שלשום הסתיים בלונדון הטורניר החותם את סדרת הגרנד טור, שבו השתתפו תשעת הקבועים של הסדרה וכן מייקל אדמס, השחקן מס' 1 של אנגליה, כווילד קארד. לצד המאבק על הזכייה בטורניר עצמו היה גם העניין בזהות הזוכה בסדרה השלמה, אם כי בהקשר זה נותרו רק שני מתמודדים ריאליים בזכות הישגיהם בתחרויות הקודמות  – קרלסן, שזכה בשתי תחרויות השח מהיר והבליץ שהשתתף בהן, בפריז ולובן, וכן סיים במקום שני-שלישי משותף בגביע סינקפילד; ומקסים ושייה לגרב, שסיים בצמרת של התחרויות בפריז ולובן וזכה בגביע סינקפילד. (לארוניאן היו סיכויים תיאורטיים במידה והיה זוכה בטורניר, אבל גם במקרה כזה היה זקוק לתוצאות גרועות של ושייה לגרב וקרלסן.) מבחינת קרלסן, היתה כאן גם הזדמנות אחרונה לזכות בטורניר על קלאסי ב-2017.

הדבר שמשך ביותר את תשומת הלב בסיבובים המוקדמים של הטורניר היה האחוז האסטרונומי של תוצאות התיקו – אף לא משחק מוכרע אחד בשלושת הסיבובים הראשונים, ומשחק מוכרע אחד בלבד בכל אחד משלושת הבאים – כלומר רק 3 מתוך 30. (הטורניר הסתיים עם 10 מתוך 45.) הדבר עורר שוב דיונים בדרכים שונות להקטין את אחוז תוצאות התיקו במשחקים קלאסיים ברמות הגבוהות – כמו שינויים בשיטת הניקוד או אף בחוקי המשחק – אבל יש לציין כי הרבה מהמשחקים היו מעניינים ותוצאות התיקו לא נבעו בהכרח מכך שהשחקנים נמנעו מלהתאמץ ולהילחם. במידה רבה, הדבר היה קשור ברמה הגבוהה מאוד של הגנה שהופגנה במהלך המשחקים, נקודה עליה כבר דיברתי בפוסט על הטורניר של שנה שעברה, בנוסף לכך שלפחות בששת הסיבובים הראשונים כל השחקנים נראו בכושר טוב למדי ואף אחד מהם לא שימש כשק חבטות (כמו טופלוב בשנה שעברה, כשהפסיד שישה משחקים במהלך הטורניר).

אבל מבין כל משחקי התיקו, היה אחד שבאמת עצבן אותי – בגלל שהופסק בעמדה שהיתה עדיין מעניינת מאוד במקום שישוחק עד סופו ההגיוני. זה קרה בסיבוב השלישי, בין ארוניאן לקריאקין:

עמדת הדיאגרמה התקבלה לאחר מסעו ה-32 של השחור; בשלב קודם של המשחק ארוניאן הקריב רגלי תמורת יוזמה (למעשה הוא גם הציע הקרבות נוספות של רגלי שני ושל כלי שלם, שלא התקבלו), וקריאקין פיתח מצידו יוזמה נגדית חזקה באגף המלך. העמדה מוערכת על ידי המחשב ככזו בה יש לשחור יתרון קל בלבד בתנאי והלבן ישחק את המסע הנכון – 33.פ:ו6, כדי להיפטר מאחד מצמד הרצים השחורים.

במקום זאת, ארוניאן שיחק 33.מ-ח1?? – מסע טבעי למראה, המסיט את המלך מהטור עליו נמצאים כל הכלים השחורים הכבדים, אבל כזה המאפשר לשחור להשיג עמדה זכויה עם 33…ר-ה7! (אותו רץ שהלבן היה צריך להיפטר ממנו). בעקבות זאת, לשחור רעיון התקפי חזק מאוד שללבן אין הגנה טובה נגדו – לקדם רגלי ל-ה4, דבר המאפשר ליצור את האיומים ר:ח4 וכן ר-ד6 תוך ניצול הלחץ החזק לאורך הטור ז' וכן העובדה שקידום הרגלי ל-ה4 מונע מהמלכה הלבנה להגן על הרגלי ב-ח4 וגם פותח את האלכסון ב8-ח2 להתקפה.

