כאן לונדון, כאן קפוץ

"תחרות המועמדים" שמתחילה בסופ"ש היא ההזדמנות של מגנוס קרלסן להוכיח שהוא הגארי קספרוב הבא

מחר יתחיל בלונדון טורניר המועמדים, בן 8 משתתפים, שיקבע מי יהיה זה שיתמודד עם אלוף העולם וישי אנאנד בדו-קרב הבא על אליפות העולם בשחמט (הדו-קרב מתוכנן לנובמבר השנה, אבל מהיכרות עם סגנון הניהול של FIDE  הניחוש שלי הוא שעוד יידחה ל-2014.) ניתן לומר שזהו הטורניר החשוב ביותר הנערך בעולם השחמט מאז 2007, כשאליפות העולם עצמה התקיימה בצורת טורניר בו זכה אנאנד.

תחרות המועמדים הקודמת ב-2011, בה זכה בוריס גלפנד, התקיימה במתכונת שונה – כזו של דו-קרבות קצרים (בני ארבעה או שישה משחקים) בשלושה סיבובי נוק-אאוט.

מתכונת של טורניר נוטה להיות פחות דרמטית מזו של דו-קרב, אבל – במיוחד בהשוואה לדו-קרבות קצרים – נחשבת בדרך-כלל להוגנת ומאוזנת יותר, בערך כמו ליגה בהשוואה למפעל גביע. טורניר בשיטת round-robin הוא אכן בדיוק כמו ליגה, רק בקצב מהיר יותר, כיוון שיש פחות משתתפים ומשחקים כל יום: כולם מתמודדים נגד כולם, וכאן בסיבוב כפול – כלומר גם בשחור וגם בלבן (סך-הכל 14 "מחזורים").

***

והרי המתחרים:

שלושת הראשונים בדירוג העולמי, שאכן העפילו לטורניר על סמך מד-הכושר שלהם – מגנוס קרלסן (נורבגיה), לבון ארוניאן (ארמניה) ו-ולדימיר קרמניק (רוסיה), שאולי זכור לחלק מקוראי הבלוג מהופעתו כפרשן בדו-קרב של אנאנד וגלפנד.

עוד שלושה שחקנים העפילו מגביע העולם, שנערך ב-2011 (אותו פורמט בו זכה גלפנד ב-2009 ובזכותו העפיל אז לתחרות המועמדים; הפעם ניתנו שלושה כרטיסים במקום אחד) –  פיטר סוידלר (רוסיה), שאולי זכור גם הוא כפרשן מהדו-קרב במוסקבה, אלכסנדר גרישצ'וק (רוסיה), מי שהפסיד לגלפנד בגמר המועמדים של 2011, ו-ואסילי איוונצ'וק (אוקראינה).

שני המתחרים הנוספים הם בוריס גלפנד שלנו, כמפסיד בדו-קרב על אליפות העולם, וטימור רדג'אבוב (אזרבייג'אן), המדורג מס' 4 בעולם שהוא בחירת וויילד קארד של המארגנים.

שבעה מתוך שמונת המתמודדים נולדו במדינות סובייטיות לשעבר, והם תוצרים ישירים או עקיפים של מערכת השחמט הסובייטית. יוצא הדופן הוא קרלסן הנורבגי, שכמו קפבלנקה הקובני או אנאנד ההודי הוא מאותם גאונים שצמחו במדינה נטולה כמעט לחלוטין מסורת רצינית של שחמט (אם כי, גיאוגרפית, הוא קרוב הרבה יותר למרכזי השחמט של אירופה).

***

התחרות קשה להחריד –  כל השחקנים הם מהטופ-20 העולמי. ברור שכולם מתכוננים לטורניר באינטנסיביות רבה ומגיעים אליו עם מוטיבציה גבוהה במיוחד, ומלבד קרלסן לכולם גם יש כבר ניסיון לא מועט במעמדים כאלה.

ואף על פי כן, ישנו שחקן אחד שנחשב לפיבוריט ברור וחלק הארי של תשומת הלב מצד חובבי השחמט בעולם מתרכז בו: מגנוס קרלסן.

הוא בן 22 וכבר ביסס את מעמדו כמדורג מס' 1 בעולם מאז אמצע 2011, כשלאחרונה – בעקבות סדרת הישגים מרשימה במיוחד בטורנירים ששיחק – הגדיל את הפער במד-הכושר מהמדורג מס' 2 ליותר מ-60 נקודות, תוך שהוא שובר את השיא האגדי של גארי קספרוב (2851) שנקבע ב-1999, ומציב את השיא החדש על 2872.

כמה נתונים כדי להמחיש את גובה המספר: 2500 הוא המינימום שנדרש כדי לקבל דרגת רב-אמן. שחקנים שמד-הכושר שלהם עולה דרך קבע על 2700 – ויש עשרות בודדות כאלו – נחשבים כשייכים לצמרת הגבוהה ובאופן בלתי-רשמי מקובל לכנותם  super-grandmasters (מד הכושר של גלפנד, למשל, נע בשנים האחרונות בערך בין 2730 ל-2760). ישנם שישה שחקנים בכל ההיסטוריה שעברו את רף ה-2800. קרלסן, כאמור, מתקרב כבר ל-2900.

***

מנגד, אלוף העולם אנאנד ממשיך לא להרשים ולהשיג תוצאות פושרות יחסית, אם כי בזמן האחרון הוא מראה התאוששות מסויימת מהשפל שפקד אותו מאז סוף 2011, ולפני כחודש זכה בטורניר הקלאסי הראשון שלו מזה חמש שנים. אם כי כזה שהשתתף בו רק שחקן טופ-10 אחד נוסף.

כפי שזכור לקוראי "דה באזר" שעקבו אחרי הדו-קרב בין אנאנד לגלפנד, לאלוף העולם המכהן בשחמט יש פריבילגיה אדירה –  מקום מובטח בדו-קרב הבא על התואר – בעוד כל השחקנים האחרים צריכים להילחם זה בזה על הזכות לשחק נגדו (תארו לעצמכם שלקבוצה שזוכה בליגת האלופות יהיה מובטח מראש מקום בגמר בשנה הבאה).

