זה בין ארוניאן לקרלסן

אנחנו בחצי הדרך, והטורניר הפך לדו קרב

לאחר שבעה סיבובים הגענו למחצית הדרך: בחציו השני של הטורניר חוזרים על המשחקים ששוחקו בחצי הראשון, אבל בצבעים הפוכים בין השחקנים (ה"בית-חוץ" של השחמט). להלן הטבלה:

2-1. קרלסן וארוניאן, 5 נקודות (שלושה ניצחונות וארבעה תיקו)

4-3. קרמניק וסוידלר, 3.5 נקודות (קרמניק – שבעה תיקו; סוידלר – ניצחון, הפסד וחמישה תיקו)

6-5. גרישצ'וק ורדג'אבוב, 3 נקודות (גרישצ'וק – הפסד ושישה תיקו; רדג'אבוב – ניצחון, שני הפסדים וארבעה תיקו)

8-7. גלפנד ואיוונצ'וק, 2.5 נקודות (שני הפסדים וחמישה תיקו)

אין כל הפתעה בעצם העובדה שקרלסן וארוניאן, שני המדורגים הראשונים בעולם, מובילים את התחרות, אבל ישנה הפתעה מסויימת בגודל הפער שפתחו די מהר מהאחרים. למעשה, מתנהל כעת כבר מעין דו-קרב בתוך הטורניר: השניים יתעמתו באופן ישיר רק עוד פעם אחת בלבד (הם שיחקו זה מול זה כבר בסיבוב הראשון, וישחקו שוב בשמיני), אבל ברור שבנוסף לכך הם משקיפים באופן מיוחד אחד על משחקיו של השני ומחשבים את האסטרטגיה ואת הסיכויים שלהם בהתאם.

***********

בסיבוב הרביעי הסתיימו כל המשחקים בתיקו למעט נצחונו של קרלסן על גרישצ'וק, שאיפשר לו להדביק את ארוניאן. המשחק התנהל בפתיחה הספרדית (1.ה4 ה5 2.פ-ו3 פ-ג6 3.ר-ב5), ולאחר מסעו העשירי של הלבן הגיע לעמדה הבאה:

קרלסן-גרישצ'וק 1

כאן עשה גרישצ'וק מה שניתן לכנות הימור אסטרטגי ושיחק 10…ד5. מטרת הפריצה הזו במרכז היא לשחרר את עמדת השחור ולהעניק מרחב פעולה רב יותר לכליו, אבל בו בזמן היא גם גורמת להחלשה נוספת של מבנה הרגלים שלו. נוספת, כיוון שהכאת הפרש על ג6 בידי הרץ הלבן באחד המסעים הקודמים כבר גרמה להכפלת הרגלים על הטור ג' ובידוד הרגלי א', וכעת לאחר 11.ה:דמה:ד5 גם הרגלים על הטור ג' הופכים למבודדים (השחור אינו יכול "ליישר" את הרגלים שלו על-ידי 11…ג:ד5, כיוון שאז פשוט ייאבד את הרגלי ה5, שלאחר 11.ה:ד5 מותקף על-ידי שני כלים לבנים).

במסעים הבאים ניסה גרישצ'וק ליצור פעילות באגף המלך על-ידי קידום הרגלים שלו, בעוד שקרלסן קידם את הרגלים ד' ו-ג' תוך שהוא לוטש עין אל אגף המלכה. אחרי 18.ג5:

קרלסן-גרישצ'וק 2

המלכה השחורה נמצאת תחת איום וצריכה להימלט מ-ד6. מסע הרגלי האחרון של הלבן (מ-ג4 ל-ג5) יכול להיראות כמפוקפק מבחינה עמדתית, כיוון שהוא יוצר "חור" בערוגה ד5 שכעת יכולה להפוך למשלט חזק עבור כלי שחור. אלא שלמסע זה ישנה כוונה קונקרטית מאוד – הוא מפנה את הערוגה ג4 עבור הפרש הלבן כדי שזה יוכל (ביחד עם חברו שניצב על ב3) לתקוף את הרגלי השחור החלש על א5. ניתוח מראה שהמסע הנכון של השחור כעת הוא 18…מה-ה6, שפוקח עין על ג4 ומונע מהלבן לממש מייד את כוונתו. במקום זאת שיחק גרישצ'וק את המסע החלש 18…מהז6? כשהוא מקווה להשיג משחק נגדי באגף המלך.

קרלסן המשיך 19.פג4, ולאחר 19…פומצד גרישצ'וק היה יכול ללכוד מייד את הרגלי על א5, אך במקום זאת שיחק 20.רו4. מדוע? כיוון שהשחור איים לקדם את הרגלי ו' שלו לאותה ערוגה, תוך שהוא פותח את האלכסון עבור הרץ שניצב על ג8 ויוצר את האיום של ר:ח3, כשהוא מנצל את עמדת המלכה השחורה באותו טור כמו זה של המלך הלבן (כך שהרגלי ז2, שאמור להגן על ח3, מרותק). גרישצ'וק שיחק 20…פד5 שתוקף את הרץ הלבן (כשהוא מנצל את אותו "חור" שנוצר על ערוגה זו בעקבות מסעו ה-18 של קרלסן), וקרלסן הגן עליו באמצעות 21.מהד2, מסע שמחזק את שליטתו בערוגות הכהות. וכעת, לאחר 21…רה6, לכד קרלסן סוף-סוף את הרגלי על-ידי 22.פ(ב):א5, וגרישצ'וק ניסה דרך נוספת להשגת משחק נגדי כשהביא את הצריח שלו אל הטור הפתוח ב' – 22…צ(ה)-ב8. בכך למעשה הקריב רגלי נוסף באגף המלכה, כיוון שאחרי 22.פהמהו6:

קרלסן-גרישצ'וק 3

הלבן יכול ללכוד גם את הרגלי ג6. אלא שבמקום זאת, קרלסן שיחק את המסע המוזר לכאורה 24.רח2. למעשה הרעיון פשוט מאוד: אם ילכוד הלבן את הרגלי עם אחד הפרשים, השחור יחליף כלים על ו4, דבר שירחיק את המלכה הלבנה מהשורה השנייה, ויאפשר לשחור להכות את הרגלי על ב2 עם הצריח שלו. ניתוח של העמדה עם מחשב מראה שגם במקרה כזה ללבן עדיפות גדולה, אבל האקטיביות שהשחור מקבל כך מסבכת באופן מעשי את העניינים. קרלסן העדיף לחסל באופן כמה שיותר שיטתי את סיכויי השחור למשחק נגדי, ובהקשר זה ניתן לומר שסדרת המסעים שלו עם הרץ והמלכה החל מהמסע ה-20 מזכירה מאוד את סיגנונו של קרפוב – שהתמחה במסעים "שקטים" לכאורה, המחזקים את עמדתו ותוך כדי כך מצמצמים יותר ויותר את אפשרויות הצד השני לבצע מסעים מועילים.