אלא שקריאקין, שנותרו לו בשלב זה רק דקות בודדות על השעון לקראת ביקורת הזמן במסע ה-40, לא מצא את הרעיון וזמנו הלך ואזל. כשנותרה לו פחות מדקה, ארוניאן – שבינתיים הבחין בטעות הקשה שעשה – הציע תיקו וקריאקין, שכנראה לא היה בטוח כיצד להעריך את העמדה הסבוכה למרות יתרון הרגלי שהיה לו, הסכים תחת הלחץ שהיה נתון בו.

בראיון אחרי המשחק ארוניאן עצמו נשמע מעט נבוך על השימוש הטקטי שעשה בהצעת התיקו (אם כי זו היתה כמובן זכותו המלאה במסגרת החוקים הקיימים בטורניר), ואמר שהאפשרות לעשות זאת נראית לו כדבר מיושן שצריך לבטל אותו. ואכן, ביטול האפשרות להציע תיקו (כשלשופט תהיה האפשרות לאשר תיקו במידה והעמדה הופכת לפשוטה או טריביאלית מעבר לדרגה מסויימת) נראה כדרך מתבקשת ואלמנטרית לעודד את השחקנים להשלים כל משחק עד לסופו ההגיוני, ולעזור למנוע הפסקת משחקים במצבים בהם כל שלוש התוצאות עוד אפשרויות, כמו במקרה הנוכחי.

אגב, תקנת "אנטי-תיקו" שהיתה קיימת בטורניר לונדון היא מינימום נדרש של 30 מסעים לפני הסכמה לתיקו; זהו מספר שמשום מה הפך לפופולרי בתקנות של תחרויות בזמן האחרון, אבל לטעמי אין בו הרבה היגיון. אם כבר מסתפקים במספר מינימלי נדרש של מסעים הרי שזה צריך להיות לפחות 40, כדי שהשחקנים יידרשו להגיע עד לביקורת הזמן הראשונה ולהתמודד, אם צריך, עם דוחק זמן – דבר שהצעת התיקו של ארוניאן אפשרה לקריאקין להתחמק ממנו.

(עם זאת, יש לזכור שבמידה ושני השחקנים נחושים בדעתם לא להיאבק הם יכולים תמיד לעקוף את כל התקנות הנ"ל פשוט באמצעות ייצור חזרה משולשת על מסעים.)

**********

מכל מקום, לאחר העדרם של משחקים מכריעים בשלושת הסיבובים הראשונים, קרואנה היה הראשון ששבר את הבצורת וזכה בשני משחקים רצופים בסיבובים 5-4. הניצחון הראשון שלו היה על קריאקין, במשחק בו הפגין הכנה מצויינת בהסתעפות חריפה של ההגנה הסיציליאנית ואז ניצל באופן מדוייק את היתרון שרכש; הניצחון השני היה על אנאנד, בעוד משחק חריף שבו הסיכויים נראו תחילה שווים, אלא שאז אנאנד התמוטט ואיבד לגמרי את חוט המשחק בשלב קריטי. הנצחונות הללו, שהיו כאמור היחידים בטורניר עד לאותה נקודה הקנו לקרואנה פער של נקודה שלמה מאלה שאחריו, פער שנראה ענקי לאור הדינמיקה של הטורניר.

אלא שבסיבוב השישי מישהו אחר החל לנצח – נפומניצ'י, שחקן שהיתה לו שנה מוצלחת מאוד ב2016 בעקבותיה היה נראה שהוא מצטרף לצמרת הגבוהה, אבל עד כה אכזב לאורך מרבית 2017. תחילה, בסיבוב השישי, הוא ניצח את אדמס בסיום צריחים שהיה תיקו תיאורטי אבל באופן מעשי לא טריביאלי להגנה עבור הצד החלש. לאחר מכן, בסיבוב השביעי, ניצח את אנאנד באופן שהזכיר מאוד את הניצחון של קרואנה עליו שני סיבובים לפני כן.

