קרלסן – קרואנה (סוף): קרלסן מוחץ את קרואנה בשובר השוויון

ומגן על התואר בפעם השלישית

כפי שנאמר בפוסט הקודם, הגישה של קרלסן למשחק ה-12 והאחרון בקצב רגיל של הדו קרב היתה דומה באופן עקרוני לזו שהפגין כלפי אותו משחק בדו קרב לפני שנתיים עם קריאקין (עם כל מיני הבדלים הקשורים בכך שהיה הפעם שחור ולא לבן) – כלומר, לא לנסות באמת לנצח את המשחק הזה אלא רק להבטיח אי-הפסד, וללכת להכרעה בשובר השוויון. דובר רבות על העליונות שיש לקרלסן בקצבים המהירים במונחי הדרוג שלו ביחס לקרואנה ברשימות מדי הכושר הרלבנטיות, אבל סטטיסטיקה אולי עוד יותר מפחידה מבחינת קרואנה היתה המאזן של קרלסן בסיטואציות של שובר שוויון לאורך הקריירה הבוגרת שלו – 9 מ-9:

(מלבד הניצחון על קריאקין בדו קרב לפני שנתיים, שוברי השוויון האחרים הכריעו זכייה בטורנירים בהם קרלסן סיים במקום ראשון משותף עם השחקן האחר בנקודות.)

מאזן כזה קשור כמובן ביכולת הבסיסית של קרלסן בקצבים המהירים של השחמט (בין אם ראפיד ובין אם בליץ – הוא זכה בשוברי שוויון בשני הקצבים), אבל באופן מצטבר הוא טוב באופן משמעותי ממה שהיה ניתן לצפות רק לאור הפרשי מד הכושר בין קרלסן לבין היריבים שלו; כך שכנראה יש כאן היבט מנטלי משמעותי של יכולת להתעלות בסיטואציה כאלה. בסוף הפוסט הקודם ציטטתי ציוץ של קספרוב שהביע ספק אם היכולת הזו עדיין קיימת, לאור ההתנהלות של קרלסן בסוף המשחק ה-12; אבל גם הפעם קרלסן חזר והפגין אותה, ובאופן מוחץ במיוחד. אנלוגיות בין ענפי ספורט שונים (או סוגי תחרויות, למי שלא מעוניין לקרוא לשחמט "ספורט") הן הרבה פעמים מפוקפקות, אבל כאן נראה לי שניתן לעשות אנלוגיה די ישירה בין מה שעושה קרלסן לבין היכולת של טניסאים גדולים, למשל, להתעלות בנקודות הקריטיות של משחקים – ובפרט, בשוברי שוויון… אפשר לומר שמהלך הדו קרב הזה הזכיר מערכה במשחק טניס שנראית שקולה לגמרי, כאשר כל שחקן שומר על חבטות ההגשה שלו – אבל בשובר השוויון אחד מהם לפתע הופך לדומיננטי לגמרי ומבטל את השני.

**********

קרלסן פתח את המשחק המהיר הראשון בלבן, והלך לפתיחה האנגלית (עם 1.ג4) שבה השיג באופן יחסי הכי הרבה בחלק הרגיל של הדו קרב. הוא הצליח כנראה להפתיע את קרואנה במידה מסויימת כבר במסעים הראשונים כשסטה ממשחקים 4 ו-9 בדו קרב במסע השלישי שלו (3.ז3 במקום פ-ו3, סדר מסעים שמונע את הרעיון של …ר-ג5 בו השתמש קרואנה בשני המשחקים הנ"ל), ואחר כך במסע רביעי לא שגרתי (4.ה4!? במקום ר-ז2). קרואנה ניסה ליצור משחק נגדי מיידי באגף המלכה באמצעות קידום רגלים שם בעוד שקרלסן פרץ באופן אנרגטי במרכז עם 8.ד4, ובעקבות חילוף של רץ הערוגות הכהות השחור עם הפרש הלבן על ג3 היה נראה שהלבן השיג יתרון עמדתי משמעותי תמורת רגלי שהקריב (באופן זמני לפחות) על ג4, וזאת בזכות חולשת הערוגות הכהות אצל השחור כתוצאה ממסעי הרגלים שלו בשילוב עם החילוף הנ"ל.

אבל בהמשך, כתוצאה מכמה מסעים לא לגמרי מדויקים של קרלסן, קרואנה קיבל הזדמנות להשוות והיה נראה שהוא בדרך לשם עם המסע 16…צ-ב3! והרעיון להכפיל צריחים על הטור ב' ולהמשיך ג3, וכך להחזיר את הרגלי העודף תמורת החלשה משמעותית של מבנה הלבן. אלא שקרואנה בחר ברעיון אחר, שעל פניו גם נראה הגיוני מאוד, של שיפור עמדת הפרש על ו6 באמצעות תמרונו ל-ד6 (דרך ה8). התמרון הזה נתקל בבעיה טקטית לאחר 19.צג-ד1! של קרלסן, שתקף את הפרש עם הצריח הלבן:

ומסתבר שהדרך הטובה היחידה להגן על הפרש היא לסגת איתו ל-ב7; אלא שמסע כזה, גם אם מחשב מצביע עליו מייד, קשה מאוד לעשות מנקודת ראות אנושית כיוון שמדובר במיקום מאוד לא אטרקטיבי של כלי שבדיוק תומרן לעמדה שנראתה טובה. קרואנה שיחק במקום זאת 19…פ-ב5?, מסע שנראה טבעי יותר אבל צריך להוביל להפסד כפוי של השחור עם משחק מדויק מצד הלבן. המשחק נמשך 20.פ-ג5 (תוקף את הצריח על ב3) 20…צ:ב2 21.פ:ה6 ו:ה6 22.ר:ג4 פ-ד4 (הדרך היחידה להימנע מהפסד מיידי – הפרש השחור חוסם את הטור ד' ומספק הגנה זמנית לרגלי על ה6; 22…מ-ו7?, כדי להגן על ה6, יפסיד בקלות ל-23.ר:ב5! ואחריו 24.ר-ז5 – תוקף את הצריח על ד8 שמגן על הפרש ב-ד7 וזוכה בחומר) 23.ר:ד4 ה:ד4

וכאן קרלסן עצר לחשיבה ממושכת מאוד של כתשע וחצי דקות (במשחק שהזמן הכולל המוקצב בו לכל שחקן הוא 25 דקות), כיוון שידע כי מדובר ברגע קריטי במשחק. ללבן שתי אפשרויות עיקריות שכשלעצמן ברורות מאוד – להכות את הרגלי על ד4 או את זה על ה6; השאלה הקשה היא איזה מהשתיים נותנת סיכויי ניצחון גדולים יותר. מסתבר שהתשובה הנכונה היא 24.צ:ד4, אבל כדי להגיע למסקנה הזו צריך לראות אחרי 24…מ-ו7 את המסע ה"שקט" והחזק 25.מ-ח1!! שבעקבותיו הרעיון של הכפלת צריחים לבנים על הטור ד' (או לחילופין צ-ד6) מכריע. המסע חיוני בכדי לשפר את עמדת המלך הלבן, כיוון ש-25.צה-ד1 או צ-ד6 מייד ייענו ב-25…פ-ה5! הכופה למעשה תיקו, בגלל האיום בשח על ו3 שיוביל לשח נצחי (כפי שניתן לראות בהסתעפות המלאה המופיעה בלוח החי).

קרלסן החמיץ את האפשרות הזו ובמקום זאת שיחק לבסוף 24.ר:ה6+, מסע המוביל אחרי 24…מ-ו8 25.צ:ד4 מ-ה7 לסידרה של חילופים כפויים וסיום צריחים בו ללבן יתרון רגלי המקנה לו סיכויי ניצחון (מעשיים לפחות). עם זאת, לשחור פיצוי טוב בדמות רגלי חופשי על הטור ג' ועמדה פסיבית של המלך הלבן, שהצריח השחור על השורה השנייה "חותך" את המסלול שלו ומונע ממנו להפוך לפעיל.

בשלבים הראשונים של הסיום קרואנה שיחק באופן מדויק, והרושם היה שהולך לחזור על עצמו תסריט שכבר ראינו כמה פעמים לאורך הדו קרב – אחד השחקנים משיג עמדה זכויה אוביקטיבית אבל כזו שבאופן מעשי קשה לממש בה את הזכייה, ולבסוף מחמיץ את הניצחון בגלל פספוס ברגע קריטי בשילוב עם הגנה עקשנית מצד היריב.