גרישצ'וק לא ויתר על הרעיון ללכוד את הרגלי על ב2 (כיוון שאם יאפשר ללבן פשוט ללכוד את הרגלי על ג6 יהיה כבר בגירעון של שני רגלים ללא תמורה ממשית), אלא שכעת היה צריך לשלם מחיר יקר יותר תמורת הרחקת המלכה הלבנה מהשורה השנייה – כלומר, הקרבת טיב (כפי שמקובל לכנות חילוף של צריח ברץ או פרש): 24…צ:א5 25.מה:אצ:ב2:

קרלסן-גרישצ'וק 4

מבחינה אוביקטיבית ללבן עמדה זכוייה, אבל מנקודת-ראות מעשית עדיין ניצבות בפניו לא מעט בעיות, כיוון שלשחור נותרו איומים מסוכנים. קרלסן המשיך להפגין דיוק קליני כדי לנטרל את כולם: 26.צ(א)-ב1! צא(כמובן שהשחור אינו מעוניין להחליף את הצריח החזק שלו) 27.מהא6! – כוונת המסעים הללו תתברר מייד – 27…ה3 28.ו:המהז5. כעת ברורה כוונתו של גרישצ'וק: הוא הקריב את הרגלי ה' כדי להגדיל את טווח פעולתו של הצריח על השורה השנייה, וכעת הוא מאיים מט על ז2. בזכות הצבת המלכה על א6, קרלסן היה יכול להתגונן מפני האיום הזה על-ידי 29.צה2, וכעת גם ברור מדוע היה צורך להשתלט לפני כן עם הצריח על הטור ב': אם בנקודה זו היה הצריח השחור ניצב עדיין על ב2 היה השחור זוכה על-ידי המסע פ-ב4, התוקף את המלכה הלבנה ואינו מותיר לה ערוגות שעליהן היא יכולה להמשיך ולהגן על הצריח שניצב ב-ה2.

bview

בפני גרישצ'וק ניצבה כעת האפשרות המפתה לכאורה לשחק 29…צ:ה2 30.מה:ה2 פ-ג3, עם מזלג פרש למלכה ולצריח הלבנים שזוכה בחזרה בטיב; ואחרי חילופין על ב1 אפילו להכות עם המלכה את הרגלי ה3 של הלבן ולהשיג יתרון. אלא שלאחר 31.מה-ה1 פ:ב1, לא היתה לקרלסן כל כוונה לשחק מה:ב1 באופן מיידי: במקום זאת הוא הכין את מסע הביניים 32.ר-ו4! התוקף את המלכה השחורה תוך כדי שהוא מגן על הרגלי ב-ה3. לאחר שהמלכה השחורה תיסוג, הלבן ילכוד את הפרש על ב1 ויוותר ביתרון רגלי בעמדה בטוחה לחלוטין, שבה הרגלי החופשי על הטור א' צריך להבטיח לו ניצחון קל יחסית (כזה שהוא, כפי שמקובל לומר, "רק עניין של טכניקה" – דבר שלקרלסן יש בשפע).

לפיכך, גרישצ'וק ניסה טריק אחר: 29…פ:ה3. ברור שלא ניתן להכות את הפרש על-ידי הצריח, בגלל מט על ז2, ואם יחליף הלבן צריחים – 30.צ:א2 ר:א2 – השחור ירויח זמן על-ידי תקיפת הצריח שעל ב1 כדי להביא את הרץ במסע הבא ל-ד5, מקום שממנו יתקוף בכלי נוסף את הרגלי על ז2, שעליו לא יוכל הלבן להגן (אחרי 31.צ-ב2 ר-ד5 לא ניתן, כמובן, לחסום את אלכסון הרץ על-ידי 32.פ-ו3 כיוון שהרץ פשוט יכה את הפרש; הרגלי ז2, שאמור להגן עליו, מרותק לאורך הטור על-ידי המלכה השחורה).

אלא שכאן הכין קרלסן מסע-ביניים חזק נוסף: 30.פו3! התוקף את המלכה השחורה תוך כדי חסימת האלכסון הארוך עבור הרץ השחור, כך שהוא מנטרל את אפשרות הלחץ על ז2. אחרי 30…מהז6 31.צ:אר:א2 32.צברג(כעת במקרה של 32…ר-ד5 ללבן יש זמן לשחק פשוט 33.מה-ה2 ולהגן על הפרש) 33.מהארד5 34.מהה1 (כך שאם יכה הרץ השחור את הפרש על ו3 המלכה הלבנה תכה את הפרש על ה3) השחור נותר בעמדה אבודה, עם גירעון טיב ללא כל פיצוי, ונכנע לאחר מספר מסעים נוספים.

***********

בסיבוב החמישי עמדו הן קרלסן והן ארוניאן במבחנם הקשה ביותר עד כה בטורניר. אם בסיבובים הקודמים שיחקו משחקים בהם העמדה היתה או מאוזנת לגמרי או נוטה לטובתם, הרי שהפעם נקלעו שניהם למצב בו השליטה במשחק היתה בידי היריב והם נאלצו להתגונן. כמעט בלתי-אפשרי לעבור טורניר חזק בלא משחקים כאלה, ושניהם עמדו במבחן.

קרלסן שיחק בשחור נגד איוונצ'וק הבלתי-יציב, שהספיק בינתיים להתאושש משני הפסדיו הרצופים. היה ברור שקרלסן ירצה להותיר לעצמו אפשרות לשחק על ניצחון, ולכן בחר בפתיחה חריפה אפילו יותר מזו שהשתמש בה נגד גלפנד – כלומר, בהגנת גרינפלד, שאמורה כבר להיות מוכרת קצת לאלה שעקבו אחרי הדו-קרב בין גלפנד לאנאנד (גלפנד השתמש בה כנשק העיקרי שלו כשאנאנד פתח ב-1.ד4). אלא שהבחירה בפתיחה לא-סולידית מגדילה לא רק את סיכויי הניצחון אלא גם את הסיכוי שמשהו ישתבש, והפעם דברים אכן השתבשו.

כבר במסע השמיני קרלסן סטה מהסתעפויות ראשיות ושיחק מסע נדיר (לא חידוש גמור, אבל כזה שלא שוחק מעולם לפני כן ברמות הגבוהות ביותר) – דבר שאכן הפתיע את איוונצ'וק, שכהרגלו החל לצרוך זמן רב על השעון כבר בשלבים המוקדמים של המשחק. אלא שהפעם איוונצ'וק ניצל את זמן החשיבה שלו באופן פרודוקטיבי ומצא על גבי הלוח כבר במסע ה-11 חידוש יעיל מאוד שגרם בעיות קשות לשחור. קרלסן הפסיד רגלי, נאלץ להילחם כדי לא להיקלע לעמדה אבודה ממש, הצליח לזכות בחזרה ברגלי ולהשיג עמדה פחות או יותר שווה, ואז סירב להצעת תיקו של איוונצ'וק במסע ה-31 כיוון שקיווה להרוויח מדוחק-הזמן שיריבו נכנס אליו.

כפי שקורה לא מעט פעמים במצבים כאלה, הקארמה השחמטית נקמה את נקמתה מייד וכבר במסעו הראשון לאחר שדחה את הצעת התיקו ביצע קרלסן שגיאה שגרמה לו להפסיד שוב פעם רגלי. המשחק הגיע לסיום פרשים שבו עדיין היה לשחור תיקו בהישג-יד, אבל הפעם ללא שום מרווח של טעות, כך שקרלסן נאלץ לשחק בדיוק מושלם את 15 המסעים האחרונים לערך.

הנה דוגמה לאחת ההסתעפויות הרבות שקרלסן היה צריך לחשב באופן מדוייק כדי להציל את הסיום הזה. היא לא התרחשה על הלוח ממש, אבל הוזכרה במסיבת העיתונאים:

איוונצ'וק-קרלסן

זו העמדה שהופיעה על הלוח לאחר המסע ה-45 של השחור. המלך השחור תוקף את הפרש הלבן וזה צריך לסגת; באופן כללי, ברור שמצבו של השחור באגף המלך קשה, אך לעומת זאת יש לו רגלי חופשי באגף המלכה שיכול לספק משחק נגדי. איוונצ'וק שיחק 46.פ-ה3, ותהה לאחר המשחק מה היה קורה לו בחר ב-46.פה7. בוידאו השלישי מלמעלה, ניתן לראות החל מ-4:00 בערך את קרלסן מכתיב בתשובה לאיוונצ'וק (שמחזיק בעכבר השולט בלוח ההדגמה) את ההסתעפות הבאה: 46…א5 (מסע שמפעיל את הרגלי) 47.מחא4 48.פג(הכרחי כדי לעצור את הרגלי) א3 49.פב4 (כעת הפרש שולט ב-א2 והרגלי אינו יכול להתקדם עוד, אבל הפרש הוסט מאגף המלך) מו(כדי להכות את הרגלי על ז5 אם המלך הלבן יכה את הרגלי על ח7)  50.ו(מגן על הרגלי ב-ז5; נראה שהלבן יכול פשוט להכות את הרגלי ב-ח7 ולקדם את הרגלי ז' להכתרה – אבל כעת הפרש השחור נכנס לפעולה) פ-ד6 51.מ:חפה(וכעת ברור למה בעצם היה צריך להביא את המלך השחור ל-ו5 לפני שני מסעים – כדי לפנות את הערוגה הזו לפרש) 52.זפ:ז3 53.זפח5. הלבן יכול להכתיר את הרגלי למלכה, אבל זו תחייה מסע אחד בדיוק אחרי שח מצד הפרש השחור על ו6. למרות יתרון הכלי שהלבן נותר בו אחרי 54…פ-ו6+ ו-פ:ז8 מצד השחור, ברור שמרגע שנעלמים הרגלים הלבנים מהלוח נעלמים גם כל סיכויי הניצחון, כיוון שמלך ופרש לבדם אינם מסוגלים לתת מט למלך בודד.