נפומניצ'י השתווה איפוא לקרואנה, ובסיבוב השמיני (והלפני אחרון) נפגש במשחק בעל חשיבות רבה עם קרלסן, שהגיע הזמן לומר כמה מלים על הטורניר שלו. לאחר חמש תוצאות תיקו בסיבובים הראשונים (שתיים מהן – מול קרואנה וסו – במשחקי לחץ עמדתיים מהסוג שפעם הרבה להביא לו נצחונות, כאשר נגד סו הוא מפספס בבירור ניצחון בשלב כלשהו) היה נראה שקרלסן מאבד את הסבלנות ומגיע למשחקים במצב רוח קמיקאזי שהזכיר את המשחק השמיני מהדו קרב על אליפות העולם נגד קריאקין. בשני הסיבובים הבאים, נגד נקמורה ואדמס, קרלסן נכנס להרפתקאות טקטיות שאינן אופייניות כל כך לסגנונו ובשניהם נקלע בשלב מסויים לעמדות אבודות, אבל איך שהוא הצליח להוציא מהמשחקים באופן מצטבר נקודה וחצי. נגד נקמורה הוא התגונן באופן עקשני בסיום עם כלי פחות והצליח להציב בפניו די בעיות מעשיות כדי שנקמורה יתבלבל בשלב מסויים ויאפשר לו תיקו. נגד אדמס, לאחר שהאחרון החמיץ הזדמנויות מצוינות בתחילת המשחק, קרלסן הצליח להשוות ואז, במה שהפך למשחק עמדתי טיפוסי שלו, השיג יתרון שהלך וגדל עד שאדמס התמוטט.

למשחק נגד נפומניצ'י קרלסן הגיע איפוא כשהוא מפגר רק בחצי נקודה אחרי שני המובילים, ומכיוון ששיחק בלבן היתה לו כאן הזדמנות פז לעשות צעד גדול לעבר זכייה אפשרית בטורניר אם ינצח. אבל בעוד שנקמורה ואדמס הם (לצד ממדיארוב) שחקני הצמרת בעלי המאזן הגרוע ביותר נגד קרלסן, לנפומניצ'י יש מאזן מצויין נגדו – עד למשחק הנוכחי 3 נצחונות ו-4 תיקו, ללא אף ניצחון של קרלסן, והמגמה הזו המשיכה גם הפעם. (שניים מהנצחונות של נפומניצ'י הם אמנם משנות העשרה המוקדמות של השחקנים, כשהתמודדו בתחרויות נוער, אבל ייתכן מאוד שיש להם לפחות משמעות פסיכולגית, כפי שהעידה העובדה שקרלסן הזכיר אותם בראיון לאחר הניצחון על אדמס, כשנשאל על המשחק הבא שלו.)

באופן אירוני, בהשוואה לשני המשחקים הקודמים של קרלסן זה הנוכחי דווקא החל באופן שתואם יותר את הסגנון הטיפוסי שלו ונראה כמאפשר לו שליטה גדולה הרבה יותר על מהלכו. בסדר מסעים לא שגרתי השחקנים הגיעו לעמדה המתקבלת בדרך כלל מהסתעפות פאנוב-בוטביניק בהגנת קארו קאן (כפי שניתן לראות בלוח החי), שבה, בעקבות הפריצה של הלבן במרכז עם 11.ה4 נוצר לו רגלי מבודד על ד4. כרגיל בעמדות כאלה, תמורת חולשת הרגלי ללבן חופש פעולה גדול יותר לכליו עם סיכויי התקפה באגף המלך. קרלסן הצליח גם לגרום להחלשה מסויימת בעמדת המלך השחור בעקבות 13.מה-ג2 עם האיום להכות את הרגלי ב-ח7 לאחר חילוף פרשים על ו6, מה שהוביל לתגובה 13…ח6. כמה מסעים לאחר מכן, 17.מה-ג1 יצר איום של הקרבת רץ על ח6, שהשחור התגונן בפניו – באופן זמני לפחות – על ידי הצבת הרץ ב-ו8 תוך חיזוק עמדת המלך.