אלא שככל שהתקדם המשחק החל לפעול גורם חשוב אחר – השעון. כפי שקורה במשחקי ראפיד רבים, השלב המאוחר של המשחק הפך במידה רבה לבליץ כיוון שהזמן הלך ואזל לשני השחקנים; בבליץ העדיפות של קרלסן על קרואנה בולטת במיוחד – וקרואנה אכן החל שוב לעשות טעויות. הראשונה הבולטת מביניהן, לפחות מבחינה מעשית, היתה 34…צ-ג3. במסע הזה הצריח השחור נוטש את השורה השנייה (כדי לתקוף את הרגלי על א3) ומאפשר למלך הלבן להשתחרר עם 35.מ-ז2!. מבחינת המחשב השחור עדיין בסדר, אבל מבחינה מעשית, כאמור, זה הופך את השגת התיקו לקשה הרבה יותר. ואת המחיר קרואנה שילם שני מסעים מאוחר יותר:

בעמדה הזו, שהתקבלה לאחר 37.צ-ג7! של הלבן, 37…מ-ו6 מצד השחור (כדי להגן על הרגלי המותקף ב-ז7) יהיה פסיבי מדי; השחור צריך ליצור משחק נגדי מול הרגלים הלבנים. הדרך המדויקת לעשות זאת היתה בשילוב עם דחיקה מחדש של המלך הלבן אל הפינה על ידי 37…צ-א2+! 38.מ-ח3 (אחרת לא ניתן להתחמק מהתראות שח מצד הצריח השחור) 38…מ:ה4 39.צ:ז7 צ-א1! (גם 39…צ-ו2! כדי להכות את הרגלי ו' עם הצריח, ולא המלך, טוב כאן) 40.צ-ז5 מ-ו3 – וכעת, בשל איום המט עם צ-ח1, הלבן צריך לחזור עם המלך ל-ח2 ולאפשר לשחור תיקו בחזרה על המסעים. קרואנה כנראה ראה את הרעיון הבסיסי של התיקו, אבל עם מעט מאוד זמן לחשוב לא שם לב לחשיבות סדר המסעים ולכד מייד את הרגלי על ה4. לאחר 37…מ:ה4??, הלבן זכה עם מסע הביניים 38.צ-ה7+!, התראת שח המסיטה אחורה את המלך השחור – נקודת מפתח היא שהערוגה ו3 אינה זמינה כאן עבורו, כיוון שהמלך הלבן עוד על ז2. המשחק נמשך 38…מ:ו5 39.צ:ז7 מ-ו6 40.צ-ז5, ולאחר לכידת הרגלי השחור על ח5 התקבל סיום של שני רגלים חופשיים צמודים באגף המלך מול רגלי חופשי בודד באגף המלכה, שהיה זכוי עבור הלבן באופן פשוט יחסית – בוודאי עבור מישהו עם רמת טכניקה כמו של קרלסן בסיומים.

קרלסן, שקיבל זריקת עידוד ענקית מהניצחון במשחק הראשון של שובר השוויון והיה מלא כעת בביטחון עצמי (בניגוד כל כך בולט למשחק 12), שיחק במשחק השני במידה רבה על ניצחון כבר מהפתיחה למרות שהיה בשחור. (הדבר הזכיר את מה שקרה במשחק השלישי של שובר השוויון בדו קרב מול קריאקין, אם כי שם המשחק הקודם נגמר בתיקו בו קרלסן החמיץ ניצחון.) השחקנים המשיכו את הדיון מאותו משחק 12 בהסתעפות הסופר-חריפה של הסוושניקוב עם 7.פ-ד5 ו-8…פ-ה7, והשינוי בגישה של קרלסן ניכר כבר במסע 11, כשבמקום להציע באופן מובלע תיקו בחזרה על מסעים עם ר-ו5 שיחק מה-ב8 (מסע המגן על הרגלי ב-ד6 בדרך אחרת).

לאחר מסעו ה-20 של השחור, בעמדה מסובכת וקשה לניווט עבור שני הצדדים, המשחק הגיע לרגע קריטי:

המסע האחרון היה 20…מה-ו5, שמכין הצרחה לצד המלך באמצעות הגנה על הרגלי ב-ח5. ונראה שבנקודה זו קרואנה איבד את הסבלנות, אולי כיוון שהרגיש כי הוא חייב להכות מייד בחזרה לאחר ההפסד במשחק הקודם, ושיחק 21.ג5?. פריצת הרגלי הזו היא דבר שהלבן אמנם שואף אליו מבחינה אסטרטגית, אבל קרואנה ביצע אותה מוקדם מדי ללא הכנה מספיקה (בפרט, כשהמלך שלו עדיין במרכז בלי שהצריח). רעיון שעומד מאחורי המסע הזה הוא שאם השחור מכה את הרגלי, הלבן יכול לנצל את העובדה שגם המלך השחור עדיין לא הצריח: 21…ד:ג5 22.ר:ג5! ר:ג5 23.מה-ב5+ מה-ד7 24.מה:ג5 עם משחק טוב. אבל מדובר בשחמט ולא בדמקה, והשחור אינו חייב להכות כל רגלי שהלבן מציע לו; במקום זאת קרלסן פשוט הצריח, ובהדרגה הסתבר שהרגלי הלבן – שקודם הלאה ל-ג6 – נטול תמיכה מספיקה. כמה מסעים מאוחר יותר, בעקבות 25…ה4! של קרלסן, התקבלה העמדה הבאה:

הלבן הביא במסע קודם את הפרש שלו ל-ד5 בין השאר כנגד תמרון הפרש השחור ל-ה7, והמסע הזה מפנה לאחרון ערוגה חלופית חזקה על ה5. נראה שהדרך היחידה עבור הלבן להישאר במשחק היתה באמצעות 26.ר-ד4!, כדי להחליף את הרץ הלבן בפרש במקרה של תמרון כזה (וגם לפנות את הערוגה ה3 לפרש ב-ד5 במקרה שיותקף על ידי 26…צ-א5). במקום זאת, קרואנה ניסה לפתור – שוב באופן נמהר – את בעיית הרגלי ג' שלו ושיחק 26.ג7?? תוך החמצת משהו בסיסי מבחינת האפשרויות הטקטיות בעמדה. המשחק נמשך 26…ר:ג7! 27.פ:ג7 פ-ה5 (תוקף את המלכה הלבנה), וכעת עמדת הלבן כבר קורסת תחת עומס האיומים – המנצלים את מיקומו הפגיע של הפרש על ג7 וכן מיקומו הפגיע של המלך הלבן להתראות שח מצד הפרש השחור על ו3 או ד3 (עם לכידת הצריח על ג1) או למסע כמו מה-ו3 בהסתעפויות שונות.

קרואנה ניסה בתגובה את המסע 28.פ-ד5 המחזיר את הפרש למרכז ויוצר איום נגדי של שח על ה7, אבל קרלסן המשיך לדייק עם 28…מ-ח7! המבטל את האיום האחרון ומאלץ למעשה את הלבן להיכנע:

הוא עומד להפסיד לפחות צריח: המלכה שלו מותקפת, איום המזלג של הפרש על ד3 (שיחשוף כעת התקפה על הפרש ב-ד5 מצד המלכה) עדיין בעינו, וכך גם איומים הקשורים בהתראות שח מצד המלכה השחורה על ו3 אם המלך הלבן מגיע ל-ד1. 0-2 לקרלסן.

במשחק השלישי מצבו של קרואנה היה כמובן קשה ביותר, כיוון שהיה חייב לשחק על ניצחון בשחור בזמן שללבן מספיק תיקו כדי לזכות בדו קרב (וזאת בניגוד למשחק השני, בו קרלסן שיחק על ניצחון בשחור כשקרואנה, שמצידו גם רצה מאוד לנצח, "שיתף פעולה" מבחינת הנכונות שלו להיכנס לעמדה מסובכת וחריפה). גם כאן היתה הקבלה ברורה לשובר השוויון בדו קרב לפני שנתיים, שבמשחק האחרון שלו קריאקין היה במצב דומה. קרלסן פתח כמו אז ב-1.ה4, קרואנה לא חזר כמובן על הפתיחה הסולידית העיקרית ששמשה אותו בדו קרב (הפטרוב), אלא ניסה את הסיציליאנית (כמו קריאקין), וקרלסן – כמו אז – הגיב בכניסה למבנה סולידי מאוד עם רגלי על ג4 המכונה חגורת מארוצי. קרלסן שיחק באופן מדוד ומחושב וקרואנה מצידו התקשה לשחק באופן טבעי, כיוון שבנקודות שונות היה עליו להיזהר מהסתעפויות המשיגות "סתם" שוויון אבל מקטינות מאוד את הסיכוי להשיג משהו מעבר לכך. הלוח הלך והתרוקן מכלים ובשלב מסויים קרואנה ניסה מעין התקפת יאוש מאוד לא משכנעת באגף המלך, תוך שהוא מזניח את אגף המלכה ומאפשר לקרלסן לקדם שם את הרגלים שלו באופן מכריע. 0-3 לקרלסן – אפילו ללא צורך במשחק רביעי.

במסיבת העיתונאים המסיימת קרלסן ניצל את אחת השאלות כדי לסגור חשבון עם אלה שהשמיעו ביקורת בוטה מאוד על ההתנהלות שלו במשחק 12:

אבל על מי שהיה היריב שלו ממש (ולא רק קיביצר) הוא דיבר בכבוד רב –  אמר שקרואנה הוא היריב החזק ביותר מבין השלושה ששיחק נגדם עד עכשיו על אליפות העולם, ושעד כמה שמדובר בשחמט קלאסי קרואנה הראה שנכון לעכשיו הוא ראוי לתואר השחקן החזק בעולם לא פחות ממנו עצמו.