גם ארוניאן עמד במבחן קשה נגד קרמניק והיה נתון תחת לחץ כבד החל משלביו המוקדמים של המשחק ועד לסיום. לניצחון כאן היתה יכולה להיות חשיבות עצומה עבור קרמניק, שהיה מצליח לסגור את פער הנקודה שנפתח בינו לבין ארוניאן. הסיום במשחק היה של רצים שוני מסלול, ואחרי המסע ה-62 של השחור הגיע לעמדה הבאה:

 קרמניק-ארוניאן

לסיומים של רצים שוני מסלול יש ככלל נטייה חזקה במיוחד לתיקו, והסיבה הבסיסית לכך היא שקל יחסית לצד המתגונן לבלום רגלים חופשיים של היריב (אם רץ בהיר-ערוגות חוסם התקדמות של רגלי לערוגה מסויימת, הרץ כהה-הערוגות של הצד השני לא יוכל לסייע לרגלי שלו להתקדם לערוגה הזו). כאן ללבן שני רגלים עודפים, ועדיין השחור מסוגל להשיג תיקו – אבל שוב, עליו לשחק בדיוק מושלם.

מאחר שמדובר בעמדה המכילה שישה כלים בלבד, והשחמט כבר "פתור" ברמה של שישה כלים, התבוננות בטבלאות נלימוב תראה שארוניאן שיחק ברצף לא פחות מתשעה מסעים שכל אחד מהם הוא היחיד שאיננו מפסיד, ואף לא אחד מהם ברור מאליו במבט ראשון: 63.ראמד6! 64.מזמה5! 65.מחרה7! 66.זמו4! 67.חמז3! 68.רגרו8! 69.רהרז7! 70.רגרו8! 71.זמו4! 72.רארז7 וכאן השתכנע קרמניק סוף-סוף שלא יוכל לנצח והוסכם על תיקו. במסיבת העיתונאים (המופיעה בוידאו השני מלמעלה בלינק שניתן קודם), שהמשיכה באופן משעשע למדי את הדינמיקה של המשחק עצמו, השתמש קרמניק המאוכזב בערך שלושים פעם במילה "נס" ונגזרותיה השונות כדי לתאר איך ניצל השחור מהפסד במשחק (ולא כעלבון לארוניאן, אלא כתדהמה על כך שבעמדת השחור היו לאורך כל המשחק די משאבים להשגת תיקו למרות שנראתה באופן מתמיד על סף קריסה).

***********

בסיבוב השישי היו קרלסן וארוניאן נתונים שוב במצבים מקבילים, כשהפעם שניהם לוחצים על יריביהם (למרות ששוב שיחקו בשחור). ובניגוד לקרלסן וארוניאן בסיבוב החמישי, יריביהם בסיבוב הזה לא עמדו בלחץ, כך שהשניים הגדילו את הפער מהבאים אחריהם בעוד חצי נקודה.

קרלסן שיחק נגד סוידלר ומעניין שכמו במשחק נגד גרישצ'וק שוחקה הפתיחה הספרדית, ושוב רגע מרכזי היה כשהשחור ביצע את הפריצה ד5 במרכז. אלא שעם קרלסן בצד השחור הדברים התנהלו באופן מרנין הרבה פחות עבור השחקן בלבן. הרגלים החלשים הופיעו הפעם דווקא בצד הלבן, קרלסן "פשוט" הציב את כליו בעמדות נוחות והחל להפעיל על הרגלים האלה לחץ תוך שהוא דוחק את סוידלר לעמדה פאסיבית יותר ויותר, עד שזה ניסה התקפת-נגד נואשת וביצע בדוחק זמן טעות טקטית קשה שגרמה להפסד כלי וכניעה במסע ה-36. לארוניאן, במשחקו נגד רדג'אבוב זה לקח זמן רב יותר, אבל במסע ה-53 יריבו התמוטט לבסוף והפסיד כלי כתוצאה מטעות טקטית גסה בעמדה שכנראה היתה פחות או יותר שווה באופן אוביקטיבי.

לגלפנד, אגב, היתה בסיבוב זה הזדמנות מצויינת לנצח (גם כן בשחור, את גרישצ'וק) שהוחמצה.

***********

לאחר שמרבית הפוסט הזה כבר נכתב, התקיים הסיבוב השביעי שבו הסתיימו כל המשחקים בתיקו.  בלט משחקו של קרלסן (בלבן) נגד רדג'אבוב, שבו היה קרלסן על סף הפסד וניצל כמעט בנס – אם כי גם בזכות הגנה טובה לאחר שיריבו פיספס את סיכוייו המבטיחים ביותר. כך שגם מזל בינתיים יש לו. העיניים נשואות כעת למפגש הישיר בין קרלסן לארוניאן, שבו היתרון לקרלסן מבחינה זו שהוא משחק בלבן (בשאר הסיבובים השניים משחקים באותם צבעים, דבר שמחדד באופן מעניין את התחרות ביניהם). תוצאה מכריעה תהיה בעלת חשיבות גדולה במיוחד, כיוון ששובר השוויון הראשון במקרה של שוויון במספר הנקודות בסיום הטורניר הוא מאזן התוצאות הפנימי בין השחקנים. כלומר, אם יהיה מנצח במשחק זה הוא יפתח פער שבאופן מעשי שקול לנקודה וחצי.

[עדכוןהמשחק הסתיים בתיקו מהיר ונטול אירועים מיוחדים – נראה ששני השחקנים לא רצו לקחת סיכונים רציניים]

מבין המתחרים האחרים, היחיד שעוד נראה כי יכולים להיות לו סיכויים שאינם תיאורטיים בלבד לזכות הוא קרמניק, שנחשב לפני הטורניר כפיבוריט השלישי לאור מד-הכושר והישגי העבר שלו. ישנה תחושה כי עד כה חסר לקרמניק קצת מזל, וכי הפרש של נקודה וחצי לא משקף באמת את הבדלי הרמה בין משחקו לבין משחקם של שני המובילים: בכל שלושת משחקיו בשחור השיג קרמניק תיקו קל למדי, ובכל שלושת משחקיו בלבן הפעיל לחץ כבד על יריביו והיה קרוב לזכייה – אבל בכולם נתקל בהגנה מצויינת ורבת-תושייה. את איוונצ'וק, למשל, הוא תפש ביום טוב יחסית של רב-האמן האוקראיני בו הפגין זה האחרון גם ניהול זמן מעט שפוי יותר מזה שהפגין, למשל, במשחקו נגד ארוניאן. כפי שאמר קרמניק לאחר המשחק: "לרוע המזל, בעוד שבמשחקים קודמים נשארו לואסילי 5 שניות ל-15 המסעים האחרונים, הפעם נשארה לו דקה שלמה".

[עדכוןבסיבוב השמיני קרמניק אכן זכה סוףסוף במשחק מצויין נגד סוידלרמה שכנראה מחסל סופית את סיכוייו של זה האחרוןוצימק את הפער מקרלסן וארוניאן לנקודהלמשחק שלו בלבן נגד קרלסן היום יש חשיבות מכריעה מבחינת סיכוייו להדביק את השניים.]

משחק קבוצתי, ממתי..?
אוהדת גרמניה ביציע ישראלי (פוסט אורח של נעם ג'ן נב)

72 Comments

דורפן 25 במרץ 2013

זה מה שמצביע על הטפשות שבשיטה. אליפות העולם הייתה תמיד בפורמט דו-קרבות. הגמר מול אנאנד יהיה דו קרב. אז ההגיון אומר שהעפלה לדו קרב הזה צריכה להיות על פי הצטיינות בדו קרבות.

