנד פרי מוסקבה: דינג לירן וממדיארוב עושים צעד משמעותי לקראת תחרות המועמדים
גרנד טור פריז - לובן: קרלסן עדיין דומיננטי בקצבים המהירים