**********

במבט כולל על 12 המשחקים באורך רגיל, ניתן לומר שהדו קרב התחלק באופן די חד לשני חצאים, אבל לא רציפים – הראשון כלל את המשחקים של קרלסן בלבן, השני את אלה של קרואנה בלבן; והשני היה בברור מעניין יותר מהראשון. במשחקים של קרלסן בלבן היו גורמים משני הצדדים שהצטרפו כדי לנטרל את הדרמה והעניין – קרואנה כשחור השליך את יהבו על פתיחות סולידיות מאוד (גמביט המלכה נגד ד4, פטרוב נגד ה4) ורמת ההכנה שלו היתה גבוהה מאוד; בעוד שקרלסן, מצידו, לא הפגין הכנה מוצלחת במיוחד כלבן. ניתן לומר שבמשחקים בגמביט המלכה (2, 7) בלטה בעיקר הכנה מצויינת מצד קרואנה בעוד שבמשחקים בפטרוב (6, 11) בלטה הכנה במיוחד רשלנית או לא אפקטיבית של קרלסן (במשחק 6 בחירה בהסתעפות מאוד לא מאתגרת עבור השחור; במשחק 11 הפתעה מוקדמת בהסתעפות אליה היה אפשר לצפות ממנו להתכונן הרבה יותר טוב, כפי שהסברתי בניתוח המשחק). המשחקים הנותרים בפתיחה האנגלית (4, 9) היו אלה שקרלסן הצליח להשיג בהם משהו סביר מהפתיחה, אבל בזבז אותו מייד או כמעט מייד – במשחק 4 כשנמנע משום מה לשחק 15.ב5 עם אפשרות ליתרון קל; במשחק 9 (בעצם היחיד שבו קרלסן הפגין הכנה באמת מרשימה כלבן) כשמיהר מדי לקדם את הרגלי ל-ח5 ואיפשר לקרואנה לנטרל מייד את הלחץ. מבין כל אלה, משחק 6 היה בסופו של דבר היחיד שבלט בעניין שסיפק, כאשר מעמדה לכאורה "סתמית" ושווה לחלוטין דווקא קרואנה היה זה שהצליח להשיג עדיפות משמעותית והתקרב מאוד לניצחון.

לעומת זאת, במשחקים של קרואנה בלבן נראה ששני הצדדים באו נחושים להילחם – קרואנה שהגיע חמוש בלא מעט רעיונות התקפיים מעניינים, קרלסן שבחר את הסיציליאנית בתור הפתיחה שלו מול ה4 (עם השאיפה הבסיסית להשיג משחק נגדי במקום קודם כל לנטרל את הלבן). כאן ניתן לומר שחמישה מתוך ששת המשחקים היו מעניינים ודרמטיים, כשהיוצא דופן הוא משחק 3 (בו קרואנה דווקא השיג בנקודה מסויימת יתרון בפתיחה, אבל בזבז אותו מייד עם 15.ר-ד2?). במאזן הכולל של המשחקים האלה נראה שכאשר השחקנים יצאו מהכנות הפתיחה שלהם (לא תמיד שניהם בדיוק באותן נקודות, כמובן) קרלסן היה זה שהצליח להבין את העמדות שנוצרו במשחק האמצע על גבי הלוח טוב יותר, במידה כזו או אחרת. הדבר התבטא בעמדה הזכויה שהשיג במשחק 1, העדיפות הקלה שהשיג בסיום של משחק 5 (בו בזבז אפשרות להפעיל לחץ ממושך יותר), האופן בו הציל את משחק 8 (שבו קרואנה הפגין את ההכנה המבריקה ביותר, שכנראה הוציאה את קרלסן משיווי משקל באופן החריף ביותר), והעדיפות הגדולה – על סף ניצחון – שהשיג במשחק 12. ואם נמשיך הלאה לשובר השוויון, כמובן גם בניצחון המוחץ שלו במשחק השני שם.

ולמרות שכאמור היו לא מעט משחקים דרמטיים ומעניינים, החלק הקלאסי של הדו קרב בכל זאת הסתיים ללא אף הכרעה. כפי שכבר די ברור מתוך הפסקאות הקודמות, לא נראה לי שהגורם העיקרי לכך הוא דווקא עומק ההכנה של הפתיחות. אפשר להצביע רק על שלושה משחקים שבהם נטרול גמור של הלבן בידי השחור "הרג" את המשחק כבר מהפתיחה – 2, 7 ו-11 (ולא במקרה בכולם קרלסן היה בלבן). משהו שבלט ברוב המשחקים האחרים היה היכולת ההגנתית המרשימה מאוד של שני השחקנים, שגם כשנקלעו לעמדות קשות במידה כזו או אחרת אף פעם לא נשברו מנטלית והצליחו להקשות במידת האפשר על היריב לממש את היתרון שלו. ומצד שני, אף אחד מהשניים לא היה לגמרי חד מבחינה התקפית ולא נתן מבחינה זו משחק גדול מהתחלה עד הסוף. ההחמצה הבולטת ביותר היתה של קרלסן במשחק הראשון, בו היו לו בשלב מסויים גם כמה נצחונות פשוטים יחסית וגם חלון הזדמנויות רחב יחסית (כלומר, של מספר מסעים ולא רק של מסע אחד קריטי שהיה חייב לדייק בו). היו לקרלסן גם כמה החמצות שבשום פנים לא ניתן לקרוא להן החמצות ניצחון, אבל היה בהן פספוס של הזדמנות להפעיל לחץ על היריב מסוג שהוא נחשב למומחה בו – פספוסים שבאופן כללי הפכו לנפוצים יותר אצלו בשנתיים האחרונות (הרחבתי על כך את הדיבור בניתוח של משחק 9). ובמשחק 12, כמובן, היו החמצות מצידו שכנראה נבעו במידה רבה מהגישה של קודם-כל-תיקו איתה הגיע.

זהו הדו קרב השני ברצף אותו קרלסן מנצח בשובר השוויון – ובשני המקרים האפשרות של ההגעה לשובר שוויון השפיעה באופן דרמטי על מהלך הדו קרב בסופו, כשקרלסן החליט "להרוג" את המשחק האחרון. כך שללא ספק יש כאן משהו שמפנה את תשומת הלב אל הפורמט ומעורר שאלות מסוימות ביחס אליו. בפרספקטיבה היסטורית קצת יותר רחבה כדאי לציין שמאז הכנסת הפורמט הנוכחי, של הטוב מ-12 משחקים קלאסיים + שובר שוויון של משחקים מהירים ב-2006, התקיימו כבר שמונה דו קרבות על אליפות העולם ובארבעה מתוכם – כלומר מחצית – ההכרעה היתה בשובר שוויון (גם בקרמניק – טופלוב 06 ואנאנד – גלפנד 12); ובכל ארבעת המקרים זה שהפסיד בשובר השוויון – טופלוב, גלפנד, קריאקין, או קרואנה – היה ידוע כשחקן הפחות טוב מהשניים בקצב מהיר. כך שלמשחקים המהירים יש כבר באופן די קבוע השפעה גדולה על זהות אלוף העולם, לא מדובר במשהו שהתחדש עם קרלסן (אצלו זה רק קיבל נראות דרמטית במיוחד).

השאלה אם כך ראוי שיהיה יכולה להיות נושא לויכוחים אינסופיים. מצד אחד, אפשר לטעון שאליפות העולם בשחמט קלאסי צריכה להיות מוכרעת בשחמט קלאסי ומשחקים מהירים אינם רלבנטיים (במיוחד היום, כשכבר קיימות אליפויות עולם נפרדות גם לראפיד וגם לבליץ). מצד שני, אפשר לטעון שכאשר מדובר באליפות השחמט ה"אבסולוטית" גם סט הכישורים של השחקנים בקצבים יותר מהירים הוא רלבנטי – עדיין מדובר בשחמט, ואולי אף כזה שמעיד באופן "טהור" יותר על הכישרון והיכולת הבסיסיים של השחקן. אפשר גם לציין שהתחרות נקראת אליפות העולם בשחמט, לא בשחמט קלאסי (אם כי על כך אפשר לומר שזו רק פורמליסטיקה, כי בתקופה בה נוצר השם או התואר עדיין לא היו קיימים הקצבים המהירים יותר באופן ממוסד). ומנקודת ראות של דרמה מושכת רייטינג, שובר השוויון הוא ודאי יתרון יותר מאשר חיסרון.