עכשיו נקבל כמו שאתה אומר תחרות בין ארוניאן לקרלסן של "מי יותר טוב נגד הקטנים" במקום דו קרב קלאסי ביניהם. מה שכן – סיכוי טוב שבעתיד הם ינהלו גם דו קרב כתר

הארכיון 25 במרץ 2013

שלום רונן.
זה המשמעות של ליגה. גם בארסה של השנה זוכה באליפות כי ניצחה את הקטנות ולא את ריאל ואשתקד היה ההפך.
תתלונן גם על שלב הבתים של האלופות, הרי בסוף יש נוק אאוט.

דורפן 25 במרץ 2013

ארכיון – אבל אליפות העולם כבר דורות רבים מוכרעת בדו-קרבות (אלא אם אין אלוף מכהן). סתם נגעו בפורמט הנכון

ארנון 25 במרץ 2013

אייל,
איזה כיף שהגיע הפוסט המיוחל.
ולפני שאני עובר עליו – אנא תקן את הטבלה בתחילת הפוסט (קראמניק מופיע פעמיים, והנקודות של מקומות 8-5 לא נכונות).

אייל 25 במרץ 2013

תודה, תוקן עכשיו. זה התערבב לי עם הטבלה של הפוסט הקודם משום מה.

הארכיון 25 במרץ 2013

הכי חכם אם היו עושים דו קרב בין השניים שהיו מסיימים ראשונים.
וכך היה מאבק עיקש לתפוס את המקום השני

אלעד 25 במרץ 2013

דורפן צודק. בפורמט הנוכחי נוצר מצב של מעין ליגה, שבסופה יש נוקאאוט נגד מישהו שבכלל לא שיחק בליגה. לפי דעתי, אם גם אנאנד היה משחק ב"ליגה" הזו הוא לא היה מגיע לאחד משני המקומות הראשונים. מכיוון שהוא שחקן דו-קרבות מדהים, יש לו סיכויים טובים מאד לקחת אליפות אחרי אליפות, למרות הדירוג. חוץ מזה, יש משהו מעט לא הוגן וארכאי בשיטה הזו. כמו "שולחן המלך" בטניס שולחן. למה שרק צד אחד יתאמץ? אפשר לחשוב על הטבות לאלוף העולם בקשר לטורניר הבא (כמו שהזוכה בליגת האלופות נכנסת אוטומטית למפעל בשנה הבאה), אך הגעה אוטומטית ל"גמר" היא קצת יותר מדי לדעתי.
בלי קשר, אחלה פוסט. אני אוהב מאד כדורסל וכדורגל, אבל כדאי להקדיש מעט זמן גם לענפים כאלה.

ארנון 25 במרץ 2013

מסכים שזה נראה פורמט שמיטיב מדי עם האלוף המכהן. מצד שני, זה בדיוק מה שהופך את קבוצת האנשים שהצליחו לשכות בתואר לכזאת אקסקלוסיבית.
ראה הנסיונות של פיד"א לקבוע את אלוף העולם בטורניר של הפסיד יוצא בשנות התשעים של המאה הקודמת אל תוך העשור הראשון של הנוכחית. לא בדיוק תפס.

דורפן 25 במרץ 2013

אלעד. אלוף העולם בשחמט זה מעמד מיסטי. 15 אנשים בהיסטוריה החזיקו בתואר הרשמי הזה. אני מאד תומך בחומות גבוהות מאד סביב המעמד הזה – כל עוד האלוף מגן על כתרו כל שנתיים. אני גם חושב שדו קרב הכתר צריך להיות 18 משחקים.

אייל 25 במרץ 2013

שני נושאים שלדעתי כדאי להבדיל ביניהם בהקשר של דברים שנאמרים כאן – אחד הוא שאלת הפורמט, בין אם זה לתואר אלוף העולם באופן ישיר ובין אם לקוואליפיקציה לדו-קרב נגד אלוף העולם. כאן נראה שחוזרים פחות או יותר הטיעונים הרגילים בויכוחים לגבי מה עדיף – שיטת ליגה או שיטת "גביע"/נוק-אאוט.

בשחמט, בהקשר של שיטת נוק-אאוט, חשוב מאוד גם המימד של אורך הדו-קרבות: ככל שהם קצרים יותר הם רנדומליים יותר. כאן טובה הדוגמה של טורנירי "אליפות העולם" שארגנה פיד"ה בין 1999 ל-2004, שאותם הזכיר ארנון, ושהפכו את תואר אלוף העולם (מחוץ לשושלת הדו-קרבות ה"קלאסית") לבדיחה באותה תקופה. למעשה מדובר בפורמט שזהה לזה של גביע העולם כיום – כלומר שיטת נוק-אאוט בדו-קרבות קצרצרים. לצד אנאנד, שזכה ב-2000, זה ייצר גם "אלופי עולם" שבאופן ברור לא היו קרובים אפילו להיות השחקנים הטובים בעולם (כמו חליפמן או קסימדז'נוב).

ודבר שני זו שאלת זכויות היתר של אלוף העולם. כמו שכתבתי בפוסט המבוא לתחרות, נראה שהשאלה הזו מתחילה להתעורר ביתר שאת בתקופה של אלופי עולם לא דומיננטיים כמו אנאנד (בניגוד לקרפוב או קספרוב), שלא מוכיחים באופן עקבי שהם באמת הטובים ביותר.

הנה, בהקשר זה, ציטוט מתוך דברים שכתב סרגי שיפוב, פרשן שחמט ידוע, בסקירת שנת 2012 שלו (די ברוח הדברים של אלעד):

The current World Championship system is a clear anachronism! Ponder the following fact: Anand can stay World Champion indefinitely without even winning a game. Even for a few cycles in a row.

Tournament results have no significance from the point of view of status. The champion can make almost all draws, losing a game or two from time to time. And in the title match he needs to tie the classical games (as happened this year in Moscow), then hold out to Armageddon and pick Black. Another draw and it’s in the bag! Or else you can get lucky and win an absolutely drawn endgame in rapid chess, as happened in Moscow.

Can you imagine something similar in other sports – in these dynamic times when the principles of qualification and the necessity of winning regularly have firmly taken root? For instance, in football it’s not just that the reigning champions don’t get to play a final against the challenger – they only get into the championship itself as a result of qualification, on equal terms with the rest. No privileges whatsoever! And in order to defend the title the champions have to go through a long process with a lot of wins.

Ideally that’s how it should be in chess as well. Or, at the very least, the champion’s privileges should be seriously reduced, with the system itself forcing him to demonstrate genuine World Championship play. And you know what the easiest way of doing that is…

Say what you like about traditions, but you can’t keep using an axe to shave…

As for Carlsen’s potential behaviour if he gains the title, for the moment that’s dividing up the hide of a bear before it’s been killed. And it’s not a question of individuals. We need a system that stimulates an actively playing and winning champion, and not a lazy guy resting on his laurels. Almost nothing should depend on the human qualities and style of the champion. Otherwise you’ll periodically get unpleasant situations like the one just now.

http://crestbook.com/en/node/1783

איציק 25 במרץ 2013

עוד לא קראתי (תיכך אעשה זאת), אבל הלחץ החברתי עובד… :-)

דן 25 במרץ 2013

עוד פוסט משובח, צריך למצוא לך משבצת בלוז על חשבון מוסף הארץ בחג..
אני בעד שכל משחק שמסתיים בתיקו יוכרע בספורט אקראי, פעם אגרוף ופעם זריקת חיצים, זה יוסיף הומור וחן לטורנירים.

עמיחי 25 במרץ 2013

צמד הפרשנים שורט את טרנט פשוט מעולה.
המון הומור בריטי עוקצני והרמות להנחתה מצד שניהם.
שמח ששורט חזר אחרי הפסקה של כמה ימים.