אחד התמרונים המקובלים ביותר מצד השחור בעמדות עם רגלי לבן מבודד על ד4 הוא הצבת פרש במשלט חזק על ד5, משם לא ניתן להדוף אותו עם רגלי. היה ניתן לעשות זאת על ידי 19…פ-ה7, אבל נפומניצ'י בחר בדרך אקטיבית וגם מסוכנת יותר, בעזרת קידום הרגלי ב' שלו באגף המלכה עד ל-ב4 והתיצבות הפרש שלו על ערוגה זו בעקבות חילוף הרגלים, תוך יצירת חולשות פוטנציאליות במבנה הרגלים של שני הצדדים. כעת הפרש "איים" בחילופים עם הרץ הלבן החזק על ד3, ואם הרץ הזה היה נסוג הפרש היה ודאי מתייצב על ד5. אבל קרלסן החליט שאפשרויות ההתקפה שלו חזקות מספיק גם בלי הרץ והמשיך 22.פ-ה5, ולאחר 22…פ:ד3 (כעת 22.פ[ב]-ד5 יוביל לאובדן הרגלי המבודד על א6) 23.מה:ד3 א5 (מגן על הרגלי הזה) 24.מה-ו3 התקבלה העמדה הקריטית הראשונה במשחק:

הצבת המלכה על ו3 רומזת על מספר רעיונות התקפיים – כמו הקרבת רץ על ח6 (שוב), הקרבת פרש על ו7, או ר-ז3-ח4, כדי לרתק את הפרש ב-ו6 וליצור לחץ עליו. וכאן נפומניצ'י ביצע טעות טקטית רצינית כשהחליט להחליף את רץ הערוגות הכהות שלו בפרש הלבן על ג3 – אולי כדי למנוע מהאחרון להצטרף להתקפה דרך ה4 – עם 24…ר-ב4?. המסע הזה מחליש את הגנת המלך השחור ומאפשר ללבן לבצע באופן מיידי את אותה הקרבת רץ על ח6, כשרעיון מרכזי הוא שבעקבות 25.ר:ח6! ז:ח6 הלבן יכול להגביר מאוד את הלחץ באמצעות 26.פ-ה4! התוקף את הפרש על ו6, כיוון ש-26…פ:ה4 מוביל למט מיידי לאחר 27.מה:ו7+ מ-ח8 28.פ-ז6. השחור יכול אמנם להתגונן באופן טוב יותר עם 25…ר:ג3, אבל לאחר 26.ב:ג3 ז:ח6 27.מה-ז3+ או 26.ר:ז7 ללבן עדיין יוזמה התקפית חזקה מאוד שיותר ממפצה על החומר שהקריב. (הסתעפויות מפורטות יותר ניתן לראות בלוח החי.)

אבל קרלסן, שהקרבות כאלה אינן אופיניות לסגנונו, שיחק במקום זאת 25.צ-ה3!? – מסע לא רע כשלעצמו, המצרף עוד כלי להתקפה ומגביר באופן איטי יותר את הלחץ על עמדת השחור. נפומניצ'י מימש את הרעיון להחליף את הרץ שלו בפרש על ג3, ולאחר מכן מצא רעיון הגנתי מעניין – לתמרן את הרץ השני מ-ד7 דרך א4 אל ג2 כדי לפקוח עין על האלכסון ב1-ח7 ולחזק את ההגנה על אגף המלך. אבל לאחר 26…ר-א4 27.צ-א1?! (היה עדיף 27.צ-ג1! כדי למנוע מהשחור להשלים את תמרון הרץ) 27…ר-ג2 28.ח3, נפומניצ'י סייע להתקפת הלבן המתפתחת עם 28…ר-ו5?, מסע שאיפשר לקרלסן להרויח טמפו עם תקיפת הרץ באמצעות 29.ז4 ר-ח7:

וכאן, כמו במסע ה-25, קרלסן שוב נמנע מאפשרות להשיג יתרון גדול, על סף ניצחון, באמצעות המשך ההופך את המשחק לבעל אופי כפוי, והפעם גם כזה שהוא בעל אופי טבעי ביותר – פשוט להמשיך ולקדם את הרגלי ז': 30.ז5! פ-ד5 (30…ח:ז5 31.ר:ז5 מוביל לעמדה בה השחור אינו יכול להשתחרר מריתוק הפרש על ו6 – אין לו רגלי ח' כדי להדוף את הרץ הלבן על ז5 – ובאופן כללי הוא נתון בשיתוק והלבן יכול בנוחות להגביר את הלחץ) 31.פ:ו7! (לא ניתן להכות את הפרש, כיוון ש-31…מ:ו7 32.ר-ג7+ מוביל לאובדן המלכה על ד8) – וכעת למשל 31…מה-ה7 32.פ-ד6 (עם התקפה על שני הצריחים השחורים) 32…פ:ה3 33.פ:ג8 צ:ג8 34.מה:ה3 ח:ז5 35.ר:ז5 והלבן יוותר ביתרון שני רגלים, כיוון שהמלכה השחורה המותקפת אינה יכולה להגן גם על ה6 וגם על א5.

במקום זאת קרלסן המשיך 30.ג4 – שוב, מסע שעדיין אינו רע כשלעצמו ומנסה לנצל את גוש הרגלים במרכז; הכאת הרגלי על ד4 שנותר בלתי מוגן תאפשר לחץ חזק מאוד לאחר 30…מה:ד4 31.צ-ד1 ובעקבותיו 32.ר:ח6, תוך ניצול העובדה שהמלכה השחורה אינה תומכת יותר בפרש על ו6. נפומניצ'י המשיך במקום זאת 30…פ-ד7, וכאן קרלסן ביצע טעות ממשית שהובילה לביטול כל היתרון שהיה לו.

היה עליו להמשיך בקידום הרגלי ג' החופשי עם 31.ג5, תוך הגברת הלחץ על עמדת השחור (שאם יחליף פרשים על ה5, יוותר עם רץ נחות בבירור מעמיתו הלבן). במקום זאת שיחק 31.פ-ג6?, מסע התוקף את המלכה השחורה, כדי לזכות ברגלי על א5; ייתכן ובנה על כך שלאחר 31…מה-ו6 32.פ:א5, לא טוב לשחור להחזיר לעצמו את הרגלי עם 32…מה:ד4 בגלל 33.צ-ד1 ובעקבותיו 34.פ-ב7, עם איום כפול של זכייה בפרש באמצעות צ:ד7 וזכייה בטיב עם פ-ד6, כך שהשחור אינו יכול להימנע מהפסד חומר. אבל במקום זאת, נפומניצ'י שיפר תחילה את עמדת הפרש שלו עם 32…פ-ב6!:

וכעת השחור תוקף בו זמנית את הרגלים על ג4 ו-ד4 והלבן אינו יכול יותר להגן על שניהם באמצעים טקטיים, כך שאחד מהם חייב ליפול וצמד הרגלים החזק ייעלם. קרלסן שיחק 33.ג5, מסע המגן לכאורה על הרגלי ג' אבל למעשה מאפשר לשחור לזכות בו עם 33…צ:ג5! בשל ריתוק הרגלי ד4 על האלכסון הארוך. המסע של קרלסן לא היה כל כך רע כשלעצמו – כאמור, הלבן חייב לאבד את אחד משני הרגלים בכל מקרה – אבל זאת רק עם המשך נכון כמו 34.ר-ה5, הכופה חילוף מלכות ומוביל לסיום שווה למדי.