על כל פנים, צריך לזכור שאם רוצים לשנות את הפורמט אין אלטרנטיבה לגמרי ברורה ומובנת מאליה לגבי מה עושים במקרה של שוויון. לפני 2006, במסגרת דו קרבות שהתנהלו בשיטה של הטוב מ-x משחקים (ולא הראשון שמשיג x נצחונות), הבעיה לא היתה קיימת כיוון שאלוף העולם המכהן נהנה מפריבילגיה של draw odds, כלומר שמר על התואר במקרה של שוויון. במסגרת דו קרב של 12 משחקים פריבילגיה כזו נראית כמעניקה יתרון לא הוגן במיוחד, אבל אפילו אם יאריכו קצת מחדש את הדו קרבות (לטוב מ-14 או 16 משחקים, שנראה כגבול הריאליסטי כיום) ספק אם הדבר יחזור; הכיוון הכללי הוא ליטול פריבילגיות מהאלוף המכהן, לא להעניק לו נוספות – וצריך לזכור שהוא כבר נהנה מפריבילגיה בסיסית עצומה, זו של הזכות האוטומטית לשחק בדו קרב הבא על אליפות העולם, כשכל שחקני הצמרת האחרים צריכים להילחם על הזכות לשחק נגדו.

עוד כמה מלים לסיום על הניצחון בדו קרב הזה כציון דרך בקריירה של קרלסן. ניתן לומר שמבחינת ההיבט הספציפי של הישגים בדו קרבות, הוא מציב אותו במקום שבו רק קספרוב עוד עולה עליו. (אני מתייחס רק לעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה, מאז שקיים תהליך קוואליפיקציה מסודר לדו קרבות על אליפות העולם והתואר כבר אינו בגדר רכוש פרטי של האלוף המכהן, שיכול לבחור מתי ונגד מי להתמודד.) קספרוב זכה בשישה דו קרבות – כלומר, זכייה ראשונה ואחריה חמש הגנות מוצלחות על התואר (שלוש מול קרפוב, אחת מול נייג'ל שורט ואחת מול אנאנד – לפני שהפסיד את התואר לקרמניק). לקרלסן יש כעת ארבע זכיות – זכייה ראשונה ועוד שלוש הגנות. דרך אגב, מי שמפקפק אם קרלסן עצמו בכלל חושב על הדברים האלה מוזמן להיזכר בציוץ שלו מלפני ארבע שנים, לאחר הזכייה השנייה (וההגנה הראשונה) נגד אנאנד:

מבחינת רקורד הדו קרבות, ניתן לומר שקרלסן נמצא כעת במקום דומה לזה של בוטביניק ואנאנד (יש היבטים חשובים אחרים, כמו דרגת הדומיננטיות כמס' 1 וכמות הזכיות בטורנירי צמרת, שבהם כבר עבר אותם בברור) – אם כי קשה לעשות השוואה לגמרי מדויקת כי תנאי הסבב היו קצת שונים בזמנם. אנאנד זכה "רק" בשלושה דו קרבות שהיו שלוש הגנות, כי הזכייה הראשונה (ב-2007) היתה בפורמט של טורניר. ובזמנו של בוטביניק, אלוף העולם נהנה מדרגה שונה לגמרי של פריבילגיות – הוא שמר על התואר במקרה של תיקו, כאמור, וגם קיבל דו קרב חוזר אוטומטי לאחר שנה בלי שיצטרך לשחק לשם כך בתחרות מועמדים. בוטביניק, שכמו אנאנד זכה בתואר בטורניר (במקרה זה כי בגלל מותו של אליוכין לא היה אלוף עולם מכהן לשחק נגדו דו קרב), הגן על התואר שלו פעמיים בתוצאה של תיקו (ב-51 נגד ברונשטיין ו-54 נגד סמיסלוב), וניצח פעמיים מעמדה של טוען לכתר (את סמיסלוב ב-58 ואת טל ב-61), אבל זה אחרי שהפסיד פעמיים שנה לפני כן (לסמיסלוב ב-57 ולטל ב-60), ולפני ההפסד הסופי שלו לפטרוסיאן ב-63.

קספרוב, אגב, היה בן 27 כשזכה בדו קרב הרביעי שלו (נגד קרפוב, ב-90). קרלסן יהיה מחר בן 28.

קרלסן – קרואנה, משחקים 12-11: קרלסן רצה שובר שוויון, ולשם הולכים

תגובות

  • צור שפי

    מרתק, מאלף ומחכים. המון תודה אייל.
    ובאשר לאופן ההכרעה שובר שיוויון, אם קצב מהיר זה סוג של פנדלים, הייתי שוקל חלופה המקבילה דווקא לשער זהב - המשך משחקים אחרי המשחק השנים עשר עד להכרעה.

    הגב
    • סגל

      היה לי על זה איזה דיון עם איציק בתגובות לאחד הפוסטים הקודמים - הבעיה הממש גדולה עם הוספת משחקים קלאסיים (כשלכל משחק נדרש יום) היא שאתה לא יודע מתי תהיה ההכרעה; ומבחינה מעשית, בתנאים של היום זה פשוט נון-סטרטר מבחינה ארגונית לא לדעת מראש באופן מדויק מה טווח התאריכים של האירוע. (אפשר להגדיל את מספר המשחקים הקלאסיים מראש ל-14 או 16 בתקווה שזה יקטין את הסיכוי לשוויון בסוף, אבל זה כמובן עדיין לא פותר באופן עקרוני את השאלה מה לעשות אם בכל זאת נגמר 7-7 או 8-8.)

      הגב
      • צור שפי

        כן, זו כנראה טענה נכונה לצערי.

        הגב
    • ערן

      צריך שני משחקים לפחות,בגלל יתרון הלבן

      הגב
  • שחר התל אביבי

    סיכום מעולה, תודה

    הגב
  • שחר התל אביבי

    הפורמט הנוכחי נראה לי בסדר גמור, כאשר המשחקים המהירים הם רלוונטיים לקביעת האלוף. אפשר אולי לעשות שינוי קטן והוא למקם את שובר השוויון לפני התחרות, וכך לאחד הצדדים תהיה מוטיבציה לא לסיים בתיקו

    הגב
  • אמיתי

    איזו תמונה בראש הפוסט...מסכמת היטב את הראפיד.
    תודה אייל. פוסטים מושקעים ומעולים. תכתוב קצת על כדורגל גם (;

    הגב
    • ארז

      אמיתי, מחפש לנקום בו בגומלין אצלנו בבית?
      אני מכין זכוכית מגדלת ומשלהב את האולטראס :)

      סגל - תודה ענקית. הנאה צרופה, שנים לא עקבתי כמו שעקבתי הפעם בזכותך.

      הגב
      • אמיתי

        לא הבנתי.. תסביר.

        הגב
        • ארז

          ירד עלינו בשח, נרד עליו בכדורגל.

          הגב
          • אמיתי

            נראה לי הוא גם לא קוטל קנים בכדורגל. כל עוד הוא לא כמו לא מעט כותבים פה, אוהד קיפוח, ניתן לו את הכבוד המגיע לו

            הגב
    • איציק

      אתה מתאר לעצמך איך יראה פוסט של אייל על משחק פפ - מוריניו, או מוריניו - קלופ?
      אתה לא תשתה בירה שנים ;)

      הגב
  • Zak

    היה סיקור מצויין לכל אורך הדו קרב, בתקווה שייצא לך לכתוב יותר גם בהמשך הדרך :) לגבי הכרעה בשובר שיוויון במשחקי ראפיד אפשר אולי להוסיף גם את הדו קרב בין אנאנד וטופאלוב כשבמשחק האחרון טופאלוב ניסה בכוח לנצח בלבן כדי לא להגיע למשחקים בקצב מהיר ובגלל זה בעצם הפסיד.

    שאלה קטנה על המהלך 25. מח1 שקרלסן פספס במשחק הראשון - האם מדובר על "מהלך של מחשב" שנוגד את האינטואיציה ורק המכונה מסוגלת לזהות בזמן אמת ולשחק או שאולי אם לקרלסן היה יותר זמן לחשב הוא היה עולה על הרעיון ומשחק אותו בפועל (בהקשר לפוסט המצויין שלך בשעתו על לשחק נגד הודיני שהתייחס לנושא)

    הגב
    • איתי

      זה מסוג המסעים שהרבה יותר קשה למצוא מאשר להבין... שיטת האלימינציה של האדם תפסול מהר את המסע הזה, כי נראה שבדומה למסעים סתמיים כמו א4 או ח4, הוא לא עוזר למאבק של הלבן מול הפרש השחור. בפועל, מח1 מונע מהפרש להגיע בעתיד ל- ו3 עם שח, ועל כן הוא מהווה פרופילקטיקה מעולה (הגנה מאיום עתידי), ומאחר והחישוב הוא לא ארוך כדי להגיע למסקנה הזו, המחשב מציע אותו מיד. אני מאמין שעם יותר זמן קרלסן כן היה מוצא את הרעיון הזה, אבל באמת שאין לדעת. הוא בוודאי פחות מסובך מהתחבולה המפורסמת באליפות אירופה בירושלים - http://debuzzer.com/segal/53060/