אייל 25 במרץ 2013

אכן. למי שרוצה לינק: http://new.livestream.com/WorldChess/Round9

אלי (המקורי) 25 במרץ 2013

הם כל כך לא סובלים אחד את השני… זה כמו לשים את גרנט ושרף ביחד בתא השידור…

איציק 25 במרץ 2013

אני לא מבין גדול, סתם חובב, אבל נהינתי מאוד, ואפילו חלק מהדברים הבנתי. אני חושב שההישיג גדול יותר שלך משלי, כיוון שקשה יותר להסביר, זו פעולה אקטיבית ולא כל אחד יכול. אתה כן, ובגדול :-)
לגבי השיטה. אני היתי משאיר בפורמט הישן של הצורך להפיל את המלך בדו-קרב. המתמודדים על היוצא לדו-קרב יתמודדו, והזוכה "ילחם" נגד המלך. היתי שם היסתיגות לכך. המלך צריך להראות רמת סף מינימאלית (לא כל כך נמוכה) בין הזכיה האחרונה ועד לתחרות המתמודדים. אם לא עמד בה, יכנס לתחרות כמו כולם ושנים הראשונים יתמודדו על הכתר. כך מאלצים את המלך להתאמץ, והקרב לא הופך להיות להישרדות של מלך חלש מידי מול יריב ראוי.
לגבי הנבחר לטוען לכתר זה בעייתי יותר בעייני. מצד אחד רצוי שהוא יהייה בדו-קרב (פורמט ההתמודדות על הכתר), אבל זה בעייתי. כמה דו-קרבות באורך 12-16 משחקים יכול המתמודד לעשות מבלי להישחק לפני הקרב על הכתר. משחקים קצרים לא נותנים אינדיקציה אמיתית. לכן אולי ליגה, ודו-קרב אחד בין המקום הראשון לשני יכל להיות חיתוך הזהב.

טל 25 במרץ 2013

ואם הראשון מסיים בפער משמעותי מהשני?

איציק 25 במרץ 2013

טל,
יש שני פיתרונות אפשריים:
1. ראשון נגד השני ללא קשר להפרש. הרי יתכן שיהיו שלושה עם אותו מספר נקודות ואז תוכל לשאול מה עם השלישי. אז יש חוק ולפעמים הוא לא הכי צודק אבל יש מסגרת ברורה. קשה לסגור את כל הפינות.
2. ניתן ליקבוע סף, למשל, עם יש פער של יותר משתי נקודות בין הראשון לבאים אחריו, אין דו-קרב והוא עולה ישירות לדו-קרב האליפות. מצד שני, כמו שנאמר, יתכן והראשון אסף נקודות נגד ה"חלשים" וזה לא מצביע על היכולת האמיתית, ולכן היתי משאיר את הדו-קרב בכול מקרה.

Yavor 25 במרץ 2013

Thank you very much. This is meratek. One thing, if you could add: The first game you report here (Karlsen-Grishchuk) has wonderful drawings for explanations, but towards the end (when it gets really interesting) there are not enough, and the reader (at least me) "loses" your line of thought. Can you add another board drawing of the position after, say, the 29th move? It will help many, I think

Toda anyway

אייל 25 במרץ 2013

הוספתי – תודה על ההצעה.

Yavor 27 במרץ 2013

תודה לך. עוזר מאוד

גיל 25 במרץ 2013

פוסט מעולה כרגיל. נראה שקרלסן מפתיע בכוונה בהתחלת המשחקים (כמו שציינת בפוסט הפותח לטורניר) וזה משתלם לו בסך הכל. או שהוא מצליח לשבור את היריב או שהוא נקלע לעמדת נחיתות אבל בגלל שהוא יודע לשחק בצורה מדויקת לקראת סוף המשחק הוא מצליח לעקר את היתרון עליו. גם היום נראה שהיה בעמדת נחיתות די רצינית והוא הצליח לחלץ תיקו בסופו של דבר.

אגב יפה לראות את הקוליגאליות שמשתקפת במסיבות העיתונאים אחרי המשחקים.

לגבי הפורמט, אני בעד להשאיר אותו כמו שהוא. כמו שזה נראה עכשיו, לא רחוק היום שקרלסן או ארוניאן יהיו אלופי העולם ויתמודדו אחד נגד השני בסדרות על הכתר.

אייל 26 במרץ 2013

כן, בזמן האחרון נהיה קשה באופן בלתי-רגיל לנצח את קרלסן – מתוך 72 משחקים באורך קלאסי ששיחק מאז תחילת 2012 הוא הפסיד רק שניים. גם כשהוא נקלע לעמדות נחותות וצריך להתגונן הוא שומר על קור-רוח, משחק מדוייק, ובדרך-כלל לא נשבר תחת לחץ (והיום קרמניק הפעיל עליו הרבה מאוד לחץ) – בינתיים בניגוד בולט למה שראינו מכמה שחקנים אחרים בטורניר.

אלי (המקורי) 25 במרץ 2013

בוריס גלפנד מדהים! בדרך הבטוחה לנצחון על ארוניאן, קרלסן חייב לו בירה!

אייל 25 במרץ 2013

כן, גלפנד במומנטום רציני – ניצחון שני שלו ברציפות; חבל שבסיבוב השישי קלקל משחק מצויין (נגד גרישצ'וק), שגם בו היה יכול לזכות, בדוחק זמן.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 26 במרץ 2013

וכמובן ההחמצה נגד קראמניק בסיבוב השביעי. מעט יותר דיוק, ועוד היינו יכולים לחלום על קאמבאק מהסרטים.

תגובה אחרת להחמצה אנחנו רואים אצל ראג'בוב, שאחרי הפספוס מול קרלסן בסיבוב 7, הפסיד שנים ברציפות.

אייל 26 במרץ 2013

נכון, גלפנד החמיץ גם ניצחון נגד קרמניק – אם כי שם היה מדובר בהזדמנות טקטית חד-פעמית כתוצאה משגיאה נקודתית של היריב ולא במשחק שלם שנבנה בצורה עדיפה (גלפנד אמר באחת ממסיבות העיתונאים שבגלל זה ההחמצה נגד גרישצ'וק יותר כואבת).

בכל אופן, קאמבק מהסרטים עדיין אפשרי אם ינצח את קרלסן בסיבוב הבא… למרות שקצת קשה להאמין, במיוחד כיוון שגלפנד משחק בשחור.

גיל 25 במרץ 2013

כל הכבוד לגלפנד. הוא אמנם לא יזכה בטורניר אבל לפחות הוא נלחם.

על פי המצב עכשיו נראה שזה הטורניר של קרלסן להפסיד. ארוניאן יצטרך להיות יותר התקפי כי לא נשארו עוד הרבה משחקים.

איתי 26 במרץ 2013

כהדיוט בשחמט- אני מוצא את הטורים האלו תאווה אמיתית. כן ירבו כן ירבו. אם יש לכם עוד מי שיכתוב על ספורטים "איזוטריים" וזה במרכאות בכוונה, תביאו.
פשוט כיף להחכים ולקרוא, בטח שהרמה של הכתיבה כאן היא מצוינת.
כה לחי.

D! בארץ הקודש 26 במרץ 2013

שוב תודה.

שיימס 26 במרץ 2013

אייל,
סיקור מקיף ומעניין מאד.
יש סיכוי למצוא משהו דומה למשחקי הליגה בארץ (לכשתחזור)?

ושאלה שסקרנה אותי בעקבות הסרטונים:
יש לך מושג אולי למה השחקנים נראים שם כמו גרג פופוביץ בראיון אמצע משחק, כלומר משועממים ומדוכדכים?
זה בגלל שהם מותשים מהמשחק או כי מכריחים אותם להתייצב למשהו שהם מתים לברוח ממנו?

אייל 26 במרץ 2013

לגבי השחקנים במסיבות העיתונאים שאחרי המשחקים – אני לא חושב שזה תמיד כמו שתארת, קרמניק וארוניאן למשל נראו מאוד חיוניים ומלאי אנרגיה. וכשהמשחק מסתיים בניצחון של אחד השחקנים, בדרך-כלל לפחות הוא לא נראה מדוכדך… כשזה קורה זה בהחלט יכול להיות מהסיבות שהזכרת – ואולי לא רק תשישות בעקבות המשחק, אלא גם זה שהמחשבות שלהם עדיין עסוקות בכל מיני דברים שקרו בו.

Taninanak 26 במרץ 2013

אייל,
אחרי פרישה משחמט מגיל 10 ועד הפרשנויות שלך לאליפות העולם האחרונה, אנו מוצא את עצמי משחק אונליין על בסיס יומי (כבר עליתי במאמץ רב מ 1200 ל 1300) ומחכה לכל פוסט!
שאפו ותודה !!

איציק 26 במרץ 2013

נראה לי שגלפנד, למרות הריטינג הנמוך ביותר מבין המתמודדים, מראה שהוא אכן ראוי למעמד. לא ראוי לזכות, אך גם לא זנב. הוא מראה יכולת גם מבחינת הרמה וגם מנטאלית שאחרי פתיחה כמו שהיתה לו קל היה להשבר, והוא לא. יפה לראות זאת.

אייל 26 במרץ 2013

דרך אגב, לגבי עניין מד-הכושר הנמוך ביותר – ציינתי את זה באחת התגובות כדי לחדד נקודה מסויימת (לגבי מה סביר שיהיו הציפיות מגלפנד), אבל צריך לומר שלפחות ביחס לשלושה מתחרים אחרים – סוידלר, איוונצ'וק וגרישצ'וק – ההבדלים למעשה קטנים ולא מאוד משמעותיים. למעשה, בדירוג ה"חי" (כלומר כזה שמתעדכן ממשחק למשחק, ולא זה הרשמי שפיד"ה מפרסמת בתחילת כל חודש) אפשר לראות שגלפנד אפילו עוקף כרגע את סוידלר… (http://www.2700chess.com). ההפרש מקרלסן לעומת זאת, כפי שניתן לראות שם, הוא באמת גדול מאוד – 130 נקודות כרגע.

איציק 26 במרץ 2013

אייל,
שאלה, האם ויקטור קורצ'נוי עדיין משחק שח-מט תחרותי, והאם יש לו עדיין פה ושם השגים כשהם? עד כמה שאני זוכר, עד לא מזמן הוא עוד התחרה ואפילו שמר על רמה סבירה. לא בטופ אך גם לא מאוד נמוך. לגילו הוא שיחק ממש לא רע.

אייל 26 במרץ 2013

לקורצ'נוי היה שבץ לפני כמה חודשים, כך שיכול מאוד להיות שלא יחזור לשחק שחמט תחרותי (אם כי בטורניר שהתקיים בציריך לפני כחודש כבר דווח שהופיע בכיסא גלגלים כדי לצפות במשחקים…). אבל כן, ה-longevity שלו באמת היתה די מדהימה – הוא היה בטופ-100 עד עמוק לתוך שנות ה-70 שלו, בגיל 78 זכה באליפות שוויץ, ובגיל 80 (לפני שנתיים) עוד ניצח שחקן מהצמרת העולמית שמד-הכושר שלו עולה על 2700, בטורניר הפתוח של גיברלטר. בעצם הוא הגיע לשיא שלו מאוד מאוחר יחסית, בעשור החמישי לחייו, כשביסס את עצמו כמ' 2 בעולם אחרי קרפוב (כפי שניתן לראות כאן – http://www.schachchronik.de/rangliste/viktor_kortschnoi).

גיל 27 במרץ 2013

אם הזכרת את קורצ'נוי, מה בדבר קספרוב? אם הוא היה רוצה, הוא היה יכול לחזור ולהצטיין? אולי הוא כבר לא יוכל להיות אלוף העולם אבל הוא יכל להיות טופ 10? מעבר לעניין הגיל, האם מאבדים את היכולת לשחק אם לא משחקים כמה שנים ברצינות או שזה כמו שריר שאם מתאמנים עליו חוזרים לכושר? או שאולי היו התפתחויות שהוא לא היה חלק מהן ונשאר מאחור? סתם מסקרן אותי.

איציק 27 במרץ 2013

גיל,
אספר לך מה אמר קספרוב עצמו בעיניין. הייה איתו דיון גדול מאוד בנושא בזמן התמודדות גלפנד-אננד. הוא בא להיות פרשן אורח של הפרשנים ברוסית לפני שהלך לחברה באנגלית. הוא במפורש פסל זאת על הסף. הוא אומר שמי שחולם על זה לא מבין מזה שחמט. הוא אומר שהוא לא מסוגל לזה יותר לא פיזית, לא נפשית ובימיוחד מבחינת רמה. הוא טוען שההכנה הדרושה, והפער שנוצר בגישות החדשות (במיוחד בגלל כניסת המיחשוב המטורפת) וכמות החומר שחסר לו, לא ניתן להדבקה. מה שהוא טוען זה שהוא כן יכול אולי בהצלחה חלקית להצליח אחרי חזרה לכושר למשחקי בליץ (אלו של 5 דקות למשחק) שם להכנה יש משמעות הרבה יותר נמוכה, וכמובן הלחץ המנטאלי והפיזי קטן יותר.

שמעון כסאח 27 במרץ 2013

ביולי תתקיים מכביה ואם אלכס אברבוך יכול לחזור להתחרות אז גם ויינשטיין יכול.

איציק 27 במרץ 2013

ממתי ווינשטיין קופץ במוט ;)
אני מניח שבמכביה אכן שניהם יכולים להשתתף ואלי גם לזכות.

אייל 27 במרץ 2013

יש את המקרה של גאטה קמסקי, שפרש משחמט תחרותי בגיל 22, אחרי שעלה לצמרת באופן מטאורי ושיחק דו-קרב על אליפות העולם של פיד"ה (בתקופת הפילוג של שנות ה-90) נגד קרפוב, ולפני כמה שנים חזר בגיל 30 – הוא חזר לצמרת הגבוהה, אבל לא ממש לאותה דרגה (http://www.schachchronik.de/rangliste/gata_kamsky).

לגבי קספרוב, בנוסף למה שאיציק אמר, יש לי הרושם שהוא מאלה שלא מסוגלים לשאת שהם לא מס' 1 (הוא היה מדורג מס' 1 במשך 20 שנה ברציפות – מ-85 ועד ליום הפרישה שלו ב-2005, אבל אז הורגש כבר שהדומיננטיות שלו מתחילה להישחק). מה שמעניין זה שתחושת הנוכחות בצמרת השחמט כנראה בכל זאת חסרה לו מאוד, אז הוא מנסה להשפיע על מה שקורה בה באמצעות proxies. היתה תקופה ב-2009 שבה עבד במשך כמה חודשים עם קרלסן, ובהחלט יכול להיות שעזרה לו (באותה תקופה הוא עשה את קפיצת המדרגה שהזכרתי בפוסט הראשון); אחר-כך עם נקאמורה האמריקאי (ובאותו זמן נקאמורה זכה בטורניר החשוב היחידי שלו עד כה, אם כי מאז נותר "רק" שחקן טופ 20-10 מהשורה); ואחר-כך העזרה שהציע לגלפנד נגד אנאנד, שגלפנד סיפר עליה בראיון אחרי הדו-קרב.

אייל 27 במרץ 2013

דרך אגב, הערכת סיכויי הניצחון בטורניר (לאחר סיבוב 9) של סטטיסטיקאי השחמט הידוע ג'ף סונאס, על פי סימולציית מונטה-קרלו (ושימוש בשיטת חישוב מד-כושר שהיא קצת שונה מזו הרשמית של Elo):

קרלסן – 75%
ארוניאן – 21%
קרמניק – 3%
והאחוז הנותר מתחלק בין האחרים.

http://www.chessbase.com/Home/TabId/211/PostId/4009288/candidates–who-is-going-to-win-270313.aspx

דרך אגב, שיטת שוברי-השוויון בטורניר קצת מפצה את ארוניאן על ההפסד שלו בסיבוב האחרון לגלפנד. שובר-השוויון הראשון הוא מאזן ראש-בראש בין השחקנים וכאן אין הכרעה – קרלסן וארוניאן כבר סיימו בתיקו את שני המשחקים ביניהם. שובר-השוויון השני הוא מספר נצחונות כולל – כך ש*אם* ארוניאן יצליח לנצח משחק יותר מקרלסן בסיבובים שנשארו וידביק אותו במספר הנקודות הוא יכול לנצח על פי שובר-השוויון הזה.