היתה תקופה של כעשרים וחמש שנה, בין אמצע שנות ה-70 לסוף שנות ה-90, בה עולם השחמט התרגל לאלופי עולם דומיננטיים – תחילה אנטולי קרפוב ואחר-כך קספרוב – שהיו בבירור הטובים בעולם (או שני הטובים ביותר, עם כניסתו של קספרוב לזירה) וניצחו ברוב הטורנירים שבהם השתתפו, כך שהפריבילגיות שלהם כאלופי עולם נתפשו כטבעיות למדי ולא עוררו חוסר-נוחות מיוחד. אבל כשאלוף העולם כמעט ולא מוכיח באופן עקבי את עליונותו על שחקני צמרת אחרים, מחוץ לדו-קרב יחיד שהוא משחק פעם בשנתיים-שלוש, וגם מידרדר למקום שישי או שביעי בדירוג, חוסר הנוחות מתחיל להתעורר אצל לא מעט חובבי שחמט.

התחושה כעת חזקה במיוחד בשל הדומיננטיות שמפגין בשנים האחרונות קרלסן, שעם זאת ויתר על השתתפות בתחרות המועמדים הקודמת במחאה על הצורה בה נוהלו העניינים על-ידי FIDE, מה שמגביר עוד יותר את הציפייה לתחרות הנוכחית.

התמונה שמופיעה בראש הפוסט נראית לי כמשקפת, פחות או יותר, את מצב-הרוח הנוכחי בעולם השחמט: קרלסן ניצב בחזית ומחייך, אנאנד משקיף מהצד מהורהר. הצילום לקוח, אגב, מטקס הסיום של הטורניר האחרון בו זכה קרלסן, לפני כחודשיים, זה שמתקיים כבר 75 שנה בעיירה ההולנדית ויק אן זה (Wijk aan Zee) ונחשב לאחד היוקרתיים ביותר, מעין מקבילה לגראנד-סלאם בטניס.

התוצאה בה זכה קרלסן הייתה 10 נקודות מתוך 13 משחקים, או מה שמכונה בעגה השחמטאית "7+", כלומר שמספר הנצחונות עולה ב-7 על מספר ההפסדים (במקרה זה שבעה נצחונות, אפס הפסדים, ושש תוצאות תיקו), תוך שהוא מקדים את המקום השני בנקודה וחצי ואת אנאנד בשתי נקודות שלמות. בכך הישווה  את התוצאה הטובה ביותר בהיסטוריה של הטורניר, שנקבעה על-ידי … קספרוב, ב-1999.

מאז 2007, כשקרלסן היה בן 16 והחל להיות מוזמן באופן סדיר לטורנירים מהרמה הגבוהה ביותר (שמכונים super-tournaments), הוא כבר זכה ב-17 טורנירים כאלה; לשם הפרופורציות – אנאנד, שחמטאי ענק לכל הדעות במונחים של סך הישגי קריירה, נוכח כבר כעשרים וחמש שנים בצמרת וזכה ב-21 טורנירים ברמה מקבילה.

עוד נתון – מאז סוף 2009, כשניצח באופן ספקטקולארי בטורניר שהתקיים בסין קרלסן זכה ב-14 מהטורנירים הנ"ל, וזאת מתוך 20 טורנירים בהם השתתף בסך הכל, כלומר 70%.

זה כבר מתחיל להצטייר כדומיננטיות בקנה מידה קספרוביאני (נתון הקריירה הבוגרת של קספרוב, אם מתחילים את הספירה מאליפות ברה"מ שזכה בה ב-1981 בגיל 18, הוא 41 מתוך 51 טורנירים – כלומר כ-80%.) ואם כבר הזכרנו שוב את קספרוב, אפשר גם לציין שהיה בגילו הנוכחי של קרלסן כשזכה באליפות העולם, ב-1985.

***

במהלך הדו-קרב בין אנאנד לגלפנד התבלטו (ואולי לשלילה) המשקל העצום שמקבלת ההכנה בתחום הפתיחות וריבוי תוצאות התיקו, כשני מאפיינים של השחמט המקצועני ברמות הגבוהות. אם להשתמש בניסוח של דורפן שהופיע לקראת סוף הדו-קרב: "כשמשתתפים מביאים 15 מהלכים מהבית, משחקים עוד 8-7 ואז יש עדיפות או הסכמה לתיקו".

הערתי אז כמה פעמים בתגובות שגם מתכונת הדו-קרב המסוים וגם הגישה הספציפית של שני השחקנים הקצינו את התופעות הללו מעבר למה שמקובל בשחמט התחרותי העכשווי, וקרלסן מייצג בדיוק את האנטי-תיזה לשתיהן: במשחקים שלו בדרך-כלל לא תמצאו לא 20-15 מהלכים מהבית ולא הסכמה מהירה לתיקו.

לגבי המהלכים מהבית (ו/או המחשב) – קרלסן נוטה, במיוחד כשהוא משחק בלבן, לסטות תוך מספר לא רב של מסעים מההסתעפויות הראשיות של הפתיחות הפופולריות, או לבחור מלכתחילה בפתיחות לא-פופולריות, וכך לצאת במהירות ממה שמכונה ה"תיאורייה".

היה – ובעצם עדיין – מקובל לומר ששלב הפתיחה הוא הצד החלש יחסית של קרלסן, שהוא בוחר פתיחות לא יומרניות שלא מביאות לו יתרון ממשי, כדי שלא יצטרך להשקיע יותר מדי זמן בלימוד תיאורייה, ושהוא סומך על כך שכבר ישיג את היתרון במשחק האמצע או בסיום, בזכות ההבנה העמדתית העצומה שיש לו.

אבל עולה בי החשד שאם קרלסן משיג תוצאות כל-כך מרשימות באופן כל-כך עקבי, האמת כנראה אחרת. אולי הוא משיג את התוצאות האלה לא למרות הגישה הבסיסית והלא שגרתית שלו לפתיחות (לפחות ביחס לשאר שחקני הצמרת) – אלא, לפחות במידה מסויימת, בזכותה.

בכך שקרלסן נוטה לסטות מהסתעפויות מקובלות וצפויות, ובנוסף לכך משחק מגוון גדול מאוד של פתיחות בסיסיות (כמעט ואין לו רפרטואר פתיחות קבוע), הוא קודם כל מגן על עצמו במידה רבה מהכנה תיאורטית של יריביו, כיוון שקשה ביותר לחזות כיצד  ישחק (דוגמה למה הכנה כזו יכולה לעשות ברמות הללו ניתנה לאחרונה באותו טורניר ב-ויק אן זה, כשאנאנד ריסק את ארוניאן ב-23 מסעים ועוד בשחור, ואחרי המשחק התברר שהיה מדובר באחת ה"שאריות" מההכנה לדו-קרב עם גלפנד, שאנאנד לא קיבל את ההזדמנות להשתמש בה אז).