      הגב
    • סגל

      קשה לדעת מה גבולות היכולת של קרלסן... אבל אולי בהזדמנות זאת כדאי להרחיב קצת לגבי הקושי במסע. 24.צ:ד4 מו7 25.צהד1 זה משהו שטבעי מאוד להסתכל בו כי נראה שיש כאן ניצחון די ברור, אבל אז רואים שלשחור יש 25...פה5 נגד זה. 25.מח1 הוא דרך לעקוף את האפשרות ההגנתית הזאת של השחור, אבל האמת שהאיום של הלבן בעקבות זה לא עד כדי כך ברור ושקוף - כתבתי בפוסט בקיצור "הכפלת צריחים בטור ד", אבל זה קצת יותר מסובך (אני תמיד מתלבט עד כמה להיכנס לפרטים טקטיים בהקשרים כאלה, כי אני מניח שדי הרבה מהאנשים שקוראים לא ממש עוקבים אחריהם). ההסתעפות שמופיעה בלוח החי אחרי 25.מח1 היא 25...מה7 26.צהד1 צבב8 27.ר:א6, ואחרי חילוף של כל הצריחים שיגיע מתישהו - לשחור אין דרך אחרת להשתחרר - הלבן צריך לזכות די בנוחות בסיום עם רגלי חופשי עודף בטור א' ורץ מול פרש. זו ההסתעפות הראשית של המחשב, אבל צריך להבין למה השחור משחק 26...צבב8 - הסיבה היא ש-צד6 הוא איום חזק מצד הלבן, וחזרת הצריח ל-ב8 מגינה מפניו (כיוון שאז הצריח על ד8 מוגן ואפשר לשחק פג5! בתגובה). השחור גם יכול במקום זה לנסות, למשל, 25.מח1 א5 (כדי להציל את הרגלי א) 26.צד6! (לא 26.צהד1? בגלל - שוב - 26...פה5! ואחרי 27.צ:ד8 פ:ו3 הלבן בצרות בגלל איום המט על ח2 כשאין לו את צה2 בתור הגנה...) 26...צג2 (עם איום על הרץ) וכעת הדרך הכי חלקה לניצחון שוב רחוקה מלהיות ברורה מאליה - 27.רו1! עם הרעיון להביא את הרץ ל-ח3; למשל 27...מה7 28.צהד1 צג5 29.רח3 צה5 (מגן על ה6) 30.מז2! עם הרעיון של ו4 ו-מו3 אחרי צ:ה4 כדי לסלק את הצריח, ונגד זה כבר אין לשחור שום הגנה.

      בקיצור - גם אחרי מח1, אם רואים את המסע הזה, הניצחון של הלבן רחוק מלהיות שקוף וברור מאליו. יכול להיות ששחקן טוב, גם אם הוא לא מחשב עד הסוף, מרגיש אינטואיטיבית ש"חייב להיות כאן ניצחון". אבל צריך לזכור שכל הזמן הזה עומדת לרשות הלבן האופציה הדי ברורה של 24.ר:ה6+ (במקום צ:ד4) 24…מ-ו8 25.צ:ד4 מ-ה7 עם מעבר לסיום צריחים ביתרון רגלי, כך שכדי לסמוך על מסע כמו 25.מח1 צריך להיות די בטוחים שהוא מוביל למשהו יותר טוב.

      הגב
      • Zak

        כן, זה די מרשים - עכשיו אני רואה שאם אחרי 24. מח1 המלך השחור זז ל-ה7 אז הרעיון של צהד1 זוכה כיון שעל פה5 עם פ:ו3 יש בסוף שח עם צריח אחד ב-ד7 ועם השני ב-ו8 וזוכים בפרש. אבל אם המלך נשאר על ו7 (אחרי 25... א5) אז אותו הרעיון לא עובד כי המלך בורח ל-ז6 ואין שח על הטור ו'. לכן אולי כל כך קשה אפילו לשחקן פנטסטי כמו קרלסן למצוא אותו - בעמדה אחת הוא מוביל לזכייה מרשימה, אבל בעמדה אחרת עם שינוי מינורי לכאורה במיקום של המלך השחור הוא יכול לסבך אותך ברשת מט

        הגב
  • דוד

    עדיין לא מצאתי מישהו שיסביר איזה ניצחון קרלסן פיספס בעמדה הסופית במשחק 12.. סביר יותר שהוא ראה רחוק מאיתנו והבין שלמרות הנראות המרשימה של העמדה זה הולך להסתיים בתיקו ברגע שינסה לפרוץ אותה.
    נק' נוספת, קרלסן סופג אש על זה ששיחק על תיקו במשחק אחד, כשקרואנה עשה זאת וכיוון לכך ב-5 משחקים שלו בשחור, כשכל ההכנה שלו נועדה אך ורק לנטרל (בניגוד לסיציליאנית של קרלסן).

    הגב
    • ישי

      הוא פשוט היה יכול לתת לקרואנה לשחק 8 מסעים בקצב רפיד ולעשות את הטעויות שלו כבר אז.

      הגב
      • דוד

        אני לא חושב שבעמדה היתה איזושהי שגיאה אסטרטגית קשה שמחכה להתבצע.
        בניתוחים של sesse (שנתן לשחור יתרון של רגלי) אפשר לראות שכמעט בכל ההסתעפויות הראשונות (נניח, לאחר 32.צא8) הלבן יכול להניע את הכלים בתוך הקופסא המצומצמת שלו בלי הרבה בעיות.

        הגב
    • סגל

      אני לא חושב שמישהו טוען ברצינות שקרלסן פספס ניצחון כפוי ו/או ברור בעמדה הסופית, אבל לאור מה שהוא עצמו אמר לגמרי בגילוי לב (אחרי משחק 12 ובמסיבת העיתונאים המסיימת) גם די ברור שהצעת התיקו לא באה כי הוא ממש ראה תיקו ולא האמין שיש לו יתרון. למשל ב- https://www.youtube.com/watch?v=N3YHvvivozM, החל מ-3:15 אפשר לשמוע אותו אומר במפורש שהוא החליט לפני המשחק להציע תיקו אם ישיג יתרון קל, ושזה בדיוק התסריט שהתממש במשחק. ובאופן נורמלי קרלסן הרי תמיד ממשיך לשחק במצבים כאלה, הוא עשה קריירה מהפיכת יתרונות קלים לנצחונות.

      לגבי העיתוי הספציפי של ההצעה, נקודה ששכחתי להזכיר בפוסטים - יש פשוט מינימום של 30 מסעים, לכן הוא חיכה עם ההצעה עד שהגיעו למינימום; זה מן הסתם לא קשור לאיזה דקויות ספציפיות של העמדה דווקא אחרי מסע 31.

      הגב
  • oz

    אפשר לרדת משחמט קלאסי לראפיד בהדרגה אם יש תיקו. למשל לעשות זוג משחקים 13-14 עם שעתיים לכל שחקן. אח"כ במשחקים 15-16 שעה וחצי לכל שחקן וכו' כל עוד יש תיקו עד שמגיעים לראפיד

    הגב
  • ישי

    תודה על הסיקור!
    מה עם ארמגדון בזמן קלאסי? נניח שלשחור יש 80 דקות מול 100 של הלבן?

    הגב
    • סגל

      קודם כל זה באמת נכון שהרעיון הבסיסי של ארמגדון לא מוגבל לבליץ, אפשר להשתמש בו בכל קצב זמן. השאלה היא אם רוצים שזה יהיה הדבר ה"ראשי" שיכריע - כרגע, המעמד של הארמגדון בתקנות הוא יותר מעין מוצא של חוסר ברירה, שובר שוויון של שובר שוויון - אם כל הנסיונות להכרעה בראפיד ובליץ רגילים לא הצליחו. בכל אופן, אם עושים ארמגדון קלאסי אני חושב שיחס הזמנים צריך להיות מוטה הרבה יותר לטובת הלבן, לא סתם הכפלה של מה שיש בבליץ. אגב, באליפויות ארה"ב היתה תקופה שכשובר שוויון השתמשו במשהו שאפשר לקרוא לו "מכרז ארמגדון" - שני השחקנים היו רושמים על פתק את מינימום הזמן שהם מוכנים לקבל על השעון, וזה שרשם את הזמן הנמוך יותר קיבל את השחור עם הזמן הזה. שיחקו שם בקצב שהוא באמצע בין ראפיד לקלאסי - עד כמה שזכור לי, בפעם-פעמיים שיצא להם להשתמש בזה הלבן שיחק עם שעה והשחור עם משהו בין 20 ל-30 דקות.

      הגב
  • דיזידין

    תודה על הפוסטים המאלפים, עקבתי מקרוב.

    הגב
  • איציק

    תודה ענקית!!!
    אני ממש לא אוהב את הדרך הזו. אם רוצים להכניס ראפיד ובליץ, אז שיעשו 12, 12, 12 מכל סוג, וגם המועמדים שיתחרו בכול הסוגים והטוב ביותר בשקלול שינצח. במצב הנוכחי המועמד נבחר בקלאסי ומפסיד בראפיד. נראה לי לא הגיוני.
    שתי שאלות:
    1. השוות את קרלסון עם מספר שחקנים. היכן קארפוב נמצא ברשימה?
    2. איזה דו קרב לדעתך היה הכי איכותי מאז מלחמת העולם השנייה?