איציק 27 במרץ 2013

סימולציות מונטה-קרלו לשיערוך סיכויי הניצחון בשחמט – מגניב!!!

פאקו 27 במרץ 2013

קרלסן, ארוניאן וקרמניק ממשיכים לנצח…

אייל 27 במרץ 2013

כן, קרלסן ארוניאן וקרמניק הפרידו את עצמם לגמרי מכל האחרים היום – כשקרלסן מחסל כל תקווה לקאמבק שעוד היתה לגלפנד.

כך שאחרי הסיבוב העשירי, ארבעה סיבובים לסוף, קרלסן עדיין מוביל בחצי נקודה לפני ארוניאן ונקודה לפני קרמניק. מחר גרישצ'וק-קרלסן, סוידלר-ארוניאן, קרמניק-רדג'אבוב ואיוונצ'וק-גלפנד (כשהמשחק האחרון כבר לא רלבנטי לצמרת).

ארוניאן וקרמניק עוד צריכים לשחק זה עם זה בסיבוב ה-12, מעבר לכך זה תלוי כעת בדרגת הנזק שכל אחד מהשלישייה המובילה עוד יצליח לעשות לשחקנים מתוך החמישייה הנותרת.

ארנון 28 במרץ 2013

היה סיבוב עשירי מרתק.
ראשון היכה קראמניק, שליריבו גרישצ'וק נותרו שניות ספורות בלבד כשעליו להחליט אם להפסיד רגלי (וכנראה להציל את המשחק) או להחליף רץ בפרש ולהיכנס לסיום רגלים. הוא בחר בסיום רגלים, שבמהרה התברר כאבוד.
עכשיו הלחץ עבר לקרלסן וארוניאן.
ארוניאן ניצל גם הוא את דוחק הזמן הכרוני של איוואנצ'וק (נראה שהצ'וקים צריכים ללמוד לנהל זמן יותר טוב) וזכה. חבל, כי דווקא היה משחק מרשים של איוואנצ'וק, עם בחירה אמיצה ולא שגרתית בגמביט בודאפשט.
ואז הוכיח קרלסן למה הוא ראשון בעולם. אם הוא לא מנצל את היתרון הקטן מול גלפנד, ארוניאן עובר אותו לפי שובר השוויון, כך שלמעשה הוא חייב לנצח. וזה בדיוק מה שהוא עשה, ובאופן מזהיר.

מחוץ לתמונת המקום הראשון, ראג'בוב היה כל כך מבואס מהתוצאות הקודמות שלו (אפשר היה לראות את המרירות שלו במסיבת העיתונאים אחרי המשחק- My amazing results so far) – שהסכים לתיקו בלבן מול סווידלר תוך עשרים מסעים.

מחכים כבר למשחקים מחר, כשקראמניק בלבן עשוי לצמצם פערים מול ארוניאן וקרלסן שמשחקים בשחור.
וכמובן מחשכים גם לפוסט הבא של אייל.

הארכיון 28 במרץ 2013

לגבי ההערה על קספארוב. אחרי שקראתי את ספריו על קודמי הגדולים והספרים החדשים הוא הוציא וטרם מצאו אור בעברית, נראה שהוא נהנה מאוד לנתח ולהעביר את המסר של הבנת השחמט לחברה וזו מטרתו בעולם כרגע. להמחיש לנו כמה המשחק הזה מורכב וכמה התפתחויות הוא עבר. רק כך ניתן להבין איזה שחקן עצום הוא היה. למען האמת, לנו, עמי הארץ זה מזל גדול, שיש מי שיתעד את הדור הנוכחי וינתח אותו מנקודת מבט של שחקן מקצוען.
אגב, ההשוואה בין קרלסן לבובי פישר היא ממש לא נכונה אם משווים סגנון משחק. בובי היה דוחף בכח לסכמות שהוא מכיר והיה לו מספר פתיחות מצומצם מאוד. קרלסן פשוט גמיש ודינמי בפתיחות שלו . הצד השווה ביניהם זה כנראה ההכנה, בובי היה חורש כל ספר שחמט אפשרי כדי להכיר צד נוסף וגם קרלוס (למרות שהוא טוען שההכנה שלו נמוכה משל האחרים- אך עצם היותו גאון נותן לו הספק גדול מהם- זה בטוח) עובר על כל חומר ממוחשב אפשרי. השאלה הגדולה האם הוא לא הגיע לשיא מוקדם מדי. בובי הגיע לשיא רק לשנת שנתו ה30 וקרלוס בן 22 בלבד ובדרך הבטוחה לרוצץ את ראש ההודי. בכל מקרה, עצם זה שהחזירו את דו קרב המועמדים החזיר הרבה ענין לענף השחמט שהפיצול של פידא הוביל אותו לתהומות הנשייה.

הארכיון 28 במרץ 2013

אחרי ההכרעות אתמול והמחזור היום. אני ממליץ לאייל להעלות פוסט אחרי משחקי היום (מחזור 11) וניתוח הסיכויים לקראת 3 המשחקים שיוותרו לאחר מכן. מאוד מעניין אותי להבין את הסיומים במשחקים שהוכרעו אתמול…

אייל 28 במרץ 2013

אני די עסוק היום (וגם מחר) בעניינים לא-שחמטאיים, אז הפוסט הבא מתוכנן לעלות אחרי הסיבוב ה-12 (כלומר, ביום המנוחה האחרון)…

בכל אופן, לגבי משחקי הסיבוב ה-10 אפשר לומר שלקרלסן יש סיבה להרגיש קצת מתוסכל, כיוון ששני היריבים העיקריים שלו די קיבלו מתנות מהיריבים שלהם בעוד שהוא היה צריך לעבוד קשה מאוד על הניצחון שלו ולשחק משחק מזהיר ממש. נגד קרמניק (ששיחק בשחור), גרישצ'וק עשה בשלב מסויים טעות ברמה באמת אלמנטרית כשהחליף כלים באופן שהפך עמדה שווה לסיום רגלים זכוי עבור היריב. ואיוונצ'וק תפש שוב את אחד הימים הביזאריים שלו והפסיד נגד ארוניאן בזמן בפעם הרביעית (!!) בטורניר הזה (נכון שכשהזמן נגמר העמדה שלו כבר הייתה אבודה, אבל זה קרה כיוון שלא הותיר לעצמו יותר משניות ספורות לחשוב במסעים הקודמים, שבהם קילקל את העמדה שלו שהייתה שווה ואפילו קצת עדיפה מעט קודם לכן).

איוונצ'וק הוא ללא ספק מה שמכונה ה-randomizer הגדול של התחרות, ובינתיים ארוניאן – שקיבל ממנו שני משחקים בחצי-מתנה – הוא הנהנה הגדול מכך, בעוד שגם נגד קרלסן (כפי שתיארתי) וגם נגד קרמניק איוונצ'וק שיחק בינתיים מצויין.

גיל 28 במרץ 2013

אין מינימום של מספר מהלכים שצריך לשחק? אני רואה שגלפנד ואיבנוצ'ק הגיעו להסכמה על תיקו אחרי 17 מהלכים. חשבתי שצריך לפחות 30 לא?

אייל 28 במרץ 2013

היה כאן מקרה של חזרה משולשת על אותה עמדה (שבאופן פוטנציאלי יכולה להימשך עד אין סוף), שלפי חוקת השחמט היא תיקו אוטומטי, לפחות אם אחד השחקנים דורש זאת; אותו דבר קרה אתמול במשחק בין רדג'אבוב וסוידלר. זאת אכן דרך לעקוף את חוקי ה"אנטי-תיקו" הקיימים – אלא אם מעוניינים ששופט יבחן את העמדה ויחליט אם חזרה היא באמת האופצייה הכי טובה שעומדת לרשות השחקנים (מה שהם יכולים תמיד לטעון), או אם להכריח מישהו מהם לסטות ממנה… יכול להיות שכאן שני השחקנים בכנות חשבו שהחזרה היא האופצייה הטובה ביותר שעומדת לרשותם במצב שנוצר על הלוח, אבל לאור מצבם בטורניר ומה שקרה להם אתמול אני לא אתפלא אם (כמו רדג'אבוב וסוידלר אתמול) פשוט לא התחשק להם כל-כך לשחק.