אלא שקרלסן, שגם היה כבר בדוחק זמן, פשוט פספס את הטקטיקה הפשוטה הזו וכנראה היה בהלם ולא הצליח להסתגל במהירות לכך שכעת עליו לשחק על תיקו במקום על ניצחון. הוא המשיך 34.ד:ג5? כך שלאחר 34…מה:א1+ 35.מ-ח2 מה:א5 כבר לא ניתן היה להימנע מהפסד רגלי, שבעקבותיו הלבן צריך להילחם על התיקו (עדיין עם סיכויים לא רעים להשיג אותו, כיוון שכל הרגלים הנותרים הם באותו אגף). אבל במקום פשוט להשלים עם כך ולשחק 36.ג:ב6 מה:ב6 קרלסן לקה בעיוורון טקטי גס נוסף – הוא נמנע מלהחזיר לעצמו את הכלי מייד ושיחק במקום זאת 36.מה-ג6??

המסע תוקף את הצריח השחור על ה8, אבל לשחור תשובה פשוטה יחסית המותירה אותו ביתרון כלי שלם – 36…מה-א4!; כך המלכה השחורה מגנה על הצריח, תוך שהיא תוקפת גם את המלכה הלבנה וגם את הרץ הלבן על ו4, וחילוף המלכות מאפשר לו להציל את הפרש. קרלסן המשיך לשחק עוד כמה מסעים מתוך דוחק זמן ו/או אינרציה, ונכנע לאחר שהשלים את המסע ה-40 והיה לו מספיק זמן כדי לוודא שהרגלי החופשי שלו  בטור ג' נבלם בקלות על ידי השחור ואינו מספק לו שום פיצוי ממשי על הכלי החסר.  

המשחק הזה חיסל איפוא את הסיכויים של קרלסן לזכות בטורניר והפך את נפומניצ'י, בעקבות שלושה נצחונות רצופים שלו, למוביל החדש. בסיבוב האחרון נפומניצ'י שיחק בלבן נגד ושייה לגרב והחליט ללכת על בטוח, כשהוא כופה תיקו במהירות כשהיתה לו הזדמנות. בכך הבטיח לעצמו לפחות מקום ראשון משותף – אבל גם העניק לקרואנה, שנכנס לסיבוב הזה בפיגור של חצי נקודה, את ההזדמנות להשוות במידה וינצח.

קרואנה, ששיחק בלבן נגד אדמס, נקלע – בעקבות הקרבת רגלי שקלקלה את מבנה הרגלים שלו – לעמדה שנראתה שווה וסטאטית מאוד, כזו שקשה מאוד לעשות בה משהו ממשי, וכפי שאמר בראיון לאחר המשחק כבר החל להשלים עם האפשרות של תיקו ומקום שני בטורניר. אבל אז, בשלב מסויים, אדמס החליט לפתע לנסות ולשחק באופן אקטיבי יותר בלי שהיה חייב לעשות זאת, ויצר אפשרויות חדשות בעמדה. מהר מאוד הוא גם עשה טעות שקרואנה עט עליה:

מסעו האחרון של השחור היה 34…ר-ד5? וקרואנה ניצל זאת כדי להשיג יתרון עם 35.פ-ד4! פ:ד4 36.ה:ד4 צ-ז3

השחור מאיים על הרץ ב-ז2 וייתכן שקיווה כאן ל-37.ה3, עם האפשרות – למשל – להחליף רצים על ז2 ולהכות את הרגלי על ח3. אבל קרואנה מצא במקום זאת רעיון יפה של הקרבת טיב זמנית – 37.צ-ו3! ר:ו3 38.ה:ו3 והצריח השחור על ז3 נלכד והיה צריך להקריב את עצמו תמורת הרץ ב-ז2, כך שהלבן קיבל בחזרה את הטיב תוך שיתרון הרגלי שלו הפך למשמעותי בהרבה מקודם, כיוון שכל החילופים אפשרו לו לתקן את מבנה הרגלים הנורא שסבל ממנו קודם לכן (עם רגלים משולשים על הטור ה'). הניצחון עדיין לא היה טריביאלי, אבל קרואנה הפגין טכניקה טובה במימוש היתרון וזכה, כך שהצליח להדביק את נפומניצ'י.