    הגב
    • סגל

      כמו שאני תמיד אומר לגבי קרלסן בהשוואות כאלה, מכיוון שהוא רק בן 28 זו שאלה חשובה אם עושים את ההשוואה יחסית לגילו ומה שהשיג עד אליו, או פשוט מבחינת מכלול קריירה בלי להתייחס לזה. מבחינת הישגים תחרותיים, אם זה יחסית לגילו אני חושב שהוא שני רק לקספרוב, אם זה מבחינת מכלול קריירה קרפוב עדיין עולה עליו - אבל צריך לזכור שכשקרפוב היה בן 28 זה היה 1979, והוא המשיך לצבור הישגים מרשימים עד לשנות ה-90 המאוחרות. ספציפית מבחינת הגנות על התואר קרלסן כבר עבר אותו - קרפוב ממש הגן על התואר פעמיים (נגד קורצ'נוי) ואפשר לומר עוד "חצי" פעם נגד קספרוב, בדו קרב הראשון שלהם שהופסק באמצע בלי הכרעה.

      אם צריך לבחור דו קרב אחד הייתי אומר קספרוב - קרפוב 86 (השלישי שלהם), יש שם את התנגשות הסגנונות אולי הכי מעניינת בהיסטוריה של המשחק ובאמת הרבה משחקים גדולים. (גם כל מיני דברים דרמטיים מיוחדים - קספרוב משחק בביטחון הכנה ביתית ארוכה ישר לתוך סיום אבוד, קרפוב מפסיד בזמן, קספרוב פותח פער של שלושה נצחונות ואז מפסיד שלושה משחקים ברצף.)

      הגב
  • רענן

    סך הכל דו קרב משעמם
    כנראה שמעבר לשחמט צריך גם עוד משהו
    התחרות הזאת לא קידמה ולא שירתה את הענף לא שיווקית ולא מקצועית

    הגב
  • צור שפי

    הערה מאוחרת, די מעציב, וכאשר מדובר בעיתון כמו ״הארץ״ גם מפתיע, שבתקשורת הישראלית המסורתית לא היה שום כיסוי לתחרות. אני זוכר שבעבר היו דיווחים יומיים, כולל מסעי המשחקים.

    הגב
    • תום

      לא יודע לגבי כלל התקשורת, אבל במוסף הארץ בסופ"ש יש מדור שחמט קבוע, ובשבועות האחרונים נכתב שם על התקדמות דו הקרב - כולל דיאגרמות ומסעים (לא בטוח האם פירוט מלא של המסעים או רק של עמדות מעניינות)

      הגב
      • צור שפי

        נכון אבל בעבר לפחות "הארץ" (ונדמה לי גם עתונים אחרים) היו על בסיס יומי לא רק מדווחים על התוצאה אלא גם נותנים לפחות את המהלכים, אם גם בלי ניתוח. יש עיתונים בחו"ל בהם מקובל נפח סיקור כזה גם כיום. המדור השבועי ב"הארץ" הוא מעט מדי.

        הגב
  • אריק

    קודם כל תודה רבה סגל. הפוסטים שלך ממש מצויינים וכיף לקרוא אותם גם אם אתה שחמטאי ממוצע ולאו דווקא אמן או יותר.
    גם לי נראה שלא לעניין לקבוע מי יהיה אלוף העולם לפי משחק ארמגדון, פשוט בלתי נתפש הקלות הזו וזילות הבחירה מי יהיה אלוף העולם. כמו שלקבוע במונדיאל מי תהיה אלופת העולם רק לפי פנדלים.
    מישהו הציע פה הצעה מעולה שכל פעם יורדים בזמנים.
    נניח 10 משחקים ראשונים שחמט קלאסי. 2 משחקים אחרי נניח שעה וחצי. 2 אחריהם נניח 50 דק' וכך הלאה, הרעיון הוא מצויין.
    חייבים בכל מקרה לשנות את השיטה הזו ולא להכריע אליפות עולם רק ע"פ משחק בליץ של 5 דק', פשוט חסר הגיון לחלוטין ולא מכבדת את המעמד.

    הגב
    • סגל

      נראה לי שכדאי להזכיר שבינתיים האפשרות של הכרעה בבליץ (ובטח בארמגדון, שהסיכויים להגיע אליו קטנים ביותר) היא רק תיאורטית... ביום רביעי וגם בכל שלושת הפעמים הקודמות בהם דו קרבות הוכרעו בשובר שוויון, המנצח נקבע במסגרת הטוב מ-4 משחקים של 25 דקות לכל שחקן.

      הגב
  • no propaganda

    תודה על הסיקור המעולה!

    הגב
  • בובו

    תודה על הליווי המרתק לטורניר.

    הגב
  • שחר ש

    המון תודה על הסיקור. זה לא היה אותו דבר בלעדיך.

    הגב
  • היסטוריון של ספורט

    מרתק מאד תודה רבה.
    בשבת השתעשעתי ברעיון של דו קרב בים קרלסן לקאספרוב.
    אני שקספרוב לא שיחק שנים שח תחרותי ובכל זאת אני שואל אותך האם ישנה איזה שהיא מעשיות בדו קרב ביניהם ?
    בעיניים שלי קספרוב כולה בן 55 אמנם העולם שייך לצעירים ובכל זאת לא נראה לי מחייב המציאות שמופרך אשמח מאד לשמוע התייחסות שלך לעניין .

    הגב
    • סגל

      האמת שקספרוב עשה שני קאמבקים קצרים בשנתיים האחרונות לתחרויות בליץ בסנט לואיס - טורניר מרובע ביחד עם שלושת שחקני הצמרת האמריקנים (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=87292), ואחד הטורנירים של הגרנד טור בשנה שעברה, שהיה יחסית החלש בין שלוש תחרויות הבליץ של הסדרה (http://www.chessgames.com/perl/chess.pl?tid=90912). כמו שאפשר לראות מהתוצאות, כנראה שלפחות בבליץ הוא עדיין ברמה של שחקן צמרת, אבל פחות חזק מהשחקנים שממש בפיסגה, כמו נקמורה וקריאקין. אגב, שים לב מי סיים במקום האחרון בשתי התחרויות... קרלסן לא השתתף בתחרויות האלה, אבל הוא נחשב לשחקן הבליץ הכי חזק כיום. בקיצור, זה היה יכול להיות מבדר כדו קרב ראווה, אבל כמעט אין ספק שקרלסן ינצח. ואני מדבר על בליץ - סדרת משחקים קלאסיים של כמה שעות כל אחד תהיה עוד יותר קשה בשביל קספרוב אחרי כל השנים שבהן הוא התנתק משחמט תחרותי והחלודה שהוא צבר (ולפי ראיונות שעשו איתו באותן תחרויות או בעקבותיהן גם ברור שאין לו שום מוטיבציה לנסות שוב שחמט קלאסי תחרותי).

      הגב
      • איציק

        בראיונות שהוא נתן כמה פעמים קספארוב אמר שאין שום סיכוי שהיה מצליח ולא רק בגלל שאין לו את הכח הנפשי לשחק משחק באורך מלא אלה גם בגלל מחסור בידע שנצבר באמצעות המחשבים. יותר מזה, שאלו אותו כמה זמן הוא היה צריך לכדי להשלים את הפער, והוא אמר משהו בסגנון של זה בלתי אפשרי כבר במצבו. בבליץ הוא עדיין בסדר, אבל נראה לי שגם בראפיד הוא לא היה מצליח.

        הגב
      • היסטוריון של ספורט

        תודה רבה אייל ואיציק .
        חבל כי הם שני הגדולים של דורי.
        עוד שאלה בעניין התיקו במשחק האחרון בדו קרב הקלאסי .
        האם זה לא פוגע מעט במורשתו של קרלסן ?
        אם נניח קבוצה הייתה זוכה בשני גביעי עולם בדו קרב פוסלים זו הייתה כוכבית מסוימת .
        ואם הנחת העבודה שלי צודקת הרי שזו תמיהה מסוימת על הנורווגי .

        הגב
        • סגל

          מבחינתו של קרלסן עצמו, הוא הסביר את זה באופן מאוד ברור וגלוי - הוא בא למשחק האחרון מתוך מחשבה של קודם כל להשיג תיקו וללכת לשובר שוויון. זה מה שהוא הרגיש שייתן לו את הסיכויים הכי טובים לזכות בדו קרב ולשמור על תואר אלוף העולם, ואני מניח שעצם השמירה על התואר - בוודאי מנקודת ראותו - הרבה יותר חשובה ל"מורשת" מאשר הדרך המדויקת בה זה נעשה. כבר דיברתי די בהרחבה בסוף הפוסט על משחקים 12-11 על איך מה שקרה בסוף משחק 12 (בשילוב עם מה שכבר קרה במשחק 12 של הדו קרב לפני שנתיים) בהחלט יכול לתרום לפגיעה רצינית בתדמית שלו בתור "השחקן הלוחמני שמנסה לסחוט ניצחון מהעמדה בכל דרך אפשרית". אבל אם, ועד כמה, אכפת לקרלסן עצמו שהרבה חובבי שחמט יחשבו עליו עכשיו יותר (או לפחות גם) בתור "השחקן שניצל באופן ציני את הפורמט של אליפות העולם", או "אלוף העולם שעדיין לא ניצח אף אחד מבני הדור שלו בדו קרב קלאסי", וכדומה - באמת שאין לי מושג.