אייל 28 במרץ 2013

אז גרישצ'וק וקרלסן מסיימים גם כן בתיקו די קצר, ארוניאן מבצע חרקירי נגד סוידלר, וקרמניק מנצח את רדג'אבוב (שנראה כרגע כמו מי שרוצה רק לגמור כבר עם הטורניר הנורא הזה ולחזור הביתה), כך שקרמניק וארוניאן מחליפים מקומות מאחורי קרלסן.

ארנון 28 במרץ 2013

ומחר ארוניאן-קראמניק. יש מצב שאם קרלסן מנצח מחר בלבן את איוואנצ'וק, בנורבגיה כבר מתחילים להוציא את הבירות מהקרח.

גיל 28 במרץ 2013

לא בטוח. אם קראמניק מנצח הוא חזק בתמונה.

פאקו 29 במרץ 2013

יהיה לו קשה מאד לנצח בשחור את ארוניאן. זה בהחלט הטורניר של קרסן להפסיד.

פאקו 29 במרץ 2013

קרלסן כמובן.

גיל 29 במרץ 2013

אתה בטוח? נראה שקראמניק בדרך לניצחון ואז הוא ישווה את מספר הנקודות שלו לזה קרלסן. צפוי סיום מרתק לטורניר.

אייל 28 במרץ 2013

המשחקים שעוד נותרו לשלישיית המובילים (בסוגריים לבן/שחור):

קרלסן – איוונצ'וק (ל), רדג'אבוב (ש), סוידלר (ל)

קרמניק – ארוניאן (ש), גלפנד (ל), איוונצ'וק (ש)

ארוניאן – קרמניק (ל), גרישצ'וק (ש), רדג'אבוב (ל)

על פני הדברים לקרלסן הלו"ז הכי נוח – עם שני משחקים בלבן ובלי מפגשים עם שני חברי השלישייה האחרים; ולקרמניק הכי פחות נוח – עם שני משחקים בשחור ואחד מהם נגד ארוניאן. כמובן שאם יצליח לנצח את המשחק הזה זה יהיה עצום מבחינתו.

בליקי 29 במרץ 2013

התמונה הראשית מדהימה! איפה אפשר לראות דומות מהתחרות?

אייל 29 במרץ 2013

באתר chessbase

http://www.chessbase.com/home.aspx

יש דיווחים מכל סיבוב, ובכל אחד מהם יש תמונות – רובן של אותו צלם שצילם את התמונה הזו (ריי מוריס היל).

אייל 30 במרץ 2013

סיבוב מטורף. קרמניק מנצח את ארוניאן בשחור אחרי משחק מלא תהפוכות וקרלסן מפסיד בלבן לאיוונצ'וק. כעת קרמניק (שהשיג 4.5 נקודות בחמשת הסיבובים האחרונים) חצי נקודה לפני קרלסן, שני סיבובים לסוף, והופך לפיבוריט.

ארנון 30 במרץ 2013

וואו – מהפך!
ארוניאן כבר מחוץ לתמונה,
ולקרלסן נותרו שני סיבובים להדביק את המוביל החדש –
קראמניק.

גיל 30 במרץ 2013

חבל על קרלסן אבל אולי המעמד הזה עדיין קצת גדול עליו?

אייל 30 במרץ 2013

חוץ מאשר על קרמניק – שאכן יש לו by far את הנסיון הרב ביותר במעמדים שקשורים לאליפות עולם – נראה שזה קצת (או הרבה) גדול על כל האחרים… תראה את ההתרסקות של ארוניאן בסיבובים האחרונים.

ארנון 30 במרץ 2013

הם דיברו היום הרבה על העייפות כגורם שמתחיל להשפיע בשלבים האלה. דווקא איוואנצ'וק המבוגר תיפקד היום טוב יותר מקארלסן במרתון של שבע שעות.

שתי נקודות שראוי להתייחס אליהן:
הסיומים המרתקים שנוצרו בשלישה לוחות: ארוניאן-קראמניק (5 חיילים מול 3 ורץ) ושני סיומי הצריח+שני חיילים מול צריח רג'בוב-גרישצ'וק (שני החיילים בטורים ו'+ח' כך שניתן להגן) וקארלסן-איוואנצ'וק .

שיטת סנבורן-ברגר הנהוגה בתחרות כשובר שויון שלישי, אחרי טבלה פנימית של השווים ואחרי מספר הניצחונות (או כמו ששורט רואה זאת "מספר ההפסדים"). לפי שיטה זו, עבור כל שחקן סוכמים את מכפלת התוצאות נגד יריב מסוים ומספר הנקודות של אותו יריב (לדוגמא, אם קארלסן עשה נקודה וחצי נגד גרישצ'וק ולזה 6 נקודות, קארלסן מקבל עליו 9 נקודות). השיטה הזאת גורמת לכך שגם המשחקים הלכאורה פחות חשובים, הם למעשה בעלי השפעה מכרעת על זהות האלוף. כך, אם קארלסן היה מצליח לסיים בתיקו היום והיה ניצב בשוויון נקודות עם קראמניק, אז תוצאת ראג'בוב-גרישצ'וק היתה קובעת מי המוביל. וכך אנחנו צפויים לחישובים בלתי אפשריים אלה בשני הסיבובים הנותרים. כמו ששורט אמר – כבר עדיף להטיל מטבע.

אייל 30 במרץ 2013

ארנון – אבל בגלל שקרלסן הפסיד היום יכול מאוד להיות שסונברן-ברגר כבר לא יהיה רלבנטי כשובר-שוויון אלא – אם וכאשר – דווקא שובר-השוויון השני, שיפעל לטובת קרלסן. כדי ש-ס"ב יהיה רלבנטי קרמניק צריך להפסיד משחק.

ארנון 30 במרץ 2013

וואלה, נכון. אז כנראה שלפחות נפטרנו הפעם מהצרה הזאת. בכל מקרה, פרוגרסיב נראית לי שיטה יותר הוגנת.

אייל 30 במרץ 2013

אבל כן, יש משהו בהחלט קומי בסונברן-ברגר, למרות שההיגיון הבסיסי של השיטה (לתגמל את "איכות" הנקודות) ברור. ראו את זה בבירור באולימפיאדה האחרונה, כשנבחרות ארמניה ורוסיה סיימו עם אותו מספר נקודות, ונציגים של שתי המדינות התחילו להסתובב עם מחשבי כיס כדי לחשב את סיכויי הניצחון, תוך שהם מתפללים שאיי פיג'י, אותם ניצחו בסיבוב הראשון, ישיגו תוצאה טובה נגד מוזמביק או משהו בסגנון.

איציק 30 במרץ 2013

רק לחשוב על איי פיג'י ומוזמביק בהקשר לאולימפיאדת שחמט גרם לי לחייך. האם זהו כרטיס חופשי למדינות מתפתחות כמו שעושים בשחייה באולימפיאדה?

ארנון 30 במרץ 2013

אולימפיאדת השחמט פתוחה לכל מדינה. באולימפיאדה האחרונה השתתפו 157 מדינות. הרמה בלוחות האחרונים לא רחוקה מזו שתוכל לראות בקפה תמר בצהרי שישי.

IC 26 ביוני 2013

עוד פוסט איכותי ומרתק, ורק הערה קטנה, במשחק קארלסן-גרישצוק השתמשת בביטוי "ערוגות כהות" בשחמט בעברית מקובל יותר לומר פשוט ערוגות לבנות ושחורות, למרות שאין כל פגם בבהירות וכהות, שזה אני מניח תרגום מילולי מאנגלית.

Comments closed