השניים שיחקו איפוא שובר שוויון של משחקים מהירים, שהיה ניתן לראות את נפומניצ'י כפייבוריט בו בגלל חולשתו היחסית של קרואנה בקצבים כאלה וכן בגלל שהיה לו הרבה פחות זמן לנוח לפניו לאחר המשחק הארוך שלו. עם זאת, ייתכן שהגורם האחרון פעל איך שהוא דווקא לטובתו של קרואנה, כיוון שנפומניצ'י עקב אחרי המשחק שלו עם אדמס והיה לו הרבה זמן לפתח תקוות שהמשחק הזה יסתיים בתיקו, כך שהניצחון של קרואנה והצורך לשחק שובר שוויון בא לו כהפתעה לא נעימה. כמו כן, קרואנה אמר בראיון הסופי שהיה יותר מדי עייף מכדי להרגיש לחץ ברגעים המכריעים… מכל מקום, לאחר ששני משחקים בני 10 דקות הסתיימו בתיקו, קרואנה זכה בצמד המשחקים הבא (בני 5 דקות) והוכרז כזוכה בטורניר.

**********

אם כן, הטבלה הסופית של הטורניר נראית כך: 1.קרואנה – 6 נקודות (3+), 2. נפומניצ'י – 6 (3+); 5-3.קרלסן, ושייה לגרב, סו – 5 (1+), 6.נקמורה – 4.5 (50%); 7.ארוניאן – 4 (1-); 8.קריאקין – 3.5 (2-); 10-9.אנאנד, אדמס – 3 (3-).

עבור קרואנה זהו סיום טוב לשנה שברובה לא היתה מזהירה מבחינתו. מהקצה השני, זו היתה תחרות גרועה עבור שני השחקנים המבוגרים (אנאנד ואדמס) הנמצאים במחצית השנייה של שנות ה-40 שלהם, וכן עבור קריאקין – שעדיין לא הרשים אפילו בטורניר קלאסי אחד מאז הדו קרב שלו נגד קרלסן לפני שנה.

קרלסן, למרות שלא זכה בטורניר, יכול להתנחם בזכייה בסדרת הגרנד טור השלמה – בעקבות ניצחון בסיבוב האחרון על ארוניאן הוא השתווה לושייה לגרב בטבלה ובמספר נקודות הסדרה שצבר, כך שיתרון 3 נקודות הסדרה אליו נכנס לטורניר הספיק לו בנוחות (גם תיקו בסיבוב האחרון היה מספיק לו בקושי).

לא ברור לגמרי עד כמה עצם התואר של הזוכה בסדרה הזו נתפש כמשמעותי בעולם השחמט, אבל אין ספק שלפחות מבחינה כספית הוא כרוך ברווח נאה (100 אלף דולר, כשהמסיים במקום השני מקבל פרס של 50 אלף). כפי שניתן לראות למעלה בעמודת הפרסים הכספיים, ושייה לגרב וקרלסן – כמי שסיימו במקומות טובים עד טובים מאוד בכל ארבעת הטורנירים שהשתתפו בהם וקיבלו את הבונוסים על מקום ראשון ושני בסדרה – הרויחו בסך הכל הרבה יותר מהשאר (הראשון קצת למעלה מ-200 אלף דולר, השני קרוב לרבע מליון).

עם זאת, כדאי לזכור שהזכייה של קרלסן התאפשרה קודם כל בזכות הדומיננטיות שלו בקצבים המהירים – בשני הטורנירים הקלאסיים התוצאה המצטברת שלו היתה רק השנייה בטיבה לאחר זו של ושייה לגרב. ובאופן כללי יותר, טורניר לונדון חזר ואישר את הרושם הכללי, ההולך ומתחזק בשנה האחרונה (מאז הדו קרב עם קריאקין) לגבי השחמט הקלאסי של קרלסן  – הוא חד פחות, יציב פחות, ונראה פחות ופחות ככזה של מס' 1 דומיננטי, יותר ויותר ככזה של שחקן טופ-10 מהשורה.

גרנד פרי פלמה דה מיורקה