          הגב
  • שחר התל אביבי

    האם ידוע משהו על סבב הטורנירים לדו קרב הבא? גרנד פרי? תחרות המועמדים?

    הגב
  • דוד

    לגבי ההשוואה לדו קרב הקודם נגד קריאקין, לדעתי אין ספק שהרמה של קרלסן בדו קרב הנוכחי עלתה.
    יותר יצירתיות, סגנון אגרסיבי יותר בכלים השחורים, וכל זה מול שחקן כנראה טוב יותר מקריאקין (לאו דוקא ראש בראש אבל באופן כוללני) שהגיע עם הכנה מצוינת. התוצאה של 12 משחקי תיקו לא מספרת את כל הסיפור.

    הגב
    • שחר התל אביבי

      מסכים
      זה היה דו קרב מעניין וברמה גבוהה. כנראה גם לא האחרון של קרואנה

      הגב
  • שחר התל אביבי

    באופן מפתיע אני לא מוצא ברשת שום דבר רציני על הקריטריונים לכניסה לתחרות המועמדים הקרובה שאמורה להתקיים עוד שנה וקצת, לכל היותר מצאת בידינג לעיר המארחת... אולי השינויים בראשות פידא גורמים להם לחשב מסלול מחדש בקשר לאיך להרכיב את תחרות המועמדים

    הגב
  • יוסי

    ניתוחים מעולים - אהבתי מאוד את הסיפא.

    משום מה עדיין יש טענה שפישר היה השחקן הגדול ביותר אי פעם - וזה כמובן לא מגובה במספרים (או ב״טבעות״ בהשאלה ממקצועות ספורט אחרים). בעיני זה נסגר בין קספארוב למגנוס. יתרון קל לאחרון לטעמי .

    הגב
    • שחר התל אביבי

      שאלה טובה לגבי מה שאתה מעלה.
      חלק אומרים שאי אפשר להשוות בין תקופות שונות, וכנראה כל שחקן 2600 היום היה מנצח את קפבלנקה ואליוכין. זה מבחינתי לא משנה, אנחנו לא בודקים מי היה מנצח את מי ככה, אלא מי היה הטוב ביותר אילו כולם היו נולדים באותו זמן (אחרת המאוחרים תמיד יהיו עדיפים בשל מגוון סיבות).
      בכל אופן, הפיק של פישר לשנתיים בשנים 70-72 היה כנראה הפיק הכי גבוה שמישהו הגיע אליו מבחינת רמת משחק. יש כל מיני עובדות שתומכות בזה (כמובן אפשר להתווכח). מבחינת אורך תקופת השיא, קרלסן עוד צעיר, אז קספרוב, קרפוב (שהיו מאד קרובים ברמה) ואולי גם לסקר וקפבלנקה במידה מסוימת היו בפסגה העולמית בצורה ברורה, לאורך הרבה זמן.
      אם משווים ביחס לגיל ומתחשבים בעוצמת היריבים, אז אולי קרלסן ראשון, לבד, או במשותף עם קספרוב. לזכותו של קספרוב יאמר שהוא היה יותר אינטנסיבי מקרלסן במובן שניסה להצטיין בכל משחק ובכל תחרות. לקרלסן יש לפעמים מצבים (למשל בתחרויות קבוצתיות בעבר) שהוא עורך כל מיני "ניסויים" או משחק לא מי יודע מה ומוציא תוצאות בינוניות ביחס אליו, מה שלקספרוב נדיר שקרה

      הגב
    • סגל

      כשאומרים "גדול" השאלה תמיד על פי מה מודדים, בדיונים כאלה הרי לכל מיני אנשים יש כל מיני קריטריונים. לפישר יש את השיא הכי גבוה בעידן המודרני מבחינת דומיננטיות ביחס ליריבים, אם כי התקופה של השיא הזה באמת קצרה יחסית - בשנים ששחר כבר הזכיר. אפשר גם לומר שיש לו את הנרטיב הכי דרמטי, בתור מי שפחות או יותר בכוחות עצמו הצליח לקחת את אליפות העולם מהממסד הסובייטי. השאלה איפוא ממקמים אותו בין הגדולים תלויה מאוד בכמה חשיבות יחסית נותנים לדרגת הדומיננטיות של השחקן בתקופת השיא שלו לעומת כמה חשיבות נותנים לאריכות של הקריירה בצמרת - כי מהבחינה השנייה ברור שפישר לא מהכי מרשימים, בתור מי שלמעשה פרש משחמט בגיל 29 (חוץ מהדו קרב השני עם ספסקי 20 שנה מאוחר יותר). דיברתי למשל על השאלה כמה פעמים אלופי עולם הגנו בהצלחה על התואר - לפישר יש אפס קריירה או הישגים *בתור* אלוף עולם, כי הוא הרי הפסיק לשחק אחרי הזכייה ב-72.

      קספרוב נמצא לטעמי לפני קרלסן לא רק בעצם כמות ההישגים הכוללת - כמו כמות ההגנות על התואר שהזכרתי (כאן צריך כמובן לקחת בחשבון את הגיל של קרלסן), אלא גם בעקביות המדהימה של איכות המשחק שלו. חוץ מהנתון של 20 שנים רצופות כמספר 1 בדרוג העולמי שמזכירים הרבה פעמים, עוד נתון מדהים הוא שבמסגרת 24 שנות הקריירה הבוגרת שלו (אם מתחילים לספור מהזכייה באליפות ברה"מ 1981 בגיל 18) הוא שיחק ב-51 טורנירי צמרת קלאסיים - כמעט כולם טורנירי על בסטנדרטים של היום - וזכה ב-41 מתוכם, כלומר בסביבות 80%, מתוך זה 15 זכיות רצופות לאורך העשור של שנות ה-80. (וגם בעשרה שבהם הוא לא זכה, הוא סיים בדרך כלל שני ו/או במרחק מינימלי של חצי נקודה מהזוכים; ההישג הכי חלש שלו היה לסיים פעם *אחת* באמצע הטבלה עם 50%.) אלה נתונים שבאמת קשה להגזים בעד כמה הם מרשימים.

      הגב
      • דוד

        "הנרטיב הדרמטי" של פישר אינו עניין צדדי לדיון.
        מה שעשה לאלוף עולם ענק ברמה של בוריס ספסקי, או לפטרוסיאן, אחד השחקנים הכי קשוחים מבחינה הגנתית בהיסטוריה של המשחק, זה דבר שקשה למצוא לזה מקבילות.
        כדאי לזכור שאקדמיית השחמט הרוסית שלטה במשחק ללא עוררין 24 שנים לפני פישר ועוד כ-30 שנה אחרי. והם בהחלט שיחקו כקבוצה נגדו.
        לחשוב על זה שעולם ידע שלם של תיאוריה מדהימה, וחילופי רעיונות במידלגיים, ומועדוני שחמט עם טל, סמילסלוב, בוטביניק וכו' כל אלה היו נעולים למעשה בפני עולם השחמט "החופשי". ושחקן אחד מאמריקה (שמעולם לא היתה מדינת שחמט) גבר על רוסיה טים בכוחות עצמו, בלי secondaries ומול אחת מסוללות השחמט הכי טובות באחת התקופות הכי טובות שלה. ולא סתם גבר עליה, העליונות שהפגין היתה פשוט פנומנלית.

        הגב
  • דוד

    אייל, יש מקבילה למאזן ההפסדים הנמוך של קרלסן במשחקי גמר (2 הפסדים ב-48 משחקים)?

    הגב
    • דוד

      ..תיקון: (2 הפסדים ב-45 משחקים)

      הגב
    • סגל

      לא. הכי קרוב זה קספרוב, שהפסיד במצטבר 2 מ-38 בדו קרבות נגד שורט (93) ואנאנד (95); באופן קצת מלאכותי אפשר בעצם למתוח את זה ל-2 מ-40, אם סופרים גם את המשחק האחרון בדו קרב האחרון נגד קרפוב (90) והראשון בזה נגד קרמניק (2000). מצד שני, גם אין תקדים למאזן כל כך נמוך של נצחונות כמו בשני הדו קרבות האחרונים - 1 מ-24...

      הגב
  • שחר התל אביבי

    האמת שהיכולת של קרלסן בראפיד ובבליץ בשנים האחרונות מזכירה את הרמה של הפיק של פישר בקלאסי.
    הוא מנצח בדו קרבות בליץ מול העשיריה הראשונה בעולם בהפרשים גדולים, וכן בטורנירים.
    בקלאסי, יש לו לדעתי יריבים יותר קשים בטופ 10 ממה שהיה לקספרוב, אבל אין לו את אותה עקביות, זה אופי אחר

    הגב
    • דוד

      אתה קצת under estimating את היריבות הקשה של קספרוב עם אנטולי קרפוב, יריב שלמעשה עלה בהרבה על יתר בני דורו של קספרוב בשנות ה-80 ותחילת ה-90.