***

נקודה נוספת שהיא בעיני מעניינת יותר. קרלסן לא נוטה לבחור בהסתעפויות חדות או מסוכנות במיוחד, אלא פשוט בכאלה שנחשבות לבלתי-יומרניות, ולכן שחקנים שרוצים להשיג יתרון בפתיחה נוטים להימנע מהן.

באחד ממשחקיו ב-ויק אן זה, נגד פנטאלה האריקרישנה – השחקן מס' 2 בהודו כיום (אחרי אנאנד, כמובן) – קרלסן השתמש במה שמכונה פתיחת פונציאני: 1.ה4 ה5 2.פ-ו3 פ-ג6 3.ג3. "ידוע" כבר זמן רב שהפתיחה הזו מאפשרת לשחור להשיג שוויון – כל ספר פתיחות למתחילים יסביר שהרעיון העומד בבסיס המסע השלישי של הלבן הוא פשטני מדי ואינו יכול להצליח אם השחור מגיב בצורה מדוייקת – ולמרות זאת, לאחר 21 מסעים באותו משחק קרלסן כבר השיג עמדה זכוייה מבחינה אסטרטגית.

אז אולי זה אומר שהבחור הנורבגי מסוגל להסתכל בעמדות ששחקנים אחרים חושבים שהן שוות ולזהות בהן פוטנציאל. באופן כללי, אגב, ניתן לומר שמושג ה"עמדה השווה" בשחמט מסתיר מאחוריו ספקטרום עצום של סוגי עמדות, מכאלה שהן "מתות" לגמרי ולא ניתן לעשות בהן דבר ממשי ועד לכאלה שהשוויון בהן נובע מאיזון דק ודינאמי מאוד, ויכול להישבר בקלות.

המחשב אולי ייתן לעמדות משני הסוגים הנ"ל בדיוק  אותה הערכה אוביקטיבית (אי שם באיזור ה-0.00) אבל מבחינת הפוטנציאל הטמון בעמדות אלה עבור משחק מעשי הן שונות לחלוטין. אני מתרשם יותר ויותר שקרלסן נמצא כיום בליגה בפני עצמו מבחינת היכולת שלו לאתר עמדות שקרובות יותר לקצה השני של הספקטרום הנ"ל, ולנצל את האפשרויות הטמונות בהן.

***

לגבי עניין התיקו – הבעייה בעיני היא לא עצם התוצאה, לגיטימית לחלוטין במשחק שחמט, אלא המקרים שבהם התיקו נובע מחוסר רוח לחימה או חוסר חשק לשחק מצד השחקנים.

ישנם היום יותר ויותר טורנירים שמנסים להילחם בנטיות כאלה, על-ידי איסור על הצעות תיקו לפני ביצוע מספר מינימלי של מסעים (לרוב 30 או 40 – בטורניר המועמדים הקרוב זה יהיה 30), או באופן קיצוני עוד יותר על-ידי איסור להסכים על תיקו בעמדה שאינה מאושרת כתיקו "מת" על-ידי שופט.

בדו-קרב בין אנאנד לגלפנד לא היו כללים כאלה בתוקף, וחלק מהסכמי התיקו המוקדמים יחסית עוררו תהיות רבות; זכורה התדהמה של קרמניק, ששימש כפרשן במשחק ה-12 (האחרון לפני שובר-השוויון), כשאנאנד הסכים לתיקו בעמדה שאולי היתה שווה באופן אוביקטיבי, אבל מבחינה מעשית הכילה עוד סכנות עבור גלפנד, שגם היה בדוחק זמן.

קרלסן, לעומת זאת, הוא בדיוק השחקן שכל עוד יראה אפשרות מעשית, ולו גם המיקרוסקופית ביותר, להטות את המשחק לטובתו, ימשיך לשחק. הוא כבר סחט הרבה נצחונות מעמדות שנראו כתיקו כמעט וודאי, ואין לי ספק שבכמחצית מאותם משחקים בין אנאנד לגלפנד שהסתיימו בתיקו הוא היה ממשיך לשחק מהעמדה הסופית ומכריח את יריבו "להוכיח" באופן מעשי לאורך 20, 30, או 40 מסעים נוספים, שהעמדה באמת שווה.

לא מדובר כאן רק בניסיון להתיש את היריב עד שיעשה טעויות, אם כי המימד הזה קיים (ויש לזכור שקרלסן הוא, כאמור, בן 22 ובכושר גופני מצויין, בעוד שאנאנד וגלפנד כבר באמצע שנות ה-40 שלהם) – אלא גם ביכולת יוצאת דופן לאתר אפשרויות להציב בעיות בפני היריב, אפילו בעמדות שנראות למרבית השחקנים כפשוטות ולא בעייתיות.

***

ולצד כל מה שנאמר עד כה, יש לזכור שטורניר המועמדים הקרוב מציב בפני קרלסן אתגר שעוד לא עמד בפניו, כיוון שאף אחד מאותם טורנירים רבים שבהם כבר זכה לא היה חשוב במידה כזאת, ולכן גם הלחץ והציפיות הם בסדר-גודל שונה. לחוסר הניסיון היחסי במעמדים כאלה יכולה להיות משמעות.

הדו-קרב עם גלפנד הותיר את הרושם שספק רב אם אנאנד יוכל להחזיק מעמד בדו-קרב נוסף (שיהיה הרביעי שלו כאלוף העולם המכהן), כך שהתחושה הכללית היא שלמנצח הטורניר הנוכחי ישנם סיכויים מצוינים להפוך לאלוף עולם.

לקרלסן, לפחות מבחינה תדמיתית, יש הכי הרבה מה להפסיד אם ייכשל. עבור ארוניאן זו תהיה ללא ספק אכזבה גדולה אם לא יצליח לנצח, אבל הדבר לא ישנה באופן עקרוני את האופן בו הוא נתפש בעולם השחמט. קרמניק כבר היה אלוף עולם. מחמשת המתחרים האחרים אין באמת ציפיות רציניות שיזכו בטורניר. "כאן רודוס, כאן קפוץ", אמרו באותו משל של איזופוס לאתלט שהתפאר בכך שברודוס נתן קפיצה שאין כמותה; או במלים אחרות – נראה אותך עכשיו.

לקראת רמת השרון (התולעת)
דה באזר ב-"sportonearth" (על מוסלמים בירושלים)

50 Comments

שימי שו 14 במרץ 2013

תודה על הכתבה המחכימה.
ברשותך אני מניח כאן כתבה של התוכנית האמריקאית "60 דקות" על קרלסן. הם קוראים לו "המוצרט של השח".
כך למשל הם עוקבים אחריו מנהל משחק סימולטני מול מספר מתחרים. עד כאן הכל כרגיל. לכאורה כמובן, הוא משחק כשהגב מופנה אליהם לכל אורך המשחק.

http://www.youtube.com/watch?v=Qc_v9mTfhC8

אייל 14 במרץ 2013

כדאי רק לציין שמשחק "עיוור" כזה הוא לא משהו כל-כך יוצא דופן כמו שכנראה הכתב חושב (וקרלסן לא טורח לתקן אותו) – כל שחקן בטופ העולמי מסוגל לעשות את זה על כמה לוחות באופן סימולטני, בוודאי נגד חובבים. היו תקופות ששחקנים התאמצו לשבור שיאים בסוג כזה של משחק, והגיעו למשחק עיוור סימולטני נגד עשרות רבות של אנשים.

ארנון 14 במרץ 2013

שאפו, אייל. יופי של ניתוח.
שני הגרוש שלי (שיתכן שיבואו עוד כמה בעקבותיהם) –
מתחילות להישמע ברחבי הרשת התלחששויות, בחשים ורחשים, על כך שהמאפיה הסובייטית הולכת להתיש את קרלסן עם משחקים ארוכים. לדעתי מדובר בשטויות.

לגבי פתיחת פןנציאני הנדירה בה בחר קרלסן נגד האריקרישנה – באותו טורניר, חמישה סיבובים מאוחר יותר, העזה יו היפאן הסינית לבדוק אם קרלסן מכיר את הפתיחה הזאת גם מצידה השחור. גם כאן קרלסן יצא מנצח.

בקיצור. מלך. הולך לאכול אותם בלי מלח.

אייל 14 במרץ 2013

כן, תסריט ה"מאפיה הסוביטית" נשמע כמו הדהוד של ההאשמות שבובי פישר יצא בהן נגד שחקנים סוביטים אחרי טורניר המועמדים של 1962 (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=80067), שסייעו אגב לכך שפורמט המועמדים ישונה מטורניר לדו-קרבות. לדעתי כבר ההאשמות של פישר אז היו די פרנואידיות ומופרכות, אבל היום זה באמת נראה מופרך לחלוטין – קודם כל, ברית-המועצות כבר לא קיימת (למשל, המחשבה ששחקן אזרי כמו רדג'אבוב ושחקן ארמני כמו ארוניאן ישתפו פעולה, לאור מצב היחסים בין שתי המדינות, סבירה בערך כמו שיתוף פעולה בין שחקן ישראלי ושחקן איראני…); ואפילו אם נצטמצם לשלושת השחקנים הרוסיים, ברור שלכל אחד מהם יש את השאיפות שלו – גרישצ'וק הרי היה זה שהדיח את קרמניק בתחרות המועמדים הקודמת.

אגב, ובאופן לגמרי היפותיטי, הדרך היחידה בה שיתוף פעולה כזה בין השלושה יכול להיות יעיל הוא אם שניים מתוכם פשוט יפסידו בכוונה לשלישי. אם יפעלו על פי איך שפטרוסיאן, גלר וקרס פעלו ב-62 על פי תיאוריית הקונספירציה של פישר – כלומר, משחקי תיקו קצרים ביניהם כדי שיוכלו "להתמקד" באויב המשותף – הם יוותרו כך מראש על יותר מדי נקודות במשחקים האלה וסביר להניח שבחשבון כולל זה רק יעזור לקרלסן.

דורפן 14 במרץ 2013

אייל – האם הפורמט הזה בעצם מחסל את גלפנד לעומת שיטת הדו קרבות הקצרים?

אייל 14 במרץ 2013

מחסל זו אולי מילה חזקה מדי, אבל אני חושב שהוא בהחלט מקטין את הסיכויים שלו. אגב, נראה שזה נכון באופן אפילו יותר דרמטי לגבי גרישצ'וק, שבטורניר המועמדים הקודם היה זה שהסיר "עבור" גלפנד מהדרך גם את ארוניאן (ברבע הגמר) וגם את קרמניק (בחצי) – הוא פשוט שיחק על תיקו במשחקים הקלאסיים ואפילו לא התאמץ לנצח, ורק חיכה להגיע לשובר-השוויון של המשחקים המהירים, שבהם הוא מצטיין במיוחד. כאן טקטיקה כזו לא רלבנטית לפורמט.

נתון שיש בו עניין בהקשר זה הוא שמבין שמונת המתמודדים, רק קרלסן, ארוניאן וקרמניק זוכים באופן סדיר בטורנירים שהם פחות או יותר בסדר הגודל הזה לאורך הקריירה שלהם. גרישצ'וק זכה בטורניר מסדר-גודל דומה רק פעם אחת (לינארס 2009), וכך גם רדג'אבוב (ויק אן זה 2007). אצל איוונצ'וק זה קרה בפעם האחרונה ב-2008 (הטורניר לזכר טל במוסקבה), ואצל גלפנד וסוידלר צריך להרחיק בשביל זה אחורה עד שנות ה-90.

אייל 14 במרץ 2013

"בסדר הגודל הזה" – הכוונה מבחינת חוזק המשתתפים.

גיל 14 במרץ 2013

מעולה. מקווה שתהיה סקירה רציפה של הטורניר.

אייל 14 במרץ 2013

אני אשתדל לתת פעם ב-3 ימים (כלומר, כל פעם שיהיה יום מנוחה לשחקנים) סקירה של מהלך הטורניר עם highlights ממשחקים מעניינים.

DeVito 14 במרץ 2013

תמיד אפשר גם אצל Kingscrusher
http://www.youtube.com/user/kingscrusher?feature=watch

עמיחי 15 במרץ 2013

ר"א דניאל קינג כנראה יתן סקירה יומית.
בדר"כ בתוספת המשחק המעניין של אותו היום.
מקצועי יותר מטרייפון, אך פחות משעשע.

http://www.youtube.com/user/PowerPlayChess

הארכיון 14 במרץ 2013

פורמט הוגן בסגנון שנות ה80.
יתרון ברור למי שזוכה בנצחונות ולא מתבנקר.
וכמובן שיטת המשחקים הקצרים שמוציאה את העוקץ מהמשחק שנקרא שחמט.
אני כמובן בעד בוריס שלנו, אך אם כדי לראות שח מזן אחר בגמר האליפות צריך שקרלנסן ינצח- נוותר לו

גיל 14 במרץ 2013

אגב, האם רק לי או שהבאז סביב קרלסן נשמע בדיוק כמו זה שהיה על פישר בזמנו מבחינת היכולות הפלאיות שלו? רק שאצלו אין את כל התסביכים והקונספירציות שהיו לפישר.

אייל 14 במרץ 2013

כן, בהחלט אפשר להשוות ביניהם. בינתיים קצב ההתפתחות של קרלסן למעשה מהיר יותר מזה של פישר ודומה, כאמור, לזה של קספרוב, אבל ניתן לומר שדרגת הדומיננטיות שהוא מפגין כרגע כמי ש*איננו* אלוף עולם היא הראשונה מסוגה מאז זו של פישר בתחילת שנות ה-70. השאלה, כמובן, אם יצליח כמו פישר גם לזכות באליפות העולם בהזדמנות הרצינית הראשונה שיש לו מאז שקנה לעצמו את המעמד הזה.

אריאל גרייזס 14 במרץ 2013

יופי, יופי של סקירה. רק לי בתמונה הוא נראה שחצן לאללה?

איציק 14 במרץ 2013

אייל תודה, כתבה נפלאה
יש לי שתי שאלות:
1. האם הבולטות של קרלסן הינה אוביקטיבית או באה על רקע של דור חלש יותר? אין שחקנים כמו קארפוב וקספארוב בו זמנית, או קארפוב וקורצ'נוי.
2. האם הפתיחות הלא מבטיחות שלו גורמות לניצחונות ביגלל גורם ההפתעה או בגלל משחק מדויק שלו? האם המשחקים נבדקו במחשב ונימצאו בהם כמות טעויות חריג ביחס למשחקים עם פתיחות מקובלות יותר? כלומר הניצחון בה בחלקו בגלל גורם ההפתאה או ללא קשר לגורם זה?

יריב 14 במרץ 2013

יש שני דברים שעלו בדעתי במהלך הקריאה:
1) לגבי השוואת הדירוג לאורך ההיסטוריה (קרלסן שבר את שיאו של קספארוב, 3 שחקנים עברו 2800 וכיו"ב), מקובל (למיטב הבנתי) שיש אינפלציה בנקודות. כלומר, בגלל המאפיינים של השחקנים שנכנסים ויוצאים מהדירוג, כמו גם בגלל שינויים במספר השחקנים בעולם, יש עליה במספר הנקודות של שחקני הצמרת. לא שיש דרך מוסכמת לכמת את העליה הזו, אבל ככל הנראה היא קיימת, וצריך לקחת בערבון מוגבל את מד הכושר להשוואה בין זמנים שונים או לקביעת מאפיינים היסטוריים. כמובן שבנקודת זמן נתונה הוא נותן הערכה מצוינת לגבי הרמה היחסית של השחקנים, אבל כנראה שאינו אמין בין זמנים שונים.
2) המחשב מסוגל לתת הרבה יותר מהערכה חד ממדית של מצב (לאיזה צד יתרון), בפרט הוא יכול לתת הערכה של מידת הרגישות שלו. למיטב הבנתי, זה חשוב מאוד לתוכנות שח מתקדמות, בין השאר מכיוון שזה מאפשר לתוכנה להתמקד במצבים הרגישים (לבחון את העץ לעומק רב יותר). כלומר, מחשבים יכולים בהחלט להבדיל בין "תיקו מת" לבין "איזון עדין". יכול להיות מעניין להשוות את המהלכים של קרלסן (אותן "פתיחות לא יומרניות") על סקלה כפולה כזו.

אייל 14 במרץ 2013

לגבי הערכות מחשבים – בסופו של דבר הם מתמצתים את ההערכה שלהם למספר. המספר הזה יכול להיות נכון אובייקטיבית אבל מטעה מבחינה מעשית, כיוון שהמחשב מניח משחק מיטבי משני הצדדים ומבסס על כך את ההערכה שלו; אבל יכול להיות שמבחינה מעשית יהיה קשה מאוד לשחקן אנושי למצוא חלק מהמסעים שעליהם מתבססת אותה הערכה, וזה סוג של שיקול שמחשבים (לפחות כרגע) לא לוקחים בחשבון. אמנם, אם מגיעים לנקודה הקריטית בעץ הניתוח, אפשר לעתים קרובות לקבל רמז למצב כזה מכך שישנו הפרש דרמטי בהערכה בין ההסתעפות הראשית (ה"נכונה", זו שמהווה את ההמלצה הראשונה של המחשב) לבין אלה הבאות אחריה.

הנה דוגמה כדי להמחיש את סוג השיקולים שיכולים למלא כאן תפקיד, ממשחק ששיחק קרלסן באותו טורניר אחרון שלו בהולנד – הניצחון שלו נגד סרגי קריאקין: http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1705181. אחרי המסע ה-52, ברור שללבן יתרון עמדתי בסיום שנוצר – הרץ שלו אקטיבי יותר מזה של השחור, ורגלי אגף המלך שלו דינאמיים בעוד שרגלי אגף המלכה של השחור סטאטיים לגמרי. המחשב מראה יתרון של כ-0.70 או 0.80 לטובת הלבן (כלומר, כזה ששקול ל80-70 מאיות רגלי), אבל לאחר כ-15 מסעים נוספים של תמרונים קרלסן לא הצליח להשיג משהו ממשי. ואז, במסעים 67 ו-68 בחר בהתקדמות של רגלים באגף המלך (ז4 ו-ח5) שמאפשרת לו לפרוץ את עמדת השחור. על פי המחשב המסע 67.ז4 הוא שגיאה, כיוון שהוא מאפשר לשחור לכפות תיקו (ולכן ההערכה יורדת ל-0.00).

אבל יש רק דרך *אחת* לכפות את התיקו ומנקודת ראות אנושית היא כרוכה בדרגה גבוהה מאוד של סיכון (צריך להקריב את הרץ על ו8, ולקדם את הרגלים באגף המלך בתמיכת המלך השחור). באופן מעשי קשה מאוד לשחקן אנושי למצוא את ההסתעפות הזאת, וקריאקין אכן לא הצליח למצוא אותה (או להעריך נכון את מה שהיא מאפשרת להשיג) – והפסיד. לעומת זאת, אם קרלסן היה ממשיך לשחק את המסעים המומלצים על-ידי המחשב כנראה שלא היה מצליח לנצח, למרות שהמחשב היה ממשיך להראות יתרון ללבן, כיוון שעמדת השחור היתה נותרת יציבה. ומחשב לעולם לא היה בוחר להביא את המשחק ל"משבר" מעשי כפי שעשה קרלסן, כיוון שהיה לוקח בחשבון רק את ההגנה הטובה ביותר של היריב.

גיל 14 במרץ 2013

אייל, זה ניתוח מעניין מאוד. הרושם שלי הוא שיותר מכל אחד אחר קרלסן מכניסים אלמנטים פסיכולוגיים למשחק ומוציא אותו מהשבלונות החישוביות הסטנדרטיות וזה נפלא. מן הסתם יש לו כנראה יתרון בגלל שהוא יכול לחשוב על יותר הסתעפויות מאחרים או שהוא פשוט רגיל יותר למשחקים לא צפויים כאלו וזה מעניין מאוד. זה כמו שחקני טניס שמאליים שהם רגילים תמיד לשחק נגד ימניים אבל קשה להתכונן למשחקים נגדם.

איציק 14 במרץ 2013

גיל,
שמעתי בזמנו ראיון עם קספרוב לאחר שהפסיד משחק למחשב. הוא טען שזה לא הוגן כיוון שלמחשב היו את כל המשחקים של קספארוב אך לא לא היו משחקים של המחשב למרות שביקש לשחק מספר משחקים מוקדמים נגד המחשב נגדו היה אמור לשחק. הוא סיפר על הקושי. הוא סיפר שבמשחק מול שחקן אחר יש לפעמים מהלכים שיש בהם אפקט פסיכולוגי למרות שאוביקטיבית זה לא המהלך הנכון ביותר. נגד המחשב זו כמובן טעות שעולה ביוקר ולכן צריך לשחק משחק חשיבה אחר. הדוגמא של אייל מחזקת טענה זו.

גיל 14 במרץ 2013

זה נכון, יש סרט דוקומנטרי מצוין על המשחק שלו נכון כחול עמוק שהוא הפסיד. למחשב יש יתרון לא רק בכוח חישוב אדיר וזה שהוא לא מתעייף, אלא גם שהוא יכול להתאים עצמו בשלמות לשחקן ספציפי. סביר שאותו מחשב ששיחק נגד קספרוב לא היה מצליח בטורניר כמו הטורניר הנוכחי.

אייל 15 במרץ 2013

משחק תחרותי של בן-אדם מול מחשב הוא ללא ספק סיוט מנקודת-הראות של הפסיכולוגיה האנושית, בדיוק כיוון שהיריב נטול "פסיכולוגיה" לחלוטין – הוא לעולם איננו מתעייף, או נכנס ללחץ, או מופתע, או עושה טעות גדולה כתוצאה מחוסר-תשומת לב למשהו, וברור שהוא יעניש אותך מייד על כל טעות לא-מיקרוסקופית שתעשה. לכן לא מפתיע בעיני שבמשחקים של מיטב השחקנים האנושיים נגד מחשבים אפשר למצוא לעתים התמוטטויות מוחלטות – כמו האופן שבו קספרוב קרס נגד כחול עמוק במשחק האחרון בדו-קרב ביניהם (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1070917), או שקרמניק החמיץ איום של מט במסע אחד במשחק מהדו-קרב שלו נגד Deep Fritz תשע שנים מאוחר יותר (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1440796).

אבל כיום דו-קרבות כאלה כבר נעלמו מהמפה – מן הסתם בגלל שהנקודה הבסיסית, שמחשבים יכולים להיות חזקים מאלופי עולם בשחמט (גם אם אינם מחקים את תהליכי החשיבה האנושיים), כבר הוכחה; חוץ מזה, אני מניח ששחמטאי צמרת גם אינם מעוניינים יותר להיות מושפלים בפומבי… העניין שיש כיום במחשבים בהקשר של שחמט תחרותי הוא באופן בו השימוש בהם משפיע על לימוד, ניתוח, והתכוננות לתחרויות של השחקנים האנושיים עצמם – ומבחינה זו נראה לי שיש בצורת המשחק של קרלסן משהו "אנטי-מחשבי" יעיל במיוחד.

איציק 15 במרץ 2013

עד כמה שאני זוכר, אלכסנדר גרישצ'וק (זה שהיה אחד הפרשים ברוסית) שיחק שישה מישחקי בזק מול מחשב בזמן התמודדות גלפנד-אננד. הוא אמר שהסיכוי היחיד שלו זה כיוון שהמשחק הוא בזק והמחשב לא יכול לבצע ניתוחי עומק והוא מקווה לזכות בנקודה עד נקודה וחצי, על שלוש נקודות או יותר הוא אפילו לא דיבר. לעומת זאת הוא אמר שיהיה כייף ומשעשע, כלומר המשחקים מול מחשב הפכו לשעשוע ולא באמת תחרות בעלת ערך שניתן ללמוד ממנה משהו.

עמיחי 15 במרץ 2013

ישנו סרטון ביוטיוב על הקרב בין קספרוב לבין קרפוב מליון.
קספרוב בפירוש התייחס לפסיכולוגיה של המשחק. לא רק בקרב זה, אלא גם בקרבות רבים אחרים.
הייתה תקופה שקספרוב אימן את קרלסן (לאחר שקספרוב פרש) ויכול להיות שהוא העביר לו את התפיסה הפסיכולוגית של המשחק.

גיל 15 במרץ 2013

בדו קרב המפורסם ביניהם שנמשך חודשים הוא התיש את קרפוב וגרם לו לטעות. אבל כאן מדובר בפסיכולוגיה מסוג חדש שנעשית בזמן המשחק עצמו ונועדה לבלבל את היריב ולא לאפשר לו להתכונן אליך.

עמיחי 15 במרץ 2013

לאייל, (משום מה אני לא יכול להגיב להודעה שלך ישירות)

קספרוב היה עושה שימוש פסיכולוגי בשמו שהלך לפניו במהלך הקרבות עצמם. לא רק כנגד קרפוב.
לעיתים קספרוב היה מקריב כלי בהקרבה ספקולטיבית שלא בטוח שהייתה מבטיחה נצחון במשחק (הוא עצמו העיד על כך) מתוך ידיעה שהשחקן שמולו יכנס למשבר פסיכולוגי כי "קספרוב הגדול הקריב כלי… חייב להיות בזה משהו" ובכך קספרוב היה שולח את היריב לחפש "רוחות" ולגמור את השעון, או לחילופין, לעשות טעויות קריטיות.
לאחר שנים, כאשר כוח החישוב של המחשב הפך חזק, הטענה הזו הוכחה והמחשב הראה שחלק מן ההקרבות לא מעניקות יתרון למקריב ,אלא להיפך, הן מעניקות יתרון ליריב.
הדוגמאות שיושבת לי כרגע בראש הן ממשחקים שונים (כלים לבנים)-
1) הקרבת רץ על הערוגה ו'6 בעבור רגלי בודד (אם אמצא את הPGN אתן לינק).
2) הנחת פרש על הערוגה ו'5 (קספרוב אהב את הערוגה הזו לפרש הלבן) עם האפשרות לרגלי השחור על ה'6 ללקיחה. במקרה זה השחור בחר לא לקחת את הפרש כי "אם קספרוב נתן לי פרש… אנ'לא לוקח". המחשב הראה שבכל ההסתעפויות השחור מנצח לאחר לקיחת הפרש.

עמיחי 15 במרץ 2013

אופס… ההודעה מתייחסת לתגובה של גיל.

יריב 15 במרץ 2013

אייל, אני חושב שיש להבדיל בין שני דברים כאן. האחד הוא הניתוח שהמחשב מבצע, והניתוח הזה אכן כולל, למשל, את מידת הרגישות של עמדה (הפערים בהערכה בין מצבים חלופיים). הסיבה שהניתוח חייב לכלול את זה היא שתוכנות מודרניות לא מנתחות את עץ המהלכים לעומק אחיד, ורגישות העמדה היא המדד הטוב ביותר לתועלת מניתוח לעומק רב יותר. לעומת זאת קיימת השאלה מה המחשב משחק, או מה הוא ממליץ. החוכמה המקובלת בתחום זה היא אכן להניח משחק אידיאלי מצד היריב, אבל זה לא מובנה בעקרונות של תוכנות שח, זו בחירה. כחלק מהעניין, אני מניח שכאשר שחקני שח מקצועיים עושים שימוש במחשב לניתוח הם משתמשים גם במדד רגישות, לא רק בטיב (לפחות, אני חושב שישתלם להם לעשות זאת). יכול להיות שהמהלך הנכון נגד שחקן אנושי הוא לא באמת זה שמניח משחק אידיאלי מצידו, אלא רק משחק שקרוב לאידיאלי בצורה מסוימת, תוך שימוש גם בפונקצית ההערכה הישירה של מצבי ביניים (נוסף על מה שנגזר מניתוח עץ המהלכים שנובע מהם).

הנקודה היא שאפשר בהחלט לכוון מחשבים למשחק הרפתקני או שמרני.

מנחם לס 14 במרץ 2013

אייל, אחרי כמה מהלכים (פלוס-מינוס 1) המשחק הופך לאחר משאי-פעם שוחק בדיוק כמוהו?

אייל 14 במרץ 2013

במשחקים שמשוחקים כיום ברמות הגבוהות, הרושם שלי שהממוצע הוא באיזור ה15-10 (אולי קרוב יותר ל-15). אבל זה מאוד תלוי בפתיחה הספציפית שמשחקים (ישנן כאלה שהן סופר-מנותחות, ובהן המשחק הממשי יכול לעתים להתחיל רק באיזור המסע ה-25, נניח) ובשאלה מה האסטרטגיה של השחקנים. קרלסן, כאמור, משתדל בדרך-כלל לסטות די מהר ממה שמכונה main lines, הרבה פעמים עוד לפני המסע העשירי.

אייל 14 במרץ 2013

אגב, המונח "אי פעם" הוא מחייב מדי – באופן מעשי אפשר לבדוק את זה רק מול משחקים ששוחקו בתחרויות ומתועדים במאגרי מידע, מה שכמובן מוציא מכלל חשבון כמות עצומה של משחקים "לא רשמיים".

שמעון כסאח 15 במרץ 2013

הולך להיות אש, קרלסן פייבוריט ברור אבל פעם ראשונה בתחרות ש"יש לו מה להפסיד", קראמניק וארוניאן לא מתכוונים לוותר ו"סוס שחור" חייב להיות.

ולמי שלא מספיק אז כמעט במקביל תחל ביום ראשון אליפות המדינה לגילאים (8,10,12,14,16 וגם 18-20) 17-24/3 פתח-תקווה.

austaldo 15 במרץ 2013

אחד המישחקים הקלאסיים בעשור האחרון – קרלסן (אז בן 13 !) נגד קספרוב. כל מילה נוספת מיותרת:
http://www.youtube.com/watch?v=GV06gw2j8Xg

אייל 15 במרץ 2013

אגב, קרלסן עצמו, בראיון שנתן לגארדיאן (http://www.theguardian.com/sport/2013/mar/10/chess-magnus-carlsen-world-title) נקב בשמו של ארוניאן כמי שהוא חושב שיהיה היריב המסוכן ביותר שלו. מתוך מה שהוא אומר שם אפשר גם לראות מה הוא מעריך שיכולה להיות תוצאה טובה בשבילו באופן ריאלי:

Would Carlsen be disappointed if he failed to make it through to the world championship match? "It would depend on the performance," he says. "If I score plus four and Aronian scores plus six, I will probably have had a quite good tournament and there's not much I can do."

ואכן, סביר להניח שתוצאה של 4+ (כלומר, 9 נקודות מ-14 משחקים – שיטת הניקוד היא נקודה לניצחון, חצי לתיקו, אפס להפסד) תספיק לניצחון בקבוצה כל-כך חזקה של שחקנים. ב-2007, בטורניר אליפות העולם שהתקיים באותו פורמט, 9 נקודות הספיקו לאנאנד לזכות בהפרש של נקודה שלמה מקרמניק וגלפנד שסיימו במקומות 3-2.

שמעון כסאח 15 במרץ 2013

אם אנאנד וגלפנד היו משחקים משחק כמו קרלסן-ארוניאן היום היו עושים מהם קציצות, אבל מה לעשות לפעמים משחקים מתפתחים בצורה כזאת.

אייל 15 במרץ 2013

כן, משחק די מאכזב בין ארוניאן לקרלסן בסיבוב הראשון. קרלסן בחר בפתיחה מאוד סולידית (מדובר במשחק בשחור נגד מי שהוא רואה כיריב המסוכן ביותר שלו) וארוניאן שיחק גם כן מאוד בזהירות, או לפחות לא הצליח למצוא שוב דבר מעניין בתגובה, כך שהמשחק הגיע מהר מאוד לשוויון מהסוג ה"מת"… בתור זה ששיחק בשחור, אני מניח שקרלסן הוא זה שיכול להיות מרוצה יותר מהתוצאה; מבחינת ארוניאן מדובר במשחק די מבוזבז בתור לבן.

שמעון כסאח 15 במרץ 2013

גלפנד-ראדג'בוב: תיקו

גיל 15 במרץ 2013

כל המשחקים היו תיקו היום. נראה לי שזה עדיין שלב הגישושים והזהירות.

אייל 15 במרץ 2013

מבין כל המשחקים של הסיבוב הראשון, זה שבין סוידלר לקרמניק (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1712936) אולי היה המעניין ביותר למרות שגם היה הקצר ביותר – רק 23 מסעים (אמרתי שישנו מינימום של 30 מסעים, אבל כאן היתה חזרה משולשת על אותה עמדה). שני השחקנים התראיינו ונתנו הסברים די ארוכים לגבי מה שחשבו עליו במהלך המשחק. למי שמתעניין, זה נמצא בלינק הבא:

http://new.livestream.com/cisha/Round1

בוידאו שהכותרת שלו Svidler – Kramnik post-game

מחר קרלסן (בלבן) נגד קרמניק וארוניאן (בלבן) נגד גלפנד – שני הצמדים הללו נוטים להפיק משחקים מאוד מעניינים.

שמעון כסאח 16 במרץ 2013

סיבוב שני, קרלסן שוב מסיים בתיקו קצר הפעם בלבן מול קראמניק.

אייל 16 במרץ 2013

טוב, אחרי כל מה שכתבתי עליו זה היה כמעט בלתי-נמנע שיתחיל עם משחקי תיקו קצרים :-)

שמעון כסאח 16 במרץ 2013

מתחיל להתחמם לצערנו גם על חשבוננו, שתי הכרעות היום: ארוניאן גובר בכלים הלבנים על גלפנד לאחר שהאחרון מפספס מכה טקטית יפיפיה של ארוניאן ורדג'בוב גם הוא בלבן זוכה מול איבנצ'וק.
קרלסן-קראמניק וגרישצ'וק-סווידלר תיקו.

ריקי רומא 16 במרץ 2013

היה יכול להיות מעניין אם היו בוחרים את נקאמורה לווילד קארד

אייל 17 במרץ 2013

כן, למרות שאני לא חושב שהיו לו סיכויים ממשיים לזכות. אגב, לגבי עניין בחירת הווילד קארד יש משהו חשוב שלא ציינתי – מעבר לכך שרדג'אבוב הוא שחקן סופר-חזק ומדורג מס' 4 בעולם, הסיבה הראשונה לכך שנבחר היא שהטורניר ממומן בעיקר על-ידי SOCAR, חברת הנפט הלאומית האזרית (סך הפרסים הוא כחצי מיליון אירו). כלומר שהמקום שלו נקנה בכסף – וזו בעצם היתה המטרה של FIDE כשיצרו קטגוריה שנקראת "בחירת המארגנים": למשוך ספונסרים שיוכלו להזמין לתחרות את השחקן "שלהם" (עם דרישות מינימום מסוימות לגבי החוזק שלו, כמובן). בנסיבות רגילות הטורניר היה גם מתקיים באזרבייג'ן, אבל ארוניאן שהוא ארמני לא מוכן לשחק שם, בגלל מצב היחסים הרעוע מאוד בין שתי המדינות.

עמיחי 17 במרץ 2013

למעוניינים: גלפנד – קרלסן
http://new.livestream.com/WorldChess/Round3-1

לוח + ניתוח מחשב
http://chessbomb.com/site/

נראה שקרלסן הולך על טקטיקת שעון. יש פער של כמעט 40 דק' לטובת קרלסן.

אייל 17 במרץ 2013

אני לא חושב שזו "טקטיקה", קרלסן פשוט חושב יותר מהר באופן טבעי… בכל אופן, כרגע (מסע 42) קשה להאמין שגלפנד יכול להחזיק מעמד.

עמיחי 17 במרץ 2013

מותר להחזיק בדיעות שונות.
לפני תוספת הזמן הראשונה, גלפנד היה בלחץ זמן אטומי וקרלסן שיחק מהר על מהלכי תיקו בידיעה שלחץ הזמן של גלפנד יגרום לאי אלו דיוקים שיביאו לקרלסן את היתרון הקטנטן שהוא מחפש.
ואכן, במסע ה-40 (המסע האחרון לפני התוספת) גלפנד עשה את האי דיוק המשמעותי שנתן לקרלסן את היתרון הקטן והמיוחל (מבחינתו של קרלסן).
משם הדרך הייתה אחת ויחידה. נצחון לקרלסן.

ומה זה באופן טיבעי? גלפנד עלה לדו-קרב על אליפות העולם בזכות יכולותיו הגבוהות במשחק מהיר ובזק.

הארכיון 17 במרץ 2013

קרלסן משפד את בוריס בסגנון קפבלנקה.
קרב נהדר

אייל 17 במרץ 2013

ואכן, גלפנד מפסיד. אז בסך-הכך היו היום שלושה משחקים מכריעים: רדג'אבוב, שניצח בסיבוב הקודם, הפסיד לסוידלר, ואיוונצ'וק הפסיד לארוניאן. כך שבתום שלושה סיבובים, לקראת יום המנוחה הראשון, ארוניאן מוביל עם 2+, אחריו קרלסן וסוידלר עם 1+, אחריהם קרמניק, רדג'אבוב וגרישצ'וק עם מאזן שווה, ובתחתית גלפנד ואיוונצ'וק עם פתיחה איומה של 2-.

עמיחי 17 במרץ 2013

משחק היום שלי: איוונצ'וק – ארוניאן.
ארוניאן כבר היה בעמדת נצחון (כמעט 2.00) ואיבד אותה.
לאחר מכן, ארוניאן בהקרבת טיב מוצא את הפרצה לשטח הלבן ומנצח את הקרב.

Comments closed