      הגב
      • שחר התל אביבי

        מסכים שקרפוב היה עילוי שקרוב ברמתו לקספרוב, אבל שאר השחקנים היו פחות חזקים מאשר הסבב היום. בשנות ה 90 כבר היו כמו שסגל גם ציין, הכשרונות של הדור החדש, אבל נדמה לי שעדיין היום הצפיפות בצמרת היא גדולה

        הגב
    • סגל

      היריבות עם קרפוב היתה רלבנטית בעיקר לסידרה הטיטאנית של חמשת הדו קרבות על אליפות העולם בין 84 ל-90. מבחינת טורנירים, שנות ה-80 היו יחסית יותר קלות עבור קספרוב - וזו באמת התקופה בה הוא הפגין את הדומיננטיות המטורפת של 15 הזכיות הרצופות; אבל החל משנות ה-90 הוא היה צריך להתמודד עם הדור החדש בראשות אנאנד/איבנצ'וק/ קרמניק/טופלוב - ממש לא אתגר קל. (החל מאותה תקופה אחוז הזכיות שלו בטורנירים באמת יורד למשהו יותר אנושי של "רק" בסביבות השני שליש.)

      הגב
  • סגל

    סיכום קצר של הדו קרב מצד קרלסן: https://www.arctic.com/secno/en/magnus-carlsens-blog/the-world-championship-match-in-london-no-4

    פרט מעניין שהוא מזכיר שם לגבי הצעת התיקו במשחק 12 אחרי מסע 31 שלו - הוא אמר שחשב שקרואנה יכול להשוות שם עם 32.רד4, ופספס את זה ש-32...פד3! הוא תשובה חזקה. אני נזכר עכשיו שבמסיבת העיתונאים אחרי המשחק הוא באמת נתן בהתחלה איזה הסתעפות שמתחילה ב-רד4, וכמה דקות אחרי זה הבין שהיה לו פד3 ונראה די מצוברח (https://www.youtube.com/watch?v=dzO7aFh8AMU - מתחיל בסביבות 0:45, ויותר מאוחר בסביבות 4:15 כשהוא מדבר על העמדה הוא קולט את האפשרות של פד3; או שכבר קלט אותה קודם ורק כעת מזכיר אותה).

    הגב
    • שחר התל אביבי

      יפה,
      מסכים, הוא כנראה קולט את זה בתחילת הראיון ומזכיר את זה בדקה ה 4:15

      הגב
    • דוד

      הוא יכל להיות יותר מצוברח בלי ההסכמה לתיקו, אם קרואנה היה הולך על רד4 וקרלסן היה מפספס את הרעיון על הלוח ומאבד את כל היתרון שלו...
      מבחינה תחרותית הצעת התיקו היתה החלטה מבריקה.
      מעבר לזה, קרואנה לא באמת היה צריך להשוות את העמדה באופן מיידי, הוא יכל להמשיך להניע את הכלים בקופסא הקטנה שלו כאשר לשחור אין תכנית פריצה ברורה (שלא מביאה לשוויון). אולי זה היה אפי' משתלם מהבחינה שתיקו היה גרוע יותר עבורו מאשר עבור קרלסן בהתחשב ביחסי הכוחות בקצבים המהירים.

      הגב
  • איאן ראש

    אין לי כל כך מושג בשח אבל לא יכול שלא לקרוא את הפוסטים המעניינים שלך . תודה על הסיקור. מקווה להגדיל את הידע והמעקב שלי בתחום.

    הגב
  • סגל

    אגב, בהמשך למה שעניתי על שאלה שהיתה כאן לגבי אפשרות של דו קרב בין קרלסן לקספרוב, ציוץ של קספרוב מהיום:

    In Oslo today, the host asked if I would like to play an exhibition match with Magnus Carlsen here in Norway. I told him no, I’ve grown old, not senile!

    https://twitter.com/Kasparov63/status/1070423051894960139

    הגב
  • סגל

    ראיון עם קסימג'נוב, העוזר (second) הראשי של קרואנה: https://en.chessbase.com/post/carlsen-vs-caruana-an-interview-mit-rustam-kasimdzhanov-second-of-caruana

    לגבי המשחקים, ראוי לציון שהוא פחות או יותר מאשר שהרעיון של קרואנה במשחק השני (10...צד8 בגמביט המלכה) היה הקרבת הכלי עם 11...ד4 במקרה של 11.פד2 מצד הלבן (http://debuzzer.com/segal/92427), ולגבי משחק 10 בסוושניקוב הוא אומר שקרואנה בלבל או שכח שם משהו בהכנה.

    לגבי הצוותים בזמן הדו קרב, הוא מאשר שזה של קרואנה כלל את אלה שהיו ידועים כבר מהמועמדים - קירילה (שהיה ביחד איתם בלונדון), רמירז ודומינגז (שנשארו בארה"ב); ומזכיר את דובוב בתור "האיש הרביעי" בצוות של קרלסן לצד פרסינה, גרנדליוס וגוסטפסון שהיו ידועים כבר (https://twitter.com/gmjlh/status/1070424144527941632). [וכמובן נילסן שהוא העוזר הראשי ו"מנהל" הצוות - נילסן היה ביחד עם קרלסן בלונדון והאחרים עבדו מתאילנד, כדי לנצל את הפרשי השעות.]

    הגב
  • יורם

    היום ב-16:00 שעון ישראל ייפתח בלונדון (לא באותו מקום) ה-London Classic, בהשתתפות קרואנה, MVL, ארוניאן, ונקמורה. טוב לראות תחרות בין שחקני על בלי שדוחפים להם איזה מקומי לא ברמה שהתוצאות נגדו קובעות את המנצח בתחרות. שיטת המשחקים בכל מפגש היא כדלקמן (מ-Chessbase):
    First, two games of classical chess are played with six points awarded for a win and three points for a draw. This is followed by two rapid games in which there are four points for a win and two points for a draw. Finally, there are four blitz games, with two points for a win and one point for a draw. In total 28 points will be awarded in the three disciplines and so 15 are sufficient to win mini-match. All games will be played. In the unlikely event that the match is tied, a single sudden-death ('Armageddon') game will determine the winner.
    נראה לי משקל קצת נמוך מדי לקלאסי. אפשר לנצח 0-2 בקלאסי ועדיין להפסיד במפגש. לפחות שישנו את שם התחרות המטעה.
    במקביל לגמר ייערך גם מפגש על המקום השלישי. חצי הגמר יפגיש את קרואנה המאוכזב עם נקמורה הלא מאוכזב בכלל. תוצאה טובה של קרואנה ב-4 המשחקים הקלאסיים תעלה אותו למקום הראשון בדירוג העולמי, לראשונה אחרי מעל 7 שנות שלטון קרלסן. כרגע הוא מפגר ב-3 נקודות דירוג. לפי החישובים שלי הוא צריך 3 מ-4, אבל כאן כתוב ש-2.5 יספיקו:
    https://www.theguardian.com/sport/2018/dec/07/chess-fabiano-caruana-overtake-magnus-carlsen-world-no1
    אגב, הפער לא היה אמור להצטמצם קצת בעקבות 12 תוצאות התיקו?

    הגב
    • סגל

      באופן מצטבר קרואנה היה אמור להרויח בערך חצי נקודת דרוג מ-12 תוצאות תיקו, אבל כנראה שכאשר כל משחק בודד נותן פחות מעשירית נקודה לא מחשיבים את זה בכלל. לגבי התחרות בלונדון עכשיו - כן, קרואנה צריך 3 מ-4 במשחקים הקלאסיים (לאונרד ברדן, שאחראי לטור בגארדיאן אליו הלינק, כותב די הרבה שטויות - אני בספק אם יצא לי לקרוא פעם טור שלו בלי טעויות עובדתיות). ליתר דיוק - אם קרואנה היה מנצח את נקמורה היום, הוא לפחות היה עוקף את קרלסן בדרוג החי והרשתות החברתיות היו מוצפות כבר עכשיו בצילומי מסך עם השם שלו מעל זה של קרלסן באתר chess2700, אבל אחרי התיקו (שבגללו כבר הפסיד 1.2 נקודות) הוא באמת חייב שני נצחונות.

      הגב
  • אלכס

    הי אייל, סקירה מעולה ומקווה שיהיו עוד פוסטים בקרוב
    הפוסט הראשון שלך שקראתי היה ניתוח משחק מבריק של קספרוב, רציתי להזכר במשחק אבל לא מוצא את הפוסט משום מה, יכול להיות שהוא ישן מידי ולא מופיע בבלוג?
    זוכר שהיו שם מסעים מבריקים בחלקים ההקפיים של הלוח.. אשמח ללינק אם הוא נמצא איפושהו
    תודה

    הגב
    • סגל

      הי אלכס, כעיקרון כל הפוסטים שלי נמצאים פה, הם התחילו מתחרות המועמדים של 2013. לא ממש ניתחתי כאן אף פעם משחק של קספרוב (או משחקים "היסטוריים" בכלל), אבל היה פוסט אחד שהוקדש לו - http://debuzzer.com/segal/27204.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *